במדרש אין מפליגין ג' ימים קודם שבת לדבר מצוה רשאי חביב שליח מצוה ונותן נפשו שיצליח בשליחותו כו'. פי' מו"ז ז"ל אף דסתם מצוה אינו דוחה שבת רק ג' ימים קמי שבתא הוא הכנה לשבת וטירדת מצוה הוא ג"כ הכנה לשבת כו'. הכלל כי כל הנבראים וכל המעשים הם לכבודו ית' וע"ז נברא האדם לקרב הכל להקדושה ונשלח האדם בעוה"ז כי לעתיד יתגלה כבוד מלכותו כמ"ש יהי' ה' אחד ושמו אחד ולא יהי' דבר נפרד מגילוי מלכותו ית'. רק שבנ"י צריכין להכין מקום בעבודתם שיהי' הכנה אל זה. וזה ענין השליח מה שאין המשלח יכול בעצמו. שאין כבודו ית' להיות נגלה בגשמיות רק באמצעיות הכנת בנ"י ששלוחו כמותו ועי"ז יהי' לעתיד התגלות ג"כ כנ"ל. וכן ימות החול הם הכנה לשבת שכפי שאדם מכין עצמו ומייחד עצמו לשבות מגשמיות כדי שיוכל לקבל בשבת הארת שבת כפי מה שמכין עצמו כן שורה עליו הארת קדושת שבת כי כן ברא השי"ת שיהי' כל התיקון ע"י הכנת האדם וכל חיות האדם בעוה"ז הכנה לעוה"ב וכנ"ל ליום שכולו שבת. ומי שכל ימיו רק עוסק בתורה כמו דור המדבר הוא הכנה גמורה לשבת. אבל העוסקים בעניני העולם הרי נקרא מפליג למקום רחוק שמכניס עצמו בגשמיות. וזה אסור ג' ימים קודם השבת. אך העצה על זה הם המצות שידע האדם כי הכל לכבודו ברא וכל מעשיו אם זוכר כי הם נבראים מהשי"ת ושכן רצונו ית' שאדם יעשה הצריך לו בעולם ועושה רק כדי שיהי' נעשה רצונו ית' במעשה זו. ונותן נפשו שיצליח פי' שמבטל רצון עצמו וחפץ שיהי' לשם שמים בלבד. כפי מה שאדם מבטל עצמו לרצונו ית' מתעורר כח השליחות לתת לו הצלחה שיצליח בשליחותו בעוה"ז השפל. וכח זה שומר אותו שלא יתפרד מהקדושה אף שעוסק בעניני העולם. וכעין מצוה זו ממש הי' שליחות מרגלים אף שנראה שלא הי' טוב שישלחו [מ"מ נראה שזה הי' מצד השי"ת אבל כיון שלא היו בנ"י כראוי לא היו יכולין לקבל בלתי הכנת המרגלים ולכן הוכרח מרע"ה שהוא ידע עמידתם לשלוח מרגלים והי' זה העצה שאף שאין הדבר טוב] מ"מ ע"י שהשי"ת הסכים לזה והיו הם עוסקים במצותו ית' אם היו מבטלים עצמו להיות מצליח בשליחותם לקיים המצוה היו מצליחין ע"י כח הסכמתו ית'. וכן ממש כל עניני העולם כי אין הקב"ה חפץ בגוף המעשה רק שהסכים לזה שיוכל להיות כחות גשמיות אף שיהיו נגד רצונו ית' וע"י הסכמה זו יוכל האדם להצליח ע"י שיבטל עצמו לעשות רצון בוראו ששלחו בעולם השפל הזה כנ"ל:
The Midrash (Tanchuma Shlach 1) and Gemara teach that one cannot travel on a boat within three days before Shabbos, except for a mitzvah. This is because a shaliach mitzvah (messenger for a mitzvah) is beloved by Hashem for dedicating his nefesh (soul) to succeed in his mission. The Chidushei Harim explains that the three days before Shabbos are a time for preparing for Shabbos, and engaging in a mitzvah also falls under this preparation. All of creation and actions are for the honor of Hashem, and man is created to draw everything towards holiness. Bnei Yisrael are sent into this world to prepare for the future revelation of Hashem's glory. Just as the days of the week prepare for Shabbos, our actions in this world prepare us for the ultimate revelation. One who dedicates all his actions for Hashem’s will, nullifying his own desires, can succeed in his mission and remain connected to holiness even while engaging in mundane matters. This was the lesson with the spies. Although sending spies was not initially Hashem's desire, He agreed to it as a mitzvah to give Bnei Yisrael an opportunity to succeed. If the spies had nullified their own will and acted solely to fulfill Hashem's command, they would have succeeded in their mission. Similarly, in all worldly matters, Hashem allows physical actions that may seem contrary to His will, but by dedicating these actions to Hashem, one can succeed in elevating the physical to the spiritual and fulfilling Hashem's purpose in this world.
4
ובמדרש חרש שעשו עצמן קדרין ע"ש. כי שמעתי מאמו"ז ז"ל טעם שאין כלי חרס מקבל טומאה רק מתוכו כיון שאין לו מצד עצמו חשיבות רק מצד שיוכל לקבל בו. לכך החשיבות רק תוכו כו'. וזה הכלל. שצריך האדם לבטל כל החיצוניות שלו ולהיות בטל למה שהוא מוכן לעשות רצונו ית'. כי גוף האדם רק כלי להשראת הקדושה ולהיות נעשה ע"י כבוד שמים כמ"ש במד' הפסוק יבש חציר כו' ודבר אלקינו יקום לעולם כו'. פי' שיש בכל דבר ניצוץ קדוש ורק שיש עליו חיצוניות שמסתיר הקדושה וכפי מה שאדם מבטל זה ונותן נפשו רק להיות נעשה רצונו ית' כנ"ל זה דבר א' כי דיבור הוא הנהגה כמ"ש ידבר עמים כו' ובעולם הזה נסתר הנהגתו ית' כאלו הכל ברשות עצמו אבל האדם צריך לבטל עצמו להנהגתו ית' שיתרצה שיהיו כל מעשיו רק בהשגחת השי"ת ושהשי"ת יקרב לבבו לעשות הכל כרצונו ית' וכפי רצון האדם כן מתגלה הנהגתו ית' כי באמת מלכותו בכל משלה רק שנסתר הוא כנ"ל. [והוא כמו מאמר וע"י הביטול קם בחי' דיבור שהוא בהתגלות וז"ש ודבר אלקינו יקום כו']:
The Midrash (Bamidbar Rabbah 15:1) explains that the spies were sent quietly (חרש), and they pretended to be earthenware sellers (חרס). The Chidushei Harim explains that earthenware vessels only become ritually impure from the inside because their value lies in what they contain, not in the vessel itself. This teaches that a person must nullify their externalities and focus on their inner purpose: to do Hashem's will. The body is merely a vessel for holiness, meant to honor Hashem. As the Midrash on the pasuk (Yeshaya 40:8) "Grass withers, flowers fade, but the word of Hashem prevails forever" suggests, everything contains a spark of holiness covered by externalities. By nullifying these external aspects and dedicating oneself to Hashem's will, the divine word is revealed. In this world, Hashem's leadership is hidden, and it appears as if everything runs independently. However, by nullifying oneself to Hashem's guidance and desiring that all actions be under His providence, this divine leadership becomes more evident. The true dominion of Hashem encompasses everything, but it is often concealed. Through nullification, the hidden becomes revealed, aligning with the idea that "the word of Hashem prevails forever."
5
במדרש מקצה רגלים כו'. נראה כי לא הי' לבטלה שליחות המרגלים כי לא הי' באפשרי לשלוח רק אותם וקלקלו והי' נצרך אח"כ לשלוח שנית בימי יהושע אבל הועיל שליחותם שיוכל אח"כ לשלוח:
The Midrash (Tanchuma Shlach 2) explains that although the spies were handpicked and initially righteous, they are referred to as fools for speaking badly about Eretz Yisrael after their 40-day expedition. It seems that sending the spies was not in vain; it was necessary to send them specifically. Despite their failure, their mission paved the way for the successful sending of spies in the days of Yehoshua, enabling the eventual conquest of Eretz Yisrael.
6
במדרש שאמר מרע"ה שלכך חטא המקושש כי בחול יש תפילין ובשבת אין לו ע"י מה לזכור ונתן מצות ציצית. וקשה כי מצות שבת הוא אות כמו תפילין. ונראה שמצוה התלוי' במעשה גשמיי מעורר יותר האדם. כי קדושת שבת קביעא וקיימא. והמצות שהם במעשה האדם מביאי' קדושה גם למעשה גשמיי כמ"ש במדרש שבכל דבר יש מצוה ע"ש ע"פ ה' חפץ כו' יגדיל תורה כו' ע"כ נתן השי"ת המצות שיהיו מסייעין לאדם להמשיך קדושת התורה בכל דבר כנ"ל:
The Midrash (Yalkut Shimoni 750:3) explains that Moshe said the mekoshesh (who violated Shabbos) sinned because he lacked the reminder of tefillin on Shabbos. Hashem then commanded the mitzvah of tzitzis, which applies even on Shabbos. This is puzzling since Shabbos itself is a ‘sign’ like tefillin. However, mitzvos involving physical actions, like tefillin and tzitzis, can awaken a person more effectively than the inherent holiness of Shabbos, which is fixed. These mitzvos bring holiness into the physical realm. As the Midrash (Bamidbar Rabbah 17:5) states, everything contains a mitzvah, fulfilling the pasuk (Yeshaya 42:21) that Hashem glorified His Torah. Thus, Hashem gave mitzvos to help bring the holiness of the Torah into all aspects of life.
תרל"ג
5633
בעזה"י שלח
With G-d's Help Shlach
במדרש אין מפליגין ג' ימים קודם שבת לדבר מצוה רשאי חביב שליח מצוה ונותן נפשו שיצליח בשליחותו כו'. פי' מו"ז ז"ל אף דסתם מצוה אינו דוחה שבת רק ג' ימים קמי שבתא הוא הכנה לשבת וטירדת מצוה הוא ג"כ הכנה לשבת כו'. הכלל כי כל הנבראים וכל המעשים הם לכבודו ית' וע"ז נברא האדם לקרב הכל להקדושה ונשלח האדם בעוה"ז כי לעתיד יתגלה כבוד מלכותו כמ"ש יהי' ה' אחד ושמו אחד ולא יהי' דבר נפרד מגילוי מלכותו ית'. רק שבנ"י צריכין להכין מקום בעבודתם שיהי' הכנה אל זה. וזה ענין השליח מה שאין המשלח יכול בעצמו. שאין כבודו ית' להיות נגלה בגשמיות רק באמצעיות הכנת בנ"י ששלוחו כמותו ועי"ז יהי' לעתיד התגלות ג"כ כנ"ל. וכן ימות החול הם הכנה לשבת שכפי שאדם מכין עצמו ומייחד עצמו לשבות מגשמיות כדי שיוכל לקבל בשבת הארת שבת כפי מה שמכין עצמו כן שורה עליו הארת קדושת שבת כי כן ברא השי"ת שיהי' כל התיקון ע"י הכנת האדם וכל חיות האדם בעוה"ז הכנה לעוה"ב וכנ"ל ליום שכולו שבת. ומי שכל ימיו רק עוסק בתורה כמו דור המדבר הוא הכנה גמורה לשבת. אבל העוסקים בעניני העולם הרי נקרא מפליג למקום רחוק שמכניס עצמו בגשמיות. וזה אסור ג' ימים קודם השבת. אך העצה על זה הם המצות שידע האדם כי הכל לכבודו ברא וכל מעשיו אם זוכר כי הם נבראים מהשי"ת ושכן רצונו ית' שאדם יעשה הצריך לו בעולם ועושה רק כדי שיהי' נעשה רצונו ית' במעשה זו. ונותן נפשו שיצליח פי' שמבטל רצון עצמו וחפץ שיהי' לשם שמים בלבד. כפי מה שאדם מבטל עצמו לרצונו ית' מתעורר כח השליחות לתת לו הצלחה שיצליח בשליחותו בעוה"ז השפל. וכח זה שומר אותו שלא יתפרד מהקדושה אף שעוסק בעניני העולם. וכעין מצוה זו ממש הי' שליחות מרגלים אף שנראה שלא הי' טוב שישלחו [מ"מ נראה שזה הי' מצד השי"ת אבל כיון שלא היו בנ"י כראוי לא היו יכולין לקבל בלתי הכנת המרגלים ולכן הוכרח מרע"ה שהוא ידע עמידתם לשלוח מרגלים והי' זה העצה שאף שאין הדבר טוב] מ"מ ע"י שהשי"ת הסכים לזה והיו הם עוסקים במצותו ית' אם היו מבטלים עצמו להיות מצליח בשליחותם לקיים המצוה היו מצליחין ע"י כח הסכמתו ית'. וכן ממש כל עניני העולם כי אין הקב"ה חפץ בגוף המעשה רק שהסכים לזה שיוכל להיות כחות גשמיות אף שיהיו נגד רצונו ית' וע"י הסכמה זו יוכל האדם להצליח ע"י שיבטל עצמו לעשות רצון בוראו ששלחו בעולם השפל הזה כנ"ל:
The Midrash (Tanchuma Shlach 1) and Gemara teach that one cannot travel on a boat within three days before Shabbos, except for a mitzvah. This is because a shaliach mitzvah (messenger for a mitzvah) is beloved by Hashem for dedicating his nefesh (soul) to succeed in his mission. The Chidushei Harim explains that the three days before Shabbos are a time for preparing for Shabbos, and engaging in a mitzvah also falls under this preparation.
All of creation and actions are for the honor of Hashem, and man is created to draw everything towards holiness. Bnei Yisrael are sent into this world to prepare for the future revelation of Hashem's glory. Just as the days of the week prepare for Shabbos, our actions in this world prepare us for the ultimate revelation. One who dedicates all his actions for Hashem’s will, nullifying his own desires, can succeed in his mission and remain connected to holiness even while engaging in mundane matters.
This was the lesson with the spies. Although sending spies was not initially Hashem's desire, He agreed to it as a mitzvah to give Bnei Yisrael an opportunity to succeed. If the spies had nullified their own will and acted solely to fulfill Hashem's command, they would have succeeded in their mission. Similarly, in all worldly matters, Hashem allows physical actions that may seem contrary to His will, but by dedicating these actions to Hashem, one can succeed in elevating the physical to the spiritual and fulfilling Hashem's purpose in this world.
ובמדרש חרש שעשו עצמן קדרין ע"ש. כי שמעתי מאמו"ז ז"ל טעם שאין כלי חרס מקבל טומאה רק מתוכו כיון שאין לו מצד עצמו חשיבות רק מצד שיוכל לקבל בו. לכך החשיבות רק תוכו כו'. וזה הכלל. שצריך האדם לבטל כל החיצוניות שלו ולהיות בטל למה שהוא מוכן לעשות רצונו ית'. כי גוף האדם רק כלי להשראת הקדושה ולהיות נעשה ע"י כבוד שמים כמ"ש במד' הפסוק יבש חציר כו' ודבר אלקינו יקום לעולם כו'. פי' שיש בכל דבר ניצוץ קדוש ורק שיש עליו חיצוניות שמסתיר הקדושה וכפי מה שאדם מבטל זה ונותן נפשו רק להיות נעשה רצונו ית' כנ"ל זה דבר א' כי דיבור הוא הנהגה כמ"ש ידבר עמים כו' ובעולם הזה נסתר הנהגתו ית' כאלו הכל ברשות עצמו אבל האדם צריך לבטל עצמו להנהגתו ית' שיתרצה שיהיו כל מעשיו רק בהשגחת השי"ת ושהשי"ת יקרב לבבו לעשות הכל כרצונו ית' וכפי רצון האדם כן מתגלה הנהגתו ית' כי באמת מלכותו בכל משלה רק שנסתר הוא כנ"ל. [והוא כמו מאמר וע"י הביטול קם בחי' דיבור שהוא בהתגלות וז"ש ודבר אלקינו יקום כו']:
The Midrash (Bamidbar Rabbah 15:1) explains that the spies were sent quietly (חרש), and they pretended to be earthenware sellers (חרס). The Chidushei Harim explains that earthenware vessels only become ritually impure from the inside because their value lies in what they contain, not in the vessel itself.
This teaches that a person must nullify their externalities and focus on their inner purpose: to do Hashem's will. The body is merely a vessel for holiness, meant to honor Hashem. As the Midrash on the pasuk (Yeshaya 40:8) "Grass withers, flowers fade, but the word of Hashem prevails forever" suggests, everything contains a spark of holiness covered by externalities. By nullifying these external aspects and dedicating oneself to Hashem's will, the divine word is revealed.
In this world, Hashem's leadership is hidden, and it appears as if everything runs independently. However, by nullifying oneself to Hashem's guidance and desiring that all actions be under His providence, this divine leadership becomes more evident. The true dominion of Hashem encompasses everything, but it is often concealed. Through nullification, the hidden becomes revealed, aligning with the idea that "the word of Hashem prevails forever."
במדרש מקצה רגלים כו'. נראה כי לא הי' לבטלה שליחות המרגלים כי לא הי' באפשרי לשלוח רק אותם וקלקלו והי' נצרך אח"כ לשלוח שנית בימי יהושע אבל הועיל שליחותם שיוכל אח"כ לשלוח:
The Midrash (Tanchuma Shlach 2) explains that although the spies were handpicked and initially righteous, they are referred to as fools for speaking badly about Eretz Yisrael after their 40-day expedition. It seems that sending the spies was not in vain; it was necessary to send them specifically. Despite their failure, their mission paved the way for the successful sending of spies in the days of Yehoshua, enabling the eventual conquest of Eretz Yisrael.
במדרש שאמר מרע"ה שלכך חטא המקושש כי בחול יש תפילין ובשבת אין לו ע"י מה לזכור ונתן מצות ציצית. וקשה כי מצות שבת הוא אות כמו תפילין. ונראה שמצוה התלוי' במעשה גשמיי מעורר יותר האדם. כי קדושת שבת קביעא וקיימא. והמצות שהם במעשה האדם מביאי' קדושה גם למעשה גשמיי כמ"ש במדרש שבכל דבר יש מצוה ע"ש ע"פ ה' חפץ כו' יגדיל תורה כו' ע"כ נתן השי"ת המצות שיהיו מסייעין לאדם להמשיך קדושת התורה בכל דבר כנ"ל:
The Midrash (Yalkut Shimoni 750:3) explains that Moshe said the mekoshesh (who violated Shabbos) sinned because he lacked the reminder of tefillin on Shabbos. Hashem then commanded the mitzvah of tzitzis, which applies even on Shabbos. This is puzzling since Shabbos itself is a ‘sign’ like tefillin. However, mitzvos involving physical actions, like tefillin and tzitzis, can awaken a person more effectively than the inherent holiness of Shabbos, which is fixed. These mitzvos bring holiness into the physical realm. As the Midrash (Bamidbar Rabbah 17:5) states, everything contains a mitzvah, fulfilling the pasuk (Yeshaya 42:21) that Hashem glorified His Torah. Thus, Hashem gave mitzvos to help bring the holiness of the Torah into all aspects of life.