הכשרת האברכים 10

הסך הכל, והראי׳ עם הנפש

Summing up, and Seeing with the Soul

ומעתה בחור ואברך חסיד, טרם שנוסיף לדבר וטרם נתחיל להתקרב יותר אל ענינים היותר מרוממים אשר בחסידות לפי מצבנו, נעשה נא איזה סך הכל מזה שדברנו עד כה. הן בכל פרק ובכל מאמר לא בקשנו ממך גדולות, לא שתסתגף בסיגופים, ולא שתתענה בתעניתים, גם בשעה שח״ו יצר האיום מתגרה בך בהתרגשות של תאווה לא אמרנו שתטיח את ראשך בכותל כדי לגרשו כפי שהיו צריכים לעשות, [אם היו רשאים] אפילו בתאווה של היתר ולא לפסוע פסיעה הראשונה בשערי השאול ח״ו, רק קמעא קמעא בקשנו ממך בכל דבר ובכל ענין, כגון שתחשוב ותרחיב את מחשבתך בכל דברי התנ״ך מדרשות ואגדות ספרי הצדיקים והחסידים שאתה לומד. בשעה שאתה מתרגש מעצמך בקדושה תרחיב את התרגשותך במחשבות והתרגשיות אהבה ויראה. ובשעה שהתרגשיות של תאווה או סתם שטף של מחשבות שוטפות בך ומבלבלות אותך, תסתכל בהן באופן שתמסנה ותחדלנה ממך וכדומה, והכל באופן קל שנפש האדם עוד מחמדתן ונמשכת לו כלאגדה המושכת את הלב.

And now, Bachur, Avreich Chassid, before we say any more, and before we begin to get closer to the more sublime matters of Chassidus according to the level we have now reached, we will try summarize what has been said up to now. In every chapter and on every page we never asked you to do something that you where not able to do. We never asked you to mortify you flesh or fast. Even at times when, God forbid, your yetser vexed you with feelings of lust, we never told you to go and bang your head against the wall in order to erase it, as they (our forebears) would have readily done [if they were allowed to] even in response to permitted desires, rather than take the first step into the gates of hell. Rather, our entire discussion has coached you to proceed slowly and gradually, such as with the expansion of your thoughts in your study of Tanach, Midrashim, and Chassidus. At times when you are stimulated to kedushah, expand your hisragshus with thoughts and feelings of love and fear. And at times when you are spurned on by lusts, or even when overcome and confused by torrential thoughts, you have only to look at them in a way that will make you despise and scorn them, and they will cease. You can employ all of this advice calmly and peacefully,²⁰⁷Here the Rebbe Zts”l wrote, “in and easy way.” in a way that your soul will desire it and want to continue, like a good story that makes you want to hear more.

אבל מה הסך הכל מזה אם רק תשמע ותכניס הדברים בקרבך. ראשית כל מחשבותיך לא תהיינה הפקרות לכל מחשבה הבאה בך, רק תמיד תהיינה טרודות ועסוקות במחשבות קדושות בשכבך ובקומך ובלכתך בדרך. וגם בעזהשי״ת תעשה לאיש מתרגש, אהבתך ויראתך לד׳ לא בדעת בלבד תהיינה רק תתרגש ותתפעל בהן, מעצמך תוסיף נפשך להתרגש בהתרגשות קדושה הרבה יותר מאשר עד עתה, וגם בבחירתך ברצונך תוכל יותר לעוררך בהתרגשות. מחשבתך תטהר ותתחזק עד שגם על גופך תפעל לקדשו. גם בעבודה הנעלה והמרוממה של הצדיקים והחסידים עבודת המחשבה, במחשבתך שנתחזקה ושנתרגלה לעבודה, כבר תוכל מעט להתחיל בקטנותך לפי ערכך וכו׳. ובכלל אל מדרגות החסיד ובעלי הנפש תגיע, אבל רק נגיעה היא, וכמו שאמרנו בראשית דברינו שרק את עקבי דרכי קדשם רוצים אנו על כך פנים להכיר, בהם ללכת ואת אבק רגלי קדשם לבלוע, ואז הרי ספרי קדשם פתוחים לפנינו בהם נהגה ובהם נלך, מפני שבנפש גלוי׳ נראה בדברי קדשם יותר מאשר ראינו עד כה. ובכלל בנפשנו הגלוי׳ אפילו אם רק מעט תתגלה כבר הבטתנו וראיתנו אחרת תהי׳, בתורה שבכתב ושבע״פ נראה את אשר לא ראינו עד עתה, בספרי קבלה וחסידות נראה את אשר לא ראינו, אף בעולם הזה את אשר הי׳ נעלם מאתנו נראה.

What results will you see if you only heed the advice provided in these chapters? First of all, your mind will no longer be an open house for every thought that wanders in. Instead, you will always be occupied with holy thoughts, when you wake up in the morning, when you lie down to sleep, and when you go about your day. Also, with God’s help, you will become a man of feeling. Your love and fear of God will not only be theoretical, but you will feel them and be stimulated by them. At your own initiation your soul will increase its ability to feel holy hisragshus of a much greater intensity that it could before. You will be able to choose the extent to which your own hisragshus is stimulated. Your thoughts will be purified and strengthened until even your body will seek its own sanctification. When your mind has been strengthened and accustomed to avodah, you will be able to make your first ventures into the sublime level of avodah of the Tsaddikim and Chassidim called the avodah of thought, albeit at a level suited to your abilities. But when we say that you will reach the level of Chassid and Baal Nefesh, bear in mind that it is only just touching that level. This is as we said at the outset that we only seek to follow on the heels of the holy masters, studying their footprints and learning from their ways.²⁰⁸See Shir haShirim, 1:8, “go follow the tracks of the sheep.” If we can do this, then their holy sefarim are open before us, to delve into their words and go in their way. Now that we are learning them with a revealed soul, we can see more than we ever did before. In general, when the soul is revealed even minimally, our vision is transformed, and we can see things in the Torah, both Written and Oral traditions, that we had never seen before. We can see things in sefarim of Kabbalah and Chassidus that we had never seen before. We can even see that which was hidden from us in this worldly existence, that which we had never seen or dreamed of before.

כי נודע שהבעש״ט זצוקללה״ה אמר בקדשו כשאתה מביט על העולם, הקב״ה מביט עליך ואתה על הקב״ה. לכל איש מאתנו זה נראה כדבר שא״א לו לגמרי, כיון שלא על הבטה בשכל כיוון בקדשו, שמפני שרואה את העולם ומתבונן בו לכן יודע הוא שד׳ ברא את העולם. כי אין זאת ראי׳ רק הבנה, ולא בד׳ הוא מביט רק בהעולם, ויכול להיות שבשכלו יבין שד׳ ברא את העולם ומנהיגו אף גם נמצא בו ומ״מ מוסתר ונעלם הוא יתברך ממנו בלי לראותו והוא רק בעולם גופני מביט. אך על הבטה יותר עילאה כוונת קדשו, הסתכלות עילאית שבה יכולים לראות גם מה שלמעלה מן עולם הזה הגופני ובה על הקב״ה מביטים, והיא ראי׳ שרק קדשינו ז״ל זכו לה ולנו נראה זאת כאי אפשרית לגמרי.

The Holy Baal Shem Tov teaches us that when you look at the world, then the Holy One, blessed be He, is looking at you, and you are looking at the Holy One, blessed be He. Every one of us reading these words would respond by saying that he is not capable of such sight, as clearly the Besht is not talking about looking at the world with the intellect, contemplating it, and then knowing that God created the world. This is not looking, but rather understanding. And not understanding God, but understanding the world. It could be that in his intellect he understands that God created the world, leads it, and even exists within it, but still God is hidden from the world and we don’t see Him. This man is only looking at the physical world. But the Holy Baal Shem Tov was talking about a higher kind of vision, where you can see even what is above the physical world. With this kind of vision, you are looking at the Holy One, blessed be He. Our holy masters had such a power of vision, yet we find it completely impossible.

אבל כד נמצה את הענין נראה שגם אנחנו בשפלתנו לא רחוקים כל כך מלראות על כל פנים לפעמים ראי׳ רוממה לפי מצבנו, בעולם. כי כאשר נשאל לעצמנו מה זה עולם, אז בכלל נראה בעליל שלא מה שלמעלה מן העולם לבד אין אנו רואים, רק גם את העולם הזה הנמצא לעינינו אין אנו רואים כלו, אפס קצהו נראה וכלו לא נראה. כי כבר דברנו לעיל בשלשה המאמרים שבחובת התלמידים מאמר ב׳ אות א׳ איך כל רמש בסוף ימי הקיץ מטמין את ביציו במקום משומר מן הקור והחורף, שגם בקיץ הבא אף שממנו גם גרגיר אבק לא ישאר אז, רמשים כמינו יולדו, והאם יודע הרמש מכל מעשיו בשעה שהוא עושה, אף כי יבא קור וחורף ושוב קיץ בל ידע. ואמרנו שנפש החי, וענף נפשו נפש מין הרמש, עושה כן על יד כל איש רמש פרטי הזה והזה. אבל אם נחשוב שנפש הרמש העושה את כל בהשכל ואומנות נפלאה כזו, חיותה ודעתה וכל מהותה מזערה ומצומצמת רק כמדת איש הרמש הפרטי אשר לפנינו היא ולא יותר, אם כן במה גדול כחה לעשות את כל אלה. וע״כ צריכים לאמור שזהו חיות אלקית במדה יותר גדולה ובחלק יותר רב׳ חיות אלקית מן בחי׳ כל״ם בחכמ״ה עשי״ת הוא, ובחלק גדול של חיות וחכמת אלקית, עושה את כל המעשים אשר הרבה פעמים גם מן האיש וחכמתו האנושית והעצמית, נפלאות הן. אף מעשי גופו קבתו מעיו וכו׳ של עצמו לא בקל יבין האיש, ומכל שכן שלא יפעילן ברצונו, ובלא ידיעתו ובלא חכמתו מעשה אמניות מחוכמות מעצמן הן עושות. ומי עושה כל אלה ומי פועל כל זאת, נפש החיונה אשר בו עושה את כל זאת בלא ידיעת ורשות האדם.

But when we wring out the matter to its essence, we see that even in our low state we are not so far from employing a form of this exalted vision from where we stand in the world. When we ask ourselves, “what is the world?” it is clear that we are not only incapable of seeing beyond the world, but we aren’t even seeing this world that is before our eyes, save the tip of the iceberg. In A Student’s Obligation we discussed how at the end of the summer, an insect will hide it’s eggs in a place safe from the cold of the winter, so by next summer, when nothing of the insect remains, it’s eggs will hatch a new generation of insects of the same species. Is the insect even aware of what he is doing? He doesn’t even know that the winter is coming and that it will be followed by spring! We said that every animal and every insect does this in its own way. But considering how each bug does such wonderful, masterful work with such a greatly limited brain, we wonder how it knows what to do. We must conclude that this is a product of the Godly life force in a greater measure and a greater portion than an animal is capable of perceiving. It is the Godly life force expressed by the verse, “You have made them all with wisdom.” And with such a great portion of the Godly life force and wisdom, it manages to do things far too wondrous for man and his level of wisdom. It is not easy for man to understand even the biology of the human body and the workings of his internal organs, and all the more so that he doesn’t activate them according to his will – they all work together wondrously on their own without his knowledge or understanding. Who does all of these, and who causes this to be? The vital soul within man causes all of this to work without his knowledge or agreement.

גם זאת כל בר דעת מעצמו יבין שנפשות החיות של הרמש ושל האדם וכו׳ המפליאות במעשיהן מעשי אלקינו אשר בעולם, לא מחוץ לבריאיהן ואנשיהן הפרטיים הן עומדות ובצווים ופקודות לבד עושות את כל אלו, כי לא הרמש יבין לצו אף קבת האדם לא תבין שמועה. זאת אומרת שבקרב כל ברי׳ מקטנה ועד גדולה אף בכל אבר שבה, נפש החי חלק הארת אלקית נמצאה והיא העושה את כל פלא וכל חכמה הצריכה לקיום בריותי׳ אשר גם דעת האדם לא יוכל להשיג. ואנו בני אדם מה רואים בברואים השפלים הללו, רק ברואים שפלים בלא דעת ובמעט חיות.

Anyone possessing knowledge will understand that the living souls of animals and men, whose growth and actions, so wondrous, are indeed the acts of God in the world, are not in revealed contact with God and consciously following His command, because an insect cannot understand a command, even man’s stomach doesn’t understand instructions. That is to say, there is the Godly portion of a living soul in every living being, from the smallest to the greatest. It is found in every sinew and every cell. And that Godly portion is the wondrous source that maintains the life of every living being, something that man’s mind cannot comprehend. And when we human beings look at simpler life forms, all we see are entities devoid of consciousness and a more limited life essence.

אף גם את סוג הנמוך מן החי, סוג הצמח את עצמותו לא נראה, כי למשל כאשר מזבלים את הירקות יוסיפו לצמוח יגדלו ויתעבו, ואח״כ כשתאכל הבהמה את הירק תגדל ותשמן גם היא ותוסיף בשר ועצם, וכשהאדם יאכל את בשר הבהמה גם הוא יגדל וישמן. היינו שלולא הזבל הי׳ חסר חלק מירק כי הי׳ דק ולא עב, ולולא הירק הי׳ חלק בהמה חסרה, וחלקים מאדם היו חסרים לולא אכל את הירק והבהמה. זאת אומרת שהזבל נשתנה מתחילה להעשות עצם ירק, ואח״כ ירק הזה נשתנה להעשות עצם בשר ועצם, מתחילה של בהמה ואח״כ בשר ועצם האדם. אם כן מה הוא עצמותו של דבר הזה המשתנה מדי פעם בפעם ומה הוא עצמותו של כל דבר אשר בעולם. הלא כשנתגדלה הבהמה מקטנותה ונתעבה לא הי׳ כל ירק ניכר בה וכל כך נשתנה הירק עד שנעשה לבשר דם ועצמות הבהמה ממש, ואח״כ של האדם ומה הוא עצמותו. הן יתחכמו להשיב שמתחילה הירק רק את היסודות הנחוצות לו מן הזבל לקט, ואח״כ קבת הבהמה כמעשה הירק עשתה ומיני יסודות הנחוצים לקיומה מן הירק לקטה וכו׳.

When we look at a plant, the simplest creature that we consider to be alive, we don’t see its essence. For example, when you add compost around a plant, it grows, it blooms and thrives. Then, when an animal comes along and eats the plant, the animal grows, adding flesh and bone. Then when a man eats the animal, the man also grows, even fattens. We see that if it were not for the compost the plant would be lacking, for it wouldn’t have been thick but frail, and if it were not for the plant the animal would have been lacking, and if were not for the plant and the animal, the man would be lacking. That is to say that something from the compost transformed and became a part of the plant, and then the plant transformed in order to become part and parcel of the bone and the flesh of the animal, and afterward of the man. And now we may ask, what is the essence of this thing that keeps transforming from time to time, and what is the essence of everything in the world? Don’t we see that from the time the animal was born to the time it grew to its full size there was never a part of the animal that was composed of plants? It completely transformed into the actual flesh, blood, and bones of the animal, and then afterward of the man. So what is it’s essence? There are those clever people who will answer that from the outset the plant just drew the essential nutrients it needed from the compost, and then afterward the stomach of the animal did the same as the plant did, drawing essential nutrients from the plants, etc.

אבל אל נא נסכל את דעתנו בשיחת הילדים, כי אף אם רק יסודות כל אחד לעצמו לקח, הלא אין לכל אחד יסודות מיוחדים לעצמו, רק כלם אותם היסודות לוקטים להם, זה מרבה לקחת לו יסודות אלו וממעט באחרים וזה מרבה באלו וממעט באלו, וכיון שלכלם יסודות שווים יש, שכמעט כלם אותם לוקטים, אם כן למה אלו היסודות כשבאים אל תוך הירק כל עצמותם משתנים להעשות ירק ממש. במראה צורה וטבע, וכשבאים אל הבהמה משתנים לבשר. ואם נשיב שהירק והבהמה הם העושים את כל זה, על זה נשאל ומי הוא עצם הירק השוקד כל כך על עבודתו בהשכל ואומנות נפלאה, להפוך כל יסוד המוציא בסביבותיו חלק גדול מהם לגוף הירק ועוד חלק לעלים כדי שעל ידן גם מן האויר והשמש אשר מחוץ להאדמה יינק, ומי הוא עצם הקבה ושאר המעיים השוקדות כל כך בעבודתן להמציא יסודות מכל מאכל ולחלקם להמוח להלב להעצבים לעצמות וכו׳, לכל אחד החלק הראוי לו. ולמה כאשר רק יתיבש הירק לא יועילו לו כל היסודות גם אם יטילו עליו וכן גם בהקבה אם תתקלקל וכו׳. וכאשר ימותו אז כל הירק הבהמה וגוף האדם ליסודותיהם יתפרדו וישתנו עד שמאומה מעצמותם לא ישאר, ולא יוכרו שמעולם היו ירק או בהמה, ואם כן אין לרמה א״ע שעצם הירק, הבהמה, עצם גוף האדם, עצם לעצמו הוא אשר בכחו לשנות ולהפוך גם את שאר הדברים אשר יגיעו אליו לעצמותו תוארו וטבעו. ואדרבה ינסו נא המתחכמים להפוך בלהטיהם את היסודות מראשיתן לירק לבשר וכו׳.

Please, don’t offer us such a childish solution, because even if each one only took the nutrients it needed for itself, as we see that each one doesn’t need it’s own unique nutrients but rather one takes more of x and less of y, and the other taking less of x and more of y. All of them take basically the same nutrients, and draw the same nutrients into their systems. If so, then why is it that when the plant takes these nutrients, they all transform completely into plant, in appearance, form, and nature, and when they enter the animal they turn into flesh? And if you answer that it is the plant and the animal that is doing this transformation, we will in turn ask who exactly is this plant who is so diligent in his work and wondrous artistry that he can take every element that is draws out of its surroundings and use this part for the roots, another part for the stalks and branches, and another part for the leaves so it can breath the air and soak in the sun which is all outside of the earth? And who is this stomach and this intestines, these masterful engineers who work so hard and efficiently as to draw the nutrients out of each food and allocate it throughout the body, this part to the brain, that part to the heart, that part to the nerves and bones, each one getting just what it needs? Why is it that if the plant has dried out or the animal is damaged it can no longer take nourishment? And then when the plant, animal, or man dies its body separates back into disparate elements and transforms to the point where nothing of its essence remains, so it could never be identified as once having been a plant or an animal. If so, who could deceive himself into thinking that it is the very essence of the plant, animal, or body of man that has the power to transform different elements that it digests into its very body in form and function. And conversely, one could defy the biological engineers to take pure elements and fashion them into a plant or animal, etc.

ומהו עצם הירק עצם הקבה ועצם כל העולם. חלק הארת אלקות^הג״ההארה היא המאירה מן עצם האור. כגון השמש בעצמו נקרא מאור ואור, ובארץ רק הארה ממנו מאירה. שצמצם הוא יתברך וברא ממנו את העולם ענפיו סעיפיו וכל פרטיותיו הוא. כי הוא יתברך למעלה מכל העולמות, אבל ברצונו הפשוט האיר הארה מן אורו וכחו, וחלק מן הארתו זו צמצם ועשה בהם את העולמות. בספ״ק איתא שהשם אלקים בגימטריא הטב״ע, הארה משם אלקים שלשל והרחיב הקב״ה ועשה בו את העולם, וישראל שורשם הוא בשם הוי׳, בחי׳ אלקות שלמעלה מן העולם, כי חלק הוי׳ עמו. וחלק הארת האלקית הזה שהפליא ד׳ לבראות ממנו את הירק הוא עצמותו של הירק והוא המלקט את היסודות מכל סביביו להחיותו, וכאשר הבהמה אוכלתו אז חלק הארת האלקות שבהירק נתעלה ונתוסף לחלק החיות אשר בבהמה. וכיון שהעצם שלעצמו אשר בירק ואשר בבהמה ובכל דבר מין אחד הוא עצם אלקות, רק שהוא יותר רב או מעט, מדרגה למעלה או למטה, לכן כשמתעלה הירק לבהמה לא נראה בה כדבר זר הנתוסף בה, רק דבר אחד נעשה משניהם, וחתיכת הירק שנשתנה להעשות ממנו קבת בהמה או אדם, עובד מעתה בשקידה להפוך את כל יסוד לבהמה או לאדם.

What essentially is the plant, the stomach, the world? It is a portion of the Divine illumination²⁰⁹(The original text adds:) An illumination is what shines from the essence of the light. For example, the sun itself is called the luminary as well as the light, but on the earth we only perceive an illumination shining from it. that God contracted and used to create the world in all of its branches, divisions, and details. God, may He be blessed, is higher that all of the worlds, but in his simple will shined an illumination from His light and power. He then constricted a part of this illumination and formed it into the worlds. Holy sefarim teach us that the Hebrew word for nature, “hatevah,” is the exact numerical equivalent of the name of God, “E-lohim.”²¹⁰In adding up the letters of “hateva,” and “E-lohim,” they will both equal 86. That is to say, God concatenated and expanded an illumination from the name, “E-lohim,” and turned it into the world. The root of Israel is in the Tetragrammaton (Y”HVH), whose Godly aspect is above the world, for, “a portion of God is His people.”²¹¹Devarim, 32. God separated a portion of this Godly illumination and used it to create the plant and its essential life force, and it is that portion that gathers together the nutrients in order to give life to the plant. Then when the animal eats it, the portion of the Godly illumination in the plant is elevated and added to the vital life force of the animal. And since the very essence, whether it is within the plant, the animal, or in man, is the same essential Godly force, only differing in greater or lesser intensity and on a higher or lower level, therefore when it ascends from the plant to the animal, it doesn’t look like a foreign substance that is being added to it, but as one thing that makes them both. It is the part of the plant that transformed into the stomach of the animal or the man which works so diligently to transform each element and nutrient into a part of the animal or the man.

כבר רמז דוד המלך [תהלים ק״ב כ״ו] לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים, המה יאבדו ואתה תעמוד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלופו. אם היו דברי העולם כל אחד עצם לעצמו כי אז לא יכלו להשתנות מעצם לעצם, אבל כלם רק כלבוש להארת אלקותו יתברך וכלבוש תחליפם ויחלופו, חלק הארת אלקות מתחילה לבש לבוש הירק, ואח״כ פשט את לבוש הזה ולבש לבוש בשר בהמה, ואח״כ לבוש בשר אדם וכדומה.

David HaMelech already hinted at this when he said, “In ancient days, the earth did You establish, and the work of Your hands are the heavens. They may perish, but You will endure, and all of them will wear out like a garment, like a cloak will You change them and they will pass on.”²¹²Tehillim, 102:26 If every species in the world were a separate entity unto itself, then it would be impossible for anything to change from one form into another, but each one would be like a separate garment for the Godly illumination, and they would only be able to change form by removing the garment and dressing in a different one. The Godly illumination would first dress in the garment of the plant, then remove it and dress in the garment of the animal, and then in the garment of the man.

לא רק למעלה מן עולם הזה הארת האלקות עיקר הכל ועצם כל נמצא הוא, רק גם בעולם הזה. ובלקוטי תורה מהרב זצוק״ל פרשת תבא על הפסוק תחת וכו׳ איתא, שהוא יתברך אל עולם, ולא אל העולם, שאין העולם ענין בפני עצמו אלא שהוא התפשטות הארה וזיו מאורו יתברך וכו׳ עכ״ל הק׳, היינו אל העולם הי׳ משמע שהעולם הוא בפני עצמו רק שד׳ אל העולם, ואל עולם הוא שאין העולם בפני עצמו רק הארתו יתברך. וכל איש שלא מסר את כל עצמותו לתאוותיו ולא יסלף את דעת הבריא והממשי שלו בסבך של טפשיות ועוד לכנות את טפשיות האלו בשם חכמות כדי להיות הפקר ולעשות כל אשר עולה על רוחו הרע, אז בעליל יראה שגם בעולם הזה בכלל, וגם בכל פרט קטן בעולם חלק אלקותו הוא עצמות כל, והוא עצם שאינו מתחלף ולא משתנה. והשאר החלק המשתנה והמתחלף רק לבושו הוא, אבל לא לבוש זר כמו בגד שמתלבש בו האיש, רק חיצוניתו של העצם ושל חלק האלקות הוא, וכמו שאיתא בספ״ק כהדין קמצא דלבושי׳ מני׳ ובי׳, היינו כהחומט שלבושו גם מן גופו וחיצוניתו הוא, עד שמתגדל עם גידול הגוף.

It is not only above this world that the Godly illumination is the principle of everything and the essence of everything that exists, but also in this world. The Liqutei Torah of the Rav²¹³Rav Shneur Zalman of Liadi, Parshat Ci Tavo. tells us, “God is not E-l HaOlam – the God of the world (with the definite article), but E-l Olam (without the definite article), because the world is not separate from God, but rather the promulgation of God’s illumination, and a shining of the divine light.” In other words, E-l HaOlam (with the definite article) would mean that the world is a separate entity, it is just that God is the God of the world, whereas E-l Olam means that the world is not separate, but a Godly illumination drawn from the Source. So for every person who has not delivered his being over to his lusts, who has not distorted his healthy mind in a tangle of folly and gone so far as to call that folly wisdom in order to permit himself anything that his evil spirit desires, will find it evident that both in the world at large, and in every detail of the world, the portion of Godliness is the essence of everything and the inner point which is not exchanged and does not change. The rest of the world, that is, the part which changes and is exchanged, is just a garment, but not a separate garment like man’s clothing. Rather it is the externality of the essence and the Godly portion. The holy sefarim describe it as a “locust whose garment is a part of its body,”²¹⁴Jastrow renders kamtsa as, “a snail,” (but it could be any creature with an exoskeleton) and cites the souce in the Midrash, Yalkut Bereshit, 34. This image is a central motif in the writings of the Ari z”l and the Chassidic masters. meaning that its garment is the very externality of its body, growing together with its body.

זה הוא העיקר לדעת שאין הגוף עצם לעצמו, ורק את עצם הנפש לא נראה אבל את עצם הגוף אנו רואים וחשים כלו כי אז שאלתנו לא תפתר. כיון שאנו לא על עצם הנעלם מעינינו וחושינו לבד, רק גם על עצם הגוף שאנו חשים וממשמשים שואלים מה הוא העצם שלו שאין אנו יכולים להגביל אותו באיזה עצם. ואיך זה הוא מתחלף מן עצם אל עצם. ואותו הגוש שהי׳ אתמול גוש ירק במראו טעמו וכל טבעו הגופני, וכל כך הי׳ שקד על עצמותו עד שכל היסודות אשר בסביבותיו, לעצמותו עצמות ירק הפך, היום חתיכת קבת בהמה הוא ולמחר קבת או יד האדם יהי׳, ובכל מצבו החדש כשקידתו הקודמת יעבוד. וזה שאיתא בע״ח שער מ״ב פ״א שמביא בקדשו את הרמב״ן זצוקלל״ה על הפסוק ״והארץ היתה תהו״ שתהו הוא בחי׳ היולי, שהוא דבר בלא צורה רק מוכן לקבל צורות והוא בחי׳ כתר שבעולם ע״ש. היינו שחומר ועצם העולם הוא בחי׳ אלקות הנקרא כתר שאין בו צורה ומקבל צורות היסודות ושל כל דברי העולם.^הג״הלא כמו שרצו הספרים שקדמו להמקובלים ולהאר״י זצ״ל להבין את ענין חומר היולי, כפשוטו שברא חומר חומרי לעולם רק שהוא בלא צורה. כי דבר כזה רק המחשבה יכולה לחשוב ולא שימצא כן ממש גם מחוץ למחשבתנו. כי כל דבר חומרי הנמצא א״א לו בלא צורה. כי הצורה הוא תואר הדבר וגם טבעו, צורת השלג הניכר בו ומגבלתו לעצמו משאר הדברים הם, לבנינותו היינו תוארו, קרירתו ורכתו. היינו טבעו. וצורת האש היא אדמימתו חומו וכו׳. ומעתה צורת הבית הוא צורתו, והחומר שלו הוא הלבנים. אבל הלבנים כשהם לעצמם טרם נתנו בבנין ואחר שנטלו ממנו גם להן צורה המגבילתן משאר הדברים לעצמן ובו ניכרות צורת לבנים. היינו תוארן אורכן וגובהן וכו׳. וחומרן הוא הטיט, וגם להטיט כשהוא לעצמו צורה, צורת הטיט. אף הגרעין הנזרע בארץ בשעה שנרקב שנדמה שהוא חומר לבד, גם הוא אינו בלא צורה, שהוא תוארו, וטבעו אשר בו, שמוכשר לצמוח המגבילו משאר רקב שלא יוכשר שיצמח ממנו מאומה. וגם טבעו של כל גרעין נרקב לעצמו המגבילו מגרעין נרקב אחר שמזה יצמח פרי זה, ומזה פרי אחר. חומר חומרי בלא צורה לגמרי א״א שימצא מחוץ לדעתנו. וענין של היולי בלא צורה לגמרי אפשר רק באלקות לא בחומרי והוא כנ״ל בע״ח בחי׳ כתר הארת אלקות שהמשיך ד׳ בעולם טרם לבשה שום צורה, והוא עצם כל העולם ומשתנה רק בצורות שונות הלובש. עוד יש להאריך ולבאר בפרטיות יותר בזה ובהתלבשות הצורות, ואין כאן המקום וד׳ יעזרנו ויזכנו לזה בקונטרס אחר.

It is important to bear in mind that the body is not the main point, it is just that we don’t see the soul, but we see and feel the entire body, and for this reason our question is not yet answered. We are not only trying to identify the true nature of that which is hidden from our eyes and our other senses, but we are looking at the very body, that we sense and feel, wanting to know the true nature of its essence, and we find ourselves unable to identify it. How is it that it changes from substance to substance? How is it that the lump that was yesterday a plant, in form, taste, and nature, that was so diligent in drawing the elements from its surroundings and turning them into plant matter, has now changed into a piece of the animal’s stomach, and tomorrow will be the stomach or hand of a man, continuing to work with such diligence in maintaining the current form just as it did the previous form? The Eyts Chaiim,²¹⁵Of Rav Yitchak Luria (1534-1572), Eytz Chaiim, Sha’ar 42, ch. 1. quotes the Ramban’s comment on Bereshit, (1:2), “and the earth was chaos (tohu) and void,” which identifies the substance of the chaos as hiyuli, or a nebulous energy that is ready to assume different possible forms. The Ari z”l tells us that the hiyuli is on the level of Keter (the Crown). In other words, the essential energy that takes form in the world is the aspect of Divinity called Keter (Crown) which has no form on its own, but rather assumes the form of the root elements and their composites in the world.²¹⁶(The original text adds:) The Ramban does not understand the hiyuli as did his predecessors. They understood the substance of the hiyuli simply, where God created a physical substance in the world which happens to be lacking in form. Something like this can only be imagined but cannot exist in the same way outside of our minds. This is because a physical substance cannot exist without a form. This is because form is a variable which identifies the matter as well as its nature. For example, the form of snow defines its own characteristics (its whiteness – meaning its form, its softness and coldness, meaning its nature) and separates it from everything else in the world. And the form of fire is its redness, its heat, etc. The form of a house is its shape and structure, and its material is bricks. But the bricks, when they were on their own before they had been built into a house, or after they were taken from it, also have a form by which they are identified as bricks and which distinguishes them from everything else, such as their dimensions and their material, which is clay. The clay also has its own form before it is made into bricks, the form of clay. Even the seed when it is planted in the soil, appears at the time it disintegrates to be formless material, but then too it also has a form, which is its own particular description and nature. It is distinguished from any other disintegrated matter in that it is ready to sprout into a plant. Even while disintegrated, it is distinguished from any other disintegrated seed in the particular kind of plant that it will become, and none other. This is all in order to illustrate that a pure substance without form is something that cannot exist outside of the mind. The idea of hiyuli without any form whatsoever is possible in Divinity but not in the material world. That is why the Eyts Chaiim mentioned above calls it the aspect of Keter – Crown, which is a Godly illumination that God drew into the world before He dressed it in any form. It is the root essence of everything in the world and changes only in the garments that dress it. The idea of dressing form needs to be explained more, but not in the current book.

זאת עלינו להאמין אף לראות ממש, שאין עצם גופני לעצמו לגמרי נמצא, רק עצם כל דבר חלק אלקות הוא. והגופני והלבוש לא זר מן עצמותו וחלק אלקותו רק כעין הצפרנים שבאדם, נראים הם כעין זרים ולא זרים אך מעצם האיש הם יוצאים, וכחומט שלבושו גדל עמו. ומעתה לא את עצם הנפש לבד אין אנו רואים וחשים רק גם את עצם הגוש והגוף, כיון שאין לו להגוש עצם לעצמו רק חלק האלקות הוא גם העצם שלו, ואת העצם הזה אין אנו רואים וחשים.

We need to believe, even to actually see, that no physical root essence exists unto itself, but rather the root essence of everything is a portion of Godliness. The physical garment is not foreign to the essence, and also not Godly, but rather like a man’s fingernails, which seem to be foreign to the body and not foreign at the same time, as they grow from within man’s body, like the locust whose shell grows together with the rest of its body. So now we can understand how we are not only unable to see the inner essence of the soul, but we are not even seeing the inner essence of the body and the materials of which it is comprised, because the materials have no essence unto themselves, but rather their essence is a Godly portion that we do not see or feel.

הן כבר דברנו לעיל בחובת התלמידים בש״מ מאמר א׳ אות ב׳ מן התגלות הפשט אשר גילה קדושנו הבעש״ט זצוקלל״ה בהפסוק ״מלא כל הארץ כבודו״, שלא בלבד שבפנימיות כל דבר מדברי העולם ניצוץ אלקות נמצא אבל גופו אשר עליו גשם, רק גם הגוף הגס הארת אלקות הוא, כיון שהוא ית׳ בראו מאין רק מן הארת אלקותו. ועתה כוונתנו בזה להוסיף לפי השגתנו הקטנה ביאור בדברי קדשו. שאף שאין אנו בערך קדושינו זצ״ל אשר ממש ראו כי כן הוא ועין בעין גם את גוף עולם זה ראו כי הארת אלקות ושמות הוא, מ״מ בדעתנו אפילו האנושי גם אנו אם רק נסתכל ונתבונן בעולם ותהלוכותיו נראה כי ד׳ הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, לא בלבד שאין עוד אלקים זולתו יתברך רק גם אין שום מציאות לגמרי נמצאה זולת אורו והארתו יתברך, כי אין עצם לעצמו לכל דבר מדברי העולם, זולת עצם הארת אלקותו יתברך.

In A Student’s Obligation²¹⁷First article, section two. we discussed how the Baal Shem Tov reached into the verse, “the entirety of the world is His glory,” and revealed that not only does a Divine spark exist in the inner aspect of everything in the world, but even the physical world itself, the coarse body clothing this spark, is also an illumination of Godliness, since God created it ex nihilo, purely out of the illumination of His Divinity. Our intention now is to add to his words using our limited abilities. We are not on the level of the Holy Baal Shem Tov who actually saw eye to eye how the physical garments of the world are an Godly illumination and a product of Divine names, but still, according to our human understanding we too are able to see, if we only look closely and meditate, that Hashem is E-lohim in the heavens above and on the earth below, there is no other. It is not just that there is no God other than Hashem, may He be blessed, but also that nothing exists in the world save God’s light and illumination, for the essence of everything physical in the world is none other than the illumination of his blessed Divinity.

הן יש עוד להאריך בזה אבל גם במה שדברנו כאשר ינסה כל בר דעת לצייר לו גם בדעתו האנושי את העולם בלא עצם הזה, אף כשיאמין שלמעלה הוא יתברך ברא את העולם וגם עתה משפיע חיות בו בכלל ובפרט, אם בדעתו לא יראה כי גם בתוך העולם, וכל פרט שבו שאנו רואים וממשמשים, העצם שלו הכל עצם אלקות הוא, וכל השאר רק כלבוש, ולא כלבוש זר רק כלבוש דמני׳ ובי׳, רק כעין צל מן עצם המציל וכצבעים וגוונים אשר עיקר העולם ועצם אלקות בהם מצטבע ועל ידם מתראה. אם לא באופן זה יסתכל על העולם אז ישאר גם לעיני בשר ומוח שלו רק צללים בלא עצם המציל, וצבעים בלא דבר אשר ישא את צבעם. רק הוא ית׳ הנמצא היחידי ואין עוד זולתו.

There is much more to say about this. But concerning only what has just been said, if the intelligent mind tries to envision the world without this essence, even if he believes that God exists above, created the world and even effuses His life force into it, in general and in particular, but in his mind he doesn’t see that the Divine essence exists within every detail of the world that we see and feel, and everything save this essence is only a garment, but not like a foreign garment but a garment that grows out of the inside, like a shadow cast by the essence, and like colors and hues that the root of the world and the Divine essence uses to paint and thereby be seen, then the world will remain nothing more than shadows without a source and colors with nothing to bear their color. God alone exists, and there is none besides Him.

ולמה זה לנו בעולם, רק הצבעים נגלים ובלא התבוננות דעתנו רק את הלבושים עינינו רואות ואת העצם אשר לפנינו לא נראה. פשוט מפני שאנו מגושמים מן חטא אדם הראשון וחטאו כל אחד אשר ר״ל יוסיף, לכן בכל דבר רק גשם וגסות רואים כמו שכתוב בספ״ק מזה. אבל זאת יש לשאל למה לא יפגע האיש בעצמו בהחוסר אשר לתפיסת חושיו בעולם. כלומר בשלמא אם לפי ערך ראיתנו ודעתנו המגושמה הי׳ נראה שיש איזה עצם להעולם ומלואו, הי׳ ניחא למה אין אנו נפגעים בחוסר הזה, ולמה אין כל איש בהבטתו והתבוננותו על העולם ועל דבריו שואל לאמור, ואיפה העצם שלהם, האיך זה אפשר לצבע בלא דבר אשר ישא את צבעו, ולצורה בלא נייר אשר בו תצטייר. מפני טעותו אשר טועה בגשמיות דעתו לאמור עצם גשם הוא העולם. אבל עתה אחר שנוכחנו שגם חושינו ודעתנו המגושמים שום עצם מוחשי ומגושם בעולם לא יראו, אם כן למה זה לא נפגע בהחוסר ולמה זה ישתפק האיש בהצל, ומעצמו לא יבקש את העצם המציל.

So why is it that we only see the colors, and without deep contemplation we would only see the outer garments and the inner essence that is right here before us would remain unseen? It is simply because the sin of Adam haRishon and the sin of every individual since then has made our perception coarse and material. For this reason we only see the material. This idea has been explained by many holy masters. But you could ask why man does not realize the deficiency of his perception of the world? That is to say, if we are using the coarse and physical quality of our perception and understanding in order to view the world and the conclusion is that that the material world had an essence unto itself, then it would be easy to understand why we don’t realize the deficiency on our own,²¹⁸We would simply be blind to it based on the defect in our perception. and why man’s perception and contemplation doesn’t cause him to try to identify the true essence of the things of the world. A mind distorted by perceiving only the external or the physical doesn’t stop to ask what is sustaining all of these colors, because it naturally concludes that the world in its essence is indeed material. But now that we have proven that our materialized senses and knowledge don’t see any tangible or material essence in the world, then why doesn’t it register that there is something missing in our perception? Why is man’s mind satisfied with the shadow, and on his own he doesn’t seek to know what is casting the shadow?

הוא מפני שכבר אמרנו לעיל בפרק ב׳ שרק ע״י חמשת חושינו אנו נודעים מן העולם ומלואו, ובלעדם לא ידענוהו. וכיון שהחושים רק את צורת כל דבר, מראו וחיצוניותו מוכשרים להכיר, כי מאין נדע שהדבר אשר אנו רואים אילן הוא, מפני שאת צורתו גדלו הסתעפו וכו׳ עינינו חשות, אבל את עצם האילן אין אנו חשים. אף כשיבקעו את עצו לא נראה בלתי את מראהו וצבעו, רק מתחילה מראה אילן ראינו, ועתה מראה עץ ועצים מובקעים רואים ולא יותר, וממנו נדע שהוא עץ נבקע, ובשביל זה אם יעשו מחומר אחר דבר שבקומתו וצבעו לאילן או לעצים מובקעים ידמה, נטעה עליו לאמור אילן או עץ הוא. כן גם חוש המישוש הטעם והריח בכולם רק את חיצוניותו או רק דבר הנודף ממנו חשים ולא את העצם, לכן בשביל ההרגל זה אשר להכרתנו את העולם מראשית ביאתנו לעולם, כל הכרתנו עם רצוננו להכיר את העולם, הוא רק לבקש את הכרת הצבע וצורת כל דבר, ואת העצם לא נבקש, ולא נפגע ולא נרגיש כי חסר הוא לידיעת חושינו.

The answer to this question lies in what was discussed in chapter two, on how we only know about the world based on the information received through the five senses, and without them we would not know it. It is because the senses only perceive the outer form of things that lends itself to perception, for how else would we know that the thing we see is a tree, if not by virtue of the growth of its form, into its trunk and branches, etc., which all allow our eyes to perceive it as a tree, whereas our senses still do not perceive the essence of the tree. Even if we cut into it, all we see its form and color. It is just that at first we saw the form of a tree, and now all we see is split branches and sawed pieces of tree trunk. When we see its form and color we know that it is split wood. For this reason, if someone took another material whose color and form resembled wood or split branches, we would be mistaken into thinking that it is a tree or wood. It is similar with the sense of touch, taste, and smell. With all of them, we only perceive its external element, or something that it emits, but not the essence. Therefore, since from infancy we are habituated into a way of perception, and all of that perception together with our will to know the world around us is based on seeking the knowledge of colors, shapes, and forms, we never learned how to seek the knowledge of the essence. Because of this habituation we don’t even begin to think that there is anything missing from our perception, and our minds don’t hit upon it like a conundrum that is begging for the solution.

גם על החושים אין אנו מטילים את כל האשמה לאמור שרק הם אשמים בזה שאנו רק את חיצוניות העולם מחשים ורק את מראית כל דבר אשר בו מבקשים, ולא את העצם. כיון שסוף כל סוף רק שליחי האיש היודע הם, שעל ידיהם יודע מן העולם את הנחוץ לו לדעת. והרבה יש עוד לדבר מן אופן התאחדותם עם העולם והידיעה היוצאת ממנה, אבל לע״ע אנו אומרים בזה בקיצור. כיון שבהאדם, חלק הבעל חי חלק חיצונית העולם שבו, מתבכר בו תחילה, והוא גם אשר מתקדם לבוא בקשר עם העולם להודע מן מזיקין להשמר מהם, ומן תומכיו כאכילה שתי׳ וכו׳ להתמך בהם. לכן בשביל שמוש וההרגל הזה שהוא רק בהחיצוניות ובהצללים, מתחנכים ומתכשרים החושים השליחים שלא לחוש אף לבלי לבקש ולחפוש יותר זולת הלבושים.

We don’t place the blame solely on the senses, saying that it is only the senses that see nothing more than the outside of the world, seeking only the knowledge of external appearances, but not the essence. In the final analysis, the senses are only the agents of the man, who perceives the world through them and uses them to know all he deems important to know. There is much more to say about the way in which the senses united with the world and the knowledge that is gleaned from this union. But for the sake of brevity we will only say that since the animal portion of man, meaning the portion of the external aspect of the world, is the first part to develop, and is the first part within man to come into contact with the world in order to survive and protect himself accordingly by eating, drinking, and so forth.²¹⁹also shelter, hygiene, and avoiding bodily harm So in his preoccupation with securing these ends, which are all included the exterior aspect of the world, man becomes accustomed to operating in the shadows. From childhood his senses have been trained not to sense, nor even to ask or investigate what exists further than these external garments.

אדרבה עוד ישנם אנשים שכאשר יבא מי אליהם בשאלה פשוטה וחמורה זו לאמור יש לכם עולם כ״כ יפה וכל כך אתם שקועים ומתענגים בו, ואיפה עצם העולם, הלא רק בצללים וצבעים אתם מתהבלים. עוד ישחקו עליו ועל שאלתו, וכדי לטשטש את רושם שאלתו אשר עשה בלבם ההולל עוד יבדו שכליות עקומיות מפותלות בלא טעם ובלא ריח, וכל המפתל ומסבך יותר את דעותיו. ליותר חכם ישתבח. והדבר דומה למי שנולד חרש ועור, ורוצים להבינו שישנם קולו דיבורים וצבעים, שלא יאמין ועוד יכעס על דמיונות השוא, לפי דעתו, שמציעים לפניו, ולא יתן לב שבאמת הם נמצאים והחסרון הוא רק בו על שאינו חש אותם באלו החושים שיכולים להחישם.

It has reached a level of absurdity. If a man simply raises the issue, saying, “You have such a beautiful world, and you are so immersed in it and delighted with it. But really, where is this world of yours? Aren’t you really just whiling away your life in the shadows and the colors?” he will be laughed at for asking such a ridiculous question. But the absurdity does not end there. In order to smear away any impression this sobering question may have on the man whose heart is so dedicated to pleasure seeking, there are many who have invented baseless, twisted theories in order to justify their weltanschauung, where the more he succeeds in twisting and confusing his knowledge, the more he is praised as a genius. It may be compared to teaching person who was born deaf and blind about sounds and colors. Not only will he not believe, but he will get angry at what he views as an attempt to place what he views as false notions in his mind. He will not even entertain the possibility that they really do exist, and that the deficiency rests with him since his body doesn’t have the ability to sense them.

ורק איש הנלבב שאין הוא ודעתו מסורים כלם בהוללות, בשעה שמתחיל לעורר גם חלק העצם אשר בו, היינו נפשו ודעתו, לעבודת ד׳, ובחלק העצם הוא מתבונן בעולם, יראה כי בעולם הזה שראה וחש שמח והתענג בו עד עתה, העצם חסר. דומה הוא לאיש אשר נעור משנתו, שלא בדעתו בלבד רואה שכל חזיונותיו עד עתה רק חזיונות לילה היו, אך גם בעיניו באזניו ובכל חושיו רואה שאין עצם וקיום לכל אשר עד עתה ראה. ומהו עצם העולם, האדון עולם, ״וידעת היום והשבות אל לבבך כי ד׳ הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד״, אין שום מציאות זולתו יתברך והכל הארת קדושתו הוא.

Yet when a good hearted fellow whose mind is not totally immersed in debauchery begins to rouse that portion of essence within him, namely his nefesh and his knowledge, to avodas Hashem, and through deep contemplation he makes contact with the essence of the outside world, he will see that up to this point everything that he always saw, felt, rejoiced, and delighted in the world was really lacking any contact with the essence. It is like a person who just wakes up from a deep sleep, where he doesn’t just know that all the things he saw and felt were only dreams, but his eyes, ears, and all of his senses tell him that everything that was so real only a moment ago actually has no basis in reality. What is the essence of the world? It is the Master of the world. “You shall realize [it] today and impress [it] upon your heart, that it is the Eternal who is God in Heaven above and on the earth below, there is none other.” There is no existence except God, and everything is an illumination of His kedushah.

אכן אתה א-ל מסתתר, איך זה בכל היום עליך אני מביט, ולא אראך. אף בידי את הוד הארתך אמוש, ולא אדעך. מה נפלאה פעולתך אל עושה את הפלי.

And You, E-l Mistater, God who hides Himself, why is it that I look upon You all day long, but I do not see You? And though I touch the majesty of Your illumination with my hand, I do not know You. How wondrous are Your acts, God who does the wondrous!

וכאשר נזכה בעבודת החסידות בעזהשי״ת לגלות מעט מן נפשנו, אז בשעות המרוממות כאשר תתבער נפשנו למעלה מן צמצומי צללנו וגבולי גופנו, ובה נביט, האם אפשר שגם מן העולם, אור ההדור נאה זיו העולם, לפנינו לפעמים לא יבריק. לא בהתבוננות הדעת בלבד, ולא רק את החוסר בלבד בעולם נראה, שהגופניות כצל בלא עצם הוא, רק בהראי׳ עם הנפש, בבחי׳ מציץ מן החרכים לפעמים נראה, גם את העצם וגם את המציל. לדעתנו האנושי לא נוכל אח״כ להשכיל מה ראינו ומה הבריק לעינינו, מפני שדעתנו אנושי הוא ורק אנושיות ישכיל, אבל בנפשנו נדע ונהי׳ בטוח, שבהארת אדון עולם בזיו העולם, הצצנו.

When, with God’s help, we are worthy of doing the avodah of Chassidus, and allow a slight revelation of our souls, then in states of elevated consciousness, when our souls burn beyond the constrictions or our shadows and the confines of our bodies, it will be possible at times to see the majestic brilliant, shining light of the world flash before us. We will not just know through the mind’s meditations, nor will we only know and see what is lacking in our perception, namely knowing that our material existence is like a baseless shadow. Yet we will actually see through the eyes of your soul, on the level of, “peering through the cracks,”²²⁰Shir HaShirim, 2:9 Like looking through slight cracks in a wall, we may be privileged to see the Divine essence that is largely concealed by the wall of the physical world and the senses. seeing both the Divine essence and the source of the shadow. According to my limited human understanding, we will not be able to intellectually identify what it was that flashed before us, because such is the nature of the limitations of the human intellect, and can only understand mortal and finite matters. But we will know with the soul, and we will be sure that we glimpsed the shining of the world cast from the illumination that the Master of the world.

אל יהי׳ דבר הזה רחוק בעיניך בחור ואברך חסיד כיון שמקצת ממנו כבר נמצא בך גם עתה. כי יש לפעמים אחר איזה שעות של לימוד תורה אם לא בטלת והפסקת בנתים בדברים בטלים, רק היית נבדל אז מן שאון העולם ושקוע בתורה ובחסידות וגם נהנאת ממנה, אז בשעה שאתה קם לשוב אל הכרחי העולם מרגיש אתה אי שביעת רצון מן העולם, בוחל אתה בו בשעה זו. ומה היא האי שביעת רצון שבך מן העולם. גם בזה הוא הדבר שאמרנו לך לעיל שהרגשתך מקופלת בך ואין אתה מכירה.

Bachur, Avreich Chassid! Don’t look at this as an impossible task, especially since it is clear that you already have some of the ability. Sometimes after two hours of intense Torah study uninterrupted by idle talk or concern for light matters, where you have been separate from the bog of the world and totally immersed in Torah and Chassidus - and furthermore, you enjoyed it - you find that when you pause from your study and get up to take care of physical necessities, you feel dissatisfied with the world, even abhorring it. Why are you dissatisfied with the world at this time? This is also the same matter that we spoke of before. Your feelings are folded within you, and you don’t even know what they are.

לכן הרחב נא אותה במחשבתך, האם העולם כשהוא לעצמו מאוס בעיניך, לא, כי אילו הי׳ אפשר לך עתה לשבת בחברת מרעים חסידים לשתות משקה ולשיח מעניני תורה חסידות ועבודת ד׳ מה מאושר היית, והלא גם המשקה דבר מן העולם הוא. הוסף להביט בך ותמצא שבשעה זו שאתה הולך לרחוב ורואה את בני אדם אצים ורצים זה לסחורתו וזה למלאכתו, טרודים ושקועים כלם בהם כאילו זה הי׳ כל תכליתם בעולם ולכך נוצרו הם וכל העולם, ונפחדת אולי גם אתה כאחד מאלו השוטים תהי׳, אז כאילו רוצה היית לצעק להם ולך, ״שוטים מה אתם רוצים מן העולם, הלא לד׳ הארץ ומלוא״ה״. הבט בקרבך וכן תמצאך. זאת אומרת שאין אתה בוחל בעולם רק בהאופן אשר ישיגו בני האדם את העולם, והאופן אשר ישמשו בו געלה נפשך.

Therefore, expand your thoughts. Do you abhor the world per se? No, because if you could you would be sitting in the company of you fellow Chassidim, drinking strong drink and discussing matters of Torah, Chassidus, and avodas Hashem. You would be quite happy then, and isn’t the strong drink a thing of the world? Then, when you go out and look at people in the street, running to work, running to their shops, busily engaged in the affairs of the world, as if running after a livelihood was the reason they were born and their sole purpose on this earth, you become afraid, thinking that you too could one day become one of these fools. Then if you could, you would shout at them, and at yourself, shouting, “Fools! What do you want from the world? Isn’t the earth Hashem’s and the fullness thereof?” Look inside yourself and this is what you will see. Then it becomes clear to you that you do not abhor the world. It is only the way people perceive the world that you abhor, and the way they use it that stirs your disgust.

הרגשות ומחשבות אלו אשר בך ראשית ראי׳ הנ״ל היא, כמו זולותיך כן גם אתה את השמים והארץ וכל דברי העולם בחושיך רואה, אבל נפשך שהוסיפה כח בלימודך ובעסקך בחסידות עתה, גם על חושיך התגברה וגם עם חושיך אתה מביט בעולם לא כמו שמביטים זולותיך עליו. הם מביטים עליו כעל רפת להאדם והבהמה ואתה רואה שלד׳ הארץ ומלואה, האדם והבהמה האוכל וכל דברי הגוף הכל קודש לעבודת הקודש. לא שבשכל חקרת וכן מצאת, רק מעצמך ומנפשך ידיעה זכה וראי׳ רוממה זו בך התנוצצה. ולמה זה יהי׳ רחוק בעיניך שכאשר תוסיף נפשך להתפרץ ולהתגלות בך יותר, אז בשעה זו גם הארת ההדור נאה זיו העולם נגד עיניך יתנוצץ. אתה מתפלל ואומר שירה לד׳, וכלם השמים הארץ האילנות וכו׳ עונים אחריך, ואתה מתעדן ומתענג.

These kinds of feelings are proof of what was said about you above. You are not so different from these people running to and fro. You see the heavens and the earth, and all the things of the world. But now your soul has gained extra strength from your Torah study and your concentration on Chassidus. It has overpowered your senses, and your senses perceived the world, but it was not in the same way that the others perceived the world. They look at the world as a huge barn to house animals and people, and you see how the earth is Hashem’s and the fullness thereof. Men, animals, food, all the matters of the body - they are all consecrated to holy avodah. You did not come to this knowledge through an intellectual investigation. Rather you know this deep inside of you in the depths of your soul. Pure knowledge flashed within you, and you saw with higher vision. So why should such a goal seem so far away when all you have to do is continue to allow your soul to burst forth, and reveal itself with greater and greater intensity. Then at that time, your eyes will behold a flash of brilliant light. You will glimpse how the world shines from the majestic illumination. You will stand and sing out to God, and all of them, the heavens and the earth and all of the trees will all answer you. You will tremble and delight.

האופן אשר ראו קדושינו זצ״ל את הארת ד׳ על העולם אין אנו משיגים, אבל גם אנו כשרק נתחיל להעשות חסידים בעלי נפש יפקחו עינינו ולבבנו, ובהעולם יראו את אשר עד עתה לא ראו. ואף בתורה בספרי קבלה וחסידות שמים חדשים לפנינו יתגלו, ומי יעצור לך מעתה מלעלות כשארובות השמים לפניך נפתחו.

We are not capable of apprehending the Divine illumination witnessed by the holy masters. Yet we too, when we only just begin to become Chassidim, baalei nefesh – masters of the soul, will open our eyes and hearts and see in the world what we were hitherto unable to see. Then a new heaven will be revealed to us even in the Torah, works of Kabbalah, and Chassidus. And now that the gates of heaven have opened before you, who is going to stop you?