שאלה מה שכת' הטור שאביו היה נזהר מליטול כ"א באחרונ' כשהיה בסעודה כו' אי ראוי למעבד הכי:
Jacob ben Asher (Tur) writes that his father was careful at a public meal to wash his hands last. If he would have washed them first, and waited to say the benediction for the other guests, until they finished washing, he might have diverted his attention from his hands, causing an unlawful interruption between the washing of his hands and the saying of the benediction. Q. Is such a practice to be followed by the heads of the congregations?
2
תשובה אף שאין משיבין את הארי לאחר מותו מ"מ תורה היא וללמוד כו' כי נראה בעיני דלא מסתבר דבריו כלל דאף לפי טעמ' דחשש משו' חשש היסח דעת והפסק מ"מ לא היה לו למנוע את עצמו מליטול בראשונה כי הוא יכול לזהר שלא לפסוק בדברי' בטלים ועדיף טפי ממה שאחרי' יטלו בתחלה ולא ידעו להזהר ועוד אדרבה אם הוא היה נוטל ידיו והיה נזהר מלהפסי' בשיחו' בטילות אולי היו אחרים רואי' ולומדים ממנו ואף הם היו נזהרים דסמוך לנטילה ברכה ועוד מן התלמוד מוכח להדי' דהא דבעי' תכף לנטילה ברכה אמים אחרוני' קאי כמו שפי' רוב הגאונים קדמאי ובתראי אבל לא אמים ראשונים מדמסקינן בפ' ג' שאכלו גבי מים ראשונים דמתחילין מן הגדול דאמר רב ששת לריש גלותא ישב גדול וישמור ידיו עד שיטלו כולן א"ל ריש גלותא לאלתר קריבו תכא קמיה פי' שלחנו מביאין לפניו מיד ואוכל אלמא דאינו חושש כמה שיפסיק מידי בדיבור והפסק אלא דחוששין לכבודו שלא ישב וישמור ידיו וא"כ אפי' את"ל שהירושלמי סבר אף במים ראשונים קאי תלמוד דידן עיקר ועוד אפש' מה שאמר הירושלמי שאינו ניזוק באותה סעודה לחומרה ופרישות בעלמא קאמר שיתכוף נטילת ידים לברכה ולא יפסיק בכדי דשמא לא ישמור ידיו ויעסוק בדבר' שצריך נטילה אבל היכא שהנוטלים מרובים בודאי כה"ג לא אמר ולא הזהיר כלל שלא יפסיק בדברי' ומ"ה נראה דהאידנ' נהי דלא שייכ' למימ' קריבו תכא לקמי' שמקוד' היה שלחן לפני כל אחד ואחד כמו שפי' רש"י מש"כ עכשיו וגם אין דרך האידנא שיאכל האח' מקוד' חבירו אפילו הוא הגדול ובפרט בסעודה הוא מן הראוי שינוחו לגדול שיטול ידיו באחרונה כדי שלא ישב וישמור ידיו ואין שייך לחלק בין היו חמשה או יותר כמו שמחלק תלמוד' לעניין מים אחרוני' דהתם איכ' טעמא היכא דליכא יותר מה' שהוא נוטל ידיו תחלה כדי לעיין בתוך כך בברכ' המזון שיש לו לברך שהרי הגדול הנוטל תחלה הוא המברך וכן פי' רשב"א בחידושיו וז"ל ושיערו חכמים שבשיעור נטילת הארב' יש לעיין בד' ברכו' של מזון ע"כ מה שאין כן טעם לחלק במים הראשוני' ומ"ה דרך הכבוד ראוי הוא שיטול ידיו באחרונ' ועל בעל הסעודה הוא מוטל לכבדו להביא מים לפניו באחרונ' אבל אם מביאים לו ליטול ידיו בראשונה כמו שנתפשט המנהג והוא מונע לקבל עבירה הוא בידו והוא בזיון התורה שהוא רודף אחר הכבוד אפילו לפי סברת הרא"ש אין ראוי לומר אני אנהג עצמי בקדושה ובטהרה ובפרישות ולא אפסיק ואחרים יפסקו אדרבה היה לו ליטול ולהזהר שלא יפסק ואז אחרים ילמדו ממנו כדפרי' וק"ו לפי מה שפרשתי דאין בו חשש הפסקה אלא דרך כבוד שלא יהא עליו למשא שיסב וישמור ידיו ומ"מ טוב שישמו' ידיו שלא יעסוק בדברי' אחרי' שמא יעסוק ויגע בדברי' הצריכים נטילה דסת' ידים עסקניו' הן ומ"ה מי שעושה גדר וסייג שאינו מפסיק אפילו בדברים שמתוך כך יזהר שלא יעסוק בדברים אחרים מה טוב ויפה וישר כחו ומ"ה ראוי ונכון לכל ירא שמים לישב ולשמור ידיו ואף האזהרה בהפסק' יפה לו לגדר ומ"מ אי שואל לו אדם דברי תורה ואינו משיב לו עון הוא בידו מאחר שהוכחתי שיכול להפסי' אלא משו' גדר ופרישו' יכול לעשות וא"כ אין ראוי שיעשה גדר לבטל דברי תורה שכל העולם עומד עליהם וצורך הסעודה הוא שכל השלחן שאין עליו דברי תורה הוא כשלחן של מתים ובפרט לפי מה שכתב ר' מנחם כשישראל יושבין על השלחן וממתינים זה לזה עד שיטלו ידיהם והן בלא מצות שהשטן מקטרג עליהן לכך הזהיר להביא לחם על השלחן שאז ברית מלח מגין עליהם וא"כ לעסוק בתורה אין לך ברית ומצוה יותר ממנה ולכך אומר אני שטוב הוא שירגיל עצמו שלא להפסיק בשיחות בטלות שמתוך כך ישמור ידיו אבל בדברי תורה שהיא יעלת חן ראוי שיפסיק רק שיראה שלא יהא בה יוהרא אלא בנחתו אט עם חבירו והבא לטהר מן השמים יסייעו לו ויראו לו דרך הסלילה: דברי שלמה לוריא:
A. Although one must not argue against a lion (scholar) after he is dead, yet I must answer the question for the sake of the law. The head of the congregation should wash his hands first and wait (although the waiting is not pleasant nor respectful) for all the other guests to wash their hands. During this time he should not engage in any needless talk, but he should answer questions on erudition. This would not constitute an interruption. On the contrary, conversations concerning the Law are required at meal time. Such behavior on the part of the ecclesiastical head would set the right kind of example for all the others to follow. For if the people washed their hands first they would engage in vanities.
שאלה מה שכת' הטור שאביו היה נזהר מליטול כ"א באחרונ' כשהיה בסעודה כו' אי ראוי למעבד הכי:
Jacob ben Asher (Tur) writes that his father was careful at a public meal to wash his hands last. If he would have washed them first, and waited to say the benediction for the other guests, until they finished washing, he might have diverted his attention from his hands, causing an unlawful interruption between the washing of his hands and the saying of the benediction.
Q. Is such a practice to be followed by the heads of the congregations?
תשובה אף שאין משיבין את הארי לאחר מותו מ"מ תורה היא וללמוד כו' כי נראה בעיני דלא מסתבר דבריו כלל דאף לפי טעמ' דחשש משו' חשש היסח דעת והפסק מ"מ לא היה לו למנוע את עצמו מליטול בראשונה כי הוא יכול לזהר שלא לפסוק בדברי' בטלים ועדיף טפי ממה שאחרי' יטלו בתחלה ולא ידעו להזהר ועוד אדרבה אם הוא היה נוטל ידיו והיה נזהר מלהפסי' בשיחו' בטילות אולי היו אחרים רואי' ולומדים ממנו ואף הם היו נזהרים דסמוך לנטילה ברכה ועוד מן התלמוד מוכח להדי' דהא דבעי' תכף לנטילה ברכה אמים אחרוני' קאי כמו שפי' רוב הגאונים קדמאי ובתראי אבל לא אמים ראשונים מדמסקינן בפ' ג' שאכלו גבי מים ראשונים דמתחילין מן הגדול דאמר רב ששת לריש גלותא ישב גדול וישמור ידיו עד שיטלו כולן א"ל ריש גלותא לאלתר קריבו תכא קמיה פי' שלחנו מביאין לפניו מיד ואוכל אלמא דאינו חושש כמה שיפסיק מידי בדיבור והפסק אלא דחוששין לכבודו שלא ישב וישמור ידיו וא"כ אפי' את"ל שהירושלמי סבר אף במים ראשונים קאי תלמוד דידן עיקר ועוד אפש' מה שאמר הירושלמי שאינו ניזוק באותה סעודה לחומרה ופרישות בעלמא קאמר שיתכוף נטילת ידים לברכה ולא יפסיק בכדי דשמא לא ישמור ידיו ויעסוק בדבר' שצריך נטילה אבל היכא שהנוטלים מרובים בודאי כה"ג לא אמר ולא הזהיר כלל שלא יפסיק בדברי' ומ"ה נראה דהאידנ' נהי דלא שייכ' למימ' קריבו תכא לקמי' שמקוד' היה שלחן לפני כל אחד ואחד כמו שפי' רש"י מש"כ עכשיו וגם אין דרך האידנא שיאכל האח' מקוד' חבירו אפילו הוא הגדול ובפרט בסעודה הוא מן הראוי שינוחו לגדול שיטול ידיו באחרונה כדי שלא ישב וישמור ידיו ואין שייך לחלק בין היו חמשה או יותר כמו שמחלק תלמוד' לעניין מים אחרוני' דהתם איכ' טעמא היכא דליכא יותר מה' שהוא נוטל ידיו תחלה כדי לעיין בתוך כך בברכ' המזון שיש לו לברך שהרי הגדול הנוטל תחלה הוא המברך וכן פי' רשב"א בחידושיו וז"ל ושיערו חכמים שבשיעור נטילת הארב' יש לעיין בד' ברכו' של מזון ע"כ מה שאין כן טעם לחלק במים הראשוני' ומ"ה דרך הכבוד ראוי הוא שיטול ידיו באחרונ' ועל בעל הסעודה הוא מוטל לכבדו להביא מים לפניו באחרונ' אבל אם מביאים לו ליטול ידיו בראשונה כמו שנתפשט המנהג והוא מונע לקבל עבירה הוא בידו והוא בזיון התורה שהוא רודף אחר הכבוד אפילו לפי סברת הרא"ש אין ראוי לומר אני אנהג עצמי בקדושה ובטהרה ובפרישות ולא אפסיק ואחרים יפסקו אדרבה היה לו ליטול ולהזהר שלא יפסק ואז אחרים ילמדו ממנו כדפרי' וק"ו לפי מה שפרשתי דאין בו חשש הפסקה אלא דרך כבוד שלא יהא עליו למשא שיסב וישמור ידיו ומ"מ טוב שישמו' ידיו שלא יעסוק בדברי' אחרי' שמא יעסוק ויגע בדברי' הצריכים נטילה דסת' ידים עסקניו' הן ומ"ה מי שעושה גדר וסייג שאינו מפסיק אפילו בדברים שמתוך כך יזהר שלא יעסוק בדברים אחרים מה טוב ויפה וישר כחו ומ"ה ראוי ונכון לכל ירא שמים לישב ולשמור ידיו ואף האזהרה בהפסק' יפה לו לגדר ומ"מ אי שואל לו אדם דברי תורה ואינו משיב לו עון הוא בידו מאחר שהוכחתי שיכול להפסי' אלא משו' גדר ופרישו' יכול לעשות וא"כ אין ראוי שיעשה גדר לבטל דברי תורה שכל העולם עומד עליהם וצורך הסעודה הוא שכל השלחן שאין עליו דברי תורה הוא כשלחן של מתים ובפרט לפי מה שכתב ר' מנחם כשישראל יושבין על השלחן וממתינים זה לזה עד שיטלו ידיהם והן בלא מצות שהשטן מקטרג עליהן לכך הזהיר להביא לחם על השלחן שאז ברית מלח מגין עליהם וא"כ לעסוק בתורה אין לך ברית ומצוה יותר ממנה ולכך אומר אני שטוב הוא שירגיל עצמו שלא להפסיק בשיחות בטלות שמתוך כך ישמור ידיו אבל בדברי תורה שהיא יעלת חן ראוי שיפסיק רק שיראה שלא יהא בה יוהרא אלא בנחתו אט עם חבירו והבא לטהר מן השמים יסייעו לו ויראו לו דרך הסלילה: דברי שלמה לוריא:
A. Although one must not argue against a lion (scholar) after he is dead, yet I must answer the question for the sake of the law. The head of the congregation should wash his hands first and wait (although the waiting is not pleasant nor respectful) for all the other guests to wash their hands. During this time he should not engage in any needless talk, but he should answer questions on erudition. This would not constitute an interruption. On the contrary, conversations concerning the Law are required at meal time. Such behavior on the part of the ecclesiastical head would set the right kind of example for all the others to follow. For if the people washed their hands first they would engage in vanities.