HaEmunot veHaDeot · [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief, Chapter 8
1
החמישי שער קבוץ הממון. ראו אנשים כי הטוב שיתנהג בו האדם בעולם הזה, הטורח בקבוץ הממון, והשלמת הדברים. מהם מה שאמרו כי המאכל והמשתה והמשגל אשר בהם תקנת הגוף לא יושגו כי אם בו, וכן בו יהיה המקח והממכר והנישואין, וכל עסק שיהיה בין בני אדם בו יהיה, עד שהמלכים לא ימליכום כי אם בו, ואין מקבצים החילים וכובשים המבצרים כי אם בעבורו, ולא יחפרו המוצאים המטמונים, כי אם להוציא אותו מהם, ואין ההליכה אל בתי העשירים וחלות פניהם כי אם בעבורו, ואין הנדבות והכבוד והצדקה וההודות כי אם להם, וכמ"ש (משלי י"ט ו') רבים יחלו פני נדיב, ומשלת בגוים רבים (דברים ט"ו ו'), וזאת הממשלה בממון, וכמו שנאמר (משלי כ״ב:ז׳ ז') עשיר ברשים ימשול. והסתכלתי בדבריהם וראיתי, שהטוב ממנו הוא מה שיבא לאדם מבלי טרח ועמל, אל מי שישתדל לדרשו, הוא ביגיעה ובמחשבה ובקוצר הרוח ובנדודים בלילה והיגיעה ביום, עד שאם יגיע למה שירצה ממנו, לא תתישב שנתו לעתים רבות, וכמו שאמר (קהלת ה' י"א) מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון. וכאשר ישימהו האדם כונתו ימשול בו ויתאוהו, כאשר זכרתי בשער האכילה והשתיה, שיהיה כאש וכמות וכעוצר רחם, גם יותר מהם, כמו שאמר בזה (משלי כ"ז כ') שאול ואבדון לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה. ואיה המריבה והתגרה והשנאה והמלחמה, כאשר יעשו הזאבים והכפירים עד שיטרפו טרף, וכמ"ש (נחום ב' י"ג) אריה טורף בדי גרותיו ומחנק ללבאתיו וגו'. ואיה סבל צעקת היתומים והאלמנות והעניים ושאר העשוקים, ואיננו פונה אליהם, כי אם מי שיאהב קבוץ הממון, וכמ"ש (קהלת ד' א') והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם. ואיה לקיחת הממון והפסד הכבוד ואבוד האמונה וגלות כל מסתור, ובו אמר (הושע ז' א') ונגלה עון אפרים ורעות שומרון כי פעלו שקר וגנב יבא פשט גדוד בחוץ. ואיה העברת המועדים ושבועות השקר עד שיעדר הצדק לגמרי, כמו שאמר (ירמי' ז' כ"ח) אבדה האמונה ונכרתה מפיהם. וכאשר יבא לו הממון כחפצו, בוטח בו ושוכח אלהיו וכופר במי שחננו הממון, כמו שאמר (דברים ח' י"ג י"ד) וכסף וזהב ירבה לך וגו' ורם לבבך ושכחת את יי' אלהיך. ויש פעמים רבות שיהיה הממון סבת הריגתו ואבדו, אם בלסטים או בשלטון והדומה לזה, וישאר הוא ובניו חסרי כל, וכמו שאמר (קהלת ה' י"ב-ט"ו) עושר שמור לבעליו לרעתו, כאשר יצא מבטן אמו, גם זו רעה חולה; ואם ישאר בידו עד עת מותו, ישא האב עון הממון עמו אל הקבר, ויסבול אשמתו, כמ"ש (יחזקאל י"ח י"ח) אביו כי עשק עושק וגו', ויניח לבן פחות אשר לא יהיה לו ברכה, כמ"ש (משלי כ' כ"א) נחלה מבוחלת [מבוהלת] בראשונה ואחריתה לא תבורך. אבל הושם האדם לאהוב הממון לשמור מה שחננו הבורא ולא יאבדהו לזולתו, כמו שאמר (משלי ו' כ"ב) ברכת יי' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה:
Beşincisi, mal toplama kapısıdır. Bazı insanlar, insanın bu dünyada izleyeceği en iyi yolun mal toplamak için zahmet çekmek ve işleri tamamlamak olduğunu gördüler. Bunların arasında şöyle söyleyenler vardır: Bedenin düzelmesini sağlayan yiyecek, içecek ve cinsel birleşme ancak mal ile elde edilir. Alım satım, evlilik ve insanlar arasında gerçekleşen her iş de onunla olur. Krallar bile ancak onunla krallık sahibi yapılır. Ordular ancak onun uğruna toplanır ve kaleler ancak onun için fethedilir. Gizli hazineleri arayanlar, ancak onu oradan çıkarmak için kazı yaparlar. Zenginlerin evlerine gitmek ve yüzlerine yalvarmak ancak onun içindir. Bağışlar, saygı, sadaka ve teşekkür de ancak mal sahipleri içindir. Nitekim “Birçok kişi cömerdin yüzünü yumuşatmaya çalışır” (Mişle 19:6) denmiştir. “Birçok ulusa egemen olacaksın” (Devarim 15:6) sözü de vardır; bu egemenlik mal ile olur. Nitekim “Zengin yoksullar üzerinde egemen olur” (Mişle 22:7) denmiştir. Sözlerini inceledim ve gördüm ki malın iyi olanı, insana zahmet ve emek olmadan gelendir. Onu aramaya çalışan kimseye gelince, o yorgunluk, düşünce, ruh darlığı, gece gezintileri ve gündüz emeği içinde olur. İstediği mala ulaşsa bile, çoğu zaman uykusu huzura kavuşmaz. Nitekim “İşçinin uykusu tatlıdır, az yesin çok yesin; fakat zenginin doygunluğu ona uyku bırakmaz” (Kohelet 5:11) denmiştir. İnsan malı amacı haline getirdiğinde, mal ona egemen olur ve onu arzular. Yeme ve içme kapısında andığım gibi, ateş gibi, ölüm gibi ve kısır rahim gibi olur; hatta onlardan daha da ileri gider. Bu konuda “Şeol ve yok oluş doymaz; insanın gözleri de doymaz” (Mişle 27:20) denmiştir. Peki kurtların ve genç aslanların av yakalayıncaya kadar yaptıkları gibi çekişme, kavga, nefret ve savaş nerede kalır? Nitekim “Aslan yavruları için av parçalar, dişileri için boğar...” (Nahum 2:13) denmiştir. Peki yetimlerin, dulların, yoksulların ve diğer ezilenlerin feryadına katlanıp onlara yönelmemek nerede kalır? Bunu ancak mal toplamayı seven kimse yapar. Nitekim “İşte ezilenlerin gözyaşı vardı, onlara teselli eden yoktu” (Kohelet 4:1) denmiştir. Peki malın alınması, saygınlığın bozulması, güvenilirliğin yok olması ve her gizlinin açığa çıkması nerede kalır? Bu konuda “Efrayim’in suçu ve Şomron’un kötülükleri açığa çıktı; çünkü yalan işlediler, hırsız içeri girer, dışarıda haydut takımı yağmalar” (Hoşea 7:1) denmiştir. Peki belirlenen zamanların çiğnenmesi ve yalan yeminler, sonunda doğruluğun tamamen ortadan kalkması nerede kalır? Nitekim “Güvenilirlik yok oldu, ağızlarından kesildi” (Yirmeyahu 7:28) denmiştir. Mal ona istediği gibi geldiğinde ona güvenir, Tanrısını unutur ve kendisine malı lütfeden kimseyi inkar eder. Nitekim “Gümüşün ve altının çoğalır... yüreğin yükselir ve Tanrın HaŞem’i unutursun” (Devarim 8:13–14) denmiştir. Çoğu kez mal, haydutlar veya yönetici ya da benzeri biri eliyle onun öldürülmesinin ve yok oluşunun sebebi olur; kendisi ve çocukları her şeyden yoksun kalır. Nitekim “Sahibinin kötülüğü için saklanan servet... annesinin karnından çıktığı gibi... bu da ağır bir kötülüktür” (Kohelet 5:12–15) denmiştir. Eğer mal ölüm vaktine kadar elinde kalırsa, baba malın günahını kendisiyle mezara taşır ve onun suçunu yüklenir. Nitekim “Babası, çünkü zorbalıkla ezdi...” (Yehezkel 18:18) denmiştir. Onu da, kendisine bereket olmayacak düşük bir oğula bırakır. Nitekim “Başlangıçta aceleyle alınan mirasın sonu bereketlenmez” (Mişle 20:21) denmiştir. Fakat insan, Yaratan’ın kendisine lütfettiği şeyi korumak ve onu başkasına kaptırmamak için malı sevmek üzere konulmuştur. Nitekim “HaŞem’in bereketi zengin eder; onunla birlikte acı eklemez” (Mişle 10:22) denmiştir.
החמישי שער קבוץ הממון. ראו אנשים כי הטוב שיתנהג בו האדם בעולם הזה, הטורח בקבוץ הממון, והשלמת הדברים. מהם מה שאמרו כי המאכל והמשתה והמשגל אשר בהם תקנת הגוף לא יושגו כי אם בו, וכן בו יהיה המקח והממכר והנישואין, וכל עסק שיהיה בין בני אדם בו יהיה, עד שהמלכים לא ימליכום כי אם בו, ואין מקבצים החילים וכובשים המבצרים כי אם בעבורו, ולא יחפרו המוצאים המטמונים, כי אם להוציא אותו מהם, ואין ההליכה אל בתי העשירים וחלות פניהם כי אם בעבורו, ואין הנדבות והכבוד והצדקה וההודות כי אם להם, וכמ"ש (משלי י"ט ו') רבים יחלו פני נדיב, ומשלת בגוים רבים (דברים ט"ו ו'), וזאת הממשלה בממון, וכמו שנאמר (משלי כ״ב:ז׳ ז') עשיר ברשים ימשול. והסתכלתי בדבריהם וראיתי, שהטוב ממנו הוא מה שיבא לאדם מבלי טרח ועמל, אל מי שישתדל לדרשו, הוא ביגיעה ובמחשבה ובקוצר הרוח ובנדודים בלילה והיגיעה ביום, עד שאם יגיע למה שירצה ממנו, לא תתישב שנתו לעתים רבות, וכמו שאמר (קהלת ה' י"א) מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון. וכאשר ישימהו האדם כונתו ימשול בו ויתאוהו, כאשר זכרתי בשער האכילה והשתיה, שיהיה כאש וכמות וכעוצר רחם, גם יותר מהם, כמו שאמר בזה (משלי כ"ז כ') שאול ואבדון לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה. ואיה המריבה והתגרה והשנאה והמלחמה, כאשר יעשו הזאבים והכפירים עד שיטרפו טרף, וכמ"ש (נחום ב' י"ג) אריה טורף בדי גרותיו ומחנק ללבאתיו וגו'. ואיה סבל צעקת היתומים והאלמנות והעניים ושאר העשוקים, ואיננו פונה אליהם, כי אם מי שיאהב קבוץ הממון, וכמ"ש (קהלת ד' א') והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם. ואיה לקיחת הממון והפסד הכבוד ואבוד האמונה וגלות כל מסתור, ובו אמר (הושע ז' א') ונגלה עון אפרים ורעות שומרון כי פעלו שקר וגנב יבא פשט גדוד בחוץ. ואיה העברת המועדים ושבועות השקר עד שיעדר הצדק לגמרי, כמו שאמר (ירמי' ז' כ"ח) אבדה האמונה ונכרתה מפיהם. וכאשר יבא לו הממון כחפצו, בוטח בו ושוכח אלהיו וכופר במי שחננו הממון, כמו שאמר (דברים ח' י"ג י"ד) וכסף וזהב ירבה לך וגו' ורם לבבך ושכחת את יי' אלהיך. ויש פעמים רבות שיהיה הממון סבת הריגתו ואבדו, אם בלסטים או בשלטון והדומה לזה, וישאר הוא ובניו חסרי כל, וכמו שאמר (קהלת ה' י"ב-ט"ו) עושר שמור לבעליו לרעתו, כאשר יצא מבטן אמו, גם זו רעה חולה; ואם ישאר בידו עד עת מותו, ישא האב עון הממון עמו אל הקבר, ויסבול אשמתו, כמ"ש (יחזקאל י"ח י"ח) אביו כי עשק עושק וגו', ויניח לבן פחות אשר לא יהיה לו ברכה, כמ"ש (משלי כ' כ"א) נחלה מבוחלת [מבוהלת] בראשונה ואחריתה לא תבורך. אבל הושם האדם לאהוב הממון לשמור מה שחננו הבורא ולא יאבדהו לזולתו, כמו שאמר (משלי ו' כ"ב) ברכת יי' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה:
Beşincisi, mal toplama kapısıdır. Bazı insanlar, insanın bu dünyada izleyeceği en iyi yolun mal toplamak için zahmet çekmek ve işleri tamamlamak olduğunu gördüler. Bunların arasında şöyle söyleyenler vardır: Bedenin düzelmesini sağlayan yiyecek, içecek ve cinsel birleşme ancak mal ile elde edilir. Alım satım, evlilik ve insanlar arasında gerçekleşen her iş de onunla olur. Krallar bile ancak onunla krallık sahibi yapılır. Ordular ancak onun uğruna toplanır ve kaleler ancak onun için fethedilir. Gizli hazineleri arayanlar, ancak onu oradan çıkarmak için kazı yaparlar. Zenginlerin evlerine gitmek ve yüzlerine yalvarmak ancak onun içindir. Bağışlar, saygı, sadaka ve teşekkür de ancak mal sahipleri içindir. Nitekim “Birçok kişi cömerdin yüzünü yumuşatmaya çalışır” (Mişle 19:6) denmiştir. “Birçok ulusa egemen olacaksın” (Devarim 15:6) sözü de vardır; bu egemenlik mal ile olur. Nitekim “Zengin yoksullar üzerinde egemen olur” (Mişle 22:7) denmiştir. Sözlerini inceledim ve gördüm ki malın iyi olanı, insana zahmet ve emek olmadan gelendir. Onu aramaya çalışan kimseye gelince, o yorgunluk, düşünce, ruh darlığı, gece gezintileri ve gündüz emeği içinde olur. İstediği mala ulaşsa bile, çoğu zaman uykusu huzura kavuşmaz. Nitekim “İşçinin uykusu tatlıdır, az yesin çok yesin; fakat zenginin doygunluğu ona uyku bırakmaz” (Kohelet 5:11) denmiştir. İnsan malı amacı haline getirdiğinde, mal ona egemen olur ve onu arzular. Yeme ve içme kapısında andığım gibi, ateş gibi, ölüm gibi ve kısır rahim gibi olur; hatta onlardan daha da ileri gider. Bu konuda “Şeol ve yok oluş doymaz; insanın gözleri de doymaz” (Mişle 27:20) denmiştir. Peki kurtların ve genç aslanların av yakalayıncaya kadar yaptıkları gibi çekişme, kavga, nefret ve savaş nerede kalır? Nitekim “Aslan yavruları için av parçalar, dişileri için boğar...” (Nahum 2:13) denmiştir. Peki yetimlerin, dulların, yoksulların ve diğer ezilenlerin feryadına katlanıp onlara yönelmemek nerede kalır? Bunu ancak mal toplamayı seven kimse yapar. Nitekim “İşte ezilenlerin gözyaşı vardı, onlara teselli eden yoktu” (Kohelet 4:1) denmiştir. Peki malın alınması, saygınlığın bozulması, güvenilirliğin yok olması ve her gizlinin açığa çıkması nerede kalır? Bu konuda “Efrayim’in suçu ve Şomron’un kötülükleri açığa çıktı; çünkü yalan işlediler, hırsız içeri girer, dışarıda haydut takımı yağmalar” (Hoşea 7:1) denmiştir. Peki belirlenen zamanların çiğnenmesi ve yalan yeminler, sonunda doğruluğun tamamen ortadan kalkması nerede kalır? Nitekim “Güvenilirlik yok oldu, ağızlarından kesildi” (Yirmeyahu 7:28) denmiştir. Mal ona istediği gibi geldiğinde ona güvenir, Tanrısını unutur ve kendisine malı lütfeden kimseyi inkar eder. Nitekim “Gümüşün ve altının çoğalır... yüreğin yükselir ve Tanrın HaŞem’i unutursun” (Devarim 8:13–14) denmiştir. Çoğu kez mal, haydutlar veya yönetici ya da benzeri biri eliyle onun öldürülmesinin ve yok oluşunun sebebi olur; kendisi ve çocukları her şeyden yoksun kalır. Nitekim “Sahibinin kötülüğü için saklanan servet... annesinin karnından çıktığı gibi... bu da ağır bir kötülüktür” (Kohelet 5:12–15) denmiştir. Eğer mal ölüm vaktine kadar elinde kalırsa, baba malın günahını kendisiyle mezara taşır ve onun suçunu yüklenir. Nitekim “Babası, çünkü zorbalıkla ezdi...” (Yehezkel 18:18) denmiştir. Onu da, kendisine bereket olmayacak düşük bir oğula bırakır. Nitekim “Başlangıçta aceleyle alınan mirasın sonu bereketlenmez” (Mişle 20:21) denmiştir. Fakat insan, Yaratan’ın kendisine lütfettiği şeyi korumak ve onu başkasına kaptırmamak için malı sevmek üzere konulmuştur. Nitekim “HaŞem’in bereketi zengin eder; onunla birlikte acı eklemez” (Mişle 10:22) denmiştir.