במדרש שוקיו עמודי שש זה העולם שהשתוקק הקב"ה לבוראו ויכלו כו' כלתה נפשי כו' שש ששת ימי בראשית כו'. אף כי התשוקה נאמר על שבת יום המנוחה. רק הרצון הי' לחבר בימי המעשה כל הבריאה והמעשים לרצונו ית'. ובחול הי' רצונו ית' מלובש בהמעשה. ובשבת רצון בלי מעשה. לכן ימי המעשה הם עמודים לחבר הרצון עם המעשה. ובשבת מתבטלין בפועל כל המעשים והוא רצון בלי מעשה. וכן גם עתה כפי הביטול בשבת מתחדש רצון חדש לימי המעשה שאח"כ:
The Midrash (Bamidbar Rabbah 10:1) explains that from the word ויכולו, we learn that Hashem longed to create the world. Although this desire is specifically mentioned regarding Shabbos, it applies to the entire creation. The explanation is that Hashem's will was to connect the entire creation and its actions to His will. During the weekdays, this will is cloaked in actions, while on Shabbos, it is clear without the need for action. Therefore, the weekdays act as pillars connecting Hashem's will to action, while on Shabbos, all actions cease, leaving pure desire without action. The nullification on Shabbos renews this desire, preparing for the upcoming weekdays.
3
במדרש ישא ה' פניו וכתיב אשר לא ישא פנים כאן כשעושין רצונו של מקום כו'. וקשה כשעושין רצונו למה נצרך נשיאת פנים. אך ודאי אין להקב"ה לישא פני איש כי אין צריך לכבד שום ברי' כי הוא מלך הכבוד. רק מי שיש בו נקודה פנימיות הוא מכיר ונושא פניו ממש דלא כתיב ישא פנים רק ישא פניו כו'. והוא שנושא פנים לישראל שהכרת פניהם הוא חיות אלקי ממעל כמ"ש כל רואיהם יכירום כו'. ולכן מעט הנקודה זו נותנת כח להאדם שיוכל לגמור. כי בלי סיוע עליון א"א לתקן מעשיו כמ"ש ז"ל לולי הקב"ה עוזרו כו'. רק פתחו כחודה של מחט כו'. וכשעושין רצונו ית'. השי"ת נושא פנים ומכיר רצון פנימי של העושה רצונו שיוכל לגמור עבודתו בסיוע ועזר עליון כו'. והוא הברכה שמברכין ישא פניו שיהי' נחשב לפניו המעט כמ"ש ויהי נועם ה' כו' ופי' בזוה"ק אף דא"י לכוין כראוי השי"ת מצרף מחשבה טובה כו':
The Midrash (Bamidbar Rabbah 11:7) addresses the pasuk “Hashem will be gracious to you,” questioning how this aligns with the idea that Hashem does not show favoritism. The Midrash answers that Hashem shows favoritism when Bnei Yisrael do His will. This seems puzzling—if we are doing His will, why do we need favoritism? The explanation is that Hashem does not need to honor anyone because He is the King of Glory. However, when a person has a point of pnimius, they recognize and carry the ‘face’ of Hashem. The term “panav” (His face) indicates that the person reflects Hashem’s life force. This small bit of pnimius gives a person the power to finish their mission with divine help, as our sages taught, “If Hashem does not help him, he cannot manage.” Therefore, when Bnei Yisrael do Hashem’s will, He shows graciousness by recognizing their inner desire and helping them complete their work. This is the blessing “Hashem shall show you graciousness,” meaning that even our small efforts are valued by Hashem. The Zohar (2:184b) adds that Hashem combines even our imperfect intentions into action, highlighting His graciousness.
תרל"ד
5634
במדרש שוקיו עמודי שש זה העולם שהשתוקק הקב"ה לבוראו ויכלו כו' כלתה נפשי כו' שש ששת ימי בראשית כו'. אף כי התשוקה נאמר על שבת יום המנוחה. רק הרצון הי' לחבר בימי המעשה כל הבריאה והמעשים לרצונו ית'. ובחול הי' רצונו ית' מלובש בהמעשה. ובשבת רצון בלי מעשה. לכן ימי המעשה הם עמודים לחבר הרצון עם המעשה. ובשבת מתבטלין בפועל כל המעשים והוא רצון בלי מעשה. וכן גם עתה כפי הביטול בשבת מתחדש רצון חדש לימי המעשה שאח"כ:
The Midrash (Bamidbar Rabbah 10:1) explains that from the word ויכולו, we learn that Hashem longed to create the world. Although this desire is specifically mentioned regarding Shabbos, it applies to the entire creation. The explanation is that Hashem's will was to connect the entire creation and its actions to His will. During the weekdays, this will is cloaked in actions, while on Shabbos, it is clear without the need for action.
Therefore, the weekdays act as pillars connecting Hashem's will to action, while on Shabbos, all actions cease, leaving pure desire without action. The nullification on Shabbos renews this desire, preparing for the upcoming weekdays.
במדרש ישא ה' פניו וכתיב אשר לא ישא פנים כאן כשעושין רצונו של מקום כו'. וקשה כשעושין רצונו למה נצרך נשיאת פנים. אך ודאי אין להקב"ה לישא פני איש כי אין צריך לכבד שום ברי' כי הוא מלך הכבוד. רק מי שיש בו נקודה פנימיות הוא מכיר ונושא פניו ממש דלא כתיב ישא פנים רק ישא פניו כו'. והוא שנושא פנים לישראל שהכרת פניהם הוא חיות אלקי ממעל כמ"ש כל רואיהם יכירום כו'. ולכן מעט הנקודה זו נותנת כח להאדם שיוכל לגמור. כי בלי סיוע עליון א"א לתקן מעשיו כמ"ש ז"ל לולי הקב"ה עוזרו כו'. רק פתחו כחודה של מחט כו'. וכשעושין רצונו ית'. השי"ת נושא פנים ומכיר רצון פנימי של העושה רצונו שיוכל לגמור עבודתו בסיוע ועזר עליון כו'. והוא הברכה שמברכין ישא פניו שיהי' נחשב לפניו המעט כמ"ש ויהי נועם ה' כו' ופי' בזוה"ק אף דא"י לכוין כראוי השי"ת מצרף מחשבה טובה כו':
The Midrash (Bamidbar Rabbah 11:7) addresses the pasuk “Hashem will be gracious to you,” questioning how this aligns with the idea that Hashem does not show favoritism. The Midrash answers that Hashem shows favoritism when Bnei Yisrael do His will. This seems puzzling—if we are doing His will, why do we need favoritism?
The explanation is that Hashem does not need to honor anyone because He is the King of Glory. However, when a person has a point of pnimius, they recognize and carry the ‘face’ of Hashem. The term “panav” (His face) indicates that the person reflects Hashem’s life force. This small bit of pnimius gives a person the power to finish their mission with divine help, as our sages taught, “If Hashem does not help him, he cannot manage.” Therefore, when Bnei Yisrael do Hashem’s will, He shows graciousness by recognizing their inner desire and helping them complete their work. This is the blessing “Hashem shall show you graciousness,” meaning that even our small efforts are valued by Hashem. The Zohar (2:184b) adds that Hashem combines even our imperfect intentions into action, highlighting His graciousness.