ה; נתיב הצדקה; אהבה כצדק

יש שני סוגים של מצוות: יש מצוות לא תעשה, של שליטה עצמית, העוצרות אותנו מלפגוע באדם ובסביבתו הטבעית; ויש מצוות עשה, של אהבה, למען העולם כיצירתו של אלוהים ולמען בני האדם שנבראו בצלם אלוהים. מבין המצוות של הסוג השני, הצדקה היא המצווה הגדולה ביותר: צדקה היא אהבה כצדק.

העולם איננו תמיד צודק או הוגן. מטרתנו היא להפוך אותו ליותר צודק והוגן, על ידי עזרה למי שנזקק לה, ושיתוף חלק ממה שיש לנו עם אחרים. פעולה זו של שיתוף היא יותר מאשר נדבה. היא הכרה בכך שמה שיש לנו, קיבלנו מה', ואחד התנאים למתנות מאת ה' הוא שאנו עצמנו ניתן. כך אנו נעשים דומים לה', "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (דברים כח, ט).

השוק יוצר עושר: זוהי סגולתו. אולם אין הוא בהכרח מחלק אותו בדרך המאפשרת לצמצם את העוני ולהעניק לכל אחד את המשמעות של חיים בכבוד. זוהי חולשתו. יש אפוא שתי אפשרויות: או לזנוח את השוק, או לצמצם את השפעותיו השליליות. האפשרות הראשונה נוסתה ונכשלה. האפשרות השנייה יכולה להיעשות בשתי דרכים: דרך מוסדות השלטון (מיסים, קצבות סעד), או דרך יחידים. מוסדות השלטון יכולים לעשות הרבה, אך לא הכול. צדקה היא הדרך היהודית לומר שלכל אחד יש חלק ותפקיד בנושא. על כל אחד מאיתנו מוטלת החובה לתת.

צדקה היא שילוב של צדק וחסד, כיוון שאנו מאמינים שהם יכולים ללכת יד ביד. צדק הוא כללי; צדקה היא אישית. אנו מכנים את ה' "אבינו מלכנו". מלך עושה צדק; הורה נותן לילד מתנה מתוך אהבה. זוהי המשמעות של צדקה, פעולה המשלבת צדק ואהבה. נתינה לאחרים היא אחת הפעולות היפות ביותר שאנו יכולים לעשות, ואחת היצירתיות ביותר. אנו יוצרים אפשרויות עבור אנשים אחרים. אנו מרככים את אחד הקצוות המחוספסים של העולם. אנו עוזרים להקל על עוני וכאב. אנו נותנים לה' את הקורבן הרצוי ביותר בעיניו: אנו מכבדים את צלם אלוהים הנמצא באנשים אחרים.

אין דבר המדגיש יותר את היהדות כדת של אהבה מהדגש שלה על מצוות הצדקה. אין אנו מקבלים עוני, רעב, חוסר בית או מגפות כרצון ה'. להפך רצון ה' הוא שאנו נרפא את השברים הללו בעולמו. כשם שהוא מאכיל רעבים, כך גם אנו צריכים לעשות. כשם שהוא רופא חולים, כך גם עלינו לעשות. אנו נעשים טובים על ידי עשיית הטוב. אנו הולכים בדרך ה' כאשר אנו פועלים מתוך אהבה.

* * *

לא תאמץ את לבבך

כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ... נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ. כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ.
(דברים טו, ז–יא)

אוצרות נפשות

תנו רבנן: מעשה במונבז המלך [מלך חדייב, במאה הראשונה לספירה, שהתגייר] שבזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת, וחברו עליו אחיו ובית אביו ואמרו לו: אבותיך גנזו והוסיפו על של אבותם, ואתה מבזבזם! אמר להם: אבותי גנזו למטה, ואני גנזתי למעלה... אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו, ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו... אבותי גנזו דבר שאין עושה פירות, ואני גנזתי דבר שעושה פירות... אבותי גנזו [אוצרות] ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות.
(בבא בתרא יא ע"א)

זכות לקבלת פני השכינה

דרש רבי דוסתאי ברבי ינאי: בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם; מדת בשר ודם, אדם מביא דורון גדול למלך – ספק מקבלין אותו הימנו, ספק אין מקבלין אותו הימנו, ואם תמצא לומר מקבלים אותו ממנו – ספק רואה פני המלך, ספק אינו רואה פני המלך; והקדוש ברוך הוא אינו כן, אדם נותן פרוטה לעני – זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר: "אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך" (תהילים יז, טו). רבי אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי, אמר, דכתיב: "אני בצדק אחזה פניך".
(שם י ע"א)

להינצל מהדבר הקשה בעולם

עשרה דברים קשים נבראו בעולם:
הר קשה – ברזל מחתכו,
ברזל קשה – אור מפעפעו,
אור קשה – מים מכבין אותו,
מים קשים – עבים סובלים אותן,
עבים קשים – רוח מפזרתן,
רוח קשה – גוף סובלו,
גוף קשה – פחד שוברו,
פחד קשה – יין מפיגו,
יין קשה – שינה מפכחתו,
ומיתה קשה מכולם
וצדקה מצלת מן המיתה, דכתיב: 'וצדקה תציל ממות' (משלי י, ב).
(שם)

סולם הצדקה

שמונה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו.
מעלה גדולה שאין למעלה ממנה, זה המחזיק ביד ישראל שמַךְ, ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול, ועל זה נאמר "והחזקת בו גר ותושב וחי עמך" (ויקרא כה, לה), כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך.
פחות מזה הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן ולא ידע העני ממי לקח, שהרי זו מצוה לשמה, כגון לשכת חשאים שהיתה במקדש, שהיו הצדיקים נותנין בה בחשאי והעניים בני טובים מתפרנסין ממנה בחשאי, וקרוב לזה הנותן לתוך קופה של צדקה...
פחות מזה שידע הנותן למי יתן ולא ידע העני ממי לקח, כגון גדולי החכמים שהיו הולכין בסתר ומשליכין המעות בפתחי העניים...
פחות מזה שידע העני ממי נטל ולא ידע הנותן, כגון גדולי החכמים שהיו צוררים המעות בסדיניהן ומפשילין לאחוריהן ובאין העניים ונוטלין כדי שלא יהיה להן בושה.
פחות מזה שיתן לו בידו קודם שישאל.
פחות מזה שיתן לו אחר שישאל.
פחות מזה שיתן לו פחות מן הראוי בסבר פנים יפות.
פחות מזה שיתן לו בעצב.
(רמב"ם, הלכות מתנות עניים י, ז–יד)

אברבנאל: אנו בעלים על מה שאנחנו מוכנים לשתף

הרב והחכם היהודי במאה ה־15, דון יצחק אברבנאל (1437–1508), שהיה יועץ למלך פרדיננד ולמלכה איזבלה מקסטיליה, נשאל פעם על ידי המלך כמה רכוש יש בבעלותו. הוא נקב בסכום מסוים. 'אבל ברור', אמר לו המלך, 'שיש לך יותר מכך'. 'אתה שאלת אותי כמה יש בבעלותי', השיב אברבנאל, 'הרכוש שיש לי איננו בבעלותי. הוד מעלתו יכול לקחת אותו ממני מחר. לכל היותר, אני השומר הזמני של הרכוש הזה. הסכום שהזכרתי הוא מה שנתתי לצדקה. רק לכך יש ערך, שלא אתה ולא שום כוח אחר בעולם יכול לקחת ממני'. אנו בעלים על מה שאנחנו מוכנים לשתף.
(על פי הרב אברהם טברסקי, Do unto Others, עמ' 26–27)

שני הימים של ישראל

יש משהו מוזר בגיאוגרפיה של ארץ הקודש. יש שני ימים בישראל: ים המלח וים כינרת. האחרון הוא מלא חיים: דגים, ציפורים, צמחייה. הראשון, כפי שעולה משמו הנוסף – ים המוות, איננו מכיל חיים בכל צורה שהיא. עם זאת, שניהם מוזנים מאותו נהר – הירדן. ההבדל הוא שים כינרת מקבל מים בצד אחד, ונותן מים בצד האחר. ים המלח מקבל מים, אך איננו נותן מים. נהר הירדן מסתיים עם כניסתו לים המלח. לתת בלי להחזיר זהו סוג של מוות. לחיות זה לתת.

רק בני אדם יכולים לעזור לעני

הרבי מקאמינקא החליט פעם להקדיש יום שלם לאמירת תהילים. לקראת ערב, בעודו קורא תהילים, הגיע אליו שליח וסיפר לו שהרבי שלו, המגיד מצידנוב, מבקש לראות אותו. הרבי אמר שיבוא ברגע שיגמור, אך עד מהרה שב השליח ואמר שהרבי מתעקש שהוא יבוא מייד. כשהגיע, שאל אותו המגיד מדוע התעכב, והרבי השיב שהוא אמר תהילים. המגיד אמר לו שקרא לו כדי שיצא לאסוף כסף למען עני השרוי במצוקה, והוסיף: 'תהילים גם מלאכים יכולים לשיר, אבל לעזור לעני יכולים רק בני אדם. לכן גדולה צדקה מאמירת תהילים'.
(על פי הרב ראובן בולקה, Work, Life, Suffering and Death, עמ' 185)

תפילה

ריבונו של עולם, למדני לשתף את מה שיש לי עם אחרים, מפני שלי יש הרבה ולהם יש מעט. מה שיש לי, קיבלתי ממך. כשם שנתת לי את מה שאני צריך, כך אהיה שותף לך בכך שאתן לאחרים את מה שהם זקוקים לו.