מבוא השערים 7

השם חסיד אשר ההולכים בדרך הקדוש הבעש״ט ותלמידיו זצוקלל״ה נקראים, אינו חדש, עוד בדברי הנביאים מוזכר איזה פעמים השם חסיד על איש המעלה הקרוב יותר אל הקדושה, כגון ״אבד חסיד״ [מיכה ז׳], ״שמרה נפשי כי חסיד אני״ [תהלים פ״ט], ״תהלתו בקהל חסידים״ [שם קמ״ט] וכו׳, אבל לא נאמר בפרטיות איזה מעשים יעשה שיעלה על אשר ישראל להיקרא בשם חסיד, כי לקיים התורה ומצוות, כל איש ישראל מצווה ולא אתה בן חורין להפטר ממנה, א״כ החסיד צריך לעשות יותר ממצות התורה, ואיך, אם רק ירבה במצות בכמות או באיכות עשיתן ייטיב לעשותן,

Chapter 7 ⁴³⁰In Chapter 7, R. Shapiro defines the term hasid, not as a sociological term but as a spiritual one: a hasid is a ‘soul-full’ individual who engages in a particular level of avodah as discussed further in this chapter. R. Shapiro further stresses the significant role which even the common hasidim play in the hasidic system.
The term ‘hasid,’ by which the followers of the Besht are called, is not a new one. Already in the Prophets we find the term deployed to describe a person of a stature closest to holiness, such as “The hasid is lost” (Micah 7), “Guard my soul for I am a hasid” (Ps. 86), “His praise is amongst the congregation of hasidim” (ibid. 149), etc. Yet what remains unarticulated there is, which actions one might do in order to rise above the rest of Israel and be called a hasid? For every Israelite is commanded to fulfill the Torah and its commandments, ‘and you are not free to be exempted from it.’⁴³¹Mishnah Avot 2:16. If so, the hasid must do more than fulfill the Torah and commandments—but how so? Merely by doing more of them, quantitatively and qualitatively?

ובדברי חז״ל נשמע שהחסיד הוא שבכל מעשיו עושה לפנים משורת הדין, ובאבות [ה׳ י״ג] אומרת המשנה שלי שלך ושלך שלך חסיד, אבל גם פעולות אחרות שאינן תלויות בדין ולא בלפנים משורת הדין, נאמרות בדברי חז״ל על החסיד, כגון חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם התפילה, וכו׳, לא אמרו שהקדימו זמן התפילה או שהו בתפילתם בעצמה יותר, שיש בזה דין זמן תפילה והם עשו לפנים משורת הדין, רק דבר חדש, היו שוהין שעה אחת קודם ואחר התפילה, [ברכות פרק ה׳ מ״א] ועיין ב״ק ק׳ ע״א בתוס׳ ד״ה לפנים משורת הדין, שלפנים משורת הדין הוא רק כשאחרים חייבים בו ע״ש, ובברייתא דרפב״י בסוף סוטה מוזכרת חסידות אחרי כל המעלות ועליות בעבודה אף אחר המעלה של פרישה שהיא פרישה גם מן המותר כפרש״י, והיא הגדולה שבכולן עד שמביאה לידי רוח הקודש, משמע מזה שלא רק על שם הפעולות לבד נקרא חסיד ולא סתם מחמיר במעשים הוא, רק מצב הרוח ודרך עבודה עילאה הוא, שבעבורו נקרא חסיד, ואף תוספת עבודתו בלפנים משורת הדין, ובעוד אופנים שונים, תוצאות מצב רוחו ודרך עבודתו הוא.

From various statements of the Sages, we may infer that a hasid is one who performs all his deeds by going beyond the letter of the Law.⁴³²Hebrew, Lifnim Meshurat haDin. See, for example Talmud Berakhot 45b; cf. the related notion of ‘middat hasidut’ (e.g. Talmud Bava Metziah 52b). Further, the Mishnah in Avot 5:10 states: “What is mine is yours, and what is yours is yours—this is a hasid.” Yet also other actions which are not related to the Law nor going beyond it are correlated by the Sages with the hasid, such as “the early hasidim would wait one hour before prayer…”⁴³³Mishnah Berakhot 5:1 Note, they did not say that they prayed an hour earlier or took longer to pray, in the sense of working within the parameters of the laws of times for prayer and going beyond the letter of those laws. Rather, they did something new, waiting an hour before and an hour after.⁴³⁴R. Shapiro notes that, while some talmudic texts imply that the hasid is one who executes his legal obligations in a superogatory manner (such as praying even earlier than is mandated by the law), others associate the hasid with one who adopts extra or supra-legal behaviors entirely (such as preparing for prayer before beginning the mandated prayer itself). Yet, see Bava Kamma (100a Tosafot s.v. Lifnim Meshurat haDin), that the principle of going beyond the letter applies only to cases in which others would have been obligated.⁴³⁵And as such is correlated with legal requirements. R. Shapiro is evidencing his claim that the definition of the hasid extends beyond acting lifnim meshurat hadin, for his path extends into non-legal engagements while (according to the Tosafot) actions characterized as lifnim meshurat hadin are indeed legally required—they are just not required for this particular actor! And in the ‘teaching of R. Pinkhas b. Yair’ at the end of Sotah,⁴³⁶Actually, Talmud Avodah Zara 20b. hasidism is mentioned after all the other levels of avodah, even after the level of ‘separation,’ that is separation from that which is permissible, as Rashi explains;⁴³⁷Rashi ad locum. and it is the highest of the levels, bringing one to divine inspiration. This implies that the term hasid does not just describe one who performs a set of actions and is stringent with himself, but rather describes a spiritual state and lofty path of avodah. His additional avodah, as expressed in going beyond the letter of the law yet also in other manners, are the result of his spiritual state and path of avodah.

אבל הרמב״ם ז״ל בפ״ו מח״פ כבר מבאר את מצב הרוח של החסיד, שגם מעצמו נפשו שונאה את הדברים שגם דעת האדם מבין שרעים הם, כגון גנבה, גזלה וכו׳, משא״כ מי שאינו חסיד נפשו מתאוה להם וצריך להתגבר ולכבוש גם בהם את יצרו, והוא ז״ל מחלק בין מצות שכליות כנ״ל שרק בהם נפש החסיד בוחלת משא״כ חוקים שאין שכל האדם תופסן אדרבה עליהן אמרו חז״ל אל תאמר א״א בבשר חזיר וכו׳ רק אפשי ומה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי׳, ע״ש,

And yet: Maimonides, in the sixth chapter of his Eight Chapters,⁴³⁸Maimonides’ introduction to his commentary on Mishnah Avot. has already described the spiritual state of the hasid. The hasid despises those things which people innately know to be evil, such as theft and stealing, while one who is not a hasid desires those things and must control himself and overcome his inclination. Maimonides distinguishes here between rational commandments which the soul of the hasid despises, from the irrational commandments [hukim] which the human intellect does not understand. The Sages said about this latter type, “one should not say- I do not desire pork etc.. but rather I certainly desire it, but what can I do? My Father in Heaven has decreed against it.” ⁴³⁹Maimonides argues that one should innately abhor violation of rational commandments, with one’s impulses aligned with that of the Torah, while with regards to the irrational commandments, one should obey them solely out of sense of obligation rather than out of internal [moral, ethical, or other] motivation.

ובשע״ק מהרח״ו ז״ל חלק א׳ שע״ג איתא, שהחסיד, כל המידות טובות מוטבעות בו בטבע גמור שאין יצרו מתגרה בו להן ויצטרך לכבשו, רק מקיים התרי״ג מצות בשמחה מאהבה, ע״ש, היינו שגם החקים גם מעצמה נפשו רוצה לקיים, ואין להקשות מהגמרא אל תאמר א״א בבשר חזיר וכו׳ הנ״ל, כי הגמרא אומרת שלולא שאסרה התורה היינו מתאוים לו כי מצד עצמו אין להרחיקו, אבל מאחר שאסרתו התורה, אז כ״כ הכנסנו את רצון ד׳ בקרבנו עד שגם מעצמנו כבר אין מתאוים לו, כמו שכל איש ישראלי רואה את עצמו שבאמת אין לו שום תאוה לחזיר, נבלות וטריפות, והאם נאמר בשביל זה שעוברים אנו על דברי חז״ל שאמרו אל תאמר א״א בבשר חזיר וכו׳ רק אפשי וכו׳, כי גם עתה אומרים כן, לולא שאסרתו התורה הייתי רוצה בו, אבל עתה שאסרתו התורה, דברי התורה נכנסו בי עד שבאמת אי אפשי בו.

[Yet,] in Shaarei Kedushah of R. Hayyim Vital I:3 it says that a hasid has all good traits incorporated into his nature, to the extent that he has no need to overcome his inclination but rather fulfills all six hundred and thirteen commandments joyfully and with love. That is, he [innately] desires to fulfill even the irrational commandments. And do not issue a challenge to this by citing the [aforementioned statement of the] Talmud⁴⁴⁰See Midrash Sifra: Kedoshim 9:12. on “one should not say I do not desire pork,” for the Talmud merely says that had the Torah not forbidden this thing we would have desired it, for there is nothing inherently wrong with them. Yet, now that the Torah has in fact forbidden them, we have so imbibed the will of God that we, of our own accord, do not desire it—as every Israelite sees in himself that in truth he does not desire pork or non-kosher meats.⁴⁴¹This is a bold statement indeed for an author living in Warsaw in the 1930s, where many Jews did in fact eat non-kosher, that is, improperly slaughtered, meats. Perhaps R. Shapiro intends that even these Jews avoid prohibited species, such as pork; but the matter remains unclear, and it is equally plausible that R. Shapiro is here making a normative, rather than a descriptive, point. Shall we say therefore that we are violating the words of the Sages when they said ““one should not say I do not desire pork etc.. but rather I certainly desire it…?” [No,] for indeed we do say that, and would desire it—were it not for the fact that the Torah has forbidden it. But since the Torah has in fact done so, the words of the Torah enter me [sic] until I in truth do not desire it.

והנה בזוה״ק פ׳ נשא קמ״ה מגלה בקדשו יותר עד שגם לפי מעט השגתנו יתחוור הדבר יותר, וזלה״ק תאנא וכו׳ כל מי שיש בו יראת שמים זוכה לענוה כל מי שיש בו ענוה זוכה לחסידות וכו׳, תאנא כל אדם שיש בו חסידות נקרא מלאך ד׳ צבאות וכו׳, משום דאתי מסטרא דחסד וכו׳, אמר ר׳ יהודה והא תנינן אדם כללא דדכר ונוקבא, א״ל ודאי הכי הוא וכו׳ דמאן דאתחבר דכר ונוקבא אקרי אדם וכו׳ ולא עוד אלא דשריא בי׳ חסד, ומאן דלא אשתכח דכר ונוקבא לא הוו בי׳ לא יראה ולא ענוה ולא חסידות וכו׳, ומשום דכהנא איקרי חסיד בעי ליברכא וכו׳ כה תברכו וכו׳ וחסידיך יברכוכה עכ״ל זוה״ק. היינו חסיד הוא מלשון חסד, ורק ע״י יראת שמים וענוה באים לה ונעשה בחי׳ מלאך ד׳ צבאות.

The Zohar Parshat Naso (145) reveals more of this matter, helping even of us meager understanding it more clearly. “It is taught...All who have fear of Heaven merit humility; all who have humility merit hasidut...It is taught: Everyone who ‘has’ hasidut is called ‘an angel of the Lord…’ R. Yehudah said, “Just as an angel of the Lord of Hosts is priest Above, so an angel of the Lord of Hosts is priest below. The high priest below...is called an angel of the Lord of Hosts, since he comes from Hessed...R. Yehudah said, But have we learned: Totality of male and female! He replied, ‘Certainly so! For whoever is joined male to female is called Adam, and is then sin-fearing. Not only that, but he is imbued with hessed [kindness, graciousness]. And whoever is not male with female possesses neither awe nor humility nor hasidut...Since the priest is called hasid, he must bless...Thus shall you bless...your devoted ones [hasidekha] will bless You.” That is, hasid comes from the term ‘hessed,’ and it is only through fear of Heaven and humility that one arrives at it and becomes as an ‘angel of the Lord.’⁴⁴²This passage is cited to support the contention that to be a hasid is no mere sociological category, but is rather a state of being characterized by specific virtues, and correlated with specific (divine) traits.

ואם שמענו וראינו שמלפנים היתה כל עיקר החסידות בהאברכים, הם ישבו זמנים רבים אצל רבם, מרוחו עליהם האציל ואת עצמם בחסידות קדשו אף את סביבותיהם בתיקוני החסידות תקנו מן הלומדים ובני תורה ועד פשוטי העם, אם יחשוב מי שזאת היתה רק מסבה פשוטה לבד, מפני שהיו פנוים יותר כי היו סמוכים על שלחן חותניהם, ומן הבחורים קודם נשואיהם לא לקחו ליסוד החסידות מפני שעוד קטנים היו כי אז בני ט״ו וי״ח נשאו, ולפ״ז עתה שהבחורים פנויים עד למעלה מכ׳ וגם הם עוסקים ברוך השם בחסידות, לכן אין צורך באכילת הקעסט ושיהיו האברכים פנויים לעבודת ד׳ ועבודת החסידות. אם יחשוב מי כך, טועה הוא, וע״ש מגלה לנו הזוה״ק בזה שהחסידות רק מקצת קוי׳ מאירות אל השכל אבל עיקרה הוא למעלה מן השכל, סוד מסודי אלוקי ורז מרזי עולמות העליונים הוא החסידות, חסד של מעלה הוא ואורות קדושות ממשכת גם למטה עד גם לבחי׳ וחסידיך יברכוכה, שכמו שממשכת האורות גם לעולם הזה, גם ברכה ממשכת לעולם הזה, והחסיד בחי׳ מלאך ד׳ צבאות הוא ודוקא בנשוא עיקר החסידות. א״כ גם עתה שמצוק העתים לדאבוננו ובעונותינו הרבים הבחורים מתאחרים להנשא, טוב הדבר וישועת ד׳ היא שהם עוסקים בחסידות אבל את מקום האברכים אין הם ממלאים, ואם ח״ו לא יהיו לנו אברכים הפנויים לעבודת ד׳ ע״י החסידות, כל החסידות תהי׳ ח״ו מתמעטת וחסרה, ועוד נדבר מזה אי״ה.

If we have both heard and seen that previously, hasidism was entirely focused on avreikhim⁴⁴³That is, before R. Shapiro’s and his colleagues’ intervention, with their focus on hasidic youth.—well, they spent much time in their rebbe’s presence, who (in turn) spread his spirit upon them. They sanctified themselves, as well as all those surrounding them —from the learned to the simple folk—with the rectifications [tikkunim] of hasidism. One might think that this focus was due to the simple fact that it was these avreikhem who had more time available, since they were supported by their fathers in law; and the younger hasidic boys/adolescents were still too young—for at that time they married at fifteen or eighteen years old. Thus, now that boys are single into their twenties, occupied in hasidism, thank God, there is no need for the ‘kest’ system in order to render the avreikhim free for divine service and hasidic avodah.⁴⁴⁴In the 19-20th century Eastern European ‘kest system,’ young men, unmarried or married, who continued in local, full time Torah study, were supported by their parents and/or parents in law, often for a period of three years. See Salmon-Mack, Tamar. "Childhood." YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe, 2 August 2010. Accessed October 11, 2019, <https: yivoencyclopedia.org="" article.aspx="" childhood="">. If one thinks this, he errs. About this very matter the Zohar reveals to us that only a bit of the light of hasidism is directed to the intellect. The bulk of it is beyond the intellect, consisting of divine secrets and mysteries from the upper worlds. This is hasidism: grace [hessed] from Above, whose holy lights extend downwards to the extent that it reaches to the sense of ‘and your faithful [hasidekha] will bless You;’⁴⁴⁵Psalm 145:10. for just as the lights are drawn to this world, so too does blessing. The hasid is like an ‘angel of the Lord,’⁴⁴⁶See Malakhi 2:7. and the essence of hasidism is specifically [expressed in the life of ] a married person.⁴⁴⁷R. Shapiro has not articulated the connection between the notion that hasidism is grace and blessing from Above and the claim that hasidism must be enacted specifically by married avreikhim, nor does he elsewhere within this text; perhaps there is some mystical explanation that he intended to articulate elsewhere. The closest he gets in this text to explaining the focus on married avreikhim is when he discusses the need for the kest system and the ability of avreikhim to be freed from worldly concerns and to be totally focused on their practices; but in theory, this is an economic matter which did not require being married per se. As such, nowadays when, due to the vagaries of the time and to our sorrow, young boys delay getting married, it is a positive thing, indeed a salvation of God, that they occupy themselves in hasidism. But they do not thereby replace the avreikhim. If we would not, God forbid, have avreikhim free to serve God through hasidism, all of hasidism would be diminished and lacking, Heaven forfend. We will speak more about this, God willing.

יסוד ועצמיות החסיד בחי׳ חסד הוא, ומה הוא חסד, בפתח אלי׳ אומרים חד ארוך וחד קצר וחד בינוני, ארוך היינו שאין הכלי מסוגרה כ״כ ואורה מאיר ומשפיע ממנה הרבה, וחד קצר, גבורה, שהכלי שלה מסוגרה ואורה נסתר יותר ורק מעט ממנה מתגלה, וחד בינוני, תפארת, ולפ״ז אין להשם חסידות עצמיות מוגבלת לומר שרק זו היא, כי רק חסד והתגלות היא, שנפשו של החסיד אינה מוסתרת בהכלים וחומריותו כי זיככם כנ״ל בשע״ק.

The fundamental essence of the hasid lies in the aspect of ‘hessed.’ What is hessed? In Patakh Eliyahu⁴⁴⁸A Kabbalistic section of the introduction to Tikunei Zohar, named after its initial words, where it is attributed to Elijah the Prophet. it makes reference to [in relation to sefirot] ‘one long, one short, one medium.’ ‘One long’ means that the vessel is not totally closed and its light shines forth from it.⁴⁴⁹Presumably corresponding to Hessed. ‘One small’ corresponds to Gevurah/might, meaning that the vessel is closed and its light is mostly concealed within it, only a bit revealed outwards. And ‘one medium’ corresponds to Tiferet.⁴⁵⁰The intermediate combination of the former two. Accordingly, the term ‘hasidism’ does not have a defined, unique definition; rather, it refers to [qualities of] grace and revelation, for the soul of the hasid is not concealed within vessels and materiality, for he has purified them, as cited above from Shaarei Kedushah.⁴⁵¹That is, rather than defining hasidism by a particular set of behaviors, this text delineates the term as measures of revelation. To adhere to hasidism, then, is to cultivate and partake in greater and greater degrees of revelation, extending to revelation within physicality.

והוא גם הענין שאיתא ברש״י פסחים דף מ׳ הבאנו בהכשה״א, בעל נפש, חסיד, היינו שאין נפשו טמונה ומוסתרת כ״כ בגופו, רק בחי׳ חסד, חד ארוך עד שנפשו גלוי׳ בו, ועלי׳ נקרא ״בעל נפש״, ונפשו הגלוי׳ שוקקה לד׳ עד שגם מעצמו אינו מתאוה לעבירה רק למצות וגם מרבה במעשים טובים שונים כדי להתקרב יותר לד׳. עושה לפנים משורת הדין, ושוהה שעה אחת קודם התפילה ולאחר התפילה ובשעת התפילה, וזהיר בכל המעלות המנויות בברייתא דרפב״י עד שבא לרוח הקודש. כי זהו ראשית התקרבות לרוה״ק לגלות את שורש נפשו כמו שאיתא בהקדמה שבשע״ק, שהבאנו בראשית הכשה״א, עד שנעשה כמלאך ד׳ צבאות. אף ברכות ממשיך לעוה״ז, כיון שכל מעשיו ופעולותיו מעשי נשמה הן.

This is the intent of Rashi⁴⁵²Talmud Pesakhim 40a: “Rabbah said, a ‘master of his soul’ (baal nefesh) will not soak wheat [in water during Passover, lest it become leavened].” Rashi there equates a ‘master of his soul’ with ‘a hasid,’ ostensibly indicating that this individual acts extra piously and cautiously in avoiding leavening grain. R. Shapiro interprets the phrase hyperliterally, as a hasid being one who has mastered the spiritual art of revealing his soul even within its corporeal vessels. (Talmud Pesakhim 40, cited in Hakhsharat haAvreikhim), that a ‘soulful person’⁴⁵³Baal nefesh, often rendered as a ‘pious individual.’ is a hasid—that is, his soul is not hidden and concealed in his body, but rather in the aspect of Hessed—‘one long’—until his very soul is revealed in it. He is thus called a soulful person, and his revealed soul yearns for God, to the extent that of its own accord it desires not sin but only fulfillment of the commandments. He engages in many and varied good deeds in order to draw closer to God, going beyond the letter of the law, delaying for an hour before prayer and after and during, being scrupulous in all the levels enumerated in the teaching [beraita] of R. Pinkhas b. Yair, until he comes to the [capacity of ] Holy Spirit. For this is the beginning of this rung: to reveal the root of his soul—as said in the introduction to Shaarei Kedushah, which we have cited in the beginning of Hakhsharat haAvreikhim—until he becomes as ‘an angel of the Lord.’ He even draws blessings to this world, for all his actions are ‘soulful.’

הן בכל דרך עבודה מן הנביאים והלאה היתה בחי׳ חסידות, כנ״ל מהפסוקים ודברי חז״ל שהשם חסיד מוזכר בהם, כיון שאין להחסידות דרך ועצמיות מוגבלת רק התגלות הנפש והקדושה היא, וההתגלות היתירה אשר בכל דרך עבודה, בכל דור ודור אשר מלפנים בשם חסידות נקראה, אבל דרך והתגלות הבעש״ט, שלא את האור אשר בתוך הכלים לבד הוא מגלה רק גם את הכלים בעצמם, וגם את אשר חשבנו לכלי, גוף ומסתור, מעתה מאיר, האם יש לקראותה שם אחר אם לא את השם, חסידות, והאם יש התגלות וחסידות כזו גם בהכלים עצמם, זו היא באמת חסידות של ראשית התגלות המשיח ב״ב.

All avodah, from prophecy onwards, functions in the sense of hasidism, as mentioned above from verses and statements of the Sages in which they employ the term hasid. For hasidism is not a particular defined path, but rather revelation of the soul and holiness. All additional levels of revelation, within each path throughout the generations, were called hasidism. Nonetheless, the path and revelation of the Besht, who revealed not only the light contained inside the vessels but rather that which inhered within the vessels themselves, and who demonstrated that even that which we had thought to be merely a vessel—material and concealing—from now on shone—could we call this anything other than hasidism, of a sort reaching even the vessels themselves? This, indeed, is the hasidism of the beginning of the messianic revelation, may it arrive speedily in our days.⁴⁵⁴Beshtian Hasidism is thus both heir to and continuation of all prior instantiations of ‘soulful’ avodah, as well as an evolution thereof, as it extends soulful piety to its fullest extent, into engagement with the material world itself, as fitting for the final rung of avodah before the advent of the messianic period.

ובזה נראה יותר צד התדמות החסידות להנביאות, שכמו הנביאות גם איש הפשוט אשר לא לפני הנביאים אם הי׳ רוצה להתקרב להם ואורם גם עליו יזרח, גם הוא נתהפך לאיש אחר וגם ניבא עמהם. ואף אם לעצמו לא הי׳ נביא, וגם חדלה נבואתו כשנתרחק מהם בגוף ונפש, כמו שאול ואנשיו, מ״מ כשבאו לפני שמואל הנביא גם הם נבאו. כן גם החסידות גם אנשים פשוטים אם רק היו יראי ד׳ שומרי המצות, תמימים ובעלי אמונה, נעשו חסידים לפי ערכם כשהיו דבוקים אל רבם, אף אם החסידות מדרגה עילאה היא. ולקדוש ישראל הבעש״ט זצוק״ל עם כל גדולי החברייא מלאכי אלקים תלמידיו שנסעו אליו, גם אנשים פשוטים בעלי מלאכה ומוכסנים [ארענדארין] נסעו והוא זצ״ל הי׳ מקרבם, ואף שלח לפעמים מגדולי תלמידיו צדיקים וגאונים לאיזה איש פשוט להתלמד ממנו איזה מדה טובה תמימות או בטחון, אמונה פשוטה, אמונת חכמים, או אהבת ישראל וכדומה. כי הלא גם בהם נמצאה נשמת ישראל חלק אלוק ממעל רק שלא נתגלה בו, וכשבא האיש אל רבו וניצוצין די נור עליו יפלו גם נשמתו תבער ואשה תתלהב. [ועוד נדבר אי״ה בפנים הספר למה יש לאנשים פשוטים, לפעמים אמונה יותר פשוטה וחזקה, וכן שאר מדות פשוטות הנ״ל עד שהבעש״ט ז״ל הי׳ שולח לפעמים מגדולי תלמידיו להתלמד מהם].

In this, the similarity between hasidism and prophecy is more apparent. For regarding prophecy, a simple man who wanted to come close to the prophets so that their light should shine on him, would become transformed into another person [upon encountering prophets] and prophesize with them. And even if he himself would not prophesize, or if his prophesizing would cease when he was physically or spiritually distant from them, like Saul and his men, nonetheless when they came before Samuel they prophesized. So too with hasidism: even simple people, if they would be but God fearing and observant of the commandments, wholesome and faithful, would become hasidim when they cleaved unto their rebbe according to their respective stature, though hasidism is indeed a lofty level. When his students traveled to the holy Besht and his fellows, angels of God, even the simple people, workers and lease owners [Yiddish, aranderin] traveled as well, and he would draw them close. He would even at times send his great disciples, geniuses and righteous ones, to a simple person to learn from him some good trait, such as simplicity or trust- simple faith in the Sages or love of Israel etc… For does not the soul of Israel, a portion of God above, inhere in these [people] as well, even if not in a revealed manner? And when this person would come to his rebbe, a spark of fire would fall upon him, and his soul would come aflame with a flaming fire.⁴⁵⁵Just as a mighty fire can emit a mere spark unto kindling and ignite another fire, so too, the fire of hasidism can spark forth onto a simple hasid near his rebbe, and develop in him into a powerful force. [We will speak further of this, God willing, within the book, as to why sometimes simple people have stronger faith and other simple traits, to the extent that the Besht would at times send his greatest disciples to learn from them].

ובסוף ספר הק׳ נועם אלימלך באגרת הקודש איתא, ששאל אותו בנו הצה״ק הרבי ר׳ אלעזר זצוקלל״ה על נוסח התפילה שהחסידים משנים מאשכנז לספרד והשיב אביו הקדוש זצוקלל״ה, שנוסח ספרד היא נוסחא גבוה באור גדול שאין העולם כדאי להשתמש בו ולכן העמיד הב״י את נוסח אשכנז במקומו שהוא דבר השוה לכל נפש בערכנו, אבל לפי הצדיקים אשר רחצו מצואתם ומדקדקים על נפשם כחוט השערה ודאי לא היתה כוונתו ז״ל עליהם לבטל אותם מלהתפלל נוסחא זו, ואם תקשה לך הא יש כמה אנשים שאינם במדרגה זו ואעפ״כ מתפללים נוסחא זו ומתחברים להחסידים עליונים וגם הם נקראים בשם חסידים, ואומר בקדשו שכתבו, ״ויאמינו בד׳ ובמשה עבדו״, שמש״ר הי׳ מקדש עצמו עד שבא למדרגת הנבואה ועלה למרום והוריד התורה לישראל, אבל כל ישראל לא היו יכולים לבוא אל מדרגת מש״ר ושיקבלו את התורה במדרגת הנבואה, אך מחמת שהאמינו במשה והתקשרו בו והוא הי׳ משפיע עליהם רוח קדושה, והי׳ כאילו הם ג״כ במדרגה זו ועי״ז יכלו כולם לקבל התורה ע״י אחדותם והתקשרותם במשה. זהו קיצור דברי קדשם שם,

In the end of the Noam Elimelekh, in the ‘holy Epistle,’ it says that his son, the holy and righteous R. Elazar, inquired of him regarding the liturgical change which the hasidim made, from the Ashkenazic rite to that of the Sefaradim.⁴⁵⁶On this shift in liturgical rite, see Biale et al, 91 and 172. His father replied that the sefaradic rite is a lofty one, with a light so great the world is unfit to use it. Therefore, the Beit Yosef⁴⁵⁷R. Yosef Karo, in his commentary on the Arba Turim code. established the Ashkenazic rite in its stead, for it is equally usable by all of our stature. But certainly it was not his intention that the righteous who had washed themselves of their filth and were as punctilious with themselves as a thread of hair,⁴⁵⁸A talmudic idiom; see Talmud Bava Kamma 50a.cease from praying with this rite.⁴⁵⁹The Sephardic rite is therefore presented as the more authentic one, with the Ashkenazic rite an innovative, second-tier substitute for the average folk. Rather than themselves instituting a change in rite, as charged, the story casts the hasidism as the tradionalists, holding fast to the sacred and original Sephardic rite. Now, you might challenge me [by pointing out] that there are some people who are not on this level and yet pray with this rite. [I would retort that t]his is because they are connected to the lofty hasidim and thus they too are called hasidim. The Noam Elimelekh continues on to explain, citing the verse “and they believed in God and in Moses His servant,”⁴⁶⁰Exodus 14:31. that Moses had sanctified himself until the level of prophecy, and ascended Above and brought the Torah down to Israel. Yet all of Israel were unable to come to his level and receive the Torah from the level of prophecy; it was on account of their belief in Moses that they tied and bound themselves to him, and he caused the Holy Spirit to flow onto them so that it was as if they too were on this level. Thus, they were all able to receive the Torah, through their being united and bound to Moses.⁴⁶¹Comparably, even the simple hasidism are capable of attaching themselves to the divine and to divine inspiration, via their connection with the rebbe. This is a summary of his words there.

וממשיל בזה החסידים שאינם ראוים להקרא חסידים אל ישראל שלא היו כולם ראוים לנבואה ולקבל התורה, ומ״מ ע״י התדבקותם ואמונתם במשה רבנו נתעלו וקבלו התורה. כי הקדושים בעלי הקבלה אף שגם הם קדשו את הבא אליהם, אבל שגם לימודי הקבלה, השגותיהם והבנת חכמת קדשם יכנסו פתאום אל איש שלא למד ולא יגע, לא מצינו לא בהם ולא בבעלי התלמוד, עד שחקקו ואמרו לא יגעתי ומצאתי אל תאמין [מגילה י׳] וההדיוטים ועמי הארץ היו מרוחקים מהם, ואותם שרצו להתקרב אליהם היו רק בבחינת עַלים שכל תכלית קיומם הדא רק לשמור את הפירות, כמו שאיתא בגמרא חולין צ״ב, לא כן הוא בנבואה וביותר בחסידות שכל עיקרה הוא להרחיב ולפשט את אור קדושתו יתברך גם במקומות הרחוקים, גם הכלים אור וגם המסתירים אשר לנו נראו כמסתירים, קדושה הם, ומכש״כ ישראל שהוא יתברך דבוק בהם והם בו, כולם קדושים, ואפילו אם הוא איש הדיוט מ״מ בהתקרבו אל אור המאיר ואל האש הבוער גם נשמתו העמומה בו תדלק ואורו יאיר כנ״ל.

We might compare those hasidim, who are not truly fit to be called hasidim,⁴⁶²I.e. Members of the hasidic community and participant in its norms, but whose personality and inner life are insufficiently molded by hasidism. to Israel, who were not all fit for prophecy and receipt of the Torah. Nonetheless, through their cleaving unto and belief in Moses, they were elevated and received the Torah. Yet [on the other hand], though the masters of Kabbalah sanctified those that came to them, we have never found that therefore the insights and wisdom of Kabbalah should enter suddenly into one who has not studied them. Nor have we found this with the Talmudic sages; indeed, they investigated and concluded that if one says ‘I did not toil yet I found, he is not to be believed.’ (Talmud Megillah 6b).⁴⁶³That is, while divine inspiration can be imbibed by osmosis via connection to one’s rebbe, one must invest in one’s studies personally in order to see results. Talmudic learning, as well as kabbalistic learning, can only be gained by personal investment. The common folk were distant from them [the sages], and those who desired to come close to them were as leaves, whose entire purpose is to protect the fruit, as it says in the Talmud (Talmud Hullin 92).⁴⁶⁴Talmud Hullin 92a: “Rabbi Shimon ben Lakish says: This nation is akin to a vine. The branches of the vine support the clusters of grapes [and] the leaves... The clusters of grapes are the Torah scholars. The leaves are the ignoramuses…Let the clusters pray for the leaves, for if it were not for the leaves the clusters could not live.” [However, t]his is not so regarding prophecy, and especially hasidism, whose entire purpose is to expand and spread forth His holy light, even to the distant places; in which the vessels are light and even those things which appear to us as concealments are all holy. Even if he be a simple person, nevertheless by coming close to the illuminating light and the burning fire, his soul, dulled within, is lit, and his light shines, as mentioned above.⁴⁶⁵The hasidic leaders, like the prophets, have the ability to hallow and inspire even the simple and uneducated. This is a corollary of the nature of their spiritual paths, in which even the ‘vessels’—simple material existence—is revealed to be composed of divinity.

ועוד בתדב״א, נרמז מן החסידים ההדיוטים. וז״ל הק׳ רפי״ב, חסידי עמי הארץ, אע״פ שלא קראו וכו׳ הואיל והוקרו והושנו את בניהם, ואין בהם עע״א, ואין בהם חמס וגזל, ואין בהן ג״ע וש״ד, והיו מהנין ת״ח מנכסיהם. הקב״ה מביא אותם ויושבים אצל הצדיקים, ויהיו נהנים מן השמש שיזרח לצדיקים לימות ב״ד ולעה״ב עכ״ל הק׳. כמעט כדברי קודש שבנ״א. שע״י שגם היו נשמרים מעבירות פשוטות. ואת בניהם לתורה גדלו, והם דבוקים בת״ח, קורא אותם אליו הם חסידים וגם לעוה״ב ולעתיד אצל הצדיקים ימצאו ומאור שמשם יהנו.

Further, Tana d’bei Eliyahu refers to these simple hasidim, as it says there in the beginning of Chapter 12:⁴⁶⁶Seder Eliyahu Zuta, Chapter 12. “The hasidim of the common folk, though they have not read...since they have seen to it that their sons have read and learned, and they do not worship other gods, and do not thieve nor steal, and do not engage in sexual immorality or murder, and support Torah scholars from their possessions—God brings them and seats them by the righteous, and they receive pleasure from the sun shining for the righteous, until the days of the son of David and the world to come.” This is almost exactly like the words of the Noam Elimelekh: since they withheld from basic transgressions and raised their children to [a life of] Torah and cleaved onto Torah scholars, Elijah calls them hasidim, who will in the next world be found by the righteous, receiving pleasure from their sun.

אדרבה זהו אחד מעיקרי החסידות לא לרחק רק לכַלל גם את בעלי הבתים גם את ההדיוטים, ואף שגם בפעולת העַלים יש להפשוטי עם גם בהחסידות, לשמור את הפרי לעסוק בשבילם במסחר ומלאכה ולפרנסם, אבל לא זהו בלבד כל תכליתם בעולם, רק שוחד עם רבם ועם החסידים הגבוהים גם הם ידלקו ומכולם יחד תעשה אבוקה שתבער ותאיר אף את כל העולם באור ד׳ ואש של מעלה, ולא להם לבד ייטיבו בזה, רק גם להצדיקים עובדי ד׳ הגדולים, שגם הם יעלו יותר כשיתקשרו עם שאר ישראל אפילו ההדיוטים,

In fact, it is just the opposite [of such elitism]! It is one of the roots of hasidism not to distance but rather to incorporate even everyday householders, even the simple folk; that they have a place in hasidism doing the ‘work of leaves,’ guarding the fruit by working and supporting them. Yet their purpose goes further than this: with their rebbe and the lofty hasidim, they too are lit, and all together they form a flaming, shining torch, illuminating the whole world with the light of God and heavenly fire. This benefits not only themselves but also the great righteous, servants of God, who ascend higher as well when they are connected to the rest of Israel, even with the common folk.⁴⁶⁷In this argument, R. Shapiro balances his call for an elite fellowship with a more popular reinforcement of the value of the common hasidim. His agenda is to inspire all ranks to reinvest in their hasidism.

ובספה״ק בית אהרן פ׳ נצבים איתא וזלה״ק, וכפי שאומרים בשם הרה״צ הק׳ מורינו הרב רש״ק זצ״ל, למשל שהי׳ צריך מלך אחד ליקח איזה דבר ממקום גבוה מאוד ולא הי׳ לו כ״כ סולמות הרבה, מה עשה, העמיד כמה אנשים אחד על חברו עד שהגיע העליון למקום הגבוה וכו׳, והנה אין זה אפשרי לומר שהאיש העומד על הארץ אינו נצרך לזה, הלא אם ילך האיש ההוא ממקומו יפלו כולם, כן הוא הדבר ממש בקדושת הקב״ה, כי באמת אין זה אפשרי להשיג הבורא ב״ה בלתי אם יש ס״ר ישראל והם כוללת ישראל, והגם שיש בזה אנשים קטני ערך, עם כל זה בלעדם לא ישיגו הגדולים חיות הבורא (ברוך) ב״ה ע״ש, לא רק כעלים הם לשמור, אך גם הגדולים לא ישיגו בלתי קטני הערך.

In Beit Aharon, Parshat Nitzavim, it says: “They tell a parable in the name of the holy righteous R. Shlomo Karliner of blessed memory: A king needed to get something from a very high place but did not have enough ladders. What did he do? He had ten men stand on each other’s shoulders until they reached this very high place etc...It is not the case that the one on the ground is superfluous, for if he would move they would all fall! So it is—actually [mamash]—with the holiness of the Holy Blessed One. In truth, it is impossible to grasp the blessed Creator without 600,000 of Israel, constituting the entirety of Israel—including [perforce] people of low stature. Without them, the great would not grasp the lifeforce of the blessed Creator.” They are not merely leaves guarding the fruit—rather, even the great ones could do not grasp without those of minor stature.

ובמה גדול כחם שגדולי הצדיקים עליהם ועל ידיהם יעלו, מפני שהם מן עמידתם אינם נשמטים, רק על עומדם עומדים, ואת עבודת קונם עובדים, כי כיון שפעל הבעש״ט ותלמידיו זצוק״ל להמשיך קדושתו ית׳ ולגלותה גם בעולם הזה, אף בנמיכיות וכלים, לכן כל איש ישראל גם בגופו ונמיכיותו, במצבו, ברצונו, מידותיו, אמונתו גם הפשוטה מבלי השגות גדולות, יכול לאחוז בכבודו ולהתקשר בו ית׳.

From whence did this great capacity come, upon which the great righteous themselves ascended higher? From the fact that they maintained their position⁴⁶⁸Alternatively, ‘kept their feet on the ground; remained rooted.’ and served their Creator from it. For since the Besht and his disciples drew down His holiness, spreading it even in this world, with its lowliness and vessels, every Israelite—with his body and lowliness, his particular situation, will, traits, simple faith—is able to seize onto His glory and be tied to Him.

ובכתבי הקדוש ישראל הרב הצדיק הק׳ ר׳ אשר הגדול זצוקלל״ה מסטאלין איתא במנ״ח וז״ל הק׳, מען מיינט אלץ ג-ט איז אויפן הימעל כילעבין ג-ט איז אויף דער ערד אויף דער נידריגסטער ערד, איטליכער יוד קען דערלאנגען ג-ט, דער קלענסטער דער געמיינסטער יוד קען דערלאנגען ג-ט, עם איז נאר אַ עבירה וואס מיפערשלאפט די צייט עכ״ל הקדוש, כל החסידות כמעט נכללה בדברי קודש אלו.

As it says in the writings of R. Asher the Great of Stolin: “One thinks that God is in Heaven but God is really in the lowest earth. Thus, every Jew can reach out and grasp Him. Even the smallest and most ordinary Jew can reach and grasp God. The only sin is for one to sleep the time and opportunity away.” Almost all of hasidism is summed up in these holy words.

אף בענין רוח הקודש עתה בימינו רואים שדרכה החסידות את דרכה, כי גם בשע״ק חלק ג׳ שע״ז איתא וזלה״ק, בהנהגת רוח הקודש עתה בזמנינו, וזה וכו׳ אל יתיאש האדם וכו׳ והנה באזנינו שמענו ובעינינו ראינו יחידי סגולה השיגו למדרגת רוח הקודש בזמננו זה, והיו מגידים עתידות ובהם בעלי חכמה לא נתגלו בדורות שקדמו אלינו ע״ש, אומר הוא זצ״ל בקדשו שגם עתה אפשר לבוא לידי רוה״ק ולאמר עתידות שלא הגיעו לה דורות שלפנינו, אבל טעם למה יכולים לזכות לזה גם יותר מדורות שלפנינו לא נאמר בדבריו הקדושים,

We can even see that hasidism has its own path regarding divine inspiration [ruakh hakodesh]. For it says in Shaarei Kedushah 3:7: “Regarding the practice of achieving divine inspiration nowadays...one should do not despair...for we have heard with our own ears and seen with our own eyes how unique individuals have achieved the level of divine inspiration in these very times; they would offer portends, and among them were holders of wisdom which had not been revealed in prior generations.” The author thus says that even now we can achieve divine inspiration and offer portends not seen by prior generations. Yet he does not explain the reason for this ability to merit even more than prior generations.

וגדולי החסידים מטעימים את הדבר גם כן בדרך עבודתם הנ״ל והתגלותם הקדושה, וז״ל הק׳ בנועם אלימלך פרשת וישב ע״ד ששמעתי משל מתוק מפי אדומ״ו הרב המגיד דק״ק ראווני זללה״ה, והוא, שאנו רואים שכעת אשר אנחנו בגלות המר יש בנ״א שזוכים לרוה״ק בקל יותר מבימי הנביאים שהיו צריכים השבעות והתבודדות רב כידוע כדי שישיגו הנבואה ורוה״ק, ואמר משל נפלא ומתוק למשל המלך שהוא במקום כבודו בביתו וכו׳ ויבא איזה אוהב המלך וירצה להזמינו לסעודתו לביתו אזי בודאי יכעס עליו המלך כי אין זה כבוד של מלך לצאת מפלטין שלו לבית אחרים, גם אם יהי׳ הסעודה גדולה עד למאוד, ובלתי אפשרי שיזמין את המלך לביתו עד שיכין כל הכנות ויעמיד מליצים ופרקליטין גדולים שימצא חן בעיני המלך שיבא לסעודתו, אבל כשהמלך נוסע בדרך ורוצה ללון בדרך אזי כאשר ימצא מקום נקי באכסניא, אף אם בית המלון הוא בכפר אם הוא רק נקי אזי זה בית מלונו ללון שם, והנמשל מובן ממילא בזמן שבית המקדש קיים והי׳ שכינת כבודו בבית קדשי הקדשים אזי אם הי׳ רוצה אדם לשאוב רוה״ק או נביאות הי׳ צריך עבודה גדולה וכו׳ אבל עתה בגלות שגם השכינה הקדושה גלתה עמנו ותשוקתה מאוד למצוא מקום דירה לשכון בה, ואם מצאה מנוח ומקום נקי אדם שהוא רק נקי מעבירות וחטאים אזי שם היא דירתה עכ״ל הקדוש.

The hasidic masters, however, do explain this matter through their path of avodah and revelation of holiness, as it says in Noam Elimelekh Parshat Vayeshev: “I have heard a sweet parable on this matter from the mouth of the Maggid of Rivne:⁴⁶⁹That is, R. Dov Ber, the ‘Maggid of Mezeritch,’ who moved to Rivne (Ukraine) towards the end of his life. “We see that when we are in the bitter exile, there are some who merit divine inspiration with more ease than in the days of the prophets, who required many oaths and meditations, as is known, in order to achieve prophecy and divine inspiration. He offers a wondrous and sweet parable of a king who remains in his palace etc... and a certain admirer of the king comes, wanting to invite the king to a feast at his own home. Certainly the king will become angry with him, for it is not in accordance with his honor to leave his own palace for someone else’s home, even if there be some great feast there; and it is impossible for this person to fully prepare and appoint advisors to intervene and convince the king to join him. Yet, when the king is traveling and wants to spend the night on the road, then as long as he finds someplace clean—a clean inn, even if it be in some village—then this is his lodge for the night. The analogy is self-explanatory: When the Temple stood, with His Presence (Shekhinah) residing in the Holy of Holies, when one wished to draw forth from the Holy Spirit or prophecy, he required great avodah...but now, in the exile, when the Shekhinah has been exiled with us, with Her great desire being to find a place to reside in, if She finds a clean place to rest—a person clean of transgression and sins, then that is Her lodging.”⁴⁷⁰Ironically, and stated strongly: the more exilic one’s existential state is—that is, the more distant one’s generational state is from God—the easier it is to access Him!

ובספה״ק מאו״ש פ׳ ויגש איתא, ובהיותו בא להכנעה, אזי ממילא הוא מופשט קצת מגשמיות וכו׳. ונשאר ברוחניות, ואזי מתדבק עצמו בעולמות עליונים, וכו׳, וזה ידוע וראיתי כן מצדיקים גדולים, שבהיותם מדבקים עצמם בעולמות עליונים, והמה מופשטים ממלבושים גופניים והשכינה שורה עליהם ומדברת מתוך גרונם, ופיהם מדבר נביאות ועתידות ע״ש.

In Maor vaShemesh Parshat Vayigash it says, “When one comes to a state of humility and subjugation, then he is automatically stripped of his physicality a bit… and is left in a spiritual state, connecting himself to the upper worlds...This is known, and I have seen it among the greats and the righteous ones. When they connected to the upper worlds, they were stripped of their physical garb; the Shekhinah rested upon them and spoke from their throats, their mouths uttering prophecies and portends.”

למה אפשר עתה יותר לזכות לרוה״ק מאשר בימי הנביאים, מפני שאחר החורבן נמשך האור עוד יותר למטה, גם לגלות, כנ״ל מהמגיד הגדול זצ״ל, ובמה יכול האיש לקרב עצמו שגם הוא יזכה לרוה״ק, ע״י שהוא יכניע את עצמו יותר כנ״ל במאו״ש, זהו דרכם הקודש להמשיך האור גם בכלים ובנמיכיות, אל השמים עלו ״דרך הארץ״, ובג״ע טיילו ועם המלאכים התווכחו ולפני כסא הכבוד השתטחו ובעד ישראל המליצו, והכל ע״י דרכם דרך ההשפלה להמשיך ולגלות האור גם בנמיכיות ושגם בשפלות אלקותו יתברך נמצא.

Why, then, is it more possible nowadays to merit divine inspiration than it was in the days of the prophets? Because after the destruction of the Temple, the light was drawn farther down, even to the exile, as mentioned above from the great Maggid. How can one draw himself closer so that he too might merit divine inspiration? By humbling himself, as mentioned earlier in the Maor vaShemesh. This is their holy path—to draw light down even to the vessels and lowliness. They ascended to the Heavens via the earth, and traveled through Eden, and debated the angels and laid themselves before the Throne of Glory and intervened on behalf of Israel. All this through their path, the path of the lowly: drawing and revealing the light even in the lowliness, such that even in the low places, His divinity is present.

וכבר דברנו בהכשרת האברכים פ״ט מענין שד׳ הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, לא אלקות בלבד אין עוד, רק שבכלל אין מציאות זולתו יתברך. אין מציאות נמצא זולת מציאות אלקית ואין דבר נעשה אשר לא יעשה ד׳, הכל הוא אלקות וכל המעשים ד׳ עושה. ועבודת איש הישראלי היא לראות ולגלות, ולהרחיב הארת אלוקתו יתברך בו בקרבו ובכל סביבותיו, גבוה ונמוך, שלא יהי׳ בהם שום דבר זולת אלקותו יתברך, רצונו, ותורתו. ובב״א לסוכות איתא וז״ל הקדוש ושמעתי שאמר הרב הצדיק ר׳ מענדיל מבא״ר [תלמיד הבעש״ט] מה שהוא מתפלל תמיד עיניו למטה הוא לחפש מקום נמוך מאוד כי שם ג״כ אלקות וחיות שלו ולית אתר פנוי מני׳ וכו׳ ע״ש.

We have already spoken in Hakhsharat haAvreikhim, chapter 10, of the meaning of “The Lord is God in Heaven above and the Earth below, there is no other”⁴⁷¹Deuteronomy 4:39.—not only is there no other divinity besides Him, there is no existence besides Him. There is no existence other than divine existence, and nothing happens which God has done made happen. Everything is divinity and every occurrence, God has made. The avodah of the Israelite is to see, reveal, and expand His divine illumination- inside himself, in his surroundings, both exalted and lowly. There should be nothing in them other than His divinity, will, and instruction/Torah. As in says in Beit Aharon to Sukkot, “I have heard of R. Menakhem Mendel of Baar [a disciple of the Besht] that he would always pray with his eyes cast downwards, because he was searching for a very low place, for there as well is His divinity and lifeforce, ‘and there is no place free of Him.’”

נחזור להנ״ל גם אנשים הדיוטים כשנוסעים להרבי ומתחברים עם חסידים נקראים חסידים, וכמו שהבאנו לעיל מאגרת הקודש אשר בספה״ק נועם אלימלך מענין נוסח ספרד, הן עיקר החסידות הוא בבני תורה ובעלי קבלה, כמו שהבאנו לעיל מספ״ק שלא ישיגו את דרך הבעש״ט זצוק״ל זולת בעלי קבלה, ולא רק בדעתם לבד ילמדו, רק בכלם יהיו אנשי לבב ובעלי מוח המתלהבים בלהבי קודש, אמנם, כאשר כולם מתחברים יחד, מקבלים זה מזה, עד שגם החסידים הגבוהים בלי הקטנים מהם גם בלי ההדיוטים א״א להם לעלות כנ״ל מהה״ק רש״ק זצוק״ל במשל המלך שצריך ליקח דבר ממקום גבוה ועמדו אנשים זה על זה. אבל צריכים לעזור זה לזה, הגבוהים להקטנים אף לההדיוטים, וגם ההדיוטים להגדולים מהם כבמשל הנ״ל שזה עומד על זה, ובכלל אין החסידות רק לבעלי ערך אחד בלבד, רק לכולם, התגלות הנפש לכולם, לכל אחד כפי מצבו ועבודתו וכמש״א המשיח להבעש״ט זצ״ל, שיבא, כשיפוצו מעיינותיו החוצה, החוצה דייקא, לכולם, ולזה היתה נחוצה החברותא הקדושה.

Returning to our topic above: even simple folk, when they travel to the rebbe and connect with the hasidim, are called hasidim as well. This is as we cited above from the holy epistle in the Noam Elimelekh regarding the sefaradic rite. True, the essence of hasidism is geared towards the learned and masters of Kabbalah, as we cited from the holy works to the effect that only masters of Kabbalah can grasp the path of the Besht, learning not only with their intellects but rather as men of the heart, minds ablaze with holy flames. However, when all are connected together, they receive from one another, to the extent that the lofty hasidim cannot ascend without the smaller ones and common folk, as we cited from R. Shlomo Karliner regarding the king who needed to reach something high and assembled ten men, one on top of the other. They all need to help one another: the lofty ones helping the smaller ones and common folk, and vice-versa, as in the parable, one standing on the other. In general, hasidism is not for people on one particular stature, but rather for all. It is a revelation of the soul for all, to each according to his situation and avodah. As the Messiah said to the Besht, he would come when ‘your springs spread outwards;’ with a stress on the word outwards, meaning to all. For this purpose, the holy fellowship [hevraya kaddishah] is needed.