במדרש אין מפליגין בספינה ג' ימים קודם השבת. הפלגה בדרך הוא דרך חדש שרוצה אדם להלוך בו בעבודת הבורא עפ"י מ"ש חז"ל כל הדרכים בחזקת סכנה. ג' ימים קודם לשבת פי' ג' בחי' כמ"ש בספרים שכל תוך ג' מדריגות אינו ריחוק כמ"ש כל ג' כלבוד כו'. אך העצה לזה הדרך אם הוא שליח מצוה אינו ניזוק. וכמו כן המרגלים נודע שהי' דרך מסוכן להם לכן אמר השי"ת שלח לך שעשה מזה מצוה. שאם הי' כוונתם לשם שמים כראוי היו נצולים. וז"ש לאמר שיאמר להם זה שהוא מצוה. וכמו כן כל שליחות האדם לעולם השפל הזה הוא דרך מסוכן. וההצלה ע"י הכוונה לשם שמים למסור נפשו בשליחותו כנ"ל:
The Midrash states that one should not set sail within three days before Shabbat unless for a mitzvah. This concept of setting sail symbolizes embarking on a new path in serving Hashem, reflecting the idea that "all paths are dangerous." The three days represent three levels, where the first three stages are considered connected (lavud), but beyond them, one faces danger. The advice is to act as a shaliach mitzvah, a mission for a mitzvah, which provides protection. This was the case with the spies; their mission was dangerous, so Hashem commanded Moshe to send them as shlichei mitzvah. If their intention had been purely for Heaven's sake, they would have been protected. The Torah uses the word "לאמר" (saying) to indicate that Moshe should tell them this was a mitzvah. This principle applies to our journey in this world, where every path is spiritually perilous. To be safeguarded, one must always act with the intention of serving Heaven and be prepared to give their soul for their mission.
4
בפסוק ועבדי כלב עקב כו'. קשה דמה צריך טעם לשכרו הלא כיון שלא חטא למה לא יכנוס. על כן נראה כי באמת לא הי' דור זה מוכן לארץ ישראל. (וזה) [*ומזה] השליחות הכיר משה רבינו ע"ה מיד כי אינם מוכנים ליכנוס לכן לא הוטב בעיניהם. אך החטא הי' הוצאת הדבה וקנסם המקום אם יראו כו'. פי' שאל"כ היו רואין אותה עכ"פ כמו שזכה משה רבינו ע"ה בסוף. אבל כל מנאצי לא יראוה. אך כלב ע"י שמסר נפשו נגד המרגלים ניתן לו השכר שיכנס לא"י כנ"ל. וי"ל עוד כי הי' בעבור חטא העגל ולכן יהושע לא הי' צריך הבטחה כי הוא לא חטא גם שם:
The pasuk states that Calev, filled with a different spirit, would enter Eretz Yisrael (Bamidbar 14:24). This raises the question: why is a new reason needed for his reward? Since he did not sin, he should not be punished. The truth is, this generation was not ready to enter Eretz Yisrael, which Moshe recognized from the episode with the spies. Their sin was speaking evil about the land, leading to the punishment of not entering it. Without this sin, they might have at least seen the land, as Moshe did. However, Calev, who opposed the spies and risked his life, was rewarded with entry. Furthermore, the inability to enter the land was also linked to the sin of the Golden Calf. Calev needed a unique reason to enter, while Yehoshua, who was not involved in that sin, did not require the same promise and was naturally excluded from the punishment.
5
ועשו להם ציצית במד' אור זרוע לצדיק כו' זרע הקב"ה כו'. פי' מצות ציצית בלבוש האדם שהוא החיצוניות אעפ"כ יזכור האדם כי שורש הכל בא ממקור הקדושה וזהו קיבוץ הד' קצוות שהוא הכנפות לדבוק הכל בשורש וז"ש ונתנו על ציצית כו' פתיל תכלת לחבר הכל לנקודה הפנימיות שהיא תכלית הכל. ובאמת יש נקודה גנוזה בכל מקום והצדיק ע"י כוונתו לשמים מוציא זו הנקודה מכח אל הפועל. וזה ציצית מלשון ויצץ ציץ. שהזריעה נתגלה בפועל ע"י הכוונה לכן יש הרבה הבטחות למצוה זו. וזכרתם. ולא תתורו כו'. ע"י שהמצוה במלבוש והיא היותר חיצוניות וחביב לפניו ית' התקרבות זו שהרי כולה תכלת אינו מצוה רק לקרב הכל לפתיל תכלת כנ"ל:
The Midrash explains that the mitzvah of tzitzis teaches us that everything in this world can be uplifted to holiness. Tzitzis, attached to a person's clothing (the external level), symbolize connecting all aspects of life to Hashem. The four corners of the garment represent the gathering of all directions towards their divine source, and the techelet thread serves as the connection to the internal purpose of everything. The word "tzitzis" is linked to "vayatzetz tzitz," meaning a seed blossoming, symbolizing that a tzadik, through his pure intentions, can bring out the hidden divine spark in everything. This mitzvah, though external, is dear to Hashem because it elevates even the most distant aspects of life. The command to remember all mitzvot and not follow one's eyes underscores this idea. The mitzvah is not fulfilled if the entire tzitzis is techelet, highlighting that its true purpose is to elevate all parts of life towards their divine source, Hashem.
תרל"ו
5636
ב"ה מפ' שלח בקצרה
With G-d's Blessing From Parshat Shlach Briefly
במדרש אין מפליגין בספינה ג' ימים קודם השבת. הפלגה בדרך הוא דרך חדש שרוצה אדם להלוך בו בעבודת הבורא עפ"י מ"ש חז"ל כל הדרכים בחזקת סכנה. ג' ימים קודם לשבת פי' ג' בחי' כמ"ש בספרים שכל תוך ג' מדריגות אינו ריחוק כמ"ש כל ג' כלבוד כו'. אך העצה לזה הדרך אם הוא שליח מצוה אינו ניזוק. וכמו כן המרגלים נודע שהי' דרך מסוכן להם לכן אמר השי"ת שלח לך שעשה מזה מצוה. שאם הי' כוונתם לשם שמים כראוי היו נצולים. וז"ש לאמר שיאמר להם זה שהוא מצוה. וכמו כן כל שליחות האדם לעולם השפל הזה הוא דרך מסוכן. וההצלה ע"י הכוונה לשם שמים למסור נפשו בשליחותו כנ"ל:
The Midrash states that one should not set sail within three days before Shabbat unless for a mitzvah. This concept of setting sail symbolizes embarking on a new path in serving Hashem, reflecting the idea that "all paths are dangerous." The three days represent three levels, where the first three stages are considered connected (lavud), but beyond them, one faces danger.
The advice is to act as a shaliach mitzvah, a mission for a mitzvah, which provides protection. This was the case with the spies; their mission was dangerous, so Hashem commanded Moshe to send them as shlichei mitzvah. If their intention had been purely for Heaven's sake, they would have been protected. The Torah uses the word "לאמר" (saying) to indicate that Moshe should tell them this was a mitzvah.
This principle applies to our journey in this world, where every path is spiritually perilous. To be safeguarded, one must always act with the intention of serving Heaven and be prepared to give their soul for their mission.
בפסוק ועבדי כלב עקב כו'. קשה דמה צריך טעם לשכרו הלא כיון שלא חטא למה לא יכנוס. על כן נראה כי באמת לא הי' דור זה מוכן לארץ ישראל. (וזה) [*ומזה] השליחות הכיר משה רבינו ע"ה מיד כי אינם מוכנים ליכנוס לכן לא הוטב בעיניהם. אך החטא הי' הוצאת הדבה וקנסם המקום אם יראו כו'. פי' שאל"כ היו רואין אותה עכ"פ כמו שזכה משה רבינו ע"ה בסוף. אבל כל מנאצי לא יראוה. אך כלב ע"י שמסר נפשו נגד המרגלים ניתן לו השכר שיכנס לא"י כנ"ל. וי"ל עוד כי הי' בעבור חטא העגל ולכן יהושע לא הי' צריך הבטחה כי הוא לא חטא גם שם:
The pasuk states that Calev, filled with a different spirit, would enter Eretz Yisrael (Bamidbar 14:24). This raises the question: why is a new reason needed for his reward? Since he did not sin, he should not be punished. The truth is, this generation was not ready to enter Eretz Yisrael, which Moshe recognized from the episode with the spies. Their sin was speaking evil about the land, leading to the punishment of not entering it. Without this sin, they might have at least seen the land, as Moshe did. However, Calev, who opposed the spies and risked his life, was rewarded with entry.
Furthermore, the inability to enter the land was also linked to the sin of the Golden Calf. Calev needed a unique reason to enter, while Yehoshua, who was not involved in that sin, did not require the same promise and was naturally excluded from the punishment.
ועשו להם ציצית במד' אור זרוע לצדיק כו' זרע הקב"ה כו'. פי' מצות ציצית בלבוש האדם שהוא החיצוניות אעפ"כ יזכור האדם כי שורש הכל בא ממקור הקדושה וזהו קיבוץ הד' קצוות שהוא הכנפות לדבוק הכל בשורש וז"ש ונתנו על ציצית כו' פתיל תכלת לחבר הכל לנקודה הפנימיות שהיא תכלית הכל. ובאמת יש נקודה גנוזה בכל מקום והצדיק ע"י כוונתו לשמים מוציא זו הנקודה מכח אל הפועל. וזה ציצית מלשון ויצץ ציץ. שהזריעה נתגלה בפועל ע"י הכוונה לכן יש הרבה הבטחות למצוה זו. וזכרתם. ולא תתורו כו'. ע"י שהמצוה במלבוש והיא היותר חיצוניות וחביב לפניו ית' התקרבות זו שהרי כולה תכלת אינו מצוה רק לקרב הכל לפתיל תכלת כנ"ל:
The Midrash explains that the mitzvah of tzitzis teaches us that everything in this world can be uplifted to holiness. Tzitzis, attached to a person's clothing (the external level), symbolize connecting all aspects of life to Hashem. The four corners of the garment represent the gathering of all directions towards their divine source, and the techelet thread serves as the connection to the internal purpose of everything.
The word "tzitzis" is linked to "vayatzetz tzitz," meaning a seed blossoming, symbolizing that a tzadik, through his pure intentions, can bring out the hidden divine spark in everything. This mitzvah, though external, is dear to Hashem because it elevates even the most distant aspects of life. The command to remember all mitzvot and not follow one's eyes underscores this idea. The mitzvah is not fulfilled if the entire tzitzis is techelet, highlighting that its true purpose is to elevate all parts of life towards their divine source, Hashem.