המאמר הראשון, הכלל השני 12

בחקירה בהקדמה היות האומרת כי כל מה שאינו גוף לא יושכל בו מניין אלא אם יהיה כוח בגוף וימנו אישי הכחות ההם בהמנות החמרים שלהם או נושאיהם. ובעבור זה העניינים הנבדלים שאינם גוף ולא כח בגוף לא יושכל בהם מניין כלל אלא בהיותם עלות ועלולים. הנה כבר יראה שההקדמה הזאת גם כן כוזבת למה שהנפשות הנשארות אחר המות כבר יושכל בהם מניין בהכרח. וזה שלא ימלט [הענין] מחלוקה והוא אם שיהיה הנשאר אחר המות עצם הנפש השכלי או השכל הנקנה לאדם באמצעות חושיו וכחותיו. ואם הוא עצם הנפש כבר תיוחד כל אחת מהנפשות במה שהשינה מהמושבלות או הדבקות בשם יתברך. ומה שהשינה האחת כבר יתחלף במה שהשיגה האחרת. ולזה כבר ימנו באשר ימנו אישי העצם למה שלכל אחד מקרים ייחדהו עם היות המהות אחד. ואם הנשאר הוא השכל הנקנה הוא מבואר שהמושכלות הנקנות לנפש האחת כבר תתחלפנה לנפש האחרת. ולזה כבר ימנו מבלתי שיהיו עלות ועלולים. ולומר שהנשאר הוא הכנה שתדבק עם השכל הפועל ותתאחד עמו ולזה יהיה המניין בהם נמנע. הדעת הזה כבר יתבאר במה שיבא שהוא דעת נפסד. וחלילה לו לרב מהיותו בעל זה הדעת אלא שיראה שכוון הרב באמרו העניינים הנבדלים שהיו לעולם נבדלים ולא היו כחות בגוף במה שעבר:

Şu öncül hakkındaki araştırma: Bu öncül, cisim olmayan bir şeyde sayı düşünülemeyeceğini söyler. Ancak o şey cisimde bulunan bir güçse, bu güçlerin bireyleri, onların maddelerinin ya da konularının sayılmasıyla sayılır. Bu nedenle cisim olmayan ve cisimde bulunan bir güç de olmayan ayrık varlıklarda sayı hiçbir şekilde düşünülemez; ancak sebep ve sonuç olmaları bakımından düşünülebilir. Bu öncülün de yanlış olduğu görülür. Çünkü ölümden sonra kalan ruhlarda zorunlu olarak sayı düşünülebilir. Burada mesele şu iki ihtimalden birinden kaçamaz: Ölümden sonra kalan şey ya akla dayalı ruhun özü ya da insanın duyuları ve güçleri aracılığıyla kazandığı akıldır. Eğer kalan şey ruhun özü ise, ruhlardan her biri elde ettiği kavranan anlamlarla veya yüce HaŞem’e bağlanma derecesiyle kendine özgü duruma gelir. Birinin elde ettiği şey, diğerinin elde ettiği şeyden farklıdır. Bu nedenle onlar sayılır; tıpkı tözün bireylerinin sayılması gibi. Çünkü öz bir olsa bile her birinin kendisini özel kılan özsel olmayan nitelikleri vardır. Eğer kalan şey kazanılmış akıl ise, bir ruhun kazandığı kavranan anlamların başka bir ruhun kazandıklarından farklı olduğu açıktır. Bu nedenle onlar sebep ve sonuç olmaksızın da sayılır. Kalan şeyin, etkin akılla bağlanmaya ve onunla birleşmeye yönelik bir hazırlık olduğunu; bu yüzden onlarda sayının olanaksız olduğunu söylemek ise, ileride açıklanacağı üzere bozuk bir görüştür. Rambam’ın bu görüşün sahibi olmasından uzak durulmalıdır. Görünen şudur ki Rambam, “ayrık varlıklar” derken, her zaman ayrık olmuş ve geçmişte de cisimde bulunan güçler olmamış şeyleri kastetmiştir.