Chesed LeAvraham · Even Shetiya, Maayan 4, Chapter 23
1
נהר כג - לבאר ענין אותם החכמים שנכנסו לגן, או שפגעו בכמה מקומות בחלקי הזכות מושבי הנפשות, מה היה העולם הזה אליהם:
River 23 - To explain the concept of those sages who entered the Garden or encountered various parts of the spiritual realms, places where souls dwell. What was this world to them?
2
וכן שמואל דנחית לחצר מות, וכן הנזכר בפרשת בראשית מר' חייא דחמי לרבי שמעון וכיוצא באלו, מה היה ענין העולם אליהם, ואנה הלכו. וכבר פירשנו במקום אחר (לעיל בנהר א), כי העולם הזה נקרא חצר מות ובו מושב הנפשות, והיינו אחר שהנפש יושב בקבר, ויש לנפש הזה פנימיות והוא רוח דיצירה המתפשטת בעשייה, והרוח הזה דק מהנפש כעין דקות הנפש אל הגוף, והוא משכן לרוח הצדיקים, והוא הנקרא גן עדן התחתון, ויש לו חלק דבוק בגשם הזה והוא גן עדן הארץ שפי' רבותינו ז"ל:
Similarly, regarding the story of Samuel who descended to the ‘Courtyard of Death,’ and likewise, in the Genesis portion where Rabbi Ḥiyya saw Rabbi Shimon, and other such cases—what was this world to them, and where did they go?
3
וענין הנפשות בהכנסתם אל מדור הנפשות הנקרא חצר מות, שהוא מקום שנכנס שמואל וכן נכנס רבי חייא וכיוצא, הני עובדי אינם משתמשות מגשמיות העולם הזה ולא ממקריו כלל, ואין הגשם מזיק להם, ונהנים מדקות הארץ ודקות השמים שהם נפשם הדקה, שדרך אותו הדקות הוא בית יד להתקשר במשפיע. ועד"ז הם רוחות דקות בתוך דקות, ומחנות הנפשות עוסקות בתורה, ונחות במנוחות שאננות ואינם משיגות הרוחות שבגן עדן אלא דוקא בשבתות ובחדשים, ועד"ז הם הגופים אשר לנו אל הנפשות ההם, זולתי זכי הראות וחסידי עליון היו יודעים להדבק נפש אל נפש, ונכנסים בעולם הזך ההוא ויוצאים ומתפשטין מעולם העכור הזה, ואי אפשר להשיג להם שניהם יחד שיהיו רואים עניני עולם הזה הגשמי ורואים הנפשות, אם לא שינתן רשות מלמעלה אל הנפש להגלם ולבא אל עולם הזה, או להפך שיצא האדם חי מן העולם הגשמי הזה ויכנוס אל הרוחני ההוא, ושניהם כאחד ב' עולמות יחד אי אפשר, אלא או יביט בגשם או יביט בנפש:
We have already explained elsewhere (earlier in River 1) that this world is called the 'Courtyard of Death,' and in it, souls reside. This means after the soul resides in the grave, it possesses an inner aspect, which is the Ruach (spirit) of Yetzirah, extending into Asiyah. This Ruach is subtler than the Nefesh (soul) in the way the soul is subtler than the body. It is a dwelling for the spirits of the righteous and is called the lower Garden of Eden. It has a connection to this physical realm, which our sages called the earthly Garden of Eden.
4
ואותן החכמים שהיו משיגים העולמות ההם כעין עובדא דבעלי קבין, ועובדא דר' אילעי, כולם היו מתפשטין מענייני עולם הזה ונכנסים בדקותו ולא היו רואים מחלקי העולם הזה לא רקיע ולא ארץ כלל, ולא היו צריכין ללכת רק מעט חוץ לישוב [בא"י], עד להכין הטבע אל המראה, והיה נדמה להם כאלו נכנסים תחת הקרקע במערות, וח"ו שיהיה המנוחה תחת הקרקע, ועל דרך זה עובדא דיועזר בזוהר שירד במערה הכל דמיון לפי שעה עד הכנס הדעת אל הראוי להשיג המעלה ההיא להכנס אל אויר גן עדן. וזמש"ל:
The nature of the souls when they enter the abode of souls known as the 'Courtyard of Death'—which Samuel entered and likewise Rabbi Ḥiyya and others—is that these souls do not engage with the physicality or occurrences of this world. Physicality does not harm them, and they derive pleasure from the subtleties of earth and heaven, which are akin to their refined souls. Through this refinement, they establish a 'grip' to connect with the Divine.
5
In this way, they are refined spirits within refined spirits, with the hosts of souls engaged in Torah study, dwelling in serene and tranquil rest. They only attain the spirits of the Garden of Eden on Sabbaths and new moons. Likewise, our physical bodies correspond to those souls. Only the especially virtuous and the highest saints could merge soul with soul, enter that refined realm, and depart from this coarse world. It is impossible for them to perceive both realms at once, where they would see the physical world and souls simultaneously. Rather, permission must be granted from above for the soul to descend and enter this world, or for a person to ascend from this physical world to enter that spiritual realm. To see both worlds at once is impossible; one can either perceive the physical or the spiritual."
6
And those sages who attained insights into those worlds, such as the story of the ‘cabin bearers’ and the case of Rabbi Ila’i—all of them would separate themselves from the matters of this world and enter a realm of subtlety, where they would no longer see any part of this world, neither the sky nor the earth. They did not need to go far outside the settled areas [of the Land of Israel], only enough to prepare nature for the vision. It appeared to them as if they were entering beneath the ground in caves, but God forbid that rest is found beneath the ground.
7
Similarly, regarding the incident of Yo’ezer in the Zohar, who descended into a cave—all of it was a temporary vision to align the consciousness for the proper understanding of that level, to enter the atmosphere of the Garden of Eden. And this is what was previously explained."
נהר כג - לבאר ענין אותם החכמים שנכנסו לגן, או שפגעו בכמה מקומות בחלקי הזכות מושבי הנפשות, מה היה העולם הזה אליהם:
River 23 - To explain the concept of those sages who entered the Garden or encountered various parts of the spiritual realms, places where souls dwell. What was this world to them?
וכן שמואל דנחית לחצר מות, וכן הנזכר בפרשת בראשית מר' חייא דחמי לרבי שמעון וכיוצא באלו, מה היה ענין העולם אליהם, ואנה הלכו. וכבר פירשנו במקום אחר (לעיל בנהר א), כי העולם הזה נקרא חצר מות ובו מושב הנפשות, והיינו אחר שהנפש יושב בקבר, ויש לנפש הזה פנימיות והוא רוח דיצירה המתפשטת בעשייה, והרוח הזה דק מהנפש כעין דקות הנפש אל הגוף, והוא משכן לרוח הצדיקים, והוא הנקרא גן עדן התחתון, ויש לו חלק דבוק בגשם הזה והוא גן עדן הארץ שפי' רבותינו ז"ל:
Similarly, regarding the story of Samuel who descended to the ‘Courtyard of Death,’ and likewise, in the Genesis portion where Rabbi Ḥiyya saw Rabbi Shimon, and other such cases—what was this world to them, and where did they go?
וענין הנפשות בהכנסתם אל מדור הנפשות הנקרא חצר מות, שהוא מקום שנכנס שמואל וכן נכנס רבי חייא וכיוצא, הני עובדי אינם משתמשות מגשמיות העולם הזה ולא ממקריו כלל, ואין הגשם מזיק להם, ונהנים מדקות הארץ ודקות השמים שהם נפשם הדקה, שדרך אותו הדקות הוא בית יד להתקשר במשפיע. ועד"ז הם רוחות דקות בתוך דקות, ומחנות הנפשות עוסקות בתורה, ונחות במנוחות שאננות ואינם משיגות הרוחות שבגן עדן אלא דוקא בשבתות ובחדשים, ועד"ז הם הגופים אשר לנו אל הנפשות ההם, זולתי זכי הראות וחסידי עליון היו יודעים להדבק נפש אל נפש, ונכנסים בעולם הזך ההוא ויוצאים ומתפשטין מעולם העכור הזה, ואי אפשר להשיג להם שניהם יחד שיהיו רואים עניני עולם הזה הגשמי ורואים הנפשות, אם לא שינתן רשות מלמעלה אל הנפש להגלם ולבא אל עולם הזה, או להפך שיצא האדם חי מן העולם הגשמי הזה ויכנוס אל הרוחני ההוא, ושניהם כאחד ב' עולמות יחד אי אפשר, אלא או יביט בגשם או יביט בנפש:
We have already explained elsewhere (earlier in River 1) that this world is called the 'Courtyard of Death,' and in it, souls reside. This means after the soul resides in the grave, it possesses an inner aspect, which is the Ruach (spirit) of Yetzirah, extending into Asiyah. This Ruach is subtler than the Nefesh (soul) in the way the soul is subtler than the body. It is a dwelling for the spirits of the righteous and is called the lower Garden of Eden. It has a connection to this physical realm, which our sages called the earthly Garden of Eden.
ואותן החכמים שהיו משיגים העולמות ההם כעין עובדא דבעלי קבין, ועובדא דר' אילעי, כולם היו מתפשטין מענייני עולם הזה ונכנסים בדקותו ולא היו רואים מחלקי העולם הזה לא רקיע ולא ארץ כלל, ולא היו צריכין ללכת רק מעט חוץ לישוב [בא"י], עד להכין הטבע אל המראה, והיה נדמה להם כאלו נכנסים תחת הקרקע במערות, וח"ו שיהיה המנוחה תחת הקרקע, ועל דרך זה עובדא דיועזר בזוהר שירד במערה הכל דמיון לפי שעה עד הכנס הדעת אל הראוי להשיג המעלה ההיא להכנס אל אויר גן עדן. וזמש"ל:
The nature of the souls when they enter the abode of souls known as the 'Courtyard of Death'—which Samuel entered and likewise Rabbi Ḥiyya and others—is that these souls do not engage with the physicality or occurrences of this world. Physicality does not harm them, and they derive pleasure from the subtleties of earth and heaven, which are akin to their refined souls. Through this refinement, they establish a 'grip' to connect with the Divine.
In this way, they are refined spirits within refined spirits, with the hosts of souls engaged in Torah study, dwelling in serene and tranquil rest. They only attain the spirits of the Garden of Eden on Sabbaths and new moons. Likewise, our physical bodies correspond to those souls. Only the especially virtuous and the highest saints could merge soul with soul, enter that refined realm, and depart from this coarse world. It is impossible for them to perceive both realms at once, where they would see the physical world and souls simultaneously. Rather, permission must be granted from above for the soul to descend and enter this world, or for a person to ascend from this physical world to enter that spiritual realm. To see both worlds at once is impossible; one can either perceive the physical or the spiritual."
And those sages who attained insights into those worlds, such as the story of the ‘cabin bearers’ and the case of Rabbi Ila’i—all of them would separate themselves from the matters of this world and enter a realm of subtlety, where they would no longer see any part of this world, neither the sky nor the earth. They did not need to go far outside the settled areas [of the Land of Israel], only enough to prepare nature for the vision. It appeared to them as if they were entering beneath the ground in caves, but God forbid that rest is found beneath the ground.
Similarly, regarding the incident of Yo’ezer in the Zohar, who descended into a cave—all of it was a temporary vision to align the consciousness for the proper understanding of that level, to enter the atmosphere of the Garden of Eden. And this is what was previously explained."