Meilah 15a · Talmud

קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לִמְעִילָה וּלְחַיֵּיב עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא. קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. אֶחָד קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וְאֶחָד קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לִמְעִילָה. גְּמָ׳ הַשְׁתָּא יֵשׁ לוֹמַר דְּקָתָנֵי: ״אֶחָד קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וְאֶחָד קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת״ דְּהַאי קְדוּשַּׁת הַגּוּף וְהַאי קְדוּשַּׁת דָּמִים, אֲפִילּוּ הָכִי קָתָנֵי: ״מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה״. ״קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ עִם קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ״ מִיבַּעְיָא? מִשּׁוּם דְּקָתָנֵי עֲלַהּ ״לְחַיֵּיב עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא״, דְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת לָא אִיכָּא הָכִי, מִשּׁוּם הָכִי קָא פְּלִיג לֵיהּ. אָמַר רַבִּי יַנַּאי: מְחַוַּורְתָּא, אֵין חַיָּיבִין מִשּׁוּם מְעִילָה אֶלָּא עַל קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת וְעוֹלָה בִּלְבַד. מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא: ״נֶפֶשׁ כִּי תִּמְעֹל מַעַל מִקׇּדְשֵׁי ה׳״, קֳדָשִׁים הַמְיוּחָדִין לַה׳ – יֵשׁ בָּהֶן מְעִילָה. אֲבָל קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ – אִית בְּהוּ לַכֹּהֲנִים, וְאִית בְּהוּ לַבְּעָלִים. תְּנַן: קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לִמְעִילָה! מִדְּרַבָּנַן. קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם – מוֹעֲלִים בָּהֶן! מִדְּרַבָּנַן. תְּנַן: הַנֶּהֱנֶה מִן הַחַטָּאת כְּשֶׁהִיא חַיָּה – לֹא מָעַל עַד שֶׁיִּפְגּוֹם. כְּשֶׁהִיא מֵתָה, כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱנָה כׇּל שֶׁהוּא – מָעַל! מִדְּרַבָּנַן. וּמִדְּאוֹרָיְיתָא לָא? וְהָתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: ״כׇּל חֵלֶב לַה׳״ – לְרַבּוֹת אֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים לִמְעִילָה! מִדְּרַבָּנַן. וְהָא קְרָא קָא נָסֵיב לַהּ! אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא. וְהָא אָמַר עוּלָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קָדָשִׁים שֶׁמֵּתוּ – יָצְאוּ מִידֵי מְעִילָה דְּבַר תּוֹרָה. בְּמַאי? אִילֵימָא בְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, אֲפִילּוּ כִּי מֵתוּ נָמֵי, לָא יְהֵא אֶלָּא דְּאַקְדֵּישׁ אַשְׁפָּה לְבֶדֶק הַבַּיִת, לָאו אִית בַּהּ מְעִילָה? אֶלָּא קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, דְּאוֹרָיְיתָא! מִי אִית בְּהוּ מְעִילָה? אֶלָּא הָכִי קָא אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: מֵהַאי קְרָא קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת שָׁמְעִין מִינַּהּ, קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ לָא שָׁמְעִין מִינַּהּ.

מתני' למעילה - שאם נהנה מב' מיני קדשי מזבח בשוה פרוטה מעל. ומצטרפין נמי לכזית לחייב עליהן משום נותר או פיגול או טמא או (לכזית) לחייב משום מעלה בחוץ: קדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה למעילה - אבל פגול ונותר וטמא אין בהן משום דהני לא נהגי בקדשי בדק הבית וקדושת דמים נינהו: קדשי מזבח וקדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה למעילה - אבל לא לדבר אחר ומש"ה קא פליג לה מתניתין דתני קדשי מזבח בפני עצמן וקדשי בדק הבית בפני עצמן: גמ' א"ר ינאי מחוורתא - דבר ברור הוא כמו במחוורת עליו נזיר (דף סג.): שאין חייבין קרבן מעילה וכו' תנן וכו': ומתרץ מדרבנן הוא דאית בהו מעילה בקדשי מזבח אבל לא מדאוריי': הנהנה מן החטאת כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום - כגון שרכב עליה והכחישה כדמפרש בפירקין דלקמן (מעילה דף יט.) דבחטאת בעלת מום מיירי דקיימא לדמי לפיכך מעל שהפסיד להקדש שפחת מדמיה וכשהיא מתה כיון שנהנה ממנה אע"פ שלא פגם מעל דלאו לדמי קיימא שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים (פסחים דף כט.). האי מעל נמי מדרבנן: והא קרא קא נסיב - לאשמועי' [דמדאוריי' מעל]: יצאו מידי מעילה דבר תורה - משום דכתיב קדשי ה' וכיון דמתו לא חזו לקדשי ה': ובמאי - קמיירי עולא אלימא בקדשי בה"ב אפי' מתו נמי לא יצאו מידי מעילה לא יהא אלא דאקדיש אשפה מי לא קדשה לדמיה דאית בה מעילה ה"נ דאי אקדיש בהמה לבדק הבית אע"ג דמתה קדשה נמי לדמים ואית בה מעילה: אלא פשיטא דבקדשי מזבח מיירי - ולאחר מיתה יצאו מידי מעילה דבר תורה מכלל דבחייהן יש בהן מעילה מדאורייתא וקשיא לרבי ינאי: אמר לך ר' ינאי אין ודאי בקדשי מזבח נמי אית בהו מעילה מדאורייתא אבל מהאי קדשי ה' דבקרא דנפש כי תמעול מעל לא שמעינן מיניה אלא קדשי בדק הבית דמחוורין לה' אלא מקרא אחרינא נפקא לן דקדשי מזבח אית בהו מעילה דכתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה וגו' (ויקרא כב) דבכל קדש מיירי:

מתני' קדשי מזבח מצטרפין זה עם זה למעילה - אם אכל בשר עולה זו חצי זית ומבשר עולה אחרת חצי זית חייב קרבן מעילה וכן למ"ד לקמן (מעילה דף יח:) דמעילה בשוה פרוטה אם אכל חצי שוה פרוטה מזו וחצי שוה פרוטה מזו חייב: ולחייב משום פיגול ונותר וטמא - שאם אכל חצי זית מזה וחצי זית מזה חייב כרת קדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה למעילה ואם נהנה חצי שיעור מזה וחצי שיעור מזה מעל: אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית כו' - שאם נהנה כחצי זית בשר קדשי מזבח וכחצי זית מבשר שהוקדשה לבדק הבית מצטרפין: השתא יש לומר - קתני אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית מצטרפין כדקתני בסיפא דמתני' קדשי מזבח עם קדשי מזבח מיבעיא ואמאי קתני רישא דמתניתין וא"ת ומאי קא מתמה וכי אין דרך משניות בהרבה מקומות ששונה בהן בזה הענין בזו ואף זו י"ל דפריך משום דרישא מכלל סיפא היא דאחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית משמע בכל ענין בין קדשי מזבח עם קדשי בדק הבית בין קדשי מזבח עם קדשי מזבח בין קדשי בדק הבית עם קדשי בדק הבית וא"כ אין זה שיטה דזו אף זו אם היה רוצה לשנות בזו אף זו ה"ל למיתני בסיפא קדשי מזבח מצטרפין עם קדשי בדק הבית: משום דקתני עלה ולחייב עליו משום פיגול ונותר וטמא - דבקדשי בדק הבית לא איכא הכי מש"ה קא פליג ליה כלומר לכן שנאה בבבא ראשונה לעצמה משום דלא הוה שייך למיתני ולחייב עליה משום פיגול גבי סיפא דקתני בה קדשי בדק הבית וכיון דקתני קדשי מזבח עם קדשי מזבח לחודייהו בחד בבא תנא נמי כה"ג בקדשי בדק הבית ואע"ג דמסיפא שמעינן להו: מחוורתא - לומר דבר ברור ומחוור הוא זה אבל קדשי מזבח אית בהן לכהנים ואית בהו לבעלים הלכך לית בהו מעילה ועולה נמי עורה לכהנים ובסמוך פריך עלה טובא עד דקאמר במסקנא דלרבי ינאי ר"ל כי מזה הפסוק לא נפקא לן מעילה בקדשי מזבח וא"ת והא בשילהי תמורה (דף לב:) א"ר ינאי דאין מעילה מפורשת מה"ת אלא בעולה בלבד שנאמר מקדשי ה' אלמא משמע איפכא דבקדשי מזבח מפורשת מעילה יותר מקדשי בדק הבית והכא קאמר איפכא י"ל דלא קשו אהדדי דה"פ לא קאמר בעולה לאפוקי בדק הבית דהא ודאי משמע מתוך הפסוק דמקדשי ה' בקדשי בדק הבית יש בהם מעילה וליכא מאן דפליג אהא אלא בא ר' ינאי לומר דחטאת ואשם אין בהם מעילה מפורשת שאינם מיוחדים לשם כמו עולה וה"פ דהתם אין מעילה מפורש בקדשי מזבח אלא בעולה והכא דקאמר אלא על קדשי בדק הבית לא אתי לאפוקי עולה דאיקרי קדשי ה' שהיא קריבה למזבח ואע"ג דעורה לכהנים אין בכך כלום דמ"מ דהקרבה עיקר ולא אתי אלא לאפוקי חטאת ואשם וה"ק הכא אין חייבין משום מעילה אלא על בדק הבית דבקדשי בדק הבית מילתא פסיקא היא דאית בהו מעילה אבל בקדשי מזבח לא הויא מילתא פסיקא דליכא מעילה אלא בהו בעולה והיינו הא דקאמר אבל בקדשי מזבח אית בהו לכהנים ואית בהו למזבח כלומר בהני הוא דלית מעילה דהיינו חטאת ואשם דעולה מיקריא שפיר מיוחדת לשם כיון שכולה כליל: כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום - הא פגם אית בהו מעילה: ואפילו כי מתו (להו) [נמי] לא יהא אלא דאקדושי אשפה כו' - כלומר דשייך שפיר מעילה דלא גרעי מאשפה והקשה רבנו חיים הכהן גדול מי דמי אשפה ראויה לפדות אבל האי לאו בר פדיון הוא דלאו בר העמדה והערכה י"ל דשמא קסבר קדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה א"נ מי לא עסקינן דהעמידן מחיים ולא הספיק לפדותן מחיים עד שמתו ואפ"ה קאמר עולא דיצאו מידי מעילה וא"ת תיפוק ליה דלא מעל משום דאמר אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ואפילו בקדשי בדק הבית אמרינן בפרק כל שעה (פסחים דף כט.) דליכא מעילה י"ל כדפי' שם דוקא להאכילן לכלבים אבל לשאר הנאות פודין (כגון) בקדשי בדק הבית כגון להסיקן תחת תבשילו ולהכי שייך הכא בקדשים שמתו מעילה: מהאי קרא קדשי בדק הבית שמעינן - כלומר מקרא דמקדשי ה' לא נפקא לן אלא קדשי בדק הבית ולא קדשי מזבח ונפקא לן קדשי מזבח מקרא דלעיל דכל חלב וי"מ דל"ג לעיל והתניא כל חלב אלא גרס והא קרא קא נסיב לה פי' ר' ינאי קא מפיק מקרא בסוף פרק כל הבשר (חולין דף קיז.) דאיכא מעילה דמקיש פר כהן משוח לזבח שלמים מכאשר יורם מיהו נראה למורי שי' דגרס והתניא כל חלב והא דלא מפיק מרבי ינאי פשיטא ליה דמדרבנן קאמר ואסמכתא בעלמא אלא פריך מקרא דכל חלב והיינו קרא דמפקי מיניה במסקנא דיש מעילה בקדשי מזבח ואם תאמר והיאך נפקא ליה מיניה קדשי קדשים והא לא איירי קרא אלא באימורי קדשים קלים י"ל דכיון דאפקינהו קרא דמקדשי ה' מההיא דרשא דקאמר לעיל דדוקא קדשים המיוחדין לשם אלמא לא דרשי מיניה כלל אלא מוקמינן ליה בכל קדשים כן נראה למורי:

מעילה טו.

Navigate the library