י; נתיב האחריות; העתיד היהודי

על כל יהודי כיום יש 183 נוצרים ו־100 מוסלמים. יותר משלושת אלפים שנה לאחר שנאמרו, דבריו של משה נשארו אמיתיים: "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם, כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים" (דברים ז, ז). היינו מעט אז, אנחנו מעט גם עכשיו.

מדוע בחר ה' את העם הקטן הזה למטרה גדולה כל כך, להיות העדים שלו בעולם, העם שיילחם באלילי הזמן בכל תקופה, נושאי המסר ההומני שלו? מדוע אנו כל כך מעטים? מדוע קיים הדיסוננס הזה שבין גדולתה של השליחות ובין קטנותו של העם האחראי לשאת אותה איתו?

יש פסוק מוזר בתורה: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם, וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם" (שמות ל, יב). אי אפשר לטעות במשמעות הדברים. מסוכן לספור את היהודים. מאות שנים מאוחר יותר, דוד המלך התעלם מן האיסור, ומגפה גדולה פרצה בעם. מדוע מסוכן לספור יהודים?

אומות עורכות מפקדים מתוך הנחה שיש כוח במספרים: ככל שהעם גדול יותר, כך כוחו גדול יותר. לכן מסוכן לספור יהודים. אם היהודים היו מאמינים אי פעם שהכוח שלהם תלוי במספרים, הם היו נכנעים, חלילה, לייאוש. בארץ ישראל הם היו תמיד כוח קטן, מוקף על ידי אימפריות. בגולה, בכל מקום הם היו מיעוט.

היכן אפוא שוכן הכוח היהודי אם לא במספרים? התורה נותנת תשובה יפה ונפלאה. ה' אמר למשה: אל תספור יהודים. אמור להם לתת, ואז תספור את התרומות שלהם. במושגים של מספרים אנחנו קטנים. אבל במושגים של תרומות, אנחנו עצומים. כמעט בכל תקופה יהודים נתנו משהו לעולם: התורה, ספרות הנביאים, מזמורי תהילים, חוכמתם של הרבנים במשנה, במדרש ובתלמוד; הספרייה הנרחבת של ימי הביניים של פרשנויות וחוקים, פילוסופיה ומיסטיקה. לאחר מכן, כשדלתות החברה המערבית נפתחו, השאירו היהודים חותם בתחומים רבים בזה אחר זה: עסקים, תעשייה, אומנות ומדע, קולנוע, תקשורת, רפואה, משפטים, וכמעט בכל תחום של החיים האקדמיים. הם חוללו מהפכה במחשבה בפיזיקה, בכלכלה, בסוציולוגיה, בפסיכולוגיה ובאנתרופולוגיה. יהודים זכו בפרסי נובל ללא כל פרופורציה למספרים שלנו.

ההסבר הפשוט הוא שלהיות יהודי זה להיות נקרא לתת, לתרום, לשנות, לסייע במשימה המונומנטלית שהעסיקה את היהודים משחר ההיסטוריה שלנו: להפוך את העולם מקום להשראת השכינה, מקום של צדק, חמלה, כבוד האדם וקדושת החיים. אף על פי שאבותינו העריכו את הקשר שלהם עם ה', הם מעולם לא ראו זאת כזכות. הם ידעו שזאת אחריות. ה' ביקש דברים גדולים מהעם היהודי, ובכך עשה אותם גדולים.

כשהדברים מגיעים לנתינת תרומה, המספרים אינם נחשבים. מה שחשוב הוא מחויבות, תשוקה ודבקות במטרה. דווקא בגלל שאנחנו קטנים כל כך כעם, כל אחד מאיתנו נחשב. כל אחד מאיתנו תורם לשינוי בגורל היהדות ובגורל העם היהודי. זכריה אמר זאת בצורה הטובה ביותר: "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת" (זכריה ד, ו).

כוח פיזי צריך מספרים. ככל שהעם גדול יותר, כך יש לו יותר כוח. אולם כשמגיעים לכוח רוחני, אין צורך במספרים, אלא בתחושת אחריות. יש צורך בעם, שכל אחד ממנו יודע שהוא או היא חייבים לתרום משהו ליהדות ולסיפור האנושי. השאלה היהודית איננה מה העולם יכול לתת לי, אלא מה אני יכול לתת לעולם. היהדות היא קריאתו של ה' לאחריות.

* * *

הנני

וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל אֲדֹנָי אֹמֵר אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ? וָאֹמַר: הִנְנִי שְׁלָחֵנִי.
(ישעיהו ו, ח)

לא תעמוד על דם רעך

לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה'.
(ויקרא יט, טז)

לקיחת אחריות

וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים. כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת.
(אסתר ד, יג–יד)

גורל משותף

משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה, נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חבריו: מה אתה יושב ועושה? אמר להם: מה אכפת לכם? לא תחתי אני קודח? אמרו לו: שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה.
(ויקרא רבה פרשת ויקרא פרשה ד, ו)

העיקרון היסודי

כל ישראל ערבים זה בזה.
(ספרא, בחוקותי פרשה ב, ז)

חוכמתו של הלל

הוא היה אומר: אם אין אני לי – מי לי? וכשאני לעצמי – מה אני? ואם לא עכשיו – אימתי?.
(אבות א, יד)

הצעד הבא יכול לשנות את העולם

צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חָטָא חֵטְא אחד – הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה, עשה מצוה אחת – הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר: "וצדיק יסוד עולם" (משלי י, כה) – זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו.
(רמב"ם, הלכות תשובה ג, ד)

לא נשאר מי שירים את קולו

בגרמניה, הם באו לקחת תחילה את הקומוניסטים, אך לא הרמתי את קולי כי לא הייתי קומוניסט. אחר כך הם באו לקחת את היהודים, אך לא הרמתי את קולי כי לא הייתי יהודי. אחר כך הם באו לקחת את חברי האיגוד המקצועי, אך לא הרמתי את קולי כי לא הייתי חבר האיגוד המקצועי. אחר כך הם באו לקחת את הקתולים, אך לא הרמתי את קולי כי הייתי פרוטסטנטי. ואז הם באו לקחת אותי, אך כבר לא נשאר מי שירים את קולו.
(מרטין נימלר, 1946)

כוכב הים

זקן אחד היה מהלך על שפת הים עם שחר, כשלפתע הבחין בבחור צעיר המרים כוכבי ים שנותרו על החוף בזמן הגאות, וזורק אותם חזרה לים בזה אחר זה. הזקן הלך אל הצעיר ושאל אותו מדוע הוא עושה כך. הצעיר השיב שכוכבי הים ימותו אם יישארו על החוף חשופים לאור שמש הבוקר. 'אולם החוף מתמשך לאורך מילים רבים, ונותרו עליו אלפי כוכבי ים. לא תוכל להציל את כולם. מה משנה המאמץ שלך?'. הצעיר הביט בכוכב הים שבידו, ואז זרק אותו בבִטחה לעבר הגלים. 'בשבילו', השיב, 'זה משנה'.
(לורן אייסלי, 'זורק הכוכב')

הצדיקים הטהורים אינם קובלים

הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה, אלא מוסיפים צדק; אינם קובלים על הכפירה, אלא מוסיפים אמונה; אינם קובלים על הבערות, אלא מוסיפים חוכמה.
(הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ערפילי טוהר, עמ' לט)

להציל עשוק מיד עושקו

סיפר לי דודי הרב מאיר ברלין [בר אילן], כי פעם שאל את ר' חיים, איש בריסק, מה היא תעודת הרב. ענה ר' חיים ואמר: 'לתבוע עלבונם של גלמודים ועזובים, להגן על כבוד עניים ולהציל עשוק מיד עושקו'.
(הרב יוסף דוב סולוביצ'יק, איש ההלכה,
עמ' 80)

רבי טרפון: לא עליך המלאכה לגמור

רבי טרפון אומר: היום קצר, והמלאכה מרובה, והפועלים עצלים, והשכר הרבה, ובעל הבית דוחק.
הוא היה אומר: לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה.
(אבות ב, טו–טז)

ברכה לאחרים

להיות יהודי זה להיות ערני לעוני, לסבל ולבדידות של אחרים. קרל מרקס קרא לדת 'אופיום להמונים'. אין דת שפחות מתאימה להגדרה זו מאשר היהדות. אופיום מבטל את הרגישות שלנו לכאב. היהדות מחדדת את הרגישות שלנו אליו.
אין יהודי שחי את היהדות ושיכול להיות בלי מצפון חברתי. להיות יהודי משמעו לקבל אחריות. העולם לא ייעשה טוב יותר מאליו. גם אנחנו לא נהפוך אותו למקום אנושי יותר בכך שנשאיר זאת לאחרים – פוליטיקאים, פובליציסטים, מוחים, מובילי קמפיינים – שנהפוך אותם לסוכנים שלנו להביא גאולה בשמנו. החיים הם השאלה שה' שואל אותנו, הבחירות שלנו הן התשובה.
להיות יהודי משמעו להיות ברכה לאחרים. זה מה שאמר ה' לאברהם במילים הראשונות שאמר לו, מילים שלפני ארבעת אלפים שנים הניעו את ההיסטוריה היהודית: "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב, ג). להיות יהודי אין פירושו לבקש ברכה, אלא להיות ברכה.
יהדות עוסקת ביצירת אנרגיה רוחנית: אנרגיה, שאם היא מנוצלת לטובתם של אחרים, היא משנה חיים ומתחילה לשנות את העולם. חיים יהודיים הם לא החיפוש לגאולה אישית. הם השאיפה חסרת המנוח להפוך את העולם למקום שבו ה' יכול להרגיש בבית. יש אלף דרכים שבהן אנחנו יכולים לסייע לעשות זאת, וכל אחת מהן יקרה, ואין לאחת מהן עדיפות על פני האחרת.
כשאנו נותנים, כשאנו אומרים 'אם זה לא בסדר, תן לי להיות בין הראשונים לעזור לתקן את זה', אנו יוצרים רגעים של יופי מוסרי בלתי נדלה. אנו יודעים כמה אנחנו קטנים, וכמה אין אנחנו מתאימים למשימות שהציב לנו אלוהים. אפילו גדול היהודים שבכל הזמנים, משה, החל את שיחתו עם אלוהים במילים "מי אנכי?". אבל לא אנחנו הם אלו שמתחילים בלהיות ראויים לאתגר; זהו האתגר שהופך אותנו לראויים אליו. אנחנו גדולים כגודל האידיאלים שלנו. ככל שהם גבוהים יותר, כך אנו נעשים גבוהים יותר.
(הרב יונתן זקס, From Renewal to Responsibility)

תפילה

ריבונו של עולם, עזור לי לפעול בדרך שבה בשנה הבאה אוכל לומר: שמעתי, הגבתי, נתתי, צמחתי. כתוב אותנו, כדי שנוכל לכתוב אחרים, בספר החיים.