מאמר השביעי; תחיית המתיים 8

ואחר שדקדקתי אלו הדקדוקים, התעסקתי לחקור על סעיפי האמונה הזאת ופארותיה, וראיתי ‏לכתוב ממה שנזדמן לי מה' י' שאלות, ואשיב עליה מהכתוב והשכל והקבל'. השאלה הראשונה, אם ‏ישאל שואל מי ומי יחיו מן האומה בעת הישועה? אשיב ואומר כל צדיק ובעל תשובה. כי מי שימות ‏מבלי תשובה הוא מהענושים, וכן ראוי בשכל. כי כבר הבטיח הבורא את השב שיקבלהו, בכתובים ‏רבים. וכבר התחייבו כל אלה המועדים לכל שב מדברי רז"ל, אחר שמנו מיני החטא ושמום ד' ‏מעלו', עבר אדם על מצות עשה, ואח"כ עבר על מצות לא תעשה, ואח"כ כריתות ומיתת ב"ד, ואח"כ ‏מי שנתחלל בו שם שמים. ואמרו אח"כ או יכול שכפרה לו מיתתו, ת"ל הנה אני פותח את ‏קברותיכם. והנה נתחייבה תחיית המתים לכל שב, ואני אומר כי מעט הם מבני עמנו שמתים מבלי ‏תשובה. והב' הימותו אחר כן? ואשיב כי לא ימותו, אבל מעתיקים אותם מימות המשיח אל נעימות ‏העולם הבא. ובזה ארז"ל מתים שהקב"ה עתיד להחיותם, שוב אינן חוזרים לעפרן. והג' התכיל ‏אותם הארץ? ואומר שמעת שיצאה אומתינו לבני העולם אלפים ומאתים שנה ועוד, יהיו כמו שנים ‏ושלשים דור, כל דור ק"כ רבבה אנשים ונשים על דרך הקירוב. ואם נאמר אם כלם שוים וכלם יחיו, ‏אין ממלאים מן הארץ כי אם חלק ממאה וחמשם חלק, על שנשים לכל אחד יותר מד' אמה למקומו ‏ולזריעתו ולדרכיו ולבהמותיו. וזולת זה כי כל אנשי הדורות יהיו מאה ועשרים רבבה בשנים ‏ושלשים על הקירוב, יהיה הכל שלשת אלפי רבבה ושמנה מאות וארבעים רבבה, וכאשר נגזור להם ‏מן הארץ מאתים פרסה על מאתים, אשר הם חלק ממאה וחמשים מן הארץ, ונמדוד אותם אמות, ‏בכל פרסה שלשה מילים, וכל מיל ד' אלפים אמה, וכל אמה אשר היא אמתים וחצי ושליש, יהיה לכל ‏אדם רחב במקומו רפ"ח אמות, ואי זה דבר יש בזה בזה שיתבלבלו בו החכמים?. והד' אם יכירום ‏אנשי ביתם וקרוביהם מן החיים? ואומר כי הנביאים והרועים והנסיכים כשמתחייב שיכירום בני ‏האדם, יתחייב לעמת זה שיכירו קצתם את קצתם ושיחובר כל אדם אל שבטו, כאשר הוא מבואר ‏בסדור השבטים בספר יחזקאל וזולתו. והה' מי שימות מהם והוא סומא או מבוטל מאבריו או בשאר ‏הפגעים והמומין מה יהיה מענינו? ואומר, שיחיה תחלה במום ההוא עד שיכירוהו בני אדם שהוא ‏הוא, ואחר כן ירפאהו הבורא ותהיה אות גמורה, כמ"ש רז"ל עומדין במומן ואחר כן מתרפאין, ועל כן ‏הקדים אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא, וכבר אמרו אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים ‏תפתחנה אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם (ישעיה ל"ה ה' ו'). והששית אם יאכלון וישתון וישאו ‏נשים? ואומר כן, כמו שבן הצרפית אשר החיהו הבורא על ידי אליהו, ובן השונמית על ידי אלישע, ‏אכלו ושתו, ויתכן נשאו נשים. והשביעית איך יעתקו אל העול' הבא אשר אין בו אכילה ולא בעילה ‏וכבר נהגו בם בעולה הזה ויחיו? ואומר, כמו שנהג משה רבינו עליו השלום האכילה והשתיה ‏והבעילה ועמד בלעדיהם ארבעים יום בהר סיני שלשה פעמים וחיה, כמו שכתוב בתורה. והשמינית ‏כיון שהמחויים בימי הישועה הם מונחים לבחירתם בעבודה, שמא יבחרו במרי ולא יחיו בעולם ‏הגמול? אשיב בזה, שמשיבים כל עמנו המון המאמינים בענין הצדיקים בעולם הבא, כיון שהם ‏בוחרים בעבודה ולא במרי שמא יבחרו במרי? ואומר, כי היודע מה שהיה קודם שיהיה, לא הבטיח ‏הצדיקים שבעולם הבא בגמול המתמיד אלא לדעתו, שהם בוחרים בעבודה ולא במרי, כן אומר ‏אחר שהוא יודע מה שיהיה, לא הבטיח תחיית המתים לצדיקי ישראל, עד שידע כי בימות המשיח ‏יבחרו בעבודה לא במרי. והתשיעית, אם יש להם על העבודה ההיא אשר בימות המשיח גמול? ‏ואומר כן, כאשר יש לצדיקים בעולה הזה גמול עבודתם, כן יהיה לאנשי ימות המשיח גמול על ‏עבודתם, שלא יתכן שתהיה עבודה שאין עמה גמול. וכאשר יש שם לצדיקים תוספת על מה שראוי ‏לזכיותם הקודמים, כן מה שיעשו בימות המשיח תוספת על מה שראוי לזכיותם הקודמות. והשאלה ‏העשירית על העם אשר בהם הישועה בחייהם, מה יהיה מענינם? וכן הילודים בזמן הישועה? ‏ואשיב, בעבור שהכתוב לא דבר בזה ולא רבותינו לא קבלו בזה קבלה, נחלקו בזה על שלשה ‏דרכים. יש מי שאומר שאין מתים כלל, ונתלה באמרו (ישעיה כ"ה ח') בלע המות לנצח. ויש מי ‏שאומר ימותו ויחיו כדי להשתוות עם המחויים ההם. ויש מי שאומר יחיו שנים רבות וימותו, ולא ‏יחיו עד העולם הבא. ולבי (האלהים יישירך) נוטה אל זה המאמר השלישי, מפני שלא מצאתי תחיית ‏המתים הובטחה בימי הישועה, אלא למי שהיה בגלות. ולא ראיתי להוסיף על זה דבר מלבי, כל ‏שכן שהעלה בתחיית המתים אשר מתו בגלות, היא שלא תמנע מהם זאת הישועה הגדולה, אבל מי ‏שראה אותה מן החיים והישרים, כבר הגיע לחפצו. אך ימיהם יהיו ארוכים, כגון ארבע מאות שנה ‏וחמש מאות שנה, עד שיהיה המת בן מאתים בדור ההוא, כמו שמת בדור הזה בן עשרים, כמו ‏שאמר (ישעיה ס"ה כ') כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקולל. ומי שחטא על בני ‏אדם והוא בן מאה שנה יקולל, ויהיו הימים כימי הבנינים והנטעים הגדולים, כמו שאמר (שם כ"ב) ‏לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל כי כימי העץ ימי עמי וגו'. וכאשר עמדתי על הדברים האלה, ‏רציתים בלבי לאמונה, וכתבתים על ספר להיות לבני ישראל לבטחון, והוא שראיתי שהאומה ‏תתישב בהם בעבור שבעה דברים. מפני שתחיית המתים אות גדולה מאותות הבורא הנגלות, ‏ובבטחון בהיותה תוספת בהאמין ביכלתו, וכי כל הנביאים מתקבצים בה, והנה אנחנו היום מתאוים ‏לראות אחד מהם, כל שכן כלם, וכל המלכים הצדיקים והחכמים הגדולים מתקבצים בה, עוד אשר ‏אנחנו נכספים לראות אחד בהם, ושקרובי כל אחד מהם אשר התאבל עליהם ודאג להם, יחברם ‏ויראה הבן אביו, והאח אחיו, והאוהב אוהבו, והחכם תלמידו, ושאר הקרובים. והרבה לדברי הנפש ‏אשר הנפשות תלויות בהם, יגלו לנו כשיחיו. ויספרו לנו מה שעבר ומה שהיה, מאיכות ענין מותם ‏ושכרם וקומם. ושכל דורות בני ישראל אשר הם הרבבות אשר הקדמתי זכרם יבאו יחד ויהיה ‏לקבוצם ההוד וההדר הגדול. ושהוא סבה מחיבת להאמין בעולם הבא יותר, שנאמר כמו שיתקיים ‏זה המועד, יתקימו כל מועדי העולם הבא, ונקנה אותם על דרך הבחינה, כמו שאמר (שם כ"ה ט') ‏ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו. ומה נכבד מועד, יתקבצו בו כל אלה הטובות הגדולות. ‏ואלה הטובות חייבו אותי לקיים אמתתו, ולהועיל לאומה ולהישירה בו. ובקשתי שאזכה להיות מן ‏הרואים בחיות או בהחיות גמול על הישירי, ויתברך האל הנאמן במועדיו וישתבח:‏

Bu incelikleri inceledikten sonra, bu inancın dallarını ve budaklarını araştırmaya koyuldum. Karşıma çıkan on sorudan bazılarını yazmayı ve onlara Kutsal Yazı, akıl ve aktarım yoluyla cevap vermeyi uygun gördüm. Birinci soru şudur: Eğer biri “Kurtuluş vaktinde halktan kimler dirilecek?” diye sorarsa, şöyle cevap veririm: Her doğru kişi ve her teşuva sahibi. Çünkü teşuva etmeden ölen kimse cezalandırılanlardandır; akıl da bunu gerektirir. Çünkü Yaratıcı, teşuva edeni kabul edeceğini birçok yazıda vaat etmiştir. Rabbilerimizin sözlerinden, bu vaatlerin her teşuva eden için geçerli olduğu zorunlu olmuştur. Onlar günah türlerini sayıp dört dereceye ayırdıktan sonra —bir insan önce pozitif bir buyruğu çiğner, sonra negatif bir buyruğu çiğner, sonra karet ve mahkeme ölümü gerektiren suçları işler, sonra da Tanrı’nın adının onun yüzünden kirletildiği kişi olur— daha sonra şöyle dediler: “Yoksa ölümü ona kefaret sağlar mı?” Kutsal Yazı buna karşı “İşte Ben kabirlerinizi açıyorum” der. Böylece ölülerin dirilişinin her teşuva eden için zorunlu olduğu ortaya çıkmıştır. Ben derim ki halkımızdan teşuva etmeden ölenler azdır. İkinci soru: Bundan sonra ölecekler mi? Cevap veririm: Ölmeyecekler; aksine onları Maşiah günlerinden Olam HaBa’nın zevklerine aktarırlar. Rabbilerimiz z”l bu konuda şöyle demiştir: “Kutsanmış Olan’ın gelecekte dirilteceği ölüler yeniden toprağa dönmeyeceklerdir.” Üçüncü soru: Yeryüzü onları alabilecek mi? Derim ki: Halkımızın dünya halkları arasına çıkışından beri iki bin iki yüz yıldan fazla zaman geçmiştir; bu yaklaşık otuz iki nesildir. Her nesli, kadın ve erkek toplam yaklaşık 1.200.000 kişi —yüz yirmi ribo; bir ribo on bindir— sayarsak ve hepsinin dirileceğini varsayarsak, her kişiye oturacağı yer, ekin alanı, yolları ve hayvanları için dört arşından fazla alan ayırsak bile yeryüzünün yüz ellide birinden fazlasını doldurmazlar. Otuz iki neslin toplamı yaklaşık 38.400.000 kişi eder. Bunlara yeryüzünden iki yüz fersaha iki yüz fersahlık bir alan ayırırsak —bu, yeryüzünün yaklaşık yüz ellide biridir— ve alanı arşın hesabına çevirirsek; her fersah üç mil, her mil dört bin arşın olduğuna ve burada kullanılan arşın ölçüsü iki tam beş-altıda bir arşın olarak hesaplandığına göre, her kişiye bulunduğu yerde 288 arşın genişlik düşer. Bunda bilgeleri şaşırtacak ne vardır? Dördüncü soru: Ev halkları ve yaşayan yakınları onları tanıyacak mı? Derim ki: Peygamberler, çobanlar ve prensler insanların onları tanımasını gerektirdiğine göre, buna karşılık onların da birbirlerini tanıması ve her insanın kendi kabilesine katılması gerekir. Bu, Yehezkel kitabında ve başka yerlerde kabilelerin düzenlenişinde açıkça görülür. Beşinci soru: Onlardan biri kör olarak veya organlarından yoksun halde ya da başka darbeler ve kusurlarla ölmüşse onun durumu ne olacaktır? Derim ki: Önce o kusurla dirilecektir ki insanlar onun kendisi olduğunu tanısınlar. Sonra Yaratıcı onu iyileştirecek ve bu tam bir işaret olacaktır. Rabbilerimiz z”l şöyle demiştir: “Kusurlarıyla ayağa kalkarlar, sonra iyileşirler.” Bu yüzden “Ben öldürürüm ve diriltirim” sözü, “Ben yaraladım ve Ben iyileştiririm” sözünden önce gelmiştir. Zaten şöyle de denmiştir: “O zaman körlerin gözleri açılacak, sağırların kulakları açılacak; o zaman topal geyik gibi sıçrayacak ve dilsizin dili sevinçle haykıracak” (Yeşayahu 35:5–6). Altıncı soru: Yiyip içecekler ve kadınlarla evlenecekler mi? Derim ki: Evet. Nitekim Yaratıcı’nın Eliyahu aracılığıyla dirilttiği Tsarefatlı kadının oğlu ve Elişa aracılığıyla dirilttiği Şunemli kadının oğlu yediler ve içtiler; kadınlarla evlenmiş olmaları da mümkündür. Yedinci soru: Yeme ve birleşmenin bulunmadığı Olam HaBa’ya nasıl aktarılacaklar? Oysa bu dünyada bunlara alışmış ve yaşamış olacaklar. Derim ki: Moşe Rabbenu, üzerine esenlik olsun, yemek, içmek ve birleşme düzeni içinde yaşadığı halde Sinay Dağı’nda üç kez kırk gün bunlarsız durdu ve yaşadı; Tora’da yazıldığı gibi. Sekizinci soru: Kurtuluş günlerinde diriltilenler ibadette kendi seçimlerine bırakılmış olacaklarına göre, acaba isyanı seçip ödül aleminde yaşamayabilirler mi? Buna şöyle cevap veririm: Bütün halkımızın, inananların çoğunluğunun Olam HaBa’daki doğru kişiler konusunda verdiği cevabı veririz. Onlar ibadeti seçip isyanı seçmediklerine göre, “acaba isyanı seçerler mi?” denebilir mi? Derim ki: Olacak olanı olmadan önce bilen, Olam HaBa’daki doğru kişilere sürekli ödülü ancak onların ibadeti seçeceğini ve isyanı seçmeyeceğini bildiği için vaat etmiştir. Aynı şekilde derim ki: Olacak olanı bildiği için, İsrael’in doğru kişilerine ölülerin dirilişini ancak Maşiah günlerinde ibadeti seçeceklerini ve isyanı seçmeyeceklerini bildiği için vaat etmiştir. Dokuzuncu soru: Maşiah günlerindeki o ibadetleri için onlara ödül var mı? Derim ki: Evet. Bu dünyadaki doğru kişilere ibadetlerinin ödülü olduğu gibi, Maşiah günlerinin insanlarına da ibadetleri için ödül olacaktır. Çünkü ödülsüz bir ibadet olması uygun değildir. Orada doğru kişilere, önceki hak edişlerine layık olanın üzerine bir ek olduğu gibi, Maşiah günlerinde yapacakları şeyler de önceki hak edişlerine layık olanın üzerine bir ek olacaktır. Onuncu soru: Kurtuluş kendileri hayattayken gerçekleşen halkın durumu ne olacak? Kurtuluş zamanında doğanların durumu da ne olacak? Cevap veririm: Kutsal Yazı bu konuda konuşmadığı ve Rabbilerimiz bu konuda bir aktarım almadıkları için, bu konuda üç yola ayrıldılar. Bazıları onların hiç ölmeyeceğini söyler ve “Ölümü sonsuza dek yutacak” (Yeşayahu 25:8) sözüne dayanır. Bazıları, o diriltilenlerle eşit olmak için öleceklerini ve dirileceklerini söyler. Bazıları ise uzun yıllar yaşayacaklarını, öleceklerini ve Olam HaBa’ya kadar dirilmeyeceklerini söyler. Benim kalbim —Tanrı seni doğru yola iletsin— bu üçüncü görüşe meyleder. Çünkü kurtuluş günlerinde ölülerin dirilişinin yalnızca sürgünde bulunanlara vaat edildiğini gördüm. Buna kendi kalbimden bir şey eklemeyi uygun görmedim. Kaldı ki sürgünde ölmüş olanların dirilişindeki fayda, bu büyük kurtuluştan mahrum kalmamalarıdır. Fakat onu yaşayanlar ve doğru kişilerden görenler zaten arzularına ulaşmışlardır. Ancak onların günleri uzun olacaktır; dört yüz yıl, beş yüz yıl gibi. O nesilde iki yüz yaşında ölen kimse, bu nesilde yirmi yaşında ölen kimse gibi olacaktır. Nitekim “Çocuk yüz yaşında ölecek; günahkar ise yüz yaşında lanetlenecek” (Yeşayahu 65:20) denmiştir. İnsanlara karşı günah işlemiş olan kimse yüz yaşında olduğunda lanetlenecektir. Günleri büyük yapılar ve büyük dikimler gibi olacaktır. Nitekim “Onlar yapıp başkası oturmayacak; onlar dikip başkası yemeyecek. Çünkü halkımın günleri ağacın günleri gibi olacak...” (Yeşayahu 65:22) denmiştir. Bu konular üzerinde durduğumda, onları kalbimde inanç olarak kabul ettim ve İsrael oğullarına güven kaynağı olsun diye onları kitaba yazdım. Çünkü halkın bunlarla yedi şey sebebiyle yerleşip sağlamlaşacağını gördüm. Birincisi, ölülerin dirilişi Yaratıcı’nın açık işaretlerinden büyük bir işarettir; onun olacağına güvenmek, O’nun kudretine imanda bir artıştır. İkincisi, bütün peygamberler onda bir araya gelecektir; oysa bugün biz onlardan birini görmeyi özlüyoruz, hepsini görmeyi ise daha da çok. Üçüncüsü, bütün doğru krallar ve büyük bilgeler onda bir araya gelecektir; oysa biz onlardan birini görmeye bile özlem duyuyoruz. Dördüncüsü, herkesin kendileri için yas tuttuğu ve kaygı duyduğu yakınları onunla birleşecek; oğul babasını, kardeş kardeşini, seven sevdiğini, bilge öğrencisini ve diğer yakınlar birbirini görecektir. Beşincisi, nefeşe dair, nefeşlerin kendilerine bağlı olduğu birçok konu, onlar dirildiğinde bize açılacaktır. Onlar bize geçmişte ne olduğunu, kendi ölümlerinin niteliğini, ödüllerini ve kalkışlarını anlatacaklardır. Altıncısı, daha önce andığım on binlerce kalabalık olan bütün İsrael nesilleri birlikte gelecek; onların toplanmasında büyük bir görkem ve ihtişam olacaktır. Yedincisi, bu, Olam HaBa’ya imanı daha da gerekli kılan bir sebep olacaktır. Çünkü şöyle denecektir: Bu vaat gerçekleştiği gibi, Olam HaBa’nın bütün vaatleri de gerçekleşecektir; bunları sınama yoluyla elde etmiş olacağız. Nitekim “O gün denecek: İşte Tanrımız budur; O’nu bekledik ve bizi kurtardı” (Yeşayahu 25:9) denmiştir. İçinde bütün bu büyük iyiliklerin toplanacağı vaat ne kadar yücedir! Bu iyilikler beni onun hakikatini sabit kılmaya, halka fayda vermeye ve onu bu konuda doğru yola yöneltmeye zorladı. Bu yönlendirmemin karşılığı olarak, hayattayken veya diriltilmiş olarak onu görenlerden olmaya erişmeyi diledim. Vaatlerinde güvenilir olan Tanrı kutsansın ve övülsün.