תתקפו. לפי טענותיהם שכתבו לי הדייני' אינו משמע שהודתה מרת ברונא שהחובות שלהן אך שנתנ [להם] חובות שלה תחת הערבונות שבידה. והודאה הואיל ואתא לידי נימא ביה מלתא בשכבר נשאנו ונתננו בדבר אי אודיתא מהני במלוה או לא דלכאורה משמע דלא מהני אלא בפקדון דומיא דעובדא דאיסר (ב"ב קמ"ט ע"א) אבל בהלואה לא כיון דאפי' בקנין אגב קרקע לא מקניא הודאה נמי לא קניא תדע מדדחיק תלמודא לאשכוחי דמהניא בבריא הואיל ויורש יורשה או הואיל ואיתה במעמד שלשתן (שם קמ"ח ע"א) ולא קאמר הואיל ואיתא בהודאה. ומיהו הואיל ובעובדא דאיסר דבשום ענין לא מצי מקני ליה דלא הו"ל קרקע ואפ"ה מהניא הודאה ה"נ איכא למימר גבי הלואה דמ"ש הא מהא ומהשתא הדק"ל [אמאי] לא קאמר הואיל ואיתא בהודאה וי"ל דלא הוי מצי למימר הכי דהא [אודאה] לא מהני בבריא אלא היכא דאודי דאותן מעות שהלויתי היו של פלוני קודם שהלויתי [אבל אם אמר קודם שהלויתי] היו שלי ועכשיו אני מודה שהן שלו לא קני דלא הוי מצי מקני ליה בשום ענין משהלוה לו אותם ולהכי קאמר שפיר שכ"מ שאמר [הלואתי] לפלוני משא"כ בבריא [דהלואתי] משמע שהי' תחלה שלו אבל בפקדון אע"ג דבשעה שהפקיד היו שלו יכול להודות לאחר זמן ולומר אני מודה שהם של פלוני עכשיו אע"ג דאותו פלוני אינו יודע כלום בבר חיישי' שמא זיכה לו [אגב קרקע] ואע"ג דל"ל קרקע דלמא השתא ל"ל אבל מעיקרא הו"ל וזבין א"נ זיכה לו המעות ע"י אחר במשיכה קודם שהפקיד כדרכם וכשהפקידם הפקידם בסתם ואפי' א"ל מעיקרא דידי נינהו מצי למיהרר ביה ולומר לאו דידי אלא דרב מרי ברי הוי מעיקרא [וגבי מרת] ברונא [המקבלים] יחושו על עצמם אם בכל זה [דקדקו] דלא הוי איסור רבית ואף אם [אמרה] כך מעיקרא היו אות' מעות של פלוני ופלוני ולא שלי אם לא הי' המעשה כך יש כאן איסור רבית אחרי שיודעת בעצמה שלא הקנתה לו מעיקרא [אם לא] שבאותה שעה [הפקירה] אותן חובות ומחלה לבעל חוב ואז בהיתר יכולי' לזכות מן ההפקר. ועוד יש לי להאריך בזה.
Q. A's father, before his death, deposited his books with B (a trustee) as security for a dowry of twenty-four marks, which he promised his son C. He subsequently paid B eighteen marks, leaving a balance of six marks. C's brother, A, representing his mother, Bruna, now demands that B permit him to redeem his father's books for six marks. B, however, claims that when C demanded the six marks from his mother, she, in payment of that amount, assigned to C a debt of twenty-three pounds D owed her, and pledged the books for that amount. B, therefore, demands twenty-three pounds to be paid to C before he returns the books. A, however, claims that anything paid to C above six marks will constitute usury. A. B's testimony is accepted without reservation since B is a trustee. According to that testimony, the payment of twenty-three pounds to C would constitute usury. B must, therefore, return the books to A and his mother upon the receipt of six marks. Moreover, the loan of the value of twenty-three pounds never really belonged to C, since a loan can not be legally assigned to a third party. R. Meir sent substantially the same answer to Rabbi Yedidyah which answer begins as follows: "According to the (record of) claims sent to me by the judges, the widow, Bruna, did not admit that the loan originally belonged to them (to B and C). She claims only to have given them the loan in exchange for the pledges …." SOURCES: Pr. 985–6; L. 503.
תתקפו. לפי טענותיהם שכתבו לי הדייני' אינו משמע שהודתה מרת ברונא שהחובות שלהן אך שנתנ [להם] חובות שלה תחת הערבונות שבידה. והודאה הואיל ואתא לידי נימא ביה מלתא בשכבר נשאנו ונתננו בדבר אי אודיתא מהני במלוה או לא דלכאורה משמע דלא מהני אלא בפקדון דומיא דעובדא דאיסר (ב"ב קמ"ט ע"א) אבל בהלואה לא כיון דאפי' בקנין אגב קרקע לא מקניא הודאה נמי לא קניא תדע מדדחיק תלמודא לאשכוחי דמהניא בבריא הואיל ויורש יורשה או הואיל ואיתה במעמד שלשתן (שם קמ"ח ע"א) ולא קאמר הואיל ואיתא בהודאה. ומיהו הואיל ובעובדא דאיסר דבשום ענין לא מצי מקני ליה דלא הו"ל קרקע ואפ"ה מהניא הודאה ה"נ איכא למימר גבי הלואה דמ"ש הא מהא ומהשתא הדק"ל [אמאי] לא קאמר הואיל ואיתא בהודאה וי"ל דלא הוי מצי למימר הכי דהא [אודאה] לא מהני בבריא אלא היכא דאודי דאותן מעות שהלויתי היו של פלוני קודם שהלויתי [אבל אם אמר קודם שהלויתי] היו שלי ועכשיו אני מודה שהן שלו לא קני דלא הוי מצי מקני ליה בשום ענין משהלוה לו אותם ולהכי קאמר שפיר שכ"מ שאמר [הלואתי] לפלוני משא"כ בבריא [דהלואתי] משמע שהי' תחלה שלו אבל בפקדון אע"ג דבשעה שהפקיד היו שלו יכול להודות לאחר זמן ולומר אני מודה שהם של פלוני עכשיו אע"ג דאותו פלוני אינו יודע כלום בבר חיישי' שמא זיכה לו [אגב קרקע] ואע"ג דל"ל קרקע דלמא השתא ל"ל אבל מעיקרא הו"ל וזבין א"נ זיכה לו המעות ע"י אחר במשיכה קודם שהפקיד כדרכם וכשהפקידם הפקידם בסתם ואפי' א"ל מעיקרא דידי נינהו מצי למיהרר ביה ולומר לאו דידי אלא דרב מרי ברי הוי מעיקרא [וגבי מרת] ברונא [המקבלים] יחושו על עצמם אם בכל זה [דקדקו] דלא הוי איסור רבית ואף אם [אמרה] כך מעיקרא היו אות' מעות של פלוני ופלוני ולא שלי אם לא הי' המעשה כך יש כאן איסור רבית אחרי שיודעת בעצמה שלא הקנתה לו מעיקרא [אם לא] שבאותה שעה [הפקירה] אותן חובות ומחלה לבעל חוב ואז בהיתר יכולי' לזכות מן ההפקר. ועוד יש לי להאריך בזה.
Q. A's father, before his death, deposited his books with B (a trustee) as security for a dowry of twenty-four marks, which he promised his son C. He subsequently paid B eighteen marks, leaving a balance of six marks. C's brother, A, representing his mother, Bruna, now demands that B permit him to redeem his father's books for six marks. B, however, claims that when C demanded the six marks from his mother, she, in payment of that amount, assigned to C a debt of twenty-three pounds D owed her, and pledged the books for that amount. B, therefore, demands twenty-three pounds to be paid to C before he returns the books. A, however, claims that anything paid to C above six marks will constitute usury.
A. B's testimony is accepted without reservation since B is a trustee. According to that testimony, the payment of twenty-three pounds to C would constitute usury. B must, therefore, return the books to A and his mother upon the receipt of six marks. Moreover, the loan of the value of twenty-three pounds never really belonged to C, since a loan can not be legally assigned to a third party.
R. Meir sent substantially the same answer to Rabbi Yedidyah which answer begins as follows: "According to the (record of) claims sent to me by the judges, the widow, Bruna, did not admit that the loan originally belonged to them (to B and C). She claims only to have given them the loan in exchange for the pledges …."
SOURCES: Pr. 985–6; L. 503.