HaEmunot veHaDeot · [Treatise I] The Creation of the World, Chapter 4
1
וכיון שהשלמתי ביאור הדעות האלה, ומה שהביא ממנו ראיה כל א' מהם על דעתו, ומה שיתחייב לו מן הטענות, אסמיך לדברים האלה, מה שאפשר שישאלו עליו קצת בני אדם בשער הזה. ואומר: כי הם שואלים אם יהיו הדברים מחודשים, איך יאמר החכם (קהלת א' ד') דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת? ואבאר ואומר: כי החכם לא רצה בזה עמידת הארץ לאין תכלית, אך שם המאמר הזה ראיה על חדושה. והוא ממה שראינו אותה שאין החדושים נפרדים ממנה, כי דור הולך ודור בא מאנשים ובעלי חיים וצמח, והיא כן עומדת עד סוף עולמה, התבאר לנו בזה שהיא מחודשת, כי מה שאיננו נפרד מן החדושים מחודש, מפני שהחדוש כולל אותו. ואולי חושב יחשוב ויאמר: איך יבא דבר לא מדבר? ונאמר: אלו היו הברואים מגיעים לעמוד על זה איך הוא, לא היינו חייבים שייחדהו שכלנו לבורא הקדמון, כאשר נהיה כלנו משיגים, אבל דנו השכלים ביחד הבורא בפעל הזה, מפני שאין דרך לנברא לעמוד עליו איך הוא, ומי שיצריכנו הראותו זאת האיכות, הוא מצריך שנשים עצמנו ונשימנו בוראים. אבל נשקיף עליה בשכלנו, מבלי שנדמה אותה ולא נציירנה. או שמא יחשב במקום הארץ, ויאמר: אי זה דבר היה במקומה זה? ומאמרו זה אמנם מביא אותו סכלותו בגדר המקום. וסברתו כי ענין המקום הוא מה שהוא מושם תחת הדברים, והבקש נפשו מקום למקום, ורואה שאין לזה תכלית, ויהיה נבוך:
Bu görüşlerin açıklamasını, her birinin kendi görüşüne getirdiği delili ve ona gerekli olan itirazları tamamladığıma göre, bu konuda bazı insanların sorabileceği şeyleri bu sözlere ekleyeceğim. Derim ki onlar şöyle sorarlar: “Eğer şeyler yaratılmışsa, Bilge Olan nasıl ‘Bir nesil gider, bir nesil gelir; yer ise sonsuza dek durur’ (Kohelet 1:4) demiştir?” Bunu açıklayarak derim ki Bilge Olan bu sözle yerin sonu olmayan bir kalıcılığını kastetmemiştir; tersine bu sözü, yerin yaratılmışlığına delil kılmıştır. Çünkü biz, yenilenen şeylerin ondan ayrılmadığını görürüz: İnsanlardan, canlılardan ve bitkilerden bir nesil gider, bir nesil gelir; yer ise kendi dünyasının sonuna kadar bu şekilde durur. Böylece onun yaratılmış olduğu bize açıklanır; çünkü yenilenen şeylerden ayrılmayan şey de yaratılmıştır, zira yenilenme onu kuşatır. Belki biri şöyle düşünür ve der: “Bir şey yokluktan nasıl var olabilir?” Deriz ki yaratılmışlar bunun nasıl olduğunu kavrayabilselerdi, aklımızın bu fiili yalnızca öncesiz Yaratan’a özgü kılması gerekmezdi; çünkü o zaman hepimiz onu kavrıyor olurduk. Fakat akıllar, bu fiilde Yaratan’ın birliğine hükmetmiştir; çünkü yaratılmışın, bunun nasıl olduğunu kavrama yolu yoktur. Bize bu niteliği göstermeyi gerekli kılan kişi, kendimizi yaratıcılar yerine koymamızı ve yaratıcılar saymamızı gerekli kılmış olur. Biz ise bunu benzetmeden ve tasavvur etmeden aklımızla değerlendiririz. Yahut biri yerin mekanı hakkında düşünüp “Onun bu yerinde daha önce ne vardı?” diyebilir. Onu bu söze götüren şey, mekanın tanımını bilmemesidir. Çünkü o, mekanın anlamını şeylerin altına konmuş bir şey sanır; sonra nefeşi mekan için de bir mekan arar, bunun sonu olmadığını görür ve şaşkınlığa düşer.
וכיון שהשלמתי ביאור הדעות האלה, ומה שהביא ממנו ראיה כל א' מהם על דעתו, ומה שיתחייב לו מן הטענות, אסמיך לדברים האלה, מה שאפשר שישאלו עליו קצת בני אדם בשער הזה. ואומר: כי הם שואלים אם יהיו הדברים מחודשים, איך יאמר החכם (קהלת א' ד') דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת? ואבאר ואומר: כי החכם לא רצה בזה עמידת הארץ לאין תכלית, אך שם המאמר הזה ראיה על חדושה. והוא ממה שראינו אותה שאין החדושים נפרדים ממנה, כי דור הולך ודור בא מאנשים ובעלי חיים וצמח, והיא כן עומדת עד סוף עולמה, התבאר לנו בזה שהיא מחודשת, כי מה שאיננו נפרד מן החדושים מחודש, מפני שהחדוש כולל אותו. ואולי חושב יחשוב ויאמר: איך יבא דבר לא מדבר? ונאמר: אלו היו הברואים מגיעים לעמוד על זה איך הוא, לא היינו חייבים שייחדהו שכלנו לבורא הקדמון, כאשר נהיה כלנו משיגים, אבל דנו השכלים ביחד הבורא בפעל הזה, מפני שאין דרך לנברא לעמוד עליו איך הוא, ומי שיצריכנו הראותו זאת האיכות, הוא מצריך שנשים עצמנו ונשימנו בוראים. אבל נשקיף עליה בשכלנו, מבלי שנדמה אותה ולא נציירנה. או שמא יחשב במקום הארץ, ויאמר: אי זה דבר היה במקומה זה? ומאמרו זה אמנם מביא אותו סכלותו בגדר המקום. וסברתו כי ענין המקום הוא מה שהוא מושם תחת הדברים, והבקש נפשו מקום למקום, ורואה שאין לזה תכלית, ויהיה נבוך:
Bu görüşlerin açıklamasını, her birinin kendi görüşüne getirdiği delili ve ona gerekli olan itirazları tamamladığıma göre, bu konuda bazı insanların sorabileceği şeyleri bu sözlere ekleyeceğim. Derim ki onlar şöyle sorarlar: “Eğer şeyler yaratılmışsa, Bilge Olan nasıl ‘Bir nesil gider, bir nesil gelir; yer ise sonsuza dek durur’ (Kohelet 1:4) demiştir?” Bunu açıklayarak derim ki Bilge Olan bu sözle yerin sonu olmayan bir kalıcılığını kastetmemiştir; tersine bu sözü, yerin yaratılmışlığına delil kılmıştır. Çünkü biz, yenilenen şeylerin ondan ayrılmadığını görürüz: İnsanlardan, canlılardan ve bitkilerden bir nesil gider, bir nesil gelir; yer ise kendi dünyasının sonuna kadar bu şekilde durur. Böylece onun yaratılmış olduğu bize açıklanır; çünkü yenilenen şeylerden ayrılmayan şey de yaratılmıştır, zira yenilenme onu kuşatır. Belki biri şöyle düşünür ve der: “Bir şey yokluktan nasıl var olabilir?” Deriz ki yaratılmışlar bunun nasıl olduğunu kavrayabilselerdi, aklımızın bu fiili yalnızca öncesiz Yaratan’a özgü kılması gerekmezdi; çünkü o zaman hepimiz onu kavrıyor olurduk. Fakat akıllar, bu fiilde Yaratan’ın birliğine hükmetmiştir; çünkü yaratılmışın, bunun nasıl olduğunu kavrama yolu yoktur. Bize bu niteliği göstermeyi gerekli kılan kişi, kendimizi yaratıcılar yerine koymamızı ve yaratıcılar saymamızı gerekli kılmış olur. Biz ise bunu benzetmeden ve tasavvur etmeden aklımızla değerlendiririz. Yahut biri yerin mekanı hakkında düşünüp “Onun bu yerinde daha önce ne vardı?” diyebilir. Onu bu söze götüren şey, mekanın tanımını bilmemesidir. Çünkü o, mekanın anlamını şeylerin altına konmuş bir şey sanır; sonra nefeşi mekan için de bir mekan arar, bunun sonu olmadığını görür ve şaşkınlığa düşer.