המאמר השני, הכלל הששי 2

הפרק ב בבאור איך יתאמת שיתחייב התכלית הזאת מזאת התורה:

İkinci bölüm: Bu amacın bu Tora’dan zorunlu olarak çıktığının nasıl doğrulanacağının açıklanması.

ואומר לפי שהוא מבואר שהתכלית האחרון אשר בבחינת המצות יחייבהו התכלית האחרון אשר בבחינת המצווה שהיא העבודה והאהבה האמתית הנהה כשיתבאר איך תתחייב זאת האהבה מזאת התורה יתבאר איך יתחייב התכלית האחרון אשר בבחינת המצווה והמצוה. ולפי שהאהבה מתחייבת לרצון וחפץ מוחלט צריך שנבאר בזאת התורה איך תעיר ותעורר אל האהבה הזאת באמצעות החפץ והרצון המוחלט מבלי הכרח מצות. וכבר יתבאר זה בקלות ממה שנאמר וזה שכבר התבאר בפרק הקודם שהשלם לעצמותו אוהב הטוב והשלמות ויתחייב מזה שכל אשר יהיה הטוב האהוב יותר משובח תהיה האהבה יותר גדולה. והתבאר שם גם כן שהתורה תשלים אותנו בשני השלמיות במדות ובדעות שהם יסוד ההצלחה האנושית. וכאשר היה הוא יתברך הטוב המשובח לאין תכלית יתחייב שתהיה האהבה מהשלם לו היותר חזקה שאפשר שתצוייר. ואמנם לפי שהאהבה הזאת יתחייב לבד לשלם אומר עוד שהתורה בלי ספק תקנה אהבה בלב השלמים והבלתי שלמים הנמשכים אחריה וזה שכבר נתאמת בזולת זה המקום שהכל יכספו הטוב ולזה אין ספק שהטוב המוחלט יתברך אצל כל בעל דת יחשקו אותו ויכספוהו הכל. ולו הוסר מהם כל מעיק כאלו תאמר שיותר להם שלוח התאוות ובקשת הכבודות בנצוח האויבים ואסיפת הממונות ושיעבדו האל בקריאת פסוק ראשון של שמע פעם אחת בשבוע אין ספק שלא ישאר גם א׳ שלא יהיה עובד מאהבה ואם נתאמת לו היותו גמול חסדיו כ״ש שיוסיף בו אהבה. ולזה היה עומס המצות והאזהרות עם ללחיצת התאוות ואסור הקנאה והגאוה הם המונעים רוב בני אדם מהיותם עובדים האהבה הנכספה להם. וזה אמנם להיות האדם עם היותו משכיל בכח בעל חומר ונוטה תמיד אליו בהיותו פועל ומתפעל בפעל תמיד. ואולם להיות טבע העבודה תחייב התמדה בדבקות ושלא יותר הקשר בעבור זה התחכמה התורה התחכמות פלא ברבוי מצותיה ובשרשי האמונה בז׳ עניינים אשר הם עקריה וענפיה שריגיה ופארותיה. הנה ראשונה בהראותה עוצם רוממותו יתברך ויכלתו. שנית רב חסדיו עמנו. ג׳ בהנחיל אותנו דעות אמתיות והשגת מה שאפשר השגתו יתברך בו ובנבראיו. ד' דקדוק השגחתו והנהגתו עלינו. ה׳ שני מיני הייעודים. ו׳ כתת לנו זכירות הערות נפלאות להקיץ לב נרדמים משנת אולתם תמיד. והז׳ באהבה והדבקות שהוא התכלית לאלו המינום ספורי התורה מצותיה ואזהרותיה. ואי אפשר מבלתי שנעיר עליהם במקום הזה בקצרה ונשימם ז׳ חלקים במספר העניינים. אם האחד בהראותה עוצם רוממתו ויכלתו. הנה די בזה ממה שבא ממנו בספורי התורה במעשה בראשית וביציאת מצרים ובמעמד הנכבד המיוחד ויתר הנסים ונפלאות המפורשים והמקובלים אשר בם נתיחדנו בפרסום נפלא כפי בעלי הדין והמנגדים עם היותם מפורסמים בחכמה ובהמשך זמן גדול אשר ב׳ אלו העניינים דוחים מהם כל מין ממיני החשד עם שבקיום מצותיה מלבד מה שיתחייב מחיועודים מטוב המחשבה במיעד. הנה כבר יתחייב בקיומה קצת עשיית הנס והמופת כמו שהובטחנו במצות׳ הרגלים שלא נירא מהאויב כמו שאמרו בפי׳ ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות וגו׳. וכן בהשקאת הסוטה שלא ימלט מהמופת איך שיחיה אם שטית ואם לא שטית מלבד מה שבא בקבלה מהנסי׳ שהיו מתמידים במקדש והנה יתבאר בקלות מזה עוצם רוממותו יתברך ויכלתו כמו שקדם לנו בכלל החמישי מזה המאמר וכמו שיבא עוד במאמר השלישי בגזירת הצור. ואם השלישי שהוא רוב חסדיו עמנו הנה עם היות בפרטים שבאו בתורה ובקבלה רבו מלמנות הנה בכלל המציאו' אותנו למען חסדו הפשוט בכלל הנמצאות. והוציא אותנו ממצרים ביד רמה במופתים ובמוראים בהביאו אותנו אל עבודתו להיות לו ממלכת כהנים וגוי קדוש בתת לגו תורתו שיתבאר מתוכה דקדוק השגחתו עלינו עם גודל רוממותו ותכלית שפלותנו אשר תכלית הכונה כלה הדבקות בו ית׳ שמו עם היותינו בתכלית המרחק במציאות. ודי בזה באמות זה החלק בתורה. ואמנם חלקי המצות שבאו בתורה המעירות על שני אלו החלקים. אם על הא' כמו מקרא ההלל והשירים המיוחדים במקדש. ומיני ההגדלות אשר נצטוינו בבית השם ובכליו מהכבוד והיראה וקדושת משרתיו שהם השבט הנבחר לעבודתו וכבוד אוהביו אשר הם חכמים בתורה ובמוראם. וכבוד מורא של מלך והשופטים והענשים הגדולי' שישיגו לממרה את פיהם. והמשנה את הסדר בבית הנבחר שכל זה הדור ורוממות למי ששכן את שמו שם. ואם על השני כמו הברכות וההוראות שבאו פרטי קצתם ברב הברכות שהאדם גומר בכל יום ובכלל הברכות של קרית שמע שהא׳ על היצירה וקבעוה על המאורות להיותם מושלים ביום ובלילה והחשובים מכל הנמצאות המוחשות שהם לצורך האדם. והב׳ על החסד והאהבה שהפליג עמנו בתת לנו תורתו אשר כל זה ראוי שיעי׳ האדם תכלית ההתעוררות להיות האוהב הזה אהוב ממנו אהבה אמתית. ולזה סמכום קודם קבלת עול מלכות שמים אשר תכליתה האהבה הזאת נאמרו ואהבת את י"י אלהיך. והג׳ על גאלת מצרים אשר הוא החסד המוחש בעצמינו עוד היום כאמרם ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו וגומר הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים. שכל זה יעיר לב האדם להודות ולשבח לשם ולסדר שבחיו של מקום קודם שיתפלל כמו שאמרו ז״ל לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל אשר בעבור זה הזהירנו לסמוך גאולה לתפלה. ומאשר יורה על זה גם כן חקי השבט הנבחר עלינו הכוללים מתנות כהונה ולויה ומתנות עניים כמו המעשרות ולקט שכחה ופאה והשמטות ושלוח עבדים והצדקות וגמילות חסדים ואהבת האמת להיות אהובה מהאוהב וכל שכן הרחקת הנזקים והאונאות אשר כל זה ממה שיקבע בנפשותינו היותינו גמולי חסדים לאהבתו ההטבה במוחלט. ואם הג' בהנחילו אותנו דעות אמתיות והשגת מה שאפשר השגתו בו יתברך ובנבראיו. הנה די בזה בפנות התוריות והדעות האמתיות אשר באו בקבלה לומר שחננו השם מדע והרמזים אשר באו כמקדש וכליו ובדרכי הטהרות ומספר הימים וההזאות וזולתם ומה שבא במעשה בראשית ובמעשה מרכבה ליודעים חן. ואמנם חלק המצות שהוא בחינת וגדר על זה הוא ההשמע לב״ד הגדול והאזהרה שלא לסור מהדבר אשר יגידו והעונש הגדול לממרח את פיהם בהוראה לבד. וההשמע אל ההורים נאמרו שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. אשר כל זה שמידה וגדר נפלא לבל ישלח כל איש ביד פשעו להאמין מה שידמהו בתחלת המחשבה. אבל מה שנתאמת לחכמי האומה וקובל מהנביאים והאבות והפליגה התורה בזה עד שבא בקבלה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. אפילו אומר לך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל. וכל זה ההרחקה שלא יוכל לעלות על לב איש בב׳׳ד הגדול שטעו בדבר. וזה חכמה גדולה וגדר גדול שומר ההשמע אליהם. וכבר יראה שהסבה במה שגזרה בעדים זוממין ועשיתם לו כאשר זמם ולא כאשר עשה לפי מה שבא בקבלה כדי שלא יתפרסם שב״ד הגדול טעו בהוראה והרגו את הנפש שלא כדין ויהיה זה סבה להכניס בלבות האנשים אשר בדברים ותפרץ החומה שהיא הכרחית מאד בגדר התורה. ואם הי׳ והוא דקדוק השגחתו והנהגתו עלינו. הנה ספורי התורה והנביאים ותוכחותיהם מלאים מזה וביחוד באומה הנבחרת כמו שנרמז באמרו כי חלק י"י עמו יעקב חבל נחלתו. והנה אדוננו דוד הפליג בזה בתהלותיו ובייחוד במזמור י"י חקרתני ותדע. המיוחד כלו על הפלגת דקדוק ידיעת השם והשגחתו בכל פרטי האדם עם גודל רוממותו המיוסד לפי מה שיראה על התנצלותו בלכתו נע ונד עם כל איש מר נפש ואשר לו נושה ולזה מה שבא ואמר אם תקטול אלוה רשע רומז על רודפיו כמו דואג האדומי ושאול שהיה רשע ובנו ואנשי דמים סורו מני כלומר תכף יסור מהאנשים ההם שהם היו אנשי דמים. ולזה חקרני אל ודע לבבי וגו׳. שהוא היודע שרעפי הלבבות כמו שאמר במקום אחר כי כל לבבות דורש י"י וכל יצר מחשבות מבין. ומה מאד יפליגו ז״ל כזה בא׳ מחולין באמרם אין אדם נוקף באצבעו מלמטה שאין מכריזין עליו מלמעלה שנאמר מי"י מצעדי גבר והוא האמת הגמור כמו שבא בכלל הה' במה שאין ספק בו. ואמנם חלקי המצות שיורו על זה כמו העבודות שבכל יום שהוא התפלה והתענית בעת צרתם כאמר׳ והרעותם בחצוצרות ודקדוק הברכות בכל הפרטים כמו שבא כל זה בגמ׳ ברכות ומהחלק הזה גם כן העבודה בקרבנות וזה כי למה שהאמונות יוקבעו בנפשות בהתמדת הפעולות הנה היה מההשגחה האלהית לקבוע בנפשינו אמונת ההשגחה בהישרות רב מעבודת הקרבנות כאילו נודה בהם שהטובות כלם בעניני המחיה וצרכי החושי׳ כלם מושגחי' ומושפעים ממנו יתברך ולזה ראוי שנפרוש המשובח מהמינים אם היה כליל לו יתביך כמו העולות. ואם שיהיה מחלק משרתיו כמו חטאות והאשמות עד שיהיה מהם כלו לגבוה כמו העולה. ומהם שהם לגבוה ולבעלים כמו הפסחים ומהם שהם לגבוה ומשרתיו כמו חטאות ואשמות והמנחות ומהם שהוא לגבוה ומשרתיו וכלל ישראל כמו השלמים. ומהם למשרתיו בלבד כמו לחם הפנים היה ראוי שיהיה מה שהוא חלק גבוה לבד מהמין המשובח הוא הב״ת ומה שהוא חלק הכהנים מהחלק שאינו כל כך חשוב כמו הצומח. והיה ראוי שיהיה שם מנורה להורות על ששפע האור הוא ממנו יתברך והוא במספר שבע להורות הז׳ משרתים שהם מושפעים ממנו ולזה היה בא אורה ממזבח השם. ומהחלק הזה גם כן הרבה מספורי התורה כמו העקידה ועקרות האמהות ומצות המילה באבר ההוא וכמו תקיעת שופר והשמחה בראש השנה. ויום צום הנבחר. וד׳ מינין שבלולב. ועבודת החג כמו שביארנו בכלל הב' מזה המאמר. גם שני שעירי חטאת אשר אחד מהם לה׳ והאחד לעזאזאל ירא שאין יוצא מהכוונה הזאת. וזה שבזה השם הנפלא להסרת ההנהגה מאחרים ולזה יושלח האחד לארץ גזרה ויותן ההנהגה לשם לבדו. ולזה יהיה האחד חטאת לי"י עם שבז' מההוראה בקשר השפלים עם העליונים מה שלא יעלם. ומהחלק הזה גם כן השמטות והיובלות וערלה וכרם רבעי והבכורים. וזה שלפי היה ראוי שיופרש מהראשון לשם והוא הפרי הראשון עד ג׳ שנים איננו משובח ראה השם לאוסרו עד השנה הרביעי שהתירו בפדיון ומהחלק הזה הגבלת הבכורים בחג העצרת שלא היו מביאים אותן קודם לכן להיות מקובל אצלם שבעצרת נידון על פירות אילן. ולהיות אצלם גם כן הקבלה שבפסח גרון על התבואה היה קרב העומר ממנה. כל זה הוראה שהטובות כלם שופעת ממנו יתברך. ולזה ראוי שנקדים מהקודם ולהיות מלאכת התבואה חשובה והכרחית מאד היה ראוי שנקריב גם כן מראשית עריסותינו. אמנם הקריבנו שתי הלחם בעצרת יראה שהיה להורות על הקשר אשר מפסח לעצרת וזה שהוא מבואר שהכוונה כלה והתכלית הנרצה ביציאת מצרים הנרשמת בחג הפסח הוא מתן תורה הנרשם בעצרת. ולזה ציותה התורה הספירה הזאת מיום העומר שהיא קרבן החג עד עצרת כאילו ירמוז בזה שנכסוף הגעת העת ההוא ותמיד יכונו מחשבותינו אל התכלית הזה. וכשהגענו אליו הנה כבד השגנו הלחם האמתי באמרו לכו לחמו בלחמי. לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר י"י. והיה זה מתיחס מאד אם להיות קרב׳ העומר המורה על ההצלחה הגופיות והנפשיות כמו שאמר יש תורה יש קמח שתי הלחם מתוקני המלאכה בתכלית מה שאפשר עם ששלמי צבור מורים התאחדות העובד עם הנעבד כמו שיבא בגזירת הצור ומהחלק הזה המצות והאזהרות שבאו בתורה מהמאכלות והביאות האסורות וזה אמנם להנהגת בריאות הנפש והגוף למה שנתפרסם במקצתם היותם מקנים עכירות ועובי בשכל. וקצתם תכונו׳ רעות בנפש באכזריות והתנכרות והשקיעה בתאוות אשר כל זה ממה שיזיק מאד לנפש ולגוף. וכל זה ממה שיורה דקדוק הנהגתו והשגחתו עלינו. ואולם החמירה מאד בביאות האסורות למה שנשתמ׳ בכלי המיוחד לעבודת הש״י שבו אות ברית קדש כמו שקדם אל שומרה בו פי י"י. ולזה ראוי שיחשב לו מרד גדול. ומהחלק הזה גם כן דיני הטומאות והטהרות ואזהרות הכהנים והנזירים מקצת הטומאות למה שבהן סגלה להפסיד השכל וטוב המדות וקצתם ישתמשו בהם במין ממיני ע״ז ותקרובת שלה במו שנתפרסם בטומאת מת והנה במיני הכשוף שהוא סעיף מע"ז ישתמשו בו בקרבנות וקיטורים מדברים נמאסים וכל זה מהשגחתו יתברך להרחיקנו תכלית ההרחק מכל מה שיש לו מבוא או שתוף מה בע״ז וביחוד מהמיוחדים לעבודתו עם שבו הערות לענינים הכרחיים לתכלית התורה כמו שיבא בו בג״ה שאיננו רחוק אבל הוא האמת בעצמו שבעניני המצות תועלות והערו' ורמזים לענינים מתחלפים ישתתפו כלם להישיר האדם אל השלמות האחרון. ואם הה' והוא ב' מיני היעודים. הנה היעידים הגופיים מבוארים בתורה במקומו'. ואמנם היעודים הנפשיים לא באו כ״כ מפורשים בתורה אבל נתאמתו בקבלה ונרמזו בכתובים כמו שיתבאר במאמר הג' בג״ה. ולפי שהוא מבואר חיות באדם חלק חמרי וחלק שכלי הנה הוא מבואר ששני מיני הייעודים האלו יביאהו אל שלמות העבודה וזה אמנם מן הייעודים החמרים בעת היותו מושקע בחמר. ומן היעודים הנפשים כשיתן חלק לשכלו ולא יהיה שקוע ומנוצח מהחלק החמרי וזה מבואר בנפשו ואם הוא והוא ההערות להקיץ לב גרדמים משגתאולת' תמיד הגה המצות הזמניות מהחלה חזה כמועדות שהם יעירו הלבבות לזכור נפלאות השם וחסדיו שהפליא עמנו בימים ההם בזמן ההוא ולחיות שרש הנפלאו׳ כלם שירמוז אליהם שביתתינו ביום השבת החמירה בו התורה יותר אלא שהתורה שתפה בטעמה גאולתינו ממצרים להורות שהיה לו יתברך הק' עלינו על זה. ולזאת הסב' גזרה חכמת השם שהזמנים חמורים על היו׳ לו יתברך חק עלינו כשמיטים והיובלות יהיו מיוסדים על שבעיות. ואמנם היה היובל בשנה הג' שהוא שלמית השמטות שבו החירות השלם לרמוז על החירות השלם שהשיגנו ביום מתן תורה שהוא ג׳ יום ליציאת מצרים. וכן מצות מזוזה ואם אינה זמנית היא מהחלק הזה שכאשר יראה האדם פרשת שמע שהיא קבלת עול מלכות שמים ופרשת והיה אם שמוע שבה הייעודי' הגופיים איך שיהיה אם יגבר בו השכל או החמר יתעורר לשוב אל השם אם לאהבת האמת עצמו ואם לתקות הייעודים. ולזה התחכמה התורה שתהיה בכל שערי המתים והחצרות והעיירות כמו שבא בא' מיומא כוונה ממנו שימצא מעורר בא זה מקום שיהיה ולפי שהמעורר הזה הוא חוץ ממנו הערימה התורה במצות ציצית ששמו סימן וזכר לכל המצות כי להיותו בלתי מתיחס לתכלית שהסכימה המלאכה מהלבוש אם להייתו בעל ארבע כנפים שאינו מכסה כל הגוף. ואם הציציות שהם בלתי נהוגים לנו הנה עכ"פ יהיה זכר למה שצוה וכ״ש אם יצטרף בו רמז או רמזים כמו שבא במדרשות ואיך שיהיה הנה המעורר הזה הוא קרוב אל האדם מאד יותר מהמזוזה. ולפי שהמעורר הזה כללי לכל המצות. הנה ראתה התורה עוד לתת מעורר אחר מיוחד והוא התפלין שבו הד' פרשיות ולזה באה הקבלה בו בתפלין של יד שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו. וכן הדין בתפלין של ראש עם היות שיש מי שיסתפק בזה. אבל האמת הגמיר לפי שרשי התלמוד שאין ביניהם חלוק הזה וכן סוגיות זבחים ומנחות מוכיחות. ועוד ששם נראה שהוקשו תפילין של ראש לתפילין של יד והשרש אצלנו שאין הקש למחצה. ולזה היה המעורר הזה דבק לאדם ולחיותי עדיין חוץ מעצמו כוונה התורה לתת מעורר אחר דבק בעצמו תמיד והיא המילה שקרב מדמה ומבשרה לשם להורות שהוא לבדו ראוי להיות עובד. ולזה מה שאמרו במסכת ברכות כשנכנס דוד למרחץ נסתכל במילה שלו ואמר שירה הה״ד למנצח על השמנית על המילה שניתנה בח'. ומהחלק הזה גם כן ענין הקרבנות המעוררים הכניעה בעבודה. ולהיות העולה כלה כליל המכפרת על הרהור הלב כמו שבא כקבלה כאלו ירמוז שעל הרהורי הלב לבד יתחייב האדם כליה לפי המשפט והיה מחסד האל שהעולה תהיה כפרתו ותמורתו ובזה ישתתפו כל מי שהיה בהם חלק גבוה. וכן מיני הטהרות והטבילות וההזאות המעוררים האדם היות העונות ירשמו בו רושם כדמות בגד הצריך כבוס ובאמצעות פועל הטבילות במים שכל גופו עולה בהן יחדש רושם בנפש להסיר מעליו חלאת העונות ההם. ולזאת התחכמה התורה אשר בטומאות מת החמורות בטומאת מת ומצורע שיהא צריך הזאות כמשל הבגד המלו לך ביותר שלא ינוקה בכבוס מים לבד כי אם במי הבורית שהיא מהרכבת המים והאפר ולדמות הנקוי הזה החזק בא בהזאה מים ואפר וגזרה החכמה האל יתברך שיהיה האפר מי ב״ח הגדול שהיה קרב מצורף מה שהתפרסם שהאפר יותר חזק מה שאפשר הוא האפר הנעשה מב״ח עד שיוציאו ממנו בעלי המלאכה גפרית אמנם באו בו פרטים לרמזים גלה קצתם ר׳ אליעזר הקליר והנה היתה ההזאה באמצעות הצומח שהיא עץ ארז ואזוב להורות על הכניעה כמו שבא בדבריו ומיעוט השתמשית בחמריות. ולזה נבחר ואלו שאינן עושין פרי מאכל מצורף שיחוקה בו הקנוח הנהוג בכלים הצריכין נקוי באמצעות הכבוסים והוא דמכונה בלשון המקרא חטוי באמרו תחטאני באזוב ואטהר ולזה נקרא מי חטאת יהגה הרבה מהמצות זולת אלו ישתתפו בענין הזה יעירו הערות נפלאות כמספר ימי המועדים ומספר הקרבנות כמו שהאריך בו זולתינו. וכמו מצות סוכה שעם היותה זכר והוראה כאמרו למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הישבתי את בני ישראל הנה באו בה דקדוקים לפי הקבלה לרמזים והערות באמרם אין מסככין אלא בדבר שגידולו מן הארץ ולא מקבל טומאה ולא דקדקו כן בדפנות אין ספק שההגנה ממטר הוא הסכך אמנם יצטרך לנושא והוא הדפנות ודנה דחמר הוא נושא לנפש הוא צודת האדם האמתית המגינה עליו. ולהורות שהכניעה מחוייבת לא היה ראוי שיהיה הסכך המורה עליה מדבר שגדולו מן הארץ שהוא היסוד השפל ולהורות שראוי הרחוק מטומאת החמר והפסדו היה ראוי שלא יהא בדבר המקבל טומאה. וכל זה רמז והערה לאדם. וכן אזהרות הכלאים מזה המין להעיד לאדם לכהן פעולותיו לתכלית אחד והוא העבודה האמתית מצורף שבא בקצתם העדה והרחקה ממין ע״ז כמו שזכר הרב. ואם הז' שהיא האהבה והדבקות שהוא התכלית. הנה חלקי המצות המביאים אל זה מלבד המצות המפורשות באמרו ואהבת את י"י אלהיך. ואותו תעבוד ובו תדבקון. הנה שכללם ישתתפו בתכלית הזה ויפנו אליו כמו שקדם. ואבל המיוחדות לזה החלק העבודה הקרבנות למה שבהם רושם נפלא וחקוי היותם כופר לנפשותינו כאלו בדם נקריב עצמינו לעבודתו ונהיה בעינינו כאין וכאפס בנפשותינו וכל שכן מאחינו בערך אל כבודו. ולזה הם אשר באמצעיתם ישעו העובדים אצילות שפע ודבקות אור שכינה מוחש ובלתי מוחש עד שפעמים הדגישו ברדת האש מן השמים. ואל התאחדות והדבקות הזה היה לכהנים חק וחלק בקרבנות עם השם באמרם ז״ל בכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו. ולפי שהיה נמש' התאחדות לאומה בכללה היה לבעלים חלק בקצת הקרבנות והוא השלמים בתנאי היותם שלמי יחיד. וזה כי זבחי שלמי צבור לא היה אפשר להתחלק לכל ישראל. ולזה היו הכהנים כשלוחים לכל ישראל בזה. ומהמיוחדים לזה הדבקות היו האורים והתומים שהיו נרשמים בהם שבטי יה בהגדלה וכבוד עם השם המפורש כמו שבא בקבלה. וכאשר היו על לב אהרן והוא הכהן הגדול בדורו שהיה שליח ישראל והיה שם מלך או נביא המנהיג הכללות בשוטט מחשבתם אל ההתאחדות הזה והדבקות היה ראוי ומחוייב שיושג אצילות השפעה האלהי וכ״ש אם היה זה במקדש שהיה בית השם באמרו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ישתבח מי שקרבנו לעבודתו וקדשנו בתורתו להתקרב אליו ולשכון כבוד בארצינו. הנה אלו הז' ענינים שכוונה להם התורה שרמזנו להם בקצרה ולא ישתבש אדם לומד שכבר עמד בזה על טעמי התורה ומצותיה. שכוונת התורה ופרטיה רבו מלמגות. אבל אומר שמתועלותיה ומכוונותיה הם אלו ונתאמת א״כ מה שרצינו לבארו והוא שהתורה תקנה אהבה בלב השלם והבלתי שלם הנמשכים אחריה כמו שאז״ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוה ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר הלא כה דברי כאש נאם י"י. וזו היתה כוונת זה הפרק:

Derim ki: Mitsvalar bakımından son amaç, emreden bakımından son amacın —yani gerçek hizmet ve gerçek sevginin— gerektirdiği şeydir. Bu sevgiyi bu Tora’nın nasıl zorunlu kıldığı açıklanınca, hem emreden hem de mitsvalar bakımından son amacın nasıl zorunlu olduğu açıklanmış olur. Sevgi salt istek ve arzu gerektirdiğinden, bu Tora’nın bu sevgiyi mitsva zorlaması olmaksızın, salt istek ve arzu aracılığıyla nasıl uyandırdığını açıklamak gerekir. Bu kolayca açıklanır. Önceki bölümde, özü gereği yetkin olanın iyiliği ve yetkinliği sevdiği; sevilen iyilik ne kadar üstünse sevginin de o kadar büyük olduğu açıklanmıştı. Orada ayrıca Tora’nın bizi karakter ve görüşler bakımından yetkinleştirdiği, bunların insan başarısının temeli olduğu da açıklanmıştı. Yüce Tanrı sonsuz derecede üstün iyilik olduğuna göre, yetkin kişinin O’na duyacağı sevginin düşünülebilecek en güçlü sevgi olması gerekir. Fakat bu sevgi yalnız yetkin kişiye zorunlu olduğundan, şunu da söylerim: Tora, kendisini izleyen yetkinlerin ve yetkin olmayanların kalbinde kuşkusuz sevgi meydana getirir. Çünkü herkesin iyiliği arzuladığı başka yerde doğrulanmıştır. Bu yüzden, her din sahibi salt iyilik olan yüce Tanrı’yı sever ve arar. Eğer insanlardan bütün engeller kaldırılsa —örneğin arzularını serbest bırakmalarına, düşmanları yenerek onur aramalarına, mal toplamalarına izin verilse ve Tanrı’ya haftada bir kez Şema’nın ilk ayetini okuyarak hizmet etseler— hiç kimse sevgiden hizmet etmeden kalmazdı. Hele Tanrı’nın iyiliklerinin kendisine ulaştığı kesinleşirse sevgisi daha da artar. Bu nedenle mitsvaların ve yasakların yükü, arzuların baskısı, kıskançlık ve kibrin yasaklanması, insanların çoğunu içlerinde arzuladıkları sevgi hizmetinden alıkoyan şeylerdir. Bunun sebebi, insanın gizil durumda kavrayan olmasına rağmen madde sahibi olması ve edimsel olarak sürekli maddeye yönelmesidir; o hem eylem eder hem etkilenir. Hizmetin doğası sürekli bağlanmayı ve bağın kopmamasını gerektirdiğinden, Tora çok sayıdaki mitsvalarında ve inanç köklerinde olağanüstü bir bilgelik göstermiştir. Bunlar yedi konudadır; Tora’nın kökleri, dalları, sürgünleri ve budakları gibidir. Birincisi, yüce Tanrı’nın yüceliğinin büyüklüğünü ve gücünü göstermesi. İkincisi, bize olan büyük iyilikleri. Üçüncüsü, bizi doğru görüşlerle donatması ve O’nun hakkında ve yaratıkları hakkında elde edilmesi olanaklı olan bilgiyi kazandırması. Dördüncüsü, üzerimizdeki gözetiminin ve yönetiminin titizliği. Beşincisi, iki tür vaat. Altıncısı, sürekli olarak uyuyan kalpleri akılsızlık uykusundan uyandıran olağanüstü hatırlatmalar ve uyarılar vermesi. Yedincisi, sevgi ve devekut; bunlar bu türlerin amacıdır. Tora’nın anlatıları, mitsvaları ve yasakları bunlara yönelir. Burada bunlara kısaca işaret etmek ve konuların sayısına göre yedi kısma ayırmak zorundayız. Birincisi, Tora’nın Tanrı’nın yüceliğinin ve gücünün büyüklüğünü göstermesidir. Bunun için Tora anlatılarında yaratılış, Mısır’dan çıkış, özel ve saygın Sinay makamı, açıkça anlatılan ve gelenekle aktarılan diğer mucizeler ve harikalar yeterlidir. Bunlar sayesinde biz olağanüstü bir açıklıkla diğerlerinden ayrıldık. Karşı çıkanlara göre bile bunlar bilgelikle ve uzun zaman boyunca yaygın olarak bilinir; bu iki unsur her türlü şüpheyi uzaklaştırır. Ayrıca Tora’nın mitsvalarını yerine getirmede, vaat edene güven duyulmasından doğan sonucun ötesinde, bazı mucize ve harikaların gerçekleşmesi de zorunludur. Örneğin hac bayramları mitsvasında düşmandan korkmamamız vaat edilmiştir: “Görünmek için çıktığında hiç kimse toprağına göz dikmeyecek...” Aynı şekilde sota kadına su içirilmesinde, kadın sapmış olsun ya da olmasın, mucize kaçınılmazdır. Gelenekte Mabed’de sürekli olan mucizeler de buna eklenir. Bütün bunlardan, daha önce bu incelemenin beşinci genel bölümünde geçtiği ve HaŞem’in yardımıyla üçüncü incelemede daha da açıklanacağı üzere, yüce Tanrı’nın yüceliği ve gücü kolayca anlaşılır. İkincisi, bize yaptığı büyük iyiliklerdir. Tora ve gelenekte gelen ayrıntılar sayılmayacak kadar çoktur. Genel olarak bizi, bütün varlıklara yönelen katıksız iyiliği sebebiyle var etmesi; bizi Mısır’dan güçlü el ile, mucizeler ve korkutucu işler içinde çıkarması; bizi hizmetine getirmesi; kendisi için kohenler krallığı ve kutsal millet yapması; Tora’sını vererek, kendi büyük yüceliğine ve bizim son derece aşağı konumumuza rağmen üzerimizdeki gözetiminin titizliğini göstermesi yeterlidir. Bütün amacın sonu, varlık bakımından çok uzak olmamıza rağmen O’na, yüce adına, bağlanmaktır. Bu kısmın Tora’da doğrulanması için bu kadarı yeterlidir. Tora’daki mitsva kısımları bu ilk iki kısma işaret eder. Birinciye işaret edenler: Hallel okuma, Mabed’e özgü ilahiler, HaŞem’in evi ve kapları hakkında emredilen yüceltmeler, saygı, korku, O’nun hizmetine seçilmiş kabile olan görevlilerinin kutsallığı, Tora bilgeleri olan sevenlerine saygı ve korku, kral ve yargıçlara saygı ve korku, onların sözlerine isyan edene gelen büyük cezalar ve seçilmiş evde düzeni değiştirme yasağı. Bütün bunlar, adını orada yerleştirene saygı ve yüceltmedir. İkinciye işaret edenler: her gün tamamlanan birçok berakhada ve Şema berakhotunda bulunan övgüler ve öğretiler. Birincisi yaratılış hakkındadır; gündüz ve geceye hükmeden, duyulur varlıkların en önemlilerinden olan ve insanın ihtiyacı için bulunan ışıklar üzerine konmuştur. İkincisi, bize Tora’sını vermekte çok büyük iyilik ve sevgi göstermesi hakkındadır. Bütün bunlar insanı, bu sevenin kendisi tarafından gerçek sevgiyle sevilmesi için en büyük uyanışa yöneltmelidir. Bu yüzden bunları, amacı “HaŞem Tanrını seveceksin” olan göklerin krallığının boyunduruğunu kabulden önce yerleştirdiler. Üçüncüsü Mısır’dan kurtuluş hakkındadır; bu, etkisini bugün bile bedenimizde taşıdığımız bir iyiliktir. “Eğer HaKadoş Baruh Hu, atalarımızı çıkarmasaydı... Biz, çocuklarımız ve torunlarımız Mısır’da Paro’ya köle olurduk” sözü böyledir. Bütün bunlar insan kalbini HaŞem’e teşekkür etmeye, O’nu övmeye ve dua etmeden önce Makom’un övgülerini düzenlemeye uyandırır; bilgeler “İnsan önce Makom’un övgüsünü düzenler, sonra dua eder” demişlerdir. Bu yüzden geula’yı tefillaya bitiştirmemiz istenmiştir. Aynı konuya işaret eden şeylerden biri de seçilmiş kabilenin üzerimizdeki haklarıdır: kohen ve levi armağanları, fakir armağanları, maaserler, leket, şikha, pea, şemitalar, kölelerin salıverilmesi, yoksula yardımlar ve iyilikler, gerçekliğin seven tarafından sevilmesi, zararın ve aldatmanın uzaklaştırılması. Bütün bunlar, salt iyiliği sevdiğimiz için iyilik görmüş varlıklar olduğumuzu ruhlarımıza yerleştirir. Üçüncüsü, Tanrı’nın bize doğru görüşler ve O’nun hakkında ve yaratıkları hakkında elde edilmesi olanaklı olan bilgiyi miras bırakmasıdır. Bunun için Tora’ya ait temel ilkeler ve gelenekte gelen doğru görüşler; HaŞem’in bize bilgi verdiğini söylemeye yarayan Mabed, kapları, arınma yolları, gün sayıları, serpmeler ve benzeri konulardaki işaretler; ayrıca Maase Bereşit ve Maase Merkava’da ehil olanlara verilenler yeterlidir. Bu konuda koruma ve sınır olan mitsva kısmı, Büyük Mahkeme’ye itaat, onların bildirdiği sözden sapmama yasağı, yalnızca hüküm konusunda onların sözlerine isyan edene verilen büyük ceza ve öğreticilere itaat etmektir: “Babana sor, sana bildirsin; yaşlılarına sor, sana söylesinler.” Bütün bunlar, herkesin kendi günahkar elini uzatıp ilk düşüncede kendisine görünen şeye inanmasını engelleyen olağanüstü bir koruma ve sınırdır. İnanılması gereken, milletin bilgeleri tarafından doğrulanmış ve peygamberlerden ve atalardan alınmış olandır. Tora bunu o kadar ileri götürmüştür ki gelenekte “sana sağ ve sol olarak bildirdikleri sözden sapma” hakkında, “Sana solun sağ, sağın sol olduğunu söylese bile” denmiştir. Bütün amaç, bir insanın kalbine Büyük Mahkeme’nin o konuda yanılmış olabileceğinin çıkmasını uzaklaştırmaktır. Bu büyük bir bilgelik ve onlara itaati koruyan büyük bir sınırdır. Edimlerinde yalancı şahitler hakkında, gelenekte geldiği üzere, “yapmak istediği gibi yapın” fakat “yaptığı gibi değil” hükmünün sebebi de görünüşe göre şudur: Büyük Mahkeme’nin hükümde yanılıp bir canı haksız yere öldürdüğü yayılmasın; bu insanların kalbine şüphe sokup Tora sınırı için çok zorunlu olan duvarı yıkmasın. Dördüncüsü, üzerimizdeki gözetiminin ve yönetiminin titizliğidir. Tora ve peygamberlerin anlatıları ve uyarıları bununla doludur; özellikle seçilmiş millet hakkında “HaŞem’in payı halkıdır; Yaakov O’nun mirasının ipidir” sözünde buna işaret edilir. Efendimiz David Tehillimlerinde, özellikle “HaŞem, beni araştırdın ve bildin” mezmurunda bunu çok ileri götürmüştür. Bu mezmur, HaŞem’in bilgisinin ve gözetiminin insanın bütün ayrıntılarına ne kadar titizlikle ulaştığına ve O’nun yüceliğinin büyüklüğüne ayrılmıştır. Görünüşe göre David’in acı ruh sahibi, borçlu ve başıboş dolaşan kişilerle birlikte sürgünde başıboş dolaşırken kendini savunması üzerine kuruludur. “Ey Tanrı, kötüyü öldürsen” sözünde Doeg ha-Adomi, Şaul, onun oğlu ve diğer kan dökücüler gibi takipçilerine işaret eder; “kan adamları, benden uzaklaşın” sözü de o insanlara yöneliktir. Bu nedenle “Beni araştır ey Tanrı, kalbimi bil...” der. Çünkü kalplerin düşüncelerini O bilir; başka yerde “HaŞem bütün kalpleri araştırır ve bütün düşünce eğilimlerini anlar” denmiştir. Bilgeler de bunu Hulín’de çok ileri götürür: “Aşağıda insan parmağını çarpmaz ki yukarıda onun hakkında ilan edilmemiş olsun”, “İnsanın adımları HaŞem’dendir” ayetine dayanarak. Bu, beşinci genel bölümde şüphesiz açıklanan tam gerçekliktir. Bunu gösteren mitsvalar arasında günlük hizmetler, yani dua; sıkıntı zamanında oruç ve “boruları çalacaksınız” emri; Berakhot Gemarası’nda gelen bütün ayrıntılı berakhot hükümleri vardır. Bu kısma kurban hizmeti de girer. Çünkü inançlar sürekli eylemlerle ruhlara yerleştiğinden, Tanrısal gözetim, kurban hizmetindeki çok yönlü yönlendirmelerle, gözetim inancını ruhlarımıza yerleştirmiştir. Onlarda, geçim ve duyusal ihtiyaçlara ait bütün iyiliklerin gözetildiğini ve yüce Tanrı’dan aktığını kabul ederiz. Bu yüzden türlerin en seçkininden ayırmamız gerekir: ya korban olot gibi bütünüyle O’na, yüce olana; ya O’nun görevlilerinin payı olan hattaot ve aşamot gibi; bazıları olah gibi tamamen yüce Tanrı’ya; bazıları pesahlar gibi hem yüce Tanrı’ya hem sahiplerine; bazıları yüce Tanrı’ya ve görevlilerine, hattaot, aşamot ve minha gibi; bazıları yüce Tanrı’ya, görevlilerine ve bütün İsrael’e, şelamim gibi; bazıları yalnız görevlilerine, lehem hapanim gibi. Yalnız yüce Tanrı’nın payı olanın en seçkin türden, yani hayvandan; kohenlerin payının ise o kadar önemli olmayan kısımdan, yani bitkisel olandan olması uygundur. Orada menora bulunması da ışık akışının yüce Tanrı’dan geldiğini göstermek içindir; yedi sayısında olması, O’ndan etkilenen yedi göksel görevliye işaret eder. Bu yüzden ışığı HaŞem’in sunağından gelirdi. Bu kısma Tora anlatılarının çoğu da girer: Akeda, annelerin kısırlığı, o organdaki sünnet mitsvası, şofar çalmak ve Roş HaŞana sevinci, seçilmiş oruç günü, lulavdaki dört tür, bu incelemenin ikinci genel bölümünde açıkladığımız bayram hizmeti gibi. Biri HaŞem’e, biri Azazel’e olan iki günah keçisi de bu amaçtan çıkmaz görünür. Bu olağanüstü adla yönetimin başkalarından uzaklaştırılması gösterilir; bu yüzden biri ıssız ülkeye gönderilir ve yönetim yalnız HaŞem’e verilir. Bu nedenle biri HaŞem’e hatat olur. Ayrıca bunda aşağı varlıkların yukarı varlıklarla bağını gösteren, gizli olmayan bir işaret de vardır. Bu kısma şemitalar, yoveller, orla, kerem revai ve bikurim de girer. İlk olanın HaŞem için ayrılması uygun olduğundan, ilk meyve üç yıl boyunca seçkin olmadığı için HaŞem onu yasakladı; dördüncü yıl fidye ile izin verdi. Bikurimin Şavuot’la sınırlandırılması da bu kısımdandır; o zamandan önce getirilmezdi, çünkü onlarda ağaç meyveleri hakkında Şavuot’ta hüküm verildiği kabul edilmişti. Onlarda Pesah’ta tahıl hakkında hüküm verildiği de kabul edildiği için omer ondan getirilirdi. Bütün bunlar, bütün iyiliklerin yüce Tanrı’dan aktığını gösterir. Bu yüzden ilk olanı öncelememiz gerekir. Tahıl işi çok önemli ve zorunlu olduğu için hamurumuzun ilkinden de sunmamız uygun görülmüştür. Şavuot’ta iki ekmek getirmemiz ise Pesah ile Şavuot arasındaki bağı göstermek içindir. Çünkü Pesah’ta işaretlenen Mısır’dan çıkışın bütün amacı ve istenen amacı, Şavuot’ta işaretlenen Tora’nın verilmesidir. Bu yüzden Tora, bayram korbanı olan omer gününden Şavuot’a kadar saymayı emretti; sanki o vakte ulaşmayı arzulamamızı ve düşüncelerimizin sürekli bu amaca yönelmesini ima etti. Ona ulaştığımızda gerçek ekmeğe ulaşmış oluruz: “Gelin, ekmeğimden yiyin”; “Ekmek için açlık, su için susuzluk değil, HaŞem’in sözünü işitmek için...” Omer korbanı bedensel ve ruhsal başarıya işaret ettiğinden, “Tora varsa un vardır” sözüyle; iki ekmeğin olanaklı olan en ileri işçilikle hazırlanmış olmasıyla ve cemaat şelamiminin, HaŞem’in yardımıyla açıklanacağı üzere, hizmet eden ile hizmet edilenin birliğine işaret etmesiyle bu çok uygundur. Bu kısma Tora’daki yiyecek ve yasak ilişkiler mitsvaları ve yasakları da girer. Bunlar ruh ve beden sağlığını yönetmek içindir. Bazılarının akılda bulanıklık ve kalınlık meydana getirdiği, bazılarının ise ruhta zulüm, yabancılaşma ve arzulara gömülme gibi kötü nitelikler oluşturduğu bilinmiştir. Bütün bunlar ruha ve bedene çok zarar verir ve O’nun üzerimizdeki yönetiminin ve gözetiminin titizliğini gösterir. Yasak ilişkiler konusunda Tora çok ağır davranmıştır; çünkü kişi HaŞem’in hizmetine ayrılmış, üzerinde kutsal antlaşma işareti bulunan aracı kötüye kullanır. Bu nedenle bu büyük bir isyan sayılmalıdır. Bu kısma tuma ve tahara hükümleri, kohenlerin ve nezirlerin bazı tuma durumlarından uzak durma yasakları da girer. Çünkü bazı tuma türlerinde aklı ve iyi nitelikleri bozma özelliği vardır; bazıları da putperestlik ve onun sunuları türünden şeylerde kullanılır. Ölünün tumasında ve putperestliğin bir dalı olan büyücülükte iğrenç şeylerden kurban ve buhur kullanılması yaygın olarak bilinir. Bütün bunlar yüce Tanrı’nın gözetimidir: bizi putperestliğe girişi veya onunla bir ortaklığı olan her şeyden, özellikle O’nun hizmetine ayrılmış olanları, son derece uzaklaştırır. Yine de bunlarda Tora’nın amacına zorunlu olan konulara işaretler vardır; HaŞem’in yardımıyla açıklanacaktır. Mitsvalarda çeşitli konular için faydalar, uyarılar ve işaretler bulunması uzak değildir; aksine gerçek budur. Hepsi insanı son yetkinliğe yöneltmede birleşir. Beşinci kısım iki tür vaattir. Bedensel vaatler Tora’da yerlerinde açıktır. Ruhsal vaatler Tora’da bu kadar açık biçimde gelmemiştir; fakat gelenekte doğrulanmış ve ayetlerde ima edilmiştir. HaŞem’in yardımıyla üçüncü incelemede açıklanacaktır. İnsanda maddeye bağlı bir kısım ve akla dayalı bir kısım bulunduğu açık olduğundan, bu iki vaat türünün onu hizmet yetkinliğine götüreceği açıktır: maddeye bağlı vaatler, kişi maddeye gömülü olduğu sürece; ruhsal vaatler ise aklına pay verdiğinde ve maddeye bağlı kısım tarafından boğulup yenilmediğinde. Altıncı kısım, kalbi sürekli gaflet uykusundan uyandıran uyarılar ve hatırlatmalardır. Zamanla bağlı mitsvalar, özellikle bayramlar, kalpleri HaŞem’in o günlerde, o zamanda bize yaptığı harikaları ve iyilikleri hatırlamaya uyandırır. Bütün harikaların kökü Şabat’taki dinlenmemizde ima edildiğinden, Tora Şabat konusunda daha ağır davranmıştır. Ancak onun gerekçesine Mısır’dan kurtuluşumuzu da ortak kılmıştır; bu, yüce Tanrı’nın bu konuda üzerimizde bir hakkı olduğunu göstermek içindir. Bu sebeple HaŞem’in bilgeliği, O’nun üzerimizdeki hakkı olan zamanların —şemita ve yovel gibi— yedililer üzerine kurulmasını hükmetmiştir. Yovel ise şemitaların tamamlanması olan ellinci yılda, tam özgürlük içinde gelir; bu, Mısır’dan çıkıştan ellinci gün olan Tora’nın verildiği günde elde ettiğimiz tam özgürlüğe işaret eder. Mezuza mitsvası zamansal olmasa da bu kısma girer. İnsan Şema bölümünü, yani göklerin krallığının boyunduruğunu kabulü, ve fiziksel vaatlerin bulunduğu “Ve-haya im şamoa” bölümünü gördüğünde, ister onda akıl ister madde baskın olsun, HaŞem’e dönmeye uyanır: ya gerçekliğin kendisini sevmek için ya da vaatleri umut etmek için. Bu yüzden Tora, bunun bütün evlerin kapılarında, avlularda ve şehirlerde bulunmasını bilgelikle düzenlemiştir; Yoma’nın birinci bölümünde geldiği gibi, her yerde bir uyandırıcı bulunması amaçlanmıştır. Bu uyandırıcı insanın dışındadır. Bu yüzden Tora tsitsit mitsvasında daha incelikli davranmış; onu bütün mitsvalar için işaret ve hatıra kılmıştır. Giysinin yapılış amacına tam uygun olmaması —dört köşeli olup bütün bedeni örtmemesi— ve tsitsitlerin bizde olağan kullanıma ait olmaması sebebiyle, her durumda emredileni hatırlatır; hele midraşlarda geldiği gibi bir veya birkaç işaret buna eklenirse. Bu uyandırıcı mezuzadan insana daha yakındır. Bu uyandırıcı bütün mitsvalar için genel olduğundan, Tora özel bir uyandırıcı daha verdi: içinde dört bölüm bulunan tefillin. Gelenekte el tefillini için onunla beden arasında engel bulunmaması gerektiği gelmiştir; baş tefillini için de hüküm böyledir, bunda şüphe edenler olsa da. Talmud köklerine göre gerçek, aralarında fark olmadığıdır; Zevahim ve Menahot türü sugyalar bunu gösterir. Orada baş tefillininin el tefillinine karşılaştırıldığı görülür; bizde ilke, karşılaştırmanın eksik bırakılmayacağıdır. Bu uyandırıcı insana bitişiktir. Yine de kendi özünün dışındadır. Bu yüzden Tora, sürekli kendi özüne bitişik başka bir uyandırıcı verdi: sünnet. Kanından ve etinden HaŞem’e yaklaştırır; yalnız O’nun hizmet edilmeyi hak eden olduğunu gösterir. Berakhot traktatında David hamama girdiğinde sünnetine bakıp Tanrısal söylediği anlatılır: “Sekizinci için” başlığı, sekizinci günde verilen sünnet hakkındadır. Bu kısma kurbanlar da girer; onlar hizmette boyun eğmeyi uyandırır. Tamamen yakılan ve kalp düşüncesine kefaret eden olah, gelenekte geldiği üzere, yalnız kalp düşünceleri sebebiyle bile insanın hükmen yok olmayı hak ettiğine işaret eder; Tanrı’nın iyiliğiyle olah onun kefareti ve bedeli olur. Yüce Tanrı’nın payı bulunan bütün korbanlarda bu ortaklık vardır. Tahara türleri, mikveye dalmalar ve serpmeler de insanı, günahların onda yıkanması gereken bir giysi gibi iz bıraktığını fark etmeye uyandırır. Bütün bedenin suya daldırıldığı tevilah (suya bütünüyle dalma) aracılığıyla ruhta, bu günahların kirini üzerinden kaldırma izi yenilenir. Bu yüzden Tora, ölü tuma durumu ve metsora gibi ağır tuma durumlarında serpmeleri gerekli kılmıştır. Bu, yalnız suyla yıkanarak temizlenmeyen, alkali temizleme suyu gerektiren kirli giysi benzetmesi gibidir. Bu güçlü temizliği temsil etmek için su ve kül serpmesi gelmiştir. Yüce Tanrı’nın bilgeliği, külün büyük bir canlıdan gelen kül olmasını hükmetmiştir; çünkü olanaklı olan en güçlü külün canlıdan yapılan kül olduğu yaygın olarak bilinir, sanatkarlar ondan kükürt çıkarırlar. Bunun ayrıntılarında işaretler vardır; Rabbi Elazar haKalir bazısını açıklamıştır. Serpme, sedir ağacı ve ezov gibi bitkiler aracılığıyla yapılır; bu, onun sözlerinde geldiği gibi boyun eğmeye ve maddeye bağlılık kullanımının azaltılmasına işarettir. Bu yüzden yiyecek meyvesi vermeyenler seçilmiştir. Bu, yıkama yoluyla temizlenmesi gereken kaplarda yapılan silmeyi de taklit eder; Tanah dilinde buna “hitu” denir: “Beni ezovla arındır, temiz olayım.” Bu yüzden “mei hatat” denmiştir. Bu konuyla ortak olan birçok başka mitsva da olağanüstü uyarılar verir: bayram günlerinin sayısı, kurbanların sayısı gibi; başkaları bunu uzun anlatmıştır. Suka mitsvası da böyledir. “Nesilleriniz bilsin ki Bene İsrael’i sukotlarda oturttum” ayetiyle hatıra ve öğreti olmasına rağmen, gelenek onda işaretler için ayrıntılar koymuştur: sakhakh yalnız yerden büyüyen ve tuma kabul etmeyen şeyden yapılır; duvarlarda böyle titiz davranılmamıştır. Şüphesiz yağmurdan koruyan sakhakh’tır; fakat taşıyıcıya, yani duvarlara ihtiyaç duyar. Madde, ruhun taşıyıcısıdır; insanın gerçek biçimi onu korur. Boyun eğmenin zorunlu olduğunu göstermek için ona işaret eden sakhakh’ın yerden büyüyen şeyden olması uygundur; bu en aşağı unsura işaret eder. Maddenin tumasından ve bozulmasından uzak durmak gerektiğini göstermek için onun tuma kabul etmeyen şeyden olması gerekir. Bütün bunlar insana bir işaret ve uyarıdır. Kilayim yasakları da bu türdendir: insana eylemlerini tek bir amaca, gerçek hizmete yöneltmesini bildirir; bazıları putperestlik türünden şeye tanıklık ve ondan uzaklaştırma da içerir, Rambam’ın sözünü ettiği gibi. Yedinci kısım sevgi ve devekuttur; amaç budur. Buna götüren mitsva kısımları, “HaŞem Tanrını seveceksin”, “O’na hizmet edeceksin”, “O’na bağlanacaksınız” gibi açık mitsvaların yanı sıra, bütün mitsvaların bu amaca ortak olup ona yönelmesidir. Bu kısma özel olanlardan biri kurban hizmetidir. Onlarda olağanüstü bir iz ve ruhlarımız için kefaret oluşlarının taklidi vardır; sanki kanla kendimizi O’nun hizmetine sunar, kendi gözümüzde hiç ve yok oluruz; hele O’nun ihtişamı karşısında kardeşlerimize göre de böyleyiz. Bu nedenle hizmet edenler onların aracılığıyla şefa akışına, Şehina ışığının duyulur ve duyulur olmayan bağlanmasına ulaşır; kimi zaman ateşin gökten inmesiyle bu hissedilir duruma gelmiştir. Bu birlik ve bağlanma sebebiyle kohenlerin kurbanlarda HaŞem ile birlikte hak ve payı vardır; bilgeler “Kohenler kazandıklarında Yüce’nin sofrasından kazanırlar” demiştir. Bütün millete birlik yayıldığı için bazı kurbanlarda sahiplerin de payı vardır: şelamim. Bu, bireysel şelamim için geçerlidir; cemaat şelamim bütün İsrael’e pay edilemeyeceği için kohenler bu konuda bütün İsrael’in elçileri gibidir. Bu devekuta özel olanlardan biri de Urim ve Tumim’dir; onlarda, gelenekte geldiği gibi, HaŞem’in açık adıyla birlikte Şivtei Yah büyüklük ve onurla yazılıydı. Bunlar, kendi neslindeki büyük kohen ve İsrael’in elçisi olan Aharon’un kalbi üzerinde bulunduğunda ve orada topluluğu yöneten kral veya peygamber olduğunda, onların düşünceleri bu birlik ve devekuta yönelirse Tanrısal etkinin akışının elde edilmesi uygun ve zorunlu olurdu. Hele bu, “Bana bir Mikdaş yapın, içlerinde oturayım” denilen HaŞem’in evi olan Mabed’de olursa. Bizi hizmetine yaklaştıran, Tora’sıyla kutsayan, kendisine yaklaşmaya ve ülkemizde ihtişamının yerleşmesine olanak veren yüce olsun. İşte Tora’nın amaçladığı ve kısaca işaret ettiğimiz yedi konu bunlardır. Öğrenen kişi bununla Tora’nın ve mitsvalarının bütün nedenlerini kavradığını sanmasın; çünkü Tora’nın amaçları ve ayrıntıları sayılamayacak kadar çoktur. Ben yalnız onun faydalarından ve amaçlarından bazılarının bunlar olduğunu söylüyorum. Böylece açıklamak istediğimiz doğrulanmış olur: Tora, kendisini izleyen yetkin ve yetkin olmayan kişinin kalbine sevgi kazandırır. Bilgelerimizin dediği gibi: “Bu çirkin kişi sana rastlarsa onu Bet Midraş’a çek; taşsa erir, demirse parçalanır; çünkü ‘Sözlerim ateş gibi değil mi, HaŞem’in sözü’ denmiştir.” Bu bölümün amacı buydu.