ו; נתיב החסד; אהבה כחמלה

צדקה היא נתינת כסף או שווה כסף. אולם לעיתים, אין זה כל מה שאנו צריכים. לעיתים אנו חשים עוני נפשי, כשם שאנו חשים עוני פיזי. אנו עלולים לחוש בדיכאון, בבדידות, קרוב אפילו לייאוש. אנו עשויים להזדקק לחברה או לנחמה, לעידוד ולתמיכה. אלו הם צרכים אנושיים, לא פחות ריאליים, אף שקשה לתרגמם לשפה מדינית או כלכלית.

זוהי משמעותו של החסד: תמיכה נפשית, 'אהבת חסד', אהבה כחמלה. זוהי כוונתנו כאשר אנו אומרים על ה' שהוא "הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם" (תהילים קמז, ג). חסד כולל הכנסת אורחים לבודדים, ביקור חולים, ניחום אבלים, הרמת רוחם של המדוכאים והחלשים, עזרה לאנשים במהלך משברים שהם עוברים בחיים, ונתינת תחושה לאלו שבשוליים שהם חלק מן הקהילה.

זהו הצד האחר של הצדקה. צדקה נעשית על ידי חומרים פיזיים, ואילו חסד נעשה על ידי אמצעים פסיכולוגיים: זמן ותשומת לב. צדקה היא תמיכה מעשית, וחסד הוא תמיכה נפשית. צדקה היא נתינת משאבים, וחסד הוא נתינת האדם. גם אלו שאין ביכולתם לתת צדקה, יכולים לעשות חסד. צדקה מתקנת עוול, וחסד הופך את הגורל לאנושי.

אברהם ושרה נבחרו בגלל החסד שגמלו לאחרים. רות הפכה להיות אם המלכות בישראל בגלל החסד שגמלה עם נעמי. בליבו של החזון היהודי עומד החלום של הקמת חברה המבוססת על חסד: חברה עם פנים אנושיות, לא זו הנשלטת על ידי תחרות על עושר או כוח. חסד הוא סימן של עם שהצטרף יחד בברית. הברית יוצרת חברה כמשפחה מורחבת, ומשמעותה היא להתייחס לזרים כאילו הם אחים ואחיות שאבדו במשך הזמן. חברה המבוססת על חסד היא מקום של חמלה, שבו כל אחד מרגיש מכובד, כל אחד מרגיש בבית.

* * *

כי חסד חפצתי ולא זבח

כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת.
(הושע ו, ו)

הליכה בדרכי ה'

ואמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב: "אחרי ה' אלהיכם תלכו" (דברים יג, ה)? וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר: "כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא" (שם ד, כב)! אלא להלך אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא, מה הוא מלביש ערומים... אף אתה הלבש ערומים; הקדוש ברוך הוא ביקר חולים... אף אתה בקר חולים; הקדוש ברוך הוא ניחם אבלים... אף אתה נחם אבלים; הקדוש ברוך הוא קבר מתים... אף אתה קבור מתים.
(סוטה יד ע"א)

חסד מכפר

פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והיה ר' יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב. אמר ר' יהושע: אוי לנו על זה שהוא חרב, מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל. אמר לו: בני, אל ירע לך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה זה? גמילות חסדים, שנאמר: 'כי חסד חפצתי ולא זבח' (הושע ו, ו).
(אבות דרבי נתן נוסח א, פרק ד)

אהבה לעולם אינה הולכת לאיבוד

כללו של דבר, זה אשר יתן האדם לזולתו, לא יאבד ממנו, אלא זו היא התפשטות עצמותו, כי ירגיש אשר גם חלק לו בחברו זה אשר נתן לו. זו היא הדבקות שבין אדם לזולתו, אשר נקרא לה בשם 'אהבה'.
(הרב אליהו דסלר, מכתב מאליהו, א, עמ' 37)

לווייתו של עני

מעשה ושני יהודים מתו בבריסק ביום אחד. בשחרית מת סנדלר עני, שישב כל ימיו באחת הסימטאות האפלות, וכחצות היום הלך לעולמו העשיר העירוני. על פי ההלכה חייבים לקבור ראשון את מי שמת ראשון. ברם, אנשי ה'חברה קדישא', שקיבלו סכום הגון מיורשי האמיד, החליטו לטפל בראשונה במת השני, כי מי יתבע עלבונו של המת העני. כשסיפרו הדבר לר' חיים [מבריסק], הִתרה בהם על ידי שליח בית דין, שלא יהינו לעשות דבר מחפיר כזה. חברי החברה מיאנו להיזקק לפקודת הרב ופתחו בקבורת העשיר. לקח ר' חיים את מקלו, כיתת את רגליו לבית הנפטר וגירש את המתעסקים החוצה. ר' חיים ניצח – העני נקבר קודם לעשיר.
(הרב יוסף דוב סולוביצ'יק, איש ההלכה – גלוי ונסתר, עמ' 82)

אם לא למעלה מזה

בכל יום שישי לפנות בוקר, הרבי מנמירוב היה נעלם. לא ניתן היה למצוא אותו באף אחד מבתי הכנסת או בתי המדרש בעיירה. דלתות ביתו היו פתוחות, אך הוא לא היה בבית. פעם אחת, הגיע למדן ליטאי לנמירוב. הוא הופתע מהיעלמותו של הרבי ושאל את החסידים: 'איפה הוא?'. 'איפה הרבי?', השיבו החסידים, 'איפה אם לא בשמים? אנשי העיירה זקוקים לשלום, לפרנסה, לבריאות. הרבי הוא איש קדוש, ולכן הוא בוודאי בשמיים, מתפלל עבורנו".
הליטאי היה משועשע מהתמימות של החסידים, והחליט למצוא בעצמו את התשובה. ביום חמישי בלילה הוא התחבא בביתו של הרבי. ביום שישי בבוקר, לפני עלות השחר, הוא שמע את הרבי בוכה ונאנח. לאחר מכן הוא ראה את הרבי ניגש לארון, מוציא ממנו חבילת בגדים ומתחיל ללבוש אותם. אלו לא היו בגדים של איש קדוש, אלא בגדים של איכר פשוט. הרבי ניגש אל המגירה, הוציא ממנה גרזן, ויצא אל הלילה החשוך עדיין. הליטאי עקב אחריו בחשאי כשהוא הלך דרך העיירה ומחוצה לה, אל תוך היער. הרבי התחיל לחטוב עץ, ואז קיצץ ממנו בולי עץ, שמהם יצר עצים להסקה. הוא אסף אותם לצרור אחד, והלך בחזרה לתוך העיירה.
באחד הרחובות הצדדיים, הוא עצר לפני בקתה נוטה ליפול ודפק על הדלת. אישה זקנה, ענייה וחולה, פתחה את הדלת. 'מי אתה?', שאלה. 'אני וסילי', ענה הרבי, 'יש לי עצי הסקה למכור, בזול מאוד, כמעט בחינם'. 'אין לי כסף', השיבה האישה. 'אני אתן לך הכול בהלוואה', אמר הרבי. 'איך אוכל לשלם לך?', שאלה האישה. 'אני סומך עלייך', השיב, 'והאם את אינך סומכת על אלוהים? הוא ימצא את הדרך שבה אקבל את שכרי'. 'אבל מי ידליק את האש?', שאלה האישה, 'אני חולה וחלשה מדי מכדי שאוכל לעשות זאת'. 'אני אדליק את האש', ענה הרבי, וכך עשה, תוך שהוא מתפלל בינתיים תפילת שחרית. לאחר מכן, חזר הרבי לביתו.
הלמדן הליטאי, כשראה את כל מה שעשה הרבי, החליט להישאר בעיירה, והפך להיות מחסידיו של הרבי. אחרי אותו יום, בכל פעם ששמע את החסידים מספרים לאורחים שהרבי עולה לשמיים, הוא לא צחק יותר, אלא הוסיף: 'אם לא למעלה מזה'.
(על פי סיפור מאת י"ל פרץ)

מקבלים את פני המשיח

בסעודה השלישית בשבת, עת היום מעריב והנפש מתעטפת, אזר אחד החסידים אומץ ושאל את הרבי שאלה שרצה לשאול זה מכבר, אך עד כה לא העז: 'רבי, למה המשיח איננו בא?'.
'מדוע אתה שואל, בני?"'
'כי בימים עברו אולי לא היינו מוכנים. העולם לא היה מוכן. השעה לא הייתה כשרה. אבל עכשיו, אחרי השואה ואחרי שהיהודים שבו לארצם, האם לא הגיע הזמן?'.
'למה כוונתך?', שאל הרבי, פניו כשהיו אך מבטו דרוך.
'כוונתי – הרי כתוב בגמרא הקדושה שבקץ הימים הקדוש ברוך הוא ישלח לעם ישראל מלך שגזרותיו יהיו קשות מגזרת המן; האם זה לא קרה כבר? ועוד, הרי נאמר 'אם יהיה נדחך בקצה השמים, משם יקבצך ה' אלוהיך ומשם יקחך' (דברים ל, ד). האם גם זה לא קרה כבר, עכשיו, כשהיהודים שבו לארץ ישראל ממאה ארצות ויותר? אז למה המשיח איננו בא?'.
'אענה לך, בני', אמר הרבי. 'איך יכול המשיח לבוא? חשוב לרגע: אם הוא היה בחסידות אחת, בחסידות השנייה לא היו מכירים בו. אם הוא היה חסיד כלשהו, המתנגדים לא היו מכירים בו. אם הוא היה אורתודוכסי, הרפורמים לא היו מכירים בו. אם הוא היה דתי, החילונים לא היו מכירים בו. אז איך הוא יכול לבוא?'.
'ועכשיו', המשיך הרבי, 'אגלה לך סוד גדול'. הרבי השפיל את קולו ללחישה: 'אין אלה אנחנו שמחכים למשיח. המשיח הוא שמחכה לנו. הוא היה כאן כל הזמן. אלו אנחנו שאיננו מוכנים לבואו'.
עוד לפני שהיה בידי החסיד סיפק לענות, המשיך הרבי: 'עכשיו תן לי לשאול אותך שאלה. מה תעשה כשהמשיח כן יגיע? האם לא תקבל את פניו כאת פני חבר שלא ראית שנים רבות, ושהתגעגעת אליו? האם לא תיתן לו אירוח מלכותי, ותעשה הכול כדי לחלוק לו כבוד, ותחוש שאתה בעצמך זכית לכבוד רב לאין שיעור בגלל עצם נוכחותו?'.
'כמובן', השיב החסיד, 'האם הרבי מטיל בכך ספק?'.
'יפה', השיב הרבי, 'אומר לך את הדבר שעליך לעשות וללמד אחרים לעשות. ראה כל אדם – גבר או אישה, מכר או זר, צעיר או זקן, תלמיד חכם או עם הארץ, שומר מצוות ושאינו שומר מצוות – כאילו הוא עשוי להיות המשיח, שהרי המשיח לבטח יבוא בתחפושת. אם רק נעשה כך, נגלה שבלי שהרגשנו המשיח בא'.
(הרב יונתן זקס, לרפא עולם שבור, עמ' 69–70)

תפילה

ריבונו של עולם, עזור לי בשנה הבאה לחשוב יותר על אחרים ופחות על עצמי. עזור לי להבחין באלו הזקוקים לעזרה, לחברה או לנחמה. למדני לומר את המילה הנכונה ולעשות את המעשה הנכון. למדני ללכת בדרכיך.