Teshuvot Maharam · Berlin Edition, Part II, Chapter 140
1
וששאלתני על קהלך שכבר עשו תקנה ביניהם ובהסכמתך קרובי כהן צדק שכל מי שיצא מן העיר לגור במקום אחר שלא יכנס לעיר לזקוף חובותיו בלא דעת הקהל לראות אם יוכל להפרע שאז לא יזקוף חובותיו אם אחד מהקהל חפץ לתן דמי החוב ולסלקו יש לו להסתלק ואם זקף בלא דעת הקהל קנסוהו לתת מכל אשר ימצא לו ו' קולני"א מן הזקוק ועתה עבר אחד על ככה ל"מ אם אותו האחד שעבר על התקנה הי' מיושב בשעת התקנה בעיר ונמנה עמהם בתקנה או אפי' לא נמנה עמהם אלא ששתק וקבל ואפי' מיחה לא כל הימנו בעודו שם למחות תקנות במגדר מלתא אחר שרוב המהוגנים שבעיר הסכימו לכך כמ"ש בתקנות רבינו מאור הגולה וז"ל בני העיר שעושי' תקנת הקהל ותקנת העניים ושאר תקנות ורוב מן המהוגנים מתרצים בדבר אין האחרי' רשאי' לבטל התקנה ולומר לבא לב"ד כי אין להושיב ב"ד על כך כי הכל לפי ראות טובי העיר כמנהג הקדמונים א"נ צורך שעה עכ"ל וכיון שבשעתהתקנה הי' שם בטלה דעתו אצל הקהל אפי' מיחה וחלה עליו התקנה ושייך איהו נמי גהאי תקנה אף לכשיצא ורשאי' בני העיר להסיע על קצותן אלא אפי' יצא משם קודם תקנתם אם משעה שיצא הי' יכל לכוף בעלי חוביו לפורעו ולא עשה חייב לשא עמהם בכל מיני עולים מאותם חובות כדמשמע בפ' לא יחפור (בבא בתרא כ"ב ע"א) בהניע מרואי דלא שרא להו רב כהנא לזבוני אלא שיעור חייותיהו עד דעקריאשוראי דידכו ואזליתו ומדקאמר עד דעקרי אשוראי דידכו ואזליתו אלמא תמהרו להוציא ככל יכלתכם ותלכו לכם ותפנו את העיר מכלל שיש להם למהר להוציא אשוראי שלהם ואם מרצון נפשם שהו יותר חייבי' לתת מס עם בני העיר ואם בני העיר טועני' שהי' יכולי' להוציא והם אומרי' לא יכולנו ישבעו שלא יכלו להוציא קודם. ואם לא יכלו להוציא קודם מנהג הוא בכל הקהלות שאין לקח מהם מס וכדמשמע עובדא דהנך עמורואי ואם בזה תקנו בני העיר עליהם לתת מס יראה לי דלאו כל כמיניהו דרשאי' בני העיר להסיע על קצותן על בני עירם שהיו שם בשעת התקנה או שלבסוף באו לגור שם אבל זה שלא הי' בשעת התקנה וגם עכשיו אינו גר שם לאו כל הימנו. ואתה ותורתך שלום וכל ביתך וכל כנותך שלום כנפש סר למשמעתך מאיר בר' ברוך שיחיה.
Q. The community of T, with the consent of (R. Meir's relative) Kohen Zedek, decreed: a) that anyone who moves out of T may not return to it in order to lend additional funds to his debtors, for the purpose of fortifying his investments with them, without the knowledge and consent of the community, the latter having to determine whether or not such debts can be collected without lending additional funds to the debtors; b) that if the debts can be so collected, the non-resident creditor be not permitted to lend additional funds to the his debtors; c) that in case a member of the community will be willing to take over the investments of such creditor, the latter be forced to transfer such investments to the former; and d) that if anyone is found transgressing this decree and lending additional funds to his debtors without the knowledge and consent of the community, he should pay on all of his money that can be found a tax of six Cologne pennies per mark. A was discovered to have transgressed this decree. A. If A was a resident of T when the aforesaid ordinance was passed, whether he supported the measure, accepted it tacitly, or openly protested against it, he is bound by it even though he subsequently moved out of T. For a person's protests against an ordinance designed for the public benefit and passed by a majority vote of the worthy members of the community are of no avail. Thus the ordinance of Rabbenu Gershom reads as follows: "If the residents of a city have established an ordinance for the benefit of the community, for the benefit of the poor, or for any other useful purpose, and most of the worthy ones have agreed to it, the others may not void such ordinance and may not demand to take the matter to court, for no court may sit in such a case, because everything depends on the opinion of the prominent men of the city, in accordance with the custom of the ancients, or as an emergency measure." If A, however, moved out of T before the ordinance was passed, he is to be governed only by talmudic law and by customs generally accepted by the communities, while any restrictive measure adopted by the community of T after A moved out is not binding on him. A community may force a dissenting minority and all those who subsequently come to settle in the town, to accept its decrees and ordinances. But a community possesses no authority over a person who moved out of town before the decrees and ordinances were passed, and who does not live there any longer. Therefore, if A had had ample opportunity, since he left T, to force his debtors to replay their debts to him, and failed to do so, he must pay the community taxes on such debts. But if he was unable to collect these debts, the custom is well established in all communities not to tax such debts. Any local ordinance in opposition to such custom is not binding on a non-resident who was a non-resident at the time the ordinance was passed. But, if the community representatives claim that A has had ample opportunity to force collection of his debts, and A denies such claim, the latter must take an oath to bolster his denial. This responsum is addressed to "my relative Kohen Zedek." SOURCES: Am II, 140; Mordecai Hagadol, p. 300a.
וששאלתני על קהלך שכבר עשו תקנה ביניהם ובהסכמתך קרובי כהן צדק שכל מי שיצא מן העיר לגור במקום אחר שלא יכנס לעיר לזקוף חובותיו בלא דעת הקהל לראות אם יוכל להפרע שאז לא יזקוף חובותיו אם אחד מהקהל חפץ לתן דמי החוב ולסלקו יש לו להסתלק ואם זקף בלא דעת הקהל קנסוהו לתת מכל אשר ימצא לו ו' קולני"א מן הזקוק ועתה עבר אחד על ככה ל"מ אם אותו האחד שעבר על התקנה הי' מיושב בשעת התקנה בעיר ונמנה עמהם בתקנה או אפי' לא נמנה עמהם אלא ששתק וקבל ואפי' מיחה לא כל הימנו בעודו שם למחות תקנות במגדר מלתא אחר שרוב המהוגנים שבעיר הסכימו לכך כמ"ש בתקנות רבינו מאור הגולה וז"ל בני העיר שעושי' תקנת הקהל ותקנת העניים ושאר תקנות ורוב מן המהוגנים מתרצים בדבר אין האחרי' רשאי' לבטל התקנה ולומר לבא לב"ד כי אין להושיב ב"ד על כך כי הכל לפי ראות טובי העיר כמנהג הקדמונים א"נ צורך שעה עכ"ל וכיון שבשעתהתקנה הי' שם בטלה דעתו אצל הקהל אפי' מיחה וחלה עליו התקנה ושייך איהו נמי גהאי תקנה אף לכשיצא ורשאי' בני העיר להסיע על קצותן אלא אפי' יצא משם קודם תקנתם אם משעה שיצא הי' יכל לכוף בעלי חוביו לפורעו ולא עשה חייב לשא עמהם בכל מיני עולים מאותם חובות כדמשמע בפ' לא יחפור (בבא בתרא כ"ב ע"א) בהניע מרואי דלא שרא להו רב כהנא לזבוני אלא שיעור חייותיהו עד דעקריאשוראי דידכו ואזליתו ומדקאמר עד דעקרי אשוראי דידכו ואזליתו אלמא תמהרו להוציא ככל יכלתכם ותלכו לכם ותפנו את העיר מכלל שיש להם למהר להוציא אשוראי שלהם ואם מרצון נפשם שהו יותר חייבי' לתת מס עם בני העיר ואם בני העיר טועני' שהי' יכולי' להוציא והם אומרי' לא יכולנו ישבעו שלא יכלו להוציא קודם. ואם לא יכלו להוציא קודם מנהג הוא בכל הקהלות שאין לקח מהם מס וכדמשמע עובדא דהנך עמורואי ואם בזה תקנו בני העיר עליהם לתת מס יראה לי דלאו כל כמיניהו דרשאי' בני העיר להסיע על קצותן על בני עירם שהיו שם בשעת התקנה או שלבסוף באו לגור שם אבל זה שלא הי' בשעת התקנה וגם עכשיו אינו גר שם לאו כל הימנו. ואתה ותורתך שלום וכל ביתך וכל כנותך שלום כנפש סר למשמעתך מאיר בר' ברוך שיחיה.
Q. The community of T, with the consent of (R. Meir's relative) Kohen Zedek, decreed: a) that anyone who moves out of T may not return to it in order to lend additional funds to his debtors, for the purpose of fortifying his investments with them, without the knowledge and consent of the community, the latter having to determine whether or not such debts can be collected without lending additional funds to the debtors; b) that if the debts can be so collected, the non-resident creditor be not permitted to lend additional funds to the his debtors; c) that in case a member of the community will be willing to take over the investments of such creditor, the latter be forced to transfer such investments to the former; and d) that if anyone is found transgressing this decree and lending additional funds to his debtors without the knowledge and consent of the community, he should pay on all of his money that can be found a tax of six Cologne pennies per mark. A was discovered to have transgressed this decree.
A. If A was a resident of T when the aforesaid ordinance was passed, whether he supported the measure, accepted it tacitly, or openly protested against it, he is bound by it even though he subsequently moved out of T. For a person's protests against an ordinance designed for the public benefit and passed by a majority vote of the worthy members of the community are of no avail. Thus the ordinance of Rabbenu Gershom reads as follows: "If the residents of a city have established an ordinance for the benefit of the community, for the benefit of the poor, or for any other useful purpose, and most of the worthy ones have agreed to it, the others may not void such ordinance and may not demand to take the matter to court, for no court may sit in such a case, because everything depends on the opinion of the prominent men of the city, in accordance with the custom of the ancients, or as an emergency measure."
If A, however, moved out of T before the ordinance was passed, he is to be governed only by talmudic law and by customs generally accepted by the communities, while any restrictive measure adopted by the community of T after A moved out is not binding on him. A community may force a dissenting minority and all those who subsequently come to settle in the town, to accept its decrees and ordinances. But a community possesses no authority over a person who moved out of town before the decrees and ordinances were passed, and who does not live there any longer. Therefore, if A had had ample opportunity, since he left T, to force his debtors to replay their debts to him, and failed to do so, he must pay the community taxes on such debts. But if he was unable to collect these debts, the custom is well established in all communities not to tax such debts. Any local ordinance in opposition to such custom is not binding on a non-resident who was a non-resident at the time the ordinance was passed. But, if the community representatives claim that A has had ample opportunity to force collection of his debts, and A denies such claim, the latter must take an oath to bolster his denial.
This responsum is addressed to "my relative Kohen Zedek."
SOURCES: Am II, 140; Mordecai Hagadol, p. 300a.