הכשרת האברכים 11

החברייא

The Fellowship

איתא בגמרא [ברכות ס״ב ע״ב] הסכת, עשו כתות כתות ועסקו בתורה לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה עכ״ל הגמרא. ולא ללמוד התורה בלבד רק גם לכל תוספת עבודה פרישה וקדושה שרצו להוסיף על עצמם נהגו קדושינו לעשות חבורה. וכ״כ היתה החבורה יסוד וקיום עבודתם עד שנקראו גם האנשים על שמה חברים וחבר. למין שם עצם נעשה השם חבר עד שגם אשתו ובתו בשמו הזה נקראו אשת חבר ובת חבר [בכורות ל׳] כלומר אשתו ובתו של זה שהוא חבר בהחבורה. גם אנשי האלקי בעלי זוה״ק שהקדישו עצמם לעבודה עוד יותר עילאה, בשם חברייא הקדושה כמה פעמים מוזכרים בזוה״ק. וכמו כן גם גדולי קדושי החסידות עשו. וחוץ מזה שהחסידות והחסידים כלם כתה לעצמם היו, מ״מ גם מהם נתבררה ונתחברה חברייא מן בני העלי׳ הכי גדולים והכי קדושים, ובשביל גדלותם ובשביל תוספת קדושתם היו קרובים יותר אל רבם, מבקשים יותר ונהנים יותר ממקור מימיו מים חיים מאשר שאר החסידים, וע״י תוספת פתיחתם זו שפתחו את הצינור גם כל העדה שתה יותר מכפי הכשרת קבלתם. על פי רוב כל בני החברייא קדושה נתגדלו אח״כ ויהיו בעצמם רביים צדיקי ומנהיגי הדור כידוע.

It is written in the Gemara,²²¹Berachos, 63b Soncino translation. “The word ‘haskes’ (‘Take heed,’ as used in Devarim 27:9) means; take heed to form groups for Torah study, for the Torah is only acquired through association with others.” And it is not only with Torah study. Whenever our holy forebears wanted to reach a higher level of avodah, asceticism, or kedushah, they would do it in groups. In Hebrew, chaver (chaverim, pl.) means friend. The bonds of friendship were so fundamental to the ethos of the sages that not only members of a fellowship were called by the name chaver, but even the wife and daughter of a member of the fellowship were called eyshes chaver (wife of the friend) or bas chaver (daughter of the friend). The holy disciples of Rabbi Shimon bar Yochai, the masters of the Zohar, who dedicated themselves to yet a higher avodah referred to themselves as the, “chevraya,’ the fellowship, as is mentioned many times in the Zohar, while the great masters of Chassidus followed suit in more recent times. Aside from the fact that Chassidus and the Chassidim are really one group unto themselves, still, there was an inner echelon made up of the most refined among them, called the b’nei aliya, who possessed powers of spiritual ascent, joined together in a special association. Their greatness and additional kedushah brought them closer to their Rebbe, seeking more and drawing more living waters from the source of the Rebbe’s Torah than the rest of the Chassidim. The more intensive connection to the Rebbe enjoyed by the elite served the community at large by better preparing them to give over their Rebbe’s teachings. Most of the members of the elite fellowships later became teachers in their own right and leaders of their generation.

ומעתה כיון שאת עקבות קדושינו זצ״ל אנו רוצים להכיר ובהם ללכת, לכן גם את החברייא צריכים לשוב ולחדש. כי הן אמת שבאגרות הקודש אשר בסוף נועם אלימלך איתא שכל מי אשר נוסע אל רבו ודבוק בו, אם רק עובד הוא את ד׳, חסיד הוא ע״י רבו אף אם בעצמו אל מדרגת חסיד לא הגיע, כמ״ש הפ׳ ויאמינו בד׳ ובמשה עבדו שע״י שהאמינו במשה והתקשרו בו הי׳ כאילו עלו אל מה שבעצמם לא זכו. וגם אל קדושינו אשר מלפנים לא רק חסידים מבני עלי׳ לבד נסעו, אך גם קטנים מהם אף בעלי בתים ובעלי מלאכה. אבל למה זה תשתפקו אתם בחורים ואברכים חסידים להיות מן החסידים בעלי בתים ולא להיות מן המעולים.

And now, since our desire is to follow on the heels of our holy masters and learn from their ways, we need to re-establish the chevraya. We find it written in the epistles at the end of the Noam Elimelech that when man travels to his Rebbe and cleaves to him, then he has only to simply lead his life in the service of Hashem in order to be considered a Chassid through the power of his Rebbe, even if he personally has not reached the level of a Chassid. The verse, “and they believed in Hashem and Moshe His servant,”²²²Shemos, 14:31 tells us that by means of the simple faith of the children of Israel and their connection to Moshe, it was as if they had ascended to a level of holiness that they alone were not worthy of attaining. It was not only the elite b’nei aliya who traveled to the Rebbes, but also the simple Chassidim, the ba’alei batttim and working men. But my dear Bachurim, Avreichim Chassidim, why be satisfied with being among the simple Chassidim and not among the elite?

ולמה זה תשתפקו להיות מן אותם שכאשר שואלים אותם מה זאת חסידות ובמה נבדל החסיד מן זולתו החרד שאינו חסיד, וחסיד בן תורה מבן תורה שאינו חסיד, לא ידע מה לענות. או שישיב תשובה השגורה, שהחמימות בעבודה היא החסידות, ולא יתנו לב לדעת שגם לקדושינו בעלי הקבלה עם האר״י הקדוש ותלמידיו שרפי א-ל זי״ע בטח לא חסר אש אלקים בעבודת קדשם. ואם נאמר שהחמימות של המקובלים נתישנה והבעש״ט זי״ע שוב עורר אותה, א״כ ח״ו לא גילה שום חדשות, רק החזיר את העטרה ליושנה, ולמה לקראותם שם חדש חסידים וחסידות ולא מקובלים וקבלה כמלפנים. ולמה חלקו עליהם המתנגדים כשרצו החסידים רק להחזיר את עבודת המקובלים ולא יותר, הס מלדבר כן.

Why should you be satisfied with being counted among the ones who are asked, “what is Chassidus,” and, “what is the difference between a Chassid and a God fearing Jew who is not a Chassid, or between a Chassid who is a Torah scholar and a Torah scholar who is not a Chassid,” and haven’t the faintest idea how to answer? Or they give the pat answer of, “Chassidus is an avodah of great warmth,” not stopping to consider that the holy Kabbalists, the Ari z”l and his students, Seraphim of God, certainly were not lacking in Godly fire in their avodah. And if you say that the intense fire of the Kabbalists had died down, and the Baal Shem Tov came to rekindle it again, and therefore (God forbid) the Baal Shem Tov didn’t reveal anything new, but only returned the crown to its former glory. If so, then why do we use the new names of Chassidim and Chassidus, and not Kabbalists and Kabbalah as before? And what was the reason for the opposition of the misnagdim, the opponents of Chassidus, if all the Chassidim wanted to do was re-establish the avodah of the Kabbalists?

עוד זאת והוא העיקר, שכאשר ישנם חסידים המשיגים ועובדים את עבודת החסידות, זאת אומרת שהחסידות אורה, קדושתה, ועבודתה, נמשכה ונשתלשלה לעולם הזה במקומות שונים, אז גם הבעלי בתים והפשוטים הנוסעים אל רבם יונקים, ובשם חסידים נקראים. והרי זה כעין קדושת המקדש, שגם איש ההדיוט איש שדה אשר בקצה ארץ ישראל באתו וחרמשו ינק מן הקדושה אשר שם במקדש נתגלה. לא כן הוא כאשר אין חסידים אשר באמת ישיגו ויעבדו בה וכלם הבני תורה והבלתי בני תורה בל ידעו ממנה ובל יעבדוה, איך זה כלם בשם חסידים יקראו רק בשביל רבם אשר יסעו אליו. האם בימינו נתחלפה החסידות, או חסידות חדשה נתגלה, ובמקום שהיו צריכים מלפנים להשיגה ולעבוד את עבודתה, עתה כלם אינם צריכים לא להשיגה ולא לעבוד את עבודתה ח״ו ומ״מ חסידים יהיו. והאם גם לרבם חסידים כאלו עם חברייא בראשם לא ייטיבו, ולהיפך העדרתם לא תחסר. ר״ח אמר הרבה תורה למדתי מרבותי ומחברי יותר מהם ומתלמידי יותר מכלם [תענית ז׳]. כמו כן מטיבים התלמידים לרבם, ובהעדרם ח״ו מה נאמר, ״וידבר ד׳ אל משה לך רד״ א״ר אלעזר אמר לו הקב״ה למשה משה רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל וכו׳ [ברכות ל״ב].

And now we have arrived at the main point. When Chassidim are found in the world who posses understanding and perform the avodah of Chassidus, that is to say, at a time when the holy light and avodah of Chassidus has descended into the world in different places, then we have a special situation where ba’alei battim and simple Jews travel to their Rebbe to draw from his light and kedushah, and are called by the name, “Chassidim.” This is akin to the kedushah of the Holy Temple in Jerusalem, where a simple Jew, a farmer on the other side of the land of Israel, working his field with his scythe and plow, would draw from the kedushah that was revealed in the Holy Temple. This only happens when you do have Chassidim who truly understand the avodah and perform it, but certainly not when no one, neither the Torah scholars or the unlearned, neither performs it nor even knows about it. So in such a situation, how could they all be called Chassidim? Certainly not just because they travel to their Rebbe!²²³Meaning, it’s not enough that a Tsaddik exists in the world who knows how to serve God. He needs Chassidim who do the avodah. Did the situation of Chassidus somehow change in our generation, or did a new form of Chassidus appear, where in former times we needed Chassidim who understood and performed the avodah, but now no one needs to do or even understand it, God forbid, and still be considered Chassidim? Such Chassidim with an elite chevraya at its head is of no benefit to their Rebbe, to the contrary, if he didn’t have them he would not be missing anything. “Rabbi Chanina said, I have learned much Torah from my Rabbis, and even more from my friends, but from my students I have learned most of all.”²²⁴Ta’anis, 7a Students are such a benefit to their Rav, and of their absence, God forbid, it says, “And God spoke to Moshe, saying, ‘Go down.’ Rabbi Eliezar said, ‘God said to Moshe, descend from your level of greatness, because the only reason I gave you greatness was for the sake of Israel.’ ”

וראה נא גם ראה את גודל ונחיצת החברייא לעבודה בכלל ולהחסידות בפרט כי איתא בספה״ק מאור ושמש בפ׳ תצא וז״ל הק׳. והנה ראינו בדורות שלפנינו טרם נתפשט בעולם נוגה אור דרך הבעש״ט זצוק״ל וכו׳, כל איש אשר נגע יראת ד׳ בלבבו וכו׳ היו נסגרים חדר בחדר להתבודד בלי חברת האדם וכו׳ ומהם אשר התענו תעניתים ועשו סיגופים וכו׳, אמנם הגם שרחמנא לבא בעי, וכל מעשה אשר יהי׳ כוונת עושהו בלתי לד׳ לבדו הוא טוב לפני האלקים. ואולם לא זו דרך העיקרי בעבודת השי״ת. רק העיקר והיתד שהכל תלוי בו ותוכן דרכי התשובה הנכונה המצא תמצא ע״י אהבת חברים ודיבוק חברים והתקרבות לצדיקי הדור וכו׳. והגם כי ידמה בנפשו אשר בעת התבודדותו יעורר לבבו יותר לשוב בתשובה ולהדבק בד׳ מאשר יהי׳ בחברת אוהבים וחבירים מקשיבים, כי ע״י חברת בני אדם יפרד מדביקתו, עם כל זה יותר ראוי ונכון להחזיק במעוז אהבת חברים וכו׳ כי עי״ז יכול להמשיך הארה לאורך ימים וכו׳ ובהתבודדותו אינו פועל כי אם לשעתו עכ״ל הק׳. גם להעובדים אשר מלפנים שהתענו הסתגפו והתבודדו בדביקות, אומר בקדשו שיותר טובה העבודה בחברייא, והיא תשאר לו לאורך ימים, ומכל שכן עתה בדורנו שאין התבודדות ולא תעניתים וסגופים, שנחוצה החברייא לעבודה בכלל ולהחסידות בפרט.

The chevraya is a crucial element for avodah in general and Chassidus in particular. The Maor VaShemesh tells us,²²⁵Parshas Ci Setze “We have seen how in earlier generations, before the dawn of Baal Shem Tov and his way cast its light in the world … every man who had the fear of God in his heart … would seclude himself, away from society or fellowship … some would suffer prolonged fasts and endure mortification of the flesh … of course God wants mans heart, and whenever man’s intention is solely for the sake of God, it is good before God, and yet, this is not the main path in avodas Hashem. The main path, and the foundation stone of all teshuvah is found in the practice of loving friends, close connection with friends, and close connection to the Tsaddik of the generation … a person may feel that his heart is more aroused to return to God’s path in the way of teshuvah, and to cleave to God when he puts himself in seclusion than when he in the company of his beloved friends and ‘listening companions,’²²⁶See Shir HaShirim, 8:13 because the company of men causes him to loose his feeling of close connection to God, but regardless of this, it is much more important to strengthen his connection to his friends and his fellowship … for by means of this he has the strength to draw the Divine illumination for the length of his life … and in seclusion he can only sustain it for a short period of time.” So even though our holy forebears would fast and suffer all manner of asceticism in seclusion in order to achieve the intense feeling of connection to God called deveikus, we learn here from the Maor VaShemesh that an avodah together with the fellowship is superior, as its good effects last longer. And now, in our generation, when we no longer have such practices as meditative seclusion and asceticism, the chevraya is even more crucial, both for avodah in general and Chassidus in particular.

אי לזאת הנני מציע בזה שתעשו כתות כתות, חברייא קדושה לחסידות.

In light of this, I suggest that you get together in groups, making a holy chevraya dedicated to Chassidus.

ואם תשאלו למה לנו לבקש גדולות ולפסוע אל החברייא קדושה, די לנו שנזכה להיות כמו החסידים הבינונים אשר מלפנים שהשיגו את החסידות ועבדוה.

And if you ask, “why should we seek such lofty heights by creating a holy and elite chevraya? Suffice for us to be like the average Chassidim of bygone years, for certainly they understood Chassidus and avodas Hashem.”

אמנם כן גם אנו אינם מבקשים יותר ולא זו בלבד, רק שנזכה עכ״פ ללכת בעקבי חסידים הבינונים, ובאבק רגליהם להתאבק די לנו, כמו שאמרנו מראש. כי האם עולה בדעתכם שחושבים אנו שנעלה להיות מהחברייא של הבעש״ט של המגיד הגדול, שאנשי אלקי כזקני הרבי ר״א ואחיו הרבי ר״ז, הרב בעל התניא המגיד מקאזיניץ וכו׳ זצוקללה״ה היו ביניהם. רק שנזכה ללכת בעקבי החסידים אשר מלפנים עכ״פ תשוקתנו ותפילתנו לד׳ היא, אך כיון שמן הגמרא בעלי זוה״ק וחסידות רואים שעשיות כתה וחברייא מועלת לתוספת תורה ועבודה, והוא אחד מעיקרי׳, לכן בתוך הצעותינו גם זאת אנו מציעים, שכדי שתוכלו ללכת בעקבי קדושינו ולהיות מעט עכ״פ חסידים, לכן תתחברו לחברייא קדושה.

But truly, we are not asking for more. As we said at the outset, all we seek is the privilege of following on the heels of the average Chassidim, kicking up the dust of their footprints. Does it occur to you that we seek to ascend to the level of the chevraya of the Baal Shem Tov, of the Great Maggid, of the holy men like my ancestor Rebbe Elimelech of Lyzhensk and his brother Rebbe Zushia? Like the Baal HaTanya, Rav Shneur Zalman of Liadi, or like the Kozhnitser Maggid? Our desire and our prayer is only to follow on the heels of the Chassidim of bygone years. But since the Gemara, as well as the masters of the Zohar and Chassidus view the forming of fellowships as not just an excellent way to advance in avodah and Torah, but even one of its fundamental principles, therefore we say this together with our other advice. In this way you will be able to follow in the path of the holy masters, and in doing so be somewhat worthy of being called Chassidim. Therefore, join together in a holy chevraya.

וגם זאת מוכרחים אנו להגיד שבאם באמת תתאמצו ותעבדו ולהשגת ועבודת החסידות תזכו לעלות לפי ערככם, אז לפי ערך דורנו זה באמת חברייא קדושה תהיו.

But we must make it clear to you, that if you indeed go through the struggle, and you really do merit the understanding and the avodah of Chassidus according to your level, then, measured against the level of this generation, you will truly be a holy chevraya.

לא חברייא אחת גדולה תעשו אשר בה כל הבחורים והאברכים מכל העיירות יתחברו, רק כמו שנהגו קדושי החסידות אשר מלפנים, כל הבחורים והאברכים ובפרט אלו הסמוכים על שלחן הוריהם אשר נשא לבם להתמסר אל השגת ועבודת החסידות, הנוסעים לרבי אחד, יתקדשו ויתחברו לחבורה אחת בתורת החברייא.

Don’t form a huge fellowship, including all of the young men and Avreichim from all of the surrounding towns in your area. Rather, do it as our holy forbears did. Form a holy fellowship out of all the young men and Avreichim, especially those who are still financially dependant on their fathers, who possess the will and fortitude to dedicate themselves to the acquiring the knowledge and avodah of Chassidus, and who are all connected to the same Rebbe.

לא יתערבו החברים בשום עניני העיר. כלומר יכולים להתערב יחד עם שאר שומרי התורה מהעיר בכל הענינים, אבל רק כאנשים פרטיים יחידים, לא בתורת החברים ולא בשמה, ולא לאמור שהחברים צריכים פרנס לעצמם בקהלה וכדומה. מפני שהדברים הללו סוף כל סוף מביאים לידי אהבת הכבוד ונצחון, והחברייא צריכה להיות נקי׳ מכל זה. ואם יאמר לך חברך הלא בזמן הזה גם זאת נחוצית היא. השב לו, בתורת אנשים נחוץ לנו בזמן הזה ויחד עם שאר החרדים אתערב, אבל בתורת החברייא השלימה לא אתערב. כיון שהחברייא הקדושה למעלה מהזמן ולמעלה מהאנושיות היא, וכשאנו מתאספים בתור חברים להחברייא או גם בשעה שמתעמק כל אחד במחשבתו וברצונו בה ובדרכי׳, בשעה זו נמצאים אנו מחוץ לעוה״ז ורחוק מן כל מושגי׳ ושאיפותי׳, תחת אורו של הבעש״ט זצ״ל ושאר הצדיקים שאחריו אנו נמצאים אז.

The members of the chevraya should not be involved in any of the matters of the city. That is to say, they can join in any of the activities or organizations that other observant Jews are involved in as private individuals, but not for the purposes of the chevraya or as its representatives. Don’t require any members of the chevraya to be supported by a patron in the community, because such a requirement only breeds a desire for honor and victory. The chevraya needs to be clean of these problems. And if anyone tells you that modern times requires a man to join an organization for the purpose of garnering financial support,²²⁷He could be referring to both issues of joining organizations and finding financial support. then answer him that may be necessary for us as human beings at this time, and we will join together with all God-fearing Jews, but we will not join together as members of the chevraya. This is because the holy chevraya is above time, and worldly concerns. At times when we get together as members of the chevraya, or at times when each member goes into deep meditation according to the ways of the association, then we are in fact outside of the world, and far from its conventions and aspirations. At that time we are under the illumination of the Baal Shem Tov and the Tsaddikim who followed him.

גם יכול חבר מהחברייא להיות חבר בחברה אחרת יחד עם עובדי ד׳ החרדים על דברו, אבל הכל בתורת יחיד ולא בתורת בא כח החברייא.

A member of the chevraya could concurrently be a member of another fellowship whose membership includes “servants of God who tremble at His word,”²²⁸See Shemos, 19:16, Yeshayahu, 68:5, the sources in the Tanach for the term “Haredim.” but only as private individuals and not in the capacity as representatives of the chevraya.

כאמור האברכים והבחורים שרוצים להתמסר בפועל ממש להחסידות הנוסעים לרבו אחד יתחברו לחברייא. ובכל עיר שנמצאים איזה חברים יהיו לחטיבה אחת לעבוד את ד׳ בדרכם האחד דרך החסידות. ואם רוצים כל האברכים והבחורים מאיזה מפלגות חסידות בעיר אחת להתחבר יחד. גם כן יוכלו אם דרכי החסידות שלהם נוחים זה לזה.

As was mentioned, all Avreichim and Bachurim who are connected to the same Rebbe and are willing to actively dedicate themselves to the path of Chassidus should form a chevraya. Members of the same chevraya living in the same town should form a close knot group to serve Hashem together in the path of Chassidus. And if all of the Avreichim and Bachurim from different Chassidic courts wish to join together, they may do so, if their paths of Chassidus are compatible.

אם מתפללים בשטיבל לא יצאו ממנה, א׳ כדי שלא יהרסו את השטיבל שהוא מבצר החסידות גם מבצר התורה בדורנו. והב׳ כדי שלא להבדל ושלא להתרחק משאר החסידים, כי אדרבה ככל אשר יעלו החברים בעבודת קדשם צריכים יותר להתקשר בישראל עובדי ד׳ בכלל ובהחסידים בפרט.

If they pray in the same shteibel, the first - (the members of a chevraya) should not leave it, in order to not destroy the shteibel from lack of attendance, as the sheteibel is the fortress of Chassidus and Torah in our generation, and second – in order not to separate and distance themselves from other Chassidim. On the contrary, the more the fellowship ascends in their holy avodah, the more they need to strengthen their ties with all of the servants of God in Israel in general and with the Chassidim in particular.

לא יעשו יושב ראש ולא מזכיר. ואם תאמר ומי יאסף אותם ומי ינהיגם, הבט למעלה, ומי אסף והנהיג את החסידים והחברייא קדושה מלפנים. החסידות ורוח הקדושה אשר בהם אסף אותם והנהיגם. ומי שלא יבא מעצמו, או שיבא בהתרשלות ואיחר הזמן בכל פעם רק בכדי להראות שבא, גם אם יקראהו יושב ראש או מזכיר אינו כדאי שיבא, מקלקל הוא עוד את החברייא. מחויב כל אחד לעורר את חברו אבל רק כחברים שווים לא כיו״ר. אין שום התמנות וכיבוד בהחברייא, רק סלסלי׳ ותרוממך וכו׳. מי שע״י תורתו ועבודתו באמת יהי׳ מרומם הוא מעצמו יהי׳ מכובד על פני כלם.

Do not appoint a chairman or a secretary. If you ask, “who will assemble them together, and who will lead them?” then look up, and ask yourself, “who gathered and let the Chassidim and the holy fellowships of years past?” The Chassidus and the spirit of kedushah gathered them and led them. When an individual doesn’t come of his own accord, comes heartlessly, is consistently late, or comes only so the others can see that he showed up, it is counterproductive to have the chairman or the secretary call him, for he is only spoiling the chevraya. Every member is obligated to encourage his fellows, but only as friends and equals, and not as a superior. There shall be no awarding of special promotions or honors among the chevraya, only, “exalt her (the Torah), and she shall promote you, when you embrace her, she shall honor you.”²²⁹Mishlei. 4:8 Whoever truly excels and ascends in Torah and avodas Hashem will naturally be honored above the rest.

עד כמה שצריך כל אחד להשתדל לקרב כל נפש מישראל לתורה לעבודה ולחסידות בעתים הללו, מ״מ להכניס להחברייא לא ישתדלו את מי שאינו ראוי רק בשביל להראות שיש להם חברים רבים, כי כנ״ל חברים כמו אלו לפעמים עוד מקלקלים את החברייא.

No matter how much we need to work to bring all Jews closer to Torah, avodah, and Chassidus these days, still, do not try to bring new members into the chevraya who are not worthy but only to show that you have a lot of friends, for as mentioned, sometimes these kinds of friends only spoil the fellowship.

להחברייא מתקבל רק בן תורה אם מעט או הרבה.

The chevraya will only accept members who are bnei Torah (dedicated to Torah study), regardless of whether their knowledge is great or small.

רק איש שאינו הפכפך בדעתו, שמה שמחליט היום, מגודל פחזותו או קלת דעתו מבטל ורומס למחר כלאחר יד ומהפך את הקערה על פי׳.

The chevraya will not accept the fickle minded and inconsistent, lest he joins today on a whim, and in his inconsistency, abandons and tramples it tomorrow, “turning over and spilling out the pot.”

רק מי שאינו שקרן ורמאי שקוע בשקריו. כי יש איש שמכשילו יצרו לפעמים להוציא דבר שקר ח״ו הגם שזה רע מאוד ר״ל, מכל מקום יכול עוד לשוב ויכול גם להתקבל לחברתנו, משא״כ האיש שהוא בעצם רמאי ושקרן מרמה את אחרים וגם את עצמו. על איש כזה שמעתי מכ״ק חותני מורי הרה״צ הק׳ זצוקללה״ה, שאמר בשם איזה צדיק זי״ע, שאף לשוב, א״א לאיש כזה, מפני שגם תשובתו בשקר היא. כנ״ל שמרמה את עצמו, הוא יכול לדמות לו, שבשעה אחת יעשה צדיק פועל ועושה, ובאמת לא צדיק ולא פעל ולא עשה מאומה.

The chevraya accepts only those who are not liars or deceitful by nature. Sometimes you find a person whose yetser inspires him to lie, God forbid, even if it is only on occasion. If it is indeed is has only been intermittent un-truths, then he may repent and join the fellowship. But if someone is a veteran liar and cheat, lying to himself as well as others, he may not join. Regarding such a person, I heard from my father in law, the holy Rav, who said in the name of another Tsaddik, that teshuvah is of no use for the veteran liar, since he is even lying about his own teshuvah. Since he lies to himself, he can deceive himself into thinking that he actually is doing teshuvah, when in fact he has not been reformed from his former behavior whatsoever.

כל חבר יביט ע״ע לא כעל איש נמוך איש בהמיי שראוי לו לעשות את כל המעשים, ולהתנהג בכל התנהגות אף נמיכיות, רק כמו שרמזו חז״ל, לעולם ימוד אדם עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו [תענית י״א]. איש מרומם הוא, והדבר שכשר לפני איש אחר אסור לו, ועל כל מחשבה דיבור ומעשה לא יתבונן אם טובים הם בלבד, כי יכול להיות שטובים הם לאיש אחר ולא לו, רק יתבונן אם טובים הם לו ולערכו הרם. לא שיחשוב א״ע לאיש המרומם ויתגאה ח״ו עי״ז, רק לאיש המשתוקק אל הקדוש ישראל, והקדיש עצמו לטהרתו ולקדושת עבודתו יתברך, יביט על עצמו. ואז אדרבה יתבטל לפני כל איש מישראל, וישבור לבו בקרבו לאמור, הלא לפי ערכי ומצבי שהקדשתי א״ע אזי כל מעשי שאני עושה אינם ראויים, ומי יודע עד כמה פוגם אני בכל הנהגותי של מחדו״מ שלי יותר מזולתי מאחר שהקדשתי א״ע לשמים. ויתחזק ויתגבר להיטיב א״ע מעתה.

No member of the chevraya should regard himself as a low person, like an animal, whose nature is to engage in ungainly behavior. Rather he should look at himself in the way hinted at by Chazal, “a man should always consider himself as if the Holy One resides within him.”²³⁰Ta’anis, 11b That is to say, he is a man lifted up to a high level. He should forbid himself from partaking in that which others permit themselves. He should not only think on whether his thoughts, speech, and actions are good, for it could be that they are good for another person but not for him. Rather he should consider only whether they are good according to his own elevated level. Not that he should consider himself superior and become arrogant, God forbid. To the contrary, he should simply regard himself a man who years for Holy One of Israel, dedicated to purifying himself and to the kedushah of God’s holy avodah. He will humble himself before all men of Israel, breaking his heart within him, saying, “considering my level and the extent to which I have sanctified myself, all of my actions are really improper, and who knows how much more damage I do with my thoughts, speech, and actions than others do with theirs, all because I have sanctified myself to heaven!” At this point he shall strengthen himself and strive to be better.

וגם על כל אחד מהחברייא כעל איש מבני עלי׳ יסתכל, יכבדהו ויוקירהו, כי הלא שורשו מבני הנביאים, וגם הוא מסר א״ע לקדושה שישרה ד׳ עליו.

He shall regard each member of the chevraya as a ben aliya – a sublime Kabbalist, respecting him and honoring him, for truly his soul is rooted in the sons of the prophets. Furthermore, he has sacrificed himself to kedushah in order to allow the Shechinah to rest upon him.

חוץ מזה שלומדים עם חברים שונים, מוכרחים החברים להתאסף בכל יום בהשטיבל או בהבית שיחדו להם לעניני החסידות.

Besides learning with other members of the chevraya, the members must gather together at least once a day in the shteibel or in a private home in order to learn Chassidus.

כשיתאספו לא ידברו דברים בטלים, רק ילמדו כל אחד דבר שרוצה ללמוד, זה גמרא, זה משניות וכו׳, אבל גם שיעור אחד יקבעו ללמדו כלם יחד, אם פעם אחת בשבוע או פעמים יותר, כפי שיתרצו רוב החברים, ובפרט עניני הדרכה וספרי חסידות. גם קונטרסים אלו כולם ילמדו יחד אם ירגישו כי עושים הקונטרסים להם טובה.

When they get together, they should not engage in idle speech. Rather, each one may learn what he wants to learn – this one Gemara, this one Mishha, etc. Still, they should schedule a shiur (lesson) that they all attend together (either once or twice a week as decided by a majority of the members) on the topic of guidance and Chassidus. Pamphlets like this one should be learned together if the chevraya feels that such pamphlets are helpful.

כשילמדו יחד איזה ענין מעניני הדרכה, לא יעברו עליו כעל איזה סיפור המעשה, רק ילמדו בנחת ובעיון. ויתאימו אותו הענין על עצמם, איך יקיימו הם את דברי הדרכה של ספר זה, ואיך יקבעו את הדבר בקרבם, ואז יתגלה לפניהם ענינים שונים בספר. ובכלל מי מהחברייא שיעלה על דעתו איזה רעיון טוב, בין אם יפול במוחו בשעה שנמצא יחד עם החברים בין כשהוא בביתו ברחוב וכו׳, יאמרו לפני חבריו והחברים ישמעו לו, כי אפילו אם ט׳ פעמים לא יהי׳ ממש בדבריו, יכול להיות בפעם העשירי דבר טוב בו, וכמו שאיתא בזוה״ק, שלפעמים גם בילקוטו של העני נמצא מרגלית. ולפי שכתבנו לעיל כל מחשבה טובה בענין עבודה המתחדשת במוח ולב הישראלי, מין הד של קול נפשו הוא, אם הד של קול צעקה על נפילתה, או של קול שמחה בשעה שעולה היא. אבל לא יחפצו החברים המשמיעים את רעיונותיהם רק לבלות זמן, כדי להוסיף דיבורים ולהראות חכמת בלבד.

When they get together to learn matters of guidance, they shouldn’t go through it as if they were reading a story, but rather they should be comfortable with taking the time necessary to properly learn b’iyun (in an in-depth manner). As a group and as individuals they should apply the direction and guidance gained from their study, thinking about how to fix it within them. In doing so, various matters in the sefer will become clear to them. If a good idea comes to any member of the chevraya, whether at a time when he is together with the group or alone, in the street, etc., he should tell it to his friends, and they should listen to him, for even if every nine times his idea is of no value, the tenth time his idea could be of real value. The Zohar tells us that sometimes you find a pearl among the pickings of a poor man. As we said earlier, every good thought on the subject of avodah that is conceived in the heart and mind of the Israelite is an echo of the soul’s voice, whether it is the sound of the soul crying as it falls or laughing as it ascends. But make sure that the members of the chevraya are not only throwing out their ideas in order to kill time or show off their intelligence.

טוב שישתו מזמן לזמן משקה יחד, לא להשתכר ולהולל ח״ו, רק כדרכם של החסידים כדי להתחבר יותר יחד, ולעורר גם את נפש הבהמיית מעצלותה [כנ״ל בפ׳ ח׳]. ואפילו מי שאינו שותה משקה מפני חולשת בריאותו ח״ו, יערב מים במשקתו וישתה עמהם יחד.

It is a good idea for them to all get together for a drink once in a while, not in order to get drunk and disorderly, God forbid, but in the way of the Chassidim to bond together and to rouse the animal soul out of its slovenliness (as mentioned in chapter eight). Even someone whose constitution does not allow him to drink liquor should dilute it with water and drink together with the fellowship.

אחר שישתו משקה יזמרו איזה זמר של התעוררות כמו ידיד נפש, אדון עולם, מזמור לדוד ד׳ רועי לא אחסר, ועל כן נקוה לך ד׳ אלקינו וכו׳ שבעלינו לשבח, וכדומה. ואם תתלהב נפשם וירצו לרקד יחד, ירקדו, ובלבד שלא יבלו את הזמן בשתי׳ זמרה ורקידה בלבד.

After the drink, they should sing a zemer (song) to further arouse and inspire their souls, like “Yedid Nefesh,” “Adon Olam,” “Mizmor L’David,” and so forth. If their souls are emblazed and they want to dance, then they shall dance, provided that they don’t use up all of their time together just for drinking, singing, and dancing.

כל ספרי חסידות קדושים וטובים הם, ומקדשים ומטהרים את הלומד בהם, אבל רשות לכל אחד להתמיד יותר בספר מספרי חסידות אשר מרגיש בפועל שעושה לו טובה לקדשו ולקרבו לד׳.

All writings of Chassidus are good and holy, sanctifying and purifying those who learn them. And still, each one is welcome to concentrate on the one sefer that he feels has the greatest power to enhance his connection to kedushah and closeness to God.

בני החברייא יזהרו ללמוד הרבה בצעטיל קטן מזקני הקדוש רכבה״ג הרבי ר׳ אלימלך זצוק״ל.

The members of the chevraya are strongly encouraged to put much effort into learning the Tseitel HaKatan of my holy ancestor, Rabbi Elimelech of Lyzhensk.

מאוד יזהרו לשבת יחד בכל שבת בסעודה השלישית כמו שכבר דברנו לעיל מענינו. ובכלל, זמן סעודה השלישית בשבת, הוא היוה״כ של השבוע, יוה״כ של השנה מגלה את הנפש ומטהרתה מחלאתה שבכל השנה, וגם שלש סעודות יוה״כ של השבוע מטהר את הנפש ומגלה אותה ואת כל התשוקות ואנחות שלה שהיו מסותרות ממנו בכל השבוע. גם בכל השבוע הנפש שואפת אל על, אבל נאבקת היא ונחלשת לפני מסטיני׳ ודורסי׳, כחי הגוף וטרדותיו אשר עומדים עלי׳, רומסים אותה וסותמים את פי׳ עד שיש שגם קולה לא ישמע, ואין האדם יודע ושומע שנפשו חולת אהבה היא. וכשבא השבת שהאיש עוזב את כל העולם שאונו והמונו ובפרט בשלש סעודות שנכנס אל קדשי הקדשים לפני ולפנים, ומוסר א״ע אליו יתברך, אז כל תשוקות הנפש, יסורי׳ וצעקותי׳ של כל השבוע הימים והלילות באות ומתגלות לו בשעה זו, פעם בתשוקה עזה, משוך עבדך אל רצונך וכו׳, ופעם בכאב עצום ובקריאה ממעמקי׳ הבט נא ד׳ כי הכוני פצעוני וממך הרחיקוני, ובוכה א-ל נא רפא נא לה.

The members of the chevraya should make sure to sit together at Shalosh Seudos, the third meal at the conclusion of the Shabbos, as was previously described in depth. The Shalosh Seudos is like the Yom Kippur of the week. The day of Yom Kippur reveals the soul, cleanses it, and heals it of its illnesses for the entire year. So too, Shalosh Seudos, the Yom Kippur of the week, purifies the soul, reveling it and all of the yearnings, aches and pains that were hidden throughout the week. In the middle of the week the soul also aspires to take off and fly, but it is weakened from the harassment of adversaries and marauders who trample it, forcing its mouth shut so its voice is not heard. In such a state no one is aware that his own soul is sick with love. And then when Shabbos comes, man leaves behind the din of the world and all of its multitude, especially at the time of Shalosh Seudos, when he enters the inner sanctum of the Kodesh HaKodashim, delivering over his whole being to the Holy One. Then all of the yearnings of the nefesh show themselves. The nefesh cries over the pain it suffered throughout the week, days and nights, sometimes with aggressive desire, calling, “draw Your servant to Your will,”²³¹Yedid Nefesh. sometimes with terrible pain crying out from the depths, “look God how they have beat me and wounded me,²³²See Shir HaShirim, 5:7 bringing me so far away from you,” and crying, “God, please heal her.”²³³Bamidbar, 12:13

מקום ועד החברייא, יהי׳ אצל כל אחד מהם מקום מקודש, מקומו של עולם, בית הרחצה לרחוץ בו ולטהר את הנשמות וכניסתן למחנה שכינה שנמצאה במקום ההוא. ובשעה שהולך שמה יהי׳ בעיניו כאילו יוצא עתה מן רשותו של עוה״ז לסניף גן עדן התחתון שהוריד ד׳ לבית הועד שלהם. יגיל וישמח לבו בחרדת קודש על גודל אשרו שזוכה גם בעוה״ז להסתתר תחת כנפי השכינה, ומכל שכן בשעה שנמצא בבית הועד שישמח, ויכוון, שכינה הקדושה בתוכנו. נפשי חולת אהבתך. אנא א-ל נא רפא נא לה בהראות לה נועם זיווך. ויעורר תשוקה בקרבו שיגלה ד׳ בלבו ניצוץ נועם זיוו ותפארת עזו, שנמצא כאן.

The meeting place for the chevraya should be regarded by every member as holy ground, the place of the Omnipresent, a mikvah of the soul that cleanses and prepares it to enter the precinct of the Shechinah who dwells in that very place. At the time that one enters there he should consider as if he has left the jurisdiction of the physical world and entered into a branch of the lower Garden of Eden that God had extended into their meeting place. When he thinks about the meeting place and the chevraya his heart should rejoice in its holy chambers, thinking how fortunate he is to be worthy even in this world of taking refuge under the wings of the Shechinah, and when he is actually in the meeting place his joy should be even greater, thinking, “the holy Shechinah is among us!” “My soul is sick with Your love!” “Please God, heal her by showing he the pleasantness of Your splendor.” He should yearn for God to reveal a spark of the pleasantness of His splendor and the beauty of His strength even in his own heart, as he stands in this holy space.

הגם שכלם יתחברו יחד באהבת חברים, וכולם יאהבו זה לזה אהבה רבה, מ״מ יקח לו כל אחד מהם, חבר לעצמו, שלפניו יגלה את כל מצפוני לבבו, בין בדברים רוחניים ובין בדברים גופניים, דאגתו ושמחתו, נפילתו ועליתו, וחבירו השומע ינחמהו ייעצהו וישמחהו ככל האפשר לו. גם בדברים רוחניים ייעצהו וידריכהו כפי דעתו ומצבו וכן זה לזה.

Even though all of the members of the chevraya are to be friends, loving each other with a great love, still, each one should develop one particularly close friendship, someone to whom he can reveal all the deepest and most hidden things of his heart, his falls and ascents, failures and successes. His friend should listen carefully, empathize with him, console him, advise him, and bring joy to him as much as he is able. Each one should also try to advise the other in spiritual matters, offering guidance to the best of his abilities.

בני החברייא לא יספרו ולא יפרסמו בשוקים וברחובות מן החברייא קדושה זו דרכי׳ ומעשי׳. לא יתפארו בה לעיני זולתם, כי כמו שעל לוחות השניות הקימות לנו, אמר ד׳ אין לך יפה מן הצניעות. וכמו שזוהר הקדוש התגלה רק במערת רשב״י ובמדבריות בהצנע, וכל הקבלה נקראת סוד. כן כל עבודה קדושה שיש בה התגלות הנפש, מתנגדת היא לשאון ופרסום, ונוח לה ההסתר, לא ברעש ד׳. ורק אם ירצה מי להסתפח להם בתור חבר חדש, יקבלו אותו בסבר פנים יפות, וימסרו לו דברי חברות אם רק יהי׳ ברור להם שכוונתו לשם שמים. וכן אם רואה אתה איש ישראל שהתחברותו אליכם יהי׳ טובה לו ולכם, רשאי אתה לדבר אתו שיתחבר אליכם אם אין כונתך לשם ערמה.

The members of the chevraya should not announce or advertise the activities of their association in public places, such as streets or marketplaces, nor should they otherwise post presentations of their objectives or explanations of their methods. They should not boast about the chevraya and its ways to others. When God commanded Moshe to go up and receive the second set of the Two Tablets of the Law God said, “no man shall be with you when you go up.” Rashi comments that the evil eye had caused the breaking of the first set of the Two Tablets since their appearance was accompanied fireworks, angelic fanfares, and multitudes of onlookers. Rashi ends by saying - “there is nothing as beautiful as modesty.” The holy Zohar was only revealed to Rabbi Shimon bar Yochai in the privacy of his cave, in the secrecy of the wilderness. For this reason, the teachings of the Kabbalah are called the sod – the secret.²³⁴In this way, there is an essential connection between the secrecy of Kabbalah and modesty, privacy. Similarly, all holy avodah which facilitates the revelation of the soul is in opposition to clamor and publicity. It is rather nurtured by privacy, even secrecy – “and God was not in the thunder.”²³⁵Melachim 1, 19:11 But if a new member wants to join, he should be received graciously with open arms, and informed of all the ways of the chevraya, provided it is clear that his intentions are pure. Similarly, if a member meets someone for whom he thinks involvement in the chevraya would be mutually benefitial, it is permitted to explain to him the ways of the chevraya and encourage him to join, provided that the one encouraging him is not hiding any ulterior motives.

כל אחד מן החברייא, אם טרוד הוא בכל היום לרדוף אחרי מזונותיו, חוב עליו שיאמר זאת איזה פעמים ביום באמצע טרדותיו. רבש״ע נמצא אני עתה במקומות המסוכנים לנפשי וקדושתי, אתה אל תעזבני, תמוך ושמור אותי שומר ישראל. לא בלשון הזה דוקא צריך הוא לאמור, רק כעין זה בכל לשון שנוח לו.

If any member of the chevraya is hassled by work and the pressures of earning a living, he should make the following declaration several times during the course of his work day while he is feeling the pressure: “Master of the World! I am in a dangerous place full of threats to my soul and my kedushah. Do not forsake me now. Stand by me and guard me, O guardian of Israel.” He doesn’t have to use these exact words, but something like this in any language that is comfortable for him.

הנני כופל ומשלש להודיע שלא החברייא היא העיקרית בזה רק החבר, האיש, האברך, והבחור הנכנס לעבודה הוא העיקר בזה. כי הגמרא שאומרת עשו כתות ועסקו בתורה שאין התורה נקנית אלא בחבורה האם כוונתה שהחבורה היא הכל ולא האיש הלומד את התורה ומי שא״א לו בחבורה גם לבדו לא ילמד ח״ו. והמשנה [אבות פ״ג מ״ב] אומרת מנין אפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שהקב״ה קובע לו שכר שנאמר ישב בדד וידום כי נטל עליו, עכ״ל המשנה. רק הענינים אשר כתבנו בזה הם עיקר כוונתנו ותכלית הקונטרסים, אבל כיון שבית ישראל דומה עתה לבית שאחזו האש מכל עבריו, הצרות משונאי ישראל הממררים מאוד את חיינו מבחוץ, והקרירות לתורה ולעבודה מבפנים, ח״ו עלולות להרוס ולכלות מנפש ועד בשר. וכבר אמרנו בריש חובת התלמידים שרק להב החסידות עם תענוגי׳ מן הגן עדן יתענג בהן הנער והבחור והאברך בעבודתו ותורתו יכולות להציל את עם ישראל מטמיעה וכליון הקרירות ח״ו. וכן כמו שלא ישפיקו המים בשעת שרפה וסכנה נוראה, אשר יביאם האיש בדליותיו לבדן, רק בשבעה דרכים ימהרו להביאם, זה בדליותיו זה בחביתיו זה בכדיו וכו׳. כן גם את החסידות התרופה הנחוצה והבטוחה להציל את עם ד׳ ואת בית ישראל לא נשתפק להכניסה בקרבנו בגופנו ונפשנו בהאמצעים שדברנו בהם לעת עתה לבד, רק גם את אמצעת החברייא הצענו בזה. וכולי האי ואולי יעזור ד׳ ונציל את גופנו ונפשנו מהריסה ואבדן ח״ו, ולא שרק החברייא היא עיקרית הכל.

It cannot be more strongly emphasized that the main point of the chevraya is not the chevraya itself, but the member, friend, man, Avreich, and Bachur who enters into the avodah of the chevraya. When the Gemara tells us to form groups for the study of Torah, because the Torah is only acquired through association with others, it is not trying to tell us that the group and not the individual is the primary focus, and that if a person cannot study together with others then he should not study alone, God forbid. After all, the Mishna²³⁶Avos, Chapter 3 Mishna 2 tells us that even if a man studies Torah alone God rewards him, as it is written, “He sits alone in silence, because God has placed it upon him.”²³⁷Eicha, 3:28 If our discussion in these pages have emphasized the group, it is only in response to a grave threat. The Jewish people are compared to a house whose every corner is burning in flames, with our enemies attacking us and embittering our lives from without and our own coldness to the Torah and the avodah threatening us from within. This danger could bring about our physical and spiritual destruction, God forbid. We already said at the beginning of A Student’s Obligation that the only thing that can save Israel from assimilation and the desolation caused by such an ice-age of avodah is when the child, young man, and Avreich serves God and learns Torah with the fire of Chassidus, and feels the delights it brings from the Garden of Eden. And just as one man’s lonely pail of water cannot put out a raging fire, but only when water is brought from all directions – one with his pails, this one with his barrels, and this one with his bottles - so too, it is not enough for Chassidus alone, even though it is the crucial and sure-fire medicine, cannot save Israel from destruction even if it is ingested into our bodies and souls according to the methods and practices that we have presented. Like those other pails of water, we also need the chevraya. But the chevraya is not the vital ingredient. If we use all of these means together, then maybe God will help and save our bodies and souls from pending destruction.

אי לזאת בין החסיד שנתחבר בחברייא, ובין החסיד שבשום אופן לא היתה לו האפשרות להתחבר ורק לבדו עובד, יקיים את כל אשר רשמנו בזה בשביל החברים ולא עוד אלא שגם בפיו יקבל עליו את החסידות, כי מצינו ברמב״ם ז״ל פ״י מהל׳ משכב ומושב, שבזמן הזה אפילו ת״ח צריך לקבל עליו דברי חברות. הן עיקר הקבלה היא בפני ג׳ אבל לענין הזה לא נחמיר כל כך, רק בינו לבין קונו יקבל על עצמו, ודברים בגו.

We ask that not only the Chassid who is a part of the chevraya, but also the Chassid who never even had the possibility of the chevraya, and serves God by himself, should take upon himself to do all that we have asked in these protocols. If you ask on what authority we ask that someone not involved in the chevraya should accept such an obligation, we refer you to the Mishne Torah of the Rambam,²³⁸Hilchot Miskav U’Moshav, Chapter 10 See Mishna Demai, Ch. 2 Mishna 3. who decrees that in this age, even a talmid chacham (Torah scholar) should accept upon himself “divrei chaverus.”²³⁹This is a concept pertaining to the laws of Taharos, ritual purity, which since the destruction of the Temple (may it be rebuilt soon and in our lifetimes) has been out of practice. As we said at the outset, a Chaver, or friend, also means an individual dedicated to the Torah. A chaver is assumed to be ritually pure, so one could receive food from him and not worry that it had been contaminated. An “am ha’aretz,” meaning an unlearned Jew, (specifically, a Jew who is ignorant of the laws of purity [Taharos] and the laws of tithing,) is assumed to be ritually impure, (as he simply does not know how to keep pure, remove impurity, etc.) so that any food or vessel received from him is suspect. If an am ha’aretz wants remove this assumption of ritual contamination, he may accept upon himself “Divrei chaverus.” Based on the Mishna in Demai, (2:3) the Rambam writes, “what is divrei chaverus? He vows to be careful of not becoming contaminated by defiled things, to be careful of not contaminating things that are ritually pure, to be careful of netilas yadayim (ritual hand washing), and keeping his hands pure by not receiving anything wet from an am ha’aretz, not being a guest in the house of an am ha’aretz not hosting him in his house while the am ha’aretz is wearing his own clothes (as they are more suseptable to contamination than the am ha’aretz’s body).” The Rambam continues in Halacha 3, “from the time of the destruction of the Beis Hamikdash the Cohanim agreed among themselves with elitist suspicion that they would refrain from handing ritually pure objects or food even to Talmidei Chachamim unless they had accepted the conditions of divrei chaverus.”
But now we have no Temple, no Cohen who has a ritually pure object to give, no continual offering nor even the altar to atone for our sins, and no ashes of the red heifer to purify us from defilement, only cigarette ashes to smear on our heads and let us remember what we had and what we need to yearn for. If we could only do what we need to do to change our bereavement into holy simchah, we would be standing before the Temple in an instant.
The defilement that the Rebbe is hinting at is a spiritual defilement. Not a concrete defilement of ritual impurity, where if I touch a wet apple I have to be aware that I have just defiled the apple, but the defilement of a cold, unfeeling avodah, where I am saying the words of the prayers by not aware what I am saying or to Whom I am praying. But in the interest of accentuating the positive, which we should all strive to do, let us say that a pure avodah is an avodah with a revealed soul. And in order to preserve this pure avodah, the Piasesner Rebbe advises even a Chassid who is not connected to an association to fulfill all of the advice given to the association as every word of advice is a method that facilitates this revelation. In this way, members of a chevraya need not suspect a lone servant of God and cast aspersions on his avodah, or in the context of our discussion, alienate him simply because he is not a part of the group. This advice is a way of fostering unity if not among all Jews, because “you need to learn to walk before you can run,” and as he said a member who is not suitable could harm the interests of the chevraya, but at least among the Chassidim, where there is much work to be done. In truth, such a vow should be said before three Jews, but on this point we will not be overly strict, and it is enough for him to accept the conditions alone before his Master. We will provide you with a text of the vow below.

כי נודעת הגמרא [ב״מ פ״ד] בר״ל שקודם שקיבל עליו עול תורה קפץ לירדן לר׳ יוחנן, ומשקבל עליו עול תורה תשש כחו ולא הי׳ יכול לשוב. ולמה זה, הלא עדיין לא למד ברגע זו תורה שתשש את כחו, כי רק קיבל עליו עולה של תורה. אבל אם כח ביד איש הישראלי לקדש גם בהמה קדושת הגוף, וכשאומר בפיו הרי זו עולה נעשה בשרה עצמותי׳ עורה וכו׳ קדושים עד שיתחייב האיש הפוגם בה ובקדושתה ח״ו מיתה, כגון המעלה קדשים בחוץ פיגול וכו׳, לא יהי׳ כחו רב לקדש בפיו גם את עצמו קדושת הגוף. והוא גם כח הקבלה המקדשת את איש הישראלי המקבל ע״ע עולה של תורה. וכיון שכחו של ר״ל קודם ששב בתשובה הי׳ מנמוכיות, לכן כשקבל על עצמו עול התורה הקדיש א״ע בהקבלה זו ונתקדש גם גופו, וכחו הקודם תשש עד שבפועל לא הי׳ יכול לשוב.

There is a story in the Gemara about the meeting of Reish Lakish and Rebbi Yochanan.²⁴⁰One day Rebbi Yochanan was bathing in the Jordan, when Resh Lakish saw him and dived into the Jordan after him. Seeing such a strong man doing such an impressive dive, Rebbi Yochanan said to Reish Lakish, ‘Your strength should be for the Torah.’ ‘Your beauty,’ Reish Lakish replied, ‘should be for women.’ ‘If you will repent,’ said he, ‘I will give you my sister to marry, who is more beautiful than I.’ Reish Lakish agreed to mend his ways and accept the Torah, but when he wished to return and collect his weapons, he found he could not (as accepting the “yoke” of the Torah was such a heavy weight that it sapped all of his strength. In other words, he learned that physical strength pales in comparison to spiritual and moral strength.) Subsequently, Rabbi Yochanan taught him Torah and Mishnah, which made him into a great man. The story begins with Reish Lakish jumping into the river where Rebbi Yochanan was bathing. After a life changing conversation, involving the prospects of marrying pretty wife and gaining a holy man for a brother in law, Reish Lakish accepted upon himself the yoke of the Torah. However, upon accepting this yoke of responsibility (olah shel Torah), Reish Lakish found that he was so weak that he could barely get out of the river and get dressed. Why was this? This was just the beginning. Meaning, you would think that he would only be exhausted after sitting down for hours in the house of study and exerting all of his strength on his Torah study. Here he was exhausted only after accepting the obligations of the Torah. If a Jew has the power of speech whereby he can simply declare an animal holy by pronouncing the words, “this is an olah (ascent offering), and on the strength of that declaration the whole animal, skin, bones, meat, and muscle, takes on the power of kodshim, whereby if a man blemishes that animal or defiles its sanctity²⁴¹An example of defiling the sanctity of an olah would be sacrificing it outside of the Beis Hamikdash, or sacrificing in the Temple it with the intention of eating it after the proscribed time in which it is allowed to be eaten (pigul). he is culpable of kares – (excision),²⁴²Kares is a serious punishment for certain serious transgressions. The exact punishment is either death by the hand of heaven before age fifty, going childless, living to see the death of a son or daughter, or a spiritual excision, that is to say being spiritually cut of from the Jewish people. then doesn’t Reish Lakish also have the power to declare himself holy? It is just the same when an Israelite accepts upon himself to bear the yoke of the Torah. Since all of Reish Lakish’s power before he returned to God’s law was merely physical prowess dedicated to less than moral activities, then from the moment when he accepted upon himself the yoke of the Torah he had consecrated his very body, and the result was that all of his former strength was sapped to the point where he could barely move.²⁴³This may be saying that all of Reish Lakish’s physical power was tainted, even defiled, and if such power were to come into contact with Reish Lakish after he had become kodsesh by accepting the Torah, he would have been, as it were, a defiled sacrifice. It is just that God is forgiving and gave Reish Lakish the oppurtnity to start over again.

ובספה״ק אמרי אלימלך בפ׳ עקב מפרש בקדשו והי׳ עקב תשמעון מלשון קבלה. כמו שמתרגם התרגום תקבלון. שכאשר רק תקבלו ע״ע לקיים המשפטים האלה. אז ושמרתם ועשיתם אותם, כבר תצפו לעשות אותם, מלשון ואביו שמר את הדבר. ע״ש. והוא גם ענין קבלת התורה לנו בכל שנה בחג השבועות שבהקבלה עצמה מתקדשים, ובכח קדושה זו נוכל לעשות גם בפועל, בכל השנה. וכמו בכל קדושה וקדושה צריך האיש לפרוט את הקדושה אשר רוצה להמשיך לה, אם לעולה יקדשה הרי זו לעולה, ואם לחטאת לחטאת, כן גם חוץ מקבלתנו שהיא התקדשותנו לתורה בכלל, צריכים לקבל עלינו ולהתקדש גם בפרט בקדושת החסידות, והננו רושמים בזה נוסח קבלה שיקבל החסיד את קדושתה ע״ע והקבלה תוסיף בו קדושה ואורה.

Onkelos translates the words of the Torah, ²⁴⁴Parshas Ekev “vehaya ekev tishm’un” as, “and it shall be that when you accept the responsibility of these laws, to keep them and do them …” The Imrei Elimelech explains that from the very moment you have taken it upon yourself to adhere to the laws of the Torah, be prepared to actually do them. This is similar to the usage, “v’aviv shamar et hadavar – and his father kept the matter.”²⁴⁵When Yosef told his dreams to his brothers, they dismissed his dreams as a product of his desire to rule over them, but didn’t really accept that his dreams were indeed harbingers of future events. Yaakov kept the matter in his mind, meaning that Yaakov kept the belief that Yosef’s dreams were prophetic. Rashi says that Yaakov waited and anticipated the day that the message of these dreams would indeed become a reality. The point is clear, that by definition, accepting responsibility is an acceptance of something that will a man will do at a future time. This is akin to the way we renew our acceptance of the responsibility of the Torah every year on Shavuos, the festival of the giving of the Torah.²⁴⁶The Torah was given on the sixth day of the month of Sivan c. 2480 (1280 b.c.e.) The holy Ari z”l teaches us that every day of the year, the light of historical events that happened on that day descends into the world. As a nation, we accepted the responsibility fulfilling the obligations of the Torah on that day 3287 years ago. Every year on this very day we are granted an new revelation of this same light and renew our commitment. The very act of accepting consecrates us - makes us kodesh - and with the power of that kedushah we do throughout the year what we have accepted upon ourselves to do. Whenever a person makes something kodesh, he has to specify what kind of kedushah he wants to draw unto it. If he makes a declaration to consecrate an animal sacrifice as an olah, an ascent offering, then it is an olah, and if he consecrates an animal as a chatas, a sin offering, it is a chatas. So in addition to our general declaration accepting upon ourselves to keep the Torah which consecrates us to the Torah, we need to accept upon ourselves the obligations of avodas Hashem in the way of Chassidus and thereby become consecrated to the kedushah of Chassidus. Now we shall provide a declaration whereby the Chassid may accept upon himself to kedushah of Chassidus, and in accepting such intent, he will attain greater heights in kedushah and shine with a greater light.

נוסח הקבלה

Declaration of Acceptance.

ברצון לבי, ותשוקת נפשי רוחי ונשמתי, הנני מקבל עלי את קדושת ועבודת החסידות, כדי שאזכה על ידה לכבס ולטהר את גופי ונפשי, ולקדשם בקדושת הא-ל הקדוש, ולקשרם בעבודתו יתברך ברצון מחשבה דיבור ומעשה, כיתד שלא תמוט. ומעתה בכח התורה שנתנה כח לאיש ישראל להקדיש גם בהמה אף קדושת הגוף, בכח הזה אני עומד עתה לפני ד׳ והנני משעבד מכניע ומבטל את עצמי, גופי נפשי רוחי ונשמתי לעבודתו יתברך. וד׳ שאינו מואס בהקדשת ישראל, לא ימאס גם בי, וישרה את קדושתו עלי, ובכל מקום שאהי׳, ובכל עולם שאמצא, תהי׳ קדושת ד׳, חופפת עלי, ובז׳ ענני כבוד יקיפני, מעתה ועד עולם.

With a willing heart, and in accordance with the yearning of my soul (nefesh, ruach, and neshama), I hereby accept upon myself the kedushah and avodah of Chassidus, whereby I may be worthy of cleansing and purifying my body and soul, to sanctify them with the kedushah of E-l HaKadosh, binding them to the service of God, and permanently accepting them in my will, thoughts, speech, and actions. From now on, using the power of the Torah which confers upon the Jewish man the power to dedicate and animal as a sacrifice whereby making its very body kodesh, I now stand before Hashem and hereby bind, subdue, and negate myself, in body, nefesh, ruach, and neshama, to the service of Hashem, may He be blessed. And Hashem, who does not despise the kedushah of Israel, will also not despise me, shall channel a direct flow of His kedushah unto me, and wherever I shall be, and in whatever world I shall find myself, Hashem’s kedushah shall hover about me, surrounding me with the seven clouds of glory, from now until eternity.

ובכל לבי ונפשי אני מתחנן עתה לפני ד׳, שאפילו אם ח״ו יתגבר יצרי באיזה זמן מן הזמנים, ויכשילני ויפילני על רגע כמימרא ח״ו ברצון, או מחשבה, או דיבור או מעשה, שהן היפך רצון ד׳, גם כן ד׳ ברוב רחמיו לא ימאסני, ולא יוציאני מחוץ לפרוכת קודש הקודשים, כמו שאין בהמת הקדש יוצאה לחולין בשביל בהמיותה, רק בידו הקדושה הפתוחה לקבל שבים, ישיבני אליו בתשובה שלימה, כאשר עם לבבי עתה. כי בלב תמים ובדעה ישרה, אני יוצא מטורא דפרודא ומרשות הסט״א וכל כת דילי׳ שמאסתם ובטלתם ביטול גמור כעפרא דארעא, ואני הולך ונכנס עם כל רמ״ח אברי ושס״ה גידי הגוף והנפש למחנה שכינה.

I now stand before God and implore him with all my heart and soul that if, God forbid, my evil inclination should overwhelm me at any time, causing me immediately to stumble and fail, going against God’s desires in my will, thought, speech, or action, then God, in His infinite mercies, will not despise me, (just as He did not before the error) and He will not expel me outside the veil of the Kodesh HaKodashim,²⁴⁷The Holy of Holies, the inner sanctum of the Temple in Jerusalem. just as a consecrated animal cannot be taken out of the Temple and used for ordinary use. Rather He will take me with His willing hand, open to receive all who want to return to His way, and return me unto Him in complete teshuvah, exactly as I want at this very moment. With a whole heart and clear mind, I now leave the mountains of separation and the jurisdiction of the Sitra Achra²⁴⁸The other side (the realm of evil). and its cult, whom I despise, declaring them null and void and as the dust of the earth, and enter together with the 248 limbs and 365 sinews of my body and of my soul, into the jurisdiction of the Shechinah.

והנני מקבל עלי מעתה, להשגיח על כל פרטיות מעשי מחשבותי ודיבורי כפי שראוי לאיש שנתקדש בקדושה עילאה, ולא שאהי׳ ח״ו הפקר. וד׳ ית׳ יתמכני בימין צדקו ויורני וידריכני בדרכו דרך הקודש מתוך כ״ט רוחני וגופני, ונזכה אני וכל ב״ב וכל חברי, וכל בית ישראל, לאריכות ימים ושנים טובים שמחים ומאושרים בחסדים טובים חסדים נגלים בעניני גוף נפש רוח ונשמה, ומאירים באור של מעלה, אמן.

________

From this moment on I accept upon myself to scrupulously oversee all the details of my thoughts, speech, and action, as is becoming of a man who has separated himself and dedicated himself to the supernal kedushah, and not discarded himself to abandon, God forbid. May Hashem sustain me with the right hand of His justice, teach me His way and lead me on His path, the path of holiness, in all bodily and spiritual wellbeing, that my family, friends, and I, together with all of Israel, should enjoy a the length of days and years, living long and living well, with simchah and satisfaction, with good kindness and revealed kindness, in all matters of body, nefesh, ruach, and neshama, illuminated by the highest heavenly lights and beyond.

אם יעלה בלבך שום הרהור רע ח״ו לאמור שכל אלה גדול ורב יותר ממך, תדע שדברי יצה״ר הם. כי אפילו כשיעזור ד׳ לך ופי עשרה גם פי אלפים תעלה, לא תגיע עוד לקרסולי גדולתך אשר לך באמת, איש הישראלי. אדרבה בטח בד׳ והתחזק שבטח תצליח בעבודתך ועוד יותר מאשר תקוה תעלה. אבל עיקר כל העיקרים הוא שתתאמץ לקיים כל אשר קבלת עליך, ובכלל תהי׳ מאותם המעמידים דברים כחומה [בר״ר ל״ט והבאנו לעיל בחובת התלמידים בהשיח] כי לא רק מי שבדיני תורה שבכתב ושבעל פה מיקל לעצמו קל הוא, רק גם האיש שבכלל עמידתו כנוצה באויר היא, הנסחבת מכל רוח כל דהו, קל הוא, היום חרד הוא על דבר ד׳ מאוד ומקבל ע״ע כזאת וכזאת, ולמחר איננו לא חרד ולא קבלה ח״ו.

If you should entertain the notion that this is all too much for you to do and a goal too high for you to reach, be aware that such notions are the product of the yetser ha’rah. Even when God helps you, and you ascend to a place ten times, a thousand times higher that you are now, know that you will not have even reached the ankles of your true greatness as a Jew, a member of the people Israel. Don’t give up! Rather trust in God and make yourself strong, for we know that you will succeed in your avodah, ascending far higher than you had ever hoped. And yet, the mother and father of all principles is to strive for greatness, which means doing all that you have accepted upon yourself. In doing so you will have the privilege of being counted among those whose, “words stand strong like a wall.”²⁴⁹Bereshis Rabba, 39. Or “stand as firm as a wall.” (Soncino). This means that your words become deeds, and in this you sustain your life as the walls holds up a house. It is not just someone who is only interested in the leniencies of the oral and written Torahs who is considered a lightweight. A man who flutters in the wind like a feather, blown away by every turn and gust, is a real lightweight. Such a feather is a man whose aspirations and words do not become deeds. Today he is trembling in love and fear over every word of God and promising everything in the world, and tomorrow there is no more trembling and no more promises, God forbid.