דפוס ברלין, שער ב 33

שאלה. אלופינו ומורינו קצינינו ועטרת ראשינו מאורינו ה"ר מאיר אשרי לדור שאתה מנהיגו לפי שאין הדור יתום שאתה בתוכו שרוי כי בצלך תוככו ובנתיב יושר תדריכו ומעקלקלות תיישירו ותאיר מחשכו בפתח דבריך המאירים ומורים לכל שומעיהם ואשרי עבדיך העומדי' לפניך ורואי פניך שהם ישישו כרואי פני השכינה והוא יברכך בברכת כהנים כחשק נפש הנרשמים בתכל המלה נחנו חתומי מטה הובררנו להיות מקבלי טענות מראובן ואלמנה אחת שכך הי' מעשה שראובן חלה וכדקציר ורמי על ערסי' אמר לזוגתו הנה חלותי בוא ונעשה בינינו תנאי שיועיל לנשמתינו והתנו ביניהם שאם ימות ראובן קודם לזוגתו שתתן היא ג' זקוקי' כסף צרוף ובגדיו לצדקה בכל מקום שירצה ויבאר לתתם ונתרצית היא בדבר והיא אמרה לבעלה גם אתה תתרצה לי לתת ו' זקוקי' ובגדי עבור נשמתי אם ח"ו אמות תחלה קודם שתמות לכל מקום שארצה ונתרצה לה וקיימו אלו התנאים בקנין גמור ושריר ובעדים ובפנינו חתומי מטה העידו ונתרפא הבעל מחליו ולאחר זמן חלתה האשה אשת ראובן חולי גדול ומתה ולא הי' לו לראובן בנים ממנה ועתה באה האלמנה שהיתה אמה של אשת ראובן שמתה וטענה בפנינו חתומי מטה דעו ששמעתי צואת בתי שצותה בחליה שיתן אותן הו' זקוקי' ובגדיה למקום שארצה אני אמה ולא היו עדי' על הצואה כך אמרה האלמנה ועתה האלמנה תובעת מן הבעל אותן ו' זקוקי' לתתם למקום צואת בתה והבעל אומר אמת שנדרתי הו' זקוקי' ובגדי אשתי לתתם עבור נשמתה של זוגתי וכשמתה זוגתי אמרתי לה למה אינך מבארת למי אתן הכסף והבגדי' אחרי מותך והשיבה לי הלא אתה צריך לתת מאותן ו' זקוקי' ב' זקוקי' לבית הקברות או לעשות חומה או להוליך עפר וגם צותה לי לתת חצי זקוק לחולים והמותר לתת לקרוביה הצריכי' וכך היתה צואתה לחלק הכסף והבגדי' וגם לבעל לא היה לו עדי' שצותה לו כך ואמר הבעל בפנינו שיעשה צואת זוגתו ועל הבגדי' שתבעה האלמנה מן הבעל השיב הבעל את לקחת כל הגדיה ולא נשאר בידי רק פלישן אחד והבעל תובע מן האלמנה ז' טבעות של הב שהיו של זוגתו והוא טוען שלקחתן האלמנה חמותו אחרי מות בתה לקחה ג' וממקום אחר לקחה ד' טבעות וב' בתי הנפש של כסף וב' זהובי' קולניא ומה שהי' בכיסה של בתה הכל לקחה והאלמנה השיבה אם לקחתי שום דבר משלך החזרתי לך ואין בידי כלום משלך. ועל אודות הקבורה תובעל האלמנה מן ראובן שהוציאה כדי להוליכה למקום אחר להקבר שם והשיב הבעל אני הוצאתי משלי לארון ולתכריכי' ואת הולכת המת למקום אחר שלא מדעתי ולא אמרת לי שהיית רוצה להוליך המת למקום אחר לפי שיש בית הקברות בעירינו ובדעתי הי' לקוברה בעירינו ולא להוליכ' למקום אחר ואפי' היתה מוליכה למקו' אחר הייתי מוליכ' בהוצאה מועטת ולא לבזבז בשביל קרובי המת שהלכו עמו והאלמנה אמרה לא כי אלא אתה ידעת בבירור שהייתי רוצה להוליכה למקום אחר להקבר ומדעתך הולכתיה למקום אחר כאשר אברר ע"פ מלמדשלך אם ישאלהו ע"פ החרם ונשאל למלמד ע"פ החרם היאך הי' הדבר ואמר לנו המלמד שהבעל אמר לו אם הייתי יכול לצאת מביתי הייתי הולך אני עם המת רצונך ללכת עם המת והשיב המלמד כן אני הולך והלך המלמד עם המת מדעתו של בעל. וביום השלישי שטענו אלו הטענות הוסיפה האלמנה וטענה שמחמת שנאה ששנא הבעל את בתה לא צותה לו הצואה אלא לה והבעל וען להד"ם כי לא שנאתיה ולא שנאתני מעולם כי בכל עניני קרוב נתקרבה לי סמוך למיתתה ועוד טענה האלמנה ואמרה שחלקה בגדי בתה למקום שצותה בתה ועוד טען הבעל שהוא התרה לאלמנה חמותו לפני עדי' ואמר אל תחלקי בגדי זוגתי לשום בריה בעולם שלא מדעתי ואח"כ מצא הבעל קצת הבגדים ביד מי שנתנה לו כשחלקה הבגדי'. ועתה אתה ברוך השם אלופינו וקצינינו האר עינינו ותבאר לנו באר היטב על מי מוטל לקיים הצואה ללק הבגדים אי על הבעל או על האלמנה ותכתוב לנו הפסק מעבר לאלו הטענות בקלף זה. שמואל בר אליעזר הכהן תמ"ך ב"ה קלונימוס בר' אשר זל"ע נחמן בר' נתן תמב"ה.

Q. We, the undersigned, were chosen as examiners and recorders of the claims of A and the widow L. Consequently, witnesses have testified before us: a) that when A was ill he asked his wife, R, to agree to an arrangement that would bring solace to their souls; b) that A and R, therefore, made a legally binding arrangement in their presence, to the effect that if A died first R would give three marks and A's clothes to a charity stipulated by him; and if R died first A would give six marks and R's clothes to a charity stipulated by her; and c) that subsequently A recovered from his illness, but R became critically ill and died of her illness. R's mother, L, came before us and claimed that, before her death, R appointed her (L) trustee of the six marks and the clothes, and that she asked her to distribute the same to any charity she saw fit. L, therefore, demanded the six marks and R's clothes from A. A on the other hand, claimed that he asked his wife before her death why she had not stipulated the recipients of this charity, and in reply she authorized him to spend two marks on the cemetery, either for the purpose of constructing a wall or for obtaining sand; to give half a mark for the sick, and to give the rest to R's needy relatives. Neither L nor A have any witnesses to support their assertions. Regarding the garments demanded by L, A claimed that L had already taken away all of R's clothes with the exception of one cloak. A demanded that L return to him his wife's seven gold rings, the two pieces of silver jewelry, the two Cologne gulden, and the money that was in R's pocket, which L had taken. L averred that she had returned to A everything that belonged to him. L further demanded that A pay her the expenses she incurred in transporting her daughter's body to another place for burial. A averred that he had paid for the casket and the shrouds; that L had transported R's body without his knowledge and consent; that he had intended to bury her in our town since there was a cemetery in our town; and that L had incurred unnecessary expenses in having R's relatives accompany the body to the place of burial. L, on the other hand, claimed that A had known of her intentions to transport her daughter to another town for burial, that A had consented to it, and that she could prove the truth of these contentions through the testimony of A's tutor, should the latter be forced to testify by a herem. A's tutor was summoned before us and testified to the following facts: A told him that he, A, would have accompanied his wife's body to the place of burial were he able to leave the house; he asked the tutor whether he was willing to take his place; the tutor agreed and accompanied the hearse as instructed. Three days after the claims in question were placed before us, L further claimed that A had been at odds with her daughter and, therefore, the latter did not entrust to him the charity money, and preferred that L distribute it. A denied this claim asserting that there was never any enmity between him and his wife, and that, on the contrary, she became very affectionate toward him during her illness and tried to show this affection in many ways. L also claimed that she had already distributed R's clothes in accordance with the latter's instructions; while A claimed to have warned L not to give anything away without his consent. A discovered some of the garments distributed by L in the hands of the recipients. Please explain in detail who is to be entrusted with the distribution of the charity money, and please write your answer on the reverse side of this parchment. Signed: Samuel b. Eliezer haKohen; Kalonymus b. Asher; Nahman b. Nathan.
A. If L claims that A was present when her daughter appointed her the distributor of the money and the clothes, A must take cognizance of her claims and must take an oath denying such claims. After taking such an oath, A will have to give to charity in the presence of witnesses the six marks and the clothes still in his possession. But, if L admits that A was not present at the time she was thus appointed distributor of the money and the clothes, A is under no obligation to L and must proceed to give them to charity in the presence of witnesses. L., on the other hand, must take an oath to the effect that she did not take anything belonging to A, that she has distributed R's clothes in accordance with the latter's instructions, and be free from obligation. As to the expenses of R's funeral, if some of R's relatives, or some of A's relatives, had been transported and buried in the cemetery to which R's body was transported, A was under obligation to bury R in that cemetery, since a husband is obliged to bury his wife with all the honor and dignity customary in her family, or in his family, whichever be the greater. Therefore, A must pay L the expenses she incurred in the burial of her daughter, and must also repay all loans extended to L for that purpose. Moreover, even if no relatives of A or R were ever buried in this cemetery, since A sent his tutor to participate in the funeral, he thus gave his consent to the proceedings and must pay the expenses thereof. The amount of such expenses are to be attested to by L under oath. However, A is responsible only for the expenses strictly necessary for the funeral, but not for any unnecessary extravagances.
SOURCES: Am II, 33.

קלני מעיני לכן קצרתי בנשתווני אליכם אישים מאלפוני ומעברני. אם האלמנה אומרת לבעל בתי צותה לך בפני ובפניך לתת אותן ו' זקוקי' והבגדים למקום שארצה אני והבעל כופר ואומר להד"ם אז הויא החמות בעל דברים דידי' שהרי לפי דבריה אם היתה רוצה לעכבם לעצמה היתה יכולה לעשות אחרי שתלתה הדברי' בדעתה ואפי' לא תעכבם לעצמה לפי שהיא אמודה ועשירה והתנאים שבינה לבעלה לא היו אלא ליתנם לעניים הצריכים לזכר נשמתה אעפ"כ אפטרופא של עניים היא וכמו אפטרופ' של יתומי' שמינהו אבי יתומי' שרשאי' לדון בשבילם כדי לזכות כדאית' בפ' הנזקין (גיטין נ"ב ע"א) ה"נ החמות הויא שפיר בעלת דברים דידי' וישבע הבעל שלא תלתה הדברים באמה אלא כמו שהוא טוען ואז יחלק אותן ו' זקוקי' והבגדי' שבידו עדיין לדעתו ובפני עדים כדי שלא יעשה רמאות כדי שלא יאמר חלקתים לעניים אשר ע"כ יחלק אותם בפני עדי' כדי שלא יוכל לכחש. אבל אם האלמנה אומרת בתי צותה לי שלא בפניך לחלק אותם ו' זקוקי' והבגדים לדעתי אז א"צ הבעל לשבע שהוא כדבריו שהרי היא בעצמה מודה שהבעל לא ידע מזה כלום ויחלק הו' זקוקי' והבגדים שעדיין בידו לדעתו ובפני עדי' ובלא שבועה כדפרי'. ומה שהבעל תובע את האלמנה הבגדי' שלקחה והטבעות ובתי הנפש וב' זהובי' קולניא ומה שהי' בכיס של זוגתו והיא כופרת תשבע שלא לקחה משלו כלום ומן הבגדים שמודה שלקחה תשבע שכך צותה לה בתה ושחלקתם במקום שצותה לה בתה ונאמנת בשבועה זו מגו דאי בעיא אמרה אתה אמרת לי לחלקם כך. ולענין יציאת קבורתה שהוליכתה למקם אחר והבעל אומר דעתי הי' לקברה בעירינו שיש כמו כן בה בית הקברות אם יש ממשפחתה של המתה או מבני משפחתו שמוליכי' אותם לקוברם במקום שהיא קבורה שם גם הוא חייב להוליכה שם כדאמר בפ' נערה (כתובות מ"ח ע"א) מי שהלך למדה"י ומתה אשתו ב"ד יורדי' לנכסיו וקוברי' אותה לפי כבודו ופריך לפי כבודו ולא לפי כבודה אימא אף לפי כבודו וזהו כבודה להית נקברת אצל קרוביה כדתנן בפ' יש בכור (בכורות נ"ב ע"ב) ומייתי' לה בפ' הכותב (כתובות פ"ד ע"א) היורש את אשתו יחזיר לבני משפחתה כוכין וינכה להם מן הדמי' ומוקמי' לה כגון שהורישתו אשתו יחזיר לבני משפחתה כוכין וינכה להם מן הדמי' ומוקמי' לה כגון שהורישתו אשתו בית הקברות ומשום פגם משפחה אמור רבנן לשקול דמים וליהדר וינכה להם נמי קבר אשתו כדתניא המוכר קברו ודרך קברו כו' עד באין בני משפחה וקוברי' אותו בע"כ. וכל מה שהלותה אמה לצורך קבורתה חייב לפרוע לה ול"ד למי שהלך למדה"י ועמד אחר ופרנס את אשתו חנן אומה הניח מעותיו על קרן הצבי וקיי"ל כותיה דה"מ למזונות אבל לקבורה פלוגתא היא בירושלמי (כתו' פפי"ג ה"ב) באחר שהלוה לצורך קבורה אבל באביה שהלוה לצורך קבורה כ"ע מודו התם דחייב הבעל לשלם דלא עלתה על דעתו להניח אשתו בבזיון מוטלת רגע אחד וה"ה ממה שהלותה ומה"ט נמי אין לחלק בין בפני הבעל בין שלא בפני הבעל. ועוד כל מה שהוציאה עליה בדרך מקרי שלא בפני הבעל ומה"ט אמרי' בפ' הנזקין (גיטין נ"ג ע"א) ובפ' הכותב (כתובות פ"ז ע"א) דלקבורה מזבני' בלא אכרזתא כי גנאי הוא למת להשהותו יותר מדאי ואפי' אם אין דרך משפחתה או משפחתו להקבר באותה העיר שהוליכוה שם מ"מ כיון שהבקש את מלמד שלו לילך עמו הו"ל כמו לקטו הבעלי' והוסיפו עליהם דתרומתו תרומה (ב"מ כ"ב ע"א) כיון דאיכא גילוי דעת ואומדנא דמוכח דניחא ליה וחייב לפרוע לה כל מה שתשבע שהוציאה לצורך קבורתה אבל מה שבזבזה שלא לצורך קבורתה לא ישלם ודמי' האי מלתא לההוא דבני כהנים גדולים ישבע כמה הוציא ויטול (כתו' ק"ז ע"ב) ה"נ כיון דשליחותא דידי' קא עבדה דגלי' דעתי' דנייח לי' אפי' איו מודה ישלם.