155. THE sage observes, He who craves more than he needs, mars his actual happiness.
2
[ונאמר כי] מלך אחד אמר לחכם אלו היית שואל ממני היית מספיק לך כל ימיך.
156. The king said to the sage, A mere petition from thee would have inclined me to provide for thee for life.
3
אמר לו ולמה אשאל ממך ואני עשיר ממך. אמר לו המלך. ואיך אתה עשיר ממני? אמר לו מפני שאני מסתפק במעט שבידי יותר ממה שאתה מסתפק ברוב שלך:
157. What replied the former, How canst thou expect that one who is richer than thou art should solicit a favour of thee? On being asked for further explanation, he rejoined, Because I am more satisfied with the little I possess, than thou with thine abundant wealth.
4
ואמר מי שדי לו במה שגזר לו הבורא. הוא עשיר מכל אדם:
158. He who is satisfied with the portion allotted to him by his Creator may properly be deemed the richest of all mankind.
5
ואמר הסתפק במה שחלק לך הבורא. ואל תביט אל מה שיש לזולתך:
159. Be content with that which God has bestowed on thee, and envy not the possession of others.
6
ואמר אל תתאוה במה שלא נתן לך. כי מי ששמח בחלקו שבע:
160. Covet not that which was not given to thee, for he who rejoices in his lot will always consider himself abundantly rich.
7
[אמר מי שירצה מן העולם כדי ספקו יהיה המעט שלו מספיק לו]
161. A little will suffice him who only desires from the world that which he actually needs.
8
ואמר במעט מן הטרף מי שירצה הבורא. מקבל ממנו מעט ממעשיו:
162. The smallest gift is acceptable to God from one who is content with the little vouchsafed to him by his Maker.
9
ואמר ההסתפקות. טוב יותר מן השכל:
163. Contentment surpasses intellectuality.
10
ואמר העושר והגדולה היא עזיבת החמדה:
164. Dignity and riches consist in the abandonment of covetousness.
11
ואמר ראוי לאדם שלא יבקש מהעולם יותר מספוקו שבו יעבור הנזק והצורך מעצמו. כי הממון שקר והון העולם. בא במהרה וחולף במהרה:
165. He is wise, who seeks from this world but what he requires; for wealth is deceptive, and worldly treasures vanish as speedily as they come.
12
ואמר ההסתפקות שמונע בעליו מן הזולת. טוב מהממון המביאו לידי בזיון:
166. Contentment, which protects its votaries from baseness, is superior to opulence, which exposes its owners to disdain.
13
ואמר עושר הנפש טוב מעושר הממון.
167. Contentment of mind surpasses riches.
14
ואמר ראש ההסתפקות והזריזות. שלא יגדל בעיניך הרב על זולתך. ואל ימעט בעיניך המעט שלך. גם אל תשקול מי שלמעלה ממך בך:
168. Contentment, with diligence, must lead us not to magnify the possession of others, nor to esteem our own as too scanty; neither to contrast our lot with that above us.
15
ואמר כשימעט בעיניך מה שאתה נוחל. זכור בו צוק הענינים בצרות שעברו עליך ויהי דיה לך בשלוה. כי אין ממנו תמורה כשתפקד:
169. The sage recommended to the discontented to recall to their memory their past hardships and vicissitudes, which cannot fail to reconcile them to their comparative present tranquillity—a contrast which admits of no substitute.
16
ואמר פרי ההסתפקות המנוחה. רענני. השפלות האהבה:
170. The fruits of contentment are ease, and those of humility esteem.
17
ואמר הנהג הנפע כדי הספק. ואם לאו היא תבקש ממך יותר מספוקך.
171. Regulate thy means, lest thy means will be governed by thy cravings.
18
הם אמרו. כי שנים לא יתחברו לעולם ההסתפקות והחמוד:
172. Contentment is irreconcilable with covetousness.
אמר החכם מי שמבקש יותר מצרכו. טורד נפשו מתועלתו:
155. THE sage observes, He who craves more than he needs, mars his actual happiness.
[ונאמר כי] מלך אחד אמר לחכם אלו היית שואל ממני היית מספיק לך כל ימיך.
156. The king said to the sage, A mere petition from thee would have inclined me to provide for thee for life.
אמר לו ולמה אשאל ממך ואני עשיר ממך. אמר לו המלך. ואיך אתה עשיר ממני? אמר לו מפני שאני מסתפק במעט שבידי יותר ממה שאתה מסתפק ברוב שלך:
157. What replied the former, How canst thou expect that one who is richer than thou art should solicit a favour of thee? On being asked for further explanation, he rejoined, Because I am more satisfied with the little I possess, than thou with thine abundant wealth.
ואמר מי שדי לו במה שגזר לו הבורא. הוא עשיר מכל אדם:
158. He who is satisfied with the portion allotted to him by his Creator may properly be deemed the richest of all mankind.
ואמר הסתפק במה שחלק לך הבורא. ואל תביט אל מה שיש לזולתך:
159. Be content with that which God has bestowed on thee, and envy not the possession of others.
ואמר אל תתאוה במה שלא נתן לך. כי מי ששמח בחלקו שבע:
160. Covet not that which was not given to thee, for he who rejoices in his lot will always consider himself abundantly rich.
[אמר מי שירצה מן העולם כדי ספקו יהיה המעט שלו מספיק לו]
161. A little will suffice him who only desires from the world that which he actually needs.
ואמר במעט מן הטרף מי שירצה הבורא. מקבל ממנו מעט ממעשיו:
162. The smallest gift is acceptable to God from one who is content with the little vouchsafed to him by his Maker.
ואמר ההסתפקות. טוב יותר מן השכל:
163. Contentment surpasses intellectuality.
ואמר העושר והגדולה היא עזיבת החמדה:
164. Dignity and riches consist in the abandonment of covetousness.
ואמר ראוי לאדם שלא יבקש מהעולם יותר מספוקו שבו יעבור הנזק והצורך מעצמו. כי הממון שקר והון העולם. בא במהרה וחולף במהרה:
165. He is wise, who seeks from this world but what he requires; for wealth is deceptive, and worldly treasures vanish as speedily as they come.
ואמר ההסתפקות שמונע בעליו מן הזולת. טוב מהממון המביאו לידי בזיון:
166. Contentment, which protects its votaries from baseness, is superior to opulence, which exposes its owners to disdain.
ואמר עושר הנפש טוב מעושר הממון.
167. Contentment of mind surpasses riches.
ואמר ראש ההסתפקות והזריזות. שלא יגדל בעיניך הרב על זולתך. ואל ימעט בעיניך המעט שלך. גם אל תשקול מי שלמעלה ממך בך:
168. Contentment, with diligence, must lead us not to magnify the possession of others, nor to esteem our own as too scanty; neither to contrast our lot with that above us.
ואמר כשימעט בעיניך מה שאתה נוחל. זכור בו צוק הענינים בצרות שעברו עליך ויהי דיה לך בשלוה. כי אין ממנו תמורה כשתפקד:
169. The sage recommended to the discontented to recall to their memory their past hardships and vicissitudes, which cannot fail to reconcile them to their comparative present tranquillity—a contrast which admits of no substitute.
ואמר פרי ההסתפקות המנוחה. רענני. השפלות האהבה:
170. The fruits of contentment are ease, and those of humility esteem.
ואמר הנהג הנפע כדי הספק. ואם לאו היא תבקש ממך יותר מספוקך.
171. Regulate thy means, lest thy means will be governed by thy cravings.
הם אמרו. כי שנים לא יתחברו לעולם ההסתפקות והחמוד:
172. Contentment is irreconcilable with covetousness.