הנה אנחנו באים עדיך שתאיר עינינו על אודות הטכנט שהיה מושל עלינו אשתקד. והלווהו יהודי כ"א ליט' ב"ל ליט' ובקש מן היהודי' להיות ערבים שלו עד זמן שניתן המס שיתנו אותם יהודים ממס שלהם כנגד אותו חוב. וכן קיימו וקבלו עליהם כל הקהל בכתב חתימתן. ועתה נהפך הגלגל שירד הטכנ"ט מממשלתו והפסידו הקהל כל המעות ועתה באים הקהל להוציא המעות מאותם היהודים הט' ליט' העודפים על הקרן יען שאחריותם היו על הקהל. והמלוים משיבים אין לנו עסק עמהם כי הגוי היה חייב לנו ה"ל ליט'. ואתם קבלתם עליכם לפרוע החוב עבורו שנעכב בקצבות המס שלנו עד דמי החוב.. וכן עשינו במצוותכם ושוב אין לנו עסק עמכם ותאיר עינינו: כך דעתי נוטה שהקהל חייבים לפרוע ה"ל ליט' דבתר וקיפא אזלינן כיון שהמלוים זקפו קרן וריבית יחד עם הט"כנט. כבר נעשה הכל קרן. כדאמר בפרק איזהו נשך (בבא מציעא דף עב) גוי שלוה מישראל וזקפן עליו במלוה ונתגייר גובה את הקרן ואת הריבית וכו'. דבתר זקיפא אזלינן. ואחרי שנחייבו הקהל לטכ"נט מדינא דמלכותא בנוהג שבמלכות שמקדימין קודם הזמן לעבדיהם למס להתחייב בעבורם במקום שהם חייבים גם הקהל נתחייבו במעמד שלשתן למלוים בין הקרן בין הריבית. ואף על גב דבמעמד שלשתן בגוי לא שייך כמו שפסק ר"ת הני מילי ישראל שאמר לגוי תן לגוי זה מה שאתה חייב לי. אבל איפכא גוי שאמר לישראל תן לישראל חבירך מה שאתה חייב לי במעמד שלשתן קנה ממון. ממון ישראל הפקיעו ממון גוי לא כל שכן. ואפילו אם ת"ל כיון דאכתי לא מטא זמן גביית המס. נימא כל כי האי גוונא הבו דלא לוסיף עלה ולא ליקני במעמד שלשתן. כיון שהיא גופא מילתא בלא טעמא היא. מ"מ הקהל חייבים למלוים כיון שעל ידם פטרן הטכנט והערבים. ואפילו לא פטרן הט"כנט בפי' והערבים כיון דגוים בדיניהם בתר ערבא אזלי הוה ליה כאלו פטרום. כיון דעל ידם פטרום לא גרע מערב בשעת מתן מעות דלא בעי קניין. דאע"ג דהכא שלא בשעת מתן מעות הוה. בשעת מתן מעות טעמא מאי כיון דאדיבוריה סמך ועשה מעשה שהלוהו מעות משתעבד כדיליף מקראי דערב משתעבד. ה"נ ע"י שהקהל נפטרו מהט"כנט. והערבים כ"ש דמשתעבדי. ועוד ערבות של מעשה הקהל. הוה ליה כערב דבית דין דלא בעי קניין. ועוד לאו מטעם ערבות דלא שייך ערבות אלא במקום שהלוה אינו נפטר לגמרי. אבל הכא שנסתלק הט"כנט לגמרי ונכנסו הקהל תחתיו הרי הם חייבים גמורים. ולא מטעם ערבות ולא בעי קניין. ומה שכתבתי למעלה דבזקיפת הרבית נעשה קרן. היינו אפילו רבית שלא עשה עדיין. דמיד כשזקפו נעשה קרן. ואם היה מיד אחר זקיפא ליתן לו הקרן לא היה נפטר אפילו בדיניהם מן הרבית. והיה צריך ליתן לו הרבית משלם. ומלשון רבינו ייב"א משמע כן מההוא דאיזהו נשך. (דף עב) ושלום מאיר בר ברוך:
Q. Several Jews lent twenty-one pounds to the dean (Dechant), the overlord of the Jews of the city, on condition that he repay them thirty pounds. The dean asked the Jewish community to go surety from him and pay his creditors the thirty pounds, when the next payment of the taxes would be due. The community leaders agreed and gave a writ of indebtedness, bearing their signatures, for thirty pounds to A and B. The dean was deposed before the next payment of the taxes became due and the community was faced with the loss of this money. The community, therefore, refuses to pay the nine pounds interest to the creditors, claiming that since the community became responsible for the original debt contracted by the dean, the payment of the nine pounds, in addition to the twenty-one pounds borrowed by the dean, would constitute usury. A. Since the creditors settled the interest on the dean as a loan, the dean became obligated to pay his creditors the full thirty pounds, which obligation was governed by the law of the country. The community leaders took over the dean's obligations in the presence of the three parties involved in the transaction, and became obligated to pay thirty pounds to the creditors. Moreover, the community is responsible for the full amount because its leaders went surety for the dean. The suretyship is binding in this case for two reasons: a) Although the suretyship was established after the debt was contracted (and should be invalid unless accompanied by a kinyan) the creditors did not free the dean from his obligations until the community leaders went surety for him; b) suretyship established by community leaders is comparable to one made before a Jewish court and is binding even without a kinyan. SOURCES: Cr. 188; Pr. 38; Mord. B. M. 334. Weil, Responsa 30; ibid. 80; Moses Minz, Responsa 66d; Terumat Hadeshen 303; Ibid. 342.
הנה אנחנו באים עדיך שתאיר עינינו על אודות הטכנט שהיה מושל עלינו אשתקד. והלווהו יהודי כ"א ליט' ב"ל ליט' ובקש מן היהודי' להיות ערבים שלו עד זמן שניתן המס שיתנו אותם יהודים ממס שלהם כנגד אותו חוב. וכן קיימו וקבלו עליהם כל הקהל בכתב חתימתן. ועתה נהפך הגלגל שירד הטכנ"ט מממשלתו והפסידו הקהל כל המעות ועתה באים הקהל להוציא המעות מאותם היהודים הט' ליט' העודפים על הקרן יען שאחריותם היו על הקהל. והמלוים משיבים אין לנו עסק עמהם כי הגוי היה חייב לנו ה"ל ליט'. ואתם קבלתם עליכם לפרוע החוב עבורו שנעכב בקצבות המס שלנו עד דמי החוב.. וכן עשינו במצוותכם ושוב אין לנו עסק עמכם ותאיר עינינו: כך דעתי נוטה שהקהל חייבים לפרוע ה"ל ליט' דבתר וקיפא אזלינן כיון שהמלוים זקפו קרן וריבית יחד עם הט"כנט. כבר נעשה הכל קרן. כדאמר בפרק איזהו נשך (בבא מציעא דף עב) גוי שלוה מישראל וזקפן עליו במלוה ונתגייר גובה את הקרן ואת הריבית וכו'. דבתר זקיפא אזלינן. ואחרי שנחייבו הקהל לטכ"נט מדינא דמלכותא בנוהג שבמלכות שמקדימין קודם הזמן לעבדיהם למס להתחייב בעבורם במקום שהם חייבים גם הקהל נתחייבו במעמד שלשתן למלוים בין הקרן בין הריבית. ואף על גב דבמעמד שלשתן בגוי לא שייך כמו שפסק ר"ת הני מילי ישראל שאמר לגוי תן לגוי זה מה שאתה חייב לי. אבל איפכא גוי שאמר לישראל תן לישראל חבירך מה שאתה חייב לי במעמד שלשתן קנה ממון. ממון ישראל הפקיעו ממון גוי לא כל שכן. ואפילו אם ת"ל כיון דאכתי לא מטא זמן גביית המס. נימא כל כי האי גוונא הבו דלא לוסיף עלה ולא ליקני במעמד שלשתן. כיון שהיא גופא מילתא בלא טעמא היא. מ"מ הקהל חייבים למלוים כיון שעל ידם פטרן הטכנט והערבים. ואפילו לא פטרן הט"כנט בפי' והערבים כיון דגוים בדיניהם בתר ערבא אזלי הוה ליה כאלו פטרום. כיון דעל ידם פטרום לא גרע מערב בשעת מתן מעות דלא בעי קניין. דאע"ג דהכא שלא בשעת מתן מעות הוה. בשעת מתן מעות טעמא מאי כיון דאדיבוריה סמך ועשה מעשה שהלוהו מעות משתעבד כדיליף מקראי דערב משתעבד. ה"נ ע"י שהקהל נפטרו מהט"כנט. והערבים כ"ש דמשתעבדי. ועוד ערבות של מעשה הקהל. הוה ליה כערב דבית דין דלא בעי קניין. ועוד לאו מטעם ערבות דלא שייך ערבות אלא במקום שהלוה אינו נפטר לגמרי. אבל הכא שנסתלק הט"כנט לגמרי ונכנסו הקהל תחתיו הרי הם חייבים גמורים. ולא מטעם ערבות ולא בעי קניין. ומה שכתבתי למעלה דבזקיפת הרבית נעשה קרן. היינו אפילו רבית שלא עשה עדיין. דמיד כשזקפו נעשה קרן. ואם היה מיד אחר זקיפא ליתן לו הקרן לא היה נפטר אפילו בדיניהם מן הרבית. והיה צריך ליתן לו הרבית משלם. ומלשון רבינו ייב"א משמע כן מההוא דאיזהו נשך. (דף עב) ושלום מאיר בר ברוך:
Q. Several Jews lent twenty-one pounds to the dean (Dechant), the overlord of the Jews of the city, on condition that he repay them thirty pounds. The dean asked the Jewish community to go surety from him and pay his creditors the thirty pounds, when the next payment of the taxes would be due. The community leaders agreed and gave a writ of indebtedness, bearing their signatures, for thirty pounds to A and B. The dean was deposed before the next payment of the taxes became due and the community was faced with the loss of this money. The community, therefore, refuses to pay the nine pounds interest to the creditors, claiming that since the community became responsible for the original debt contracted by the dean, the payment of the nine pounds, in addition to the twenty-one pounds borrowed by the dean, would constitute usury.
A. Since the creditors settled the interest on the dean as a loan, the dean became obligated to pay his creditors the full thirty pounds, which obligation was governed by the law of the country. The community leaders took over the dean's obligations in the presence of the three parties involved in the transaction, and became obligated to pay thirty pounds to the creditors. Moreover, the community is responsible for the full amount because its leaders went surety for the dean. The suretyship is binding in this case for two reasons: a) Although the suretyship was established after the debt was contracted (and should be invalid unless accompanied by a kinyan) the creditors did not free the dean from his obligations until the community leaders went surety for him; b) suretyship established by community leaders is comparable to one made before a Jewish court and is binding even without a kinyan.
SOURCES: Cr. 188; Pr. 38; Mord. B. M. 334. Weil, Responsa 30; ibid. 80; Moses Minz, Responsa 66d; Terumat Hadeshen 303; Ibid. 342.