אמר החכם המדות החמודות עשר דבר אמת. ואהבת בני אדם. ותת לשואל. והגמול. והטוב. והנאמנות. והכניעה לשכן. והכניעה לחבר. וכבוד האורח. וראש כולם הבושת:
379. THE sage says, The attributes of polite manners are in ten. 1st. Utterance of truth; 2nd. Love of mankind; 3rd. Liberality to the supplicant; 4th. Gratitude; 5th. Affability; 6th. Faithfulness; 7th, Condescension to our fellow-man; 8th. Courtesy to friends; 9th. Hospitality; but, 10th. Modesty surpasses all.
2
ואמר החכם [לחכם כמוך] אחוז המדות הטובות בעולם הזה. ויועילוך לעולם הבא. מחול לעושה עמך רעה. וצוה לעשות הטוב. והתרחק מהכסילים:
380. The sage said, Wise though thou be, adhere to these pleasant attributes, and they will afford thee solace here and hereafter; be forgiving to those who have wronged thee, instruct others in the way of kindness, and shun the ignorant.
381. He continued, Agreeable manners, may be enumerated thus; 1st. The fear of God; 2nd. Honour to fellow beings; 3rd. Contentedness; 4th. Patience; 5th. Gratitude; 6th. Diffidence; 7th. Liberality; 8th. Self-government; 9th. Emulation; 10th. Modesty; 11th. Utterance of truth; 12th. Faithfulness; 13th. and Cheerfulness.
4
ואמר עוד המדות החמודות שבע. הסברת פנים. הענוה. וכבוד הקרובים. ושיתן הדין (על חטאיו) מעצמו בעת הרצון והכעס. ושיתבייש [מחבירו] ושימחול על מכעיסיו [ושישלים:]
382. He observed, Urbanity may be further reduced to the following seven heads: 1st. Affability; 2nd. Humility; 3rd. Esteem to relatives; 4th. Impartiality in self-judgment, irrespective of our peculiar emotions; 5th. A due sense of decorum; 6th. Forgiveness under provocation; 7th. and Self-command.
5
ואמר החכם מי שמדותיו אלה. חייו בנעימים בעולם הזה ובעולם הבא:
383. He continued, He who possesses those qualities is sure to enjoy an unruffled existence, both in this world and in that which is to come.
6
ואמר השלמת הצניעות שבע מדות. לשון רכה. וגמילות חסדים. והתרחק מהזיק. וירא מהמומין. וסור מלשון הרע. והאמונה. וכסות הסוד:
384. Perfect diffidence consists in the seven following qualifications: 1st Gentleness of expression; 2nd. Disinterestedness; 3rd. The eschewing of injury; 4th. Solicitude for our self-respect; 5th. The avoidance of calumny; 6th. Faithfulness; 7th. and Secrecy.
7
ואמר מי שהתנדב יהי אדון ומי שהוא כילי נבזה:
385. The philanthropist will earn superiority—the selfish slight.
8
ואמר שנדיב אחד נכנס על אחד מהמלכים. אמר לו המלך הגידה לי קצת מנדיבותיך. אמר לו הנדיב טוב שתשמע ההגדה מזולתי. ממה שתשמענה ממני:
386. A certain philanthropist, in an interview with a king, was asked to recount some of his generous deeds. He meekly replied, I would rather your liege should hear it from others, than from me.
9
אמר לו המלך גוזר אני עליך שתאמר. אמר לו מעולם לא ישב עמי אדם ופשטתי רגלי לפניו: אמר לו ולמה? אמר לו כדי שלא יראה שיש לי עליו מעלה ויתרון וחסד [אפילו אם יש לי עליו מעלה יתרון וחסד:]
387. But, replied the king, I command thee to speak. Well, said the other, never did I assume an attitude of superiority before my fellow-men. How so asked the king? Because said he, that*Or, I would not willingly parade. it shall not be supposed that I parade my rank, exalted station, and benevolence, although I may excel in these points.
10
ולא הרע לי אדם מעולם וגמלתיו רע: אמר לו ולמה? אמר לו מפני שאם היה אדם חשוב ראוי לו והדין עלי למחול לאדם חשוב. ואם נבל לא אחלל עצמי שידברו בי הנבלים:
388. Neither have I retaliated an injury; for, alleged he, if the aggressor be a man of estimation, his motives are no doubt unquestionable, and claim my forbearance; if the contrary, I would not subject myself to the censure of the worthless.
11
ולא שאל ממני אדם דבר שלא מלאתי שאלתו. וראיתי. שחלול פניו תמורה מה שנתתי לו אפילו אם הייתי יוצא מכל קניני. אמר לו המלך יאות לך שתהיה אדון בעמך ובזולתך:
389. Nor did my gifts to my fellow-man ever bring the blush of shame into his countenance, though at the cost of my worldly possessions. Well, quoth the king, thou, indeed, art fitted to rule over thine own people and others.
12
ואמר אין הנדיב מי שהתנדב [על מי שהתנדב] עליו. וקרב מי שקרבו. כי אין זה אלא גמול. אבל זה נדיב שמתנדב על מי שלא התנדב עליו. ומקרב מי שמרחיק:
390. He used to observe, He cannot be termed munificent who returns liberality for liberality, and hospitality for hospitality—such is merely a requital; but he is truly munificent who returns liberality for selfishness, and kindness for repulsiveness.
13
ואמר מי שחננו הבורא ארבע מדות הללו לא יזיק לו מה שנמנע לו מן העולם. דעת נוחה. והסדר במזון. ודבר אמת. והאמונה:
391. He whom the Creator has favoured with the following four qualifications will endure unscathed the privations of this world: 1st. An easy mind; 2nd. Regularity in diet; 3rd. Veracity; 4th. and Faithfulness.
14
ואמר שני דברים לא יקבצו לעולם. הכזב והצניעות:
392. Falsehood and humility are incompatible.
15
ואמר הנפש הטובה . והשכן הטוב. והדירה הטובה. והבגדים הנקיים מאריכין ימיו של אדם בטובה:
393. It has often been remarked, that a benign disposition, a kind neighbour, a comely dwelling, and clean garments, ensure a long and happy existence.
16
ואמר מי שחננו הבורא נפש טובה הוא מבני העולם הבא:
394. He who is blessed by the Creator with a benevolent disposition will partake of future bliss.
17
ואמר מהו היחס הגדול? אמר גמילות חסד לבני אדם:
395. What constitutes the most noble pedigree? Disinterestedness was his reply.
18
ואמר לדעת הנוחה תחילה ותכלית. תחילתו החכמה. ואחריתה השלום. ומי שדעתו נוחה חייו [בטוב.] שמחתו מתמדת ולא יצערו אותו הפגעים:
396. He was wont to remark, The outset, like the termination, of a cheerful mind is felicitous; its commencement is wisdom, and its end is peace; for a felicitous life and perpetual bliss awaits the tranquil mind, nor can the vicissitudes of the world affect him.
19
ואמרו לנדיב במה היית אדון לעמך? אמר בהרבות האכסנאות ועזיבת החונף ועזרת הדלים:
397. A certain emir was asked by what means he had attained dominion over his people. He replied, By the unlimited practice of hospitality, by dismissing the sycophant, and by succouring the needy.
20
ואמר אני תמה ממה שיקנה העבדים בממונו. ואינו קונה בני חורין בהטבתו:
398. Alas! exclaimed the sage, that a man should purchase slaves with wealth, and neglect to gain free men by his kindness.
21
ואמר מי שהתמיד חמשה. יגיעוהו [טובה והצלחה בעולם הזה] ויבטחוהו [לחיי העולם הבא.] התרחק מהזיק. והדעת נוחה. והתרחק מן החונף. והמוסר הטוב. והמעשה הטוב:
399. A strict adherence to the following five principles constitutes a sure and constant safeguard: 1st. To avoid the infliction of injury; 2nd. To possess a tranquil mind; 3rd. To renounce flatterers ; 4th. To adopt good morals; 5th. And to practise benevolence.
22
ואמר הגדול שבבני אדם מי שדעתו נוחה מכולם. ואחזתו טובה מכולם:
400. The most eminent man is he whose mildness and sociability surpass those of others.
אמר החכם המדות החמודות עשר דבר אמת. ואהבת בני אדם. ותת לשואל. והגמול. והטוב. והנאמנות. והכניעה לשכן. והכניעה לחבר. וכבוד האורח. וראש כולם הבושת:
379. THE sage says, The attributes of polite manners are in ten. 1st. Utterance of truth; 2nd. Love of mankind; 3rd. Liberality to the supplicant; 4th. Gratitude; 5th. Affability; 6th. Faithfulness; 7th, Condescension to our fellow-man; 8th. Courtesy to friends; 9th. Hospitality; but, 10th. Modesty surpasses all.
ואמר החכם [לחכם כמוך] אחוז המדות הטובות בעולם הזה. ויועילוך לעולם הבא. מחול לעושה עמך רעה. וצוה לעשות הטוב. והתרחק מהכסילים:
380. The sage said, Wise though thou be, adhere to these pleasant attributes, and they will afford thee solace here and hereafter; be forgiving to those who have wronged thee, instruct others in the way of kindness, and shun the ignorant.
ואמר המדות החמודות שלש עשרה. היראה . והכבוד. וההסתפקות. והסבל. והודאה. והבשת. והנדיבות. והגבורה. והקנאה. והצניעות. ודבר אמת. והנאמנות. והסברת פנים:
381. He continued, Agreeable manners, may be enumerated thus; 1st. The fear of God; 2nd. Honour to fellow beings; 3rd. Contentedness; 4th. Patience; 5th. Gratitude; 6th. Diffidence; 7th. Liberality; 8th. Self-government; 9th. Emulation; 10th. Modesty; 11th. Utterance of truth; 12th. Faithfulness; 13th. and Cheerfulness.
ואמר עוד המדות החמודות שבע. הסברת פנים. הענוה. וכבוד הקרובים. ושיתן הדין (על חטאיו) מעצמו בעת הרצון והכעס. ושיתבייש [מחבירו] ושימחול על מכעיסיו [ושישלים:]
382. He observed, Urbanity may be further reduced to the following seven heads: 1st. Affability; 2nd. Humility; 3rd. Esteem to relatives; 4th. Impartiality in self-judgment, irrespective of our peculiar emotions; 5th. A due sense of decorum; 6th. Forgiveness under provocation; 7th. and Self-command.
ואמר החכם מי שמדותיו אלה. חייו בנעימים בעולם הזה ובעולם הבא:
383. He continued, He who possesses those qualities is sure to enjoy an unruffled existence, both in this world and in that which is to come.
ואמר השלמת הצניעות שבע מדות. לשון רכה. וגמילות חסדים. והתרחק מהזיק. וירא מהמומין. וסור מלשון הרע. והאמונה. וכסות הסוד:
384. Perfect diffidence consists in the seven following qualifications: 1st Gentleness of expression; 2nd. Disinterestedness; 3rd. The eschewing of injury; 4th. Solicitude for our self-respect; 5th. The avoidance of calumny; 6th. Faithfulness; 7th. and Secrecy.
ואמר מי שהתנדב יהי אדון ומי שהוא כילי נבזה:
385. The philanthropist will earn superiority—the selfish slight.
ואמר שנדיב אחד נכנס על אחד מהמלכים. אמר לו המלך הגידה לי קצת מנדיבותיך. אמר לו הנדיב טוב שתשמע ההגדה מזולתי. ממה שתשמענה ממני:
386. A certain philanthropist, in an interview with a king, was asked to recount some of his generous deeds. He meekly replied, I would rather your liege should hear it from others, than from me.
אמר לו המלך גוזר אני עליך שתאמר. אמר לו מעולם לא ישב עמי אדם ופשטתי רגלי לפניו: אמר לו ולמה? אמר לו כדי שלא יראה שיש לי עליו מעלה ויתרון וחסד [אפילו אם יש לי עליו מעלה יתרון וחסד:]
387. But, replied the king, I command thee to speak. Well, said the other, never did I assume an attitude of superiority before my fellow-men. How so asked the king? Because said he, that*Or, I would not willingly parade. it shall not be supposed that I parade my rank, exalted station, and benevolence, although I may excel in these points.
ולא הרע לי אדם מעולם וגמלתיו רע: אמר לו ולמה? אמר לו מפני שאם היה אדם חשוב ראוי לו והדין עלי למחול לאדם חשוב. ואם נבל לא אחלל עצמי שידברו בי הנבלים:
388. Neither have I retaliated an injury; for, alleged he, if the aggressor be a man of estimation, his motives are no doubt unquestionable, and claim my forbearance; if the contrary, I would not subject myself to the censure of the worthless.
ולא שאל ממני אדם דבר שלא מלאתי שאלתו. וראיתי. שחלול פניו תמורה מה שנתתי לו אפילו אם הייתי יוצא מכל קניני. אמר לו המלך יאות לך שתהיה אדון בעמך ובזולתך:
389. Nor did my gifts to my fellow-man ever bring the blush of shame into his countenance, though at the cost of my worldly possessions. Well, quoth the king, thou, indeed, art fitted to rule over thine own people and others.
ואמר אין הנדיב מי שהתנדב [על מי שהתנדב] עליו. וקרב מי שקרבו. כי אין זה אלא גמול. אבל זה נדיב שמתנדב על מי שלא התנדב עליו. ומקרב מי שמרחיק:
390. He used to observe, He cannot be termed munificent who returns liberality for liberality, and hospitality for hospitality—such is merely a requital; but he is truly munificent who returns liberality for selfishness, and kindness for repulsiveness.
ואמר מי שחננו הבורא ארבע מדות הללו לא יזיק לו מה שנמנע לו מן העולם. דעת נוחה. והסדר במזון. ודבר אמת. והאמונה:
391. He whom the Creator has favoured with the following four qualifications will endure unscathed the privations of this world: 1st. An easy mind; 2nd. Regularity in diet; 3rd. Veracity; 4th. and Faithfulness.
ואמר שני דברים לא יקבצו לעולם. הכזב והצניעות:
392. Falsehood and humility are incompatible.
ואמר הנפש הטובה . והשכן הטוב. והדירה הטובה. והבגדים הנקיים מאריכין ימיו של אדם בטובה:
393. It has often been remarked, that a benign disposition, a kind neighbour, a comely dwelling, and clean garments, ensure a long and happy existence.
ואמר מי שחננו הבורא נפש טובה הוא מבני העולם הבא:
394. He who is blessed by the Creator with a benevolent disposition will partake of future bliss.
ואמר מהו היחס הגדול? אמר גמילות חסד לבני אדם:
395. What constitutes the most noble pedigree? Disinterestedness was his reply.
ואמר לדעת הנוחה תחילה ותכלית. תחילתו החכמה. ואחריתה השלום. ומי שדעתו נוחה חייו [בטוב.] שמחתו מתמדת ולא יצערו אותו הפגעים:
396. He was wont to remark, The outset, like the termination, of a cheerful mind is felicitous; its commencement is wisdom, and its end is peace; for a felicitous life and perpetual bliss awaits the tranquil mind, nor can the vicissitudes of the world affect him.
ואמרו לנדיב במה היית אדון לעמך? אמר בהרבות האכסנאות ועזיבת החונף ועזרת הדלים:
397. A certain emir was asked by what means he had attained dominion over his people. He replied, By the unlimited practice of hospitality, by dismissing the sycophant, and by succouring the needy.
ואמר אני תמה ממה שיקנה העבדים בממונו. ואינו קונה בני חורין בהטבתו:
398. Alas! exclaimed the sage, that a man should purchase slaves with wealth, and neglect to gain free men by his kindness.
ואמר מי שהתמיד חמשה. יגיעוהו [טובה והצלחה בעולם הזה] ויבטחוהו [לחיי העולם הבא.] התרחק מהזיק. והדעת נוחה. והתרחק מן החונף. והמוסר הטוב. והמעשה הטוב:
399. A strict adherence to the following five principles constitutes a sure and constant safeguard: 1st. To avoid the infliction of injury; 2nd. To possess a tranquil mind; 3rd. To renounce flatterers ; 4th. To adopt good morals; 5th. And to practise benevolence.
ואמר הגדול שבבני אדם מי שדעתו נוחה מכולם. ואחזתו טובה מכולם:
400. The most eminent man is he whose mildness and sociability surpass those of others.