קד. יהי ד' עמו, שמואל קוראי שמו, וישא ברכה עד העולם ומן ה' ליהוי שלם החביב רבי שמואל אשר על החתום. נראה בעיני אע"פ שמתחלה היו שומרי' לפי הגולגולת אם דל אם עשיר מ"מ אחרי שכבר הוסבה השמירה לדין תורה כדאמר פ"ק דב"ב (ז' ע"ב) דמחשבי' לפי שבח ממון בתר השתא אזלי' ואם מתחלה שהיו גוים מושלים ומופקדי' על השומרי' שינו משפט יהודית לתת משפט אחד [לדל] ועשיר ופעמי' שהי' משני' אפי' מזה ככתוב מעבר עתה שהטילו [הדבר] עלינו לתת להם כך וכך ממון [תבאנה] לדין ואין לנו לשנות מדין של תורה דכל דבר התלוי בממון מחשבין לפי ממון ואין לומר כיון שהממון תחת שמירת עצמם שהיו שומרי' תחלה העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט דהא אין תלוי בזה שהרי מתחלה כשהיו שומרי' כל א' בעצמו עפ"י העירונים כמו שהי' מצוים אותם והיו שם נשים וקטנים בני נכסים הרבה שלא היו שומרים דלאו בני שמירה נינהו תרצו לומר מעתה שאף לפי ממון לא יתנן כיון דמעיקרא הוי פטורי' וא"ת אה"נ א"כ יציבא בארעא וגיורא בשמיא יש שיש לו נכסי' הרבה ולא יתן כלום ויש מי שאין לו וצריך לתן הרבה והעני מה יתן מה שאי לו ודבר זה דומה למדת סדום (סנהדרי' ק"ט ע"א) משאן דאית ליה תורא לירעי חד יומא ומאן דלית לי' לירעי' תרי יומי בשלמא כשהיו שומרי' בעצמם אין לתמוה כלל דהשתא השמירה לפי הגופים שהם בני שמירה נינהו וכך גוף העני יכול לשמור כמו גוף העשיר ואדרבא יותר בטוב ותדע שאין לתלות שמירה [כאן] לפי ממון להיכא דהשמירה לפי הגופי' דהא אמר בפ"ק דב"ב (ח' ע"א) הכל [לכריא] פתיא ואפי' לרבנן ואי נפקי בכלוזא רבנן לאו בני מיפק בכלוזא נינהו ולא מצו רבנן למימר כיון דאי נפקי בכלוזא היינו פטורי' גם עתה לא ניתן או אם התחילו למיפק בכלוזא ושוב נמלכו ושכרו שכירי לכריא פתיא לא מצו רבנן למימר סוף דינא כתחלת דינא אחרי שמתחלה כי נפקי בכלוזא היינו פטורי' גם עתה בסוף דינא כשהשכירו שכירי לא נסייע להם. ונראה בעיני דבר פשוט כמ"ש ומנהג דינא הוא בכל הקהילות שפעמים כי נפקי בכלוזא לשמור על השערים אז יחד עני ואביון ואיש תככים שוים בה ולא ניכר שוע לפני [דל] ופעמים אח"כ מתפשרי' בממון אז מטילי' היהודי' הדבר ביניהם לפי שבח ממון. מיהו אם ראובן טוען טענת ודאי ששמעון מסר אותם ושינה הסדר להציל [עצמו] בממון חבירו ושמעון אמר להד"מ ישבע שמעון שלא עשה זה ושלום מאיר בר' ברוך ז"ל ה"ה.
Q. At first all able-bodied men among the Jews, whether rich or poor, took their turn in guarding the gates and walls of the town in which they lived. A rich Jew would often be exempted from the duty by the town officials. Later, the Jewish community and the town officials agreed that the community pay a certain amount of money yearly to take the place of personal service. Must the rich and poor be taxed equally for this purpose? A. Although the payment of money takes the place of personal service, the burden of which was shared equally by the poor and the rich, the community should apportion the taxes (to pay for this service) among its members in proportion to their wealth. For the personal service was administered by Gentile town-officials whose acts did not conform to talmudic law, and who often released the rich altogether and put the burden on the poor. Now that the Jewish community has to pay in money for the guarding of the gates, the cost must be distributed justly, i. e. in accordance with talmudic law. Moreover, it became an accepted custom in all communities (tantamount to a law) that when the guarding of the gates is done by the Jews themselves, then every Jew must take his turn regardless of his financial standing. But when, occasionally, a community comes to an agreement with its city officials to pay a special tax in place of the personal service, this tax is apportioned among the members of the community in proportion to their wealth. SOURCES: Pr. 104; Mord. B. B. 475; Agudah B. B. 14. Cf. Moses Minz, Responsa 67b; Terumat Hadeshen 345.
קד. יהי ד' עמו, שמואל קוראי שמו, וישא ברכה עד העולם ומן ה' ליהוי שלם החביב רבי שמואל אשר על החתום. נראה בעיני אע"פ שמתחלה היו שומרי' לפי הגולגולת אם דל אם עשיר מ"מ אחרי שכבר הוסבה השמירה לדין תורה כדאמר פ"ק דב"ב (ז' ע"ב) דמחשבי' לפי שבח ממון בתר השתא אזלי' ואם מתחלה שהיו גוים מושלים ומופקדי' על השומרי' שינו משפט יהודית לתת משפט אחד [לדל] ועשיר ופעמי' שהי' משני' אפי' מזה ככתוב מעבר עתה שהטילו [הדבר] עלינו לתת להם כך וכך ממון [תבאנה] לדין ואין לנו לשנות מדין של תורה דכל דבר התלוי בממון מחשבין לפי ממון ואין לומר כיון שהממון תחת שמירת עצמם שהיו שומרי' תחלה העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט דהא אין תלוי בזה שהרי מתחלה כשהיו שומרי' כל א' בעצמו עפ"י העירונים כמו שהי' מצוים אותם והיו שם נשים וקטנים בני נכסים הרבה שלא היו שומרים דלאו בני שמירה נינהו תרצו לומר מעתה שאף לפי ממון לא יתנן כיון דמעיקרא הוי פטורי' וא"ת אה"נ א"כ יציבא בארעא וגיורא בשמיא יש שיש לו נכסי' הרבה ולא יתן כלום ויש מי שאין לו וצריך לתן הרבה והעני מה יתן מה שאי לו ודבר זה דומה למדת סדום (סנהדרי' ק"ט ע"א) משאן דאית ליה תורא לירעי חד יומא ומאן דלית לי' לירעי' תרי יומי בשלמא כשהיו שומרי' בעצמם אין לתמוה כלל דהשתא השמירה לפי הגופים שהם בני שמירה נינהו וכך גוף העני יכול לשמור כמו גוף העשיר ואדרבא יותר בטוב ותדע שאין לתלות שמירה [כאן] לפי ממון להיכא דהשמירה לפי הגופי' דהא אמר בפ"ק דב"ב (ח' ע"א) הכל [לכריא] פתיא ואפי' לרבנן ואי נפקי בכלוזא רבנן לאו בני מיפק בכלוזא נינהו ולא מצו רבנן למימר כיון דאי נפקי בכלוזא היינו פטורי' גם עתה לא ניתן או אם התחילו למיפק בכלוזא ושוב נמלכו ושכרו שכירי לכריא פתיא לא מצו רבנן למימר סוף דינא כתחלת דינא אחרי שמתחלה כי נפקי בכלוזא היינו פטורי' גם עתה בסוף דינא כשהשכירו שכירי לא נסייע להם. ונראה בעיני דבר פשוט כמ"ש ומנהג דינא הוא בכל הקהילות שפעמים כי נפקי בכלוזא לשמור על השערים אז יחד עני ואביון ואיש תככים שוים בה ולא ניכר שוע לפני [דל] ופעמים אח"כ מתפשרי' בממון אז מטילי' היהודי' הדבר ביניהם לפי שבח ממון. מיהו אם ראובן טוען טענת ודאי ששמעון מסר אותם ושינה הסדר להציל [עצמו] בממון חבירו ושמעון אמר להד"מ ישבע שמעון שלא עשה זה ושלום מאיר בר' ברוך ז"ל ה"ה.
Q. At first all able-bodied men among the Jews, whether rich or poor, took their turn in guarding the gates and walls of the town in which they lived. A rich Jew would often be exempted from the duty by the town officials. Later, the Jewish community and the town officials agreed that the community pay a certain amount of money yearly to take the place of personal service. Must the rich and poor be taxed equally for this purpose?
A. Although the payment of money takes the place of personal service, the burden of which was shared equally by the poor and the rich, the community should apportion the taxes (to pay for this service) among its members in proportion to their wealth. For the personal service was administered by Gentile town-officials whose acts did not conform to talmudic law, and who often released the rich altogether and put the burden on the poor. Now that the Jewish community has to pay in money for the guarding of the gates, the cost must be distributed justly, i. e. in accordance with talmudic law. Moreover, it became an accepted custom in all communities (tantamount to a law) that when the guarding of the gates is done by the Jews themselves, then every Jew must take his turn regardless of his financial standing. But when, occasionally, a community comes to an agreement with its city officials to pay a special tax in place of the personal service, this tax is apportioned among the members of the community in proportion to their wealth.
SOURCES: Pr. 104; Mord. B. B. 475; Agudah B. B. 14. Cf. Moses Minz, Responsa 67b; Terumat Hadeshen 345.