רפה. מעשה שבא שמעון ותבע ראובן ט"ו ליטר' שמסר להלותם על מנת שאם יתרצה בנו לשא בתו שאז יתן לבנו הקרן והרבית והנה שמעון אומר שאין בנו רוצה לקח את בת ראובן וטוען שיחזור הקרן והריוח [כתנאו ואמר שלא מסר] לו המעות אלא ע"מ שיתרצה בנו. וראובן משיב לא היה בינינו שום תנאי אלא אמרת לי בפירוש אני רוצה שישא בני את בתך והרי לך ט"ו ליטר' שתלוום ב' שנים בתורת נדוניא לשניהם לריוח שלהם ולא קבלתי המעות להלוותם בע"א אלא בתורת נדוניא ועתה אני מזומן לתן את הנדוניא ולקיים את הדבר [ואם] לא תתקיים לא אחזיר לך כלום כי כך אמרת לי בשעת [נתינת] המעות לתן לבנך ולבתי הקרן והריוח וזכיתי לבתי. תשו' הר"ם כפי ע"ד נ"ל דאף לפי דבריו לא זכו לא ראובן ולא בתו בט"ו ליטר' הללו שהרי [מה] שאמר שמעון אני רוצה שישא בני את בתך יכול להיות שהוא רוצה ואין זה תלוי בו אלא בדעת הבן תליא מלתא ואותן ט"ו ליטר' שטוען ראובן ששמעון נתן לו בתורת [נדוניא] לא מבעי' לראב"ע דאמר פ' אע"פ (כתובות נ"ד ע"ב) נתארמלה או נתגרשה מן האירוסין דלא גביא תוספת שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה דאזלי' בתר [אומדנא] דדעתי' אלא הכא אפי' רבנן מודו דפי' בהדי' לדוניא והא לא צריך אא"כ ישאנה וסבור היה שהיה בנו חפץ לקחתה ועתה שאין חפץ הדרי זוזי למרייהו ובין לר' נתן דאמר פ' נערה (כתובות מ"ז ע"א) כתב לה פירות כסות וכלים שיבואו עמה מבית אביה לבית בעלה ומתה זכה הבעל בדברים הללו בין לת"ק דאמר לא זכה הבעל התם הוא דפליגי כשנתארסה לפרש"י או כשכנסה אף לר"ת דאיכא למימר משום איחתוני הוא והא איחתוני אבל הא ליכא חיתון כלל לא אירוסין ונישואין ועוד הרי פי' להדי' לנדוניא וגילה דעתו שלא הי' חפץ אא"כ ישאנה [והרי אינו רוצה לשאנה וא"כ הדרי ט"ו ליטרא למרייהו והריוח נמי לא יקנה מה"ט כי לא נתכוין לזכות להם אא"כ ישאנה ואפי'] אם הי' מקנה להם הריוח בלא תנאי הו"ל דבר שלא בא לעולם ואין אדם מקנה דבר שלב"ל כדאמר פ' מי שמת (בבא בתרא קמ"ז ע"ב) שכ"מ שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פירות דקל זה לא אמר כלום והא ליתא לא בבריא ואפי' בקנין ולא בשכ"מ וא"כ לא זכו לא בנו של שמעון ובתו של ראובן לא במעות ולא בריוח וראובן נמי לא זכה בקרן שהרי שמעון לא הקנה לו בב"ד חשוב אם לא שישא בנו את בתו [יהי' מחילה] ואפי' אם אמר כן הואיל ולא הקנה לו בב"ד חשוב אסמכתא היא ולא קניא ובריוח נמי לא זכה ראובן דמאיזה טעם יזכה הא [אמרי'] פ' אלמנה (כתו' צ"ח ע"ב) כאן שנה רבי הכל לבעל המעות בדבר שאין לו קצבה וכיון דלא שינה ראובן בשליחתו ליכא למפרך כדפריך פ' הגוזל קמא (בבא קמא ק"ב ע"ב) גבי הנותן מעות לשלוחו לקח חטי' ולקח שעורי' אם הותירו הותירו לאמצע ופי' מי הודיעו לבעל חטי' שיקנה חטי' לבעל המעות ה"מ היכא דשני בשליחותי' כדמוכח כל ההלכה שם ואין להאריך ולהכי הכא דלא שני ליכא למפרך מי הודיעו לאותו שנתן הרבית שיקנה הרבית הבעל המעות ובעל המעות לא נתן [לראובן להלותם] למחצית שכר ולטול חצי הריוח לעצמו ונהי דאיהו נמי מסתמא לא נתרצה לטרוח בחנם אך לצורך הנערים י"ל שראובן יטול שכר טרחו מן הריוח כפועל בטל כההיא דפ' הגוזל בתרא (בבא קמא קט"ו ע"ב) שטף נהר חמורו וחמור חבירו והניח שלו והציל של חבירו אין לו אלא שכרו וכן פ' אלו מציאות (בבא מציעא ל' ע"ב) ה"נ שכר טרחו כפועל בטל יהיב ליה ולא יותר שהרי ראובן לא נתכוין מעיקרא לגוזלו דודאי אי גזלה מעיקרא משמעון ורוחח בהם [לא] יהיב ליה רווחא דכל הגזלני' משלמי' [כשעת] הגזילה אבל הא לא נתכוין לגזלו אך שליחותי' קא עביד וישבע ראובן כמה יש מן הריוח ויטול שכר טרחו כפועל בטל שמתבטל ממלאכתו כדשיימי בי תלתא ואומדי' כמה אדם רוצה ליטל לטפל בט"ו ליטר' ולהתבטל ממלאכתו כל זמן שהן בידו והמותר מן הריוח וכל הקרן יחזור לבעלים.
Q. B claims that he gave A fifteen pounds to lend it on interest for two years and then give the principal and the interest to B's son if he should consent to marry A's daughter. B's son, however, refused to marry A's daughter and B wants his money back. A claims that he had originally accepted B's money as a dowry for his daughter, that he had taken possession of the gift for her, and that the money, therefore, belongs to her. A. A dowry gift becomes the property of the donee only if the marriage takes place. Therefore, neither A nor his daughter has ever gained title to B's money, and A must return the principal plus the interest to B. Even if B expressly stipulated that he will forfeit the 15 pounds if the marriage does not take place, such a stipulation is considered an Asmakhta and is not valid. B, however, must pay A for his trouble in managing B's investments. SOURCES: Cr. 86; Pr. 285; Mord. B.B. 615; Agudah B.B. 198.
רפה. מעשה שבא שמעון ותבע ראובן ט"ו ליטר' שמסר להלותם על מנת שאם יתרצה בנו לשא בתו שאז יתן לבנו הקרן והרבית והנה שמעון אומר שאין בנו רוצה לקח את בת ראובן וטוען שיחזור הקרן והריוח [כתנאו ואמר שלא מסר] לו המעות אלא ע"מ שיתרצה בנו. וראובן משיב לא היה בינינו שום תנאי אלא אמרת לי בפירוש אני רוצה שישא בני את בתך והרי לך ט"ו ליטר' שתלוום ב' שנים בתורת נדוניא לשניהם לריוח שלהם ולא קבלתי המעות להלוותם בע"א אלא בתורת נדוניא ועתה אני מזומן לתן את הנדוניא ולקיים את הדבר [ואם] לא תתקיים לא אחזיר לך כלום כי כך אמרת לי בשעת [נתינת] המעות לתן לבנך ולבתי הקרן והריוח וזכיתי לבתי. תשו' הר"ם כפי ע"ד נ"ל דאף לפי דבריו לא זכו לא ראובן ולא בתו בט"ו ליטר' הללו שהרי [מה] שאמר שמעון אני רוצה שישא בני את בתך יכול להיות שהוא רוצה ואין זה תלוי בו אלא בדעת הבן תליא מלתא ואותן ט"ו ליטר' שטוען ראובן ששמעון נתן לו בתורת [נדוניא] לא מבעי' לראב"ע דאמר פ' אע"פ (כתובות נ"ד ע"ב) נתארמלה או נתגרשה מן האירוסין דלא גביא תוספת שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה דאזלי' בתר [אומדנא] דדעתי' אלא הכא אפי' רבנן מודו דפי' בהדי' לדוניא והא לא צריך אא"כ ישאנה וסבור היה שהיה בנו חפץ לקחתה ועתה שאין חפץ הדרי זוזי למרייהו ובין לר' נתן דאמר פ' נערה (כתובות מ"ז ע"א) כתב לה פירות כסות וכלים שיבואו עמה מבית אביה לבית בעלה ומתה זכה הבעל בדברים הללו בין לת"ק דאמר לא זכה הבעל התם הוא דפליגי כשנתארסה לפרש"י או כשכנסה אף לר"ת דאיכא למימר משום איחתוני הוא והא איחתוני אבל הא ליכא חיתון כלל לא אירוסין ונישואין ועוד הרי פי' להדי' לנדוניא וגילה דעתו שלא הי' חפץ אא"כ ישאנה [והרי אינו רוצה לשאנה וא"כ הדרי ט"ו ליטרא למרייהו והריוח נמי לא יקנה מה"ט כי לא נתכוין לזכות להם אא"כ ישאנה ואפי'] אם הי' מקנה להם הריוח בלא תנאי הו"ל דבר שלא בא לעולם ואין אדם מקנה דבר שלב"ל כדאמר פ' מי שמת (בבא בתרא קמ"ז ע"ב) שכ"מ שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פירות דקל זה לא אמר כלום והא ליתא לא בבריא ואפי' בקנין ולא בשכ"מ וא"כ לא זכו לא בנו של שמעון ובתו של ראובן לא במעות ולא בריוח וראובן נמי לא זכה בקרן שהרי שמעון לא הקנה לו בב"ד חשוב אם לא שישא בנו את בתו [יהי' מחילה] ואפי' אם אמר כן הואיל ולא הקנה לו בב"ד חשוב אסמכתא היא ולא קניא ובריוח נמי לא זכה ראובן דמאיזה טעם יזכה הא [אמרי'] פ' אלמנה (כתו' צ"ח ע"ב) כאן שנה רבי הכל לבעל המעות בדבר שאין לו קצבה וכיון דלא שינה ראובן בשליחתו ליכא למפרך כדפריך פ' הגוזל קמא (בבא קמא ק"ב ע"ב) גבי הנותן מעות לשלוחו לקח חטי' ולקח שעורי' אם הותירו הותירו לאמצע ופי' מי הודיעו לבעל חטי' שיקנה חטי' לבעל המעות ה"מ היכא דשני בשליחותי' כדמוכח כל ההלכה שם ואין להאריך ולהכי הכא דלא שני ליכא למפרך מי הודיעו לאותו שנתן הרבית שיקנה הרבית הבעל המעות ובעל המעות לא נתן [לראובן להלותם] למחצית שכר ולטול חצי הריוח לעצמו ונהי דאיהו נמי מסתמא לא נתרצה לטרוח בחנם אך לצורך הנערים י"ל שראובן יטול שכר טרחו מן הריוח כפועל בטל כההיא דפ' הגוזל בתרא (בבא קמא קט"ו ע"ב) שטף נהר חמורו וחמור חבירו והניח שלו והציל של חבירו אין לו אלא שכרו וכן פ' אלו מציאות (בבא מציעא ל' ע"ב) ה"נ שכר טרחו כפועל בטל יהיב ליה ולא יותר שהרי ראובן לא נתכוין מעיקרא לגוזלו דודאי אי גזלה מעיקרא משמעון ורוחח בהם [לא] יהיב ליה רווחא דכל הגזלני' משלמי' [כשעת] הגזילה אבל הא לא נתכוין לגזלו אך שליחותי' קא עביד וישבע ראובן כמה יש מן הריוח ויטול שכר טרחו כפועל בטל שמתבטל ממלאכתו כדשיימי בי תלתא ואומדי' כמה אדם רוצה ליטל לטפל בט"ו ליטר' ולהתבטל ממלאכתו כל זמן שהן בידו והמותר מן הריוח וכל הקרן יחזור לבעלים.
Q. B claims that he gave A fifteen pounds to lend it on interest for two years and then give the principal and the interest to B's son if he should consent to marry A's daughter. B's son, however, refused to marry A's daughter and B wants his money back. A claims that he had originally accepted B's money as a dowry for his daughter, that he had taken possession of the gift for her, and that the money, therefore, belongs to her.
A. A dowry gift becomes the property of the donee only if the marriage takes place. Therefore, neither A nor his daughter has ever gained title to B's money, and A must return the principal plus the interest to B. Even if B expressly stipulated that he will forfeit the 15 pounds if the marriage does not take place, such a stipulation is considered an Asmakhta and is not valid. B, however, must pay A for his trouble in managing B's investments.
SOURCES: Cr. 86; Pr. 285; Mord. B.B. 615; Agudah B.B. 198.