א; נתיב הזהות; להיות יהודי

באופן ייחודי, יהודים נולדים לתוך אמונה. היא בחרה בנו לפני שאנו בחרנו בה. מבחינה פיזית אנו באים לעולם עירומים, אולם מבחינה רוחנית אנו באים עם מתנה: הסיפור של העבר שלנו, של הורינו ושל הורי הורינו לאורך ארבעת אלפים שנה, מאותו היום שבו אברהם ושרה שמעו לראשונה את קולו של ה' והחלו את מסעם לארץ, להבטחה, לייעוד ולשליחות. הסיפור הזה הוא שלנו.

זה סיפור יוצא דופן ונוגע ללב. הוא מספר כיצד משפחה, שהפכה בהמשך לשבטים, שהפכו בהמשך לעם, נקראו להיות שליחיו של ה' בארץ. השליחות שלהם הייתה לבנות חברה שונה וייחודית, שאינה מבוססת על עושר וכוח, אלא על צדק וחמלה, על כבודו של הפרט ועל קדושת חיי האדם. חברה שתכבד את העולם כיצירתו של ה', ואת האדם כנברא בצלם אלוהים.

זו הייתה ועודנה משימה תובענית, אולם היהדות נותרת דת מציאותית. הנחת היסוד מלכתחילה הייתה ששינוי העולם יימשך דורות רבים – ומכאן החשיבות של העברת הערכים שלנו אל הדורות הבאים. המשימה דורשת כישרונות רבים, יכולות רבות – ומכאן החשיבות של היהודים כעם. לאיש מאיתנו אין כל הכישרונות הדרושים, אך לכל אחד מאיתנו יש חלק. כולנו נחשבים; לכל אחד מאיתנו יש תרומה מיוחדת שהוא יכול להוסיף. אנו עומדים לפני האל כאומה, כל אחד נותן משהו, כל אחד מורם בזכות התרומות של האחרים.

וכן, לעיתים אנו נופלים או מאכזבים – ומכאן החשיבות של התשובה, ההתנצלות, הסליחה, ההתמסרות מחדש. היהדות גדולה מכל אחד מאיתנו, ועם זאת, היא נעשית על ידי כולנו. ואף על פי שהיהודים הם עם קטן, כיום פחות מחמישית האחוז מכלל אוכלוסיית העולם, הם תרמו לתרבות האנושית ללא כל פרופורציה למספרם בעולם.

מי אנחנו, ומה נקראנו לעשות?

בראשית: הקריאה

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.
(בראשית יב, א–ג)

בראשית: דרך ה'

וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו.
(בראשית יח, יח–כ)

הברית בסיני: גוי קדוש

אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
(שמות יט, ד–ז)

משה: אומה עִם היסטוריה

כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ. הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי. אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ.
(דברים ד, לב–לד)

ישעיהו: אור לגויים

אֲנִי ה' קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם. לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ.
(ישעיהו מב, ו–ח)

עפר וכוכבים

כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם.
(בראשית כב, יז)
אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים. כשהן יורדין – יורדין עד עפר, וכשהן עולין – עולין עד לכוכבים.
(מגילה טז ע"א)
"וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ" (בראשית יג, טז). מה עפר הארץ מסוף העולם ועד סופו, כך בניך יהיו מפוזרים מסוף העולם ועד סופו... ומה עפר מבלה את כלי מתכות והוא קיים לעולם, כך ישראל כל עובדי כוכבים בטלים והם קיימים. ומה עפר עשויה דַּיִשׁ, אף בניך עשויין דַּיִשׁ לעובדי כוכבים.
(בראשית רבה פרשת לך לך פרשה מא, ט)

שמן

לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ.
(שיר השירים א, ג)
מה השמן הזה מביא אורה לעולם, כך ישראל אורה לעולם, שנאמר "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ" (ישעיהו ס, ג).
(שיר השירים רבה פרשה א)

רבי סעדיה גאון: אומה בתורותיה

אומתנו איננה אומה כי אם בתורותיה.
(ספר האמונות והדעות מאמר ג)

רבי יהודה הלוי: הלב באיברים

כי ישראל באומות הם בבחינת הלב באיברים.
(ספר הכוזרי מאמר ב, לו)

נאמנות לה'

בלי ממשלה, בלי גאון, בלי יקר וחמדה, בלי מעשה אנוש ותחבולותיו, האמונה באל יחיד היתה שבטו ומשענתו סלה, והיא נטלה ונשאה אותו...
מדינות וממלכות מסביב לו, אשר בכחן וגבורתן ושיא תפארתן עשו להן שם בעולם, נשמדו מתחת שמי ה' – וישראל עם קטן ודל בלי גאון וגובה נשאר חי וקיים בתבל ארצה על ידי אמונתו בה' ותורתו.
(הרב שמשון רפאל הירש, אגרות צפון ט, י)

תקווה בכישלון

ייאוש וכניעה לא היו מנת חלקו של איש הברית שמצא את הניצחון במפלה, את התקווה בכישלון, ואשר לא היה יכול להחביא את דבר ה' שהיה לו, כדברי ירמיהו, עצור בעצמותיו וכאש בוערת בלבו.
(הרב יוסף דוב סולוביצ'יק, איש האמונה הבודד, עמ' 60)

האדרתו של הגזע האנושי

המרדף אחר הידע לשם עצמו, אהבה כמעט פנאטית לצדק, והשאיפה לעצמאות אישית – אלו הם המאפיינים של המסורת היהודית הגורמים לי להודות לכוכבים שלי שאני שייך אליה.
(אלברט איינשטיין, As I See It, עמ' 103)

גדולים יותר מן המספרים שלנו

כל אחד מאיתנו היהודים יודע עד כמה הוא רגיל לחלוטין, ועדיין, כשלוקחים את כולם יחד, נראה שהשלמנו פערים בדברים גדולים באופן שלא ניתן להסביר אותו... מספר היהודים בעולם קטן מטעות סטטיסטית קטנה במפקד האוכלוסין הסיני. עם זאת, אנו נשארים גדולים מן המספרים שלנו. דברים גדולים מתרחשים סביבנו וכלפינו.
(מילטון הימלפרב, Jews and Gentiles, עמ' 141–142)

מבט כלפי חוץ

הפכנו להיות יותר מדי בעלי מבט כלפי פנים, כשהאופקים שלנו במידה רבה מוגבלים בתוך חומות הגטו שהקמנו לעצמנו כדי להפריד אותנו משאר האנשים שלנו ומן החברה האנושית מעבר... מוטרדים מן הבעיות הבוערות של ההישרדות שלנו, איבדנו את ההסתכלות על המשימה שלנו כאור לגויים.
(הרב לורד יעקובוביץ, The Timely and the Timeless, עמ' 96–97)

מחדשים את העולם

במשך ארבעת אלפים שנים, יהודים אחזו בעקשנות באמונה שיועדה לנו שליחות מקודשת: לקדש את החיים על ידי היותנו שליחים לעולם, שיותר מדי פעמים סגד לצורות הרבות של מה שניטשה קרא 'הרצון לכוח'. אנו נקראנו לכתוב סיפור אחר, המספר את יופייה של הקדושה ואת הקריאה לחמלה. "לאלף את פראיות האדם, ולעדן את החיים בעולם הזה" (אייסכילוס).
היהדות מעמידה במרכז שאיפותיה כמה מן הציוויים הקדושים המרפאים ביותר: החשיבות של אהבה ונאמנות; הנישואין והקשרים הקדושים שבין בעל ואישה ובין הורים וילדים; חינוך וחיי הרוח; צדק, הגינות ושלטון החוק; חמלה, צדקה וכבוד האדם; קשרי השייכות והקהילה; זיכרון, היסטוריה ותקווה בלתי נגמרת. אנו מחפשים את ה' לא רק בשמיים הרחוקים או עמוק בנבכי הנפש, אלא בחיים הפשוטים, עם ההנאות והכאבים, הפחדים והתקוות, המאבקים והנחמות. היהדות מאמינה לא בנטישת הארץ למען השמיים, אלא בהורדת רסיסים מן השמיים אל הארץ, על ידי מעשים פשוטים וחגיגיים.
משום ששם הוא המקום שבו נמצא ה'. לא בעושר, בכוח, בתהילה, בהצלחה, או כל גורם אחר מהתחליפים האינסופיים לחיים, ועל אחת כמה וכמה לא באלימות ובפחד; אלא בחיים עצמם: לחיות, לנשום (מלשון 'נשמה'), לאהוב, לתת, להקדיש תשומת לב, להתפלל, להלל, להודות, לנצח אסונות בשם התקווה ולנצח מוות בשם החיים.
המטרה שלנו היא להיות נאמנים לאמונתנו וברכה לאחרים: ברכה לאחרים בגלל שאנחנו נאמנים לאמונה שלנו. להיות יהודי משמעו להביא גאולה, יום אחד בזמנו, פעולה אחת בעיתה. כל מצווה, כל מילה טובה או מעשה טוב, כל פעולה של שיתוף מה שיש לנו עם אחרים, מביאים את נוכחות השכינה לתוך העולם. על ידי זיהוי צלם אלוהים באנשים אחרים, אנו מסייעים לחדש את העולם בצלם אלוהים.
(הרב יונתן זקס)

תפילה

ריבונו של עולם, עזור לי להגשים את הייעוד של עמי, כממשיך של הברית שכרתו אבותינו עימך בסיני. יהי רצון שאכבד את עברו של עמי ואוכל לסייע לבנות את עתידו.