ב. ובכדי לברר כל זה בשלמות צריכים אנו להקדים איזה חקירות. ולא ח"ו במקום האסור, דהיינו בעצמותו של הבורא ית', אשר 'לית מחשבה תפיסא בו כלל וכלל' ואין לנו משום זה שום מחשבה והגה בו ית' – אלא במקום שהחקירה היא מצוה, דהיינו החקירה במעשיו ית', כמצוה לנו בתורה (דבה"י א' כח, ט): "דע את אלהי אביך ועבדהו", וכן אומר בשיר היחוד (ליום חמישי): "ממעשיך הכרנוך".
To adequately explain all of this, we must initially make certain inquires. [These inquiries are] not regarding forbidden things, such as God’s essence, of which we have no knowledge whatsoever and about which we can neither think nor say anything. Instead, [we should inquire] about those matters that we are commanded to study: namely, God’s actions. As the Torah commands: “Know the God of your father and serve Him” (I Chr. 28:9), and as it is also stated in Shir HaYiḥud (for Thursday): “You [God] are known through your actions.”
2
והנה חקירה הא' היא: איך יצויר לנו שהבריאה תהיה מחודשת, שפירושו דבר חדש שלא היה כלול בו ית' מטרם שבראו, בה בעת שברור לכל בעל עיון שאין לך דבר שלא יהיה כלול בו ית', וכן השכל הפשוט מחייב, כי כלום יש לך נותן מה שאין בו.
The first inquiry is: How can we imagine a genuinely new creation, something created that was not already contained within God prior to Creation? After all, it is clear to anyone who investigates that there is nothing that is not already included within Him. Furthermore, it is evident that nothing can produce what is not already contained within it.
3
חקירה הב': אם תמצא לומר שמבחינת כל יכלתו ודאי הוא שיכול לברוא יש מאין, דהיינו דבר חדש שאין לו שום מציאות בו ית'. נשאלת השאלה, מה היא מציאות הזו שיתכן להחליט עליה שאין לה שום מקום בו ית' אלא היא מחודשת.
The second inquiry is: Let us grant that, as an omnipotent being, God can create ex nihilo, i.e., something completely new that is not already contained in any way in God. Still, we must ask: What exactly is that “something” that God could choose to create without it being already contained within Him, but is instead entirely new?
4
חקירה הג': במה שאמרו המקובלים שנשמתו של אדם היא חלק אלוה ממעל, באופן שאין הפרש בינו ית' לבין הנשמה, אלא שהוא ית' 'כל' והנשמה 'חלק'. והמשילו זה לאבן הנחצבת מההר, שאין הפרש בין האבן לבין ההר אלא שזה 'כל' וזו 'חלק'. לפי זה יש לחקור, הא תינח אבן הנחלקת מההר, שהיא נפרדת מההר על ידי גרזן המוכן לכך ונפרד על ידו ה'חלק' מה'כל', אבל איך יצויר זה בו ית' וית', שיפריד חלק מן עצמותו ית' עד שיצא מעצמותו ית' ויהיה 'חלק' נבדל הימנו, דהיינו לנשמה, עד שיתכן להבינה רק כחלק מעצמותו ית'.
The third inquiry is: The kabbalists say that the soul of man is a part of God above, such that there is no distinction between God and the soul. God is the “whole” and the soul is “part.” This is comparable to a stone hewn from a mountain, in that the only difference between the stone and the mountain is that the stone is a “part” of the “whole” mountain. We imagine a stone quarried from a mountain by an axe built for that purpose, such that the “part” is separated from the “whole.” But how is that possible in the case of God? How can a “part” be separated from Him? How can we think of the soul only as a part of God’s essence?
ב. ובכדי לברר כל זה בשלמות צריכים אנו להקדים איזה חקירות. ולא ח"ו במקום האסור, דהיינו בעצמותו של הבורא ית', אשר 'לית מחשבה תפיסא בו כלל וכלל' ואין לנו משום זה שום מחשבה והגה בו ית' – אלא במקום שהחקירה היא מצוה, דהיינו החקירה במעשיו ית', כמצוה לנו בתורה (דבה"י א' כח, ט): "דע את אלהי אביך ועבדהו", וכן אומר בשיר היחוד (ליום חמישי): "ממעשיך הכרנוך".
To adequately explain all of this, we must initially make certain inquires. [These inquiries are] not regarding forbidden things, such as God’s essence, of which we have no knowledge whatsoever and about which we can neither think nor say anything. Instead, [we should inquire] about those matters that we are commanded to study: namely, God’s actions. As the Torah commands: “Know the God of your father and serve Him” (I Chr. 28:9), and as it is also stated in Shir HaYiḥud (for Thursday): “You [God] are known through your actions.”
והנה חקירה הא' היא: איך יצויר לנו שהבריאה תהיה מחודשת, שפירושו דבר חדש שלא היה כלול בו ית' מטרם שבראו, בה בעת שברור לכל בעל עיון שאין לך דבר שלא יהיה כלול בו ית', וכן השכל הפשוט מחייב, כי כלום יש לך נותן מה שאין בו.
The first inquiry is: How can we imagine a genuinely new creation, something created that was not already contained within God prior to Creation? After all, it is clear to anyone who investigates that there is nothing that is not already included within Him. Furthermore, it is evident that nothing can produce what is not already contained within it.
חקירה הב': אם תמצא לומר שמבחינת כל יכלתו ודאי הוא שיכול לברוא יש מאין, דהיינו דבר חדש שאין לו שום מציאות בו ית'. נשאלת השאלה, מה היא מציאות הזו שיתכן להחליט עליה שאין לה שום מקום בו ית' אלא היא מחודשת.
The second inquiry is: Let us grant that, as an omnipotent being, God can create ex nihilo, i.e., something completely new that is not already contained in any way in God. Still, we must ask: What exactly is that “something” that God could choose to create without it being already contained within Him, but is instead entirely new?
חקירה הג': במה שאמרו המקובלים שנשמתו של אדם היא חלק אלוה ממעל, באופן שאין הפרש בינו ית' לבין הנשמה, אלא שהוא ית' 'כל' והנשמה 'חלק'. והמשילו זה לאבן הנחצבת מההר, שאין הפרש בין האבן לבין ההר אלא שזה 'כל' וזו 'חלק'. לפי זה יש לחקור, הא תינח אבן הנחלקת מההר, שהיא נפרדת מההר על ידי גרזן המוכן לכך ונפרד על ידו ה'חלק' מה'כל', אבל איך יצויר זה בו ית' וית', שיפריד חלק מן עצמותו ית' עד שיצא מעצמותו ית' ויהיה 'חלק' נבדל הימנו, דהיינו לנשמה, עד שיתכן להבינה רק כחלק מעצמותו ית'.
The third inquiry is: The kabbalists say that the soul of man is a part of God above, such that there is no distinction between God and the soul. God is the “whole” and the soul is “part.” This is comparable to a stone hewn from a mountain, in that the only difference between the stone and the mountain is that the stone is a “part” of the “whole” mountain. We imagine a stone quarried from a mountain by an axe built for that purpose, such that the “part” is separated from the “whole.” But how is that possible in the case of God? How can a “part” be separated from Him? How can we think of the soul only as a part of God’s essence?