ואשר שאלתם על ראובן הטוען על שמעון לוי היה חייב לי ליט' לא הוה ציית לדינא והיה חפץ לילך חוץ לעיר וקבלתי עליו לשופט לעכבו עד שיעשה לי דין ישראל וכן עשה. ונכנסת נגדי עבורו בערבות שהייתי מניח המשכונות והוא ירד עמי לדון ויעשה לי דין. ואם אין תחזירם לי. וזה נדרת בתקיעת כף וסבור אנו שיש לי עדים. ושמעון משיב נכנסתי בערבות שאם לא יבא לוי תוך זמן פלו' שאחזיר לך המשכונו' וכבר בא לוי תוך זמנו. ונפטרתי מכל וכל מן הערבות. עכ"ל הטוענין: נ"ל אם יש עדים שתקע כפו יבאו ויעידו. ויש לו לקיים כל מה שנדר לו בתקיעת כף כי יש בידי תשובת רבינו יצחק ב"ר אברהם שכתב בשם רבינו יוסף ב"ר יצחק ז"ל שמוציאים ממון בתקיעת כף. אם מודה שתקע כפו ליתן לו כך וכך ממון או יש עליו עדים. אבל אין עליו עדים וגם הוא אינו מודה שתקע כפו. שיעשה לו צווי ב"ד אלא רק שיבא בתוך הזמן שיהא פטור בלא שבועה כי כך כתוב באותה תשובה. ומטעם ערבות אין לחייב אותו דאפילו אי איכא תרי סהדי שנתערב או הודאת פיו לא משתעבד בלא קניין שלא על אמונתו הלוהו כיון דלא נתערב בשעת מתן מעות וא"כ שמעון פטור בלא שבועה. דמטעם ערבות לא מחייבינן כלל כדפרי'. ומטעם תקיעת כף נמי לא כיון שכופר שלא תקע כפו אלא על תנאי זה וזה קיים נאמן בלא שבועה כדפרי'. מאיר בר ברוך
Q. A claimed that C owed him two denarii (Cr. reads: one pound), and that he refused to go to the Jewish court. When C wanted to leave the city, A complained to the judge,*Probably a Gentile judge. who retained C's money until he would appear before the Jewish court and comply with its decision. B then interposed in C's behalf, became surety for him, took pledges from A (and, probably from C) and promised A by solemn hand-clasp that should C fail to appear in court and to comply with its decision, B would return the pledges to A. A believes he has witnesses to this effect, and demands the pledges from B. B, however, claims that he only guaranteed that C would return to the city before a certain date, that C did come to the city before that date, and that he (B) was thereby released from his obligation. A. If A, through the testimony of his witnesses, can prove his claim regarding B's promise by solemn hand-clasp, then B must fulfill his promise, since promises made by solemn handclasp must be fulfilled. But, if A has no witnesses, B is free from obligation and does not even have to take an oath. Furthermore, B's suretyship was of no value, since a suretyship entered into after the original transaction had been completed, is not binding. SOURCES: Cr. 187; Pr. 36; S. A. Wertheimer, Ginzei Jerushalaim 1; cf. Hag. Maim, Shebuoth 11,3.
2
בכורות בס"פ יש בכור (בכורות דף מח) מי איכא מידי דלדידיה לא מצי תבע. כי האי גוונא אמרי' בפרק גט פשוט (בבא בתרא דף קעד) אמילת' אחריתי גבי ההוא דיינא דאחתיה למלוה בנכסי דלוה מקמי' דלתבעינהו ללוה. סלקיה רב חנן בריה דרב ייבא סבא דנכסוהי דאיניש אינון ערבין ביה. ותנן לא יתבע מן הערב תחילה אלמא דלכל מילי יהבינן לנכסי דין ערב. מכאן יש ללמוד דאם ראובן הלוה מעות לשמעון ונעשה לוי ערב. ואחר זמן טען שמעון פרעתי לראובן שלא בפני לוי. וראובן אמר לא פרע ולוי אינו יודע שפרע שמעון ישבע שפרע ויפטר וגם לוי הערב פטור דכי היכי כשהלוה ישבע שפרע שוב לא יגבה מלוה מנכסיו אע"פ שיש להן דין ערב. ה"נ כשהלוה אמר שפרע נפטר הערב. והאי דשקיל ערב מעיקרא משום דאי משתדפי נכסים דלוה שיפרע מלוה מן הערב. וישועה תבא ותקרב.
ואשר שאלתם על ראובן הטוען על שמעון לוי היה חייב לי ליט' לא הוה ציית לדינא והיה חפץ לילך חוץ לעיר וקבלתי עליו לשופט לעכבו עד שיעשה לי דין ישראל וכן עשה. ונכנסת נגדי עבורו בערבות שהייתי מניח המשכונות והוא ירד עמי לדון ויעשה לי דין. ואם אין תחזירם לי. וזה נדרת בתקיעת כף וסבור אנו שיש לי עדים. ושמעון משיב נכנסתי בערבות שאם לא יבא לוי תוך זמן פלו' שאחזיר לך המשכונו' וכבר בא לוי תוך זמנו. ונפטרתי מכל וכל מן הערבות. עכ"ל הטוענין: נ"ל אם יש עדים שתקע כפו יבאו ויעידו. ויש לו לקיים כל מה שנדר לו בתקיעת כף כי יש בידי תשובת רבינו יצחק ב"ר אברהם שכתב בשם רבינו יוסף ב"ר יצחק ז"ל שמוציאים ממון בתקיעת כף. אם מודה שתקע כפו ליתן לו כך וכך ממון או יש עליו עדים. אבל אין עליו עדים וגם הוא אינו מודה שתקע כפו. שיעשה לו צווי ב"ד אלא רק שיבא בתוך הזמן שיהא פטור בלא שבועה כי כך כתוב באותה תשובה. ומטעם ערבות אין לחייב אותו דאפילו אי איכא תרי סהדי שנתערב או הודאת פיו לא משתעבד בלא קניין שלא על אמונתו הלוהו כיון דלא נתערב בשעת מתן מעות וא"כ שמעון פטור בלא שבועה. דמטעם ערבות לא מחייבינן כלל כדפרי'. ומטעם תקיעת כף נמי לא כיון שכופר שלא תקע כפו אלא על תנאי זה וזה קיים נאמן בלא שבועה כדפרי'. מאיר בר ברוך
Q. A claimed that C owed him two denarii (Cr. reads: one pound), and that he refused to go to the Jewish court. When C wanted to leave the city, A complained to the judge,*Probably a Gentile judge. who retained C's money until he would appear before the Jewish court and comply with its decision. B then interposed in C's behalf, became surety for him, took pledges from A (and, probably from C) and promised A by solemn hand-clasp that should C fail to appear in court and to comply with its decision, B would return the pledges to A. A believes he has witnesses to this effect, and demands the pledges from B. B, however, claims that he only guaranteed that C would return to the city before a certain date, that C did come to the city before that date, and that he (B) was thereby released from his obligation.
A. If A, through the testimony of his witnesses, can prove his claim regarding B's promise by solemn hand-clasp, then B must fulfill his promise, since promises made by solemn handclasp must be fulfilled. But, if A has no witnesses, B is free from obligation and does not even have to take an oath. Furthermore, B's suretyship was of no value, since a suretyship entered into after the original transaction had been completed, is not binding.
SOURCES: Cr. 187; Pr. 36; S. A. Wertheimer, Ginzei Jerushalaim 1; cf. Hag. Maim, Shebuoth 11,3.
בכורות בס"פ יש בכור (בכורות דף מח) מי איכא מידי דלדידיה לא מצי תבע. כי האי גוונא אמרי' בפרק גט פשוט (בבא בתרא דף קעד) אמילת' אחריתי גבי ההוא דיינא דאחתיה למלוה בנכסי דלוה מקמי' דלתבעינהו ללוה. סלקיה רב חנן בריה דרב ייבא סבא דנכסוהי דאיניש אינון ערבין ביה. ותנן לא יתבע מן הערב תחילה אלמא דלכל מילי יהבינן לנכסי דין ערב. מכאן יש ללמוד דאם ראובן הלוה מעות לשמעון ונעשה לוי ערב. ואחר זמן טען שמעון פרעתי לראובן שלא בפני לוי. וראובן אמר לא פרע ולוי אינו יודע שפרע שמעון ישבע שפרע ויפטר וגם לוי הערב פטור דכי היכי כשהלוה ישבע שפרע שוב לא יגבה מלוה מנכסיו אע"פ שיש להן דין ערב. ה"נ כשהלוה אמר שפרע נפטר הערב. והאי דשקיל ערב מעיקרא משום דאי משתדפי נכסים דלוה שיפרע מלוה מן הערב. וישועה תבא ותקרב.