במדרש בני אם ערבת כו' עשה זאת כו' בעפר רגליו. זאת היא מלכות שמים. וע"י קבלת מלכותו ית' יכולין לתקן הכל כמ"ש הכל הי' מן העפר והכל שב אל העפר הוא בחי' הביטול אל השורש. וזהו עיקר בחי' יהודה על שם הודאה על האמת. וע"י ההודאה יש לעולם תקנה ועצה כמ"ש אמת מארץ תצמח כו'. ובמד' מים עמוקים כו' איש תבונה ידלנה. פי' תבונה הכנסת הבינה במעשה. לכן כתיב לא יחפוץ כסיל בתבונה כ"א בהתגלות לבו. שאינו דבר של קיימא כנ"ל. והנה בחי' יהודה ויוסף הם ב' בחי'. כי יש צדיק שהוא איש מנוחה והבורא ית' משפיע עליו רוח קדושה בלי יגיעות נפש ובשר. ויש צדיק שעומד בצדקו ועובר עליו כמה דרכים ומקומות עקלקלות עד שבא אל נכון. ושניהם צריכין להיות. והם בחי' ימי המעשה ושבת קודש. ויוסף הוא בחי' השבת. ויהודה ימי עבודה לכן נקרא איש תבונה ודולה מים עמוקים ביותר. לכן מרמז המד' ונגש חורש בקוצר כי חורש הוא עבודת יהודה ויוסף קוצר המוכן לקצור אחר הגמר. ולכן כתיב וסרה קנאת כו' יהודה. וסוף עליית עבודת ימי המעשה הם בשבת. כי החול מכין לשבת. לכן בסוף מעשיו של יהודה ויגש אליו. שאחר גמר העבודה בא להתדבקות ביוסף הצדיק שהוא השבת. ואז ראה והבין כי שניהם אמת וסרה קנאת כו' יהודה:
My son, if you have stood surety for your fellow and given your hand for another, you have been trapped by your words. To extricate yourself, go and humble yourself before your fellow (Mishlei 6:1-3). This refers to accepting the dominion of Heaven, through which all can be corrected. Yehuda guaranteed Binyamin's return and persisted with Yosef until he revealed himself. This acceptance and self-nullification to the yoke of Heaven allowed Yehuda to uncover the truth. As it says in Kohelet 3:20, everything comes from the earth and returns to it, symbolizing nullification to the source. Yehuda's primary trait was his admission of the truth, enabling the world's repair. "Truth shall sprout from the earth" (Tehillim 85:12) implies that justice from Heaven requires truth from earth. The Midrash (Bereishis Rabbah 93:4) quotes Mishlei 20:5, "Deep waters run in the soul of a man, and a person of understanding can draw them forth." This signifies putting deep understanding into action. A fool desires only to air his thoughts, lacking lasting impact. Yehuda and Yosef represent two elements in serving Hashem. Some tzadikim receive holiness serenely without effort, while others maintain righteousness through challenges until they find stability. Both are necessary, representing the days of the week and Shabbos. Yosef symbolizes Shabbos - serenity, while Yehuda symbolizes the workdays. This is hinted at in Amos 9:13, "And the plowman shall meet the reaper," with Yehuda as the plowman and Yosef as the reaper. Isaiah 11:13 states that Ephraim's jealousy will be removed, and Yehuda will no longer provoke Ephraim. The workdays prepare for Shabbos, and Yehuda's final actions reconnect him with Yosef, signifying the ultimate unity and removal of jealousy.
4
וזה הענין שכתוב ביוסף לעשות מלאכתו נכנס אלא שנראית דמות דיוקנו כו' עוד כעין זה ע"ש. וכי באו חכמינו ז"ל למעט זכות נסיונו של יוסף הצדיק ח"ו. אבל הוא כנ"ל שכל עבודת יוסף הצדיק הי' רק להמשיך עליו עזר והשפעת קדושה ממרום. אמת כי ודאי הכל במשפט ואין זוכין לזה רק על ידי עבודה רבה. אכן העיקר הי' שיזכה לעזר עליון כנ"ל:
Our sages taught (Rashi 39:11) that when Yosef came to do his work, he saw an image of his father and refrained from sinning with Potiphar's wife. This does not imply that Yosef had fewer merits or that his test was easy. Rather, it illustrates that Yosef's primary effort was in seeking divine assistance and holiness from above. While everything is governed by divine justice and requires significant personal effort, Yosef's main focus was to receive help from above.
5
בפסוק כראותו כי אין הנער ומת כו'. וקשה מנ"ל ליהודה שימות כשיראה שאין הנער. ונראה שלמד זה ממ"ש להם יעקב אע"ה ואל שדי יתן לכם רחמים ופרש"י מי שאמר לעולמו די יאמר די לצרותי. ויעקב אע"ה לא הי' אומר כן לולי שידע כי בנפשו הוא ואבות הקדושים מסרו נפשם בעבור תולדותיהם. וידעו כי כל העובר עליהם הוא בעבור דורות העתידים לבוא. ומה"ט לא קשה למה לא הודיע יוסף לאביו. וכמו שלא גילה יצחק ליעקב. אם כי גדלה רחמי האב על הבן יותר מבן על האב. רק כולם למדו מהבורא ית' כיון שהעלים הוא ית' ממנו ידעו שלטובתו הוא. ורק כשהגיע עד מיצוי הנפש ממש כמ"ש חז"ל ע"פ ואל שדי כו' ע"ש. לכן ידע יהודה כי בראותו כי אין הנער ומת. ולכן כיון ששמע יוסף כן הוכרח לגלות להם האמת כי ידע שהגיע העת לגלות להם כנ"ל:
Yehuda tells Yosef that if Yaakov sees Binyamin does not return safely, Yaakov will die (Bereishis 44:31). This raises the question: how did Yehuda know that Yaakov would die if Binyamin did not return? Yehuda understood this from Yaakov's words, "Hashem - אל שדי shall have mercy on you" (Rashi explains that Yaakov used the word שדי, implying "the one who said די - enough to the world, shall say enough to my suffering"). Yaakov would only use such an expression if he knew it was a matter of life and death. Our forefathers were willing to sacrifice everything for the sake of future generations, understanding their own suffering was for the greater good. This explains why Yosef did not reveal his whereabouts to Yaakov, just as Yitzchak did not reveal it to Yaakov. Although a father's mercy is greater than a son's, they both learned from Hashem, who did not reveal that Yosef was alive, indicating it was best for Yaakov not to know. However, when it reached a critical point, with Yaakov himself saying he would die if Binyamin did not return, Yosef realized it was the right time to reveal the truth. Knowing that Yaakov’s life was at stake, Yosef was compelled to disclose his identity.
6
בפסוק לכולם נתן לאיש חליפות שמלות כו' נתן כו' חמש חליפות שמלות כו'. והענין הוא כי הפנימיות לעולם אחד אבל המלבוש מתחלף כפי מדריגות האדם עולה ויורד כמ"ש פושטת צורה ולובשת צורה. ובודאי התועלת שבא ע"י הגלות הוא תיקון המלבוש. לכן ביציאת מצרים כתיב כלי כסף וכלי זהב ושמלות חביב מן הכל ע"ש ברש"י דברי חז"ל. ויוסף נתן להם זה הדרך איך יוכלו להתלבש בכל אלה לבושים שונים כמו שהראה להם יוסף שלא הכירוהו אם כי הי' עומד בצדקו. וז"ש חז"ל שרמז לבנימין שיצא ממנו מרדכי שיצא מלפני המלך בה' לבושים כו'. כי בימי אסתר הי' הסתרת פנים ביותר ומרדכי תיקן ה' מיני לבושים הנ"ל. [ואפשר ע"ז הרמז מה שמחליפין המלבושים בפורים. כי מנהג ישראל תורה] וזהו ענין חליפות שמלות כנ"ל. כי כל העגלות והכנת הדרך לירד למצרים הי' עפ"י יוסף כמ"ש במ"א. וגם מדברי אא"ז ז"ל על אומרם ראוי הי' יעקב לירד כו':
To each of them, Yosef gave a change of clothing; but to Binyamin, he gave three hundred pieces of silver and five changes of clothing (Bereishit 45:22). The internal essence, or pnimius, remains constant, but the external garments change according to a person's spiritual level, as it says, "they remove one form and wear a different form." The benefit of going through exile is to rectify these external garments. When Bnei Yisrael left Mitzrayim, they took silver, gold, and clothing, with Rashi explaining that the clothing was most prized (Shmot 12:35). Yosef showed the way to 'dress' in different spiritual garments, as he did in Mitzrayim, where his brothers did not recognize his righteousness. Chazal explained that Yosef gave Binyamin five garments as a hint that his descendant, Mordechai, would wear five royal garments before King Achashveirosh (Megillah 16b). This was due to the extreme hiddenness of Hashem during Esther's time, and Mordechai rectified these five levels of garments. This concept is reflected in the tradition of changing clothes on Purim, aligning with the idea of 'change of clothing.' Yosef prepared the way for Bnei Yisrael's descent to Mitzrayim, as also indicated by the wagons he sent and the preparations made, and by the idea that Yaakov should have come down to Mitzrayim in iron chains.
תרל"ט
5639
ב"ה
With G-d's Blessing
במדרש בני אם ערבת כו' עשה זאת כו' בעפר רגליו. זאת היא מלכות שמים. וע"י קבלת מלכותו ית' יכולין לתקן הכל כמ"ש הכל הי' מן העפר והכל שב אל העפר הוא בחי' הביטול אל השורש. וזהו עיקר בחי' יהודה על שם הודאה על האמת. וע"י ההודאה יש לעולם תקנה ועצה כמ"ש אמת מארץ תצמח כו'. ובמד' מים עמוקים כו' איש תבונה ידלנה. פי' תבונה הכנסת הבינה במעשה. לכן כתיב לא יחפוץ כסיל בתבונה כ"א בהתגלות לבו. שאינו דבר של קיימא כנ"ל. והנה בחי' יהודה ויוסף הם ב' בחי'. כי יש צדיק שהוא איש מנוחה והבורא ית' משפיע עליו רוח קדושה בלי יגיעות נפש ובשר. ויש צדיק שעומד בצדקו ועובר עליו כמה דרכים ומקומות עקלקלות עד שבא אל נכון. ושניהם צריכין להיות. והם בחי' ימי המעשה ושבת קודש. ויוסף הוא בחי' השבת. ויהודה ימי עבודה לכן נקרא איש תבונה ודולה מים עמוקים ביותר. לכן מרמז המד' ונגש חורש בקוצר כי חורש הוא עבודת יהודה ויוסף קוצר המוכן לקצור אחר הגמר. ולכן כתיב וסרה קנאת כו' יהודה. וסוף עליית עבודת ימי המעשה הם בשבת. כי החול מכין לשבת. לכן בסוף מעשיו של יהודה ויגש אליו. שאחר גמר העבודה בא להתדבקות ביוסף הצדיק שהוא השבת. ואז ראה והבין כי שניהם אמת וסרה קנאת כו' יהודה:
My son, if you have stood surety for your fellow and given your hand for another, you have been trapped by your words. To extricate yourself, go and humble yourself before your fellow (Mishlei 6:1-3). This refers to accepting the dominion of Heaven, through which all can be corrected. Yehuda guaranteed Binyamin's return and persisted with Yosef until he revealed himself. This acceptance and self-nullification to the yoke of Heaven allowed Yehuda to uncover the truth. As it says in Kohelet 3:20, everything comes from the earth and returns to it, symbolizing nullification to the source. Yehuda's primary trait was his admission of the truth, enabling the world's repair. "Truth shall sprout from the earth" (Tehillim 85:12) implies that justice from Heaven requires truth from earth.
The Midrash (Bereishis Rabbah 93:4) quotes Mishlei 20:5, "Deep waters run in the soul of a man, and a person of understanding can draw them forth." This signifies putting deep understanding into action. A fool desires only to air his thoughts, lacking lasting impact. Yehuda and Yosef represent two elements in serving Hashem. Some tzadikim receive holiness serenely without effort, while others maintain righteousness through challenges until they find stability. Both are necessary, representing the days of the week and Shabbos. Yosef symbolizes Shabbos - serenity, while Yehuda symbolizes the workdays. This is hinted at in Amos 9:13, "And the plowman shall meet the reaper," with Yehuda as the plowman and Yosef as the reaper. Isaiah 11:13 states that Ephraim's jealousy will be removed, and Yehuda will no longer provoke Ephraim. The workdays prepare for Shabbos, and Yehuda's final actions reconnect him with Yosef, signifying the ultimate unity and removal of jealousy.
וזה הענין שכתוב ביוסף לעשות מלאכתו נכנס אלא שנראית דמות דיוקנו כו' עוד כעין זה ע"ש. וכי באו חכמינו ז"ל למעט זכות נסיונו של יוסף הצדיק ח"ו. אבל הוא כנ"ל שכל עבודת יוסף הצדיק הי' רק להמשיך עליו עזר והשפעת קדושה ממרום. אמת כי ודאי הכל במשפט ואין זוכין לזה רק על ידי עבודה רבה. אכן העיקר הי' שיזכה לעזר עליון כנ"ל:
Our sages taught (Rashi 39:11) that when Yosef came to do his work, he saw an image of his father and refrained from sinning with Potiphar's wife. This does not imply that Yosef had fewer merits or that his test was easy. Rather, it illustrates that Yosef's primary effort was in seeking divine assistance and holiness from above. While everything is governed by divine justice and requires significant personal effort, Yosef's main focus was to receive help from above.
בפסוק כראותו כי אין הנער ומת כו'. וקשה מנ"ל ליהודה שימות כשיראה שאין הנער. ונראה שלמד זה ממ"ש להם יעקב אע"ה ואל שדי יתן לכם רחמים ופרש"י מי שאמר לעולמו די יאמר די לצרותי. ויעקב אע"ה לא הי' אומר כן לולי שידע כי בנפשו הוא ואבות הקדושים מסרו נפשם בעבור תולדותיהם. וידעו כי כל העובר עליהם הוא בעבור דורות העתידים לבוא. ומה"ט לא קשה למה לא הודיע יוסף לאביו. וכמו שלא גילה יצחק ליעקב. אם כי גדלה רחמי האב על הבן יותר מבן על האב. רק כולם למדו מהבורא ית' כיון שהעלים הוא ית' ממנו ידעו שלטובתו הוא. ורק כשהגיע עד מיצוי הנפש ממש כמ"ש חז"ל ע"פ ואל שדי כו' ע"ש. לכן ידע יהודה כי בראותו כי אין הנער ומת. ולכן כיון ששמע יוסף כן הוכרח לגלות להם האמת כי ידע שהגיע העת לגלות להם כנ"ל:
Yehuda tells Yosef that if Yaakov sees Binyamin does not return safely, Yaakov will die (Bereishis 44:31). This raises the question: how did Yehuda know that Yaakov would die if Binyamin did not return? Yehuda understood this from Yaakov's words, "Hashem - אל שדי shall have mercy on you" (Rashi explains that Yaakov used the word שדי, implying "the one who said די - enough to the world, shall say enough to my suffering"). Yaakov would only use such an expression if he knew it was a matter of life and death. Our forefathers were willing to sacrifice everything for the sake of future generations, understanding their own suffering was for the greater good.
This explains why Yosef did not reveal his whereabouts to Yaakov, just as Yitzchak did not reveal it to Yaakov. Although a father's mercy is greater than a son's, they both learned from Hashem, who did not reveal that Yosef was alive, indicating it was best for Yaakov not to know. However, when it reached a critical point, with Yaakov himself saying he would die if Binyamin did not return, Yosef realized it was the right time to reveal the truth. Knowing that Yaakov’s life was at stake, Yosef was compelled to disclose his identity.
בפסוק לכולם נתן לאיש חליפות שמלות כו' נתן כו' חמש חליפות שמלות כו'. והענין הוא כי הפנימיות לעולם אחד אבל המלבוש מתחלף כפי מדריגות האדם עולה ויורד כמ"ש פושטת צורה ולובשת צורה. ובודאי התועלת שבא ע"י הגלות הוא תיקון המלבוש. לכן ביציאת מצרים כתיב כלי כסף וכלי זהב ושמלות חביב מן הכל ע"ש ברש"י דברי חז"ל. ויוסף נתן להם זה הדרך איך יוכלו להתלבש בכל אלה לבושים שונים כמו שהראה להם יוסף שלא הכירוהו אם כי הי' עומד בצדקו. וז"ש חז"ל שרמז לבנימין שיצא ממנו מרדכי שיצא מלפני המלך בה' לבושים כו'. כי בימי אסתר הי' הסתרת פנים ביותר ומרדכי תיקן ה' מיני לבושים הנ"ל. [ואפשר ע"ז הרמז מה שמחליפין המלבושים בפורים. כי מנהג ישראל תורה] וזהו ענין חליפות שמלות כנ"ל. כי כל העגלות והכנת הדרך לירד למצרים הי' עפ"י יוסף כמ"ש במ"א. וגם מדברי אא"ז ז"ל על אומרם ראוי הי' יעקב לירד כו':
To each of them, Yosef gave a change of clothing; but to Binyamin, he gave three hundred pieces of silver and five changes of clothing (Bereishit 45:22). The internal essence, or pnimius, remains constant, but the external garments change according to a person's spiritual level, as it says, "they remove one form and wear a different form." The benefit of going through exile is to rectify these external garments. When Bnei Yisrael left Mitzrayim, they took silver, gold, and clothing, with Rashi explaining that the clothing was most prized (Shmot 12:35).
Yosef showed the way to 'dress' in different spiritual garments, as he did in Mitzrayim, where his brothers did not recognize his righteousness. Chazal explained that Yosef gave Binyamin five garments as a hint that his descendant, Mordechai, would wear five royal garments before King Achashveirosh (Megillah 16b). This was due to the extreme hiddenness of Hashem during Esther's time, and Mordechai rectified these five levels of garments. This concept is reflected in the tradition of changing clothes on Purim, aligning with the idea of 'change of clothing.' Yosef prepared the way for Bnei Yisrael's descent to Mitzrayim, as also indicated by the wagons he sent and the preparations made, and by the idea that Yaakov should have come down to Mitzrayim in iron chains.