תתקסא. ראובן ושמעון ולאה היו שותפי' בחוב אחד של ק"ה ליטר' ובא הגוי ורצה לתן להם יין בפרעון החוב כמו שנתן להם בשכבר בשנים שעברו וראובן ולאה רצו לקח ה' עגלות בל' ליטר' כל עגלה בו' ליטר' ושמעון היה אצלם באותו מעמד כשדברו עמו ונתפרדו זה מזה שלא קנו אז באותו פעם ושוב [פגע הגוי] ביעקב בנו של ראובן וקבל לו על אביו ועל שני חביריו וקנה יעקב מן הגוי ו' עגלות [בלו] ליטר' אגלה אחת יותר ממה שרצו לקח תחלה וגם הוסיף לו ליטר' בכל היין ובא יעקב אצל אביו [ראובן] וסיפר לו ונתרצה אביו וגם לאה במקח נגד הגוי ואמרו לשלוח להם היין לפני פתח ביתם על אחריותו ועתה אמר שמעון אינו חפץ ביין אך רוצה לגבות חלקו מן הגוי מן מעות מזומנים ואמר שאפי' ה' עגלות לא נתרצה לקח ומודה שהי' במעמד כשרצו לקנותו ושתק וגם אמר שאין ידוע לו איך יעדו עמו ומה רצו לתן עבורו ואמר שמאד היה שמח שנפרד הגוי מהם בלא סוף ומה שקנאהו אח"כ זה הי' בלא ידיעתו לכן אינו חפץ לקחתו וגם הגוי מודה ששמעון לא לקח ממנו כלום וראובן משיב מה שנתנו לנו בחובינו אחלוק עמך כי גם אני לא קניתי היין מן הגוי אך שבני קנהו במקומי נתרצנו אני ולאה כן כי לא חפצנו להכעיס את הגוי בשביל דבר מועט כי צעק עלינו ברחוב שנתן לנו אלף ליטר' ברבית לכן לקחתי היין וזה אחלוק עמך וגם חפצת לקנות עמנו תחלה אלו ה' עגלות ונרצית לקחם בל' ליטר' ושמעון אמר להד"ם לא היה בדעתי לקנותו ואין לי שום עסק במה שלקחת' היין לכן שתקתי וראובן אמר שגרם לו שהכעיס הגוי עד שפרע לו כמעט כל החוב וגרם לו הפסד גדול ועוד טען שמעון שראובן א"ל כשקנה היין אם היין טוב אקחנו לעצמי ואם לאו קחנו חציו בע"כ. נראה דשמעון צריך לקח עמהם היין דקיי"ל (ב"ב מ"ב ע"ב) שותף כיורד ברשות דמי לומר שנוטל בשבח המגיע [לכתפים] ובשדה שאינה עשוי' לטע כשדה העשוי' לטע כו' ה"ג ר"ח ובשדה כו' ומלתא אחריתי קאמר כלומר אם אחד מהם טרח בשדה וחבירו לא טרח לאשר לא עמל בו יתננו חלקו כאלו טרח גם הוא דאורחי דשותפי' למיטרח בשביל חבריהם ובשדה שאינה עשוי' לטע כו' ועוד איכא מלתא אחריתא בשותפי' דלא הוי בעלמא דהיורד לתוך שדה חבירו ונטעו שלא ברשותו אם אינה עשוי' לטע ידו על התחתונה כדאי' פ' השואל (ק"א ע"א) אבל שותף היורד לטע שדה של שותפות שאינה עשוי לטע לא אמרי' ידו על התחתונה אלא יטול כמו שדה העשוי' לטע ואומדין [כמה] אדם רוצה לקח בשדה זו [לנוטעה] אלמא סתמא אפי' שלא גילה לחבירו כלום ואפי' בשדה שאינו עשוי' לטע חשוב כמו יורד ברשות כל כמה דלא מיחה חבירו בהדי' אמרי' שליחותי' קעביד כ"ש בנדון זה ששמעון ראה ושמע שהי' מתועדי' עם הבע"ח לקח יין בחובם ושתק ולא מיחה חשיבי שותפי' כיורד ברשות ושליחותי' קא עבדי ואמרי' פ' מי שהי' נשוי (צ"ד ע"א) הני תרי שותפי דאית להו דינא בהדי חד ואזל חד מינייהו ודן בהדי' ואידך אזיל במתא לא מצי אידך למימר לא ניהא לי' אלא שליחות' קא עביד כ"ש הכא דידע שהי' רוצי' לקח יין בחובם ואפי' גלוי דעת לא עבד לגלות דעתו דלא ניחא לי' ביין הלכך שליחות' קא עביד ויחלוקו עמו ביין לפי חשבון שיש לכל א' בחוב ושלום מאיר ב"ב זלה"ה.
Q. A, B, and Leah, jointly lent 108 pounds to a Gentile. When the latter came to repay part of his debt in wine, as he used to do in former years, A and Leah, in B's presence, offered to take five wagons of wine at six pounds per wagon, which offer the Gentile rejected. Subsequently the Gentile met A's son, C, and complained to him about the ill treatment he received at the hands of his creditors. He also told the people in the street, that A, B, and Leah had already collected from him a thousand pounds in interest. To appease him, C agreed to take six wagons of wine for thirty-seven pounds. When A and Leah heard of it, they consented to take the wine, and ordered its delivery. Now, B refuses to accept his part of the wine claiming that he did not consent to the bargain, and that he would seek to collect cash from the Gentile. A claims that B angered the Gentile, who, consequently, repaid almost the entire debt, and thus caused them a considerable loss of money. A. Whatever one partner does is binding on all other partners unless they openly protest against that partner's acts. Since B did not protest at the time of the first negotiations, he is bound by the subsequent agreement. SOURCES: Pr. 961.
תתקסא. ראובן ושמעון ולאה היו שותפי' בחוב אחד של ק"ה ליטר' ובא הגוי ורצה לתן להם יין בפרעון החוב כמו שנתן להם בשכבר בשנים שעברו וראובן ולאה רצו לקח ה' עגלות בל' ליטר' כל עגלה בו' ליטר' ושמעון היה אצלם באותו מעמד כשדברו עמו ונתפרדו זה מזה שלא קנו אז באותו פעם ושוב [פגע הגוי] ביעקב בנו של ראובן וקבל לו על אביו ועל שני חביריו וקנה יעקב מן הגוי ו' עגלות [בלו] ליטר' אגלה אחת יותר ממה שרצו לקח תחלה וגם הוסיף לו ליטר' בכל היין ובא יעקב אצל אביו [ראובן] וסיפר לו ונתרצה אביו וגם לאה במקח נגד הגוי ואמרו לשלוח להם היין לפני פתח ביתם על אחריותו ועתה אמר שמעון אינו חפץ ביין אך רוצה לגבות חלקו מן הגוי מן מעות מזומנים ואמר שאפי' ה' עגלות לא נתרצה לקח ומודה שהי' במעמד כשרצו לקנותו ושתק וגם אמר שאין ידוע לו איך יעדו עמו ומה רצו לתן עבורו ואמר שמאד היה שמח שנפרד הגוי מהם בלא סוף ומה שקנאהו אח"כ זה הי' בלא ידיעתו לכן אינו חפץ לקחתו וגם הגוי מודה ששמעון לא לקח ממנו כלום וראובן משיב מה שנתנו לנו בחובינו אחלוק עמך כי גם אני לא קניתי היין מן הגוי אך שבני קנהו במקומי נתרצנו אני ולאה כן כי לא חפצנו להכעיס את הגוי בשביל דבר מועט כי צעק עלינו ברחוב שנתן לנו אלף ליטר' ברבית לכן לקחתי היין וזה אחלוק עמך וגם חפצת לקנות עמנו תחלה אלו ה' עגלות ונרצית לקחם בל' ליטר' ושמעון אמר להד"ם לא היה בדעתי לקנותו ואין לי שום עסק במה שלקחת' היין לכן שתקתי וראובן אמר שגרם לו שהכעיס הגוי עד שפרע לו כמעט כל החוב וגרם לו הפסד גדול ועוד טען שמעון שראובן א"ל כשקנה היין אם היין טוב אקחנו לעצמי ואם לאו קחנו חציו בע"כ. נראה דשמעון צריך לקח עמהם היין דקיי"ל (ב"ב מ"ב ע"ב) שותף כיורד ברשות דמי לומר שנוטל בשבח המגיע [לכתפים] ובשדה שאינה עשוי' לטע כשדה העשוי' לטע כו' ה"ג ר"ח ובשדה כו' ומלתא אחריתי קאמר כלומר אם אחד מהם טרח בשדה וחבירו לא טרח לאשר לא עמל בו יתננו חלקו כאלו טרח גם הוא דאורחי דשותפי' למיטרח בשביל חבריהם ובשדה שאינה עשוי' לטע כו' ועוד איכא מלתא אחריתא בשותפי' דלא הוי בעלמא דהיורד לתוך שדה חבירו ונטעו שלא ברשותו אם אינה עשוי' לטע ידו על התחתונה כדאי' פ' השואל (ק"א ע"א) אבל שותף היורד לטע שדה של שותפות שאינה עשוי לטע לא אמרי' ידו על התחתונה אלא יטול כמו שדה העשוי' לטע ואומדין [כמה] אדם רוצה לקח בשדה זו [לנוטעה] אלמא סתמא אפי' שלא גילה לחבירו כלום ואפי' בשדה שאינו עשוי' לטע חשוב כמו יורד ברשות כל כמה דלא מיחה חבירו בהדי' אמרי' שליחותי' קעביד כ"ש בנדון זה ששמעון ראה ושמע שהי' מתועדי' עם הבע"ח לקח יין בחובם ושתק ולא מיחה חשיבי שותפי' כיורד ברשות ושליחותי' קא עבדי ואמרי' פ' מי שהי' נשוי (צ"ד ע"א) הני תרי שותפי דאית להו דינא בהדי חד ואזל חד מינייהו ודן בהדי' ואידך אזיל במתא לא מצי אידך למימר לא ניהא לי' אלא שליחות' קא עביד כ"ש הכא דידע שהי' רוצי' לקח יין בחובם ואפי' גלוי דעת לא עבד לגלות דעתו דלא ניחא לי' ביין הלכך שליחות' קא עביד ויחלוקו עמו ביין לפי חשבון שיש לכל א' בחוב ושלום מאיר ב"ב זלה"ה.
Q. A, B, and Leah, jointly lent 108 pounds to a Gentile. When the latter came to repay part of his debt in wine, as he used to do in former years, A and Leah, in B's presence, offered to take five wagons of wine at six pounds per wagon, which offer the Gentile rejected. Subsequently the Gentile met A's son, C, and complained to him about the ill treatment he received at the hands of his creditors. He also told the people in the street, that A, B, and Leah had already collected from him a thousand pounds in interest. To appease him, C agreed to take six wagons of wine for thirty-seven pounds. When A and Leah heard of it, they consented to take the wine, and ordered its delivery. Now, B refuses to accept his part of the wine claiming that he did not consent to the bargain, and that he would seek to collect cash from the Gentile. A claims that B angered the Gentile, who, consequently, repaid almost the entire debt, and thus caused them a considerable loss of money.
A. Whatever one partner does is binding on all other partners unless they openly protest against that partner's acts. Since B did not protest at the time of the first negotiations, he is bound by the subsequent agreement.
SOURCES: Pr. 961.