Teshuvot Maharam · Berlin Edition, Part II, Chapter 164
1
שאלה על רוב שלום יתענגו וארחות חיים ישיגו אחי ורעי הרשומים כנפש אשר על החתום הבא להשיב בקצרה הנראה בעיני כי נראה דל"מ אם יש עדי' ששמעון העמיד לראובן ערב בשביל מעותיו דאז מוכחא מלתא שלא נתנם לו ראובן במתנה גמורה דאי נתנם לו לא הי' מעמיד לו שמעון ערב ומשוי נפשי' עבד לוה לאיש מלוה ואע"ג דאמרי' בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא ל' ע"ב) עביד אינש דזבין דיניה ה"מ מידי דליתי' גבי' כגון ההוא דחזקת הבתים שאותו אחר הי' מחזיק בקרקע ולהכי א"ל להא זיל זבני' ניהלי' דעבד איניש דזבין דיניה להוציא שלו מיד אחר המחזיק כדי שלא יצטרך לדון ולערער להשקיט מעליו דברי ריבות אבל בנדון זה שמעון הי' מחזיק בממון אם איתא כמו שהוא אומר שנתן לו במתנה למה העמיד לראובן ערב בקנין כדין ערב שלא בשעת מתן מעות לימא מעיקרא שלי הוא שנתת לי במתנה ולא לשוי' נפשי' עבד לוה לאיש מלוה ועוד למה פרע לו מקצת מעות וגדולה מזו תני' בפ' בתרא דכתובות (ק"י ע"א) מי שהוציא שט"ח על חבירו והלה מוציא שמכר לו את השדה אדמון אומר יכול הוא שיאמר אלו הייתי חייב לך הי' לך לפרע את שלך כשמכרת לי השדה וחכ"א כו' ואמרי' בגמ' באתרא דיהבי זוזי וכתבי שטרא כ"ע ל"פ דמצי א"ל הי' לך לפרע את שלך כשמכרת לי השדה אלמא אע"ג דכשקבל ממנו המעות קבלם אדעתא למכתב ליה שטרא בתר דקבלינהו ואחזור בזוזי הול"ל לא כתיבנא לך שטרא אלא הריני מחזיק במעות בשביל מעותי שאתה חייב לי בשטר כ"ש הכא ידי שמעון לאו אסורות היו ולא לנחושתים הוגשו מי דחקו להעמיד לו ערב אלא ודאי מוכחא מלתא שלם נתנם לו ראובן ולא זו בלבד שיש לראובן עדים כדבריו שהעמיד לו שמעון ערב עבור מעותיו דלאו כל כמיניה דשמעון לומר לפנים משורת הדין עשיתי אלא אפילו אין לראובן עדים שהעמיד לו שמען ערב לא מהימן שמעון בטענתיה במגו דאי בעי אמר לא העמדתי לו ערב ולא הודיתי לו מעולם דמגו במקום עדים הוא דאנן סהדי שאינו אמת מה שהוא טוען לפנים משורת הדין עשיתי שהעמדתי לו ערב דאם איתא דיהבי' לי' לא הוי מוקי ערבא עליהו ומגו במקום עדים לא אמרי' כמ"ש ר"ח ור"ת בספ"ק דגיטין (י"ד ע"א) גבי הנהו גינאי דעבדו חושבנא בהדי הדדי פשו ה' אסתרי גבי חד מיניהו א"ל יהבינהו למרי דארעא וקנו מיני' לסוף עבד חושבנא בין דיליה לנפשי' לא פש גבי' ולא מידי וכו' עד קנין בטעות חוזר ופר"ח ור"ת כגון שהי' חביריו מודי' לו דודאי טעה א"נ בעדות ברורה דידעי דלא פש גביה מידי אבל בע"א לא מהימן לומר טעיי במגו דאי בעי אמר אח"כ פרעתי וראייתם מדאמ' פ' שבועת הדייני' (ל"ח ע"ב) מנה לי בידך א"ל הן למחר א"ל תנהו לי אין לך בידי ייב ומפרש טעמא בפ"ק דב"ב (ו' ע"א) דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ואמאי לא מהימן לומר לו אין לך בידי שטעיתי שהייתי סבור להיות חייב ואיני חייב כלום במגו דאי בעי אמר פרעתי אלא ודאי מגו במקום עדי' לא אמרי' דאנן סהדי דכל המודה דבר לחבירו מרישא מידק דייק אם חייב לו אם לאו ולא הוי מודה לי' אי לא הוי חייב לי' בודאי כ"ש הכא אנן סהדי אם נתנן לו לא הי' חוזר ומעמיד ערב עליהם וגם לא הי' פורע לו מקצתם כאשר עשה.
Q. When A demanded of B the return of the money he had given him, B repaid part of it and provided A with a surety for the rest. The fact that B provided A with a surety is attested to by witnesses. Now, however, B claims that this money was originally given to him by A not as a loan but as an outright gift, that consequently he owes nothing to A, and that when he provided A with a surety he acted "inside the line of justice." A. The testimony of the witnesses to the effect that B provided A with a surety, is convincing proof that A had given the money to B as a loan. Although a person will sometimes buy what by law belongs to him in order to avoid litigation, this principle applies only when the rightful owner is not in possession of the disputed property, while in our case B was in possession of the money. Moreover, even if there were no such witnesses, we would have put no credence in B's assertion that he provided A with a surety only because he acted "inside the line of justice." For the principle of Miggo — that we ought to believe B's present statement since, were he inclined to lie, he could have denied altogether having provided A with a surety — does not apply to this case, since we are thoroughly convinced that had B not owed the money to A, he would not have repaid part of it. SOURCES: Cr. 166; Am II, 164.
שאלה על רוב שלום יתענגו וארחות חיים ישיגו אחי ורעי הרשומים כנפש אשר על החתום הבא להשיב בקצרה הנראה בעיני כי נראה דל"מ אם יש עדי' ששמעון העמיד לראובן ערב בשביל מעותיו דאז מוכחא מלתא שלא נתנם לו ראובן במתנה גמורה דאי נתנם לו לא הי' מעמיד לו שמעון ערב ומשוי נפשי' עבד לוה לאיש מלוה ואע"ג דאמרי' בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא ל' ע"ב) עביד אינש דזבין דיניה ה"מ מידי דליתי' גבי' כגון ההוא דחזקת הבתים שאותו אחר הי' מחזיק בקרקע ולהכי א"ל להא זיל זבני' ניהלי' דעבד איניש דזבין דיניה להוציא שלו מיד אחר המחזיק כדי שלא יצטרך לדון ולערער להשקיט מעליו דברי ריבות אבל בנדון זה שמעון הי' מחזיק בממון אם איתא כמו שהוא אומר שנתן לו במתנה למה העמיד לראובן ערב בקנין כדין ערב שלא בשעת מתן מעות לימא מעיקרא שלי הוא שנתת לי במתנה ולא לשוי' נפשי' עבד לוה לאיש מלוה ועוד למה פרע לו מקצת מעות וגדולה מזו תני' בפ' בתרא דכתובות (ק"י ע"א) מי שהוציא שט"ח על חבירו והלה מוציא שמכר לו את השדה אדמון אומר יכול הוא שיאמר אלו הייתי חייב לך הי' לך לפרע את שלך כשמכרת לי השדה וחכ"א כו' ואמרי' בגמ' באתרא דיהבי זוזי וכתבי שטרא כ"ע ל"פ דמצי א"ל הי' לך לפרע את שלך כשמכרת לי השדה אלמא אע"ג דכשקבל ממנו המעות קבלם אדעתא למכתב ליה שטרא בתר דקבלינהו ואחזור בזוזי הול"ל לא כתיבנא לך שטרא אלא הריני מחזיק במעות בשביל מעותי שאתה חייב לי בשטר כ"ש הכא ידי שמעון לאו אסורות היו ולא לנחושתים הוגשו מי דחקו להעמיד לו ערב אלא ודאי מוכחא מלתא שלם נתנם לו ראובן ולא זו בלבד שיש לראובן עדים כדבריו שהעמיד לו שמעון ערב עבור מעותיו דלאו כל כמיניה דשמעון לומר לפנים משורת הדין עשיתי אלא אפילו אין לראובן עדים שהעמיד לו שמען ערב לא מהימן שמעון בטענתיה במגו דאי בעי אמר לא העמדתי לו ערב ולא הודיתי לו מעולם דמגו במקום עדים הוא דאנן סהדי שאינו אמת מה שהוא טוען לפנים משורת הדין עשיתי שהעמדתי לו ערב דאם איתא דיהבי' לי' לא הוי מוקי ערבא עליהו ומגו במקום עדים לא אמרי' כמ"ש ר"ח ור"ת בספ"ק דגיטין (י"ד ע"א) גבי הנהו גינאי דעבדו חושבנא בהדי הדדי פשו ה' אסתרי גבי חד מיניהו א"ל יהבינהו למרי דארעא וקנו מיני' לסוף עבד חושבנא בין דיליה לנפשי' לא פש גבי' ולא מידי וכו' עד קנין בטעות חוזר ופר"ח ור"ת כגון שהי' חביריו מודי' לו דודאי טעה א"נ בעדות ברורה דידעי דלא פש גביה מידי אבל בע"א לא מהימן לומר טעיי במגו דאי בעי אמר אח"כ פרעתי וראייתם מדאמ' פ' שבועת הדייני' (ל"ח ע"ב) מנה לי בידך א"ל הן למחר א"ל תנהו לי אין לך בידי ייב ומפרש טעמא בפ"ק דב"ב (ו' ע"א) דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ואמאי לא מהימן לומר לו אין לך בידי שטעיתי שהייתי סבור להיות חייב ואיני חייב כלום במגו דאי בעי אמר פרעתי אלא ודאי מגו במקום עדי' לא אמרי' דאנן סהדי דכל המודה דבר לחבירו מרישא מידק דייק אם חייב לו אם לאו ולא הוי מודה לי' אי לא הוי חייב לי' בודאי כ"ש הכא אנן סהדי אם נתנן לו לא הי' חוזר ומעמיד ערב עליהם וגם לא הי' פורע לו מקצתם כאשר עשה.
Q. When A demanded of B the return of the money he had given him, B repaid part of it and provided A with a surety for the rest. The fact that B provided A with a surety is attested to by witnesses. Now, however, B claims that this money was originally given to him by A not as a loan but as an outright gift, that consequently he owes nothing to A, and that when he provided A with a surety he acted "inside the line of justice."
A. The testimony of the witnesses to the effect that B provided A with a surety, is convincing proof that A had given the money to B as a loan. Although a person will sometimes buy what by law belongs to him in order to avoid litigation, this principle applies only when the rightful owner is not in possession of the disputed property, while in our case B was in possession of the money. Moreover, even if there were no such witnesses, we would have put no credence in B's assertion that he provided A with a surety only because he acted "inside the line of justice." For the principle of Miggo — that we ought to believe B's present statement since, were he inclined to lie, he could have denied altogether having provided A with a surety — does not apply to this case, since we are thoroughly convinced that had B not owed the money to A, he would not have repaid part of it.
SOURCES: Cr. 166; Am II, 164.