זקצרות סי' רי"א בחסרון תשו' מיימוני לס' משפטים סי' מ'. על אודות ראובן ושמעון אשר נגשו לדין וטענו ראובן לשמעון כסף של יתומים הלויתיך למחצית שכר וכבר עברו שנתיים החזירהו לי כי כשהלויתיך הכסף היית עשיר ועתה מתיירא אני שמא תפסיד ליתומים ושמעון משיב זקינם של יתומים הלוני כסף למחצית שכר ואמם של היתומים וכך התנינו בשעת נתינת המעות שלא להחזיר עד דגדלו היתומים ויזדווגו יחד ואפי' אם נותני המעות רוצים לחזור בהם והנה מת זקן היתומים והיורשים תובעים הכסף ושמעוןחצ"ל משיב. אקום בהימנותי כאשר צוני זקן היתומים עד שיגדלו היתומים ומה שאמרת איני עשיר אדרבה אני עשיר יותר מאז כי אז לא הי' לי קרקע ועתה יש לי קרקע וגם יש לי משלי:
Q. A and B appeared in court. A claimed that two years previously he had lent money belonging to orphans to B for investment purposes on condition that the orphans share equally in the profits as well as in the losses. He demanded that B return this money since B was not financially as well off as he had been two years previously and might lose the orphans' money. B, on the other hand, claimed that the money was given to him by the grandfather and mother of the orphans with the condition that he do not return it under any circumstances, not even to themselves, until the orphans grow up and get married; that he now intended to abide by this agreement even though the grandfather died meanwhile and his heirs have demanded the return of this money; and that he was richer at this time than two years previously, since at that time he owned no real estate while now he did, and also had property of his own. A. If the grandfather and the mother of the orphans were not trustees — never having been duly appointed by the court, the father of the orphans, or the orphans themselves — they had no right to administer the latter's money. Therefore, the agreements they had entered into regarding this money, were void. If they were duly appointed as trustees for the orphans, they ought to be discharged for lending money belonging to orphans without adequate security, and without receiving notes of indebtedness, and on terms injurious to the orphans' interests; since according to the agreement the orphans were to share in the losses, as well as in the profits, resulting from B's transactions. Such money must be lent to a rich and trustworthy man, on adequate security, and on condition that the orphans share only in the profits but not in the losses. Any trustee not heeding this rule could be discharged without notice for damaging the orphans' interests, and the agreements he had entered into would become void at the time he was discharged. Since B admitted that the money lent to him belonged to orphans, and that it was lent to him on conditions injurious to the latter, the agreement he entered into with the trustees of said orphans, was void, and he had to return the money. SOURCES: Cr. 211; L. 220; Tesh. Maim. to Mishpatim, 40. Cf. Moses Minz, Responsa 72.
2
תשובה ברשות רבותי אני דן אם זקן של היתומים ואמם לא היו אפטרופסי' לא שמינו' אבי היתומים ולא ב"ד ולא יתומים הסמוכים אצל בעל הבית הוו א"כ מאי דעתייהו שלא היו משתדלין בשל היתומים ואין במעשיהם כלום וצריך להחזיר שמעון מה שבידו משל היתומים כיון שהוא מודה שידוע לו שמעות של יתומים הן ואפי' אם מינום אבי יתומים או ב"ד או יתומים שסמכו אצלו מ"מ כיון שהלוו מעות של יתומים בלא משכון למחצית שכר על ב"ד לסלקם מאפטרופסות שלהם כיון ששינו מהאי דאמור רבנן פ' איזהו נשך (בבא מציעא ד' ע'.) הני זוזי דיתמי היכי עבדינן להו בדקינן גברא דאית לי' דהבא פריכא עד ואי לא משכח גברא דאית לי' דהבא פריכא בדקינן גברא דמשופין נכסי' ומהימן וציית דינא ולא מקבל עלי' שמתא דרבנן ויהבי לי' ב"ד ודוקא קרוב לשכר ורחוק להפסד אבל למחצית שכר לא אע"פ שנתכוון להרויח ליתומים שהלוה למחצית שכר מ"מ כיון שיכולין לבא לידי הפסד אם יהא הפסד אז יהי' היתומים פלגא בהפסד אפי' אפטרופסטצ"ל אינו. רשאי לחוב ע"מ לזכות כדאי' פ' הניזקין (גיטין ד' נב.) וכל האפטרופס המשנ' ממה שאמרו חכמים אפטרופס המפסיד קרינן לי' ומסלקין לי' בלא אתרייתא וכיון דשמעון מודה שבא לידו מכח זקנם ואמם של היתומים והם מסרו לו שלא כדין לא עדיף מגברא דאתי מיני' דאלו הי' עדיין ביד הזקן והאם הוה מסלקינן להו והשתא נמי נפיק ממונא מיד שמעון דדמי למכיר ספריו וכליו ביד אחר (ב"ק ד' קי"ד:) ועדיפא מיני' דהכא מודה שמעון דשל יתומים הן ושלא כדין באו לידו אף לפי דבריו ודמי נמי לגזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה (שם ד' קיא:) כ"ש בנכס' יתומים שר"ג ובית דינו אביהן של יתומים (גיטין ד' ל"ז.) וכאלו תפסי לי' בי דינא. ועוד יש לי ראי' לנדון זה מדאמר פ' האש' שנפלו (ד' פ'.) בעליכ"ה בהכ"י וגם שם מוקף וט"ס הוא. (היתומים) שהוריד אריסים תחתיו כו' עד איכצ"ל בעל. אריס איסתלק לי' בעל איסתלקו להו ואי בעל לאו אריס הוא ארעא לאריסי קיימא ה"נ בעל אריס הוא דאי לא הי' שמעון נוטלם הי' הזקן נוטלם בעצמו וקרוב לשכר ורחוק מהפסד וכי איסתלק הזקן לפי שפשע בשל יתומים בכמה פשיעות שהלוום למחצית שכר והפסד גם שהלוום בלי עדים ובלא שטר איסתלק נמי שמעון ועוד אפי' אי לא בעית לדמויי לבעל אריס הוא אע"ג דדמי לגמרי מ"מ הכא לא שייך למימר ארעא לאריס קיימא ובלא איהו מלוים המעות למחצית שכר והפסד ובלא עדים ובלא שטר. ועוד אע"ג דאמר תלמודא ארעא לאריס קיימא היינו לענין זה שיטלו האריסים כדין אריס בשבח ופירי בשנים שכבר עברו אבל מיכן ולהבא צריכים להסתלק דאטו אם הורידו להיות אריסים עולמות לא מסלקינןלצ"ל להו. לה ה"נ וקל להבין ושלום מאיר בר' ברוך זלה"ה:
זקצרות סי' רי"א בחסרון תשו' מיימוני לס' משפטים סי' מ'. על אודות ראובן ושמעון אשר נגשו לדין וטענו ראובן לשמעון כסף של יתומים הלויתיך למחצית שכר וכבר עברו שנתיים החזירהו לי כי כשהלויתיך הכסף היית עשיר ועתה מתיירא אני שמא תפסיד ליתומים ושמעון משיב זקינם של יתומים הלוני כסף למחצית שכר ואמם של היתומים וכך התנינו בשעת נתינת המעות שלא להחזיר עד דגדלו היתומים ויזדווגו יחד ואפי' אם נותני המעות רוצים לחזור בהם והנה מת זקן היתומים והיורשים תובעים הכסף ושמעוןחצ"ל משיב. אקום בהימנותי כאשר צוני זקן היתומים עד שיגדלו היתומים ומה שאמרת איני עשיר אדרבה אני עשיר יותר מאז כי אז לא הי' לי קרקע ועתה יש לי קרקע וגם יש לי משלי:
Q. A and B appeared in court. A claimed that two years previously he had lent money belonging to orphans to B for investment purposes on condition that the orphans share equally in the profits as well as in the losses. He demanded that B return this money since B was not financially as well off as he had been two years previously and might lose the orphans' money. B, on the other hand, claimed that the money was given to him by the grandfather and mother of the orphans with the condition that he do not return it under any circumstances, not even to themselves, until the orphans grow up and get married; that he now intended to abide by this agreement even though the grandfather died meanwhile and his heirs have demanded the return of this money; and that he was richer at this time than two years previously, since at that time he owned no real estate while now he did, and also had property of his own.
A. If the grandfather and the mother of the orphans were not trustees — never having been duly appointed by the court, the father of the orphans, or the orphans themselves — they had no right to administer the latter's money. Therefore, the agreements they had entered into regarding this money, were void. If they were duly appointed as trustees for the orphans, they ought to be discharged for lending money belonging to orphans without adequate security, and without receiving notes of indebtedness, and on terms injurious to the orphans' interests; since according to the agreement the orphans were to share in the losses, as well as in the profits, resulting from B's transactions. Such money must be lent to a rich and trustworthy man, on adequate security, and on condition that the orphans share only in the profits but not in the losses. Any trustee not heeding this rule could be discharged without notice for damaging the orphans' interests, and the agreements he had entered into would become void at the time he was discharged. Since B admitted that the money lent to him belonged to orphans, and that it was lent to him on conditions injurious to the latter, the agreement he entered into with the trustees of said orphans, was void, and he had to return the money.
SOURCES: Cr. 211; L. 220; Tesh. Maim. to Mishpatim, 40. Cf. Moses Minz, Responsa 72.
תשובה ברשות רבותי אני דן אם זקן של היתומים ואמם לא היו אפטרופסי' לא שמינו' אבי היתומים ולא ב"ד ולא יתומים הסמוכים אצל בעל הבית הוו א"כ מאי דעתייהו שלא היו משתדלין בשל היתומים ואין במעשיהם כלום וצריך להחזיר שמעון מה שבידו משל היתומים כיון שהוא מודה שידוע לו שמעות של יתומים הן ואפי' אם מינום אבי יתומים או ב"ד או יתומים שסמכו אצלו מ"מ כיון שהלוו מעות של יתומים בלא משכון למחצית שכר על ב"ד לסלקם מאפטרופסות שלהם כיון ששינו מהאי דאמור רבנן פ' איזהו נשך (בבא מציעא ד' ע'.) הני זוזי דיתמי היכי עבדינן להו בדקינן גברא דאית לי' דהבא פריכא עד ואי לא משכח גברא דאית לי' דהבא פריכא בדקינן גברא דמשופין נכסי' ומהימן וציית דינא ולא מקבל עלי' שמתא דרבנן ויהבי לי' ב"ד ודוקא קרוב לשכר ורחוק להפסד אבל למחצית שכר לא אע"פ שנתכוון להרויח ליתומים שהלוה למחצית שכר מ"מ כיון שיכולין לבא לידי הפסד אם יהא הפסד אז יהי' היתומים פלגא בהפסד אפי' אפטרופסטצ"ל אינו. רשאי לחוב ע"מ לזכות כדאי' פ' הניזקין (גיטין ד' נב.) וכל האפטרופס המשנ' ממה שאמרו חכמים אפטרופס המפסיד קרינן לי' ומסלקין לי' בלא אתרייתא וכיון דשמעון מודה שבא לידו מכח זקנם ואמם של היתומים והם מסרו לו שלא כדין לא עדיף מגברא דאתי מיני' דאלו הי' עדיין ביד הזקן והאם הוה מסלקינן להו והשתא נמי נפיק ממונא מיד שמעון דדמי למכיר ספריו וכליו ביד אחר (ב"ק ד' קי"ד:) ועדיפא מיני' דהכא מודה שמעון דשל יתומים הן ושלא כדין באו לידו אף לפי דבריו ודמי נמי לגזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה (שם ד' קיא:) כ"ש בנכס' יתומים שר"ג ובית דינו אביהן של יתומים (גיטין ד' ל"ז.) וכאלו תפסי לי' בי דינא. ועוד יש לי ראי' לנדון זה מדאמר פ' האש' שנפלו (ד' פ'.) בעליכ"ה בהכ"י וגם שם מוקף וט"ס הוא. (היתומים) שהוריד אריסים תחתיו כו' עד איכצ"ל בעל. אריס איסתלק לי' בעל איסתלקו להו ואי בעל לאו אריס הוא ארעא לאריסי קיימא ה"נ בעל אריס הוא דאי לא הי' שמעון נוטלם הי' הזקן נוטלם בעצמו וקרוב לשכר ורחוק מהפסד וכי איסתלק הזקן לפי שפשע בשל יתומים בכמה פשיעות שהלוום למחצית שכר והפסד גם שהלוום בלי עדים ובלא שטר איסתלק נמי שמעון ועוד אפי' אי לא בעית לדמויי לבעל אריס הוא אע"ג דדמי לגמרי מ"מ הכא לא שייך למימר ארעא לאריס קיימא ובלא איהו מלוים המעות למחצית שכר והפסד ובלא עדים ובלא שטר. ועוד אע"ג דאמר תלמודא ארעא לאריס קיימא היינו לענין זה שיטלו האריסים כדין אריס בשבח ופירי בשנים שכבר עברו אבל מיכן ולהבא צריכים להסתלק דאטו אם הורידו להיות אריסים עולמות לא מסלקינןלצ"ל להו. לה ה"נ וקל להבין ושלום מאיר בר' ברוך זלה"ה: