שכה. על אודות אשר הי' בין ראובן ושמעון ולוי הדרים בבית אחד וקנו ראובן ושמעון מציאה מגוי שהרויחו בו זקוק ולוי תקפם לדין וטען שגם הוא זכה בחלק שלישי לפי שהוא דר בבית עמהם וזכתה לו מציאה ועוד טען שגם הוא הי' מן הקונים שהיו באותו מעמד וראובן ושמעון כפרו שלא היה באותו מעמד וגם לא היה מן הקונים אמנם בדבר אחר היה מן הקונים ולא באותו חפץ שהרויחו בו זקוק. ונ"ל שאם לא התנו מתחלה שיהיו שותפי' בכל מיני מציאות באות לבית למכור אין ללוי חלק באותה מציאה אם כן שלא הי' אחד מן הקונים וצריכי' לשבע שלא הי' אחד מן הקונים ושלא היה באותו מעמד. ואם לוי היה באותו מעמד ואמר להם שותף אני יש לו חלק בו כדקיי"ל (ב"מ ה' ע"א) המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו אע"ג דאמר רבא לא קנה חבירו הא אית ליה לרבא מגו דזכי לנפשיה ה"נ בנדון זה מגו דזכו ראובן ושמעון לנפשייהו זכו נמי ללוי ועוד הוי מסקנא דסוף מס' ביצה (ל"ט ע"ב) המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו אע"ג דקיי"ל אם אמר לחבירו בא עמי כל מה שארויח אחלוק עמך ואפי' בקנין לא קנה דמה שאירש מאבא מכור לך ומה שתעלה במצודתי מכור לך לא אמר כלום דאין אדם מקנ דבר שלא בא לעולם (ב"מ ט"ז ע"א) הכא קני לוי אחרי שהתנו מתחלה לחלוק דזכתה לו חצרו הואיל והיה במעמד הקונים ואמר להיות שותף ועוד קיי"ל והכי אני רגיל לדין אע"ג דאין אדם מקנה שלב"ל מ"מ שותפי' שהתנו להיות שותפי' במציאות וברווחים תנאם קיים דכל אחד נעשה שכיר ופועל לחבירו כדאמר פ"ק דב"מ (י"ב ע"ב) כגון ששכרו ללקט מציאות ואמרי' נמי מציאת פועל לעצמו בד"א זמן שא"ל נכש עמי עדור עמי היום אבל אמר עשה עמי מלאכה מציאתו לבעה"ב. ומיהו אם לא התנו מתחלה לחלוק ברכל מיני רווחים לא קנה לוי. זה הכלל אם לא הי' מן הקונים וגם לא אמר להיות שותף אע"ג דקיי"ל חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו בראה אותן רצין אחר המציאה דזכתה לו שדהו (ב"מ י"א ע"א) [הא] מוקמי' לה והוא שעומד בצד שדהו בחצר שאינה משתמרת לדעתו ואחרי שלא התנו מתחלה [כששכרו] הבית לחלוק בכל מיני רווחים לא קנה לוי אם לא עשה כאשר כתבתי לעיל. דכל הקודם במציאה זכה ולא יתן לחבירו ועוד דפסק ר"ת כר' אליעזר בן יעקב (נדרים ס"ה ע"ב) דהשותפי' שנדרו הנאה זה מזה מותרי' לכנוס לחצר ופר"י משום דין ברירה דהכי קיי"ל גם בנדון זה כל אחד קונה בחצרו דיש ברירה ומה שכתבת' דלוי [שכר] הבית מראובן ושמעון בזה לא גריע כחו ושלום מאיר ב"ב ז"ל.
Q. A, B and C live in the same house. A Gentile came to the house and sold to A and B an article at a bargain price, on which they (A and B) made one mark profit. C claims that since part of the house belongs to him, and since he was present at the time the article was bought from the Gentile and he was one of the buyers, he is entitled to one-third of the profits. A and B deny C's claim that he was present at the time the article was bought; they admit that they once bought an article in partnership with C, but say that on that purchase they earned no profit. A. If A, B and C had made an agreement that they be partners in all good business transactions that come to the house, C is entitled to his share even though he was not present at the time the article was bought; for, although a person cannot sell to another anything that is not yet in existence, people may enter into a partnership to divide future gains (not yet in existence) as in such a partnership each partner merely becomes a hired worker to work for the benefit of the other partners. But if no such agreement exists, A and B must take an oath that C was not one of the buyers of the article, and that he was not present at the time the transaction took place and did not say: "I want to be a partner to this transaction." If, however, C was present at the time and expressed his desire to be a partner, he is entitled to his share of the profits; for, if one person tells another to lift up for him an article which has no owner, and this person picks it up, the former gains title to it; especially so if the second person is also to gain part ownership in the article, as in the present case. SOURCES: Pr. 325.
שכה. על אודות אשר הי' בין ראובן ושמעון ולוי הדרים בבית אחד וקנו ראובן ושמעון מציאה מגוי שהרויחו בו זקוק ולוי תקפם לדין וטען שגם הוא זכה בחלק שלישי לפי שהוא דר בבית עמהם וזכתה לו מציאה ועוד טען שגם הוא הי' מן הקונים שהיו באותו מעמד וראובן ושמעון כפרו שלא היה באותו מעמד וגם לא היה מן הקונים אמנם בדבר אחר היה מן הקונים ולא באותו חפץ שהרויחו בו זקוק. ונ"ל שאם לא התנו מתחלה שיהיו שותפי' בכל מיני מציאות באות לבית למכור אין ללוי חלק באותה מציאה אם כן שלא הי' אחד מן הקונים וצריכי' לשבע שלא הי' אחד מן הקונים ושלא היה באותו מעמד. ואם לוי היה באותו מעמד ואמר להם שותף אני יש לו חלק בו כדקיי"ל (ב"מ ה' ע"א) המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו אע"ג דאמר רבא לא קנה חבירו הא אית ליה לרבא מגו דזכי לנפשיה ה"נ בנדון זה מגו דזכו ראובן ושמעון לנפשייהו זכו נמי ללוי ועוד הוי מסקנא דסוף מס' ביצה (ל"ט ע"ב) המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו אע"ג דקיי"ל אם אמר לחבירו בא עמי כל מה שארויח אחלוק עמך ואפי' בקנין לא קנה דמה שאירש מאבא מכור לך ומה שתעלה במצודתי מכור לך לא אמר כלום דאין אדם מקנ דבר שלא בא לעולם (ב"מ ט"ז ע"א) הכא קני לוי אחרי שהתנו מתחלה לחלוק דזכתה לו חצרו הואיל והיה במעמד הקונים ואמר להיות שותף ועוד קיי"ל והכי אני רגיל לדין אע"ג דאין אדם מקנה שלב"ל מ"מ שותפי' שהתנו להיות שותפי' במציאות וברווחים תנאם קיים דכל אחד נעשה שכיר ופועל לחבירו כדאמר פ"ק דב"מ (י"ב ע"ב) כגון ששכרו ללקט מציאות ואמרי' נמי מציאת פועל לעצמו בד"א זמן שא"ל נכש עמי עדור עמי היום אבל אמר עשה עמי מלאכה מציאתו לבעה"ב. ומיהו אם לא התנו מתחלה לחלוק ברכל מיני רווחים לא קנה לוי. זה הכלל אם לא הי' מן הקונים וגם לא אמר להיות שותף אע"ג דקיי"ל חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו בראה אותן רצין אחר המציאה דזכתה לו שדהו (ב"מ י"א ע"א) [הא] מוקמי' לה והוא שעומד בצד שדהו בחצר שאינה משתמרת לדעתו ואחרי שלא התנו מתחלה [כששכרו] הבית לחלוק בכל מיני רווחים לא קנה לוי אם לא עשה כאשר כתבתי לעיל. דכל הקודם במציאה זכה ולא יתן לחבירו ועוד דפסק ר"ת כר' אליעזר בן יעקב (נדרים ס"ה ע"ב) דהשותפי' שנדרו הנאה זה מזה מותרי' לכנוס לחצר ופר"י משום דין ברירה דהכי קיי"ל גם בנדון זה כל אחד קונה בחצרו דיש ברירה ומה שכתבת' דלוי [שכר] הבית מראובן ושמעון בזה לא גריע כחו ושלום מאיר ב"ב ז"ל.
Q. A, B and C live in the same house. A Gentile came to the house and sold to A and B an article at a bargain price, on which they (A and B) made one mark profit. C claims that since part of the house belongs to him, and since he was present at the time the article was bought from the Gentile and he was one of the buyers, he is entitled to one-third of the profits. A and B deny C's claim that he was present at the time the article was bought; they admit that they once bought an article in partnership with C, but say that on that purchase they earned no profit.
A. If A, B and C had made an agreement that they be partners in all good business transactions that come to the house, C is entitled to his share even though he was not present at the time the article was bought; for, although a person cannot sell to another anything that is not yet in existence, people may enter into a partnership to divide future gains (not yet in existence) as in such a partnership each partner merely becomes a hired worker to work for the benefit of the other partners. But if no such agreement exists, A and B must take an oath that C was not one of the buyers of the article, and that he was not present at the time the transaction took place and did not say: "I want to be a partner to this transaction." If, however, C was present at the time and expressed his desire to be a partner, he is entitled to his share of the profits; for, if one person tells another to lift up for him an article which has no owner, and this person picks it up, the former gains title to it; especially so if the second person is also to gain part ownership in the article, as in the present case.
SOURCES: Pr. 325.