Regarding wine made by non-Jews, [I asked in my dream] whether a minute quantity of it makes an entire mixture forbidden1This is the opinion of Maimonides in Mishneh Torah Forbidden Foods 16:29, or whether it is nullified by sixty times its volume2This is the opinion of Rabbeinu Tam and the Ri, cited in Tosafot on Avodah Zarah 73a:2.
2
והשיבו אע"פ שסתם יינם גזירה היא החמירה תורה בע"ז יותר מכל אסורים שבתורה דכתיב לא תביא תועבה אל כו' וכל הזריז ומחמיר בגזירה שגזרו חכמים זוכה ליום הדין. וכ"כ ראה זה מצאתי אמרה קהלת אחת לאחת למצוא חשבון, ופירשו לי כל גזירה וגזירה שגזרו חכמים בעבור שמירת המצות שקולה היא כאו"א כעיקר המצוה, ולמה גזרו למצוא חשבון גדול מזכיות בבואה לפני המלך הגדול ליום הדין, וזהו שאמר אחת לאחת גזירה לשמירת המצות למצוא חשבון זכיות, כ"ז השיבו באמת:
They responded: Even though non-Jewish wine is forbidden by a rabbinic decree, the Torah is more stringent with issues of idolatry than with any other prohibition, as it is written (Deuteronomy 7:26): "Do not bring an abhorrent thing into your house, etc." Any person who is strict with a decree ordained by the sages will have merit on the Day of Judgement. It is also written (Kohelet 7:27): "See, this I have found, said Kohelet, one to one to find an account." They explained to me that every decree ordained by the sages is exactly equivalent, 'one to one,' to the core biblical commandment. Why did they make these decrees? 'To find an account,' large and full of merit when coming before the Great King on the Day of Judgement. This is the meaning of 'one to one,' the equivalence of decrees to observing commandments, 'to find an account' of merit. All this they responded to me in truth.
על סתם יינם אם אוסר במשהו, או אם יבטל בס':
Regarding wine made by non-Jews, [I asked in my dream] whether a minute quantity of it makes an entire mixture forbidden1This is the opinion of Maimonides in Mishneh Torah Forbidden Foods 16:29, or whether it is nullified by sixty times its volume2This is the opinion of Rabbeinu Tam and the Ri, cited in Tosafot on Avodah Zarah 73a:2.
והשיבו אע"פ שסתם יינם גזירה היא החמירה תורה בע"ז יותר מכל אסורים שבתורה דכתיב לא תביא תועבה אל כו' וכל הזריז ומחמיר בגזירה שגזרו חכמים זוכה ליום הדין. וכ"כ ראה זה מצאתי אמרה קהלת אחת לאחת למצוא חשבון, ופירשו לי כל גזירה וגזירה שגזרו חכמים בעבור שמירת המצות שקולה היא כאו"א כעיקר המצוה, ולמה גזרו למצוא חשבון גדול מזכיות בבואה לפני המלך הגדול ליום הדין, וזהו שאמר אחת לאחת גזירה לשמירת המצות למצוא חשבון זכיות, כ"ז השיבו באמת:
They responded: Even though non-Jewish wine is forbidden by a rabbinic decree, the Torah is more stringent with issues of idolatry than with any other prohibition, as it is written (Deuteronomy 7:26): "Do not bring an abhorrent thing into your house, etc." Any person who is strict with a decree ordained by the sages will have merit on the Day of Judgement. It is also written (Kohelet 7:27): "See, this I have found, said Kohelet, one to one to find an account." They explained to me that every decree ordained by the sages is exactly equivalent, 'one to one,' to the core biblical commandment. Why did they make these decrees? 'To find an account,' large and full of merit when coming before the Great King on the Day of Judgement. This is the meaning of 'one to one,' the equivalence of decrees to observing commandments, 'to find an account' of merit. All this they responded to me in truth.