תתקסט. יפה דנתם ודבר פשוט הוא דמעות של יתומים אסור להלותם ברבית קצוצה דיתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר שבקיהו (ב"מ ע' ע"א) ואפי' אם [נטלו] מחזירי' דרבית קצוצה יוצאת בדיינים מיהו נראה נהי דרבית קצוצה לא יהבו להו ולא טוב עשה האפטרופא שהלוה ברבית קצוצה מ"מ [אי מטו] לי' רווחא יהיב [להו] כמו שהתנה רביע על כל זקוק כיון דהריוח כל כך או יותר איבעי' לי' לקיים התנאי' דאע"ג דתנאה דאתני בהדי אפטרופ' לאו כלום הוא ותנאו [בטל] אנן יד יתמי אנן והו"ל כאלו ב"ד אתני בהדי' קרוב לשכר ורחוק להפסד כדאמר פ' השולח (גיטין ל"ז ע"א) יתומי' א"צ פרוזבול ר"ג וב"ד אביהן של יתומי' ה"נ כיון דאמרי רבנן (ב"מ ע' ע"א) הני זוזי דיתמי היכא עבדי' להו בדקי' גברא דמשפו כו' עד ויהבי' להו ניהליה קרוב לשכר ורחוק להפסד אפי' היכא דלא אתנו כמאן דאתנו דמי הלכך מיבעי לי' לפיוסינהו ליתמי במה [דאפייסו] לתן רביע לכל זקוק כיון [דמטי ליה ריוח] יותר דכיון דאינו אלא רבית דרבנן ליתמי ביתמי לא [העמידו] דבריהם דיתוי' הרי הן כהקדש כדאמרי' בפ' הנזקין (גיטין נ"ב ע"א) לענין משיכה שהיא תקינת חכמי' ה"נ לכל אבק רבית דרבנן לא גזרו ביתמי. ואם לוה טען משל עצמך הלויתני ולא משל יתומי' ואיני מאמינך במה שאתה טוען של יתומי' הן השבע לי שהוא כדבריך טענת שמא היא זו ואין נשבעי' על טענת שמא אלא הנך דר"פ כל הנשבעין (שבועות מ"ה ע"א) ומפרש טעמא התם וכן אני רגיל לומר אהא דאמר דבע"ח היכא דאית ליה זוזי דצריך לשלם זוזי ולא שוה כסף כמו שפסק ר"ת מההוא דהכותב (פ"ו ע"א) ההוא תולה מעותו בגוי הוי והיכא דאמר אין לי מעות ושכנגדו אמר איני מאמינך השבע לי שאין לך מעות לא משבעי' ליה דאין נשבעי' בטענת שמא ואפי' היכא דחזי' שיש מעות בידו והוא אומר אינם שלי אלא של פלוני לא משבעי' לי' מדאמר בפ' הכותב ההוא [תולה] מעותיו בגוי הוי ולא חזי' שהשביעוהו אלא הוא עשה שלא כהוגן [שהערים] להפקיע תקנת חכמי' בטענת שקר. והיכא דאמר אין לי מעות ונמצא שקרן תו לא מהימני' ליה בזה החוב אם יאמר אין לי מעות אלא צריך למטרה ומזבן ולפרוע מעות כדאמר פ' הכותב. ואם ראובן מודה שמעות יתומי' הלוהו והוא טוען כך וכך פרעתי ושמעון משיב לא [פרעת] כל כך מהימן שמעון בלא שבועה דהו"ל שליש בינו ובין היתומי' ושלשי נאמן בלא שבועה] כמו שפסק ר"ת ואין להאריך בזה. אבל אם הוא [טוען] איני מאמינך שהם של יתומי' וגם פרעתי יותר נהי דא"צ לשבע דמעות של יתומי' כמו שפי' מ"מ יש לו [לשמעון לשבע] שלא פרע אלא כמו שהוא אומר ואין לפוסלו לשבועה כיון דליכא סהדי שהלוהו ברבית אלא ע"פ עצמו כמו שכתבת' דאדם קרוב אצל עצמו כו' אבל משום דכתי' את כספך לא תתן דמשמשע אבל של יצתומי' לא אין להכשירו דהא מסקי' מעות של יתומי' אסור להלותם ברבית קצוצה אלמא לא דרשי' לי' לקרא הכי ועוד נהי דלא עבר בלאו דלא תשימון ואפי' לפי מה [דפי' ר"י] בשמעתי' בשטר שיש בו רבית (ב"מ ע"ב ע"א) דהעדי' כשרי' דלא תשימון לאינשי בלוה ומלוה משמע להו האפטרופ' אן לנו כח הכשירו דהא איהו אוזפי' ועיקר שימה [איהו] ניהו דקא עביד ולא הו"ל להכשירו עד שיחזור בו חזרה גמורה כדאמר בפ' זה בורר (סנהדרין כ"ה ע"ב) אבל השתא דליכא סהדי דאוזפי' ברבית אלא ע"פ עצמו כשר הוא. ומהא דקאמר בפ"ק דב"מ (ה' ע"ב) דמכשרי' רועי בהמות אחרי'] לשבועה דאן אדם חוטא ולא לו משמע [הא ידיע לנו] שמרעה בשדות [אחרי'] אע"ג [דלדידיה] לא מטי הנה פסול ולא [אמרי'] לא תגזול לאינשי בגוזל לעצמו משמע להו א"כ ה"נ אי איכא סהדי דאוזפי' ברבית היה פסול לעדות ולשבועה עד שיחזור בו חזרה גמורה דאפי 'לגוי לא מוזיף כדאמר בפ' זה בורר. ושלום מאיר ב"ר ברוך זלה"ה.
Q. A trustee loaned money belonging to orphans to A on interest, at the rate of one quarter per mark. A refused to pay the interest. Moreover, A claimed to have repaid part of the loan, which claim the trustee denied. The inquiring judges decided that even money belonging to orphans can not be loaned to a Jew at a definite rate of interest. A. Your decision was correct and the trustee's stipulation of a definite interest was illegal and, therefore, void. However, under the circumstances, the loan is as if made by the Jewish court — the natural trustee and protector of all orphans — on the usual terms [made when orphans' money is loaned]: "to share in the profits but not in the losses." Therefore, if A earned profits with the money, he must pay to the trustee, the stipulated quarter per mark. If A admits that the money he borrowed belonged to the orphans, but claims to have repaid part of it, the trustee is believed as to the amount he received from A, (in repayment of the loan), and is not required to take an oath since the trustee is a disinterested third party. But if A states his belief that the trustee loaned him his own money, and not the orphans' money, the trustee must take an oath as to the amount he received from A in repayment of the loan, though he is not required to take an oath to the effect that the money he loaned belonged to the orphans. SOURCES: Pr. 969; Mord. B.M. 332; Agudah B.M. 98.
תתקסט. יפה דנתם ודבר פשוט הוא דמעות של יתומים אסור להלותם ברבית קצוצה דיתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר שבקיהו (ב"מ ע' ע"א) ואפי' אם [נטלו] מחזירי' דרבית קצוצה יוצאת בדיינים מיהו נראה נהי דרבית קצוצה לא יהבו להו ולא טוב עשה האפטרופא שהלוה ברבית קצוצה מ"מ [אי מטו] לי' רווחא יהיב [להו] כמו שהתנה רביע על כל זקוק כיון דהריוח כל כך או יותר איבעי' לי' לקיים התנאי' דאע"ג דתנאה דאתני בהדי אפטרופ' לאו כלום הוא ותנאו [בטל] אנן יד יתמי אנן והו"ל כאלו ב"ד אתני בהדי' קרוב לשכר ורחוק להפסד כדאמר פ' השולח (גיטין ל"ז ע"א) יתומי' א"צ פרוזבול ר"ג וב"ד אביהן של יתומי' ה"נ כיון דאמרי רבנן (ב"מ ע' ע"א) הני זוזי דיתמי היכא עבדי' להו בדקי' גברא דמשפו כו' עד ויהבי' להו ניהליה קרוב לשכר ורחוק להפסד אפי' היכא דלא אתנו כמאן דאתנו דמי הלכך מיבעי לי' לפיוסינהו ליתמי במה [דאפייסו] לתן רביע לכל זקוק כיון [דמטי ליה ריוח] יותר דכיון דאינו אלא רבית דרבנן ליתמי ביתמי לא [העמידו] דבריהם דיתוי' הרי הן כהקדש כדאמרי' בפ' הנזקין (גיטין נ"ב ע"א) לענין משיכה שהיא תקינת חכמי' ה"נ לכל אבק רבית דרבנן לא גזרו ביתמי. ואם לוה טען משל עצמך הלויתני ולא משל יתומי' ואיני מאמינך במה שאתה טוען של יתומי' הן השבע לי שהוא כדבריך טענת שמא היא זו ואין נשבעי' על טענת שמא אלא הנך דר"פ כל הנשבעין (שבועות מ"ה ע"א) ומפרש טעמא התם וכן אני רגיל לומר אהא דאמר דבע"ח היכא דאית ליה זוזי דצריך לשלם זוזי ולא שוה כסף כמו שפסק ר"ת מההוא דהכותב (פ"ו ע"א) ההוא תולה מעותו בגוי הוי והיכא דאמר אין לי מעות ושכנגדו אמר איני מאמינך השבע לי שאין לך מעות לא משבעי' ליה דאין נשבעי' בטענת שמא ואפי' היכא דחזי' שיש מעות בידו והוא אומר אינם שלי אלא של פלוני לא משבעי' לי' מדאמר בפ' הכותב ההוא [תולה] מעותיו בגוי הוי ולא חזי' שהשביעוהו אלא הוא עשה שלא כהוגן [שהערים] להפקיע תקנת חכמי' בטענת שקר. והיכא דאמר אין לי מעות ונמצא שקרן תו לא מהימני' ליה בזה החוב אם יאמר אין לי מעות אלא צריך למטרה ומזבן ולפרוע מעות כדאמר פ' הכותב. ואם ראובן מודה שמעות יתומי' הלוהו והוא טוען כך וכך פרעתי ושמעון משיב לא [פרעת] כל כך מהימן שמעון בלא שבועה דהו"ל שליש בינו ובין היתומי' ושלשי נאמן בלא שבועה] כמו שפסק ר"ת ואין להאריך בזה. אבל אם הוא [טוען] איני מאמינך שהם של יתומי' וגם פרעתי יותר נהי דא"צ לשבע דמעות של יתומי' כמו שפי' מ"מ יש לו [לשמעון לשבע] שלא פרע אלא כמו שהוא אומר ואין לפוסלו לשבועה כיון דליכא סהדי שהלוהו ברבית אלא ע"פ עצמו כמו שכתבת' דאדם קרוב אצל עצמו כו' אבל משום דכתי' את כספך לא תתן דמשמשע אבל של יצתומי' לא אין להכשירו דהא מסקי' מעות של יתומי' אסור להלותם ברבית קצוצה אלמא לא דרשי' לי' לקרא הכי ועוד נהי דלא עבר בלאו דלא תשימון ואפי' לפי מה [דפי' ר"י] בשמעתי' בשטר שיש בו רבית (ב"מ ע"ב ע"א) דהעדי' כשרי' דלא תשימון לאינשי בלוה ומלוה משמע להו האפטרופ' אן לנו כח הכשירו דהא איהו אוזפי' ועיקר שימה [איהו] ניהו דקא עביד ולא הו"ל להכשירו עד שיחזור בו חזרה גמורה כדאמר בפ' זה בורר (סנהדרין כ"ה ע"ב) אבל השתא דליכא סהדי דאוזפי' ברבית אלא ע"פ עצמו כשר הוא. ומהא דקאמר בפ"ק דב"מ (ה' ע"ב) דמכשרי' רועי בהמות אחרי'] לשבועה דאן אדם חוטא ולא לו משמע [הא ידיע לנו] שמרעה בשדות [אחרי'] אע"ג [דלדידיה] לא מטי הנה פסול ולא [אמרי'] לא תגזול לאינשי בגוזל לעצמו משמע להו א"כ ה"נ אי איכא סהדי דאוזפי' ברבית היה פסול לעדות ולשבועה עד שיחזור בו חזרה גמורה דאפי 'לגוי לא מוזיף כדאמר בפ' זה בורר. ושלום מאיר ב"ר ברוך זלה"ה.
Q. A trustee loaned money belonging to orphans to A on interest, at the rate of one quarter per mark. A refused to pay the interest. Moreover, A claimed to have repaid part of the loan, which claim the trustee denied. The inquiring judges decided that even money belonging to orphans can not be loaned to a Jew at a definite rate of interest.
A. Your decision was correct and the trustee's stipulation of a definite interest was illegal and, therefore, void. However, under the circumstances, the loan is as if made by the Jewish court — the natural trustee and protector of all orphans — on the usual terms [made when orphans' money is loaned]: "to share in the profits but not in the losses." Therefore, if A earned profits with the money, he must pay to the trustee, the stipulated quarter per mark. If A admits that the money he borrowed belonged to the orphans, but claims to have repaid part of it, the trustee is believed as to the amount he received from A, (in repayment of the loan), and is not required to take an oath since the trustee is a disinterested third party. But if A states his belief that the trustee loaned him his own money, and not the orphans' money, the trustee must take an oath as to the amount he received from A in repayment of the loan, though he is not required to take an oath to the effect that the money he loaned belonged to the orphans.
SOURCES: Pr. 969; Mord. B.M. 332; Agudah B.M. 98.