הכשרת האברכים 9

תחבולות, ואיזה תיקונים להתרגשיות הטובות וגם נגד הרעות.

The Tactics of Hisragshus: Maintaining Holy Sensitivity and Avoiding Problematic Feelings.

קשה היא עבודת החסידות ומראשית התגלותה שמענו מצדיקי׳ וקדושי׳ דרישה לתחבולות, שצריכים תחבולות לעבודת קדשה, כמו שהבאנו לעיל בפרק ה׳ מן קדשנו הבעש״ט זצוקלל״ה ומן המאו״ש, וכמעט כל ספרי החסידות מדברים מזה. וגם בזה לא אל פסגת שיאם ואל רום קדושת תחבולות עבודתם אנו מרהיבים להגיע. אבל הראשית והיסוד להתחבולות לערכנו המתחילים הוא, שנדע שרק מי שנתקדש עד שגם גופו נעשה קודש ונשמה, הוא חתיכה אחת ועצם אחד, נשמה ורק דרך נשמה לו ותו לא, משא״כ אנו בעלי גוף כיון שהגוף אברים אברים הוא, ולכל אבר טבע ודרך מיוחד, לכן גם בעבודתנו דרכים וענינים שונים לנו. בעבודה שהיא רק לעשות אפילו רק לדבר ולחשוב, אז הצווי הוא הכול, עשה כך וכך דבר וחשוב כך וכך ודי, משא״כ החסידות שעיקרה היא את האיש לקדש לכן כל עוד לא פג החומריות, וטבע הגוף לא נמס ממנו, גם העבודה חלקים חלקים, טבעיות, ודרכים. כאברי הגוף לה, וכמעט א״א לו לאיש לקדש א״ע באמת בחסידות אם לא יתבונן בפרטיות טבעם וכפיהם ישתדל בהם.

Chassidus is a difficult path in the service of God. From its inception, its proponents and Masters advised those who seek to follow the path of Chassidus to develop inner tactics in order to strengthen and refine their Avodas Hashem. In Chapter Five, in introducing such tactics, we presented the advice of the Holy Baal Shem Tov (Rav Yisrael ben Eliezar) and the Maor VaShemesh (Rav Kalonymus Kalman Epstein), yet truly, almost all of the writings of the Chassidic Masters discuss this matter. Here too, we are not presumptuous, and we will not claim that we can ascend to their heights or rise to the level of the sublime and holy tactics that they employed. Yet as beginners, we can only start if we understand the following fundamental principle.¹⁶⁴Meaning, this is necessary in order for each person to begin to develop his own holy avodah according to his own individual level. We need to know that the point of these tactics is for man to sanctify himself to the point where his very body is transformed into neshama. That is to say, all of his physical activity¹⁶⁵His eating, drinking, sleeping, marital relations, and even business and travel activity, are all not only done according to the laws of the Torah, but he does all of these with the consciousness that they are done before the Divine presence and are indeed activities whose purpose is to magnify the glory of God in the world. is sanctified to the extent where it is not only as holy as the neshama, but even to the extent where body and neshama become a unified entity with a single common purpose. The body is transformed into the neshama, and as such, the only path before man is the path of the neshama and none other. This is not so for people who are greatly attached to the body and physical activities for their own sake. When man’s will is attached to the physical, or, if you will, taking orders from the different appetites of the body, he will be drawn in different directions. Clearly this is because different organs and limbs of the body have different natures and different concerns, different functions and different agendas. And because this is so, the Torah has provided us with different forms of avodah. Yet when a person’s avodah is only concerned with doing something, even just to saying something or thinking something, then the order becomes the be all and the end all, while the purpose of the commandment is absent.¹⁶⁶It is preferable to serve God with joy. Rav Shlomo Carlebach Z’L used use the expression, “knocking off a mincha.” When a person, “knock’s off” a mitzvah, he does it automatically, quickly, and without feeling. (Yet still we often find that one can only sustain the deep feeling of, “hiskashrus” or connecting to God, if he davens quickly.) Anyone who has been to a wedding officiated by Reb Shlomo has seen a great example of the Chassidus taught in these pages. Whenever it is possible, serve God with joy, feeling, reverence, and take the time necessary to ascend to these middos. Just say these words, profess this belief or have this intention in mind, and that’s all. This is not the path of Chassidus. The point of Chassidus is to sanctify man.¹⁶⁷Or to give man the opportunity to sanctify himself by virture of his own decisions and actions. The ways of man are divided into thought, speech, and action. Every commandment, every avodah stresses one of these modalities more than the others. For instance, you need to perform the action of walking in order to visit the sick or console a mourner. The empathy for a mourner and ability to console involves words (but by and large it is rare that once can find the words that could actually succeed in consoling), but maybe more so feelings and thoughts. A mitzvah like Tefillin is basically an action, bind the Tefillin and you have done the mitzvah, but it also involves words in the blessing one recites and thoughts in the intentions one has in performing the mitzvah. Prayer involves very little action (standing or sitting, jumping at kadosh kadosh, kadosh, or “shukling,” back and forth, if it helps to arouse ones emotions or intensify one’s concentration) but much more speech and thought. Yet in the above passage, the Rebbe is telling us that it is not enough just to act, speak, or think. Then we are little more that automatons, and have made the error of relating to God as a kind of marine drill sergeant. “When I say, ‘Jump,’ you say, How high, sir?’ ” You need to know why you are jumping, and jump with an innate sense of purpose.
HaRav Adin Steinsaltz (Even Yisrael) once explained the term “Chiloni” – what is normally understood in modern Hebrew as meaning a “secular Jew.” But what is a chiloni, really? A chiloni is a Jew who kisses the mezuzah when he leaves the house in the morning, goes to synagogue, puts on his Tefillin, and says every word of the prayer. Then when he comes home, he takes out his checklist, and makes a mark for everything he has done. “Kissed mezuzah (check), went to shul (check), put on tefillin (check).” His entire concern is fulfilling religious obligations. In other words, a real “chiloni” succeeded in taking the sacred and making it mundane, for indeed the root of the word “chiloni,” – “chol” – is a root which connotes commonplace, mundane, everyday activities, as opposed to “kodesh,” which means separate, possessing special sanctity, or dedicated to the spiritual.
Of course obedience is important. A main theme of this book is service, and service is invalidated by disobedience. Furthermore, law is ineffective without a community that adheres to it. But it must be understood that mechanical obedience is a real problem. One could be thoroughly obedient to every letter in the Code of Jewish law, and still not have fulfilled what God asks of us when He said in the Torah, “Kedoshim Tihiu – You shall be holy.” Therefore, as long as man has not yet rid himself of his attachment to the materiality, or has even become “fed up” with the nature of the body and its divided agendas, then his avodah will take its cue from the divided wills of the body. His service will be inconsistent and pulled in different directions. It is almost impossible for man to truly sanctify himself if he does not contemplate deeply the different natures of different physical activities and invest his energies in refining them.

כאמור היא הראשית והיסוד אשר עלינוועל בנינו לדעת ובה היינו בהגופניות וטבעה להתחיל, ואז חלק גדול מכובדה וקושיותה יחלוף, ומקוה אני לד׳ שכאשר באופן כזה נעבוד, אז כמעט שלא ימצא מי שלא יקח חלק הגון בקדושת החסידות ולא יהי׳ חסיד לפי ערכו. כי באמת למה זה תקשה עבודת החסידות ולמה יקשה לאיש הישראלי לקדש א״ע, הלא ישראל הם עם גופם קדושים, כי עם קדוש אתה לד׳ אלקיך, הן יצה״ר קשה יש לנו אבל כמה שקשה הוא וכוחו של היצה״ר רב הוא, לא כמדת גבורתו הרבה אשר יראה בו האיש, באמת נמצא בו. וראה נא גם ראה את דברי המדרש רבה בראשית פכ״ב, אמר ר׳ אבא היצר הזה דומה ללסטים שפוף [חלוש] שהי׳ יושב בפרשת דרכים כל מאן דעבר הו׳ אמר הב מה דעלך, עבר פקח אחד וראה שאין בו תוחלת לגזול לו כלום, התחיל מכתתו, כך כמה דורות אבד יצה״ר וכו׳ כיון שעמד אברהם אבינו וראה שאין בו תוחלת התחיל מכתתו וכו׳ ע״ש. דומה הוא היצה״ר ללסטים שבאמת חלש הוא, וגוזל את כלם רק מפני שהם מפחדים ממנו ודומים שגיבור הוא, אבל הפקח רואה שלא גיבור הוא ומכתתו ומשברו.

As was mentioned, this is the beginning and the foundation that we and our children need to know. The first thing we need to tackle is our physical lives and its nature. Once devoted to the struggle, we find that many of the difficulties in overcoming the body fly away with the wind. With bravery and perseverance in this mental struggle, man will find safe passage through the pitfalls of corporeality and eventually be released from its powers. I sincerely hope and pray that when we serve God in this way, you will not find a man among us who has not taken a meaningful portion in the kedushah of Chassidus, and will not be considered a Chassid according to his own level. Indeed, we began by saying that Chassidus is a difficult path, requiring tactics, spiritual methods and mental exercises in order to achieve its goal. But really, why is it so difficult? Why should it be so difficult for a Jewish person to make himself holy? Isn’t Israel the holy nation? Didn’t God say to us, “You are a holy nation unto Hashem your God?” True, you could say that it is because we have a difficult yetser ha’rah inciting us from within. But still, no matter how great the power of the yetser ha’rah and the attraction of it’s allure, it pales in comparison to the measure of valor and strength possessed by man. Look carefully at the words of Rabbi Abba in the Midrash, where he tells us, “The yetser ha’rah is like a worn out bandit who sat at the crossroads. Though he was truly weak, he had the ability to put on a fearsome act, and was truly intimidating. When anyone passed by, the bandit needed only to cast a terrorizing gaze and say and say, “empty out your pockets,” and the incapacitated victim would obey. Then one day a clever man passed by and saw that the bandit was in fact feeble, and instead of fearing him and giving him his wallet, he began to give him a good thrashing. Similarly, the yetser ha’rah destroyed many generations - the generation of Enosh, the generation of the Flood, and the Dor Haflagah - the generation of the separation of man. But when Avraham stood and saw how the yetser ha’rah was no match for him, he began to thrash it.” The yetser ha’rah is really like an intimidating, but essentially weak old bandit. It manages to win on the strength of a, “psychological advantage.” Even though it is quite weak, it wins because people are afraid of it. Their fear leads them to believe that it is powerful. Yet an intelligent person, after seeing the yetser ha’rah for what it is, can readily crush it, and break its hold.

ואגב אומרים אנו בזה שהמלמדים ומחנכים המדברים דברי מוסר עם תלמידיהם, אם מציירים הם בדבריהם את היצה״ר לגבור כל כך איום וכחו כל כך רב ונורא, לא טוב הם עושים בזה. כי כך טבע האיש, כשמציירים לפניו איזה איש לגבור נורא ורב כח, ידיו מתרשלות וכל גופו מתרופף לבלי התאמץ נגדו, ואז באמת האיש אשר נגדו מתגבר נגדו, לא מפני גבורתו של זה כך מפני חולשת עצמו. וכשהם מציירים את היצה״ר בכל כך גבורה רבה ואיומה אז מתרגל גופם של התלמידים להתרשל ולהמס בפניו, עד שבאמת נעשה גיבור עוד יותר מכפי מדת גבורתו אשר לו באמת. ולבבם לא ידאב אם ח״ו יכשלו מפניו כי יצטדקו לאמור ומה לי לעשות אם היצה״ר כל כך גיבור ורב ממני, ואף כשיגדלו לא יתאמצו להתגבר נגד כל גרוי של תאוה. נסה נא בחור ואברך לרקע ברגלך אחת על הארץ בשעה שיצרך מגרה אותך לאיזה נמוכיות ולגזור אומר, כן אני אומר, רק כתורה אעשה ולא כיצרי. ואז תוכח כי הרבה מגבורת היצה״ר רק דומי׳ ורמי׳, ורק מהתרשלות ורפויות עצמך היא ולא באמת, כדברי המדרש הנ״ל.

In light of this, it must be added that if teacher of Torah is giving a “mussar shmooze”¹⁶⁸A, “mussar shmooze” is a fiery Torah lecture of ethical instruction whose purpose is to enlighten the students to virtuous and devout behavior. A movement promoting behavior modification rooted in the advice of the great Rabbis throughout the ages was created by the Lithuanian Rabbi Israel Salanter (1810-1883). to his students and impresses upon them that the yetser ha’rah is a mighty force or an awesome and overwhelming power, then he is making a serious mistake. Upon hearing the description of a terrifying warrior and his tremendous strength, it is natural for a person’s knees to weaken and his hands to go limp without having to contend with the adversary in the flesh. Then if he actually had to fight the warrior, it would be a foregone conclusion, not even from the strength of his opponent but from his own weakened state. So when they describe the yetser ha’rah as such a powerful and intimidating force, the students very bodies are weakened, melting before the very thought of contending with evil and temptation. Then the yetser truly gains a strength that it previously did not have. After such preparation, they would not at all be dismayed if they failed before it, God forbid. They would justify it, saying, “what do you expect!? The yetser ha’rah is so powerful, certainly much more powerful than I.” And then when they grow older, they don’t even put up a fight against the onslaughts of desire in its various forms. Stand strong, Bachur,¹⁶⁹Bachur – young man. Avreich, at the time the yetser incites you to some low behavior, stand your ground, and make the following ardent, valiant declaration. “Hear me well. I take orders only from the Torah, and not from my yetser ha’rah.” Upon doing so, it will become clear to you that much of the might of the yester ha’rah is fictional and fraudulent. It only seems powerful due to your own slackness, while your insecurity grants it the upper hand. But we know that it is not really so powerful, as we learned from the Midrash.

נחזור להנ״ל ראשית דעת היא שכל זמן שלא נתרבה כל כך קדושתנו ולא נתגלה כל כך נשמתנו עד שיתבטל גופנו וכוחותינו תמיד אלי׳ ודוקא תמיד כמו אצל הצדיקים הגדולים אשר מאז, אז צריכים אנו להתבונן בכוחות גופנו ונפשנו ובהם ובטבעיהם בעצמם לשמש לשעבד על ידם אותנו ואותם לעבודת הקודש, עד שכלנו נתקדש. ועל זה מרמז הא שאיתא בספה״ק על הפסוק כי ממנו נקח לעבוד את ד׳, שאמר משה רבנו אל פרעה על בהמתם של המצריים. היינו שעם נפש הבהמיות בעצמה נעבוד את ד׳ ועוד נשמש בכוחותי׳ לטובה עכ״ל הק׳. איש הישראלי קודש הוא גם גופו קודש וגם נפש הבהמי׳ שלו קדושה מפני ששורשה היא מן פני שור שבמרכבה כנודע, והיצה״ר הוא המעקל ומשמש את כחות הקדושה האלו לרע, ועלינו רק להשיב אותם אל מקומם, מקודש הם באים ולקודש ישתמשו.

With this said we may now return to the matter of transforming the physical into the spiritual. The beginning of knowledge is that as long as our kedushah has not increased and our neshama is not revealed to the extent where our bodies and their powers are subservient to the neshama, meaning a constant subservience in the manner of the great Tsaddikim of ages hence, we are obliged to engage in profound contemplation of the powers of the body and the nefesh, taking them and their natural qualities and binding them to holy avodah until we are thoroughly sanctified. At the end of the tenth chapter of the book of Shemos (Exodus), Pharaoh tells Moshe that the Children of Israel can go into the desert and serve God, but they have to leave their animals behind. Moshe replies that they will even be taking animals from the Egyptians, “for we will be using them to serve God.” The Chassidic Masters interpret this to mean that the holy Jew takes his very animal soul and uses it to serve God and illuminate the world with goodness. The man of Israel is holy! His body is holy - and his animal soul is indeed holy, as it is rooted in the face of the ox on God’s chariot in the vision of Yechezkel. Yet the evil inclination hijacks the animal soul, using its holy powers for evil. We have only to return them to their rightful place, for they come from kedushah and they will be used for a holy purpose.

וגם בעניני התחזקות המחשבה הדמיון וההתרגשות שאמרנו לעיל. האם חדשות אנו מבקשים בזה, שנברא בקרבנו מחשבה והתרגשות דבר אשר לא נמצא בנו, הלא לכל אחד יש מחשבה דמיון והתרגשות, אף התלהבות לפעמים, רק שמשמש אותם לענייני רשות, והיצה״ר לפעמים מחזיק בם ומשמש בהם ח״ו עוד לרע, והאם כל כך מסירת נפש צריך אתה בחור ואברך לזה שתשמש בהם לקדושה. הסוחר והאומן הם יכולים לפתח מקרבם מחשבה ודמיון מסחריי ואמנותיי גם עד זקנה ועד שיבה שאף אחר שיחדלו ממסחריהם ואמנותיהם, מחשבותיהם דמיונם והתרגשותם במסחר ואומנות יתפעלו ולך יקשה לגלות מנפשך מחשבה דמיון והתרגשות לקדושה אשר באמת שורשה ועצמותה קדושה היא, אפילו זו של נפש הבהמי׳. קשה היא רק מפני שהוקדם היצה״ר לשמש בתחבולות ולשעבד את מחשבתך וכו׳ לחפציו, וכשרק תתאמץ אתה לעבוד, ורק לעבוד ולא לשמוע רק דרשות, וכאשר בתחבולות תעבוד אז ראשית הכובד וקושיותה תחדל, ותתחיל להיעשות חסיד בעזרת הש״י עם גופך והתגלות נפשך ואז כבר שערי ספרי קדושינו יהיו פתוחים לפניך ובהם תלך. כי לא להוסיף על דבריהם הקדושים באנו ח״ו, רק להכשיר את עצמנו שנוכל להגיע אל עקבות דרכי קדשם, ולקרב אותנו אל קצה הוד לבוש מלכותם, וכשיעזור ד׳ ויעלה זאת בידנו ובקצה כנפי לבושם נאחז, אז לא נרפה ובדרך העולה בית אל אי״ה נעלה.

And concerning the practice of intensifying thought, imagination, and hisragshus, do you think we are asking you to pull a rabbit out of a hat? Are we expecting you to entertain a fantasy of being able to create feelings, thoughts, and abilities that you don’t already have within you and of which you are not actually capable? Everyone has thoughts, dreams, and feelings, even the occasional intense feeling of hislahavus. It is just that he uses them for everyday activities,¹⁷⁰People can feel intense emotions during a soccer game or while watching a movie, enough to make them jump from their seat in excitement or even cry. and sometimes the yetser ha’rah seizes them and uses them for evil, God forbid. Bachur, Avreich! Do you really need to spend such tremendous energy and undergo such self-sacrifice in order to channel them into kedushah? Long after retirement, the businessman or the artisan can easily bring forth real thoughts and images of commerce or creativity, because the thoughts, imaginations, and hisragshus that they once felt are still easily accessed even decades after retirement. So how is it that you find it difficult to allow your soul to reveal holy thoughts, images, and hisragshus, when in fact its source and essence, even of the animal soul, is holy? If it is difficult it is only because the yetser ha’rah got there first, using its own tactics in order to enslave your mind to its desires. All you need to do is work – not just listening to fiery mussar lectures, but taking charge and doing real mental and spiritual work replete with tactics. In doing so, the initial heaviness and difficulty that precludes you from even starting will disappear. Just do it, Chassid, and when God helps you to temper your body and reveal your soul you will find the gates of our holy sefarim open before you and you will be on your way. Our intention is not to add to the words of the Chassidic Masters. It is only to prepare ourselves, making ourselves into worthy vessels, to go on the heels of their holy path, and to bring ourselves close to the splendor of their majesty. With the Almighty’s help, we will succeed in grasping the edge of their garment, hold on strong, and in this way go up to the house of God.

והכל תלוי במדת עבודתך אם רק להפטר בה תעשה, אז כל דיבורינו ח״ו לריק יהיו, כי רק תרמה את עצמך ואח״כ עוד תתרעם לאמור כבר עשיתי ולא הועלתי. ואם באמת תרבה לעבוד הן שתתמיד לעבוד הרבה פעמים בהאופנים שרשמנו לך, והן שבכל פעם שתעבוד לא בשטחיות ולא כלאחר יד רק באמת וביגיעה תהי׳ עבודתך, אז לא לבד שהמחשבה הדמיון וההתרגשות הנמצאים בכך בטבע ותולדה יתחזקו ולקדושה יתהפכו, רק עוד תוסיף הרבה מחשבה ודמיון והרבה התרגשות על זה שיש לך. הגמרא אומרת על ר״י שהושחרו שיניו מפני תעניותיו [חגיגה כ״ב], ולמה זה, הלא אדרבה כיון שנח ולא עבד בשיניו עוד היו צריכים להתחזק. אבל כבר אמרנו בפרק ב׳ שכמו שהגמרא מדמה את העלמת הנפש להעלמת הקב״ה שרואה ואינו נראה, כן גם רואים שהתגלותה של הנפש כעין אופן התגלותו יתברך הוא, ע״י פעולה. לכן כשעובדים ופועלים בהשינים ובכל אבר, חלק כח מהנפש באבר הזה מתגלה ומתחזק, וכשאין עובדים בו יעלם חלק חית הנפש ממנו, השינים ישחרו וכל אבר ירזה ויחלש. ואם כוח הגוף הנמצא גלוי לפנינו, רק ע״י העבודה מתחזק וחלק מהנפש מתגלה, קל וחומר ובן בנו של קל וחומר שבמחשבה וההתרגשות של הנפש הנעלמה שרק ע״י הפעולות תתגלנה, וכשתוסיף לעבוד ולפעול בהן תוספנה להתגלות בך, ותוסיף להיות בעל מחשבה ואיש מתרגש הרבה יותר מאשר הנך בעצם.

Your success all depends on the earnestness of your avodah. If you are doing it only in order to minimally fulfill your religious obligations, then all of our words are in vain. You will only be deceiving yourself, and furthermore you will come back fuming that you did everything and achieved nothing. But if you put great effort into your avodah, by being persistent in repeating the practices that you have learned, but not by serving in a superficial or matter-of-fact manner, then not only will the inherent thoughts, mental images, and deep feelings that already exist within become strengthened and sanctified, but you gain new ones, expanding the files of intense thought that you already have. The Gemara tells us that Rabbi Yehoshua’s teeth went black from prolonged fasting.¹⁷¹Chagigah, 22. Why was this? Since he spent years refraining from using his teeth for eating you might have thought that his teeth would only be strengthened. Yet in Chapter Two, we compared the soul to the Holy One, blessed be He who sees all and is not seen. We also find that God and the soul are both revealed in a similar way. They are both revealed through certain actions. Therefore, when you serve God and act with your teeth, or with any part of the body, a portion of the soul’s power that exists within that part of the body is revealed and strengthened. And when you desist in serving God with that body part, the life force of the soul connected to that body part becomes hidden. This concealment is revealed in the body. With fasting, for example, the teeth will go black, and the body will become thin and weak. So if the power of the body whose presence we readily feel is only strengthened through avodas Hashem, and the avodah serves to reveal that part of the soul, then how much more so will the thoughts and feelings of the hidden soul which is only revealed through action and avodah, gain strength within you when you continue to use them to serve and act. You soul will thrive as you continue to gain greater mastery over your holy thoughts and feelings, and your own inner work will make you into a far superior “eesh Misragesh” than you are now.

לכן אף שבאופני התחזקות המחשבה שהצענו לפניך לעיל גם ההתרגשות שלך תתחזק כי גם מהשלש סעודות וגם מיציאת מצרים ומכל אשר תלמד בתנ״ך והגדות חז״ל שתצייר לך במחשבתך, וגם מהמחשבות שהבאנו מספ״ק לחשבן ולציירן לך במחשבה חזקה, מהן גם תתרגש. ולא עוד אלא שלפי שכתבנו לעיל בפרק ד׳ כל איש ישראלי גם בטבעו מתרגש הוא, וגם נפשו מעצמה תמיד מתפעלת ומתרגשת, והחיסרון הוא במחשבתנו שאינה חזקה וקדושה להיות מצע להתרגשיותנו. וכיון שבהתחזקות מחשבותינו כבר אנו עוסקים אפשר יש לאמור די לנו בזה ואין אנו צריכים להשתדל יותר, זולת בהתחזקות מחשבותינו לבד, כהאופנים הנ״ל. לא כן הוא, מוכרחים אנו להשתדל בהתרחבות התרגשותנו גם לעצמה, תוספת על התחזקותנו שאנו משתדלים ע״י התחזקות מחשבותינו. כי אין אנו רשאים להשמיט שום יכולת ואמצעי מבלי לשמש בו לתכליתנו זה, וככל שנוסיף להיות אישיים מתרגשים ובעלי מחשבה נוסיף להיות חסידים ועובדי ד׳.

Clearly, if you employ the methods that we provided in order to intensify your thoughts, you will also be intensifying your hisragshus. Whether you are activating one of your files of intense thoughts about the Third Meal of Shabbos, or the Exodus from Egypt, or anything gleaned from your study of Tanach and Midrash, or any of the meditative methods described in holy sefarim that aid in the revelation of the nefesh, the meditations of your heart and mind will give way to intense emotion. Remember what we have mentioned earlier that the Israelite is by nature a man of intense feeling, a natural, “eesh misragesh,” and his soul is naturally aroused and stimulated. This itself is also problematic, as our weaker or less than holy thoughts could become a vessel for unwarranted hisragshus. You might have assumed that since we are already involved in the intensifying our thoughts, then there is no need to delve into the importance and fostering of hisragshus, as the intense thought will automatically take care of hisragshus. But it is not so. We are still obliged to direct our energies into the expansion of hisragshus on its own merits, in addition to our efforts towards intesifying thought. We are not permitted to leave any ability or method before having honed it to its maximum efficiency, for the more we can truly be counted among the masters of thought and men of holy sensitivity, the more we are worthy of being called Chassidim and the servants of God.

חובה עלינו לרכך את בשר לבבנו, מוחנו ועורקינו וכו׳ במיני התרגשיות שונים של קדושה, כדי שתוסיף הנפש להתגלות בנו בהתרגשויות יתירות מרובות והתלהביות גדולות הרבה על זו שיש לה בטבעה. והרי זה כעין התורה, שחוץ מן הלימוד בעצמו שהוא מצוה, גם חוב על האיש להרבות בה עד שגם הוא יתגדל לחכם בחכמת התורה, אף שהנפש ובפרט הנשמה לעצמה יודעת את התורה. מפני שגם את בשר מוחנו וכל גופנו צריכים אנו להפעיל בה שגם עליו תתגלה התורה, ואז לא הבשר בלבד משתלם עי״ז, רק גם הנפש נעשית יותר בשלימות זו של ההתגלות, כיון שמתפשטת מן החכמה אל הבינה ואל המידות אשר בהן, וכל פרטיותי׳ של הנשמה ע״י לימוד התורה מתקדשות, וגם בג״ע הנשמות גם כשהן מופשטות לומדות תורה. כן אף שהנפש לעצמה מתלהבת הרבה, מ״מ צריכים להרבות במיני עבודות ההתרגשיות שגם בשר מוחנו ולבבנו יתרככו להתפעל בהתרגשויות הקדושה יותר על זו שיש בטבע לכל אחד מאתנו, ויוסיף להיות איש מתרגש הרבה יותר על מדת התרגשותו אשר בטבעו ועי״ז גם גופנו וגם נפשנו יתעלו ויתקדשו.

We are under obligation to sensitize our hearts, minds, and even our veins to various kinds of holy feelings in order to continually stimulate an increasing revelation of the nefesh experienced through greater hisragshus and more powerful hislahavus than would otherwise be possible if left unattended. This is a kind of Torah unto itself. That is to say, aside from the actual act of studying the Torah which is a mitzvah,¹⁷²This could be fulfilled by reading with minimal understanding. man is also under obligation to reach the maturity in his Torah study where he truly grasps the wisdom of the Torah. This is true regardless of the fact that the nefesh, or in particular, the neshama, already knows the Torah without your intellectual understanding. But we need more than this. We need to get to the point where we feel the revelation of the Torah in the flesh of our brains and throughout our entire bodies. This revelation not only completes the flesh, but it also brings the nefesh to greater wholeness. The revelation of the Torah spreads forth from Chochmah - Wisdom to Bina – Understanding, and then to the rest of the middos. In this way, all of the details of the neshama are sanctified through the study of Torah.¹⁷³God grants man wisdom and understanding. He does this by effusing knowledge from the supernal source down into man’s faculties. The first stations in the reception of this effluence of Godly information are known as Chochma – wisdom, and Bina – Understanding. These are commonly known as the intellect. The system of Sefirots situates the hidden intellectual sefiros, such as Chochma and Bina, above, and the revealed sefiros below. The revealed sefiros, known as middos, are expressed in the world in the soul of various actions. Some actions express love, others fear, others show a mediated balance between the two (tiferres). The Piasetzner Rebbe is telling us that the revelation of the Torah is expressed in physical actions imbued with the energy of the revealed sefiros, commonly known as the love of God, or the fear of God, or Tiferret, meaning pride in holy actions, or hiddur mitzvos, or an appreciation of the splendor of God in the world, and so forth. “The details of the neshama,” meaning the way the neshama is revealed in holy action, “is sanctified through the study of Torah,” when that study gives birth to holy action. Even if the study does not give birth to action, still it sanctifies the soul as it exists in the hidden, intellectual sefiros of Chochmah and Bina. Then the neshamos¹⁷⁴Neshamos, or souls, plural of neshama. in the garden of Eden, no longer dressed in the garments of the body, also learn the Torah. Even though the nefesh unto itself feels great hislahavus, nonetheless, we find it necessary to increase our efforts in practices which foster hisragshus, in order to sensitize the flesh of our brains and hearts to holy hisragshus on a greater level than it would be left untouched and untended. In this way both our bodies and souls may be elevated and sanctified.

בחור ואברך חסיד אחר שב״ה הגענו עד כה, מוכרחים אנו להפסיק באמצע עניננו ולתן לך אות וסימן שתבחין בו את עצמך. סימן הזה יהי׳ מסור בידך שתדע בו אם עברת על דברינו עד כה רק בדרך קריאה בעלמא, או אם בעבודה עברת עליהם. אם בעבודה עברת עליהם שנפשך באמת שוקקה לעלות מן הבצה אל טהרתו וקדושתו ית׳. וכל עצה היעוצה לך וכל תרופה המוכתבת ממי שהוא לנפשך הרפויה, אתה אץ לקחת אותה, וכבר התחלת גם לעבוד בהאופנים האלו, אז צריך וגם מוכרח אתה כבר לראות בך איזה שינוי לטובה. כבר צריכות מחשבותיך לחשוב מחשבות קדושות, ובחזקה לחשבן ולציירן לפני עיניך יותר ממה שחשבה עד עתה, ומוכרח אתה להתרגש יותר מאשר עד עתה ביראה אהבה שבירת הלב ושמחה, ולא רק כפי האופנים שרשמנו לך רק גם מחשבות והתרגשיות אשר לא שערת אותן עד כה מעצמן מתחדשות ועולות לך מקרבך.

Bachur! Avriech Chassid! Since we have made it this far, we must leave aside the discussion for a moment in order to provide you with a sign by which you may evaluate yourself. This sign, or test, if you will, will let you know if you were just reading the words as if it were an airport novelette, or if our words have truly nourished your avodas Hashem. If your study of these words have truly been incorporated into your avodah, and your soul truly yearns to come up out from the swamp and into the purity and holiness of Hashem, if you rushed to take every piece of advice, and hastened to swallow every tablet of medicine to heal your ailing soul, already starting to put all of this advice into action and avodah, then you should already begin to feel a change for the better. You should already be thinking holy thoughts with strength, thinking them and seeing them in your mind’s eye more than you did previously. You should already be experiencing deep hisragshus not as you did before, but with greater fear and love, with a broken heart and with simchah. These experiences should not only be according to the ways in which we have described in the pages of this book, but they should well up on their own, in ways that were hitherto unknown to you, newly charged and surging from within your soul.

ויש שאתה מתמה עליהן מאין הן באות ומי ברא לי את אלה, אל תתמה על זה, כי כפי שאיתא בספ״ק השגה גדולה היא להשיג את נפש איש הישראלי ואנו אין משיגים אותה. ובצדק יכולים לאמור לכל איש ישראלי מחוטב עצים ועד שואב מים, דע כי לא אתה ולא אני יכולים להשיג את גדולתך וקדושתך הרבה של עצמותך. כבן מלך האסור בבור האסורים דומה איש הישראלי, הכרוך בסמרטוטים מגועלים ובבלאות סחובות, לא זולתו ולא הוא בעצמו יכירו בו כי בן יקיר הוא ברוח ומוח נשגבים. אבל כאשר רק יתחילו להסיר ממנו את בגדיו הסחובות, ומכל שכן כאשר מבחוץ גם את שיר המלך אשר ישוררו המשוררים יאזין, כמה יתבער, גם הוא יקום ישגב וכלו יתרומם, ובשיר יתן קולו. כולם מן שירתו יתמהו, וכולם לפני פסגת רעיונותיו והשגותיו יתבטלו ויאמרו ראה זה דבר חדש אשר לא ידענוהו. [ועיין כגון זה במדרש שיר השירים פ״ו על הפסוק ״לא ידעתי נפשי שמתני״].

You may be somewhat perplexed at your new, sudden experiences of hisragshus and intense thoughts. You may be wondering, “Where did they come from? Who created these for me?” Do not be alarmed. Holy sefarim shine with wonder when they speak of the sublime heights of the Jewish soul and how we are at a loss to really understand it. In all honesty, you can say to any and every Jew, from the wood choppers to the water carriers,¹⁷⁵See the beginning of Parshas Nitsavim. “clearly neither of us can really fathom the tremendous greatness and holiness that exists within you.” The Jew, the son of the Israelite nation, is really like a prince held prisoner in the pit of a jail in some backward country. He head and body is wrapped in soiled old rags. No one could recognize him - not even the prince himself if he were to look into a mirror. No one notices his precious and lofty soul or his keen mind. But only if one were to begin to remove the smelly rags that clothe him, or even more so if he were to hear the song that the royal orchestra plays in his father’s court, how great would be the fire that burns within him, and he would rise in his greatness and sing together with them. His song would silence the winds. All who heard it would freeze in wonderment. All would be humbled by his keen mind and profound wisdom, saying, “Look at this miracle that we never before imagined!”

כל אחד לפי ערך שקרא בקריאה עם עבודה, בעזרת ה״י חידושי נפשו באופני עבודה ירגיש אם מעט ואם הרבה. אבל גם אם לא תרגיש עוד בך התחדשות מפני שרק כקורא איזה מעשה וסיפור שלא לשם עבודה עברת על כל זה, גם אז אל יפול לבך, רק גמור את הקונטרוס, וכפול ושלש לקראותו, ובקריאה הב׳ הכבד יותר את העבודה עליך ואז בעזרת ה״י תרגיש. חמש מאות שנה גבוהים השמים מן הארץ, וא״א לפסוע אותם בפסיעה אחת.

With God’s help, each one will see the renewal of his soul in avodas Hashem in direct correspondence to how deeply he studied these words and how earnest he was in applying them to his own personal avodah. Small efforts will yield small results and great efforts will yield great results. But if you have been turning these pages not in order to enrich your avodah, but only out of mild curiosity, do not despair. Just finish the book, and then read it a second and third time, each time accepting a little more of its advice and directions and incorporating them into your behavior. With God’s help you will succeed in feeling. It is a five hundred year journey from the earth to the heavens, and no one can traverse such a distance with just one step.

ועתה נחזור לעניננו. אין כל אחד מאתנו רשאי להשמיט כל יכולת ואמצעי מבלי לשמש בו לעשות א״ע לבעל מחשבה חזקה ואיש מתרגש בכל פעם יותר ויותר מ אשר אנו בטבענו טבע איש ישראלי, ואז גם אל תכלית ראשית מאמרנו אי״ה נגיע, שנרגיש את התרגשיות נפשנו לקדושה, ולא לבד בשעה שמעצמה היא מתרגשת, רק גם ברצוננו ובבחירתנו נוכל להביא את עצמנו לידי התרגשות אף להתלהבות קודש, והוא מפני שכלנו אנשים מתרגשים נהי׳. את האכזר קשה לעורר ברחמנות, רק לפעמים ורק ע״י צרה נוראה ח״ו בזולתו יתרגש ברחמנות, משא״כ האיש שבעצם הוא רחמן, בקל יתעורר כפעם בפעם גם מכל דבר שיש בו צד רחמנות. כן כל זמן שאין אנו מתרגשים, עבודה גדולה ופעולה קשה היא להביאנו לידי התרגשות וכמעט שלא בידנו היא, וכשיעלה לעשות אותנו לבעלי רגש אז לא תהא התרגשותנו כל כך יקרה לנו הנמצאה רק לפעמים ואחר התאמצות יתירה, תכופות נתרגש ובכל פעם שנרצה ברצוננו נתעורר.

Now we may return to our discussion. Not one of us is permitted to ignore any ability or method, and refrain from using it in order to reach the goal of becoming a master of intense thought and an “eesh misraghesh.” We are not to be satisfied with our natural talents in these arenas merely by virtue of being members of the Jewish people, nor even think that once we have developed them through ardent inner work that we need not strive for greater heights. If we do this, then with God’s help the goal envisioned in the beginning of this book – that we may feel the deep feelings of the soul (as it yearns) for kedushah - will be attained. The goal is not just to feel these feelings when they surface by themselves, but to be able to summon the feelings of hisragshus or even burning hislahavus at will and by choice, well within our powers as men of feeling. It is difficult to arouse compassion in someone who is cruel by nature. Only intermittently, and only as a result of witnessing another’s terrible suffering, God forbid, is his compassion aroused. This is not so for someone who is compassionate by nature. The innately compassionate can feel compassion easily, and for any slight suffering that confronts him. In the same way, if we remain insensitive, it is a difficult, if not nearly impossible task to bring about hisragshus. Yet when we succeed in becoming men of feeling, then each experience of hisragshus - few and far between, and only after a great struggle - will not be so precious. We will feel it in an instant, and whenever it is needed we will summon it by will.

אבל חוץ מזה מפני שבכלל מתרגשים נהי׳ לכן יקל לנו בבחירתנו לעורר את התרגשותנו, נרשום בזה איזה רשימה מדרכים פרטיים איך להתנהג באופני התרגשיות פרטיות, הגם שדבר הזה צריך אריכות מ״מ נשתפק בזה בקיצור וד׳ יעזרנו להאריך במקום אחר. ונחלק את ההתרגשיות לב׳ סוגים, וכל סוג לג׳ מינים.

As men of feeling we will be able to kindle hisragshus by choice, but still we need to learn how to behave in a way suited to personal experiences of hisragshus. This is a lengthy discussion, and for now we will be brief. But with God’s help we will continue with this topic at another time. We will discuss two different categories of hisragshus, and each of the two categories will be further divided into three sub-categories.

סוג א׳) התרגשיות הבאות מבפנים שלא נתעורר האיש מדבר החוצה לו רק מבפנים מעצמו. ובהם הג׳ מינים,

1) Hisragshus that comes from within, not aroused from any external stimulus.

א׳) התרגשות שמרגיש אותה בלבוש של קדושה, לאהבת ד׳ ליראתו לתורה למצות לתשובה לאהבת תלמידי חכמים ליראתם וכו׳.

A] Hisragshus that you feel in a “holy garment,” such as the love of God, the fear of God, deep feelings for the Torah and mitzvos, for teshuvah, love of Torah scholars, awe of Torah scholars, and so forth.

הב׳) שאינו מרגישו בשום לבוש רק סתם שמרגיש לפעמים שבירת הלב או שמחה והתחזקות ואינו יודע למה ולמי היא, כמו שאמרנו לעיל שיש גם מי שחושב שדבר גופני חסר לו וממלא אותו.

B] “Undressed Hisragshus,” just a pure feeling, such as broken-heartedness, or joy, or strength, where you do not know why you are feeling it, or what is bringing it about, like a vague hunger that needs to be fed.

והג׳) שמרגישה בלבוש של תאוה ח״ו.

C] A powerful feeling that comes in the garment of lust, God forbid.

סוג הב׳ ההתרגשיות הבאות מבחוץ, שמעצמו לא נתרגש רק דבר אשר מחוצה לו פעל עליו להביאו לידי התרגשות. והג׳ מינים בו,

2) Hisragshus that comes from without, where but for the external force that acts upon you and stirs your feelings you would not have felt it.

א׳) בלבוש קדושה שע״י שח״ו נענש מתרגש ביראה מד׳, או שד׳ הושיעו ועי״ז שמח ומוסיף להתרגש באהבה, וכן ע״י דיבורים שראה בספר או שמע או סתם בשעת התפילה ואחר לימוד תורה שנתעורר בהתרגשות אהבה יראה וכו׳.

A] Externally aroused hisragshus dressed in a “holy garment.” For example, if you were punished (by some kind of suffering), God forbid, and this spurs you to feel the fear of God, or if God saved you from an accident, and this brings you to the love of God felt specifically through an increase of joy. Another example might be the love of God you feel through joyous emotion after hearing or reading a powerful piece of Torah or while davening.

הב׳) התרגשות בלא לבוש כגון שנתרגש מניגון וכדומה לשבירת הלב או שמחה, וגם בזו יש שע״י שבירת הלב סתם בא לעצבות, ומשמחה סתמית זו להוללות ח״ו, ואינו נותן לב לשמש בה לקדושה.

B] “Undressed hisragshus.” This could include powerful feelings of broken-heartedness or joy that you feel upon hearing a niggun.¹⁷⁶Chassidic melody. It could be that this broken-heartedness gives way to depression, or this joy leads to debauchery, God forbid, especially if he does not bring himself to use it for kedushah.

והג׳) בלבוש רע ר״ל לתאוה כמו שאמרו חז״ל עינא ולבא תרו סרסורי דחטאה [ירושלמי ברכות פ״א ה״ה] וכן ע״י שמיעה או שאר חושים שנתעורר לנמוכיות ח״ו.

C] Deep feelings dressed in a garment of evil lust, God forbid. This is as our sages say, “the eyes and the heart are the two pimps of sin.”¹⁷⁷Talmud Yerushalmi, Berachos, Perek 1 Halacha 1. This could include hearing or otherwise sensing something that gives way to base or disgraceful conduct.

והנה בההתרגשיות של מיני א׳ וב׳ היינו הבאות ונראות בלבושי קודש והבאות בלא לבושים אם מסוג הא׳ הבאות מבפנים, ואם מסוג הב׳ הבאות מבחוץ כבר דברנו בחובת התלמידים וגם לעיל בקונטרס הזה ואנו רושמים בזה תרופה קצרה בטוחה ואמיתית האמורה בספרי כ״ק אא״מ הה״צ והק׳ בשם הרמב״ן זצוקללה״ה. הן שם על התרגשות הבאה ממילא ובלבוש קדוש איתא, שהיא לחלוקינו מין הא׳ בסוג הא׳, מ״מ גם למין הב׳ הבאה בלא לבוש, וגם למינים א׳ וב׳ שבסוג הב׳ הבאה מן החוץ בלבוש ובלא לבוש יכולים לשמש בה, ונבאר בזה לפי עניננו הנ״ל אחת לאחת.

We have already made mention of hisragshus types A and B, meaning those feelings that come and are seen in holy garments, and “undressed hisragshus,” whether in the first category (internally stimulated feelings) or the second (externally stimulated feelings), both earlier in this book and in A Student’s Obligation. We will now provide you with a reliable and safe remedy to insure the proper use of such cases of hisragshus that I heard from my Holy Rav, master, and father in the name of the Ramban.

שם איתא שכשבא איזה הרהור טוב באיש יעשה בו מצוה או ילמוד בו, ובזה ילבישו בקדושה עכ״ל הק׳. לכן אם הוא רק סתם הרהור תשובה אם מעצמך נתעוררת או ע״י דבר מן החוץ וצריך אתה להרחיבו ולקיימו, אז אף שיותר טוב שתלמוד אז מעניני התשובה מ״מ כיון שמשמעות התשובה היא שתשוב ותתקרב לתורה ולמצות לכן כל ענין תורה וכל מצוה ענין תשובה הוא, גם אם שור שנגח את הפרה, והמחליף פרה בחמור, תלמד, תשובה היא ולקדושת ד׳ בזה אתה מתקרב ומתלבש. ואם הוא שבת ויו״ט ומרגיש אתה התעוררת לקדושת השבת או לקדושת היום טוב, אז תתחיל ללמוד במדרש זוה״ק וספרי חסידות המדברים מקדושת השבת או מן הסדרה זו וכן מקדושת היום טוב.

The Ramban tells us that when a good thought flashes in the mind, a person should take it and use it to perform a mitzvah, or use it to learn Torah, and in this way he dresses the good thought in kedushah. Therefore, if you find that you entertained a nondescript and brief thought of teshuvah (whether it came from within or was spurned on from some external source), and you need to expand upon it and put it into action, then even though you might assume that the best thing to do at that time is to seize that moment and learn matters of teshuvah in Torah, nonetheless, since the purpose of teshuvah is in order to come close to Torah and mitzvos, it follows that every matter of Torah and every mitzvah is a matter of teshuvah.¹⁷⁸That is to say, the performance of every mitzvah is a fulfillment of the objective of teshuvah. Even if you end up learning about payment of damages from the case of the ox that gored the cow, or the laws of acquisition in the case of the man who traded his cow for another man’s donkey,¹⁷⁹See Kesubos, 76a. it itself is a matter of teshuvah, and through it you are bringing yourself close to God and dressing this brief thought in kedushah. If it happens on Shabbos or Yom Tov, and your awakening is drawn to the special kedushah of Shabbos or the special kedushah of Yom Tov, then you should learn the Midrashim on the Zohar or in the writings of the Chassidic masters describing and explaining the kedushah of Shabbos and Yom Tov. Another way of seizing the moment and using that Shabbos or Yom Tov energy is by putting it into study of the weekly parshah.

כי כנ״ל הקדושים בדברי קדשם המדברים מקדושת השבת ומן הסדרה וכן מקדושת היום טוב או איזה מצוה וכל דבריהם, אף אם בדרך דרוש ידברו, לא רק לדרשה קראתו, רק את להבת קדשם להשבת להיום טוב ולכל דבר מצוה ותורה בדברי קודש הלבישו ובהם גילו, ולשונם שם לשונות של אש הם המתפרצים מחוץ להמדורה מדורת המוקד שלהם. וע״י שתלמד בהם אז חוץ מזה שתוסיף אתה להתעורר מן אש הקודש מן השמים אשר בדברי קדשם, גם דיבורי קדשם ועניניהם אשר הלבישו את אש הקודש שלהם גם לך יהיו למנה, שגם נפשך אשר נתעוררה עתה מעט, בהם תתלבש. וזה יהי׳ לך לסימן, שמעולם לא נהנית כל כך מדברי תורה וחסידות כמו עתה, והיא מפני שגם נפשך נמצאת בתוך הרעיון והענין שאתה לומד עתה בספר, ועם נפשך שאתה רואה בזה אתה מתענג. ואם א״א לך ללמוד בענין מהענינים שנתעוררת כגון מקדושת שבת ויום טוב וכדומה, אז למוד מה שאפשר לך גמרא מדרש וכו׳ איזה ענין שהוא, אבל לא תשתפך בראי׳ אחת ולא על רגל אחת, רק תסיח דעתך מכל דבר ובהספר תהי׳ שקוע ותשהה שם זמן היותר אפשר לך. וכל עת ושעה אשר תוסיף להגות וללמוד, תרגיש יותר תוספת קדושה והתרגשות של קדושה שנתוספה בך.

As previously mentioned, when the holy masters were writing about the kedushah of Shabbos or Yom Tov, explaining the parshah, explaining any mitzvah, or, for that matter, saying anything,¹⁸⁰For even the so called mundane speech of Talmidei Chachamim is worthy of study. even if their words took on the deeper form of a drush (or homily),¹⁸¹a deeper level of interpretation, a homiletic teaching woven together from verses, laws, legends, and mysteries. it was more than a drush. The drush itself became a garment for the holy fire of excitement that burned within them for Shabbos, or Yom Tov, or the parshah, or any mitzvah. The drush is the way that this burning fire is revealed in the world. And their holy tongues that spoke the drush are tongues of fire reaching out from the core inferno of holy desire ablaze within them. By studying their words and connecting to the heavenly fire you will not only reach a greater awakening, but your soul will dress in a new garment when the holy fire clothed in their words and teachings becomes a part of you. The sign that this has indeed happened is that you will never before in your life have felt such joy in learning Torah and Chassidus. This is because your nefesh now exists within the idea or subject that you are currently learning in the sefer, and you are delighting in witnessing your own nefesh inside the study. If it is not possible for you to learn about the very thing that brought about your awakening, such as Shabbos or Yom Tov or the like, then learn something else, Gemara or Midrash, or any matter in Torah. But do not be satisfied with a quick glance. Remove all other thoughts from your mind and immerse yourself in the sefer for as long as you are able. Every moment that you add to your study you will find yourself feeling greater and greater waves of kedushah and hisragshus sparked by kedushah.

תמיד קודם כל לימוד התורה הן בפשט התורה הן בחסידות תכוון שרוצה אתה בזה להתדבק בתורה, ובד׳ ית׳ הנמצא בתורה, כמו שכתוב בספה״ק תניא. וכשתלמוד בשעה שנתעורר בך איזה הרהור של קדושה ותשובה, שאנו מדברים ממנו עתה, אז גם אחר שגמרת ללמוד או גם באמצע הלימוד בין ענין לענין, תפסיק מעט ותתחיל במחשבתך לחזור על הדבר שראית, ותנסה בעצמך להוסיף בענין קדושת השבת והיום טוב או סתם בענין הסדרה שראית בזה לפי הדרך שראית בספר. אם תוכל, אשרך. וכבר חדשת בזה גם לבוש להתרגשות קדושתך, ואם לא חדשת עוד, אל יפול לבך, וחשוב ותרבה לחשוב, בזה שלמדת, ותשתוקק אף תתפלל לד׳ שיקרב אותך ויקדשך בקדושת השבת היום טוב והמצוה. כי כשהאיש מרגיש איזה קדושה כנ״ל משבת וכו׳ ובחלק קדושה זו משתוקק ומתפלל לד׳ שיקדשו, היא העיקר של אשר קדשנו במצותיו, וקדשנו במצותיך שאנו אומרים ומתפללים. ואחר זה למוד הלאה.

Before you begin to engage in the study of Torah, whether in the revealed Torah¹⁸²Such as Halacha, Chumash with Rashi, Mishnayos and Gemara, and so forth. or in Chassidus, have in mind that you seek to cleave to the Torah and to God, who exists within the Torah, in the very study that you are about to begin. This advice is found in the Tanya.¹⁸³Likutei Amarim, Chapter 4. When you start studying after feeling an awakening of kedushah or teshuvah after you have finished studying or even in the middle of your study session between different subjects, try pausing for a moment and evaluate what it really is that you understand. Allow yourself to add to understanding you harvested from the subject at hand, whether it concerns the sanctity of Shabbos, or Yom Tov, or the parsha. Try in your own way to do it according to the style and methods that you see in the sefer. If you succeed in doing this, you are to be commended, for you have already created a new garment for your own holy hisragshus. If you don’t manage come up with anything new, don’t feel dejected. Simply review it over and over again, yearning or even praying to God to bring you closer and to sanctify you with the kedushah of Shabbos, Yom Tov, and the mitzvos. When a man feels the kedushah of Shabbos, while yearning and davening for God to sanctify him with this feeling of kedushah, then he is fulfilling the blessing that we often find ourselves saying, “who has sanctified us with his commandments,” or (in the Shabbos and festival prayer), “sanctify us with Your commandments.” And after you do this, continue with your study.

כן גם באותן ההתרגשיות ממין הב׳ שהן בלא לבוש, ראשית כל אל תמהר לעשות בה כפי שעולה על לבך לבקש איזה דבר גופני, רק הסתכל בה, אם דכאות רוח אתה מרגיש בקרבך, אז התבונן בינך לבין עצמך לאמור אולי עשיתי איזה חטא לא מכבר, או דבר נמוך עשיתי או דברתי או חשבתי דבר שאינו הגון. הן אני איני יודע אותם כי בחפזון עשיתי, וכל שנות חיי עוברות בחפזון ובהלה, אבל נפשי נלקה ונחלה, והיא גונחת עתה מכאב לבה, והיא המדכאה את רוחי. יש ואחר חפישה קלה תמצא כדבר הזה, כן זאת עשיתי דברתי או חשבתי שלא כהוגן, ורא״ה ז״ה סימ״ן מובה״ק, שכאש״ר א״ך תמצ״א א״ת הקלקו״ל, אז מיד, יק״ל ע״ל לב״ך הנדכ״א. אבל לא תשתפק בהמציאה לבדה, רק גם תקבל ע״ע שלא להוסיף כזאת, אף בקבלה לבדה לא תשתפק, כי הדברים שהאיש מקבלם ע״ע ואינו ממציא לו עצות תחבולות וגדרים שבאמת יקיימם מה המה לו.

The first thing to keep in mind concerning the second category of “undressed hisragshus” is to not rush ahead by following the desires of your heart and dressing it in something physical. Rather examine your feelings. If you feel melancholy or are simply agitated, then you need to ask yourself some difficult questions. For example, ask yourself, “perhaps I sinned in the recent past? Perhaps I behaved in some base or ungainly way? Maybe I simply said or thought about something improper. Since I did these things with such haste I don’t even remember them. My whole life is passing by with such bewildering haste, but my soul only slows down, weakens and ails. Now my soul is groaning from the pains of my heart, and this is depressing me.” After a quick search you will remember how you were negligent, thinking, “yes, I did made this error, and entertained this desire,” and so forth. And the clear sign that you know what is indeed bothering you is that immediately upon identifying it, your sadness will be alleviated and you will start to feel better. But don’t just contend yourself with simply finding it. You need to take it upon yourself to stop behaving, speaking, or thinking in this way. And don’t be satisfied with just making a promise, because such promises are not worth much if they are not backed up by real strategies and tactics which will assist in the fulfillment of the promise.

אבל בין אם מצאת את סבת דכאות רוחך עתה, בין אם לא מצאת, בין היא ההתרגשות של דכאות רוח בין אם היא התרגשות של שמחה, בין אם היא מסוג הא׳ שבאה מעצמה בין אם היא מסוג הב׳ שמחוץ נתעורר, הוי חס עליך ואל תעברה כלאחר יד, נפשך כנף הושיטה מהר וחזקהו, אחוז בו ואל תרפהו. הרחב את הרגשתך זו, אמור איזה פרקי תהלים המתאימים למצב רוחך הזה, כדי שתתפשט התרגשותך באורך ועומק, יותר חריפה תהי׳ וזמן יותר ארוך תשהה ולא רק כהתעיף עין. אם דכא רוחך אמור פרק ג׳ ו׳ י׳ י״ג ט״ז י״ז כ״ב כ״ה כ״ח ל״א ל״ח מ״ב ובפרט נ״א שתרבה לאמור וכן כדומה. ואם התרגשותך עתה היא של שמחה אז אמור פרקי תהלים המוסיפים התעוררת של שמחה כגון א׳ ח׳ ט׳ י״ח י״ט כ״ג כ״ד כ״ז כ״ט ל׳ ל״ג ל״ד וכל שאר שירות ותשבחות. אבל כל שתאמר לא תאמר רק כמספר מעשה מה שאמר דוד המלך לפני אלפי שנים, רק כאילו תיקן דוד זאת במכוון בשבילך. וכשאתה אומר למשל א-לי א-לי למה עזבתני תצייר שאתה עומד לפני כסא כבוד ושופך את נפשך א-לי א-לי למה עזבת אותי ואת משפחתי ואת כל ישראל, למה הסתרת פניך וכ״כ חשוך לנו וכו׳.

However, whether or not you found the reasons for your depression, or whether it is in fact hisragshus of depression or hisragshus of simchah, whether of the first variety (coming from within) or of the second (stimulated from without), take it seriously. Don’t just pass it by and ignore it. Your soul is reaching out to you, so take hold of it, quickly! Hold onto it and don’t let it go. Try to expand upon your feeling. Say chapters of Tehillim that are suited to your situation in order to increase the breadth and depth of your feelings. In this way your hisragshus will not be fleeting, but something that you will be able to sustain for a longer period of time. If you are feeling depressed, say chapters 3, 6, 10, 13, 16, 17, 22, 25, 31, 38, 42. Put special effort into chapter 51, saying it many times. If your hisragshus is aroused by simchah, then say chapters that will increase your awakening of joy. These are chapters 1, 8, 9, 18, 19, 23, 24, 27, 29, 30, 33, 34. Other songs praising God are also helpful. But when you say them, don’t just say them as if you are retelling things that happened and were felt by King David thousands of years ago. Say them as if King David had written these words with you and your own personal experiences in mind. For example, when you say, “My God, My God, why have you forsaken me?” picture yourself standing before God’s supernal throne of glory and pouring out your soul before Him. “My God, My God, why have you forsaken me, my family, and all of Israel? Why have you hidden Your face and made the world so dark?”

ואם א״א לך עתה לאמור תהלים וללמוד בשעה זו, אז דבר מעצמך דברי השתפכות הנפש לד׳ בשברות רוח והתרוממות הנפש ושמחה לפי מצב התעוררות נפשך עתה. למשל אמור רבש״ע אבי ומלכי הוי כמה רחוק אני ממך ומקדושתך. סוף כל סוף מה יהי׳ עמדי, הן רוצה אני ושוב רוצה, ומ״מ הנני שקוע כבבצה. רבונו של עולם רחם נא עלי שסוף כל סוף אקרב עצמי אליך. העלה והושיע אותי ואת כל ישראל ברוחניות וגופניות בחסדים טובים וחסדים נגלים ונעבדך באמת בשמחה בקדושה ובטהרה. [רבש״ע אבי ומלכי, געוואלד וויא ווייט בין איך פֿון דיר, און פֿון דיין קדושה. וואס וועט פֿארט זיין, כ׳וויל און כ׳וויל, און כ׳ליג ווי אין אַ זומפּ. רבונו של עולם האב רחמנות אויף מיר אז כ׳זאל שוין פֿארט מיך מקרב זיין צו דיר. הויב מיך ארויס פֿון דיא זומפּ און העלף מיר און אלע יודען ברוחניות וגופניות מיט חסדים טובים, חסדים נגלים אז מ׳זאלל דיך דיענען באמת בשמחה בקדושה ובטהרה]. ובכולם כמצות הרמב״ן זצ״ל הנ״ל, היינו שתשתדל לעשות אז איזה מצוה או ללמוד תורה.

But if at this time it is impossible for you to learn or say Tehillim, then just speak to God.¹⁸⁴For more on this, see Histapchut HaNefesh, translated in English under the title, “Outpouring of the Soul,” a book which discusses the Breslov path of “hisbodedus.” Speak to Him in your own words, pouring out your soul with a broken heart, with an elevated spirit, or with joy, depending on your current situation. For instance, you can say, “My Father, My King! I am so far away from You and Your kedushah. What will become of me at the end? Time and time again I want to be closer, and every time I find myself stuck in this horrible swamp. Master of the World! Have mercy on me, and soon enough I will bring myself close to You. Lift me up out of this swamp and save me together with all of Israel, both spiritually and physically, with good kindness and revealed kindness, and we will serve truly serve you, with joy, holiness, and purity!” And in all of these cases where you feel hisragshus, follow the advice of the Ramban, who advises us to take the feeling and clothe it in the performance of a mitzvah or Torah study.

תמיד השתדלו החסידים לשעבד את ההתרגשיות סתמיות, לעבודה, ועוד עשו פעולות חיצוניות לעורר אותה ולשעבדה לעבודת הא-ל. כי אף ששתית המשקה יי״ש וכדומה הנהוג בחסידים ענין גדול בה, והיא מעין ויבא לו יין וישת שהמשיכה השראת השכינה על יצחק אבינו לברך את יעקב ועיין בזוה״ק תולדות [קמ״ב ע״ב] ויבא לו יין רמז רמיז מאתר רחיק קריב לי׳ ע״ש. אבל לכל ענין גדול יש גם פשוט ובפרט לנו הפשוטים ואין המקרא יוצא מידי פשוטו. היי״ש מעורר את לב האיש עם התרגשויותיו, ואז הגרוע אף אם אינו משתכר, בהתעוררות רוחו אחר שתית המשקה מוסיף להתרגש אל חטא ואל פשע ומוסיף עי״ז להלביש את נפשו שנתגלה מקצתה ברע ר״ל. והחסיד בעל הנפש המחפש בנרות את נפשו שנתעלמה בו, אומר, הן רק ממשקה נתעוררתי ועל ידה התגלה עתה מקצת מנפשי, אבל בין כך ובין כך מנפשי נתגלה מקצתה אחזיק בכנפה זה ולא ארפנו, ואעבוד את עבודת ד׳ בנפש גלוי׳, ולא רק כפי שפעלה המשקה עלי לגלותה, אך בעבודתי אוסיף לגלותה בהתרגשות והתפעלות אף התלהבות. וגם עתה עשה כך, שתה עם חבריך החסידים בעלי הנפש, לתכלית זה ובאופן הזה, לסבב בה התרגשות הנפש ותוספת העבודה בנפש גלוי׳. וכיון שלכוונה זו ובהכנה זו, ובמסיבת מרעים חסידים אתה מעורר אותה ושותה המשקה, לכן גם מראשיתה את ההתרגשות הזאת הסתמית, בלבוש קדוש תרגיש בך, התרגשות לעבודה לאמונה ליראה ולאהבת ד׳.

The Chassidim strove to harness their sporadic emotions to avodas Hashem, and would further engage in activities that would wake up their feelings and use them in the service of God. Consider the example of drinking. Even though Chassidim explained a higher purpose in drinking liquor, explaining how Yaakov brought Yitchak wine in order to facilitate the revelation of the Shechinah over Yitschak at the time that he blessed Yaakov,¹⁸⁵Bereshis, 27:25. See Zohar, Toldos, 142b. “The wine goes in and the secret comes out.” as the Zohar explains, “and he brought him wine – hinting a hint, bringing close that which was far away,” yet still, for every great and deep matter there is also the pshat, the simple meaning, especially for simple people like ourselves. Liquor arouses man’s heart and stirs his emotions. Yet in the worst cases, even if he doesn’t get intoxicated, the emotions that are stirred after drinking could get him excited about sinning, and he could go and dress his partially revealed soul in the wrong places, God forbid. The Chassid and Baal Nefesh,¹⁸⁶One who is sensitive to the proper service of God. who seeks out the hidden crevices of his soul by candlelight, will say, “True, it only took a drink in order to arouse a part of my soul, but now I must seize upon this small revelation and not let it go until I serve God with a more greatly revealed soul, and not just according to the size of the revelation that the liquor allowed. Yet through my avodas Hashem, I will continue to reveal it, with hisragshus, with great sensetivity, and even with burning hislahavus.” You can do the same. Drink in the company of Chassidim, Baalei Nefesh, in this way and with this purpose in mind. Use it to bring about the hisragshus the soul, and with your soul revealed, you will add depth to your avodah. Since this is your intention and your preparation, rousing your soul by drinking in the company of Chassidim, you will feel how your soul is dressing in a holy garment. In this way you will be stimulated to avodah and faith. You will wake up to the love and fear of God.

גם ההתעוררות שע״י הנגינה שמרבים כל כך בה החסידים היא כעין זה. עולם הניגון גבוה מאוד אבל לנו הפשוטים רק בהעבודה הפשוטה צריכים לעיין, לדעת ולעבוד ועי״ז גם הגדלות שלה ממרום, גם בלא השגתנו תמשך לנו. איתא בספה״ק בית אהרן על הפסוק ״תשורי מראש אמנה״ וזה לשונו הקדוש, די גרעסטע אמונה וויפיל א יוד האט איז זינגען דער ראש דערפון, עד כאן לשונו הקדוש. [הנגינה היא ראש האמונה.]

The deep spiritual awakening that occurs while singing niggunim, so emphasized by the Chassidim, is a similar case. The world of niggun is very high, but simple people like us need a simple avodah. We need an avodah that we can study deeply, know, and use to serve. Once done, then the lofty greatness (of niggun) will be drawn down to us. We find the Beis Aharon explaining the verse in Shir HaShirim, “come, look from the peak of amanah,” “niggun is the head of faith.”¹⁸⁷Tashoori me’rosh amanah – look from the head of (mount) amanah – sounds similar to “sing from the head of faith.”

אל יקשה לך הלא רואים אנו חזנים ומנגנים גדולים שלבם רחוק מד׳ אין אמונה ואין לב ר״ל, ואפילו בין העכו״ם יש מנגנים, מפני שהניגון הוא רק מין גילוי הנפש והרגשותיה, אבל אין עוד הכרע מה יעשה האיש בשעה שמתרגש ומה יפעל בחלק נפשו שהתגלה. וכמו שישנם שני אנשים שמחים, זה מוסיף בשמחתו לעבוד את ד׳, וזה בשמחתו מתהולל, כן גם הניגון שהוא אחד מן מפתחות הנפש שמעורר אותה ואת הרגשותיו, יכול להיות איש שפותח את נפשו, וחלק ממנה יוצא לחוץ, ומ״מ לא לבד שאינו עושה בו מאומה אלא עוד פוגם בחלק נפשו זה, אם בשמחה של הוללות, או בשבירת הלב של עצבות ויאוש, עד שנופל מן בטחונו ואמונתו. ועושה גם מעשים אשר לא יעשו ר״ל. וכיון שאנו רוצים להוציא את נפשותינו להמשילה על גופינו, לקשרה בקדושתו ולבטל אותה ואת עצמותנו בנשמת ש-ד-י, לכן נרגיל את עצמנו ברנה ונגינה של עבודה לשמים. לא שנצטרך לחבר ניגונים חדשים, כמו שלא נאמר שמי שרוצה לשמוח א״ע ביין צריך לעשות יין מגתו דוקא, ומי שרוצה לעורר א״ע אף את זולתו בדבורים צריך לחדש שפה חדשה.

Do not let it confuse you if you see that there are great hazzanim and singers whose hearts are far from God and are lacking in faith, God forbid. There are also many great singers among the other peoples of the world. But bear in mind that niggun is merely one form that the soul takes when it is revealed, but it does not determine what man will do at the time that he is aroused, and how he will use the portion of his soul that is revealed. Take, for example two men who are filled with joy. One takes his joy and uses it to serve God, and the other takes his joy and uses it for debauchery. So it is with niggun, one of the keys of the soul which arouses it and its feelings. One man could open his soul, letting part of it outside, and not only does he do nothing good with it, but he actually takes that portion and damages it, whether in joyous debauchery, or broken hearted depression and despair, to the point where he looses all trust in God and faith, doing things which are never to be done, God forbid. Since our intention in releasing the soul is so that it may rule over our bodies, connecting it to God’s kedushah, and nullifying it together with our very beings in the soul of the Almighty, therefore we accustom ourselves to expressions of joy, and pour out our souls to heaven in song. It is not that we need to create new niggunim. For obviously, someone who enjoys wine doesn’t need to make the wine himself, and someone who wants to inspire another with words doesn’t need to invent a new language.

קח לך איזו תנועה של ניגון, תסב את פניך אל הקיר, או רק תסגור את עיניך ותחשוב שוב, שאתה עומד לפני כסא הכבוד, ובשבירת לבך באת לשפוך את נפשך לד׳ בשירה וניגון היוצאים מקרב לבך, ואז מעצמך תרגיש שנפשך יוצאת ברננה. אם מתחילה היית אתה המנגן לפני נפשך לעוררה מתרדמתה, מעט מעט תרגיש שנפשך התחילה כבר לנגן מעצמה.

Take a niggun, or even a musical phrase from a niggun, and turn your face to the wall, or simply close your eyes. Then imagine once again that you are standing before God’s supernal throne of glory, and you have come to pour out the deepest feelings of your heart before God through song and niggun. Then you will naturally feel that your soul is going out in the song of your prayer. If at first you were singing in order to wake up your soul from its slumber, the gradually, as you continue, you will find your soul gaining independence and singing on its own.

חידה היתה לך תמיד הנגינה, הקולות מה המה, עליות וירידות מה הן, ולמה זה פעמים שבא בארוכה, ופעמים שבה בקצרה. עתה כבר אתה רואה את הכל, בקולה בוקעה לה נפשך דרך עד למרום, ובשמים כאילו אחזו אותה בהמייתה ומשכוה בלשונה. לבה מעי׳ וכל פנימיותה, עם נגינתה יוצאים, ודרך הקולות עולים. ועליותי׳ נפילותי׳ וכל גלגולי דרכה בקולה נחקקים, ותנועא דמנגנא בה נחרתים, והניגון נתרקם. את נפשך נושא הניגון במעיו לשפכה ולקרבה לד׳.

Niggunim were always a mystery to you. What are these sounds? What are these melodic ascents and descents, sometimes sudden, and sometimes slow? Now you already see everything, your soul’s voice breaking through to the heights, and seemingly holding on to the heavens with its murmuring and drawing it close to you with its tongue. Its heart, belly, and all of its insides are drawn forth with the melody, ascending on its voices. Its ascents, descents, all of its twists and turns are carved into its sound, a woven tapestry of the soul. Your soul bears the niggun in its womb. Giving birth to it draws you closer to God.

ויש לפעמים שבנגינתך בלא ידיעתך תדבר גם דיבורים לפני המקום, אם בתחילתם עוד את רצון גופך יודיעו, אבל כל כמה שתתרגש, ויותר תצא נפשך מנרתיקה לעוף אל על, במידה זו תעזוב את העולם, ומעומק לבך תצעק נפשך בתפלה טהורה תפילה לד׳. ואל יקטנו בעיניך הדיבורים שאתה מדבר אז אפילו הם דברי תפילה שלא נאמרו בסידורי התפילה רק מלבך ונפשך זרמו, כי כגון אלו מחצב הנפש הם.

Sometimes when you sing you unknowingly say things before God. At first they still make known the desires of your body, but the deeper you feel, the more your soul will come out of hiding to take wing and soar on high. In this way you will abandon the world, and you will cry out the purest of prayers before God from the depths of your heart. Don’t dismiss the things that you find yourself saying in the midst of song, for they are words of prayer that are not found in the prayerbooks, but rather words that flow from the depths of your heart and are hewn from the quarry of your soul.

ויש לפעמים שלא יתעוררו בך דיבורים ולא תרגיש שום בקשה, ומ״מ תרגיש איזו הרגשה שא״א לך לצייר מה אתה מרגיש. מין התרפקות היא, כילד שמתחטא [פיעשטשעט זיך] לפני אביו, אינו רוצה מאומה מאביו, רק הומה ומתאנח אבי, אבי. האב שואל מה אתה רוצה בני. כלום, הוא משיבו, ושוב הומה ומתאנח אבי, אבי. כי בענין דרכי התגלות הנפש יש הרבה פעמים ללמוד מן הילד, כל מעשיו אינם בכוונה, רק מעצמה נפשו מתגלה באופנים שונים ועושה תנועות ומעשים כפי תנועות נפשו. וגם חיטוי זו [פיעשטשען] השתפכות נפשו אל נפש אביו הוא, וגם אתה לפעמים תרגיש בניגונך מין המי׳ וחיטוי, באין אומר ואין דברים ובלא שום בקשה, רק נפשך מרננת ומשתפכת ומפלטת רק, רבש״ע, רבש״ע.

At other times you will not have an awakening of words or feel any specific requests. But still, you feel something that you find hard to describe. It is a kind of embrace, like a beloved, if a little spoiled, child before his father, who really doesn’t want anything from his father, but just coos and groans, “Daddy, Daddy!” His father asks him, “what do you want, my son?” “Nothing,” the son answers, but he keeps cooing, “Daddy, Daddy!” We have much to learn about the revelation of the soul from the behavior of children. A child’s actions are unintentional, his soul is revealed by itself in different ways, moving and acting according to the movements of his soul. Also the currying of affection described above is really the pouring out of his soul to the soul of his father. In the course of your song, you may also feel like the sweet, spoiled child cooing for affection, not wanting anything specific, only your soul sings out, pours out, rushes out, “Master of the world! Master of the world!”

ולאו דוקא בניגון של שבירת הלב, רק גם בניגון של שמחה. בכולם תוכל להשתמש לגילוי הנפש, וכך דרכו של החסיד, גם בניגון של שמחה וגם בשעת רקידתו לפעמים בוכה הוא, וגם בבכיותו שמח.

It does not have to come through the niggun of a broken heart, but could also come from a niggun of joy. All moods can be used to reveal the soul, for this is the way of the Chassid. Sometimes during a joyous niggun and dance he starts crying, and sometimes when he is crying he feels joy.

לכן כשתהי׳ בחברת חסידים בשעה שמנגנים אם בתפילה, בסעודה, או באופן אחר, תרנן גם אתה עמהם, לא רק להשמיע קול בחי׳ נתנה עלי בקולה וכו׳, רק כדי להוציא את נפשך ולהעלותה בחי׳ ויהיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ד׳. מין ניגון החופה שמזווג את החתן והכלה וד״ל. ולאו דוקא בשעה שאתה בחברת חסידים בשעה שמנגנים, רק גם בביתך בכל עת שתרגיש את עצמך מוכשר לזה תוכל לרנן כנ״ל. ואין אתה צריך לצעוק בקולות, כי יש מי שמנגן רק המי׳ בלחש וקולו נשמע במרום.

Therefore, when you are with the Chassidim when they get together and sing, whether at times of prayer, at festive meals, or any other times, sing with them. Not in the way of, “it cries out against me,”¹⁸⁸See Yirmiyah, 12:8, “My heritage is to me like a lion in the forest; it cries out against me; therefore have I hated it.” but in order to free your soul and raise it on high, in the way of, “And it came to pass, when the musician played, that the hand of Hashem came upon him.”¹⁸⁹See Melachim 2, 3:15. It should be like the niggun under the chuppah which unites the bride and groom. (The wise reader will understand.¹⁹⁰“Dye l’mevin,” this is a kind of hint at a deeper meaning intended for individuals possessing some level of kabbalistic knowledge.) It doesn’t even have to be at a time when the Chassidim have assembled and are singing, but you could sing as described above even when you are alone at home, at any time you feel the proper state of mind. You don’t need to shout your head off in order to do this, for it could be that your singing is but a murmuring whisper and it rings out in the highest heavens.

גם ההתרגשות שאינה ערומה לגמרי, לא הרגשה לבדה, אף לא בהתלבשות ורצון לעשות או להגיע לאיזה דבר, רק שמחה או תוגה מאיזה דבר שעבר עליך, לא של מצוה ולא להיפך מתאווה, רק מאיזה ענין של רשות שעבר עליך, לא ביגיעה רבה תוכל לתקן כמו בהתרגשות סתמית. ורגשי נפשך אשר לך שמחה או דאגה מדברי עולם הנוגעים לך, אותם בעצמם תרחיב ותדבר בהם לד׳ ואז מעצמה נפשך תעלה להתרגשות קדושה. כי באיש הישראלי גם בכל מין התרגשות אפילו של מסחר ושאר עניני הגוף הן של שבירת הלב הן של שמחה יש בו צד גילוי הנפש, רק שמכוסה הוא בלבוש של צרכי עולם הזה, וצריך אתה להשתמש עם שעת הכושר זו. שכשתרגיש איזה מין של שבירת הלב אפילו מצרכי גופך תלך תיכף הצדה ותעמיד עצמך אל הכותל וגם בזה כמו בהנ״ל תאמר איזה פרקי תהלים מעין המאורע שלך ולפי דאגתך. למשל, אם דאגתך עתה מן שונאיך תתפלל הקאפיטל ד׳ מה רבו צרי רבים קמים עלי וכו׳, ואם דאגה אחרת תתפלל, טבעתי ביון מצולה או אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי.

With little effort you can elevate your everyday feelings. In this case we are dealing with hisragshus that is not completely undressed, meaning not just an isolated feeling, but not even dressed in the desire to do or achieve anything, just simple joy or sorrow over something that happened to you. It is not related to a mitzvah and not spurned on by lust, just and everyday event. Take your feelings of joy or worry over everyday events, and expand upon them by speaking about them in your private conversations with God. In doing this, your soul will naturally take them and elevate them to holy hisragshus. With the Israelite, every kind of hisragshus is connected to the revelation of the soul, whether the feeling comes through business or the body, regardless of whether the feeling is broken hearted or joyous. This kind of revelation is just dressed in worldly matters, and you only need act on your decision to use it in a kosher way. When you feel broken hearted, even from physical needs, immediately take a step aside. Stand up facing the wall and use the techniques described above, such as saying a few chapters of Tehillim relevant to your situation and your feelings. For example, if you are currently worried about someone who hates you, then daven Psalms three and four, saying, “O Eternal, how numerous are my tormentors, many are those who rise up against me.” If you have a different worry, then your prayer could be, “I am sunk in muddy depths,” (Chapter 69), or, “I will lift my eyes to the mountains, from where will my help come?” (Chapter 121)

ולא שתבוא פתאום מן השוק ותדבר דיבורים בלא לב ובלא מוח, רק תתבונן מקודם בדאגותיך דאגות אלו המונעות אותך ומצערות לך כל כך הרבה, ואל מי תלך ומי יושיעך, אם לא הקב״ה הכל יכול אב הרחמן. ואתה מתקרב עתה לפני כסא כבודו, ובמחשבתך תצייר את כבוד ד׳ שעומד אתה לפניו יתברך ומתחנן, ד׳ מה רבו צרי וכו׳ רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלקים סלה, כך הם אומרים אבל ואתה ד׳ מגן בעדי וכו׳. ואחר שתאמר את פרקי התהלים, תתפלל בפיך בכל לשון שאתה שומע, כפי העולה על רוחך, ומן דיבור לדיבור ומן תיבה לתיבה, תרגיש שרוחך ומחשבתך מתחזקים ועולים, ומעט מעט אתה עוזב את צרכי גופך, וצעקה מתפרצת מעומק לבך, רבש״ע קרבני אליך, טהר אותי. העלה אותי מכל דאגות אלו, כדי שאוכל להיות קרוב אליך בלב ונפש טהור. ובסוף תפילתך טוב שתאמר אח״כ חד פסוקא דהתחזקות כמו: ד׳ רועי לא אחסר וכו׳, לא אירא רע כי רבש״ע אתה עמדי, ומעתה תשמח כי ד׳ עמך, כי באמת ד׳ עמך, ובפרט בשעה זו ששפכת את לבך לד׳, שהיא שעה של התרוממות והתקרבות. ובכל היום תרגיש אחר תפילה זו מין עונג רוחני, עונג של טהרה, נפשך היתה בגן עדן היום ומי ידמה לה ולשמחתה.

Clearly, you shouldn’t mindlessly, heartlessly, recite these words the minute you come home from the supermarket. But rather, prepare yourself by contemplating the worries and obstacles that disturb you. Who can you turn to? Who will save you from them if not the All-Powerful, the Merciful Father, the Holy One, blessed be He? You are no less than coming before His supernal throne of glory, envisioning the glory of God, standing and pleading, “O God, how numerous are my tormentors … many say of my soul, there is no salvation for him in God … (but still,) You are a shield around me …” After you say the words of the Tehillim, continue by saying your own words. Say to God whatever comes into your mind. Then from sentence to sentence, from word to word, you will feel that your soul and your thoughts are gaining strength and ascending. Gradually you abandon the needs of your body, and a cry wells up from the depth of your heart, “Master of the world! Bring me close to You! Purify me! Raise me out of all of these worries, in order that I may be close to You with a pure heart and soul.” Then after your prayer, it is good to say verses of strengthening and encouragement, such as “God is my shepherd, I shall not lack … no evil shall befall me, because, Master of the world! You are with me.” And from now on you will feel the joy that comes with the knowledge that God is with you. And He really is with you, specifically right now while you pour your heart out before Him you will feel elevation and closeness to the Almighty and Ever-Present. For the rest of the day that you daven with such depth, you will feel a truly satisfying delight and purity. After all, your soul has been in the Garden of Eden, and what can compare to such joy?

וכן בשעה שתרגיש בקרבך שמחה, אף אם היא שמחה מן ישועה גופנית לא תעזוב את שעת הכושר של ניצוץ התגלות נפשך, ותעמוד בזוית ותאמר איזה פרקי תהלים [טוב בשעה זו שלא להרבות בתהלים] כמו קאפיטל י״ח, ד׳ חזקי וכו׳, צורי אחסה בו מגני וקרן ישעי משגבי וכו׳. וכשתגמור את התהלים תדבר כנ״ל בפיך, רבש״ע מודה אני לך על גודל חסדך שאתה משגיח עלי ועוזר לי ברחמיך הרבים, ותמיד אתה מנהיג אותי לטובתי ובפרט עתה שהושעתני בישועה זו, ושוב תרגיש עלי׳ כנ״ל מן שמחה גופנית, לשמוח בד׳.

And similarly, at a time when you feel such joy, even if it is the joy of physical salvation, don’t be so quick to leave such a fortuitous moment as when the spark of the soul is revealed. Stand where your soul views the heavens¹⁹¹“B’zavit,” literally, from a viewpoint. The word could be dressed with the association of “shining” (Ziv), “beholding the pleasantness of God’s shining light.” In teaching us about how to stand and daven, Holy Sefarim say, “look at the earth but have your mind on the Heavens.” and say a few more chapters of Tehillim [yet it is advisable at such a time not to say too many Tehilim], like chapter 18, “I love You, O Eternal, my strength … my rock and my fortress, I seek shelter with Him, my shield and the horn or my salvation, my support …” Then when you finish your Tehillim, continue to speak in your own words, “Ribono Shel Olam, Master of the world! I am so thankful for Your great kindness in watching over me, helping me with Your great mercies. You are always leading me for the good, and in particular right now, by saving me at this time in this way.” You will continue to feel an ascent of the soul, from physical joy to joy in God.

ובדרך הזה לא תעזוב, אפילו אנחה היוצאת ממשך, כי אפילו מן אנחה פשוטה קטנה וקלה גופנית שיוצאת מקרב הלב לב ישראל, יכולים לפעול התגלות גדולה בנפש ולקרבה על ידה אל ד׳.

In this way you will not let go of even a simple sigh, for even the slightest and simplest of sighs that comes forth from the heart of Israel can bring about an awesome revelation of the nefesh, and you can use it to bring the nefesh closer to God.

ולא התרגשותך ממין הב׳ לבד שאין אתה מרגיש אותה לשום דבר רק סתם הרגשה שלא נתלבשה עוד באיזה לבוש גופני, יכול אתה לשמש לעבודת ד׳ ולהתרגש בה אליו ית׳, רק גם מן הרגשה אשר ממין הג׳ שכבר אתה מרגיש רצון והתרגשות לאיזה דבר גשמי גם כן ממנה יכול אתה להוסיף התרגשות יראה ואהבה לד׳. כי כבר אמרנו לעיל מספ״ק שגם נפש הבהמי׳ אשר ממנה כל תאות עוה״ז באות, באיש הישראלי גם היא מקדושה מן פני שור שבמרכבה, רק שמתלבשת בלבושים נמוכים לרצות בה דברים נמוכים, ועל האדם להוציאה מן לבושה הרע ולהלבישה בלבוש של קדושה. נמצא שגם כשמרגיש האיש איזה התרגשות לדבר נמוך, ב׳ דברים בגו, א׳ התרגשות הנפש שכל כך אנו מחפשים אחרי׳, והב׳ לבוש רע שנתלבשה בו הארת הנפש והרגשיותה. ולוּ הרגשנו אותם לב׳ דברים, המתלבש לבד, והמלבוש לבד, ההתרגשות לבדה, וגם הסחי וזוהם המגעילה וממאסה לבד, כי אז לא היתה סכנה כ״כ צפוי׳ לעבודתנו, אבל דא עקא מה שאנו מרגישים אותם כאחת, כאילו לא הי׳ בזה ב׳ דברים רק אחד, רצון נמוך לדבר הזה או הזה. קדושינו אבות החסידות זי״ע אמרו שלא די לו לאיש שיתאפק מתאוותיו הרעות, רק גם חוב עליו להפוך כל רצון רע, לקדושה, שברצון הזה שרצה את הרע, מעתה את הטוב ואת הקדושה ירצה. וכנ״ל מצאו בקדשם לזה רמז בתורה בהא שאמר משה רבנו לפרעה ״כי ממנו נקח לעבוד את ד׳״ גם ממנו מן חלק הבהמי׳ הרע נקח לעבודת ד׳.

It is not only the second variety of hisragshus (where nothing external sets off this emotion, it is just a feeling that has not yet dressed in anything physical) that you can use for avodas Hashem, to intensify your feelings for Hashem, but even the hisragshus of the third variety (where you already feel desire and hisragshus for something physical) can be used to augment your love and fear of God. We have already quoted holy sefarim that tell us how for the Israelite, even the animal soul, the source of all worldly desires, is a holy entity, as it is rooted in the face of the ox on God’s chariot. It is only that it is dressed in low garments, and thus desires low things. Man’s job is to remove it from its evil garment and dress it in a garment of kedushah. When a man is aroused to such desires, it contains two elements. The first element is the hisragshus of the nefesh that we search after with so much effort. And the second element is the evil garment that covers the illumination of the nefesh and its feelings. If only man felt it as two distinct elements, that which was being dressed, and the garment dressing it; the hisragshus by itself, and also the vile, polluted rubbish by itself. If so we would not need to be so wary of dangers in the course of our avodah. The trouble is precisely that we feel them together as one, as if they were not two things but one thing - one low feeling for something or other. The masters of Chassidus have taught us that it is not enough for man to refrain from his evil lusts, but he is under obligation to transform every desire for evil into a desire for kedushah. The purpose of avodah is to reach the point where that very same animal desire that seeks evil has now been transformed and now only seeks the good and the holy. As was mentioned earlier, the Torah hints at this when Moshe tells Pharaoh that he will be taking even the animals of the Egyptians in order to sacrifice them in the desert. “We must take it to serve God,”¹⁹²Shemos, 10:26 which tells us, we will also transform the evil portion of the animal soul and use it to serve God.

אבל איך עושים זאת אם האיש אינו מרגיש ב׳ דברים רק רצון אחד, ועל פי רוב רצון הזה לרע ולנמיכיות עוד חזק הוא. והנה הגם שכדי שיוכל האיש לרפא את מחשבותיו הרגשותיו מידותיו ושאר נטיות וקלקולי נפשו ע״י עצות ותחבולות כעין שרופאים חולי הגוף. צריך הוא להכיר מקודם אותן ואת טבעיהן ותהלוכותיהן וכל נטיות הנפש בפרטיות כמו שרופא הגוף מכיר את הגוף בכל פרטיו כמו שכתוב בפרק א׳ מח״פ להרמב״ם ז״ל. ועל זה מתפללים אנו מא-ל אב הרחמן שיזכנו להרחיב הדיבור בענינים אלו במקום אחר בפרטיות, מ״מ נאמר לך בזה בחור ואברך סגולה, לא שאנו מבטיחים אותך שבה תוכל לאמור ליצרך גירא בעיניך, כי דבר מוחלט ובטוח כזה, אשר יבטל לגמרי את היצה״ר והבחירה, אין במציאות בכלל, אבל זאת נוכל לאמור לך, שכאשר לא תתעצל רק תשמש בה, אז הרבה הרבה בעזהשי״ת תעזור לך ותתפלא על פעולתה זו הגדולה בך.

But how can a man do this if he doesn’t feel two distinct elements, but only one desire? This is even more problematic, since the desire for low things is generally a strong one. Furthermore, in order for man to be able to heal his thoughts, feelings, attributes, tendencies, and other defects of the soul by applying specific methods and heeding certain advice, just like medical treatments for the body, he must first recognize them, their natures, their ways, and all the specific tendencies of the soul, just as a doctor has to be expert in the anatomy and workings of the body in order to help the patient to heal. This is discussed in the first chapter of the Shemonah Perakim of the Rambam. We pray to God to allow us to provide a full detailed discussion of this subject at a later time. But for now, Bachur, Avreich, we will provide you with a segulah (a wondrously effective piece of advice). It is not fool proof. We cannot promise you that this segulah will allow you to do away with the yetser ha’rah once and for all, because a fool proof antidote for the yetser ha’rah and man’s ability to choose evil is not yet in existence. But we can tell you this. If you do not become lazy, but rather use it well, then with God’s help it will help you tremendously, and you will be amazed at the great effects it will have upon you.

שלמה המלך אמר, חזית איש אץ בדבריו, תקוה לכסיל ממנו, [משלי כ״ט כ׳]. ומקדושנו איש אלקים רשכבה״ג. מרן הבעש״ט זצוקלל״ה איתא עה״פ ואבדתם מהרה, שצריך האדם לאבד את המהירות עכ״ל הקדוש. היינו שיהי׳ בדעה מיושבת ולא במהירות, ואם העבודה בכלל קשה לו להאיש לעבוד אם אינו בישוב הדעת רק במהירות, ק״ו ובן בנו של ק״ו בעבודת המחשבה, שכשרוצה להסתכל במחשבתו לפעל בה על עצמו, הן לפעל על המחשבה בעצמה שלא תהא כהפקר ושאר התיקונים הרבים הנחוצים לה, והן לפעל עם המחשבה על הרגשותיו ולהפוך את הרעות לטובות, שא״א בשום אופן אפילו להתחיל בה אם הוא איש מהיר, ואם יתחיל במהירות עוד קרוב הוא להפסד מלשכר, כי יקלקל יעקם ויהפוך את הכל ויחשב שכבר תיקן א״ע. לכן הוכרחנו להזהירך באזהרת קדושינו זו בחור ואברך חסיד, הן על הענינים שעברת עד כה והן על זה שמתחילים עתה לדבר בעזהשי״ת, ולאמור לך אם רוצה אתה שבעזרת ד׳ תוכל לפעל בך בענינים כאלו, ואם שוקקה נפשך לקחת רסן הממשלה על גופך מחשבותיך מידותיך וכו׳ בידך, אז לא תהא אץ, אך ואבדתם מהרה כפי׳ כ״ק אדמו״ר וקדושנו הבעש״ט זצ״ל שתאבד את המהירות, רק בנחת ובישוב הדעת בכל דבר תסתכל, ובאמת, לא ברמי׳ עצמית.

Shlomo HaMelech said, “Do you see a man who is hasty in his words? There is more hope for a fool than for him.”¹⁹³Mishlei, 29:20 The Holy man, Rav of all the Jews of the Diaspora, our master the Baal Shem Tov, once explained the verse in the Shema, “ve’avadtem m’herah – and you will quickly be destroyed,” to mean, “you need to destroy your undue haste.” He was telling us that man needs to be calm and collected in his thoughts, as opposed to rushed and frenzied. If a person finds it difficult to work when his mind is not calm, when his thoughts are rushing and pressured, then how much more so is this true regarding the inner work avodas Hashem. When a person reflects upon his life and puts his mind on self-improvement, whether he wants to take charge of his thoughts and cure his wanton tendencies or develop other abilities like, such as the power to master his feelings and transform evil desires into good ones, he must first know that he cannot even begin the transformation if his mind is frenzied. And if he begins in such a state, that you might call “the minds mad rush,” he is already closer to loosing than winning, for he will twist and bend everything in order to convince himself that the problem has already fixed itself. Therefore we find it necessary to warn you, Bachur, Avriech Chassid, that if it is your dream to fulfill the purpose of this book, whether concerning matters that have already been discussed and you have already started, or concerning matters that you have not yet begun, and your desire is to take the reigns in your hands and rule over your own body, thoughts, and middos, then do not be overly hasty. Rather, you need to fulfill the Holy Baal Shem Tov’s interpretation of the verse, “ve’avadtem m’herah – and you will quickly be destroyed.”¹⁹⁴This is found in the second paragraph of the Shema Yisrael. By tailoring the grammar this reads, “do away with the haste.” In other words, the first thing to destroy is the mind’s frenzied haste that rushes forth without thinking. You can only succeed by looking at your world and your life with a feeling of nachas and calm mind, but never through haste and the self-deception that it breeds.

ועתה נשוב אל הנ״ל. עלינו להפשיט לבוש המזוהם ורעת התאווה מן חלק נפשנו זה שנתגלה עתה בהתרגשות רעה זו, שלא לבד שנתאפק מן תאוותנו ובקרבנו עוד תבער, ולבוש המזוהם יוסיף להלביש ולאחוז בנפשנו. רק שלא נתאווה וחלק נפשנו זה שנתעורר נפשיט ונשליך מעליו את לבושו הרע, ואז עוד נרוויח את חלק הנפש בסתם התרגשות שעוד נוסיף בה לעבודת הקודש. ואיך זה אפשר. הן כבר הבאנו לעיל בחובת התלמידים מספה״ק עה״פ ״סור מרע״ וכו׳ שע״י עשה טוב תוכל לסור מרע, שתרבה בתורה ומעשים טובים ועי״ז יצה״ר יסור ממך. אבל האם יש לנו השפלים לדמות שנהרוג את היצה״ר לגמרי, ונקיים לגמרי נשאר בלא שום תאווה לעולם, ובשום פעם לא יתגרה יצרו בכל אחד לפי מצבו. ומה יעשה האומלל בשעה מכוערה כזו, במה יחליש את תאוותו אז ואת התרגשות זממו הרעה.

Let us return to the original subject. We are under obligation to flay the soul of its polluted garments and the evil lusts that are manifest in this kind of untamed hisragshus. It is not enough to hold back from acting upon the lusts while their fires are free to rage within us and the polluted garment only increases its hold on our souls. Rather we should cease from lusting, and strip this part of the soul that was aroused from the foul garment that it was wearing. In this way we will regain this portion of the soul, which is now free to wake up to holy avodah. How can this be done? In A Student’s Obligation we interpreted the verse, “turn from evil and do good,” based on a number of holy sefarim, which tell us that simply by doing good you allow yourself to turn from evil. Just by increasing your efforts in Torah study and good deeds will cause the yetser ha’rah to turn away from you and leave you alone. But are we on such a level that we could actually kill the yetser ha’rah? Could we ever be clean of its influence and remain forever without lust, where it would never irk us, each one according to his own particular case? What would the miserable one do at this ugly hour? How his lust would wane, and how all of his excitement over all of his schemes would be doused!

על זה נשיב, הבט בקרבך, איש שומע ומקשיב, ותראה שחוק הוא באדם, אם יטפל באיזה רחש מרחשי נפשו, אם הוא רחש של דמיון, רצון או הרגשה, אהבה יראה או שאר המידות, אף גם עם מחשבתו יטפל, אם טיפול מחשבתו הוא בהרחש, אז ע״י הטיפול יוסיף הרחש להתפעל יותר, ותחזק ויתרגש יותר. ואם אין טיפול המחשבה בהרחש, רק אודו״ת הרחש, או״דו״ת הדמיון או״דו״ת הרצון או או״דו״ת האהבה היראה וכו׳, אז אדרבה ע״י טיפול המחשבה אודותו, יקלש הרחש אף יחדל לגמרי. ולא הטיפול לבד רק גם ההסתכלות בעצמה שאדם מסתכל במחשבתו על איזה רחש אשר בקרבו, אף על מחשבתו, מכהה את הרחש ואת המחשבה.

To find the answer, you must look inside yourself, and you will see a law of human nature. When you treat a rustling of the soul,¹⁹⁵“Rachash,” as in Psalm 45, “Rachash libi d’var tov.” “my heart was moved with a goodly matter.” (Margolin) Rachash the noise of something moving or rustling. We will use, “rustling of the soul,” or “rustling of emotion.” Rustling connotes both noise and moment. whether it is the noise of the imagination, desire or emotion, love or fear, or any other attribute, even if the treatment is done with the mind, then the very mind’s treatment of the rustling only serves to enhance it, stimulating it even further. But if the goal of the mind’s treatment of this unwanted emotional noise is to look at it objectively – from the outside - thinking about the reasons behind the fantasy, the desire, the love, the fear, then to the contrary, the mind’s treatment and investigation about the circumstances of the emotion will weaken it, and even cause it to cease. It is not just the treatment that will stop it, but also the way of rational introspection, the particular way in which you take an objective look at the rustling of your thoughts and emotions, that dulls its potency.

למשל קח לך בדמיונך תמונת איזה איש הכי קרוב לך ורגיל אתה בו בכל עת ושעה, אז כל שתוסיף לפעל בהרחש היינו בהדמיון המתרחש עתה בך, אף אם את מחשבתך תשתף בפעולה זו לחשוב גם איך האיש הזה אוכל איך שותה איך מדבר וכו׳, אז בכל פעם יותר יתפעל ויתרחב רחש הדמיון בך. משא״כ כשאין הטיפול בהרחש ובהדמיון רק או״דו״ת הרחש ואודות הדמיון, וכה תחשוב, אם לדמות זאת התמונה או לא, אז רק כשתתחיל לחשוב או״דות״ה ולא לבד כשכבר תטפל במחשבה זו אודותה רק גם כשתתחיל להביט במחשבתך על התמונה זו שהעלית בדמיונך ותחשוב לך, איזה דמיון אני מצייר לי עתה, של אבי וכדומה, אז מן ההבטה בעצמה שאתה מביט עלי׳ מיד תכהה התמונה מדמיונך, וככל שתוסיף לטפול אודות״ה יותר תקלש אף תחדל לגמרי, ולא תוכל בשום אופן לצייר לך התמונה שכל כך רגיל אתה בה.

For example, think about the person who is closest to you, who you see on a daily basis. The more you encourage this rustling of the soul – which is the image which you are encouraging your mind to produce – expanding your thoughts to imagine just how this person eats, how he drinks, how he speaks, etc., then as your thoughts progress, you will continually broaden and sensitize the arousal of your mental picture. This will not be so if you don’t treat the actual source of the emotional noise or image, but only dwell on the noise or the circumstances surrounding the image. Start by asking a very basic question. “Should I entertain this thought or not?” Then when you only just begin to think objectively about it, and not only when you are already treating its circumstances in your mind, but even when you begin to look at this image that you conjured up in your mind, and you think, “what image am I now drawing? My father,” and so forth, then just the act of looking at it (objectively, from the outside) will cause the intensity of this image to dim in your mind, and you will not be able to draw such a mental picture that had previously been so familiar.

וכן הוא ברחש הרצון אהבה וכו׳ כנ״ל. למשל יש לך ידיד שאוהבים אתם זה את זה, אם באהבתכם תטפל, אף אם תשתף את המחשבה בטיפולך, ותחשוב אוהבי היקר מה מאוד אוהב אני אותו, ומה אעשה בשביל אהבתי לו, אפשר אקנה לו מתנה, אפשר אעשה לו איזה טובה, ותצייר לך איך תתעלסו באהבים איך תדברו יחד כשתתראו פעם אחר פעם, אז בכל פעם יוסיף רגש האהבה להתחזק ולהתפעל בך. ואם לא באהבה תטפל רק אודו״ת האהבה, ותתחיל להביט במחשבתך עלי׳ כעין זה, האם באמת אני אוהב אותו ואפשר איני אוהב אותו, רק שאיני שונא אותו, ומה אהבתי לו שאהבתו, ולמה אני אוהב אותו, ולמה לי עוד כל כך הרבה לאהבו. וכדומה, אז אף אם לא תמצא בו אשם שבשבילו לא תאהבהו, מ״מ ההבטה במחשבה על רחש האהבה והטיפול בו, אפילו אם לא ימהר רחש האהבה להיחלש ולחדול כמו שמיהר הדמיון להיחלש, מ״מ גם הוא יתחלש, ואם תוסיף יותר לחשוב אודותה גם לגמרי יתקרר. הן האהבה אינה נחלשת מהר כהדמיון, מפני שהדמיון לא נשתרש בך בפנימיותך ורק דמיון הוא משא״כ האהבה כיון שנשתרשה יותר בלבך ומדותיך ונאחזת יותר, לכן אוחזת עצמה יותר, אבל גם היא תיחלש תתקרר אף תחדל. ותלוי עד כמה נשתרשה האהבה בך, אהבה קלושה תחדל יותר בטיפול אודותה, והאהבה יותר חזקה יותר תתקיים עד שתחדל לגמרי, וכן בערך הטיפול אודותה תלויה, בטיפול רב תמהר לחלש וכו׳.

So it is with the rustlings of the desire for love. Take for example a good friend. You both love each other very much. If you treat this love, and even if you involve your mind in the treatment, your will find yourself thinking, “I have such a great love for my friend. What would I do for this love? It could be that I buy him a gift, it could be that I do him a favor.” You imagine how you indulge your love, how you speak to each other when you see each other, how the feeling of love grows greater, making you more sensitive. But if you do not treat the love itself, but rather objectively examine the circumstances of the love then you will be asking yourself, “do I really love him? Perhaps I don’t really love him, it is just that I don’t hate him. And why do I love him? Why should I continue to show such great love for him?” and so forth. Then even if you do not find any reason not to love him, still, the mind’s observation and treatment of this rustling of love will cause it to diminish, even if it doesn’t fade away as quickly as the mental image did in the previous example. And if you continue to think objectively about its circumstances, it will cool off completely. The love does not go away as easily as the mental image because the mental image is not as deeply rooted in your inner being. It is just an image. This is not so with the love, which has anchored itself in your heart and middos, and is therefore harder to remove. But still, using this practice of objective analysis will cause it to cool off and fade away. It really depends on how deeply rooted the love is within you. A weak love will go away more quickly when you assess its circumstances, and a stronger love will put up a greater fight before it is completely removed. It also depends on the quality of the treatment. A broader and more thorough treatment will weaken it faster.

ומעתה כבר יש לך איזה תחבולה לעשות בה מלחמה, אבל זאת תזכור שכמו שא״א לאיש מלחמה שיצא ישר אל שדה קרב מבלי אשר ילמד מקודם קשת, כמו שאמר דוד המלך ע״ה ללמד את בני יהודה קשת [שמואל ב׳ א׳ י״ח]. ועוד טרם שונא הגמור אויב נפשו נגדו לרצחו נפש בין רגע, מוכרח הוא ללמד א״ע, במי שרק מתנגד לו, כלומר בבן עמו שאינו שונאו רק מתנגדו, ולא בא לרצחו נפש. כידוע מלימודי המלחמה [מאניעוורעס] שמצבא אחד מתפלגים ב׳ מפלגות להתאבק זה נגד זה, ואם בהם יעמוד ואת שונאו זה הקל ינצח, אז יתקשה לבו מוחו ועצביו, זרועיו ועורקיו, ויעשה כולו לגבור ואיש מלחמה שלא ירך לבבו ולא יפול רוחו רק ילחם וינצח. כן גם מי שמעלים עין מן רחשי לבו הקטנים שאין בהם איסור, וגם רצונו בהם מעט הוא, ולא חומד להם כל כך, ויעזוב אותם לחמוד ולעשות בלבו וגופו כרצונם, אז כשיבא לדבר שרצונו חזק בו אף גם צד איסור בו, הרבה יצטרך להזיע עד שיתגבר בו ויתרחק ממנו, וגם אינו בטוח אם יוכל לו ליצרו אז. והוא מפני שלא למד קשת בשונאיו הקטנים ולא נעשה גיבור ואיש מלחמה, בהדברים שאין בהם איסור ותאוותו בהם מעטה היא. ולא עוד אלא גם רך לבב ישאר, וציץ נובל שגם נגד רוח קטן לא יוכל לעמוד, וקריאה קלה כי ישמע מן יצרו כבר ירפו ברכיו ומלא קומתו לפניו יפול. ובספה״ק בית אהרן בהליקוטים אשר בסופו איתא, חפציך אסורים פירוש הכלל הוא, חפציך אסורים וואס דיר ווילט זיך טאר מען ניט וכו׳ עכ״ל הק׳ [כל מה שרוצה אתה אסור לך].

At this point you have a tactic with which to fight the war. But remember this. Granted that it is impossible for a soldier to go directly into the battlefield before he has undergone basic training. This is as David HaMelech said, “to teach archery to the Judeans.”¹⁹⁶Shmuel 2, 1:18 Well before he is standing next to his despised enemy who is ready to murder him in an instant he needs to undergo training and practice with his fellow soldiers who oppose him only in order to train, but certainly are not in order to kill him. An army will undergo training maneuvers, or war games, dividing itself into two opposing forces to prepare themselves to fight the enemy. And if they find that they stand up to the war in their training, then their minds and bodies are strengthened, their confidence is high, and they can go forth courageously and win against the one who really wants to kill them. So in the same way, someone who turns a blind eye to the small rustlings and stirrings of the heart, rationalizing that there is no sin and they don’t even arouse his desire so much, so he leaves them alone and lets them have their way with his heart and body, then when he comes to a powerful desire which may even be forbidden, how greatly will he struggle and sweat in order to overcome it and drive it away. And there is no guarantee that he will be able to overcome his yetser at that time. This is all because he did not “prepare himself in the art of archery,” against his small enemies, not working his way up by winning little battles against things that carry no sin and little allure. And as if that is not enough, he will remain a coward, a sprout in early spring that cannot hold up to even the slightest wind, where yetser ha’rah needs only to gesture to him for his knees to go limp and land him on his face. The Beis Aharon¹⁹⁷In the liqutim at the end. interprets the words of the Shabbos zemer, “chafetseicha assurim – your desires are forbidden” to mean exactly what it says, “no matter how much you want to, you are simply not allowed to do it.”

דברי קודש אלו כלל ועיקר הם, וכל בהנ״ל אם באמת רוצה אתה שלא תהי׳ ח״ו מן הרשעים שהם ברשות לבם רק מהצדיקים שלבם ברשותם ולא תהא הפקר ונכנע לכל תאווה ח״ו, רק אתה תהי׳ המושל ע״ע מרא דנפש שלך [דב״ר פ״ב]. ולתכלית זה רוצה אתה לשמש בהתחבולה שאמרנו לך בהסתכלות אודות הרגש שנתעורר לך, אז צריך אתה להתחיל בהתרגשיות קטנות המתרחשות בך. למשל אם הביאו לפניך באכילתך שני מיני בשר, ונפלה הבטתך על מין אחד כי תתאווה לזה המין יותר, אז אכול את מין השני וחתיכה זו שאתה מתאווה לה אל תאכל, ולא תאמר ומה בכך הלא גם זו של היתר, וגם אין תאוותי כל כך חזקה עד שיהי׳ חוב לי לעמוד נגדה. רחם עליך ועל נפשך והחל את מלחמתך בניצני תאוותך הקטנים ועשה את עצמך לאיש גיבור חיל המושל ע״ע, ולבו אף כולו בידו. בענין הזה של ב׳ מיני בשר מובטחני שלא תצטרך לשמש עוד בתחבולה הנ״ל כי עוד לא רע עמך כל כך שעל חתיכת בשר זו או זו תמסר את עצמך לרשות ולרשת הסט״א, בידעך שכך דרכו של היצה״ר היום אומר לו עשה כך ולמחר עשה כך וכו׳.

In light of this, if you truly do not want to be considered among the wicked whose hearts posses them, but among the righteous who possess and control their hearts, and not to be fair game for any desire that comes your way, God forbid, but to wield mastery over yourself and your soul,¹⁹⁸See the midrash in Devarim Rabbah, Parshah 2. then go ahead and use the tactic of the external objective analysis on the feelings that stir and rustle within you. But be sure to begin with smaller, less powerful feelings. For example, if two kinds of meat are brought before you for dinner, one that find particularly delicious and arousing your desire, and another that you do not like so much, then take the second kind and don’t take the one you crave. Don’t say to yourself, “so what! I’m not breaking any laws. And furthermore, my desire is not so great that I need to put up a fight against it.” Have mercy on yourself an on your nefesh, and begin your fight against the small sprouts of your desire. Make yourself into a courageous warrior of the soul who rules over himself and fully possesses his own heart. I promise you that once you use this tactic in the case of the two pieces of meat, you will never need to use it again, for your situation is not so bad that for every piece of meat you come across you have to deliver over your very soul in order not to fall prey to the yetser ha’rah. For you know that it is the way of the yetser ha’rah to test you in one way today and a different way tomorrow.

אבל אם ח״ו כבר הגעת לידי כך שהיצה״ר כבר אוחז אותך בעורפך עד שאפילו גם בזו קשה לך לעמוד נגדו. או אם הביאו לפניך ממתקים ומטעמים המגרים אותך יותר והתרחשה תאוותך בך ברגש יותר חזק וקשה לך לפרוש מהם, וכדי להחליק את חטאתך זו בעיניך רוצה אתה לבטל את הדבר כלאחר יד ולאמר ומה בכך אם אוכל או לא אוכל אלו, הלא כל אנשים אוכלים אותם. לכן עשה כהנ״ל והחל להביט על תאוותך ושאל את עצמך בלבך, האמת הוא שכ״כ תאוה בי לאכול זאת. איני רוצה לדון אם צריכים לאכול זאת או שלא לאכול. ואפשר אין עבירה בה עתה, אבל זאת נתברר לי עתה שבעל תאוה אני, וכל עצמי מונח ביד תאותי, עד שקשה לי לפרוש ממאכל הזה, כי הלא לא אגוע אם גם לא אוכל מזה ומ״מ כמה קשור אני בה. והבט במחשבתך על עצמך ועל תאותך, הוי מטפל אודותה והוסף לאמור, הן ידעתי שאיני צדיק אבל להיות כ״כ מנוול ובעל תאוה שפל עד שלמטעמים אלו אהי׳ בטל ומבוטל לא חשבתי. הבט עלי׳, וחזור דברים הללו פעם ושתים וכו׳, ותראה ותתפלא איך בעזהשי״ת תתחלש תאוותך אף תמס לגמרי. כה תעשה בעניני אכילה וכה תעשה גם בשאר תאוותיך, אף בדיבור איזה ענין אף של רשות שאינו עבירה, אבל טוב יותר שלא תדבר אותו, ומ״מ מתגרה אתה לדבר אותו, הבט עליך ועל גרויתך באופן כזה.

However, it could be that your situation is so dire and the yetser ha’rah is grabbing you by the neck so strongly that even the case of the meat is difficult for you. Then if they offer you enticing candies and tasty foods before you which inspire such a strong desire that it is hard for you to break free, you may find yourself “putting a spin” on your sin and convincing yourself that it is not so serious, saying, “so what if I eat them or don’t eat them. People eat this kind of stuff all the time!” If so, now is the time to put the above advice into practice. Take an outside look at your desire and say to yourself, “Truly, my desire is so great to eat this that I don’t even want to enter into a discussion of whether I need to eat this or not. It could be that there really is no sin in eating this now. But now it is clear to me that I have overpowering desires. And as such it is also clear to me that I am altogether under the influence of these desires, and to such an extent that it is hard for me not to eat this food. After all, I’m not about to die if I don’t eat it! It is totally ridiculous for me to be so attached to it!” With your mind, look at yourself and at your desires. Then, in your treatment of its external circumstances, say to it, “I know that I am not a Tsaddik, but I never thought that I could be such an glutton as to let these tasty foods reduce me to nothing.” Take a hard look at it, and say these words over again a few times. Then you will be amazed at how with God’s help your desires will weaken, and even completely dissipate. Try this method with your eating, and also try it with other desires. You could even use it idle speech, which is certainly not a sin, but something you are better off without. Such idle speech is something unnecessary that irks and compels you, so look at it and its temptations with this method.

ואם מדה גרועה התעוררה בך, אם של קנאה או שנאה לאיזה איש, או מדה רעה אחרת, ואף שיודע אתה את רעת המדה הקנאה והשנאה מ״מ קשה לך לבטלה. או כל הרהר רע כי יפגע ח״ו בך ויקשה לך להרחיקהו ממך ולבטלו, הוי משמש באמצעי הזה. אם אין אתה עומד בשעה זו בתפילה, או גם בתפילה אם מותר לך להפסיק באותו פרק, אמור את הפסוק ״אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה״, כמ״ש בסידור האר״י זצוקלל״ה בשם הרמ״ק זצוקלל״ה שקיבל מפי אלי׳. או אמור בכל כחך הכנעני החתי האמורי והפריזי החוי והיבוסי והגרגשי, האמור בצעטיל קטן מזקני הקדוש הרבי ר״א זצוקלל״ה. ונכון לשנות פעם לאמור זה ופעם זה, כנ״ל מהמאו״ש שתחבולה שעושים אותה זמן רב אינה פועלת. אבל אם עומד אתה בשעה זו בתפילה במקום שאסור לך להפסיק, עשה את תחבולה הנ״ל, הוי מסתכל על המחשבה והבט איך חי׳ אכזרי׳, מאוסה ומטונפת זו התפרצה במוחך וברגלי׳ המזוהמות מטנפת ודורסת את כל קודש אשר בך, ואת פי׳ האיום פוערת, וכל חוטי ונימי גופך נפשך ונשמתך מכרסמת. השמר והזהר שלא את המחשבה רעה תחשוב, רק אודות המחשבה, ועל חי׳ הרעה אשר מנפש ועד בשר מכלה אותך ח״ו. הוי מזדעזע כולך וצעוק בלבך על עצמך, האם נואף אני ח״ו, האם נרקב אני כבר בשאול תחתית השם ישמרנו, [צי בין איך שוין ח״ו אזויא געמיין, צי פאהל איך שוין באמת אין שאול תחתית, זאל דער אויבערשטער אבהיטען]. ואם רוצה אתה לשמש באמצעי זה שלא בשעת התפילה, אז גם בפיך צעוק כן על עצמך מתוך מרירת לבך.

If you feel the awakening of a bad character trait, whether you feel jealous or hate someone, and even though you are aware that it is something to get rid of but find it difficult to do so, or any evil fancy that strikes you and you find it difficult to push it away and nullify it, then use this method. And if you are not currently standing in prayer, or if you are praying and have reached a place where you can pause, then say the verse, “esh tamid tookad al hamizbeach lo sichbei – burn a continual fire on the altar, it shall not be extinguished,”¹⁹⁹Vayikra, 6:6 a practice recorded in the Ari z”l siddur in the name of the Ramak that he received from Elijah the Prophet. Or say with all of your strength, “haCna’ani haChitti haEmori ve’haPritzi ve’haYevusi ve’haGirgashi,”²⁰⁰These are six of the names of the seven nations that lived in the land of Cana’an before the arrival of the children of Israel. Nechemia, 9:8 as my holy ancestor, Rebbe Elimelech of Lyzhensk advises us in the Tseitl Katan. And the Maor VaShemesh tells us that it is good to change, sometimes saying the first verse, and sometimes the second, because when you overdo any one method it looses its power. However, if you are standing in prayer in a place where it is forbidden to interrupt, then use the following tactic. Look at this disturbing or evil attribute which has come to you, and envision it as a cruel, vile, and filthy animal that has jumped into your mind, and its filthy feet are defiling the holy place within you. It opens its dreadful maw and nibbles away at the strands and sinews of your very soul. Be careful not to think the evil thought itself, but just think about the evil thought, and about the evil animal which destroys you, body and soul, God forbid. You should be in a complete state of shock, and cry out in your heart, “am I like an adulterer (God forbid)?²⁰¹The Rebbe Zts”l actually writes, “am I an adulterer.” For someone who is not actually engaged in adultery, God forbid, this is an analogy. That is to say, entertaining or even whoring after a distracting or enticing thought while praying is analogous to cheating on God. Am I already rotting in the lowest pit of hell (God protect us)? If you want to use this method at a time when you are not davening, then you can actually say these words out loud the way you said them to yourself in the bitterness of your heart.

ושוב מוכרחים אנו להזהירך את אשר הזהרנוך לעיל בפרק ה׳ בענין הבחינה לדעת אם היא התלהבות אמיתית או לא. אמרנו שם שכיון שאין בחינת עצמית הפנימית כבחינת דבר ממשי אשר מחוצה לו, לכן קשה הוא שלא יטעה בה האיש א״ע. כן גם ההסתכלות אודות הרחש התאווה מדה והרהר רע, קשה היא, ויש שיסתכל בו בהרחש ובהתאווה עצמה מתוך תאווה וגירוי יצה״ר, ויחשוב שאודותה מסתכל, ולא ידע למה לא פעלה ולא נחלשה תאוותו. הרבה רגילות, והתבוננות יתירה צריכים בה ובכל עניני הסתכלות עצמית, עד שנכיר אותן הכרה אמיתית, ותהיינה פעולותינו בהן פעולות אמיתיות.

Again we must warn you as we did previously in chapter five about the test that you can use to discern whether or not you are feeling true hislahavus. There we said that since a personal inner aspect is not like a physical and tangible element, it is therefore it is hard for a person not to unwittingly deceive himself. Similarly, when you are taking an external, objective look at the circumstances surrounding the stirring of desire, or surrounding evil thoughts and attributes, it is also difficult. Sometimes one is unaware that he is looking at his soul’s rustling or the desire itself through under the seductive power of the yetser ha’rah, and he is convinced that he is merely looking at the external circumstances. Then he wonders why the method did not work, and why the power of the desire has not decreased. This method, as with all kinds of deep introspection, takes much patient meditation and getting used to in order to truly know their ways and truly feel their effects.

למשל התינוק אם לוקח אותו רבו בעל כורחו אל החדר ללמוד, מעל המשחק ששחק והשתעשע בו עם הילדים, אז אף שלומד עם רבו, וגם עונה לו על שאלותיו בלימודו, מ״מ רצונו ומחשבותיו גם כלו, בהמשחק נתונים. גם בהגדול יש ששקוע באיזה מחשבה, ואם ישאלהו אז זולתו איזה דבר מעניין אחר, ג״כ יענהו, ומ״מ כלו נתון הוא במחשבה הקודמת. זאת אומרת שגם עתה שחושב התינוק כבר בלימודו, והאיש הנשאל בהדבר ששאלוהו, מ״מ עודו שקוע עם מחשבתו בהמשחק ובהדבר שחשב מקודם, רק שמשם מושיט קצה אבר מן מחשבתו לענות לרבו או לאחר השואלו. כן גם אפשר לך שתשאר כלך במחשבתך, ורצונך כולו נתון בתוך הרחש, וגם בשעה שאתה חושב על אודותו לא עצם מחשבתך חושבת, כי היא בתוך הרחש שקועה, ורק קצה ממנה מושיטה לחשוב על אודותו כדי לקיים את עצתנו זו ולאמור לעצמך כבר חשבתי [כ׳האב שוין אבגעקלערט] וגם בשעה שאתה חושב כנ״ל האמת שבעל תאווה אני וכו׳, גם אז שקוע אתה ברצונך ובמחשבתך בהתאווה, ואז לא תועיל לך מאומה מחשבה כזו. ונזכיר בזה את דברי קודש של הרה״ק ר׳ אשר הגדול זצוקלל״ה מסטאלין שאמר בקדשו, הם צועקים על היצה״ר עם היצה״ר, לפיכך אינו מפחד מהם, אבל אנו צועקים על היצה״ר עם השי״ת, והוא בורח תיכף עכ״ל. זכור את דברי קודש אלו, כי הרבה פעמים יש שדומה להאדם שצועק הוא על היצה״ר, אבל גם הצעקה עם היצה״ר היא, וכן בהנ״ל יש שדומה לו שחושב אודות התאווה ומחשבה רעה כדי לבטלן, ובאמת גם מחשבה זו של תאווה היא, בה חושב ואת רעתה אינו מבטל רק עוד מגדל ר״ל.

For example, if a child’s Rav takes him and forces him to go to cheder and study, and in addition to the games he plays and the fun he has with the other children, he studies with the Rav and in the course of the study he answers all of the Rav’s questions, still, all of the child’s desires and thoughts will be on the playtime. It is similar with an adult. If a man is sunk in thought about a particular matter, and someone asks him about a different matter, even if he answers him, still, his entire mind remains sunk in the previous matter. That is to say, even though right now the child is already thinking about the subject he is learning, and the man is thinking about the question that he is asked, still, his mind is still absorbed in the game or the matter that he was thinking about before. It is just that in the midst of mental absorption, he used the little bit of his mind that was necessary in order to answer the question. This is all in order to show you that you may remain entirely within your thoughts, and your desire totally involved in the rustling of your emotion, and even at the time when you are thinking about the thought and not actually thinking the thought itself, that this “thinking about,” is just a little bit of your mind that is being used in order to think “about it,” in order to fulfill the advice mentioned. Then you can say to yourself, “I already thought about it.” Even at the time you ask the question, “am I filled with lusts,” you could be thoroughly sunk in your desires and your thoughts immersed in lust. In such a case your efforts to think objectively “about” the desire will be fruitless. At this time it would be good to mention the words of the holy Rav, Rav Osher haGadol of Stolin, who said, “they are shouting at the yetser ha’rah with the yetser ha’rah, so therefore the yetser ha’rah is not afraid of them. But we shout at the yetser ha’rah with Hashem, may He be blessed, so he runs for his life!” Remember these holy words, for it is not uncommon that a man thinks that he is shouting at the yetser ha’rah, but he is using the very yetser ha’rah in order to shout. And as for our discussion, there are those who think that they are thinking objectively about the lust and the evil thought in order to destroy it, and in reality that very objective thought is lust. He is using it to think, and he does not destroy the evil, but actually strengthens it, Heaven forfend.

אמנם הלא אף שקשה לך לשבור את תאוותך שלא להתאוות לה לגמרי, מ״מ יכול אתה לאמור לעצמך, כן, גם הלאה אחשוב בתאוותי, אבל הלא על עשרים רגעים [סעקונדעס] רשות לי להפסיק ממנה ולחשוב רק אודותה. וכשלא תהי׳ ברגעים הללו שקוע בה, תוכל באמת לחשוב אודותה לא בה.

Although it is quite difficult to break your desires to the point where you no longer feel them, still, it is possible to say to yourself, “yes, in the future I will be feeling the desire, but aren’t I allowed to interrupt the desire for twenty seconds, and in that brief span of time that I am not immersed in them I can just think about the desire from the outside, and truly not be inside of them?”

ואם למצב איום כזה הגעת עד שגם על עשרים רגעים קשה לך לפסוק ממנה. עשה זאת, קח לך במחשבה איזה ענין הנוגע לך יותר, אם איזה דבר האהוב לך או שאתה שונא ומתיירא ממנו, חשבון מסחר וכו׳, ומחשבה זו הנוגעת לך הרבה, תפסיק אותך מן התאווה זו על איזה רגעים ואז תוכל אח״כ לחשוב אודותה ולא בה. ובשביל זה, אם נפלת למצב צר ומצוק כזה, אז בשעה זו יותר טוב שרק במחשבתך תסתכל על המחשבה על ההתרגשות ואודותן, ולא תדבר את כל זה בדיבור, חוץ לפעמים כשלבך כואב לך על מצב נפשך האיום ומעצמה תצעק נפשה האם וכו׳ כנ״ל. כי המחשבה שקשה לו לאיש לחשבה, אם אינו מדברה, עוד יש שיכריח א״ע לחשבה, ואם מדבר אותה, אז אדרבה מרמה הוא א״ע ומשתפק בזה שדיבר אותה ואינו מכריח עצמו לחשבה, ואם תדבר אותם אז ככל הדיבורים שאתה מדבר בלא מחשבה גם זאת תדבר, ללא הועיל.

If your situation is so grave that even a twenty second break from the desire is hard for you, then try this. Direct your mind on something else which is quite important to you, whether it is something that you love or something that you hate and fear. It could even be a business or financial matter. This other, being so important to you, will manage to stop your desires for a few moments, and free your mind to think about it and not with it. If you have indeed fallen into such dire straits, then it is advisable that at that time you contend yourself with silently observing your thoughts and feelings without actually speaking about it out loud, unless your heart is so pained by your awful situation that it cannot help but to cry out on its own,am I …” as mentioned before. When a man chooses not to open his mouth and articulate a difficult thought, then in many cases he may force himself to think it. However, if he does say it, then to the contrary, he deceives himself, and satisfied that he said it, he does not force himself to think it. So if you say them together with all of the other things you say without thinking about what you really mean,²⁰²We are concerned with the ultimate purpose and merits of our thoughts, speech, and action, where they lead us, and what kind of a world they create. then saying this will be of no benefit to you.

אבל עד כמה קשות מחשביות הסתכלויות והפעולות אשר בהן, עיקר קשיותן הוא רק בתחילה טרם שנתרגל האיש בעבודתן לעבוד בהן, ואחר שמתרגל בה תקל מעט, כל ההתחלות קשות, כל המוח גידיו עצביו אף כל נימא שבהם צריכים להתרגל בעבודה דקה זו ויקל לו.

But even though observing one’s thoughts and all of related activities is indeed difficult, the main difficulty is at the beginning, before you are accustomed to these kinds of exercises. After you get used to them, you will find them a little easier. All beginnings are difficult. The entire brain, down to every strand of sinew and nerve, has to accustom itself to such fine inner work, but once done it will become easier.

לעיל בחובת התלמידים בצוויים ואזהרות אמרנו שאם קשה לך לפעמים להתגבר באיזה דבר כגון להזדרז ולא להתעצל וכו׳, תחשוב האם בשביל דבר הזה בלבד אאבד ח״ו את כל עולמי וכו׳ ע״ש. לא תשווה את דברינו אלו שבזה לשם, כי שם לנערים דברנו בעיקר, או גם אליך כשהיית עוד נער, ולא יכולנו לא לבקש ממך ולא למסור בידך את עבודת המחשבה שגם לגדול לא קלה היא, לכן יעצנו לך רק שתייסר את עצמך אם במחשבה לבדה אם גם בדיבור, כאילו זולתך הי׳ מייסר אותך, אבל עוד לא ברור לנו בזה אם ייכנע לבבך לדברי המוסר.

Among the directions and warnings provided in A Student’s Obligation, we mentioned that if you ever find it difficult to overcome something, such as getting over your laziness and being industrious, then think to yourself, “would I be willing to loose my share in the world to come for this?” Don’t equate our discussion here with what was said in A Student’s Obligation, because there we were speaking principally to young adolescents, or to you when you were younger, and we could not expect people at that stage of development to be ready for such stringent mental avodah, which is difficult even for adults. Therefore when you were younger we advised you to scold yourself, whether in your thoughts or with words, as if someone else were scolding you. But we were not yet sure if your heart would be subdued before such scolding.

לא כן עתה שלבחורים הבאים יותר בשנים מדברים, ולאברכים אשר בתיקוני המחשבה הם רוצים ומוכשרים כבר לעסוק, לכן אף שגם מן האמצעי שאמרנו שם לייסר את עצמך אל תנח ידך, מ״מ אנו מורים לך בזה אופן יותר חזק אופן טבעי נגד התרגשיות הלא טובות איך להחליש בכוח ובפועל ממש אותן, כי כך הוא טבעה של מחשבה לא טובה והתרגשות שע״י ההסתכלות עליהן במחשבה חזקה כזו בעל כורחך תתחלשנה.

It is not so now, when we are talking to young men, at a more mature stage of development, and to Avreichim, who actively seek to rectify their thoughts and have the ability to do so. So continue to use this method of scolding yourself, in a way commensurate with your maturity, but here we are teaching you a stronger and more natural method to combat unwarranted hisragshus and wear down their strength. Indeed it is the nature of evil thoughts and feelings to be weakened when you scrutinize them in the way of intense thought.

הדבר דומה למי שרואה את חברו המסתכל ראי׳ לא טובה, ואינו מסתפק לייסרו בלבד על מעשהו הרעה, פן לא ישמע לו, רק באיזה אמצעי מחליש הוא בפועל ממש את כוח הראי׳ שלו על איזה שעה, שאז בין ישמע בין לא ישמע לו, א״א לו לראות דבר הרע. אם רק תעשה בדיוק בלא רמי׳ עצמית את אשר אומרים לך בזה, אז בין אם ירצה יצרך או לא ירצה לשמוע, כמעט בע״כ תמסנה המחשבה וההתרגשות הרעות ואינן. אין אנו מבטיחים אותך שעד עולם תתרחק בזה ולא תוסיף להתגרות בך, אמצעי הוא רק לשעה, איך להחלישה ולהרחיקה לשעה זו, ושוב יכולה אחר איזה זמן להתגרות, אבל כאשר תחלישנה ותרחיקנה פעם שתים ושלש, גם עד עולם כוחה יחלש. ואפילו אם תתגרה עוד בך, לא בכוח ולא בעזות כל כך תעיז להתראות ולהתגרות רק בבושה ובסתר כגנב תנסה ההתרגשות זו להתגנב בך, וכשרק בהבטה קלה עלי׳ תביט תמס ותאפס, וסוף כל סוף גם לא תנסה לגמרי להתראות ולא להתגרות בך.^הג״הדוקא על זו שמסתכל מועיל אמצעי הזה, ולא על שאר מחשבות והתרגשיות רעות, וצריכים על כל אחת להסתכל כנ״ל בשעה שח״ו מתגרות].

It is similar to a situation where a man sees his fellow looking at something forbidden. He does not open his mouth to reprimand his fellow over his improper behavior, thinking that he won’t listen to him anyway, but he manages to somehow prevent his fellow from looking at it for a period of time. In that way, whether or not his fellow would listen to him, the bottom line is that he is prevented from seeing it. If you only do what you have been told, without any self deception, then whether you want to keep listening to your yetser or don’t want to keep listening to it, then almost against your will you will find your self despising evil thoughts and feelings, and they will disappear. We cannot guarantee you that this will banish them forever and that they will not come back to haunt you at a later time, because a method is only a temporary measure, whose purpose is only to weaken it and distance it at that time that the method is employed and for a period of time to follow. Given time, it could come back. Then once you have successfully deflected it two or three times, then it will always be weaker. Then if it returns to irk you, it will not appear and entice you with the same strength and intensity as before. Rather it will come shame-faced and in secret, trying to sneak into your mind like a thief trying to break into a house. Then a simple glare at it will cause it to melt and slither away with its tail between its legs, no longer appearing and beckoning you with its wiles.²⁰³(The original text adds the following note.) It will have this debilitating effect on the thought that you are currently observing, but not on other evil thoughts and feelings. You need to look at each one at the time when it confronts you.

ועתה אחר שמובטחני שבעזרת השי״ת תועיל לך תחבולה הנ״ל נגד התרגשותך שאתה מרגיש גם לתאווה לקנאה או לשאר מדה ונטוי׳ רעה, ולא בלבד שפעלה בך התחבולה לעצור אותך שלא תאכל מאכל של תאווה, ולא תעשה פעולה של נקמה בפועל בשונאך, ובקרבך תשאר ולפעמים עוד תתלהב תאוותך ושנאתך, רק גם בקרבך נחלשה תאוותך, ורגשך נשקט, אז תרגיש בקרבך מין הנאה. ויש שאינך מבין את ההנאה מה היא, ויש שמרגיש אתה את הנאתך, פשוט על אשר נצלת מתאווה, מין הנאת הנצחון נצחון על תאוותך, היית לגבור חיל בצבא ד׳. יודע אתה שעמדת עתה לפני נסיון ובאם נכשלת ח״ו כי אז הי׳ לבך דווי, ורוחך הי׳ נשבר בקרבך, וגם בעיני עצמך היית בזוי שאתה כסמרטוט ורוח נרקב המט לפני מגדנות ומאכל הערב, והיותר איום שזאת היתה פסיעה והתקרבות אל הסט״א ואחריתה מי ישורנה. ועתה שעמדת בנסיון ב״ה, הן יודע אתה שלא קיימת עוד בזה את התרי״ג מצות, ושערי הגן עדן עוד אינם פתוחים לפניך בדבר הזה, אבל צעד אל הקדושה ב״ה צעדת, וכיון שבידך אתה מצוי בעזהשי״ת, אז תקיים גם את כל התרי״ג מצוות כי מי יעצור לך.

Now that I have assured you that, with God’s help, this tactic will help you in your fight against the hisragshus that you feel even for lusts, jealousy, or other evil attributes and tendencies, and not only to stop you from indulging your desire for food, or preventing you from taking revenge on your adversary, while all the while the desire and hatred stays within you, even welling up on occasion, but now the desire has even grown weaker within you, your feelings are quieter, and inside you feel a new sensation of satisfaction and enjoyment. Some will not know what this enjoyment is, but you will simply feel satisfied that they have been saved from desire, feeling the pleasure of victory over your own desires and of being one of God’s valiant soldiers of the spirit. You know that you withstood the test, for if you had failed you would be feeling sorrow, and your spirit would be broken within you. You would look at yourself with scorn, feeling like a dishrag. What a letdown it is to be a grown man beaten by candies. But what scares you even more is that you took one step closer to the side of evil, and who knows where this could lead. But now you withstood the test, thank God. Yet even though you succeeded, you know that in this you didn’t fulfill the 613 commandments, and the gates of the Garden of Eden are not yet open before you because of this little victory. But you can feel satisfaction in that you took one step closer to kedushah, and if you can do this, with God’s help, you will be able to fulfill all of the commandments, for who will be able to stop you?

הן ידיעת הנאתך שאתה יודע אותה, כזאת היא, אבל עוד דברים בגו, עוד ישנה סבה המסבבת את הנאתך זו, סבה הבלתי נודעה לך, אשר גם הנאתך זו הנודעה לך הנאת הנצחון, גם היא מן הבלתי נודע לך מסובבת. חלק מנפשך היתה מלובשה בלבוש מזוהם של התרגשות רעה ופשטת אותה, והרווחת בזה חלק נפשך זו גלוי׳ בלי לבוש רע הנשארה לך. והיא סיבת הנאתך הבלתי נודעת לך. מרגיש אתה כי ע״י ההתגברות נתקרבת אל הקדושה, ובאמת נתקרבת על ידה, וראשית כל אל הקדושה אשר בך נתקרבת, אל נפשך. השער והתבונן, את המרחק אשר נתרחקת ואת פסיעה הגסה שפסעת עתה, תאווה נתעוררה בך ופעלת על ידה לגלות חלק מנפשך אשר שורשה מפני שור שבמרכבה ובלא לבוש רע נתגלה. לכן אם בעל נפש אתה בחור ואברך יקר, אל תתמהמה ואל תאחר את שעת הכושר, מהר ועשה בהתגלות זו של נפשך כמו בהתגלות והתעוררות הנפש ממין הא׳ והב׳ כפי שאמרנו לעיל, להרחיב את התגלותה ולעשות בה מצוה ותלמוד תורה כנגד כולם, וטוב לך.

Indeed the awareness of your enjoyment is as we have described, but there is more to it. There are reasons behind your enjoyment, and these reasons are unknown to you. Similarly, this enjoyment that you are aware of, the satisfaction of victory, is rooted in something unknown to you. A portion of your soul has stripped away a polluted garment of evil hisragshus, and you have now gained the revelation of this portion of your soul. The secret reason behind your newly found enjoyment is the closeness to kedushah that your perseverance has afforded you. Yes, it has brought you closer, but be aware that you have come closer to the kedushah that exists within yourself. You have come closer to your soul. Consider how far away you had been, and the great step you now took to come back. You took an awakening of desire within you and used it to reveal a portion of your soul rooted in the face of the ox on God’s holy chariot, now revealed free of the evil garment. Therefore, dear Bachur and Avreich, if you truly want to take good care of your soul and be a baal nefesh, then don’t wait any longer and seize the opportunity. Take this revelation and awakening of your soul and use it in the same way that you did with the first and second kinds mentioned above, namely expanding the revelation and pouring it into a mitzvah or Torah study, which is equal to them all.²⁰⁴Peah, 1:1 see birchas haTorah. “Talmud Torah cneged culam” meaning that every form of Torah study assists and expands the revelation of the soul and aids in the rectification of desire. And it shall be well with you.²⁰⁵“ve’tov lach,” See Tehillim 128:2, “You shall eat the work of your hands; happy shall you be, and it shall be well with you.” The Talmud notes, “happy shall you be – in this world, and it shall be well with you – in the world to come.” Which means for our context that such inner work, the rectification of desire and the revelation of the soul as expanded by Torah and mitzvos will benefit the health and strength of man’s soul in the world to come.

ואגב עוד דבר הנחוץ לך הרווחת בדברינו אלו, כי גם את סתם זרם המחשבות לא של תאוות רק של רשות השוטפות בך בתפילתך ומבלבלות אותך תוכל במטאטא זה לטאטאה וממך להרחיק. כשאתה עומד בתפילה והפראות הללו, מחשבותיך, מהוללות בך לבלי לעצרן, אז אם בחזקה תרצה להסירן מסופקני אם תוכל להן ולפעמים עוד תתאמצנה להתגרות בך יותר. לכן הפסק על איזה זמן מתפילתך והרגיע א״ע [בערוהיג דיך], אם רשאי אתה לשבת בפרק הזה בתפילה שב, ואם לאו השען על איזה דבר ובמנוחת לב^הג״הודוקא במנוחת לב ולא בהתרגזות ולא בהתאמצות יתירה כי כבר אמרנו לך לעיל שבעניני המחשבה יש לפעמים שכאשר מתאמץ בה האדם׳ דוקא לא יגיע לה האדם. הסתכל על מחשבותיך, והתבונן עם מחשבתך על פחזות הפראות האלה, איך מחשבה אחת מתחברת בחברתה, וזו קופצת על זו. ופתאום מחשבה שמלפני כמה שנים מיהרה לבא אליך וכו׳, ממש כפראים בהוללותם וכחיות בפחזותן.

There is another ability which is crucial to you that you have gained from our discussion. Now you have a broom with which to sweep away unwanted thoughts, not unwarranted desires, but permitted, everyday thoughts that flow through your mind and confuse you when you are trying to pray. When you stand to pray and the rowdy gang of thoughts comes to incessantly harass you, I am doubtful whether the sheer force of your mind can drive them away. Sometimes this only strengthens them to irk you even more. Therefore, you are advised to pause momentarily from your davening and collect yourself. If you are permitted at this point of the davening to sit, then by all means, sit. And if not, lean against something and relax²⁰⁶“Bi’menuchas lev, - with the resting of the heart.” (The original text adds) Make sure that your heart is in fact resting, but don’t fume with anger and don’t exert yourself, for as we explained earlier concerning matters of thought that sometimes, when you struggle (or try to force something), you don’t achieve what you want to. so you can calmly observe your thoughts. Use your power of thought to contemplate the rowdy gang that has come upon your mind, how one thought leads and flows into the next, and one jumps upon the other. Then suddenly a thought or memory from years ago comes to you, exactly like a mob of looters or a pack of stampeding beasts.

תתפלא על אמצעי הזה, מתחילה תכהנה ובכל רגע תקלשנה יותר עד שממש כנ״ל כמו במטאטא נקית את מוחך.

You will be amazed at the effectiveness of this method. At first it is dulled, and ever moment it gets weaker, until, just as we said, you feel as if you have swept your mind clean.

ובדרך הילוכנו נעיר לך גם על נטי׳ מעוותה זו הנמצאה באדם להתפעל לפעמים כלו גם מדבר קטן ובזוי בלי ידיעתו, וכעין שרמזנו לך לעיל בפרק ז׳, שלפעמים אחר אכילה שערבה לו הוא עם מחשבתו אחרים לא רוצה ולא חושב את אשר רצה וחשב קודם אכילתו או דברים אחרים קטנים ובזויים המשפיעים על האדם לשנותו כלו, עד שנמצא לפעמים, כלו נתון ביד דבר שמץ מהו. אז אם יחפוש וימצא את הדבר אשר משפיע עליו ויסתכל בו הרבה יפעל בזה להחלישו.

Having come thus far, we will now inform you about a perverse tendency in man to sometimes unknowingly get very excited about something small and shameful. We have hinted about this earlier, where sometimes after a particularly delicious meal, he doesn’t desire or think about things that he desired or thought about before eating. There are other such small, scornful things that have such a sway over man, so as to completely transform his thoughts and desires. Sometimes it gets to the point where a muddy smudge holds an entire man in its pocket. Then if you find the thing that holds such a power over you, and observe it carefully, you will similarly be able to take away its power.

כי כמו שיש אחר אכילתו שערפו מתקשה ולבו מתאבן, מוסר לא ישמע, וכל רוחו מתנשא, ובעצמו לא ידע כי אכילתו גרמה לו לזה, כן יש גם לפעמים שמתעצב או מתרגז על כל דבר ולא ידע למה. והוא מאיזה דבר גופני אם דבר כסף או כבוד, שנתקל בו, דבר התקלה נשכח ממנו אבל עליו פעל להעציבו ולהרגיזו, גם דבר דאגה של שטות יכול לפעמים להעציבו ולהרגיזו כל היום. אז העצה שיתחיל לחפש בקרבו מאיזה שעה התחילה קשיות ערפו זו או עצבותו ורוגזו זה, מן שעה זו, ומה עבר עליו בשעה זו, אכל, או להיפך יזכר שאיזה דבר רצון גופני לא נתמלא לו. וכשיסתכל על נטי׳ ונגיעה זו אשר בקרבו המעקמת את מחשבותיו וכל רוחו, תחלש ותמס, ולפעמים עוד יתבייש מעצמו לאמור דבר שטות כזה עלי כל כך ישפיע, ובזה כלה תתבטל. וסימן זה יהי׳ לו, אם באמת יפגע בהסיבה אשר סבבה לו את קשיות העורף או להיפך את העצבות והרוגז, אז ממש בהבטה הראשונה אשר יסתכל בה תחלש, ובעצבות ורוגז אשר מקודם עוד ירגיש מין הפקת רצון כאילו הוקלה מעט המשא מעל לבו. [חוק מחוקי הנפש הוא אשר א״א עתה לבארו למה הוא כך]. ואם לא ירגיש ככה ויתחיל למשש כעוור אולי מזה נעצב או אפשר זאת עקמה אותו ובעצמו אינו יכול להחליט אם מזה או מזו, ידע כי לא פגע בה וכל אלו לא סבבו את השתנות רוחו. ואז רק התרגשות הנפש אשר בפנימיותו היא המצטערת צועקת ומיללת על מכאובי׳ אשר גרם הוא לה ע״י רצוניותיו מחשבותיו דבוריו ומעשיו הנמוכים, וע״י נמוכיותיו בכלל, כמו שדברנו לעיל בפרק ד׳, ומפני שהוא התרגשות בלא לבוש לכן לא ידע מה היא ועוד משמש בה לעצבות עזיבה וכעס.

We find sometimes that after a person eats he becomes stiff-necked and stone-hearted, stubborn and conceited. Furthermore, he is totally unaware that his eating caused him to be like this. In the same way a person sometimes gets depressed or enraged at even the smallest of matters, and has no idea why. In fact it turns out that at one time he had some mishap, whether over money or honor, and though the mishap is long forgotten but it still has the effect of depressing or enraging him. Sometimes a foolish worry can have the similar effect of depressing or angering him all day long. The advice is to try to remember the time when the obstinacy, or depression, or anger began, and what he was going through at that time. Did he eat something? Or was it the opposite, where he was unable to fulfill some desire or physical matter. When he looks into this tendency or inner defect and sees how it has twisted his thoughts and spirit, he gets weak, melts, and sometimes feels ashamed of himself that he let something so foolish affect him so strongly. He will know that he is truly successful if immediately upon being aware of the cause of his stubbornness, sadness, or anger, he feels a relief from these symptoms. At first glance his anger is quieted, his depression is lifted. He will truly feel as if a weight has been removed from his heart. [This is a law of the soul which cannot be explained at present.] It could be that he doesn’t feel immediate relief. He gropes around for the reason like a blind man, thinking maybe this caused his sadness, or perhaps it was this that bent him out of shape, but after searching his mind he is unable to identify the real cause. If this is the case, then he can be sure that he has not yet disclosed the cause that eclipsed his mood. At this time he feels the hisragshus of his soul crying within him, wailing at the pain inflicted by his low desires, thoughts, words, and actions, and harried by his dismal condition, as discussed above in chapter four. Since it is undressed hisragshus he is at a loss to identify it, and he ends up using it to fuel his feelings of sadness, abandonment, and anger.