תשובות מהרש"ל 54

שאלה מה שנהגו הנשים שלא לאכול בשר באות' ג' שבועות ומוסיפי' עוד שבת נחמו כאשר כתו' במנהגי' אי מנהג הוא או לא:

"Minhagim" makes mention of the fact that the practice of abstaining from meat during the three weeks (from the seventeenth day of the month of Tammuz to the ninth day of the month of Ab) was extended by the women to Sabbath Nahmu.
Q. Has the practice instituted by the women the force of a custom?

תשובה יראה שאינו מנהג כי בכל הפוסקים לא מצאנו אלא שיש פרושים שמונעים עצמן מבשר ויין בין המצרים עד אחר תשעה באב וכן במהרי"ל ולא אשתמיט חד מן המחברים לומר עד שבת נחמו.

A. The abstention of the women from meat-dishes after the Ninth of Ab until Sabbath Nahmu has not the force of a custom. All the ritual codices which state that the self-restrained man abstains from eating meat and drinking wine during the period of distress, until after the Ninth of Ab, do not mention that this custom was ever extended to Sabbath Nahmu. The usage instituted by the women is the offspring of folly. Since the Ninth of Ab often falls on a Thursday and as it is customary not to indulge in meat-dishes until noon of the tenth of Ab, which consequently falls on Friday, it turns out that the people who ate no meat before Sabbath Nahmu did this without force of any law or custom.

ואף שלכאורה יראה לומר דמנהג ישר הוא וניתי בק"ו מה בין המצרים שלא החמירו רז"ל לאסור אבילות בשום דבר ואפ"ה יש פרושין שמונעין מבשר ויין אחר ט"ב עד שבת נחמו שמצינו לרשב"ג במסכ' תענית דאוסר כל דבר באותה שבוע כמו לפני ט"ב נהי דהלכה כר"מ דשרי ס"ס שיש לפרושין למנוע ולא היא דרשב"ג אינו אוסר אלא משום אבילות בשבוע שחל ט"ב כתובה ואינו מחלק בין קוד' ט"ב לאחר ט"ב ומאח' שאין אנו תופסין כרשב"ג שהרי אנו נוהגים הית' בכל דבר הנוהג לפני ט"ב א"כ מאחר שכבר בטלה שבוע של ט"ב למה למנוע מבשר ויין אינו דומה לבין המצרים שהן גופא ימי אבילות ואתחלתא דפורענות כדאיתא באיכה רבתי שהזהירו עליהם בשמירה יתירה מה שאין כן אחר ט"ב ועוד מאחר דאיסור אכלת בשר ושתיית יין הוא משום צערא בעלמא וכדי שלא ישכח רישו ומצוה שיזכור חורבן הבית ויצטער עליו כאשר כתב הטור וא"כ מאחר שעבר ט"ב ויומו ואינו מחויב עוד להזכיר החורבן ואדרב' יומי דנחמה הוא לדידן דק"ל כר"מ וכן אנו נוהגים א"כ לאיזה סיבה ימנע מבשר ויין וכ"ש לפי' הרא"ש שפי' הטעם לאיסור בשר ויין משום שבטלו הקרבנות וניסוך היין וא"כ לפי זה ראוי לאסור עד שחרב המקדש ואחר החורבן למה יאסרוה ואפילו לרשב"ג שאוסר בכל השבוע שאח' ט"ב משו' אבילו' אינו ראוי להחמי' בבשר ויין שהרי אכיל' בשר ושתיית יין אינו תלוי באבילות כלל ועוד נראה דאפי' בא אחד להחמי' ולאסו' בשבוע שחל ט"ב עד השב' בכל מילי כרשב"ג דלא יאות עביד כדאית' בפ"ק דברכות אמ' ר' טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרו' כדברי ב"ש וסיכנתי בעצמי מפני הלסטי' א"ל כדאי היית לחייב בעצמ' שעבר' על דברי ב"ה ופי התו' אע"פ שהחמי' על עצמו לעשות כב"ש וב"ה ג"כ מתירי' לעשו' בב"ש להטות ולקרות מ"מ מאחר שבא לכוין ולעבור על דברי ב"ה נגד הלכה אפי' הוא להחמיר חייב מיתה כדאיתא התם וה"ה הכא דקבעו הלכה כר"ם והוא בא להחמיר כרשב"ג להתאבל יותר מדאי וכ"ש לסגף את גופו בכדי שנקרא חוטא ושיש למונעו מן המנהג הרע והמנהג נתפשט בו ע"י שטו' שרוב פעמים חל ט"ב ביום ה' שאסור כדין עד שבת ואף ביום ג' יש שמשום קמצנות ממתינין עד שבת ומזה נתפשט המנהג וא"כ אפי' התרה אינו צריך כדאית' בירושלמי בפ' מקום שנהגו כל דבר שאינו ידוע שהוא מות' והוא טעה בו באיסור נשאל לחכם ומתירין לו פי' בלא פתח וחרטה כאשר פי' הרא"ש להדיא: דברי שלמה בן מהר"ר יחיאל לוריא הנקרא שר יצחק:

This practice, therefore, not having any ground in traditional Judaism, should be withheld from practice, because self-affliction in any manner is a sin.