יהודה ועבר הירדן והגליל. ישאו תוף וחליל. על ירח כי נראה בעליל. מוכתר בנימוסי עטרת תפארת כליל. מושל בכל גליל. פלשת צור וצידן ומואב ייליל. דרך כוכב מיעקב וקם שבט פליל. רודה בכל עבר חיילים יגבר. מישרים דובר כנשר יעלה אבר. הוא השליט הוא המסביר סבר. אבי כל בני עבר. אלופי ומיועדי הר' חיים פלטיאל בר' יעקב אשר שאלת ושאילתך צויתי להעתיק לך מעבר הלז ודברים נכוחים בעיני כי דבר פשוט הוא שראובן פטור משמעון מאותן ה' זקוקין שהרי במצותו נתנם ואומ' לו בפי' הנך חייב לי ח' זקוקין מהם תפרע ה' זקוקין ואפילו אם לא אמר לו מהם תפרע ה' זקוקין והלך ראובן בראותו צרתו צרה ונתפשר בשבילו יכול לעכב בידו דמי הפשרה. ובשכבר שאלוני ממדב"ורק על דין כזה וגם ממקו' אחר נשאלתי על כיוצא בזה להשיב תשובה על אחד מהם שנתפש והיה לו דיי משלו וצוה שלא לפדותו משל עצמו. והשבתי שפודין אותו בעל כרחו והבאתי ראייה מדאמרינן פרק נערה (כתובות דף מח) האומר אם מת אל תקברוהו מנכסיו אין שומעין לו לא כל הימנו שיעשיר את בניו ויפול עצמו על הצבור ועוד ראייה מפ"ק דקידושין (דף יח) שיש בעברייה מה שאין בעברי וכו' עד ומפדין אותה בעל כרחה ומפ' תלמודא בע"כ של אב משום פגם משפחה ופריך אי הכי עברי נמי ניכפינהו לבני משפחה משום פגם משפחה ומשני הדר אזיל ומזבין נפשיה. וכי היכו דכופין את האב לפדות את בתו כ"ש דכופין את זה לפדות את עצמו כיון שיש לו סיפוק ואין לדחות שאני התם שהאב פשע במכירתה להכי כופין אותה דהאי דיחויא ליתא. שהרי עבד עברי היה לנו לכוף בני משפחה לפדותו לולא משום דחיישי' דילמא הדר אזיל ומזבין נפשיה ומפסיד לבני משפחה בכל יום ויום ואע"ג דהם לא פשעו במכירתו היינו כופין אותם לפדותו משום פגם משפחה אי לאו דחיישי' כדפי' א"כ היכא שנתפש בידי גוים לשבי ולביזה ולמשיסה דכולהו איתנהו ביה ומייסרין אותו במכה שאין לה קצבה כשאינו חפץ להתפשר פשיטא דפודין אותו בע"כ משום פגם משפחה ועוד הבאתי ראייה מדאמרי' פרק מציאת האשה (כתובות דף סז) יש לו ואינו רוצה להתפרנס נותנין לו לשם מתנה וחוזרין ונפרעין ממנו ופריך תו לא שקיל אמר רב פפא לאחר מיתה אלמא דאו לאו חששא דתו לא שקיל היינו נפרעין ממנו מחיים א"כ הכא נפרעין ממנו בחיים דליכא למיחש דילמא תו לא שקיל דהא תפיסה לאו כל יומא איתא כמו מזונות. ועוד מזונות אינם יכולין לתן לו בעל כרחו כי לא נוכל לכופו שיאכל משל אחרים ולהכי חיישי' דילמא תו לא שקיל אבל יכולין לתן מעות לשבאי בלא ידיעתו שיפטור אותו וקל להבין. אלמא דבשל מזונות לוקחין ממנו בע"כ ואפילו מחיים אי לאו משום חששא דילמא תו לא שקיל ואע"ג שהוא אוכל ושותה אך שהוא מסגף עצמו וחייו חיי צער כ"ש שכופין אותו לפדות עצמו מידי גוים משום פגם משפחה ושלא יטמא בידי גוים ואפי' המוכר קברו ודרך קברו אמרי' בפרק המוכר פירות (בבא בתרא דף ק) דבאין בני משפחה וקוברין אותו בע"כ דלוקח משום פגם משפחה והכי אמרי' בסוף פרק יש בכור (בכורות דף נב) כשהורישתו אשתו בית הקברות אמור רבנן לישקול דמי וליהדר משום פגם משפחה אע"ג דקסבר ירושת הבעל דאוריית' כ"ש בנדון זה שכופין אותו לפדות עצמו משום פגם משפחה:
Q. The bishop imprisoned B in order to extort money from him. B said to A: "You owe me eight marks, give five marks to the bishop". Meanwhile a rich Jew promised to speak to the bishop on B's behalf and assured B that he would thus effect his release. A, however, gave five marks to the bishop and B was released. Now B demands that A repay him the full eight marks. A. A is under no obligation to repay the five marks to B since he carried out a direct order to pay this amount to the bishop. Moreover, had A acted on his own initiative and ransomed B without being requested to do so, he would still have been entitled to reimbursement, for a Jew should be ransomed even against his express will, and may be charged with the expenses thus incurred. The promise of the rich man to speak to the bishop was of no consequence, since he did not offer to spend money on B's behalf. We know that mere words are of no avail. The Gentiles are not moved by words, only money affects them. Those who fall into their hands have no hope for deliverance save through the payment of ransom. This Responsum is addressed to Rabbi Haim Paltiel b. Jacob. SOURCES: Cr. 32–3; Tesh. Maim. to Nezikin, 17. Cf. Maharil, Responsa 78.
יהודה ועבר הירדן והגליל. ישאו תוף וחליל. על ירח כי נראה בעליל. מוכתר בנימוסי עטרת תפארת כליל. מושל בכל גליל. פלשת צור וצידן ומואב ייליל. דרך כוכב מיעקב וקם שבט פליל. רודה בכל עבר חיילים יגבר. מישרים דובר כנשר יעלה אבר. הוא השליט הוא המסביר סבר. אבי כל בני עבר. אלופי ומיועדי הר' חיים פלטיאל בר' יעקב אשר שאלת ושאילתך צויתי להעתיק לך מעבר הלז ודברים נכוחים בעיני כי דבר פשוט הוא שראובן פטור משמעון מאותן ה' זקוקין שהרי במצותו נתנם ואומ' לו בפי' הנך חייב לי ח' זקוקין מהם תפרע ה' זקוקין ואפילו אם לא אמר לו מהם תפרע ה' זקוקין והלך ראובן בראותו צרתו צרה ונתפשר בשבילו יכול לעכב בידו דמי הפשרה. ובשכבר שאלוני ממדב"ורק על דין כזה וגם ממקו' אחר נשאלתי על כיוצא בזה להשיב תשובה על אחד מהם שנתפש והיה לו דיי משלו וצוה שלא לפדותו משל עצמו. והשבתי שפודין אותו בעל כרחו והבאתי ראייה מדאמרינן פרק נערה (כתובות דף מח) האומר אם מת אל תקברוהו מנכסיו אין שומעין לו לא כל הימנו שיעשיר את בניו ויפול עצמו על הצבור ועוד ראייה מפ"ק דקידושין (דף יח) שיש בעברייה מה שאין בעברי וכו' עד ומפדין אותה בעל כרחה ומפ' תלמודא בע"כ של אב משום פגם משפחה ופריך אי הכי עברי נמי ניכפינהו לבני משפחה משום פגם משפחה ומשני הדר אזיל ומזבין נפשיה. וכי היכו דכופין את האב לפדות את בתו כ"ש דכופין את זה לפדות את עצמו כיון שיש לו סיפוק ואין לדחות שאני התם שהאב פשע במכירתה להכי כופין אותה דהאי דיחויא ליתא. שהרי עבד עברי היה לנו לכוף בני משפחה לפדותו לולא משום דחיישי' דילמא הדר אזיל ומזבין נפשיה ומפסיד לבני משפחה בכל יום ויום ואע"ג דהם לא פשעו במכירתו היינו כופין אותם לפדותו משום פגם משפחה אי לאו דחיישי' כדפי' א"כ היכא שנתפש בידי גוים לשבי ולביזה ולמשיסה דכולהו איתנהו ביה ומייסרין אותו במכה שאין לה קצבה כשאינו חפץ להתפשר פשיטא דפודין אותו בע"כ משום פגם משפחה ועוד הבאתי ראייה מדאמרי' פרק מציאת האשה (כתובות דף סז) יש לו ואינו רוצה להתפרנס נותנין לו לשם מתנה וחוזרין ונפרעין ממנו ופריך תו לא שקיל אמר רב פפא לאחר מיתה אלמא דאו לאו חששא דתו לא שקיל היינו נפרעין ממנו מחיים א"כ הכא נפרעין ממנו בחיים דליכא למיחש דילמא תו לא שקיל דהא תפיסה לאו כל יומא איתא כמו מזונות. ועוד מזונות אינם יכולין לתן לו בעל כרחו כי לא נוכל לכופו שיאכל משל אחרים ולהכי חיישי' דילמא תו לא שקיל אבל יכולין לתן מעות לשבאי בלא ידיעתו שיפטור אותו וקל להבין. אלמא דבשל מזונות לוקחין ממנו בע"כ ואפילו מחיים אי לאו משום חששא דילמא תו לא שקיל ואע"ג שהוא אוכל ושותה אך שהוא מסגף עצמו וחייו חיי צער כ"ש שכופין אותו לפדות עצמו מידי גוים משום פגם משפחה ושלא יטמא בידי גוים ואפי' המוכר קברו ודרך קברו אמרי' בפרק המוכר פירות (בבא בתרא דף ק) דבאין בני משפחה וקוברין אותו בע"כ דלוקח משום פגם משפחה והכי אמרי' בסוף פרק יש בכור (בכורות דף נב) כשהורישתו אשתו בית הקברות אמור רבנן לישקול דמי וליהדר משום פגם משפחה אע"ג דקסבר ירושת הבעל דאוריית' כ"ש בנדון זה שכופין אותו לפדות עצמו משום פגם משפחה:
Q. The bishop imprisoned B in order to extort money from him. B said to A: "You owe me eight marks, give five marks to the bishop". Meanwhile a rich Jew promised to speak to the bishop on B's behalf and assured B that he would thus effect his release. A, however, gave five marks to the bishop and B was released. Now B demands that A repay him the full eight marks.
A. A is under no obligation to repay the five marks to B since he carried out a direct order to pay this amount to the bishop. Moreover, had A acted on his own initiative and ransomed B without being requested to do so, he would still have been entitled to reimbursement, for a Jew should be ransomed even against his express will, and may be charged with the expenses thus incurred. The promise of the rich man to speak to the bishop was of no consequence, since he did not offer to spend money on B's behalf. We know that mere words are of no avail. The Gentiles are not moved by words, only money affects them. Those who fall into their hands have no hope for deliverance save through the payment of ransom.
This Responsum is addressed to Rabbi Haim Paltiel b. Jacob.
SOURCES: Cr. 32–3; Tesh. Maim. to Nezikin, 17. Cf. Maharil, Responsa 78.