המאמר הראשון, הכלל הראשון 17

בבאור ההקדמה השבע עשרה האומרת שכל מתנועע לו מניע בהכרח. אם חוץ ממנו כאבן מניעה היד. או יהיה מניעו בו כגשם החי. כי הוא מחובר ממניע ומתנועע. ולזה כאשר מת ונעדר ממנו המניע והוא הנפש ישאר המתנועע והוא הגשם במקום כמו שהיה אלא שהוא לא יתנועע אותה התנועה. ולמה שהיה המניע נמצא במתנועע נעלם בלתי נראה לחוש נחשב כחי שהוא מתנועע בלתי מניע. וכל מתנועע יהיה מניעו בו הנה הוא אשר יקרא מתנועע מצדו. עניינו שהונח המניע למה שיתנועע ממנו בעצמות נמצא בכללו. יסוד ההקדמה הזאת לבאר שכל מתנועע יש לו מניע. והנה לפי שהמתנועע אם שיתנועע בטבע כתנועת האבן אל המטה. ואם בהכרח כתנועת האבן אל מעלה. ואם בבחירה כתנועת הב"ח. הנה המתנוע׳ בהכרח ובבחירה הדבר בהם מבואר שהמני׳ בהם זולת המתנועע. ואולם המתנועע בטבע יתבאר מזה למה שנמצאו המתנועעים בטבע מתחלפים בצד וזה שתנועת האבן אל המטה ותנועת האש אל המעלה הוא מחוייב שאין התנועה לו במה שהוא גשם בשלוה שאם היה כן לא היו מתנועעים בצדדים מקבילים. אלא שהתנועה המיוחדת לכל אחד במה שהוא זה הגשם ולהיותם שוים ומשותפים בנשמות הנה א״כ צור׳ כל אחד המיוחדת היא התנועה ההיא באמצעות הכח אשר שם בה והוא הנקרא טבע ולזה היה טבע כל אחד הוא המניע [ממוצע.]

On yedinci öncülün açıklaması: Bu öncül, her hareket edenin zorunlu olarak bir hareket ettiricisi bulunduğunu söyler. Bu hareket ettirici ya onun dışında olur —el tarafından hareket ettirilen taş gibi— ya da onun içinde bulunur —canlı cisim gibi—. Çünkü canlı cisim, hareket ettiren ile hareket edenden bileşiktir. Bu yüzden canlı öldüğünde ve ondan hareket ettirici, yani ruh ayrıldığında, hareket eden şey, yani cisim, daha önce bulunduğu yerde kalır; fakat artık o hareketle hareket etmez. Hareket ettirici, hareket eden şeyin içinde bulunduğunda duyudan gizli olduğu ve görülmediği için, canlı varlık hareket ettirici olmadan hareket ediyor sanılır. Hareket ettiricisi kendi içinde bulunan her hareket edene “kendisi yönünden hareket eden” denir. Bunun anlamı şudur: Hareket eden şeyin özsel olarak kendisinden hareket ettiği varsayılan hareket ettirici, onun bütününde bulunur. Bu öncülün temeli, her hareket edenin bir hareket ettiricisi olduğunu açıklamaktır. Hareket eden şey ya doğal olarak hareket eder —taşın aşağı doğru hareketi gibi— ya zorlamayla hareket eder —taşın yukarı doğru hareketi gibi— ya da seçimle hareket eder —canlıların hareketi gibi—. Zorlamayla ve seçimle hareket eden şeylerde, hareket ettiricinin hareket edenden başka olduğu açıktır. Doğal olarak hareket eden şeye gelince, bu da şöyle açıklanır: Doğal olarak hareket eden şeylerin yön bakımından farklılaştığını görürüz. Taşın aşağı hareketi ile ateşin yukarı hareketi böyledir. Bu hareketin, onların cisim olmaları bakımından kendilerine ait olmadığı zorunludur. Eğer öyle olsaydı, karşıt yönlere hareket etmezlerdi. Aksine her birine özgü hareket, onun bu belirli cisim olması bakımındandır. Cisimlikte eşit ve ortak olduklarına göre, her birinin özel biçimi, onda yerleştirilmiş olan güç aracılığıyla o hareketin sebebidir. Bu güce “doğa” denir. Bu yüzden her birinin doğası, aracı hareket ettiricidir.