איש כי יפליא כו'. פי' נזיר להיות נבדל מעניני עוה"ז אף כי גם הוא עושה דברי העולם אבל בכח האדם להתדבק עצמו בכח השורש של כל דבר שהוא חיות הפנימיות ונק' פלא. כדכתיב עושה נפלאות שהשי"ת נותן בחי' פלא גם בעשי' גשמיית וכ"כ רמ"א בא"ח פי' ומפליא לעשות שהרכיב השי"ת נשמה רוחניי בגשם האדם ע"ש. ובמד' שוקיו עמודי שש זה העולם שנשתוקק השי"ת לברוא העולם כמ"ש ויכולו השמים לשון תאוה כו' ע"ש ששת ימים כו' מיוסדים ע"א פז חכמה יראת ה' היא חכמה ובינה סור מרע ודעת המכיר את בוראו כו'. פי' ע"י אלו הבחי' חב"ד יוכל האדם להתדבק בפנימיות חיות השי"ת שברא העולם ונשתוקק להתשוקה של הנבראים ע"י שנתרחקו ואע"פ כן ויכלו כו' שבשבת קודש יש עלי' לכל דבר שמכירים שורשם וחפצים ומשתוקקים להכלל ולהבטל אליו ית'. ולכך יש לו בש"ק נחת רוח מהבריאה כמ"ש וינח ביום השביעי. וז"ש שוקיו זה העולם שתשוקתו הוא תשוקתינו שיהי' השתוקקות לו ית'. וזה בא ע"י הריחוק בחי' עוה"ז השפל. וז"ש ועלי תשוקתו. אך מעשה עוה"ז מרחקים ומסתירין כח הפנימיות. וע"י חכמה שהוא הביטול אליו ית' ע"י שמבין בחכמתו שאין להשיג כח גבורתו ית'. נופל ממילא פחד ויראה על כל מעשה האדם שכל חפצו ורצונו בטל בהשגה לה' ית' ולרצונו. ובינה הוא שממשיך החכמה להיות נדבק בגוף האדם שעי"ז סר מרע בטבע שכל אבר נבדל ומרוחק מחטא ע"י שמכניס היראה בעומק חיותו ורצונו. ודעת הוא המשכת החו"ב לכל מעשה ומדה בפרט כמ"ש בכל דרכיך דעהו וכ"כ ובדעת חדרים ימלאו שהוא לידע ולהבין איך להתדבק כל מעשה בפנימיות חיות שבו. וז"ש המכיר בוראו בחי' פנימיות כח הבורא בנבראים. ולכך בש"ק דכתיב לדעת כי אני ה' מקדישכם לכך מתבטלין כל הנבראים בשבת אליו ית' כדכתיב ויכלו כו'. וז"ש המד' איך בכח האדם להיות נבדל ונדבק בשורש עליון אף שהוא בעוה"ז ע"י החפץ והרצון והשתוקקות להתדבק בחיות פנימיות שנמשך ממקום גבוה מעל גבוה:
(Bamidbar 6:2) “When a man or woman explicitly (yafli) utters a Nazirite vow” means to separate oneself from worldly matters. Even if involved in worldly matters, one can connect to the source, the internal life force, which is called “pele” (wonder). As it says in Tehillim 72:18, “He does wonders (niflaot),” meaning Hashem provides this concept even in physical matters. The Rama (Orach Chaim 6:1) explains the blessing “umafli la’asot” as Hashem combining the spiritual soul with the physical body. The Midrash (Bamidbar Rabbah 10:1) states, “His thighs are pillars of marble,” referring to Hashem’s longing to create the world. The creation is based on chochma, bina, and da’as, allowing one to connect to Hashem’s internal life force. On Shabbos, everything is elevated, recognizing their source and longing to be nullified to Hashem, bringing Hashem pleasure from creation. The Midrash explains that through chochma, bina, and da’as, one overcomes the physical world's interference. Chochma is nullifying oneself to Hashem, realizing His greatness. Bina deepens this understanding, helping one naturally avoid sin. Da’as brings chochma and bina into every action, as it says, “In all your ways, know Him” (Mishlei 3:6). This leads to knowing the internal power of Hashem in creation. On Shabbos, it says, “to know (lada’at) that I am Hashem who makes you holy,” meaning all creation becomes nullified to Hashem. The Midrash teaches that one can connect to Hashem’s highest level through longing and desire, connecting to the inner life force, and ascending higher and higher.
4
אא"ז מו"ר ז"ל אמר עמ"ש מצות תשובה והתודו בגזילה. כי כל עבירה בכלל גזל. שמי שמחזיר כל הדברים להשי"ת שהוא המחי' הכל והוא בעלים של כל הנבראים ומי שיודע זה אינו חוטא בודאי:
The Chidushei Harim explained the pasuk (Bamidbar 5:7) “He shall confess his sin and make restitution,” noting that this commandment of repentance and confession is specifically mentioned regarding theft. This is because every sin is a form of theft. If one realizes that Hashem is the owner and sustainer of everything, they would not sin.
5
במדרש משבח השלום כלי מחזיק ברכה שלום. בשבת כתיב ויברך כי נק' שלום שהוא חיות פנימיות שבכל דבר ונקודה הנותנת חיים לכל חי נק' שלום שהיא שלימות הכל. וז"ש יאר ה' פניו ישא פניו וישם שלום. פניו הוא הפנימיות כמ"ש פנים בפנים כו'. להיות האדם דבוק בשורש החיות. ובמד' דכתיב לא ישא פנים רק הם נושאים פנים ומדקדקין לברך על כזית כביצה כו'. פי' אא"ז מו"ר ז"ל בשם הרה"ק מפרשיסחא ז"ל כי זה נשיאת פנים שמברכין על מעט ע"י שחשוב בעיניהם מצד שמקבלים מהשי"ת ומזה שבעים ומברכים והמדה לישא פניו לזה שנושא פנים. וכיון שהוא עפ"י שכרו לא נק' נשיאת פנים כו'. ונראה הפי' כנ"ל שבנ"י דבקין תמיד בפנימיות ושורש החיות. ולכך מצד שיודעין ששורש המזון מהשי"ת חשוב בעיניהם מצד הפנימיות. וז"פ שהשי"ת נושא להם פנים שאף שחוטאים במקרה אינו נחשב להם חטא ע"י שהשי"ת יודע שפנימיותם רק לדבוק בו והחטא במקרה. ודרך נשיאת פנים ע"י שמביט בחשיבות האדם אף שבעת הזאת נתחייב בדין נושא פנים כנ"ל. וזה רק למי שמבטל תמיד רצונו וחשקו שמבחוץ להיות דבוק תמיד בפנימיות החיות כנ"ל. [בס' קול שמחה כ' בא"א]:
The Midrash (Bamidbar Rabbah 18:7) says, “I praise Shalom—peace, for it is the vessel that can contain blessing.” On Shabbos, it says “He blessed it,” referring to Shalom, the internal life force that gives completion to everything. This is Shalom, the point that gives life to all. The priestly blessing (Bamidbar 6:25-26) says, “Hashem shall deal graciously with you (ya’er panav)… and give you peace.” Panav (His face) refers to the pnimius, the internal aspect, as in “Face (panim) to face” (Devarim 5:4). This means being connected to the source of life. The Midrash (Bamidbar Rabbah 11:7) says that Hashem generally does not show favoritism, but He does to His nation, who bless Him even for small amounts of food. The Chidushei Harim, quoting the Rebbe of Pershischa, explains that this ‘favoritism’ is because Bnei Yisrael bless Hashem for even a small amount, valuing it as coming from Hashem. Since they show this appreciation, Hashem reciprocates. Bnei Yisrael are always connected to the internal source of life. They value the source of food from Hashem, focusing on the pnimius rather than the amount. Hashem shows favoritism by not considering occasional sins, knowing their true desire is to connect to Him. This level of favoritism applies to those who constantly nullify their external desires to be attached to the internal life force.
תרל"א
5631
ב"ה נשא
With G-d's Blessing Naso
איש כי יפליא כו'. פי' נזיר להיות נבדל מעניני עוה"ז אף כי גם הוא עושה דברי העולם אבל בכח האדם להתדבק עצמו בכח השורש של כל דבר שהוא חיות הפנימיות ונק' פלא. כדכתיב עושה נפלאות שהשי"ת נותן בחי' פלא גם בעשי' גשמיית וכ"כ רמ"א בא"ח פי' ומפליא לעשות שהרכיב השי"ת נשמה רוחניי בגשם האדם ע"ש. ובמד' שוקיו עמודי שש זה העולם שנשתוקק השי"ת לברוא העולם כמ"ש ויכולו השמים לשון תאוה כו' ע"ש ששת ימים כו' מיוסדים ע"א פז חכמה יראת ה' היא חכמה ובינה סור מרע ודעת המכיר את בוראו כו'. פי' ע"י אלו הבחי' חב"ד יוכל האדם להתדבק בפנימיות חיות השי"ת שברא העולם ונשתוקק להתשוקה של הנבראים ע"י שנתרחקו ואע"פ כן ויכלו כו' שבשבת קודש יש עלי' לכל דבר שמכירים שורשם וחפצים ומשתוקקים להכלל ולהבטל אליו ית'. ולכך יש לו בש"ק נחת רוח מהבריאה כמ"ש וינח ביום השביעי. וז"ש שוקיו זה העולם שתשוקתו הוא תשוקתינו שיהי' השתוקקות לו ית'. וזה בא ע"י הריחוק בחי' עוה"ז השפל. וז"ש ועלי תשוקתו. אך מעשה עוה"ז מרחקים ומסתירין כח הפנימיות. וע"י חכמה שהוא הביטול אליו ית' ע"י שמבין בחכמתו שאין להשיג כח גבורתו ית'. נופל ממילא פחד ויראה על כל מעשה האדם שכל חפצו ורצונו בטל בהשגה לה' ית' ולרצונו. ובינה הוא שממשיך החכמה להיות נדבק בגוף האדם שעי"ז סר מרע בטבע שכל אבר נבדל ומרוחק מחטא ע"י שמכניס היראה בעומק חיותו ורצונו. ודעת הוא המשכת החו"ב לכל מעשה ומדה בפרט כמ"ש בכל דרכיך דעהו וכ"כ ובדעת חדרים ימלאו שהוא לידע ולהבין איך להתדבק כל מעשה בפנימיות חיות שבו. וז"ש המכיר בוראו בחי' פנימיות כח הבורא בנבראים. ולכך בש"ק דכתיב לדעת כי אני ה' מקדישכם לכך מתבטלין כל הנבראים בשבת אליו ית' כדכתיב ויכלו כו'. וז"ש המד' איך בכח האדם להיות נבדל ונדבק בשורש עליון אף שהוא בעוה"ז ע"י החפץ והרצון והשתוקקות להתדבק בחיות פנימיות שנמשך ממקום גבוה מעל גבוה:
(Bamidbar 6:2) “When a man or woman explicitly (yafli) utters a Nazirite vow” means to separate oneself from worldly matters. Even if involved in worldly matters, one can connect to the source, the internal life force, which is called “pele” (wonder). As it says in Tehillim 72:18, “He does wonders (niflaot),” meaning Hashem provides this concept even in physical matters. The Rama (Orach Chaim 6:1) explains the blessing “umafli la’asot” as Hashem combining the spiritual soul with the physical body.
The Midrash (Bamidbar Rabbah 10:1) states, “His thighs are pillars of marble,” referring to Hashem’s longing to create the world. The creation is based on chochma, bina, and da’as, allowing one to connect to Hashem’s internal life force. On Shabbos, everything is elevated, recognizing their source and longing to be nullified to Hashem, bringing Hashem pleasure from creation.
The Midrash explains that through chochma, bina, and da’as, one overcomes the physical world's interference. Chochma is nullifying oneself to Hashem, realizing His greatness. Bina deepens this understanding, helping one naturally avoid sin. Da’as brings chochma and bina into every action, as it says, “In all your ways, know Him” (Mishlei 3:6). This leads to knowing the internal power of Hashem in creation. On Shabbos, it says, “to know (lada’at) that I am Hashem who makes you holy,” meaning all creation becomes nullified to Hashem. The Midrash teaches that one can connect to Hashem’s highest level through longing and desire, connecting to the inner life force, and ascending higher and higher.
אא"ז מו"ר ז"ל אמר עמ"ש מצות תשובה והתודו בגזילה. כי כל עבירה בכלל גזל. שמי שמחזיר כל הדברים להשי"ת שהוא המחי' הכל והוא בעלים של כל הנבראים ומי שיודע זה אינו חוטא בודאי:
The Chidushei Harim explained the pasuk (Bamidbar 5:7) “He shall confess his sin and make restitution,” noting that this commandment of repentance and confession is specifically mentioned regarding theft. This is because every sin is a form of theft. If one realizes that Hashem is the owner and sustainer of everything, they would not sin.
במדרש משבח השלום כלי מחזיק ברכה שלום. בשבת כתיב ויברך כי נק' שלום שהוא חיות פנימיות שבכל דבר ונקודה הנותנת חיים לכל חי נק' שלום שהיא שלימות הכל. וז"ש יאר ה' פניו ישא פניו וישם שלום. פניו הוא הפנימיות כמ"ש פנים בפנים כו'. להיות האדם דבוק בשורש החיות. ובמד' דכתיב לא ישא פנים רק הם נושאים פנים ומדקדקין לברך על כזית כביצה כו'. פי' אא"ז מו"ר ז"ל בשם הרה"ק מפרשיסחא ז"ל כי זה נשיאת פנים שמברכין על מעט ע"י שחשוב בעיניהם מצד שמקבלים מהשי"ת ומזה שבעים ומברכים והמדה לישא פניו לזה שנושא פנים. וכיון שהוא עפ"י שכרו לא נק' נשיאת פנים כו'. ונראה הפי' כנ"ל שבנ"י דבקין תמיד בפנימיות ושורש החיות. ולכך מצד שיודעין ששורש המזון מהשי"ת חשוב בעיניהם מצד הפנימיות. וז"פ שהשי"ת נושא להם פנים שאף שחוטאים במקרה אינו נחשב להם חטא ע"י שהשי"ת יודע שפנימיותם רק לדבוק בו והחטא במקרה. ודרך נשיאת פנים ע"י שמביט בחשיבות האדם אף שבעת הזאת נתחייב בדין נושא פנים כנ"ל. וזה רק למי שמבטל תמיד רצונו וחשקו שמבחוץ להיות דבוק תמיד בפנימיות החיות כנ"ל. [בס' קול שמחה כ' בא"א]:
The Midrash (Bamidbar Rabbah 18:7) says, “I praise Shalom—peace, for it is the vessel that can contain blessing.” On Shabbos, it says “He blessed it,” referring to Shalom, the internal life force that gives completion to everything. This is Shalom, the point that gives life to all. The priestly blessing (Bamidbar 6:25-26) says, “Hashem shall deal graciously with you (ya’er panav)… and give you peace.” Panav (His face) refers to the pnimius, the internal aspect, as in “Face (panim) to face” (Devarim 5:4). This means being connected to the source of life.
The Midrash (Bamidbar Rabbah 11:7) says that Hashem generally does not show favoritism, but He does to His nation, who bless Him even for small amounts of food. The Chidushei Harim, quoting the Rebbe of Pershischa, explains that this ‘favoritism’ is because Bnei Yisrael bless Hashem for even a small amount, valuing it as coming from Hashem. Since they show this appreciation, Hashem reciprocates.
Bnei Yisrael are always connected to the internal source of life. They value the source of food from Hashem, focusing on the pnimius rather than the amount. Hashem shows favoritism by not considering occasional sins, knowing their true desire is to connect to Him. This level of favoritism applies to those who constantly nullify their external desires to be attached to the internal life force.