מאמר השביעי; תחיית המתיים 3

ואחר כן חקרתי במוצא השלישי, והוא הכתוב במקרא. והסתכלתי אולי יש בה מה שמונע תחיית ‏המתים בעולם הזה, ומצאתי ספקות שאפשר שנתלים בה המרחיקים את זה, וראיתי לזכרם הנה ‏ולבטלם. מהם ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב (תהלים ע"ח ל"ט). ואמר עוד (שם ק"ג ט"ו) ‏אנוש כחציר ימיו וגו', (איוב י"ד ב') כציץ יצא וימל וגומר, כי רוח עברה בו ואיננו וגו'. (תהלים כ"ג ‏ט"ז). ואמר עוד (איוב ז' י') כלה ענן וילך וגו' לא ישוב עוד לביתו וגו' ואמר עוד (שם י"ד י"ב) ואיש ‏שכב ולא יקום ומה שדומה לזה. והתבוננתי כל זה היטב ולא מצאתי אחד מהם שהחפץ בו שהבורא ‏אמר שלא יחיה את המתים אבל כל זה ספור שאין אדם יכול לקום מן הקבר אחר רדתו אליו, ושאינו ‏יכול להנער מן העפר ולשוב אל ביתו. ומה שיהיה מהמאמרים האלה דברי בני אדם הוא, ‏שמתחננים בו לפני בוראם ושואלים ממנו לרחם עליהם מפני שהם בענין הזה, ומה שיש דברי ‏הבורא הוא ספור אחת מן החובות אשר בה ירחם עליהם ויחנם, והוא שהם בענין החלוש הזה ‏ממעוט היכולת. וכל אשר יוסיפו הספרים לזכור שהמת לא יוכל להחיות את עצמו ולא יקום ‏ממשכבו, תוסיף יכולת הבורא אצלנו גדולה, כי הוא יכול לפקוד את בני האדם ולהחיותם. ותהיה ‏זאת הפליאה הגדולה, כמו שאמר על מעמד הר סיני (דברי ד' ל"ב), כי שאל נא לימים ראשונים ‏אשר היו לפניך וגו' הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמהו. וכן שאר האותות והמופתים אשר הם ‏נפלאים בעיני בני אדם איך היו. וכן האותות העתידים נפלאים בעיניהם איך יהיו, כמו שאמר (ישעיה ‏ט"ו ח') מי שמע כזאת מי ראה כאלה, ומהם מה שאמר הכתוב, (קהלת ט' ד'-ו') כי מי אשר יחובר ‏אל כל החיים יש בטחון וגו' כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה וגו' גם אהבתם ‏גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה וגו'. ועינתי בפרוש הפסוקים האלה, והם כאשר אני מספר כי מי ‏שיחובר אל החיים יש לו בטחון, ולכלב החי טוב מן האריה המת, והוא שהחיים יודעים שימותו, ‏והמתים אינם יודעים מאומה, ולא נשאר להם שכר כי נשכח זכרם, עד שאהבתם ושנאתם וקנאתם ‏כבר אבדו להם, וחלק אין להם עוד לעולם בדבר שיעשה תחת הגלגל. ואמרתי שזאת הספיקה ‏חזקה, אפשר שנתלים בה עוד מחזיקי הדעת הזה, והסתכלתי במה שיש לפני זה, ומצאתי החכם ‏שהקדים, שהמאמרים האלה אינם דבריו על עצמו, אבל הם ספור דברי הכסילים ומה שעולה ‏בלבם, כאשר אמר לפניו מאמר מפורש (שם ג') וגם לב בני האדם מלא רע והוללות בלבבם בחייהם ‏ואחריו אל המתים. ופרושו שלבות בני האדם מלאים רע והרהורים, ואמר מי אשר יחובר, כי החיים ‏יודעים שימותו, גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה. וזה כמו שאמרה התורה (שמות ה׳:ב׳ ‏ב') ויאמר פרעה מי יי' אשר אשמע בקולו. והוא דברי הבורא ספור מה שאמר פרעה, כן אלה ‏המאמרים דברי החכם ספור דברי הכסילים. ואחר שקרא החכם המאמרים האלה רע והוללות, ‏יהיה ענין מי שהחזיק בם ראוי שלא יקביל פני שכינת בוראו, כי כבר באר כי אנשי רע והוללות לא ‏יתיצבו לנגדו ולא יגורו אצלו, כמו שאמר (תהלים ה' ה') לא יגורך רע לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך. ‏ויהיה ענינו ענין הנכרת כפרעה אשר אמר בו ויאמר פרעה מי יי' ושאר הפסוק. המקום יצילנו מכל ‏אולת:‏

Bundan sonra üçüncü çıkış noktasını, yani Kutsal Yazı’da yazılı olanı araştırdım. Orada bu dünyada ölülerin dirilişini engelleyen bir şey var mı diye baktım. Bunu uzak görenlerin tutunabileceği bazı şüpheler buldum; onları burada anmayı ve iptal etmeyi uygun gördüm. Bunlardan biri şudur: “Onların et olduğunu, gidip geri dönmeyen bir ruh olduğunu hatırladı” (Tehilim 78:39). Yine şöyle denmiştir: “İnsanın günleri ot gibidir...” (Tehilim 103:15); “Çiçek gibi çıkar ve solar...” (İyov 14:2); “Çünkü rüzgar onun üzerinden geçer ve o yoktur...” (Tehilim 103:16). Yine şöyle denmiştir: “Bulut tükenip gider... artık evine dönmez...” (İyov 7:9–10). Yine “İnsan yatar ve kalkmaz” (İyov 14:12) ve buna benzer sözler vardır. Bütün bunları iyice düşündüm ve bunlardan hiçbirinde Yaratıcı’nın ölüleri diriltmeyeceğini söylediği anlamını bulmadım. Bütün bunlar yalnızca, insan kabre indikten sonra kendi başına kabirden kalkamaz, topraktan silkelenip evine dönemez demektir. Bu sözlerden insan sözleri olanlar, insanların bu durumları sebebiyle Yaratıcıları önünde yakardıkları ve kendilerine merhamet etmesini istedikleri sözlerdir. Bunlardan Yaratıcı’nın sözü olanlar ise, O’nun onlara merhamet edip lütufta bulunacağı zorunluluklardan birini anlatır; bu da onların böyle güçsüz ve kudretçe az bir halde bulunmalarıdır. Kitaplar ölünün kendisini diriltemeyeceğini ve yatağından kalkamayacağını ne kadar çok anarsa, Yaratıcı’nın kudreti bizim nezdimizde o kadar büyür; çünkü O insanları yoklama vaktinde anmaya ve onları diriltmeye kadirdir. Bu büyük harika olur; tıpkı Sinay Dağı’ndaki duruş hakkında “Senden önce olmuş eski günlere sor... Böyle büyük bir şey olmuş mu, bunun gibisi işitilmiş mi?” (Devarim 4:32) denmesi gibi. İnsanların gözünde nasıl gerçekleştiği harika olan diğer işaretler ve mucizeler de böyledir. Gelecekteki işaretler de onların gözünde nasıl gerçekleşeceği bakımından harikadır. Nitekim “Böyle bir şeyi kim işitti, böyle şeyleri kim gördü?” (Yeşayahu 66:8) denmiştir. Bunlardan biri de Kutsal Yazı’nın şu sözüdür: “Çünkü bütün yaşayanlara bağlanan kimse için umut vardır... Çünkü yaşayanlar öleceklerini bilirler; ölüler ise hiçbir şey bilmezler... sevgileri de nefretleri de kıskançlıkları da çoktan yok olmuştur...” (Kohelet 9:4–6). Bu ayetlerin açıklamasını inceledim; onlar anlattığım gibidir: Yaşayanlara bağlanan kimse için umut vardır; yaşayan köpek ölü aslandan iyidir; çünkü yaşayanlar öleceklerini bilirler, ölüler ise hiçbir şey bilmezler; onlar için artık ödül kalmamıştır, çünkü anıları unutulmuştur; öyle ki sevgileri, nefretleri ve kıskançlıkları çoktan yok olmuştur; gök kubbenin altında yapılan hiçbir şeyde artık onların payı yoktur. Dedim ki: Bu güçlü bir şüphedir; bu görüşü savunanlar buna da tutunabilir. Bunun öncesinde ne bulunduğuna baktım ve bilgenin daha önce, bu sözlerin kendi adına söylediği sözler olmadığını, aksine akılsızların sözlerini ve onların kalplerinde yükselen şeyi anlattığını açıkça belirttiğini gördüm. Çünkü bundan önce açık bir söz söylemiştir: “İnsan oğullarının yüreği de kötülükle doludur; yaşamları boyunca yüreklerinde delilik vardır, sonra ölülere giderler” (Kohelet 9:3). Bunun açıklaması şudur: İnsan oğullarının yürekleri kötülük ve düşüncelerle doludur. Sonra “yaşayanlara bağlanan kimse...”, “çünkü yaşayanlar öleceklerini bilirler”, “sevgileri de nefretleri de kıskançlıkları da çoktan yok olmuştur” demiştir. Bu, Tora’nın “Paro dedi: HaŞem kimdir ki O’nun sesini dinleyeyim?” (Şemot 5:2) demesine benzer. Bu, Yaratıcı’nın sözüdür; fakat Paro’nun söylediğini anlatır. Aynı şekilde bu sözler de bilgenin sözleridir; fakat akılsızların sözlerini anlatır. Bilge bu sözleri kötülük ve delilik diye adlandırdıktan sonra, onlara tutunan kimsenin Yaratıcısının Şehina’sının yüzünü karşılamaya layık olmaması gerekir. Çünkü kötülerin ve delilerin O’nun karşısında durmayacağını ve O’nun yanında barınmayacağını açıklamıştır. Nitekim “Kötülük Senin yanında barınmaz; deliler gözlerinin karşısında durmaz” (Tehilim 5:5–6) denmiştir. Böyle bir kimsenin durumu, hakkında “Paro dedi: HaŞem kimdir...” ve ayetin devamı söylenen Paro gibi kesilip atılmış kimsenin durumu olur. Makom bizi her türlü akılsızlıktan korusun.