Derekh Hashem · Part Two, On Specific Modes of Providence, Chapter 1
1
ממה שיבחן מאד בהשגחתו ית׳ הוא היות יסוד כל סדרי ההשגחה ודרכיה יושר המשפט וקו הדין וכענין שנאמר שבט מישור שבט מלכותך וכתוב מלך במשפט יעמיד ארץ. ואמנם ידענו באמת שאין חפצו של הקב״ה אלא להטיב והנה הוא אוהב את ברואיו כאב האוהב את בנו אלא שמטעם האהבה עצמה ראוי שייסר האב את בנו להטיבו באחריתו וכענין שנאמר כי כאשר ייסר איש את בנו ה׳ אלקיך מיסרך. ונמצא שהמשפט והדין עצמו ממקור האהבה הוא נובע ואין מוסרו של הקב״ה מכת אויב ומתנקם אלא מוסר אב הרוצה בטובת בנו, וכמו שזכרנו. ואולם משרש זה נולדים ב׳ ענינים הא׳ שהמוסר עצמו יהיה ממותק ולא קשה ואכזרי כי האהבה עמה תמזוג את הדין ברחמים. והב׳ שלפעמים כשהשעה צריכה לכך יעבור האדון ב״ה על שורת הדין לגמרי וינהג ברחמים וכענין שנא׳ וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. והנה בהיות שרצה הקב״ה בבחירת האדם במעשיו וכיושר משפטו הגמול לשלם לאיש כמעשהו הנה כביכול משעבד הוא את הנהגתו למעשה האדם שלא ייטיב לו ולא ירע לו אלא כפי מעשיו אך באמת הנה האדון ב״ה אינו משועבד לשום חק ואינו צריך לזולתו ולא מתפעל משום דבר וע״כ כשרצה להשתמש מרוממותו הנה יפעל וינהג כפי רצונו בלי הכרח או עיכוב כלל ואולם להנהגת המשפט ינהג כפי השעבוד שזכרנו אך כשתגזור חכמתו היות נאות העברה על שורת הדין הנה ישתמש מרוממותו ויחוד שליטתו ויעבור על פשע ויתקן כל קלקול בעוצם כחו. נמצאו כאן ב׳ מיני השגחה השגחה הש״י והשגחת השליטה והיחוד ובב׳ הדרכים משגיח כבודו ית׳ תמיד על ברואיו כי הנה הוא משגיח בהשגחת המשפט לשפוט תמיד את כל המעשה ומשגיח בהשגחת השליטה לקיים בכחו ויכלתו את הבריאה ולא תחרב ברוע מעללי בני האדם:
From that which is very discernible about His providence, may He be blessed, is that the foundations of all of the arrangements of His providence are righteous law and precise justice. And [this] is like the matter that is stated (Psalms 45:7), "your royal scepter is a scepter of righteousness." And it is [likewise] written (Proverbs 29:4), "By justice a king sustains the land." However we know that the true desire of the Holy One, blessed be He, is only to do good. And note that He loves His creatures like a father loves his son. Yet by reason of the love itself, it is appropriate for a father to discipline his son in order to benefit him in the end - like the matter that is stated (Deuteronomy 8:5), "as like when a man disciplines his son, the Lord your God will discipline you." So it comes out that the judgement and the verdict itself flows from a place of love; such that the discipline of the Holy One, blessed be He, is not the blow of an enemy or one taking revenge, but rather the discipline of a father that wants the good for his son, as we wrote. Indeed, there are two matters that come out of this: The first is that the discipline itself is sweetened and not harsh or cruel. For the love that is with it mixes the judgement with mercy. And the second is that sometimes when the time requires it, the Master, blessed be He, will completely pass over the letter of the law, and act with mercy. And [this is] like the matter that is stated (Exodus 33:19), "and I will have grace upon whom I will have grace, and I will have mercy upon whom I will have mercy." But behold, since the Holy One, blessed be He, wanted the free choice of man in his actions; and, according to the righteousness of His law, the reward to be paid to a man according to his deeds - He surely, as it were, subjugates His direction to the deeds of man, such that He only cause good or bad according to [man's] deeds. However, in truth, the Master, blessed be He, is surely not subjugated to any law and does not require anyone else and is not acted upon by anything. Hence when He wants to use His preeminence, he surely acts and directs [the world] as He wants, without any compunction or hindrance at all. However regarding [His] normative direction, He directs [the world] according to the subjugation that we mentioned. Yet when His Wisdom decrees that it is appropriate to go beyond the letter of the law, He certainly uses His preeminence to pass over sin and rectify any damage with His great power. It comes out that there are two types of providence here: The providence of God, may He be blessed, and the providence of Dominion and Unity. For behold, He normally presides with normative providence, to judge all of his creation; whereas He [only occasionally] presides with the providence of Dominion to preserve the creation with His power and ability - so that it not be destroyed by the evil acts of people.
ממה שיבחן מאד בהשגחתו ית׳ הוא היות יסוד כל סדרי ההשגחה ודרכיה יושר המשפט וקו הדין וכענין שנאמר שבט מישור שבט מלכותך וכתוב מלך במשפט יעמיד ארץ. ואמנם ידענו באמת שאין חפצו של הקב״ה אלא להטיב והנה הוא אוהב את ברואיו כאב האוהב את בנו אלא שמטעם האהבה עצמה ראוי שייסר האב את בנו להטיבו באחריתו וכענין שנאמר כי כאשר ייסר איש את בנו ה׳ אלקיך מיסרך. ונמצא שהמשפט והדין עצמו ממקור האהבה הוא נובע ואין מוסרו של הקב״ה מכת אויב ומתנקם אלא מוסר אב הרוצה בטובת בנו, וכמו שזכרנו. ואולם משרש זה נולדים ב׳ ענינים הא׳ שהמוסר עצמו יהיה ממותק ולא קשה ואכזרי כי האהבה עמה תמזוג את הדין ברחמים. והב׳ שלפעמים כשהשעה צריכה לכך יעבור האדון ב״ה על שורת הדין לגמרי וינהג ברחמים וכענין שנא׳ וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. והנה בהיות שרצה הקב״ה בבחירת האדם במעשיו וכיושר משפטו הגמול לשלם לאיש כמעשהו הנה כביכול משעבד הוא את הנהגתו למעשה האדם שלא ייטיב לו ולא ירע לו אלא כפי מעשיו אך באמת הנה האדון ב״ה אינו משועבד לשום חק ואינו צריך לזולתו ולא מתפעל משום דבר וע״כ כשרצה להשתמש מרוממותו הנה יפעל וינהג כפי רצונו בלי הכרח או עיכוב כלל ואולם להנהגת המשפט ינהג כפי השעבוד שזכרנו אך כשתגזור חכמתו היות נאות העברה על שורת הדין הנה ישתמש מרוממותו ויחוד שליטתו ויעבור על פשע ויתקן כל קלקול בעוצם כחו. נמצאו כאן ב׳ מיני השגחה השגחה הש״י והשגחת השליטה והיחוד ובב׳ הדרכים משגיח כבודו ית׳ תמיד על ברואיו כי הנה הוא משגיח בהשגחת המשפט לשפוט תמיד את כל המעשה ומשגיח בהשגחת השליטה לקיים בכחו ויכלתו את הבריאה ולא תחרב ברוע מעללי בני האדם:
From that which is very discernible about His providence, may He be blessed, is that the foundations of all of the arrangements of His providence are righteous law and precise justice. And [this] is like the matter that is stated (Psalms 45:7), "your royal scepter is a scepter of righteousness." And it is [likewise] written (Proverbs 29:4), "By justice a king sustains the land." However we know that the true desire of the Holy One, blessed be He, is only to do good. And note that He loves His creatures like a father loves his son. Yet by reason of the love itself, it is appropriate for a father to discipline his son in order to benefit him in the end - like the matter that is stated (Deuteronomy 8:5), "as like when a man disciplines his son, the Lord your God will discipline you." So it comes out that the judgement and the verdict itself flows from a place of love; such that the discipline of the Holy One, blessed be He, is not the blow of an enemy or one taking revenge, but rather the discipline of a father that wants the good for his son, as we wrote. Indeed, there are two matters that come out of this: The first is that the discipline itself is sweetened and not harsh or cruel. For the love that is with it mixes the judgement with mercy. And the second is that sometimes when the time requires it, the Master, blessed be He, will completely pass over the letter of the law, and act with mercy. And [this is] like the matter that is stated (Exodus 33:19), "and I will have grace upon whom I will have grace, and I will have mercy upon whom I will have mercy." But behold, since the Holy One, blessed be He, wanted the free choice of man in his actions; and, according to the righteousness of His law, the reward to be paid to a man according to his deeds - He surely, as it were, subjugates His direction to the deeds of man, such that He only cause good or bad according to [man's] deeds. However, in truth, the Master, blessed be He, is surely not subjugated to any law and does not require anyone else and is not acted upon by anything. Hence when He wants to use His preeminence, he surely acts and directs [the world] as He wants, without any compunction or hindrance at all. However regarding [His] normative direction, He directs [the world] according to the subjugation that we mentioned. Yet when His Wisdom decrees that it is appropriate to go beyond the letter of the law, He certainly uses His preeminence to pass over sin and rectify any damage with His great power. It comes out that there are two types of providence here: The providence of God, may He be blessed, and the providence of Dominion and Unity. For behold, He normally presides with normative providence, to judge all of his creation; whereas He [only occasionally] presides with the providence of Dominion to preserve the creation with His power and ability - so that it not be destroyed by the evil acts of people.