תתקנ. עביד אינש דינא לנפשיה (ב"ק כ"ז ע"ב) רבותינו שבשפיר"א פסקו בראובן שהיה חייב לשמעון ולא פרעו שיכול שמעון לקח ולתפוס בכל מה שימצא משום דעביד אינש דינא לנפש'י' וכתבתי להם לא תתלו בוקי סריקי [ברב נחמן] דא"כ עשיתם ר"נ טועה בדבר משנה אפי' מקרא נמי לא קרא דתנן בפ' המקבל (בבא מציעא קי"ג ע"א) המלוה את חבירו לא ימשכננו ואמר שמואל התם דאפי' שליח ב"ד מנתח נתוחי בשוק דוקא ולא יכנוס לביתו אבל המלוה עצמו אפי' בשוק לא וקרא נמי כתי' בחוץ תעמוד והאיש וגו' והא דאמרי' הכא עביד אינש דינא לנפשי' אפי' לכנוס לבית חבירו היינו החפץ שלו המבורר שכיון שזה החפץ עצמו שלו הוא יכול [לקחו] בכל מקום שימצאו אבל למשכנו ולקח משל חבירו בשביל חובו אינו רשאי בלא שליח ב"ד וכן מוכח כל ההלכה דוקא דבר שהוא שלו. מאיר ב"ר ברוך ז"ל.
A owed money to B and refused to pay his debt. The Rabbis of Spiers, basing their decision on the statement of R. Nahman (B. K. 27b) that a man is permitted to take the law into his own hands, gave B permission to break into A's house and forcefully take possession of A's valuables in payment of the debt. R. Meir wrote to the Rabbis of Spiers not to ascribe legal absurdities to R. Nahman; for such interpretation of the words of R. Nahman was not only in opposition to an explicit statement of the Mishna (B. M. 9, 13) but was even against the very words of the Pentateuch (Deut. 24,10). A person is permitted according to R. Nahman, to enter into another person's house and take away an object definitely known to be his own, but he is not permitted to touch an object belonging to the other person, unless accompanied by a law-court official. SOURCES: Cr. 102; Pr. 950; L. 148; cf. Tesh. Maim. to Nezikin, 14; Beth Joseph to Hoshen Mishpat 388.
תתקנ. עביד אינש דינא לנפשיה (ב"ק כ"ז ע"ב) רבותינו שבשפיר"א פסקו בראובן שהיה חייב לשמעון ולא פרעו שיכול שמעון לקח ולתפוס בכל מה שימצא משום דעביד אינש דינא לנפש'י' וכתבתי להם לא תתלו בוקי סריקי [ברב נחמן] דא"כ עשיתם ר"נ טועה בדבר משנה אפי' מקרא נמי לא קרא דתנן בפ' המקבל (בבא מציעא קי"ג ע"א) המלוה את חבירו לא ימשכננו ואמר שמואל התם דאפי' שליח ב"ד מנתח נתוחי בשוק דוקא ולא יכנוס לביתו אבל המלוה עצמו אפי' בשוק לא וקרא נמי כתי' בחוץ תעמוד והאיש וגו' והא דאמרי' הכא עביד אינש דינא לנפשי' אפי' לכנוס לבית חבירו היינו החפץ שלו המבורר שכיון שזה החפץ עצמו שלו הוא יכול [לקחו] בכל מקום שימצאו אבל למשכנו ולקח משל חבירו בשביל חובו אינו רשאי בלא שליח ב"ד וכן מוכח כל ההלכה דוקא דבר שהוא שלו. מאיר ב"ר ברוך ז"ל.
A owed money to B and refused to pay his debt. The Rabbis of Spiers, basing their decision on the statement of R. Nahman (B. K. 27b) that a man is permitted to take the law into his own hands, gave B permission to break into A's house and forcefully take possession of A's valuables in payment of the debt.
R. Meir wrote to the Rabbis of Spiers not to ascribe legal absurdities to R. Nahman; for such interpretation of the words of R. Nahman was not only in opposition to an explicit statement of the Mishna (B. M. 9, 13) but was even against the very words of the Pentateuch (Deut. 24,10). A person is permitted according to R. Nahman, to enter into another person's house and take away an object definitely known to be his own, but he is not permitted to touch an object belonging to the other person, unless accompanied by a law-court official.
SOURCES: Cr. 102; Pr. 950; L. 148; cf. Tesh. Maim. to Nezikin, 14; Beth Joseph to Hoshen Mishpat 388.