Teshuvot Maharam · Berlin Edition, Part II, Chapter 165
1
שאלה. ראובן תובע לשמעון לדין כי אמר שאשתו הלותה לו חוב שהיה לה על לוי ואמרה ללוי בע"ח שלה ד' ליטרי' מעות שאתה חייב לי תנם לשמעון למחצית שכר ויהי' אחריות המעות הקרן והמחצית שכר על שמעון לפרוע לי וענה לוי אני פטור ממך ואמרה האשה כן ובמעמד שלשתן היו אלו התנאים ועלך דידך קא סמכה כשהניחה לוי לפטור ותקע לוי כפו לשמעון לתן ותקע שמעון כפו להשתעבד לה. ועוד אמר ובשביל האחריות שקבל שמעון על הקרן כלו וכחצי ריוח נתתי לך רשות לקבל תרנגולין דורנות מן הגוים והאשה נושאת ונותנת בתוך הבית ומשיב שמעון לראובן אשתך לקחה אותם מעות בלא ידיעתך והבריחה אותם ממך כי היתה יראה ממך והלותה אותם ללוי ואח"כ באה לגבות החוב מלוי ותבעה אותם המעות ממנו ולא היתה יכולה להוציא ממנו כי לא הי' לו מה לפרוע ואז בקשה ממני שהייתי לוקח החוב מלוי אולי הייתי מוציא מידו ואם הייתי יכול להוציא אז הייתי משועבד מן הקרן ומן חצי הריוח כאשר התניתה עמי אבל לא נשתעבדתי מעולם אם לא הי' נותן לי והוא לא נתן לי וכל אלו התנאי' היו שלא בפני לוי וגם העמיד שמעון ערבים לאשה שלא בפני לוי ואח"כ באו לפני לוי האשה ושמעון אחיה ואמרה האשה ללוי תן לשמעון אחי החוב שיש לי עליך ובמעמ"ש לא דברו מן התנאים כלום רק שאמרה לו תן לו וכשבא שמעון לתבוע החוב והמעות מלוי אמר לו לוי אין לי תן לי זמן ב"ד ד' שבועות אז חזר שמעון אצל אחותו וא"כל דברי לוי ואז אמרה לאחיה תן לו זמן ולואי שיתן לו אז והרויח לו זמן כאשר צותה אחותו ולקץ הימים הנודעים שאל שמעון מלוי פעם שנייה ועל פיה עשה הכל ולעולם אמר שמעון לאחותו איני רוצה להשתעבד לך אם לא שיתן לי לוי וכל פעם משיבה לו אחותו למה הי' לך להשתעבד אם לא הי' נותן לך ועוד טוען הבעל עכשיו אני חפץ מה שעשתה אשתי ולוי טוען כי לא הי' כי אם שליח בעלמא כדי להוציא מידו. עתה תבאר לנו אם התנאי תנאי הואיל שהתובע טוען על הנתבע שקבל עליו אחריות קרן כלו וחצי השכר וסבור שמותר לעשות כן הואיל שהרשה לו לקבל דורנות מן הגוים שיביאו לו והאפטרופוס שמנתה האשה הוא העיד כאשר טען הוא כי הי' במעמ"ש ועוד טען שהתנה והתרה בו כי לא יהי' מלוה מעות כי אם על משכנות ועבר ע"ז ונתן זמן ללוי.
Q. A summoned B, the brother of his wife L, to court. A claimed that his wife, L, who took part in managing his business, had transferred to her brother, B, a debt of four pounds of coins due her from C; that in B's presence L told C to pay his debt to B, and that the latter would be under obligation to repay to her that money as well as half of the profit he (B) would earn therewith; that L released C from obligation to her because B had undertaken to be responsible for the money; that C promised by solemn hand-clasp to repay his debt to B, and that the latter consequently promised L by solemn hand-clasp to repay her the money and half of his profit therefrom; and that L permitted B to retain for himself the chickens he might receive from his Gentile debtors as presents.*Cf. Hagahot Maimuniot, Constantinople edition, to Hilkot Malveh, chap. 9: אם המקבל לוקח עצמו הדורונות שמביאין הנוים כשבאים לפדות את משכנותיהן בהא נראה דסגי בשכר עמלו. Thus Gentile debtors used to bring presents to their creditors, when they came to redeem their pledges. B averred that L had stealthily taken the four pounds from A and had lent them to C; that she acted stealthily because she was afraid of her husband; that subsequently she encountered difficulty in collecting the money from C who had no money with which to repay her; that consequently she asked B to collect the money for her; that he, B, obligated himself to pay L the principal plus half the profit he might earn therewith, should he succeed in collecting the money from C; that his obligation to L was not to begin till C repaid his debt; and that C never paid him the money. B further claimed that he had not in C's presence provided L with sureties for the debt nor came to an agreement with her regarding the conditions of the transaction; but that L merely told C to repay his debt to B, without any further qualification; that when he subsequently came to demand the money from C, the latter asked him for an extension of the loan for four weeks; that L advised him to grant C that extension; that in all his dealings with C he consulted L and followed her instructions; that he reminded L repeatedly that his obligation toward her would not begin till C repay his debt, and that she invariably agreed with him. The trustee appointed by L confirmed (in her name) A's claims and denied those of B. The trustee further claimed that L had stipulated in her agreement with B that he invest her money only against pledges, and that B violated this agreement by granting C an extension. Does the granting of permission to the active partner to receive gifts from the prospective Gentile debtors legitimize the aforesaid seemingly usurious transaction (for the plaintiff thinks that such stipulation does legitimatize the transaction) according to which B was to be responsible for the entire principal and was also expected to share the profits with L? A. If L released C because B took over C's obligation and told L to release C, B's responsibility was that of a surety who guaranteed a loan at the time it was consumated, and was, therefore, responsible even if his act was not accompanied by a kinyan. But, if L merely told C to pay his debt to B, the latter is not responsible for the debt, even if he did not expressly stipulate the condition that his responsibility begin only after C had repaid his debt. Although L claims that B promised by solemn hand-clasp to go surety for C, since B denies this claim he is free from obligation and is not required to take an oath. Had B made such promise by solemn hand-clasp, we would compel him to carry out his promise. However, we impose no oath on a person who denies having promised by solemn hand-clasp, when such a person would be under no obligation to the alleged promisee if he truly made no promise by solemn hand-clasp. Therefore, if B take an oath to the effect that L did not release C because of B's promise, or that he, B, had expressly stipulated the condition that he was not to become obligated till C has repaid his debt, he would be free from obligation. B's alleged solemn hand-clasp, however, does not take the place of such oath. Since aside from that hand-clasp, B would have been under obligation to L if her other claims were true, such a hand-clasp does not take the place of a judicial oath administered while holding the Scroll of the Law. SOURCES: Am II, 165; Sinai VII (1943), 5–6, 53; Mordecai Hagadol, p. 361a.
2
תשובה. נראה דשמעון אינו יכול להתחייב ללאה אלא מדין ערב דמשתעבד איהו נמי משתעבד אם כדברי לאה שפטרתו לוי על אמונתו של שמעו שנכנס תחת לוי וא"ל לפטרו ללוי ושהוא יכנס במקומו בין יתן לוי בין לא יתן ול"ד לערב שלא בשעת מתן מעות דלא משתעבד בלא קנין שלא על אמונתו הלוהו ולאו עלי' דערב סמיך במידי אבל האי עלי' דידיה סמכה ופטרתו ללוי הלכך משתעבד מדין ערב קבלן ועדיף מיניה טפי ואפי' בלא קנין משתעבד כמו ערב בשעת מתן מעות הלכך לדברי לאה הוא חייב ולדברי עצמו פטור ול"מ לפי דבריו שהוא אומר התניתי שאם לא יתן לי לוי שאהיה פטור ממך אלא אפי' לא התנה עמה כלום ואפי' אמרה ללוי תן לשמעון מה שאתה חייב לי בסתם כיון דלא פטרה את לוי על סמך שמעון שמעון פטור ממנה אם לא נתן לו לוי דבמאי לשתעבד שלא בשעת מתן מעות בלא קנין לא מדין לוה ולא מדין ערב כיון דלא פטרה את לוי בהבטחתו ואף אם היא אומרת תקע לי כפו להיות ערב של לוי והוא כופר ואומר להד"ם כיון דאלו לא הי' תוקע כפו לא הי' משתעבד ולא מתחייב כדפי' כי אמרה תקע כפו לא בעי אשתבועי כיון דאיהו אמר להד"ם דניהו דאי הוי מודה שתקע כפו כפינן לי' לקיים כמו שיש בידי תשו' שכבר כתבתי לקיים כל מה שתקע כפו מ"מ כי אמר לא תקעתי כפי לא נתקנה שבועת היסת על ממון שלא נתחייב לו אלא בתקיעת כף כיון דאיהו טעין לא תקעתי כפי וכ"כ הגאון אבל לפי טענותיהם שאומרי' שפטרה את לוי על הבטחתו הי' חייב אם כדבריה ואם כדבריו טור הלכך או ישבע שלא פטרה את לוי על הבטחתו ויפטר או ישבע שהתנה עמה בהדי' שאם לא יתן לו לוי שלא יתן לה כלום ואין לומר כיון דלפי דבריה כבר תקע לה כף לקיים ולא יצטרך לעשות שבועה אחרת דתקיעת כף שבועה היא דהא ליתא כיון דבלא תקיעת כף הוא חייב אם כדבריה בשביל ת"כ לא מפטר משבועה בנקיטת חפץ כדמשמע בריש שבועת הדיינים דהאי דיינא דאשבע שלא בנקיטת חפץ נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר ותו לא מידי.
שאלה. ראובן תובע לשמעון לדין כי אמר שאשתו הלותה לו חוב שהיה לה על לוי ואמרה ללוי בע"ח שלה ד' ליטרי' מעות שאתה חייב לי תנם לשמעון למחצית שכר ויהי' אחריות המעות הקרן והמחצית שכר על שמעון לפרוע לי וענה לוי אני פטור ממך ואמרה האשה כן ובמעמד שלשתן היו אלו התנאים ועלך דידך קא סמכה כשהניחה לוי לפטור ותקע לוי כפו לשמעון לתן ותקע שמעון כפו להשתעבד לה. ועוד אמר ובשביל האחריות שקבל שמעון על הקרן כלו וכחצי ריוח נתתי לך רשות לקבל תרנגולין דורנות מן הגוים והאשה נושאת ונותנת בתוך הבית ומשיב שמעון לראובן אשתך לקחה אותם מעות בלא ידיעתך והבריחה אותם ממך כי היתה יראה ממך והלותה אותם ללוי ואח"כ באה לגבות החוב מלוי ותבעה אותם המעות ממנו ולא היתה יכולה להוציא ממנו כי לא הי' לו מה לפרוע ואז בקשה ממני שהייתי לוקח החוב מלוי אולי הייתי מוציא מידו ואם הייתי יכול להוציא אז הייתי משועבד מן הקרן ומן חצי הריוח כאשר התניתה עמי אבל לא נשתעבדתי מעולם אם לא הי' נותן לי והוא לא נתן לי וכל אלו התנאי' היו שלא בפני לוי וגם העמיד שמעון ערבים לאשה שלא בפני לוי ואח"כ באו לפני לוי האשה ושמעון אחיה ואמרה האשה ללוי תן לשמעון אחי החוב שיש לי עליך ובמעמ"ש לא דברו מן התנאים כלום רק שאמרה לו תן לו וכשבא שמעון לתבוע החוב והמעות מלוי אמר לו לוי אין לי תן לי זמן ב"ד ד' שבועות אז חזר שמעון אצל אחותו וא"כל דברי לוי ואז אמרה לאחיה תן לו זמן ולואי שיתן לו אז והרויח לו זמן כאשר צותה אחותו ולקץ הימים הנודעים שאל שמעון מלוי פעם שנייה ועל פיה עשה הכל ולעולם אמר שמעון לאחותו איני רוצה להשתעבד לך אם לא שיתן לי לוי וכל פעם משיבה לו אחותו למה הי' לך להשתעבד אם לא הי' נותן לך ועוד טוען הבעל עכשיו אני חפץ מה שעשתה אשתי ולוי טוען כי לא הי' כי אם שליח בעלמא כדי להוציא מידו. עתה תבאר לנו אם התנאי תנאי הואיל שהתובע טוען על הנתבע שקבל עליו אחריות קרן כלו וחצי השכר וסבור שמותר לעשות כן הואיל שהרשה לו לקבל דורנות מן הגוים שיביאו לו והאפטרופוס שמנתה האשה הוא העיד כאשר טען הוא כי הי' במעמ"ש ועוד טען שהתנה והתרה בו כי לא יהי' מלוה מעות כי אם על משכנות ועבר ע"ז ונתן זמן ללוי.
Q. A summoned B, the brother of his wife L, to court. A claimed that his wife, L, who took part in managing his business, had transferred to her brother, B, a debt of four pounds of coins due her from C; that in B's presence L told C to pay his debt to B, and that the latter would be under obligation to repay to her that money as well as half of the profit he (B) would earn therewith; that L released C from obligation to her because B had undertaken to be responsible for the money; that C promised by solemn hand-clasp to repay his debt to B, and that the latter consequently promised L by solemn hand-clasp to repay her the money and half of his profit therefrom; and that L permitted B to retain for himself the chickens he might receive from his Gentile debtors as presents.*Cf. Hagahot Maimuniot, Constantinople edition, to Hilkot Malveh, chap. 9: אם המקבל לוקח עצמו הדורונות שמביאין הנוים כשבאים לפדות את משכנותיהן בהא נראה דסגי בשכר עמלו. Thus Gentile debtors used to bring presents to their creditors, when they came to redeem their pledges.
B averred that L had stealthily taken the four pounds from A and had lent them to C; that she acted stealthily because she was afraid of her husband; that subsequently she encountered difficulty in collecting the money from C who had no money with which to repay her; that consequently she asked B to collect the money for her; that he, B, obligated himself to pay L the principal plus half the profit he might earn therewith, should he succeed in collecting the money from C; that his obligation to L was not to begin till C repaid his debt; and that C never paid him the money. B further claimed that he had not in C's presence provided L with sureties for the debt nor came to an agreement with her regarding the conditions of the transaction; but that L merely told C to repay his debt to B, without any further qualification; that when he subsequently came to demand the money from C, the latter asked him for an extension of the loan for four weeks; that L advised him to grant C that extension; that in all his dealings with C he consulted L and followed her instructions; that he reminded L repeatedly that his obligation toward her would not begin till C repay his debt, and that she invariably agreed with him.
The trustee appointed by L confirmed (in her name) A's claims and denied those of B. The trustee further claimed that L had stipulated in her agreement with B that he invest her money only against pledges, and that B violated this agreement by granting C an extension. Does the granting of permission to the active partner to receive gifts from the prospective Gentile debtors legitimize the aforesaid seemingly usurious transaction (for the plaintiff thinks that such stipulation does legitimatize the transaction) according to which B was to be responsible for the entire principal and was also expected to share the profits with L?
A. If L released C because B took over C's obligation and told L to release C, B's responsibility was that of a surety who guaranteed a loan at the time it was consumated, and was, therefore, responsible even if his act was not accompanied by a kinyan. But, if L merely told C to pay his debt to B, the latter is not responsible for the debt, even if he did not expressly stipulate the condition that his responsibility begin only after C had repaid his debt. Although L claims that B promised by solemn hand-clasp to go surety for C, since B denies this claim he is free from obligation and is not required to take an oath. Had B made such promise by solemn hand-clasp, we would compel him to carry out his promise. However, we impose no oath on a person who denies having promised by solemn hand-clasp, when such a person would be under no obligation to the alleged promisee if he truly made no promise by solemn hand-clasp. Therefore, if B take an oath to the effect that L did not release C because of B's promise, or that he, B, had expressly stipulated the condition that he was not to become obligated till C has repaid his debt, he would be free from obligation. B's alleged solemn hand-clasp, however, does not take the place of such oath. Since aside from that hand-clasp, B would have been under obligation to L if her other claims were true, such a hand-clasp does not take the place of a judicial oath administered while holding the Scroll of the Law.
SOURCES: Am II, 165; Sinai VII (1943), 5–6, 53; Mordecai Hagadol, p. 361a.
תשובה. נראה דשמעון אינו יכול להתחייב ללאה אלא מדין ערב דמשתעבד איהו נמי משתעבד אם כדברי לאה שפטרתו לוי על אמונתו של שמעו שנכנס תחת לוי וא"ל לפטרו ללוי ושהוא יכנס במקומו בין יתן לוי בין לא יתן ול"ד לערב שלא בשעת מתן מעות דלא משתעבד בלא קנין שלא על אמונתו הלוהו ולאו עלי' דערב סמיך במידי אבל האי עלי' דידיה סמכה ופטרתו ללוי הלכך משתעבד מדין ערב קבלן ועדיף מיניה טפי ואפי' בלא קנין משתעבד כמו ערב בשעת מתן מעות הלכך לדברי לאה הוא חייב ולדברי עצמו פטור ול"מ לפי דבריו שהוא אומר התניתי שאם לא יתן לי לוי שאהיה פטור ממך אלא אפי' לא התנה עמה כלום ואפי' אמרה ללוי תן לשמעון מה שאתה חייב לי בסתם כיון דלא פטרה את לוי על סמך שמעון שמעון פטור ממנה אם לא נתן לו לוי דבמאי לשתעבד שלא בשעת מתן מעות בלא קנין לא מדין לוה ולא מדין ערב כיון דלא פטרה את לוי בהבטחתו ואף אם היא אומרת תקע לי כפו להיות ערב של לוי והוא כופר ואומר להד"ם כיון דאלו לא הי' תוקע כפו לא הי' משתעבד ולא מתחייב כדפי' כי אמרה תקע כפו לא בעי אשתבועי כיון דאיהו אמר להד"ם דניהו דאי הוי מודה שתקע כפו כפינן לי' לקיים כמו שיש בידי תשו' שכבר כתבתי לקיים כל מה שתקע כפו מ"מ כי אמר לא תקעתי כפי לא נתקנה שבועת היסת על ממון שלא נתחייב לו אלא בתקיעת כף כיון דאיהו טעין לא תקעתי כפי וכ"כ הגאון אבל לפי טענותיהם שאומרי' שפטרה את לוי על הבטחתו הי' חייב אם כדבריה ואם כדבריו טור הלכך או ישבע שלא פטרה את לוי על הבטחתו ויפטר או ישבע שהתנה עמה בהדי' שאם לא יתן לו לוי שלא יתן לה כלום ואין לומר כיון דלפי דבריה כבר תקע לה כף לקיים ולא יצטרך לעשות שבועה אחרת דתקיעת כף שבועה היא דהא ליתא כיון דבלא תקיעת כף הוא חייב אם כדבריה בשביל ת"כ לא מפטר משבועה בנקיטת חפץ כדמשמע בריש שבועת הדיינים דהאי דיינא דאשבע שלא בנקיטת חפץ נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר ותו לא מידי.