מבוא השערים 6

הנה אמרנו לעיל שהקבלה הקדושה אשר לפני התגלות דרך הבעש״ט זצוק״ל, הרכינה את עולם האצילות עד לאצילות שבאיש. היינו להחכמה שלו. משא״כ התגלות זו של הבעש״ט פעלה גם להכלים והגופים, וכל ישראל כולם קדושים. ועי״ז הקבלה וכל מערכות הקודש אשר בה, לא במרום לבד הן, רק גם בקרב איש הישראלי. הן מן עצם הקבלה לא דברנו, כי היא למעלה מהשגתנו, ומה אני ומה חיי השפלים והנדכאים לדבר ולבאר קדושיות כאלו, ורק את השגתנו בביאור הענינים דברנו, כמ״ש בזוה״ק על נודע בשערים בעלה כל חד לפום מאי דמשער בלבי׳ וכו׳. ועתה רוצים אנו להעיר עוד איזה הערה, והיא, שרק מן ספרי המקובלים הקדושים שרפי אל חוץ מזוה״ק, בעיקר דברנו. וזה החילוק לענין הנ״ל, לפי השגתנו הקטנה, בין זוה״ק, לספרי הקבלה הקדושים שאחריו.

Chapter 6⁴⁰⁴In Chapter 6, R. Shapiro distinguishes between the Zohar and the sacred works of Kabbalah which came after it. The nature and level of the Zohar’s revelation and text is sui generis, as explained below.
As we said above, pre-Beshtian Kabbalah ‘bent’ the world of Atzilut down to the Atzilut within a person, that is to his Hokhmah, while the revelation of the Besht had an effect on the vessels and the bodies, [in the sense of] “and all of the community are holy.”⁴⁰⁵Numbers 16:3. The citation is from Korah and his associates, in their rebellious charge against Moses. Some hasidic masters were sympathetic to this position of Korah, and perhaps R. Shapiro here alludes to this position. Through this, the Kabbalah and all its sacred systems inhered not only Above but also within the Israelite. [In all this,] we have not spoken of the essence of Kabbalah, which is above our grasp—for what am I and my lowly life to speak about and explain such sacred matters? We have merely spoken of our understanding in explicating these matters, as it says in the Zohar on the verse ‘and her husband is known in the gates [shearim],”⁴⁰⁶Proverbs 31:23. “each according to how his heart surmises [mishaer]…”⁴⁰⁷See Zohar I: 103b. Now we wish to clarify why we have primarily spoken of those kabbalistic works authored by the holy angels of God besides the Zohar. [In what follows, we delineate] the difference, as we understand it, between the Zohar and the sacred works of Kabbalah which came after it.

לפי שאמרנו לעיל, התנא האלקי רשב״י אמר ראיתי בני עלי׳ והם מעטים, והוא התחיל להמשיך את אור האצילות למטה. אבל כיון שהוא הי׳ הראש וראשון להממשיכים, לכן עוד דיבוריו הקדושים והתלבשותו את האצילות בכלים נראה כשהיא למעלה מן הכלים וההתלבשות.

As we said above, the godly tanna R. Shimon b. Yokhai said, “I have seen the bnai aliyah, yet they are few,” and he began to draw the light of Atzilut downward. Since he was the first of those who ‘drew down,’ his holy words and the way he garbed Atzilut in the vessels still had the appearance of being above them.⁴⁰⁸As such, the Zohar’s level of emanation is still very ethereal, in the realm of the imaginative faculties, as opposed to later kabbalistic works, which drew down the teachings to more concrete levels.

והרי זה כמו שאיתא כמה פעמים בספה״ק שספירת כתר שבכל עולם, מלכות היא מהעולם אשר למעלה ממנה, ובשביל זה יש שלא נמנה כתר במנין הספירות, כנשמה טרם שנתלבשה, בגוף, אברים וכלים. [הג״ה בפרד״ס וע״ח איתא מתי לא נמנה].

This is like that which is written a few times in the holy books, that the sefirah of Keter in each world is the Malkhut of the world above it. This is why Keter is not counted in the enumerations of the sefirot, like a soul before being garbed in the body, limbs, and vessels. * [Note: In the Pardes and other works it is explained why it was not counted.]⁴⁰⁹I am unsure of the precise passage in Pardes being referred to here.

ולא שהוא לגמרי בחי׳ מלכות, כי כבר הוא כתר של עולם שלמטה, רק ממוצעת היא. כבר נראה עלי׳ לבוש וכלי ספירת העולם שלמטה, וגם כאור העולם שלמעלה ממנה שהיא כנשמה ערטילאית היא נראה.

This is not to say that it is totally of Malkhut, for it is also the Keter of the world below it; yet it is in refracted form. The garb and vessels of the sefirot of the world below it appear on it, as well as like the light of the world above it, appearing as a bare soul.

אור האצילות והתגלות נבואיות אשר בספרי המקובלים ובפרט בספה״ק שמן הרמ״ק זצוק״ל ואילך, נמשך יותר בהכלים ונגבל יותר בשמות הספירות לכל פרטיותם. איזה ספירה, ולא עוד, אלא גם איזה ספירה בתוך הספירה. חסד שבחסד או גבורה שבחסד. ובאיזה עולם. ואם בבחי׳ התוהו או בחי׳ התיקון. ואיזה אות בשם משמות הקדושה וכדומה. וע״י התגברות כל אחד בגבולו, יש לכח הדיבור באדם ממה לדבר, ולהמחשבה ודעת האדם, המוכשרים לתפוס ולהשיג רק דברים נפרדים ומוגבלים, ורק דברים שנהגו בחוגים מושגיים, ונקראו בשמות. יש מה לתפוס ולהשיג. אצל כל איש כערכו ודעתו. עד שיכול איש בעיר אשר אינו מביט מבעד להכלים, ולא רואה את אור הנבואה הזורח על צירופי וייחודי כל ההתגבלויות יחד, ג״כ להבין מה בשכלו. ורק זאת הוא רואה, שהענין בעצמו אינו דבר של עולם הזה, אך של עוה״ע וספירות אלקות, אבל פעולתו בהידיעה וההשגה שהוא משיג, פעולה שכלית היא לו ולא יותר.

The light of Atzilut and prophetic revelation found in the works of the kabbalists, especially those from R. Moses Cordevero and on, was drawn further into the vessels, and was further defined via the sefirotic names, in full detail: which sefirah, which sefirah within each sefirah, e.g. Hessed in Hessed or Gevurah in Hessed; and in which world, and whether in the aspect of rectification or nullity [tikkun, tohu]; and which letter from the holy Names, etc… Through these definitions, our faculty of speech can be expressed, and our faculties of thought and knowledge, which are designed to grasp onto distinct and separate entities, conceptually and terminologically circumscribed, have what to grasp, each person according to his stature and understanding. Even a boorish man, who sees only the outside of the vessels and does not apprehend the prophetic light shining through all the combinations and unifications of these definitions, can yet apprehend something, that this thing is not of this world but rather of the upper worlds and divine sefirot. Yet his knowledge will be merely intellectual, and no more.

לא כן הוא זוה״ק, זוה״ח ות״ז, בו הנביאיות נראה. ראשית כל מראות הנבואה ממש אשר ראו קדושינו, וקולות ההכרזה אשר שמעו העלאים בזוה״ק, זוה״ח ות״ז. ואח״כ האגדה שבהם, אשר עד כמה אגדיות חז״ל נפלאות, וכל רואה ומכיר, יעיד שלמעלה משכל אנושי הן, רק נבואות ורוח הקודש. אגדיות זוה״ק עם המעשיות שבהם נפלאות הרבה יותר, וכמעט כולן, שום שייכות עם עולם הזה ושכל אנושי אין להן. כמעט כולן מדברות רק מן עולמות העליונים, ולא מג״ע וגיהנום בלבד, רק גם משאר העולמות, מתשוקות כנסת ישראל אל דודה הקב״ה, ואיך היא מתעלפת בגלות מגודל התשוקה אליו ית׳ והוא ית׳ משתוקק אלי׳. ואיך לעתיד הוא ית׳ בעצמו יקים לה. משיחת המלאכים במרום, מירידת הנשמה בשעת הלידה לעולם הזה, ומעליותה בשעת מיתה. [ולא לחנם הביא] והוא שהתחיל התנא האלקי את זוה״ק ות״ז הק׳ בהפ׳ ״והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע״, כי מין ספר השמים הוא, המסופר בו מכל הנעשה במרום, וגם כל הנעשה בארץ איך נראה ונעשה אז במרום. ולא רק קטעים מן הנעשה במרום מסופר, רק ישנם דברים המסופרים בכ״כ פרטיות שרק מי שהוא כבן בית במרום יכול באופן פרטי כזה לתאר. עד שכאשר לומד האיש איזה זמן יחד זוה״ק, מרגיש שגם הוא נעתק עתה אל עולם קדוש ומובדל.

This is not true of the Zohar, including the Zohar Hadash and Tikkunei Zohar,⁴¹⁰Sections of the Zoharic corpus of an apparently later provenance than the core of the Zohar. in which prophecy is apparent. This is due, first and foremost, on account of the actual prophetic visions which our sages saw and the utterances they heard. Secondly, the tales in these texts—as much as those of the Sages are wondrous and obviously prophetic, above human intelligence—those of the Zohar, along with its tales, are much more wondrous. Almost none of them have any relation to this world and human intellect. Almost all of them speak of the upper worlds, and not only of Eden and Gehenna but of the other worlds as well: of the desire of Knesset Yisrael [i.e. Shekhinah] for her beloved the Holy Blessed One, and how it is wearied in exile from its great desire, and His desire for her; and how in the future He will raised her up; and of the songs of the angels above; and the descent of the soul to this world at the time of birth; and of its ascent at the time of death. This is why the talmudic sage [tanna, i.e. R. Shimon b. Yokhai] began the Zohar and Tikkunei Zohar with the verse, ““And the knowledgebale (maskilim) will be radiant like the bright expanse of sky”⁴¹¹Daniel 12:3. For this is a heavenly work, telling of all that happens above, as well as all the effects of all that happens below on the world Above. It contains not just snippets of what happens above but rather describes things in such detail that the reader becomes like a resident of the world above, able to describe everything in full detail. When one learns Zohar, he feels as if he has been removed to that holy world.

ולא זו אף זו, אלא גם בענייני הקבלה שבזוה״ק רואים עצמות יחידות הזאת. שספרי הקבלה את אשר ראו במראות קדשם במרום, הלבישו בלבושי החכמה בינה ודעת, והלומד בהם, ע״י חב״ד שלו נוגע בהם. ואפילו האיש אשר זוכה להביט מבעד להכלים אל האור ממרום אשר עליהם, ג״כ מוכרח לתפוס מקודם בהחכמה והדעת שלו, מהנאמר שם. לא כן הוא זוה״ק שם סיפרו התנאים הקדושים את אשר ראו ממש, כעין שראו, ותארו כפי התוארים שהביטו הם.

We further see this unique quality in the Zohar’s kabbalistic matters. In other kabbalistic works, the insights are garbed in Hokhmah, Binah, and Daat, and one who learns these texts through his own Hokhmah, Binah, and Daat contacts them. Even one who perceives more deeply and gazes upon the light from Above shining on the vessels must first grasp that which is written there, using his wisdom and understanding. This is not so with the Zohar, in which the sages told of that which they actually saw, as they saw it, describing it as they apprehended it.

משל הדיוט לב׳ אנשים מרוממים שנקראו לארמון המלך. וכששבו אל ביתם סיפרו שניהם מהדר יופי הארמון המפליא את כל רואיו מאוד. ומחכמת המלך, טוב טעמו, רוחב בינתו, אף עושרו, הניכרים מעל הארמון, אופן בנינו ונועם שכלולו.

A parable: Two aristocrats were summoned to the king’s palace. Upon their return home, both spoke of the wondrous beauty of the palace, and of the king’s wisdom and good taste, of the breadth of his understanding, and even of his wealth, recognizable from the palace’s structure and sophistication.

אבל אחד מהם סיפר בדייקניות משיעורי בנין הארמון בעיקר. ממידות גודל הפתחים והחלונות, אורך, גובה ורוחב החדרים, מדות האשנבים והפשפשים, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, כל אחד מכוון עד הזרת, לפי ערך צורכי המלך ושריו וכו׳. מספר העצים אשר בגן, אורך כל עץ ומשקל כל פרי הגדלים שם. מספר ערוגות הפרחים וכמה פרחים בכל ערוגה וכו׳. והשני עד כמה שרצה לצמצם עצמו. וגם הוא אמר הפרוט, את יופי וחכמת הארמון לפרטי שיעורין, גבולין ומידות.

Yet, one focused on the details of the measurements of the palace’s architecture: those of the doors and windows, the length height and width of the rooms and the gates, each precisely measured according to its utility in serving the needs of the king and his ministers. The number and size of the trees in the garden, the weight of the fruits, the number of flowerbeds and that of the flowers within each, etc… The second, desiring to restrict himself, also detailed the beauty and wisdom apparent in the palace, including its measurements.

מ״מ מגודל התפלאותו מן הארמון, ומן התלהבותו הרבה מחכמת המלך הניכרת ממנו, לא הי׳ יכול להתאפק ולצמצם את הכל בשיעורין ותפיסות מדעות, רק את העצמיות אשר ראה סיפר ותיאר, והתפעלותו והתלהבותו אשר התפלא ונתלהב הביע. ארמון כ״כ יפה וכ״כ אור בחדריו עד שדומה הי׳ לו שהשמש בעצמה ירדה ונמצאה בהארמון, והוא מפני שהחלונות כ״כ גדולים שיעור כל אחד מהם כך וכך. לא מן שיעורי גודל החדרים והחלונות בלבד סיפר שבשביל גודלם יפים הם, רק מן עצם יופיים סיפר. ומה יפה הוא הגן, הריח שבו מח׳ מתים, וכו׳. ובשביל גודל התפעלותו זו, לא הי׳ אפשר לו ברוב סיפוריו להזכיר מדה ושיעור של כל אחד, החדרים, החלונות וכו׳ כהראשונים. וגם במקום שמזכיר, ג״כ לא כ״כ דייקניות כמוהו מזכירם.

Nonetheless, due to his tremendous astonishment from seeing the palace, and his mighty enthusiasm regarding the apparent wisdom of the king, he was unable to restrict himself to only speaking of measurements, in a scientific manner, but spoke as well of the essence of that which he saw, and expressed how moved and enthused he was. ‘Such a beautiful palace, with so much light in its rooms that it appeared to me that the sun itself has descended into the room, for the windows were so large, with such and such measurements.’ He did not merely speak of the measurements of the rooms and windows, ascribing their beauty to their size, but rather spoke directly of the essence of their beauty. ‘How beautiful is the garden, its fragrance literally revives the dead, etc.’ Because of how moved he was, he was unable to articulate each measurement of the rooms and windows, et al, like the first aristocrat, and even when he did speak of measurements, it was with less precision than the first.⁴¹²The point of this parable is to frame the aristocrat—that is, the kabbalist—who speaks in more general, impressionistic terms—as the visitor who sees/understands even more clearly than the one who conveys precisely detailed reports. The lesson is, of course, counter-intuitive, which is why it requires a parable to teach it.

הן בעצם הארמון אשר שניהם מספרים אין חילוק ביניהם. כי מי ששומע מן הראשון המדייק בשיעורין, אם לב חם לו, אז אחר ששמע ממנו ומבין בדעתו את שיעורי הארמון, אז עצם יופי הארמון בגדול ויופיו מצטייר לפניו, ולבו החם מתלהב מיופיו, ועל ידו מן גדלות המלך החופף עליו. וכן השומע מן השני, המספר מן עצם הארמון, אם בר דעת הוא השומע, אז חוץ אשר לבו מתלהב מן יופי הארמון אשר הלז מציג לפניו. במוחו משיג ומבין גם את מידותיו ושיעוריו של כל דבר, ורק באופן סיפוריהם הם מתחלקים.

Now, there is no distinction between their essential descriptions of the palace. If one has a ‘warm heart,’ then after hearing the description of the first aristocrat, he will envision the beauty of the palace before him, and his warm heart will become enthused from its beauty. He will thereby become enthused from the greatness of the king hovering upon it. Conversely, one who hears the second’s description, if he has understanding, then in addition to his heart’s enthusiasm from hearing the presentation of the palace’s description, his mind will understand its measurements as well. The two presentations are, therefore, distinguished only by their style.

כעין זה החילוק, לפי קטנות ופחיתות דעתנו, בין התגלות הקבלה שבזוה״ק לבין התגלותה בספרי המקובלים שאחריו. גם הם לא רק שכל ודעת אמרו, כמו שכבר אמרנו לעיל במבוא השערים.

This, according to our limited understanding, is the distinction between the revelation of Kabbalah in the Zohar as opposed to in succeeding kabbalistic works. The latter as well did not only speak intellectually, as we have already stated above here in Mevo haShearim;

אבל הם בקדשם צמצמו את ראיותיהם למידות ושיעורין ולפרטיותיהם לפי ערך תפיסת דעת האיש. וכשפותחים את הפרדס ועה״ח הקדושים, רואים מיד שכדי לפסוע פסיעה הראשונה בהיכלי קודש אלו, צריכים ראשית כל להושיט את ראשנו ומוחנו אליהם.

yet, they did restrict their sight to measurements and quantities, detailing them according to the grasp of the human intellect. When we open the Pardes or Etz Hayyim, we must first incline our heads and minds towards them.

לא כן הוא הזוה״ק. בו מסופר עצם המראות כפי שראו הם בקדשם במרום. עולם זה וזה, ספירה זו וזו, כזה וזה תוארם וכזאת וכזאת נעשה בהם, וכדומה. ואף שהרבה פעמים מדבר זוה״ק מפרטיות המידות וקורא אותם בשמותיהן המשערים ומגבילים אותן, אבל רובה דרובה, מדבר מן עצם העולמות וספירות והנעשה בהם ואף את שמותיהם אינו מזכיר, ורק המפרשים הקדושים מראים לנו שלמדה וספירה בשם זה וזה כוונת קדשו. כנ״ל בהמשל במספר הב׳ שהשומע ממנו אם בר דעת הוא, מסיפוריו ותואריו שמתאר את עצם הארמון, גם את שעריו ומידותיו שומע ממנו. ומפרשי זוה״ק הם המבינים ומסבירים גם לנו במקומות שאין דעתנו משגת, את מידות, שמות והבחינות המכוון בזה.

This is not so with the Zohar, in which is conveyed the essence of their visions Above: this world and that world, this sefirah and that one, describing them and what occurs in them, etc… True, the Zohar does often speak of details of measurements, calling them by their names which define them. Yet in the vast majority of the time it speaks of the essence⁴¹³Recall (from Chapter One) R. Shapiro’s focus on the essence of the prophet as opposed to his accidental characteristics. of the worlds and sefirot and that which occurs in them. In fact, sometimes it does not utilize their proper names, and it is left to the commentators to show us that it is referring to this or that trait or sefirah. It is like in the parable above, regarding the second aristocrat—if the one who hears him has understanding, he will infer the measurements from what he is told of the essence. The commentators on the Zohar understood, and explained to us the measurements and names and aspects intended even when our understanding did not grasp these.

למשל עיין בראשית זוה״ק בהקדמתו בדף ב׳ ע״א, וז״ל הק׳. מלה סתימא הו׳ קמי קב״ה וגלו במתיבתא עילאה, ודא הוא. בשעתא דסתימא דכל סתימין בעא לאתגלייא וכו׳. שלא נאמר שמות כל דבר וספירה ועולם רק סתם ראי׳ כמו שהיא. אבל כשמעיינים ע״ז בהמקדש מלך, רואים את פרטיות שמות הספירות וכו׳ הנאמר בזה. וכעין זה כמעט כל הזוה״ק מלא. ולא עוד, אלא אפילו כשמדבר זוה״ק מפרטיות הספירות, ע״פ רוב אינו קורא אותן בשמותיהן הק׳, רק עלמא עילאה, עלמא תתאה. או מלכא עילאה, מלכא תתאה. אתר ידיע. או כעין שאיתא שם בדף ועמוד הנ״ל, א״ר שמעון מכאן ולהלאה וכו׳ תרין דרגין אינון וכו׳ חד דא דאתמר מ״ה וחד מ״ו, דא עילאה ודא תתאה ע״ש.

For example, as it says in the beginning of the introduction to the Zohar (2a): “The word was concealed with the blessed Holy One, and He revealed it in the Academy on High. Here it is: When Concealed of all Concealed verged on being revealed, it produced at first a single point…” The names of each entity, sefirah, and world are not articulated here, but rather just the sight as it was [beheld]. Yet, when we read how this passage is analyzed in Mikdash Melekh, we see details of names and sefirot etc… This is the case regarding almost the entire Zohar. Furthermore, even when the Zohar does speak of details of the sefirot, it generally does not call them by their names, but rather refers to them as the ‘upper world’ or the ‘lower world,’ ‘upper king’ or ‘lower king,’ ‘place of knowledge.’ Or, as it says in that same passage in the Zohar, “R. Shimon says, From here on, the completion of the verse... These are two rungs, each of which should be inscribed. One is What; the other, Who.

המכוון בהם הוא בינה ומלכות, וקוראן רק תרין דרגין דא עילאה ודא תתאה, ושמותן הק׳ לא הזכיר. וכן בדף ו׳ דא נקודה עילאה דקיימי בהיכלי׳ ע״ש, היינו חכמה בינה.

This is above, that is below.” He is referring to Binah and Malkhut, calling them two levels, one higher and one lower, but not mentioning their names. Similarly, on page 6, he refers to ‘that lofty point which exists in the palace,’ that is, Hokhmah and Binah.

את פרטיות השמות של הבחינות, מידות, שיעוריהן וגבוליהן, אין הזוה״ק מפרש ומבאר כבספרי הקבלה הנ״ל, ורק בדרך רמז אומרם כנ״ל. ומ״מ אמרו התנאים על התנא האלקי רשב״י שכל מלה באתגלייא. עיין זוה״ק אחרי נ״ט ע״ב, וס״א ע״א. והוא מפני שלא הסתיר את מראות הקודש, במושגים, דיבורים, הגבלות ושמותיהם, רק את עצם הנבואה כמו שהיא, גילה, כעין במשל ההדיוט הנ״ל מספר הב׳. אבל המספר רק הדיוט וסיפורי הדיוט, והזוה״ק להבדיל באלפי אלפים הבדלות התגלות נבואה ממשית הוא, כמ״ש כמה פעמים בזוה״ק וגם בדף ס״א הנ״ל, שכיון שד׳ נתן לו התגלות נביאות לכן כל מל״ה דאתגלייא. אבל כיון שלא כמו שגילו הנביאים גילה רשב״י כנ״ל, שהם גילו בלבוש העשי׳ והוא ז״ל האצילות כמו שהיא.

The details of the Names—their aspects and measurements—are not explicated in the Zohar as they are in other kabbalistic works, but are merely hinted at. Nonetheless, the other Tannaim said of R. Shimon b. Yokhai that all his words are ‘revealed.’ See Zohar Akharei Mot 49b, 61a. This is because he did not conceal his visions of the holy in concepts, words, definition, and names, but rather revealed the essence of the prophecy, like the second aristocrat in the parable. Yet in the parable, the teller and tale were pedestrian, while on contrary the Zohar is revelation of actual prophecy, as is said several times in the Zohar, including on folio 61a, cited above. For since God granted him prophetic revelation, each word comes revealed. And yet, R. Shimon b. Yokhai did not reveal matters as did the prophets, for they revealed in the garb of Asiyah and he in Atzilut.

לכן לנו בני דור השפל הרחוקים מנבואה, המוכשרים יותר לתפוס דבר מוגבל בשיעורין ובמושגי השכל, נראים דבריו הקדושים יותר מוסתרים, לא כמו לצדיקי דורו שאמרו עליו שכל דבריו באתגלייא.

Therefore, for the lowly generation, distant from prophecy and more capable of grasping matters which are defined by measurements and concepts, R. Shimon b. Yokhai’s words seem more concealed. Yet the righteous of his generation said that all his words were from revelation.

אבל זאת גם אנו במצבנו הנמוך רואים, שהענינים שיש גם לנו איזה השגה בהם לפי ערכנו, אז אף אם את פרטי שמותיהם וגבוליהן אינו מרבה לבאר כנ״ל, מ״מ את עצם הספירות ובחינות, גם את עצם פעולותיהן הקדושות, דוקא מבאר בפרטיות הרבה. לא ביאור הנחוץ יותר להדעת ושכל, כמו שמוסיפים לבאר ביאור אחר ביאור לקטן המוח, להבינו שכל עמוק יותר, שכל תוספות הביאורים, תוספות שכליות הן. תוספת ביאורי זוה״ק, תוספות נבואיות הן, תוספות ביאור תוארי עצמות הבחינות והמידות שבמרום כפי שראו הם ברוח קדשם. למשל נודע שלפעמים הבחי׳ מלכות כנס״י מתקטנת עד נקודה, ומן ה׳ נעשה י׳, ותפילות ישראל מעוררות את הבחי׳ תפארת להאיר לה ואז מתגדלת כפי שהיתה, וחוזרים היחודים הזווגים כמו שהיו. אבל הזוה״ק אינו אומר זאת בקיצור איזה דברים, הראויים רק לדעת להבינם, רק ביאר את עצם הדברים בפרטיהם כפי שנעשים במרום.

However, even we in our lowly state can observe regarding matters about which we do have some grasp, that even when the Zohar does not detail names and their definitions, it will nonetheless detail the essence of the sefirot and qualities as well as the essence of their actions. These details are not necessary for greater intellectual understanding, as when one offers explanation after explanation to one with limited mental capacity in order to explain to him a deep intellectual matter, each addition constituting an intellectual addition. Rather, the additional explanations of the Zohar are in reality additional prophecies, additional explanations of the essence of the qualities and traits above, as they beheld them prophetically. For example, it is known that sometimes the aspects of Malkhut-Knesset Yisrael diminishes until it is a point, and from the letter heh becomes a yud, and the prayers of Israel arouse the aspect of Tiferet to illumine her. She [then] grows back to her prior state and the unifications begin again.⁴¹⁴See the citation from the Zohar Parshat Balak, below, for a textual sourcing of this notion. Yet the Zohar does not convey this laconically, with just enough words to explain the matter intellectually, but rather explains in detail how these things operate Above.

וז״ל הק׳ בפ׳ בלק קצ״א, ״שחורה אני ונאוה בנות ירושלים״ וכו׳ בשעתא דאיהו גו רחימו סגי לגבי רחימהא מגו דחיקו דרחימו דלא יכלה למסבל, אזעירת גרמה בזעירו סגי עד דלא אתחזי את מינה אלא זעירו דנקודה חדא. כדין אתכסי את מכל חילין ומשריין דילה, ואיהי אמרת שחורה אני וכו׳ לא תחמון בי כלל, דאנא נקודה זעירא. מה עבדין גברין תקיפין חיילין דילה [הצדיקים שבישראל], שאגין כאריין תקיפין וכו׳, ומגו קלין ושאגין תקיפין וכו׳, שמע רחימא לעילא וידע דרחימתי׳ היא ברחימו כוותי׳ מגו רחימוי עד דלא אתחזיאת מדיוקנא ושפירא דילה כלל וכו׳. נפיק דודה רחימאה מגו היכלי׳ בכמה מתנן, בכמה נבזבזן, בריחין ובוסמין, ואתי לגבה, ואשכח לה שחורה, זעירא בלא דיוקנא ושפירו כלל. קריב לגבה מחבק לה וכו׳ עד דאתערת זעיר זעיר וכו׳. ובחדוה דרחימהא דעמה, אתבניאת ואתעבידת בתקונהא בדיוקנהא בשפירו דילה ה׳ כמלקדמין וכו׳, כדין אינון וכל שאר חילין קיימין לשמוע מה דאיהו אמרת, ואיהי קיימא כמלכא גו חילי׳ וכו׳.

Here are their words in the Zohar Parshat Balak [191a]: Black I am but beautiful, O daughters of Jerusalem—like the tents of Kedar, like Solomon’s curtains. Do not look at me for being blackish… (Song of Songs 1:5-6)...When She is immersed in great love for Her Beloved, through the pressure of love She cannot bear, She diminishes Herself extremely until nothing is seen of Her but the tiniest single point...She diminishes Herself extremely until nothing is seen of Her but the tiniest single point...Then She is concealed from all Her forces and camps, and She says, ‘Black am I,’ for there is no white inside this letter, as there is in other letters. This is the meaning of ‘Black am I’- and I have no room to bring you in beneath My wings.’ What do mighty warriors, Her legions [the tzaddikim] do? They roar like mighty lions...Because of the sounds and mighty roars emitted, like lions, by the mighty warriors, the Beloved above hears, and He knows that His Beloved is as passionately in love as He is, until none of Her image or beauty can be seen. Then, through the sounds and roars of Her mighty ones, Her dear Beloved emerges from His place with many gifts and many presents, with fragrances and spices, and comes to Her and finds Her nearly dead, with no image or beauty at all. He approaches Her, embraces Her and kisses Her, until gradually She is revived by the fragrances and spices. By the joy of Her Beloved at Her side, She is restored and—through Her adornments, Her image, and Her beauty—transformed into Heh, as originally...They and all other forces sand ready to hear what She says, and She stands like a king among Her legions…”

הנה רק הקיצור משם העתקתי, אבל גם בזה שהבאתי, כבר מובן לכ״א מה שסיים שם ר׳ אלעזר, אלמלי יחזקאל נביאה אמר דא, תווהא הוי בעלמא ע״ש. דבר הנבואה הזאת עד כמה שצמצמו בקדשם להמשיכה גם לנו, מ״מ לא נתכסה כל הדבר בלבוש השכל, ולא בדעתנו לבד נשיג כ״א כפי שישיג, רק מראה הנבואה הוצגה כעין שראו. וכ״א רואה כי נבואה היא שגם אם אמרה יחזקאל הנביא פלא היתה, ודוקא יחזקאל הנביא נקט, מפני שהוא אמר בפרטיות כפי שראה, יותר משאר הנביאים. כמ״ש בגמרא למה ישעי׳ דומה וכו׳ למה יחזקאל דומה, וכו׳.

I have only cited a portion of this piece, yet it is enough to allow one to understand the passage’s concluding words in the name of R. Elazar, “had Ezekiel the prophet not said this, chaos would enter the world.” This prophetic piece, as much as the sages restricted it in order to draw it down to us, nonetheless is not entirely garbed in the intellect, and is not graspable only via the intellect. Rather, it is a prophetic vision, conveyed as it was seen, and each can see that it is prophecy, for even if Ezekiel the prophet said it, it is wonderous. The text specifies Ezekiel, for this prophet described in detail in accordance with what he saw, more than the other prophets, as it says in the Talmud “to what is Isaiah comparable...to what is Ezekiel comparable…”⁴¹⁵See Talmud Hagigah 13b:” All that Ezekiel saw, Isaiah saw. To what may Ezekiel be compared? To a villager who saw the king. To what may Isaiah be compared? To a city dweller who saw the king.”

וכיון שההתגלות אשר בזוה״ק התגלות יותר ערטילאית היא, והיא כהתגלות נשמה טרם נתלבשה כולה בגוף, מין כתר, שהיא גם מלכות מעולם שלמעלה ממנו כנ״ל. לכן כשנתגלה החסידות ע״י קדושינו הבעש״ט ותלמידיו זצוק״ל, התגלות ראשית המשיחית, שלא בלבד שהכלים לא יסתירו את הנשמה אשר בקרבם, כך גם בהם ובעצמותם יתגלה אור. אז הרבה דברים בזוה״ק מתבארים על ידה ביתר פשטות. כלומר עניני ההשגות המוח והדעת מן עולמות העליונים, היינו מה שנתצמצם להגבלות שיעורין, מידות, ושמותיהן, שבמוחו ודעתו ישיגם האיש, גם החסידות, ע״י הקבלה הקדושה של קדושינו הרמ״ק האר״י ותלמידיו זצוקלל״ה משגת. ותוספת ההתגלות שבחידות בענין זה הוא רק כמו שאמרנו לעיל, שמערכות הקודש ספירות ושמות ההם, אשר משיגים בקבלת המקובלים הקדושים, לא במרום לבד הם רק גם באיש הישראלי. אבל צד מראות הקודש ועצם ההתגלות שבעולם בכלל, וביותר בישראל, אשר בזוה״ק. וגודל התאחדותם בו ית׳. ובפרט בשעת התורה, תפילה ועבודה. שלא את שיעוריהן וגבולותיהן, כלומר לא המושכל שלהן, לבד, משיגים, רק גם את עצמותן. ולא בשכלנו לבד אנו תופסים אותן רק גם בעצמות שלנו. ענינים האלו ישנם שמובנים ע״י החסידות בעצמה. וע״י אופן ההתגלות אשר בדרך החסידות דוקא, כמה ענינים האלו שבזוה״ק, יותר פשוטים ויותר מתבארים.

Now, since the revelation in the Zohar is more ‘bare,’ as a soul before it is entirely garbed in a body, akin to Keter which is also Malkhut of the world above it, as mentioned above—therefore, when hasidism was revealed by the Besht and his students, it was an initial messianic revelation⁴¹⁶I.e., a revelation on the level which will be experienced during the messianic period. in which the vessels did not conceal the soul within them but rather [on the contrary] revealed their light. Thus, many intellectual matters regarding the upper worlds mentioned in the Zohar are then explained more fully in hasidism. Matters subject to definition, measures, qualities, and names—matters grasped by one’s intellect—these are comprehended within hasidism as it received them via the Kabbalah of Cordevero, Luria, and his students. The additional revelation in hasidism in this matter is, as we said above, that the holy structures of the sefirot and names, grasped through the Kabbalah, are not only Above but also within the Israelite person.⁴¹⁷This is an extremely significant point for hasidism generally and certainly for R. Shapiro. The entire matrix of the sefirot as a depiction of the supernal realm is equally a depiction of the inner life of the Jew (Israelite). All of the dynamics which take place Above, therefore, also take place within. Hence the ability of a Jew’s inner life—including, notably, his emotional life—to interact and effect the supernal realms of reality. This revelation is in the world at large and even more so in the Israelite, [expressed] in the Zohar and in their unification with Him especially at times of Torah, prayer, and avodah. They do not grasp these only intellectually, in terms of measurements and definitions, but rather also grasp their essence. And we [correspondingly] do not grasp these matters merely with our intellects, but rather also with our essence. Some of these matters are understood through hasidism; that is, specifically in hasidism, for some matters in the Zohar are more clearly and fully explained through the specific mode of hasidic revelation.

למשל איתא בזוה״ק ויקרא ד׳ ע״ב, ולא עוד, אלא דישראל אשלים מהימנותא בארעא, וישראל שלימו דשמא קדישא אינון, וכד ישראל אשתלימו בעובדייהו, כביכול שמא קדישא אשתלים, דתנן דא סליק ודא נחית [היינו שנעשה פירוד בין האותיות יק״ו לאות ה׳ שבהו״י] וכו׳ וכולא בגין דכנסת ישראל בגלותא וכו׳, כדין קב״ה אמר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה וכו׳ ולית מאן דאתער רוחי׳ עכ״ל הק׳. ומפרש המ״מ, אשלים מהימנותא בארעא, פי׳ שע״י ישראל נתגלית אמונתו ית׳ בעולם. וישראל שלימו דשמא קדישא אינון, פי׳ שע״י מעשיהם הטובים גורמים יחוד בין זו״נ וכו׳, נמצא שע״י נשלם שם הוי׳ ע״ש. שכל פירושו הוא שישראל רק גורמים ופעולתם אשר גורמים, היא למעלה. ובמה גורמים, במעשיהם. ישראל אשלים מהימנותא בארעא, מפרש שגרמו לגלות אלקותו ית׳ בעולם. וישראל שלימו דשמא קדישא אינון, ג״כ שע״י מעשיהם הטובים גורמים יחוד בספירות קדושות אשר במרום.

For example, it says in the Zohar (Vayikra 4b): “Furthermore, Israel perfects faith on earth, and Israel is perfection of His Holy Name. When the people of Israel are perfected by their deeds, the Holy Name, as it were, is complete; but when they are not perfected below and are sentenced to exile, the Holy Name, as it were, is incomplete above. For we have learned: One ascended, the other descended—Israel ascended higher and higher; Assembly of Israel descended below... But there is no one whose spirit is aroused, so the blessed Holy One says,” Why have I come, when there is no man? Why have I called, when no one responds?...There is no one whose spirit is aroused.” Mikdash Melekh explains that “perfects faith on earth” means that through Israel, His faith is revealed in the world. “Israel is perfection of His holy name” means that through their good deeds they cause the unification of male and female...thus through them the divine name is completed. He thus explains that Israel is the cause, through their deeds, effects above. “Israel perfects faith on earth” means that they cause the revelation of His divinity on earth. ”And Israel is the perfection of His holy name” similarly, that through their good deeds they cause the unification of the holy sefirot Above.”

משא״כ לדרך ההתגלות החסידות דברי זוה״ק הזה כמעט אין צריכים ביאור ופירוש גם להשגתנו הקטנה. כי אם כל ההשתלשלות והספירות בישראל נמצא, ואדרבה כל עולמות העליונים לתכלית התגלותם בתוך איש הישראלי ממש נאצלו, נבראו, נוצרו ונעשו, ובשביל זה בדמות אדם נעשו. לכן אומר זוה״ק דישראל אשלים מהימנותא בארעא. א׳ מפני שמגלים אלקותו ית׳ בעולם כמו שאמר המ״מ, אבל לא זו בלבד, רק גם בעצמותם, וישראל שלימו דשמא קדישא אינון בפועל ממש בהם בעצמם. כיון שבהם כל עולמות, ספירות וכו׳ נמצאים. וגם היחודים שמיחדים ומכוונים ג״כ לא גורמים לבד ולא פעולה למה שבמרום לבד, רק גם בפועל עושים יחודים בכל הקודש אשר בהם עד לאצילות. וכשהם בגלות בירידה בגופניות ורוחניות, רוח קדשם רחוק מגופם ונפשם, זהו פירוד בין תפארת למלכות שבהם, ושבכל העולמות. אבל לא שח״ו לגמרי נתרחק מאתנו כי גם עתה עמנו, ועיקר החסרון הוא מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, ולית מאן דיתער רוחי׳, העיקר הוא שהאיש יהי׳, כי בו הכל. ואיך יהי׳ האיש, דיתער רוחי׳, לא רק שיאמר דברי התפילה ויעשה בלבד המצוה רק שרוחו יתעורר, כי הוא עיקר החסידות ההתעוררות, כמו שכבר דברנו.

This is not the case with the hasidic mode of revelation, through which these words of the Zohar are almost self-explanatory, even according to our meager grasp. For all the chains and sefirot exist in Israel, and in point of fact all the supernal worlds emanated and were created and formed for the sake of being revealed in the Israelite person. It is for this reason that they were made in the image of a person.⁴¹⁸Rather than the human form imitating the supernal form of Adam Kadmon, the latter, in fact, reflects the former! Thus the Zohar says that Israel completes God’s faithfulness [or, belief in God; emunah] in the world. First, because they reveal His divinity in the world, as the Mikdash Melekh explains. But further, because they themselves—literally, they themselves!—actively do this, since in them exist all the worlds, sefirot, etc… “Israel is the completion of the Holy Name.” So too, the unifications which they perform and intend not only affect that which occurs Above, but also unify all the holiness inhering within them, until Atzilut. When they are in exile and descent, both physically and spiritually, their Holy Spirit is distant from their bodies and souls. This is the separation between Tiferet and Malkhut within them, and within all the worlds. This is not to say, God forbid, that it is totally distant from us, for it is with us even now. The lack is “Why, when I came, was no one there, Why when I called, would none respond?,⁴¹⁹Isaiah 50:2 no one whose spirit is aroused?”⁴²⁰The capacity and potential for unification remains alive; all that is needed is spiritual awakening and arousal to enact it. The essential point is that the person should be,⁴²¹That is, truly exist and live. and that means that his spirit should be aroused. He should not just say words of the prayers and perform the commandments, but rather his spirit should be aroused, for as we have already said, this is the essence of hasidism: the awakening[hitorerut].

וכן בפ׳ צו ל״ד ע״ב, וזלה״ק ת״ח מלכות כהנים לא אקרי, אלא ממלכת, דאמלכו לה [לספירת מלכות] כהני, ועבדו לה גבירתא על כלא וכו׳. וכדין הוא ממלכת על כל גנזי מלכא. ממלכת על כל זייני מלכא. ממלכת בעילאי ותתאי ממלכת על כל עלמא עכ״ל הק׳. שלפי שגילה הבעש״ט זצוק״ל שישראל לא רק גורמים במרום, ולא תוספת וגרעון בלבד פועלים בספירות ואורות עילאים, ולא רק לענין המשכות אורותם למטה פעולתם למעלה. רק דע מה למעלה ממך, כמו שכבר הבאנו לעיל, שכל הנעשה במרום הכל ממך, א״כ דברי זוה״ק בזה גם לערכנו מבוארים ומפורשים באר היטב.

So too in Parshat Tzav (34b)⁴²²The actual citation is ibid. 35a.: “Come and see: She is not called...a kingdom of priests, but rather mamlekhet—for the priests crowned (amlekhuha) Her [the sefirah of Malkhut] as Queen, making Her Mistress over all...Then she rules over all the King’s treasures and all the King’s weapons, ruling in realms above and below, ruling over the whole world.” For the Besht revealed that Israel did not merely affect the world Above, and did not merely add or detract from the sefirot and supernal lights, and did not merely focus on drawing down light below by acting on high. Rather, ‘know that which is above you—⁴²³Mishnah Avot 2:1. ” that everything which happens Above, is from you.⁴²⁴Teaching ascribed to R. Dov Ber of Mezeritch. If so, the words of the Zohar are more easily explicated [according to hasidism].

שישראל נקראים ממלכת כהנים מפני שהם עושים שספירת מלכות במרום תמלוך ותהא גבירתא על הכל וכו׳. ולא לענין התגלותה בעולם הזה בלבד ישראל מוסיפים לה כח ויכולת, רק גם על כל גנזי מלכא, היינו גם גנזי מלכא במרום, מושלת ע״י ישראל למטה. דע, מה למעלה הכל ממך.

For Israel is called “a kingdom of priests,”⁴²⁵Exodus 19:6. for they cause the sefirah of Malkhut above to rule on all. Israel strengthens not the just its capacity to be revealed in this world, but rather on all the hidden treasures of the king, that is, also those Above—all are ruled through Israel down below. Know, that which is Above—it is all from you.

והיש דבר יותר פשוט להחסידות ממאמר הקדוש אשר בר״מ שבזוה״ק פ׳ בהר ק״ט ע״ב וזלה״ק, קב״ה כד לאו איהו בקורבנא עם שכינתא בכל ישראל דאינון אנשי מידות, דאינון אברים דילה, וכו׳, וכאילו לא הו׳ קב״ה חד ע״ש. מעתה אין צריכים להפשיט את הפשט הפשוט, ולומר שרק מפני שהשכינה במרום מתקשטת בישראל ובמצוותיהם, לכן אומר הר״מ שיחוד הקב״ה ושכינתי׳ הוא בישראל, רק פשוט, ממש כל איש ישראל אנשי מידות הנמצאים בעולם הזה הם אברים דשכינה, וכשהקב״ה רוצה להתיחד בשכינה ולהתקרב בה, אז בישראל מתייחד, ואם בהם אינו מתייחד כביכול גם הוא ית׳ אינו חד.

Is there anything simpler for hasidism than the holy statement in the Raya Mehemnah, Zohar, Parshat Behar (109b): “The Holy Blessed One, when He is not close to Shekhinah in all of Israel who are men of traits (middot), who are her limbs...and it is as if the Holy Blessed One is not one…” We need not strip the text of its simple meaning, saying that it is because the Shekhinah is Above she is adorned by Israel and their [fulfilled] commandments. Rather, it is straightforward: every Israelite person in this world is literally the limbs of the Shekhinah, and when the Holy Blessed One wishes to unite and draw close to her, He unites with Israel. If He does not unite with them, it is as if He is not one.

כך דרכה של ההתגלות הבאה ממרום. לאחר שכבר נתגלה, רואים בכל מקום שכך הוא. ועתה לאחר שפתח הבעש״ט זצ״ל את שערי השמים ואור העליון שופע בשפע גם להכלים והגופים, רואים שגם הזוה״ק לזה מכוון. כך דרכה של ההתגלות הבאה ממרום, וגם כך דרכה של הנשמה כשהיא מתגלה, לפי הכלי שנמשכת בו כך היא מתראה. באוזן, כח השמיעה נראה ממנה, ומאותה הנשמה ראי׳ מתגלה כשבעין נמשכת. וכן גם בספירות, אותו כח אלוקי הפשוט, כשמתגלה בכלי חסד, חסד מתגלה בו, וכשמתגלה בכלי תפארת רחמים מתגלה. וכולם אמיתיים חיים וקדושים, כמו שכבר דברנו מזה בשם ספה״ק.

This is the way of revelation from Above. After it is revealed, we see it everywhere. And now, after the Besht opened the gates of Heaven and the supernal light flows even to the vessels and bodies, we see that the Zohar intended this as well. This is the way of revelation from Above, as well as of the soul when it is revealed—it is apprehended in correlation with the vessel into which it has been drawn. In the ear, its auditory character is apparent, while in the eye, its visual character is revealed. So too regarding the sefirot: the same simple divine force, when it is revealed in the vessel of hessed, its character of [the sefirah of] Hessed is revealed, and when in a vessel of Tiferet, its character of mercy is revealed. Yet they are all true and alive and holy, as we have already explained in other works.

הזוה״ק ראשית התגלות הבחי׳ אצילות הוא, ואופן התגלותו הוא כהתגלות הנשמה. ואפילו גם השיעורין, מידות וכל כלי תפיסת המוח אשר בהם נתצמצם ונתגלה, כלי נשמה הם,

The Zohar was the first of the revelations in the aspect of Atzilut, and the manner of its revelation was in the soul. Even the measurements and other mental tools of comprehension which it was restricted and revealed were vessels of the soul.

לכן בכל דרכי הקבלה של הקדושים שרפי אל הרמ״ק, האר״י וכו׳, הזוה״ק מתראה כפי דרך הקודש של כל אחד וכדמות קדשו, קבלת הרמ״ק זצ״ל כדיוקנה הק׳, ושל האר״י זצ״ל כדיוקנה הק׳. ומכש״כ בדרך הקודש זה של הבעש״ט זצ״ל, התגלות זו שגם הכלים מתקדשים ומזדככים בו, נשמת ההתגלות, ראשית המשיחית, שנתאחדו ונתיחדו הזוה״ק ודרך הבעש״ט יחד כאחד, וכהתגלות אחת הם מתראים.

Therefore, the Zohar is apparent in all paths of Kabbalah of the holy kabbalists—Cordevero, Luria, etc.., each according to his respective character, Cordevero in his character and Luria in his. All the more so in the path of Besht, in its revelation in which the vessels themselves are sanctified and purified. The soul of the revelation, the initial messianic one, in which the paths of the Zohar and Besht became as one, appear as one revelation.

ואפשר בזה להבין גם לדעתנו השפל, למה לענין לימוד ספרי הקבלה לא מצינו שיצוו קדושי החסידות, שגם אותם שאינם מבינים בהם, ילמדם, או יאמרו אותם, אף שכל אות בהם קודש ומקדש הוא את האיש הלומד. ועל זוה״ק צוו כזאת, שגם אותם אנשים שאינם מבינים ג״כ יאמרו זוה״ק ויתקדשו. כיון שעיקר התגלות זוה״ק בחסידות היא התגלות זו שגם הכלים מתקדשים ואף מי שאינו מבין מתקדש.

Through this, we can understand even with our lowly understanding why it is that hasidic masters did not command us to learn or recite kabbalistic works which one does not understand, though each letter within is holy and sanctifies the learner; while they did command this regarding the Zohar—that even those who do not understand it should nonetheless recite the holy Zohar and become sanctified. For the crux of the revelation of the Zohar as refracted in hasidism is one in which even the vessels are sanctified, and even one who does not understand is made holy.

ובצדק יכולים לאמור שבהתגלות הקבלה שהוא התגלות אצילות כנ״ל, הזוה״ק הוא בחי׳ הכתר שבו כנ״ל, והחסידות היא הבחי׳ מלכות, האחרונה להתגלות המשיחית שמלכות שמים תתגלה ע״י, וכאשר מלכות מתאחדת בכתר, נודע שנעשה כתר מלכות, בחי׳ אשת חיל עטרת בעלה, ואז נודע בשערים בעלה, והבן.

Thus, we may rightly say of the revelation of the Kabbalah, which is revelation of Atzilut, that the Zohar is its Keter and hasidism its Malkhut,⁴²⁶That is, hasidism transmits the Zohar’s revelation from its higher intellectualized manifestation, pulling it downwards and spreading it outwards, translating it into other modalities of expression, including the emotional and physical. the last of the messianic revelation through which the kingdom of heaven will be revealed. When Malkhut unites with Keter, it becomes the crown of kingship (Keter Malkhut), in the aspect of ‘a woman of valor⁴²⁷Proverbs 30:10. JPS renders “a capable wife.” is the crown of her husband⁴²⁸Reference to the liturgical sabbath poem Lekha Dodi, in which the [Sabbath] Bride is hailed as her Husband’s crown....thus ‘her husband is prominent in the gates.”⁴²⁹Proverbs ibid. v. 23. Understand this.