תתרד. דברי ריבות בשערינו על אודות ראובן שהי' לו בכור ופשוט ובת והשיא את הבת וכתב ונתן לחתנו מהיום ולאחר מיתה לטול כא' מן הבנים ואח"כ מתה אשתו ונשא אחרת והוליד בנים ממנה ומתה גם השנייה ונתן להם קצת מטלטלי' בחייו במתנה וזיכה להם ע"י אחר וגם שירשו עם [שאר] אחיהם חלקם המגיעי' בירושה אח"כ מת גם הוא וטוען החתן [לי מגיע שלי] מן הנכסים כי עדיין לא נולדו בני השניי' ולחמי לא הי' בידו לתת להם כלום כי שטרי קודם וזקנים של בני השנייה הוא האפטרופוס שלהן טוען ונתרצה ופישר עמו לתת חלק חמישי ושוב נזכר על חלק בכורה וטען חוזרני בי כי אין לו כ"א חלק ששי וגם בני השניי' תובעי' כתו' בנין דכרין והשיב האפטרופוס שאין לה לבת אלא מה שישאר על כתו' בנין דכרין וגם זקינם אפטרופוס של היתומי' בני השניי' בקש מן החתן לגלות לו אם הי' יודע דבר הנעלם מן העין משל חמיו והודה לו בתוך קהל ועדה על מטמון שהראה לו חמיו ותקע כפו שלא לגלותו כל ימי חייו ונטרפה דעת ראובן ג' שנים לפני מותו והתרוהו זקינם האפטרופוס שלא ללכת למקום כ"א בעדי' ועם היורשי' ומפני פחד המטמון נצפשר האפטרופוס עם החתן להניח לו חלק חמישי ועכשיו החתן חוזר מן הפשרה ותובע השליש מכל הנכסים וגם אומר שהאפטרופוס תפס יותר [ואפטרופוס] כופר והאפטרופוס רוצה לספלו שלא להאמינו בשבועה אחרי שחזר מן הפשרה שנעשה בחרם.
Q. A had two sons and one daughter. He gave his daughter in marriage to B and promised him by a written document that after his (A's) death, B would receive a share of A's estate equal to that of an heir. After A's wife died, A remarried and had two sons by his second wife. After her death, he gave presents to her young sons and expressly stated that these were to be in addition to their share in his estate after he should die. Subsequently, A lost his mind and three years later, he died. B demanded one-third of A's estate since at the time the promise of the gift was made to him, A had only two heirs. The grandfather of the younger orphans, acting as their representative, claimed that only one-sixth of the estate was due B, since two parts were to go to A's first-born son. Moreover, the representative demanded the ketubah of A's second wife, for her children, as ketubat benin dikrin. Subsequently, B admitted in the presence of many witnesses, that he knew the place where A hid his valuables. In order that he disclose the place of the hidden valuables, the representative of the orphans entered into an agreement with B, which agreement was strengthened by a herem, whereby B was to receive one-fifth of A's estate. Now B refuses to live up to the agreement and demands one-third of the estate. A. B is entitled to one-sixth of that property which he can prove A possessed at the time of making the promise of the gift to B. The agreement with B should, therefore, not bind the orphans since it was entered into to their disadvantage. Moreover, the sons are entitled to collect their mother's ketubah as ketubat benin dikrin, before the estate is divided among the heirs. Although many of the Geonim wrote that the ketubat benin dikrin is not collectible nowadays (the reason being that such an ordinance was originally instituted in order that fathers willingly give their daughters dowries equal to whatever they give to their sons, but nowadays fathers give more to their daughters than to their sons) R. Hai Gaon and the Tosaphists were of the opinion that it is collectible; and we follow the latter opinion. However, since the representative of the orphans entered into the agreement in order to recover A's hidden valuables, the agreement with B is valid. B will find it to his advantage to abide by the agreement and not break a herem, for he is really entitled to much less than what he is getting under the agreement. B, however, will have to state under oath the amount of A's valuables he has in his possession. SOURCES: Pr. 1004: Mord. B. B. 599. Cf. Agudah B. B. 181.
2
תשובה תחלה נדון על המתנה שנתן ראובן לחתנו וכתב בה שיטול מכל נכסיו ממקרקעי ומספרים וממעות כאחד מן יורשיו ושטר מתנה זו כתוב [בה] מהיום ולאחר מיתה הרי [הוא] מתנת בריא וזכה בגוף כל הנכסי' שהיו לו בשעת המתנה גופא מהיום [ופירי] לאחר מיתה והא דאמרי' פ' יש נוחלין (בבא בתרא קל"ה ע"ב) איזהו מתנת בריא שהיא כמתנת שכ"מ כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה מפר"ת שמפורש בפי' בשטר מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה אבל אי כתוב בה סתמא מהיום ולאחר מיתה הוי מתנת בריא ולא מצי הדר ביה דגופא מהיום [ופירי] לאחר מיתה ויש לו כאחד מן הבנים זכרים שהניח ראובן בשעת פטירתו ודוקא בנכסי' הידועים שהיה לראובן בשעת פטירתו כגון קרקעות וספרים ושאר [חפצים] המסויימים וידוע בעדים שהיו לו בשעת המתנה ולא בנכסי' דאיכא לספוקי בהו שמא לאחר מכאן באו לידו כי אותם לא הי' ראובן יכול להקנות לו דאין אדם מקנה דשלב"לוהכי אמרי' בהדי' פ' יש נוחלין (בבא בתרא קכ"ח ע"ב) [האומר] תטול אשתי כאחד מן הבנים נוטלת [ובבנים] הבאי' לאחר מכאן ובנכסי' של עכשיו אבל בנכסי' שבאו לידו לאחר מכאן לא שקיל דאין אדם מקנה דשלב"ל ה"נ כל נכסיו של ראובן שלא יוכל החתן לברר בעדי' שהן של ראובן בשעה שנתן לו המתנה יוכלו היורשי' למימר לאחר כן באו [לידו] דיד בעל השטר על התתונה לבר מן נכסים שהחתן מוחזק בהן ואין ידוע שהיו של ראובן אלא ע"פ הודאתו של תן דמהימן לומר של חמי הנכסי' ומוחזק היה בהם בשעת המתנה במגו דמצי למימר לא היו של חמי מעלם אלא שלי ובשבועת אפטרופוס ויטול גם בהם חלקו כאחד מן הזכרים. ומן הנכסים שהיו ביד ראובן בשעת המתנה ונתן לחתנו [חלק] מהם מהיום ולאחר מיתה דהיינו גופא מהיום וכו' זכה החתן בחלקו כחלק ירושה של כל אחד מן הזכרים.
3
ומה שנתן ראובן וזיכה בחייו מעכשיו לבניו הקטנים זכו במתנתם והשאר בנכסים מן הנסים שהיו לו בשעת המתנה שמין כמה יעל לירושה חלק כל א' מהם מן הזכרים וכל כך יטול [חתנו של] ראובן מהם שיהא חקו בהם כחלק ירושת אחד מן הזכרים. ואין להקשות איך הי' יכול ראובן לתן מהם לבניו הקטנים אחרי [שנתן] חלקו מהם [כאחיו] גופא מהיום [ופירי] וכו' במתנת בריא דהא לא קשי' דודאי אלו פרש לו בפי' הילך מהיום ולאחר מיתה חלק חמישית או חלק ששית שבהם שוב לא יכול לתן מהם לאחרי' [ולמעט] חלקו אבל עכשיו שאמר תטול חלק כא' [מיורשי] א"כ נתמעט נמי חלק החתן שהרי לא נתן לו אלא כחלק א' מן היורשי' ולא יטול חלק כחלק הבכור אלא כחלק מהפשוטים דיד בעל השטר [על התחתונה] וזה כדברי האפטרופוס חלק שישי' מן הנכסים הידועים שהיו לראובן בשעת המתנה כדפי' ולא בנכסי' שבאו ליד ראובן משעת המתנה ואילך [ומה שנתרצה] ופישר שיוול חלק חמישי הא טעותא היא שטעה אפטרופוס וחוזר דקיי"ל בפ' אלמנה (ק' ע"א) דשליח כאלמנה דאפי' בטעות כל שהוא חוזר כ"ש הכא דטעה [בשתות] וביתר [משתות] דאפי' ב"ד גופיהו שטעו [בשתות] מכרן בטל דפסקי' הלכתא כחכמי' בפ' אלמנה. (שם).
4
ועל כתו' בנן דכרין הרבה מגאוני' כתבו שכבר בטלוה ולא היו מגבי' אותה במקומן דטעמא דכתו' בנין דכרין שתקנוה כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו ובזה"ז שמרבי' בנדוניא לבנות יותר מלבנים ל"צ ולואי שיתן לבנו כלבתו. ומיהו בפי' רב האי ז"ל [כ'] דלא אלימי רבנן בתראי לבטולי תקנת חכמים וכן אנו נוהגין. וגם מתוך התוס' משמע דנהגו אפי' במטללי כיון דתקינו כתובה אף במטללי ותנאי כתו' ככתבה דמיא ואע"פ שרמב"ם כתב ממקרקעי ולא ממטלטלי אנו דנין כדברי התוס' דאלו מעולם לא נתקנה והיה רב האי גאון ורבותינו שבצרפת ובאשכנז מתקנין לנו מן הדין הי' לנו לקבל תקנתם כ"ש השתא שתקנוה חכמי' ואלו רבותינו כתבו לנו שאין לבטלה שצריכים אנו לקיים. ועל הפשרה שעשו וקבלו בחרם שלא לחזור נהי דאין האפטרופוס רשאי לחוב בנכסי יתומי' [רשאי הוא] לחוב ע"מ לזכות (קידושי' מ"ב ע"א) אם נראה לו שיבא לידי זכות יתומי' שמתוך כך יגלה להם החתן את המטמון וכחתן אין יכול לחזור בו מן הפשרה שקבל בחרם ויעמוד באמונתו וישגא מאד [באחריתו] ואם יחזור בו מן הפשרה נמצא מפסיד משני צדדי' ואם ישמע לי ישמח בו לאחר הזמן והחתן ישבע שבועת האפטרופוס ויודה בשבועתו כל מה שיש ברשותו משל חמיו. מאיר ב"ר שמעון זלה"ה.
תתרד. דברי ריבות בשערינו על אודות ראובן שהי' לו בכור ופשוט ובת והשיא את הבת וכתב ונתן לחתנו מהיום ולאחר מיתה לטול כא' מן הבנים ואח"כ מתה אשתו ונשא אחרת והוליד בנים ממנה ומתה גם השנייה ונתן להם קצת מטלטלי' בחייו במתנה וזיכה להם ע"י אחר וגם שירשו עם [שאר] אחיהם חלקם המגיעי' בירושה אח"כ מת גם הוא וטוען החתן [לי מגיע שלי] מן הנכסים כי עדיין לא נולדו בני השניי' ולחמי לא הי' בידו לתת להם כלום כי שטרי קודם וזקנים של בני השנייה הוא האפטרופוס שלהן טוען ונתרצה ופישר עמו לתת חלק חמישי ושוב נזכר על חלק בכורה וטען חוזרני בי כי אין לו כ"א חלק ששי וגם בני השניי' תובעי' כתו' בנין דכרין והשיב האפטרופוס שאין לה לבת אלא מה שישאר על כתו' בנין דכרין וגם זקינם אפטרופוס של היתומי' בני השניי' בקש מן החתן לגלות לו אם הי' יודע דבר הנעלם מן העין משל חמיו והודה לו בתוך קהל ועדה על מטמון שהראה לו חמיו ותקע כפו שלא לגלותו כל ימי חייו ונטרפה דעת ראובן ג' שנים לפני מותו והתרוהו זקינם האפטרופוס שלא ללכת למקום כ"א בעדי' ועם היורשי' ומפני פחד המטמון נצפשר האפטרופוס עם החתן להניח לו חלק חמישי ועכשיו החתן חוזר מן הפשרה ותובע השליש מכל הנכסים וגם אומר שהאפטרופוס תפס יותר [ואפטרופוס] כופר והאפטרופוס רוצה לספלו שלא להאמינו בשבועה אחרי שחזר מן הפשרה שנעשה בחרם.
Q. A had two sons and one daughter. He gave his daughter in marriage to B and promised him by a written document that after his (A's) death, B would receive a share of A's estate equal to that of an heir. After A's wife died, A remarried and had two sons by his second wife. After her death, he gave presents to her young sons and expressly stated that these were to be in addition to their share in his estate after he should die. Subsequently, A lost his mind and three years later, he died. B demanded one-third of A's estate since at the time the promise of the gift was made to him, A had only two heirs. The grandfather of the younger orphans, acting as their representative, claimed that only one-sixth of the estate was due B, since two parts were to go to A's first-born son. Moreover, the representative demanded the ketubah of A's second wife, for her children, as ketubat benin dikrin. Subsequently, B admitted in the presence of many witnesses, that he knew the place where A hid his valuables. In order that he disclose the place of the hidden valuables, the representative of the orphans entered into an agreement with B, which agreement was strengthened by a herem, whereby B was to receive one-fifth of A's estate. Now B refuses to live up to the agreement and demands one-third of the estate.
A. B is entitled to one-sixth of that property which he can prove A possessed at the time of making the promise of the gift to B. The agreement with B should, therefore, not bind the orphans since it was entered into to their disadvantage. Moreover, the sons are entitled to collect their mother's ketubah as ketubat benin dikrin, before the estate is divided among the heirs. Although many of the Geonim wrote that the ketubat benin dikrin is not collectible nowadays (the reason being that such an ordinance was originally instituted in order that fathers willingly give their daughters dowries equal to whatever they give to their sons, but nowadays fathers give more to their daughters than to their sons) R. Hai Gaon and the Tosaphists were of the opinion that it is collectible; and we follow the latter opinion. However, since the representative of the orphans entered into the agreement in order to recover A's hidden valuables, the agreement with B is valid. B will find it to his advantage to abide by the agreement and not break a herem, for he is really entitled to much less than what he is getting under the agreement. B, however, will have to state under oath the amount of A's valuables he has in his possession.
SOURCES: Pr. 1004: Mord. B. B. 599. Cf. Agudah B. B. 181.
תשובה תחלה נדון על המתנה שנתן ראובן לחתנו וכתב בה שיטול מכל נכסיו ממקרקעי ומספרים וממעות כאחד מן יורשיו ושטר מתנה זו כתוב [בה] מהיום ולאחר מיתה הרי [הוא] מתנת בריא וזכה בגוף כל הנכסי' שהיו לו בשעת המתנה גופא מהיום [ופירי] לאחר מיתה והא דאמרי' פ' יש נוחלין (בבא בתרא קל"ה ע"ב) איזהו מתנת בריא שהיא כמתנת שכ"מ כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה מפר"ת שמפורש בפי' בשטר מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה אבל אי כתוב בה סתמא מהיום ולאחר מיתה הוי מתנת בריא ולא מצי הדר ביה דגופא מהיום [ופירי] לאחר מיתה ויש לו כאחד מן הבנים זכרים שהניח ראובן בשעת פטירתו ודוקא בנכסי' הידועים שהיה לראובן בשעת פטירתו כגון קרקעות וספרים ושאר [חפצים] המסויימים וידוע בעדים שהיו לו בשעת המתנה ולא בנכסי' דאיכא לספוקי בהו שמא לאחר מכאן באו לידו כי אותם לא הי' ראובן יכול להקנות לו דאין אדם מקנה דשלב"לוהכי אמרי' בהדי' פ' יש נוחלין (בבא בתרא קכ"ח ע"ב) [האומר] תטול אשתי כאחד מן הבנים נוטלת [ובבנים] הבאי' לאחר מכאן ובנכסי' של עכשיו אבל בנכסי' שבאו לידו לאחר מכאן לא שקיל דאין אדם מקנה דשלב"ל ה"נ כל נכסיו של ראובן שלא יוכל החתן לברר בעדי' שהן של ראובן בשעה שנתן לו המתנה יוכלו היורשי' למימר לאחר כן באו [לידו] דיד בעל השטר על התתונה לבר מן נכסים שהחתן מוחזק בהן ואין ידוע שהיו של ראובן אלא ע"פ הודאתו של תן דמהימן לומר של חמי הנכסי' ומוחזק היה בהם בשעת המתנה במגו דמצי למימר לא היו של חמי מעלם אלא שלי ובשבועת אפטרופוס ויטול גם בהם חלקו כאחד מן הזכרים. ומן הנכסים שהיו ביד ראובן בשעת המתנה ונתן לחתנו [חלק] מהם מהיום ולאחר מיתה דהיינו גופא מהיום וכו' זכה החתן בחלקו כחלק ירושה של כל אחד מן הזכרים.
ומה שנתן ראובן וזיכה בחייו מעכשיו לבניו הקטנים זכו במתנתם והשאר בנכסים מן הנסים שהיו לו בשעת המתנה שמין כמה יעל לירושה חלק כל א' מהם מן הזכרים וכל כך יטול [חתנו של] ראובן מהם שיהא חקו בהם כחלק ירושת אחד מן הזכרים. ואין להקשות איך הי' יכול ראובן לתן מהם לבניו הקטנים אחרי [שנתן] חלקו מהם [כאחיו] גופא מהיום [ופירי] וכו' במתנת בריא דהא לא קשי' דודאי אלו פרש לו בפי' הילך מהיום ולאחר מיתה חלק חמישית או חלק ששית שבהם שוב לא יכול לתן מהם לאחרי' [ולמעט] חלקו אבל עכשיו שאמר תטול חלק כא' [מיורשי] א"כ נתמעט נמי חלק החתן שהרי לא נתן לו אלא כחלק א' מן היורשי' ולא יטול חלק כחלק הבכור אלא כחלק מהפשוטים דיד בעל השטר [על התחתונה] וזה כדברי האפטרופוס חלק שישי' מן הנכסים הידועים שהיו לראובן בשעת המתנה כדפי' ולא בנכסי' שבאו ליד ראובן משעת המתנה ואילך [ומה שנתרצה] ופישר שיוול חלק חמישי הא טעותא היא שטעה אפטרופוס וחוזר דקיי"ל בפ' אלמנה (ק' ע"א) דשליח כאלמנה דאפי' בטעות כל שהוא חוזר כ"ש הכא דטעה [בשתות] וביתר [משתות] דאפי' ב"ד גופיהו שטעו [בשתות] מכרן בטל דפסקי' הלכתא כחכמי' בפ' אלמנה. (שם).
ועל כתו' בנן דכרין הרבה מגאוני' כתבו שכבר בטלוה ולא היו מגבי' אותה במקומן דטעמא דכתו' בנין דכרין שתקנוה כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו ובזה"ז שמרבי' בנדוניא לבנות יותר מלבנים ל"צ ולואי שיתן לבנו כלבתו. ומיהו בפי' רב האי ז"ל [כ'] דלא אלימי רבנן בתראי לבטולי תקנת חכמים וכן אנו נוהגין. וגם מתוך התוס' משמע דנהגו אפי' במטללי כיון דתקינו כתובה אף במטללי ותנאי כתו' ככתבה דמיא ואע"פ שרמב"ם כתב ממקרקעי ולא ממטלטלי אנו דנין כדברי התוס' דאלו מעולם לא נתקנה והיה רב האי גאון ורבותינו שבצרפת ובאשכנז מתקנין לנו מן הדין הי' לנו לקבל תקנתם כ"ש השתא שתקנוה חכמי' ואלו רבותינו כתבו לנו שאין לבטלה שצריכים אנו לקיים. ועל הפשרה שעשו וקבלו בחרם שלא לחזור נהי דאין האפטרופוס רשאי לחוב בנכסי יתומי' [רשאי הוא] לחוב ע"מ לזכות (קידושי' מ"ב ע"א) אם נראה לו שיבא לידי זכות יתומי' שמתוך כך יגלה להם החתן את המטמון וכחתן אין יכול לחזור בו מן הפשרה שקבל בחרם ויעמוד באמונתו וישגא מאד [באחריתו] ואם יחזור בו מן הפשרה נמצא מפסיד משני צדדי' ואם ישמע לי ישמח בו לאחר הזמן והחתן ישבע שבועת האפטרופוס ויודה בשבועתו כל מה שיש ברשותו משל חמיו. מאיר ב"ר שמעון זלה"ה.