ב; נתיב התפילה; לדבר אל ה'

התפילה היא הדיאלוג האינטימי שלנו עם האינסוף, הביטוי העמוק ביותר של האמונה שלנו שיש נוכחות הדואגת לנו, אל שמקשיב, כוח יוצר שהביא אותנו לקיומנו באהבה. אמונה זו, יותר מכל אחרת, היא שגואלת את החיים מבדידות ואת הגורל מאסון. ליקום יש מטרה. לנו יש מטרה. קטנים ככל שנהיה, קצרה ככל שתהיה נוכחותנו על פני הארץ – אנחנו משמעותיים. היקום הוא יותר מאשר חלקיקים של חומר המסתובבים באדישות בחלל האינסופי. בני האדם הם יותר מאשר צירוף מקרי של גנים המשכפלים את עצמם באופן עיוור. חיי האדם הם יותר מאשר "סיפור המסופר בידי טיפש, מלא בקולות ובזעם, ללא כל משמעות" (וויליאם שייקספיר, מקבת). התפילה מעניקה משמעות לקיום.

אפשר להאמין אחרת. יכולים להיות חיים ללא אמונה או תפילה, ממש כפי שיכולים להיות חיים ללא אהבה או צחוק או שמחה או תקווה. אבל אלו הם חיים מצומצמים, חסרי ממד של עומק או השראה. דקארט אמר: "אני חושב, משמע אני קיים". היהדות אומרת: "אני מתפלל, משמע אני לא לבד".

אמונה דורשת אומץ. ליהודים אין צורך בהוכחה כלשהי לחוסר הצדק הגלוי לעין של המאורעות. זה כתוב בדפי ההיסטוריה שלנו. ליהודים לא היה כל כוח או כבוד ארצי. בחלק העיקרי של ארבעת אלפים השנים האחרונות היהודים חיו מפוזרים בכל קצווי תבל, ללא בית, ללא זכויות, ופעמים רבות מדי חוו רדיפות וכאב. כל שהיה להם היה אל בלתי נראה, והחוט המקשר אותנו אליו: הסידור, מילות התפילה. כל מה שהיה להם היה האמונה. וביהדות, אנו לא מנתחים את האמונה שלנו, אנו מתפללים אותה. אנו לא מתפלספים על האמת: אנחנו שרים אותה ומתפללים אותה. עבור היהדות, אמונה הופכת למעשית כאשר היא הופכת לתפילה.

בתפילה אנו מדברים לנוכחות גדולה יותר מן היקום שגודלו לא ניתן לשיעור, ועם זאת היא קרובה אלינו יותר מכפי שאנו קרובים לעצמנו: האל שמעבר הוא גם הקול שמבפנים. אף על פי שהשפה לא תוכל לתאר נוכחות שהיא מעבר לכל מאפייני הדיבור, עדיין השפה היא כל מה שיש לנו, והיא אכן מספיקה – משום שהאל שברא את העולם באמצעות מילים יוצרות, וגילה את רצונו במילים קדושות, שומע את מילות התפילה שלנו. השפה היא הגשר המקשר בינינו לבין האינסופי.

בתפילה ה' הופך להיות לא תיאוריה אלא נוכחות, לא עובדה אלא דגם של מערכת יחסים. תפילה היא המקום שבו ה' פוגש אותנו, בתוך הלב האנושי, בהקרבתנו את המילים, בחשיפת הפגיעות הידועה שלנו.

תפילתו של רבי אלעזר: אהבה ואחוה

יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשכן בפורינו [=בגורלנו; רש"י] אהבה ואחוה ושלום וריעות, ותרבה גבולנו בתלמידים, ותצליח סופנו אחרית ותקוה, ותשים חלקנו בגן עדן, ותקננו בחבר טוב ויצר טוב בעולמך, ונשכים ונמצא יחול לבבנו ליראה את שמך.
(ברכות טז ע"ב)

רבי יהודה הלוי: אנה אמצאך?

יָ־הּ, אָנָה אֶמְצָאֲךָ? / מְקוֹמְךָ נַעֲלָה וְנֶעְלָם!
וְאָנָה לֹא אֶמְצָאֲךָ? / כְּבוֹדְךָ מָלֵא עוֹלָם!
דָּרַשְׁתִּי קִרְבָתְךָ / בְּכָל לִבִּי קְרָאתִיךָ,
וּבְצֵאתִי לִקְרָאתְךָ / לִקְרָאתִי מְצָאתִיךָ.
(רבי יהודה הלוי, י־ה אנה אמצאך)

רבי שלמה אבן גבירול: טרם היותי

טֶרֶם הֱיוֹתִי חַסְדְּךָ בָאִָנִי
הַשָּׂם לְיֵשׁ אַיִן וְהִמְצִיאָנִי
מִי הוּא אֲשֶׁר רָקַם תְּמוּנָתִי?
וּמִי עָצְמִי בְּכוּר יָצַק וְהִקְפִּיאָנִי?
מִי הוּא אֲשֶׁר נָפַח נְשָׁמָה בִי?
וּמִי בֶטֶן שְׁאוֹל פָּתַח וְהוֹצִיאָנִי?
מִי נִהֲגַנִי מִנְּעוּרַי עַד הֲלֹם?
מִי לִמְּדַנִי בִין וְהִפְלִיאָנִי?
אָמְנָם אֲנִי חֹמֶר בְּקֶרֶב יָדְךָ אַתָּה עֲשִׂיתַנִי,
אֱמֶת, לֹא אָנִי.
אוֹדֶה עֲלֵי פִשְׁעִי וְלֹא אֹמַר לְךָ
כִּי הֶעֱרִים נָחָשׁ וְהִשִּׁיאַנִי.
אֵיכָה אֲכַחֵד מִמְּךָ חֶטְאִי?
הֲלֹא טֶרֶם הֱיוֹתִי חַסְדְּךָ בָאָנִי.
(רבי שלמה אבן גבירול, טרם היותי)

רבי אלעזר אזכרי: בלבבי משכן אבנה

בִּלְבָבִי מִשְׁכָּן אֶבְנֶה לַהֲדַר כְּבוֹדוֹ
וּבַמִּשְׁכָּן מִזְבֵּחַ אָקִים לְקַרְנֵי הוֹדוֹ
וּלְנֵר תָּמִיד אֶקַּח לִי אֶת אֵשׁ הָעֲקֵדָה
וּלְקָרְבָּן אַקְרִיב לוֹ אֶת נַפְשִׁי הַיְחִידָה.
(הרב יצחק הוטנר, על פי פיוטו של רבי אלעזר אזכרי)

אדון השלום, מלך שהשלום שלו

אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם, מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, עוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל. עָזְרֵנוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ כֻּלָּנוּ שֶׁנִּזְכֶּה תָמִיד לֶאֱחֹז בְּמִדַּת הַשָּׁלוֹם, וְיִהְיֶה שָׁלוֹם גָּדוֹל בֶּאֱמֶת בֵּין כָּל אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, וְלֹא יִהְיֶה שׁוּם מַחֲלֹקֶת אֲפִלּוּ בָּלֵב, בֵּין כָּל בְּנֵי אָדָם.
כִּי אַתָּה עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמֶךָ, וְאַתָּה מְחַבֵּר שְׁנֵי הֲפָכִים יַחַד, אֵשׁ וּמַיִם, וּבְנִפְלְאוֹתֶיךָ הָעֲצוּמִים אַתָּה עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם. כֵּן תַּמְשִׁיךְ שָׁלוֹם גָּדוֹל עָלֵינוּ וְעַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּתְחַבְּרוּ כָּל הַהֲפָכִים יַחַד בְּשָׁלוֹם גָּדוֹל וּבְאַהֲבָה גְּדוֹלָה, וְיֻכְלְלוּ כֻלָּם בְּדֵעָה אַחַת וְלֵב אֶחָד לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ וּלְתוֹרָתְךָ בֶּאֱמֶת, וְיֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אֶחָת לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם.
ה' שָׁלוֹם, בָּרְכֵנוּ בַשָּׁלוֹם.
(רבי נתן, תלמידו של רבי נחמן מברסלב, ליקוטי תפילות א, צה)

מנגינת המתפלל

יש אנשים שאינם מבינים את התפילה ואת השפעתה על הנפש. הבעל שם טוב הסביר זאת על דרך המשל. הוא אמר: פעם היה מנגן, שניגן כל כך יפה, עד שכל מי ששמע אותו עצר והתחיל לרקוד. פעם אחת הגיע איש חירש. הוא ראה את כל האנשים רוקדים. הוא חשב שכולם משוגעים.

עבודה ותפילה

רבי נחמן מקוסוב לימד שה' צריך להיות תמיד במחשבתנו. 'אבל כיצד?', שאל אחד החסידים, 'איך נוכל לחשוב על ה' גם כאשר אנחנו שקועים בעסקינו?'. הרבי ענה: 'אם אנחנו יכולים לחשוב על עסקים בזמן שאנחנו מתפללים, אנחנו יכולים גם לחשוב על תפילה בזמן שאנחנו בעסקים'.

שלום עליכם

רבי לוי יצחק מברדיצ'ב הלך לקראת קבוצה מחסידיו לאחר סיום התפילה ובירך אותם: 'שלום עליכם!'. החסידים התפלאו, ושאלו את הרבי מה הייתה כוונתו בברכה זו, שהרי הם לא הלכו לשום מקום. 'לא דיברתי אל הגוף שלכם', ענה הרבי, 'אלא אל הנפש שלכם. ראיתי שבזמן שהתפללתם חשבתם על דברים אחרים. הגוף שלכם נשאר כאן, אבל הנפש שוטטה בעולמות רחוקים. עכשיו, כשהנפש שלכם חזרה, אמרתי לנפשות שלכם: 'שלום עליכם''.

השראה

יום אחד, קבוצת תיירים מארצות הברית הגיעה לבית כנסת בשכונת 'שערי חסד' בירושלים, שבו התפלל הגאון הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל. אחד הילדים בקבוצה, בן תשע, עמד מאחורי הרב והתפלל תפילת שמונה עשרה כל כך לאט ובכוונה, עד שהרב לא היה יכול לפסוע שלוש פסיעות לאחור כשסיים את תפילתו, עד שהילד סיים. אחרי התפילה, אביו של הילד התנצל בפני הרב אויערבך על אי־הנוחות. 'להפך', ענה לו הרב, 'עליי להודות לבנך על ההשראה שהוא נתן בדבקות שלו בתפילה'.
(על פי חנוך טלר, And from Jerusalem His Word, עמ' 256–257)

התפילה המאוחדת עם הבריאה

כל ההוויה כולה למקור חייה היא עורגת, כל צמח וכל שיח, כל גרגר חול וכל רגב אדמה, כל אשר בו חיים נגלים וכל אשר בו חיים כמוסים, כל קטני היצירה וכל גדוליה, שַׁחֲקֵי מעל ושרפי קודש, כל הפרטיות שבכל יש וכל כללותו, הכול הומה, שואף, עורג ושוקק לחמדת שלמות מקורו העליון, החי, הקדוש, הטהור והכביר. והאדם סופג את כל השקיקות הללו בכל עת ובכל שעה, והוא מתרומם ומתעלה בתשוקות קודשו, ובא תור הגילוי לתשוקות רוממות אל אלה בתפילה, המכה גלי אורה, היוצאת בחופש עוזה בהגיון שיח קודשה למרחבי אל. מרומם הוא האדם בתפילה את כל היצור, מאחד הוא עמו את כל היש, מעלה את הכל, מרומם את הכל למקור הברכה ומקור החיים.
(הרב אברהם יצחק הכהן קוק, עולת ראיה, התפילה המתמדת של הנשמה)

האם תפילה נענית?

האם תפילה נענית? אם האל הוא בלתי משתנה, איך אנחנו יכולים לשנות אותו על ידי דיבורנו? וגם אם נתעלם משאלה זו, מדוע בכלל עלינו להביע את בקשותינו? הרי ברור שה', בוחן כליות ולב, יודע מה הן בקשותינו אפילו לפני שאנחנו יודעים מה הן, גם ללא שאנו מביעים אותן במילים. מה שאנחנו מבקשים שיקרה, יכול להיות טוב או רע בעיני ה'. אם הבקשה היא טובה, ה' יגשים אותה גם אם לא נתפלל עליה, ואם היא רעה, ה' לא יגשים אותה גם אם כן נתפלל עליה. מדוע אפוא יש טעם להתפלל?
התשובה היהודית הקלאסית היא פשוטה אך עמוקה. ללא כלי להכיל את הברכה, לא יכולה להיות ברכה. אם לא יהיה לנו כלי לאסוף לתוכו את טיפות הגשם, הגשם ימשיך לרדת אך אנחנו לא נוכל לשתות מים. אם לא יהיה לנו מכשיר רדיו, גלי הקול ימשיכו לנוע באוויר, אך לא נוכל להפוך אותם לקולות שנוכל לשמוע. ברכות ה' זורמות בעולם ללא הרף, אבל אם לא נעשה את עצמנו כלי לקלוט אותן, הן יזרמו למקום אחר. תפילה היא המעשה שבו אנו הופכים את עצמנו להיות מרכבה לשכינה. התפילה משנה את העולם, משום שהיא משנה אותנו.
(הרב יונתן זקס, הקדמה לסידור התפילה)

תפילה

ריבונו של עולם, עזור לי להתפלל מתוך הלב. הקשיבה למילותיי, לתודותיי, לתקוותיי ולפחדיי. למד אותי לדבר בכנות ולהקשיב בתשומת לב.