תתקעד. וששאלתם רחל היתה נשואה לאחד ונשתמד ונתנה [לו] חצי זקוק ע"מ שיגרשנה ולמחרת יום הגירושין הלכו עדי הגט אצל אביה ושאלו הכתובה [וקרעוה] מיד ברשות אביה ועתה היא תובעת כתובתה מפקדון שהיה לו לבעלה ביד אחר וכו' ככתוב בכתב הכתובה המושב אצליכם במצותיכם. נ"ל דהנאמן אינו חייב להגבות כתו' [מהממון] אשר הפקד אתו ולא מטעם מחילה דודאי אם קרע אביה שטר כתו' בהכי לא מיפסדא איהי אם אין שטר כתו' יוצא מתחת ידיה שקרעוה אחרים תסמוך על תנאי ב"ד דקיי"ל (ב"מ י"ז ע"א) הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום אף במקום [שכותבין] ואין שטר כתו' בידה ולההוא דפ' זה בורר (סנהדרין ל"א ע"א) ההיא אתתא דנפיק שטרא מתותי [ידה] אמרה ידענא בי' דפריע הוי דמהימנא] היכא דלא [אתתחזק] בב"ד למימר [פריע הוא] במגו דאי בעי קלתה לא דמיא כלל דאע"ג דלא נודע שהי' שטר כתו' בבית אביה אלא ע"פ אביה ואיהי [לא] קרעה ואביה גופא לא קאמר דפריע כמו שכתב' בעצמיכם. אמנם נראה לפטור מטעמא אחרינא דכיון דהמשומד גזים ליה אם לא ישיב לו הממון לא מחייב למימר נפשיה ואע"פ שכתב רב אלפס (פ' הגוזל בתרא) דישראל שאנסוה גוים [להביא] ממון ישראל והביא חייב היכא דלא אוקמי' עלוי' מעיקרא ונראי' דבריו כי [הביא ראיות] ברורות אע"פ שרש"י לא פי' [כן] מ"מ גבי פקדון אם אנסוה גוים לנפקד לתת להם ממון של המפקיד יכול לתת להם ואם נתן פטור כדאשכחן פ' הגוזל בתרא (בבא קמא קי"ז ע"ב) ההוא גברא דאפקיד גבי' כסא דכספא סליקו גנבי עילוי שקלה ויהבם ניהליה אתא לקמי' דרבא פטרי' כו' עד [חזינא אי אינש אמיד הוא אדעתי' דידי' קאתי ואי לא אדעתא דכסא קאתו ופטור אלמא כל היכא דאיכא למיתלי] דאדעתא דפקדון קאתי יכול להציל עצמו בפקדון כ"ש הכא דבדיניהם חייב להחזיר למשומד פקדונו ולא מחייב להכניס גופו וממונו בסכנה עבור הפקדון וכה"ג וגדולה מזו אשכחן שכתב ר"ת גבי מעמד שלשתן (גיטין י"ג ע"ב תוס' ד"ה במעמד) דלא שייך בגוי כיון דמלתא בלא טעמא [הוא והבו] דלא לוסיף עלה וז"ל ואם הנפקד ישראל ומקבל [מתנה] גוי כל זמן שאין ישראל חוזר בו יכול לתן לגוי כו' אבל אם חוזר בו לא זכה הגוי במעמד ג' וחייב הנפקד להחזיר למפקיד. ומיהו אם אין הנפקד יכול להשמט מן הגוי שלא יפרע לו לפי שבדיניהם של גוים הוא חייב [מכיון] שאמר לו לתן ודאי יתן לגוי אפי' לכתחלה והטעם הוא כמו שפי' שם בתוס' דכל מי שמקבל פקדון מחבירו הו"ל כאלו מתני בהדי' מפקיד מעיקרא שאם יבאו גנבים או אנגים מחמת הפקדון של זה דלישקלם [וליתביה] ניהליה ולפטר מן המפקיד. אמנם יש לו לחזור בכל צדדי' שיוכל להתפשר בדבר מועט עם [המשומד] הכל למעוטי תפלה שפיר דמי והשאר מה שיציל מידו יתן לאשרה בכתו' ושלום מאיר ב"ר ברוך זלה"ה.
Q. Rachel's husband became an apostate. She gave him one-half mark as the price of his granting her a divorce. After the divorce was delivered, the witnesses to the instrument went to R's father, and with his permission tore up R's ketubah. A had in his possession a deposit belonging to R's husband. R demanded that A give her the deposit in payment of her ketubah. The apostate, on the other hand, threatened A with great injury unless he returned the deposit to him. A. Although the tearing of R's ketubah by her father does not cancel the apostate's obligation to R, A may not be forced to risk his life or property by handing over the deposit to R. A, therefore, should try to settle with the apostate for as little as possible, and give the remainder to R. This Resp. is addressed to "my teachers and relatives, R. Joseph Kohen and R. Jacob." SOURCES: Cr. 288; Pr. 974; Tesh. Maim. to Nezikim, 7; Mordecai Hagadol, p. 194b; ibid. p. 379c.
תתקעד. וששאלתם רחל היתה נשואה לאחד ונשתמד ונתנה [לו] חצי זקוק ע"מ שיגרשנה ולמחרת יום הגירושין הלכו עדי הגט אצל אביה ושאלו הכתובה [וקרעוה] מיד ברשות אביה ועתה היא תובעת כתובתה מפקדון שהיה לו לבעלה ביד אחר וכו' ככתוב בכתב הכתובה המושב אצליכם במצותיכם. נ"ל דהנאמן אינו חייב להגבות כתו' [מהממון] אשר הפקד אתו ולא מטעם מחילה דודאי אם קרע אביה שטר כתו' בהכי לא מיפסדא איהי אם אין שטר כתו' יוצא מתחת ידיה שקרעוה אחרים תסמוך על תנאי ב"ד דקיי"ל (ב"מ י"ז ע"א) הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום אף במקום [שכותבין] ואין שטר כתו' בידה ולההוא דפ' זה בורר (סנהדרין ל"א ע"א) ההיא אתתא דנפיק שטרא מתותי [ידה] אמרה ידענא בי' דפריע הוי דמהימנא] היכא דלא [אתתחזק] בב"ד למימר [פריע הוא] במגו דאי בעי קלתה לא דמיא כלל דאע"ג דלא נודע שהי' שטר כתו' בבית אביה אלא ע"פ אביה ואיהי [לא] קרעה ואביה גופא לא קאמר דפריע כמו שכתב' בעצמיכם. אמנם נראה לפטור מטעמא אחרינא דכיון דהמשומד גזים ליה אם לא ישיב לו הממון לא מחייב למימר נפשיה ואע"פ שכתב רב אלפס (פ' הגוזל בתרא) דישראל שאנסוה גוים [להביא] ממון ישראל והביא חייב היכא דלא אוקמי' עלוי' מעיקרא ונראי' דבריו כי [הביא ראיות] ברורות אע"פ שרש"י לא פי' [כן] מ"מ גבי פקדון אם אנסוה גוים לנפקד לתת להם ממון של המפקיד יכול לתת להם ואם נתן פטור כדאשכחן פ' הגוזל בתרא (בבא קמא קי"ז ע"ב) ההוא גברא דאפקיד גבי' כסא דכספא סליקו גנבי עילוי שקלה ויהבם ניהליה אתא לקמי' דרבא פטרי' כו' עד [חזינא אי אינש אמיד הוא אדעתי' דידי' קאתי ואי לא אדעתא דכסא קאתו ופטור אלמא כל היכא דאיכא למיתלי] דאדעתא דפקדון קאתי יכול להציל עצמו בפקדון כ"ש הכא דבדיניהם חייב להחזיר למשומד פקדונו ולא מחייב להכניס גופו וממונו בסכנה עבור הפקדון וכה"ג וגדולה מזו אשכחן שכתב ר"ת גבי מעמד שלשתן (גיטין י"ג ע"ב תוס' ד"ה במעמד) דלא שייך בגוי כיון דמלתא בלא טעמא [הוא והבו] דלא לוסיף עלה וז"ל ואם הנפקד ישראל ומקבל [מתנה] גוי כל זמן שאין ישראל חוזר בו יכול לתן לגוי כו' אבל אם חוזר בו לא זכה הגוי במעמד ג' וחייב הנפקד להחזיר למפקיד. ומיהו אם אין הנפקד יכול להשמט מן הגוי שלא יפרע לו לפי שבדיניהם של גוים הוא חייב [מכיון] שאמר לו לתן ודאי יתן לגוי אפי' לכתחלה והטעם הוא כמו שפי' שם בתוס' דכל מי שמקבל פקדון מחבירו הו"ל כאלו מתני בהדי' מפקיד מעיקרא שאם יבאו גנבים או אנגים מחמת הפקדון של זה דלישקלם [וליתביה] ניהליה ולפטר מן המפקיד. אמנם יש לו לחזור בכל צדדי' שיוכל להתפשר בדבר מועט עם [המשומד] הכל למעוטי תפלה שפיר דמי והשאר מה שיציל מידו יתן לאשרה בכתו' ושלום מאיר ב"ר ברוך זלה"ה.
Q. Rachel's husband became an apostate. She gave him one-half mark as the price of his granting her a divorce. After the divorce was delivered, the witnesses to the instrument went to R's father, and with his permission tore up R's ketubah. A had in his possession a deposit belonging to R's husband. R demanded that A give her the deposit in payment of her ketubah. The apostate, on the other hand, threatened A with great injury unless he returned the deposit to him.
A. Although the tearing of R's ketubah by her father does not cancel the apostate's obligation to R, A may not be forced to risk his life or property by handing over the deposit to R. A, therefore, should try to settle with the apostate for as little as possible, and give the remainder to R.
This Resp. is addressed to "my teachers and relatives, R. Joseph Kohen and R. Jacob."
SOURCES: Cr. 288; Pr. 974; Tesh. Maim. to Nezikim, 7; Mordecai Hagadol, p. 194b; ibid. p. 379c.