תתקמו. כי הוינא בדינא דמורדת לא מסקינן מינה אלא כדמסיק תעלא מבי כרבא כי רבו בה דינין דינא דמתני' ודינא דגמרא ודינא דמתיבתא ועוד הציבו לה ציונין האחרונים ואנו יתמי דיתמי לא ידעי' איך נפתח לפניכם [והשיבו] על דבר המורדת ואמרה מאיס עלי כך כתוב בתשו' הגאונים דנכסי מלוג יהיב לה בעל אי איתי' בעיני' ואי ליתי' בעיני' לא יהב לה ובנכסי צאן ברזל אפי' ליתנהו בעינייהו כגון דכלו לגמרי או איגנוב באחריותי' קיימי' ומשלם לה דמיהם וכן נהיגנו. ומה שתמהתם היכא דחזאי [דמתמעטי'] נכסי תמרוד ותתפוס בנכסי' ותאכל היא ותחדי והוא ישאל על הפתחים לא חדוה שלימא היא אחרי שהרשות בידו לעגנה ונהי שגם הוא [מתעגן] בדורות הללו מתקנת ר"ג מאור הגולה ואילך איהי נמי מיעגנא ממ וכ"ש לדברי רבינו אב"ן דניחא טפי שהתיר את הבעל לישא אחרת והיא תתעגן עכ"ל. וששאלת' כי משהינן לה י"ב ירחי שתא אגיטא דלית לה מזוני מבעל והבעל יכול לעגנה מלתת לה גט כדברי ר"ת ואם תחזור והוא מורד אם חייב במזונותיה או לא דבר פשוט הוא כל היכא דמרדה כל כך עד שהפסיד' כתו' אפי' אם הדרה בה תו לא יהיב לה לא כתו' ולא תנאי כתו' דהא מ"ד ממלאכה ע"כ היינו שמרדה מקצת הימים ממלאכה דלא בעיא לעשות מלאכה ובתוך כך פוחתין לה מכתובתה עד [שתכלה] וכי הדרת תו ואמרה רוצה אני לעשות מלאכה לא הועיל לה כלום דאי לא תימא הכי א"כ מה הועילו חכמים לפחות כתובתה והא כשמרדה הרבה עד שכלתה כל כתובתה יכולה לומר עושה אני מכאן ולהבא ול"ל דחזרה אינו מועיל עד שתאמר עושה אני מכאן ואילך ומשלמת אני כל מה שנטלתי למפרע דהא ליתא דומיא דמורדת מתשמיש יש לנו לפרש מורדת ממלאכה והא [דמה ני'] חזרה גבי מורדת מתשמיש ע"כ מכאן ולהבא מהניא [דלא] שייך חזרה ותשלומי' למפרע [ה"נ מורדת דמלאכה] שכלתה כל כתו' בפחיתת ז' דינר לשבת אי הדרה בה לית לה ולא מידי אא"כ נתרצה לה הבעל וכן [המורד] על אשתו מוסיפי' לה על כתובתה ואי מהניא חזרה מה הואיל לה התוספת כיון דמצי למיהדר ביה.
Q. What should be done to a man who revolted against his wife and gave away his money to others to avoid paying her the ketubah? Please explain in detail the laws concerning rebellious husbands and rebellious wives. A. If the husband refuses to support his wife he can be forced to support her. If he does support his wife, but refuses to cohabit with her, he should be told that according to the Rabbis he is required to divorce her or be called abaryana (renegade), but he cannot be forced to divorce her. If, however, he refuses to do either, he can be forced to grant her a divorce. SOURCES: Pr. 946.
3
וששאלתם על סבלונות שאינן עשויי' לבלות אי הדרי הא פסקי' בפ' מי שמת (בבא בתרא קמ"ו ע"ב) הדרה בה איהי מוהרי וסבלונות הדרי ואפי' [כישא] דירקא הדרא אבל קידושי' לא הדרי גזירה שמא יאמרו קידוישן תופסי' באחותה. ועוד על דין מורדת כו' על מעשה של בן מנדל קערן ואמרתי להם הכל וגם כאשר פסק רבינו אב"ן אמנם לא אתיר לו לישרא אשה עד שיתיר לו הגאון מו' והרבה דברי' אמרה שהיתה רוצה לילך לבין הגוים ועד בלי די אמרה שאין ספק להגיד ולכתוב ויען כי גבהו בנות רינגשפורק על בעליהן מאז ומקדם וכ"ש עתה ע"כ עמוד בפרצות והתיר לו לשא אחרת כדברי הגאון רבינו אב"ן כאשר פסקתם ולהתיר לו מיד לישא כי אתה ראש. ועתה מורינו תן דעתך ע"ז ואם תתיר לו לישא אשה אחרת מיד או לאחר יב"ח הכל תבאר לנו וגם אם רוצה לעגנה עד מתי יכול לעגנה כי אם תתיר לו לישא אשה שמא לא יקח כל ממון שבעולם שיתן לה גט ואם נראה לך לעגן אותה עד שתתן לו מה שהוצרך להחזיר לה מנכסי [צאן ברזל] שלה ומה שתפסה כ"א יעגן אותה ביותר אין זו תקנה לבנות ישראל ושמא מחמת שנתנה עצם בין שיניו יעגן אותה כמו שירצה ואם נראה לכבודך שיעגן אותה עד שתתן לו כפי מה שיתראה לדיינים שאם כפי מה שהוצרך להחזיר ומה שתפסה א"כ נתת דבריך לשיעורי' או אם כאשר עשתה כן יעשה לה הכל יבאר לנו הגאון כי מצוה רבה לעשות תקנה לבעל ושלום.
Q. Leah rebelled against her husband A, the son of Mendel Kern. When warned that she might lose her ketubah and the dowry (which she brought in upon her marriage) and that she might be forced to wait for many years for her divorce she threatened, among other things, to go and live among the Gentiles. Since the women of Regensburg were always arrogant in their relations to their husbands and now are even more supercilious than ever, Leah should be dealt with in a manner that would serve as a warning to her haughty sisters. A should be permitted to remarry immediately in accordance with the view of R. Eliezer b. Nathan, while Leah should be forced to wait for her divorce for many years. However, Leah should not be left entirely to the mercy of her husband who, after marrying another woman, might demand an exorbitant sum for Leah's divorce, or might refuse to divorce her altogether. We, therefore, leave it to you to decide upon a proper punishment for Leah. A. In order to curtail the possibility of Jewish women turning to mischief, and in order that people might not say: "This one is A's wife and this one his paramour", we should not permit the husband to remarry before he divorces his rebellious wife. Therefore, A should receive a limited amount of money and give Leah her divorce, or, he should give Leah a divorce on condition that the divorce become valid (from now and) twelve months, or two years, after date. After the delivery of such a conditional divorce, A may be permitted to remarry immediately. If, however, Leah had good reason to detest her husband, she should be dealt with more leniently. Therefore, you should use your judgment in determining the severity with which Leah is to be punished. SOURCES: Pr. 946; Mordecai Hagadol, p. 161b.
4
תשובה על המורדת אמת דרבינו אב"ן כתב דמותר לו לישא אחרת והיא תשב ותתעגן וטעמא הוי [דבמקום] ביטול פריה ורביה לא החמיר הגאון לעקור עשה [דפריה] ורביה ויש כח לרדותם קצת בעיגון שאם נצרכו לגרשה נמצא חוטא נשכר אמנם בשביל שלא תצאן בנות ישראל לתרבות רעה וגם בשביל שלא יאמרו זו אשתו וזו זונתו יגרשנה על תנאי מעכשיו ע"מ שתתן לו מקצת ממון ואז יתירו לו מיד לישא אשה או יגרשנה מעכשיו ולאחר יב"ח או שנתים הכל לפי הנראה בעיניך כדי שלא לרדותה קצת א"א [ונוסרו] כל הנשים ויתנו יקר לבעליהן ומיד כשיגרש על תנאי יהא מותר לישא אחרת והיא תתעגן עד בא קיצה כדי לרדותה קצת ואני תולה דעתי בדעתך שתעשה לנו הנכון והישר הכל לפי מה שהוא ואם יש לה אמתלא לדבריה [שהיא] מתקבל אין להחמיר בה כלל כך ושלום.
5
גם תודיעני דין זה על ראובן שטען על אשתו היא יצאה מביתי בשלום בלא קטטה ובלא שום דבר מחלוקת ולא ידעתי מה היה לה או מי יעץ לה שאינה רוצה [לשוב] אלי עוד ועכשיו אני תובע אותה שתחזור לביתי לעשות לי כל דבר שאשה עושה לבעלה בין מלאכה בין שאר ענינים וגם אני מזומן לשאר כסות ועונה ואפטרופוס שלה השיב הוא הכה אותה כמה פעמים ואפי' בימי נדותה וכל כך עשה לה צער ובזיון עד שסוף דבר היא אומרת מריס עלי והבעל משיב ח"ו לא נגעי בה בימי נדותה אפי' באצבע הקטנה רק מעצמה הלכה לבית אמה וילדה שם והשתא דאתי לידי הודיעני גם המורד באשתו ונתן ממונו לאחרים כדי להפקיע ממנה את כתובתה וכל מיני חילוקי' דמורד ומורדת והיכא שיש לה בנים ועתה מורינו אל תניח מלברר לנו היטב ושלום מאיר ב"ר ברוך.
6
תשובה הכי דיינינן אנו אין אנו חוסמין אותה לפניו לדור עם הנחש בכפיפה גם אין אנו כופי' אותו להוציא כדברי הגאונים ורש"י אחרי שר"ת אוסר ופי השמועה דפ' אע"פ (כתובות ס"ג ע"ב) בע"א. אך [יתעגנו] שניהם עד שיאותו לרחק או לקרב ומה שהכניסה היא מחזירי' לה בתוך כך אם ישנו בעין ואע"ג שיש לה בנים ממנו שאמרה עד עכשיו הייתי סבורה לקבל אבל עכשיו לא מצינו לקבל. והמורד על אשתו אם מורד ממזונות לחוד כופין אותו לזון כשמואל ס"פ המדיר (כתובות ע"ז ע"א) או מוסיפין על כתובתה אם היא רוצה ואם מורד רק [מתשמיש] המטה אמרי' ליה חכמים חייבוך להוציא ואי לא צריך למקריך עבריינא אבל לא כפי' בשוטי' וכן פר"ח מכה ירושלמי אבל [המורד] מן הכל כופי' אות להוציא במילי ובשוטי' כיון דמונע ממנה כל עניני דאישות וראי' מההוא דפ' החולץ (יבמות ל"ט ע"א) מצוה בגדול ליבם וכו' עד [לא רצו] חוזרי' אצל גדול למכפיי' ואין פנאי להאריך ושלום מאיר בר' ברוך.
דין מורדת.
תתקמו. כי הוינא בדינא דמורדת לא מסקינן מינה אלא כדמסיק תעלא מבי כרבא כי רבו בה דינין דינא דמתני' ודינא דגמרא ודינא דמתיבתא ועוד הציבו לה ציונין האחרונים ואנו יתמי דיתמי לא ידעי' איך נפתח לפניכם [והשיבו] על דבר המורדת ואמרה מאיס עלי כך כתוב בתשו' הגאונים דנכסי מלוג יהיב לה בעל אי איתי' בעיני' ואי ליתי' בעיני' לא יהב לה ובנכסי צאן ברזל אפי' ליתנהו בעינייהו כגון דכלו לגמרי או איגנוב באחריותי' קיימי' ומשלם לה דמיהם וכן נהיגנו. ומה שתמהתם היכא דחזאי [דמתמעטי'] נכסי תמרוד ותתפוס בנכסי' ותאכל היא ותחדי והוא ישאל על הפתחים לא חדוה שלימא היא אחרי שהרשות בידו לעגנה ונהי שגם הוא [מתעגן] בדורות הללו מתקנת ר"ג מאור הגולה ואילך איהי נמי מיעגנא ממ וכ"ש לדברי רבינו אב"ן דניחא טפי שהתיר את הבעל לישא אחרת והיא תתעגן עכ"ל. וששאלת' כי משהינן לה י"ב ירחי שתא אגיטא דלית לה מזוני מבעל והבעל יכול לעגנה מלתת לה גט כדברי ר"ת ואם תחזור והוא מורד אם חייב במזונותיה או לא דבר פשוט הוא כל היכא דמרדה כל כך עד שהפסיד' כתו' אפי' אם הדרה בה תו לא יהיב לה לא כתו' ולא תנאי כתו' דהא מ"ד ממלאכה ע"כ היינו שמרדה מקצת הימים ממלאכה דלא בעיא לעשות מלאכה ובתוך כך פוחתין לה מכתובתה עד [שתכלה] וכי הדרת תו ואמרה רוצה אני לעשות מלאכה לא הועיל לה כלום דאי לא תימא הכי א"כ מה הועילו חכמים לפחות כתובתה והא כשמרדה הרבה עד שכלתה כל כתובתה יכולה לומר עושה אני מכאן ולהבא ול"ל דחזרה אינו מועיל עד שתאמר עושה אני מכאן ואילך ומשלמת אני כל מה שנטלתי למפרע דהא ליתא דומיא דמורדת מתשמיש יש לנו לפרש מורדת ממלאכה והא [דמה ני'] חזרה גבי מורדת מתשמיש ע"כ מכאן ולהבא מהניא [דלא] שייך חזרה ותשלומי' למפרע [ה"נ מורדת דמלאכה] שכלתה כל כתו' בפחיתת ז' דינר לשבת אי הדרה בה לית לה ולא מידי אא"כ נתרצה לה הבעל וכן [המורד] על אשתו מוסיפי' לה על כתובתה ואי מהניא חזרה מה הואיל לה התוספת כיון דמצי למיהדר ביה.
Q. What should be done to a man who revolted against his wife and gave away his money to others to avoid paying her the ketubah? Please explain in detail the laws concerning rebellious husbands and rebellious wives.
A. If the husband refuses to support his wife he can be forced to support her. If he does support his wife, but refuses to cohabit with her, he should be told that according to the Rabbis he is required to divorce her or be called abaryana (renegade), but he cannot be forced to divorce her. If, however, he refuses to do either, he can be forced to grant her a divorce.
SOURCES: Pr. 946.
וששאלתם על סבלונות שאינן עשויי' לבלות אי הדרי הא פסקי' בפ' מי שמת (בבא בתרא קמ"ו ע"ב) הדרה בה איהי מוהרי וסבלונות הדרי ואפי' [כישא] דירקא הדרא אבל קידושי' לא הדרי גזירה שמא יאמרו קידוישן תופסי' באחותה. ועוד על דין מורדת כו' על מעשה של בן מנדל קערן ואמרתי להם הכל וגם כאשר פסק רבינו אב"ן אמנם לא אתיר לו לישרא אשה עד שיתיר לו הגאון מו' והרבה דברי' אמרה שהיתה רוצה לילך לבין הגוים ועד בלי די אמרה שאין ספק להגיד ולכתוב ויען כי גבהו בנות רינגשפורק על בעליהן מאז ומקדם וכ"ש עתה ע"כ עמוד בפרצות והתיר לו לשא אחרת כדברי הגאון רבינו אב"ן כאשר פסקתם ולהתיר לו מיד לישא כי אתה ראש. ועתה מורינו תן דעתך ע"ז ואם תתיר לו לישא אשה אחרת מיד או לאחר יב"ח הכל תבאר לנו וגם אם רוצה לעגנה עד מתי יכול לעגנה כי אם תתיר לו לישא אשה שמא לא יקח כל ממון שבעולם שיתן לה גט ואם נראה לך לעגן אותה עד שתתן לו מה שהוצרך להחזיר לה מנכסי [צאן ברזל] שלה ומה שתפסה כ"א יעגן אותה ביותר אין זו תקנה לבנות ישראל ושמא מחמת שנתנה עצם בין שיניו יעגן אותה כמו שירצה ואם נראה לכבודך שיעגן אותה עד שתתן לו כפי מה שיתראה לדיינים שאם כפי מה שהוצרך להחזיר ומה שתפסה א"כ נתת דבריך לשיעורי' או אם כאשר עשתה כן יעשה לה הכל יבאר לנו הגאון כי מצוה רבה לעשות תקנה לבעל ושלום.
Q. Leah rebelled against her husband A, the son of Mendel Kern. When warned that she might lose her ketubah and the dowry (which she brought in upon her marriage) and that she might be forced to wait for many years for her divorce she threatened, among other things, to go and live among the Gentiles. Since the women of Regensburg were always arrogant in their relations to their husbands and now are even more supercilious than ever, Leah should be dealt with in a manner that would serve as a warning to her haughty sisters. A should be permitted to remarry immediately in accordance with the view of R. Eliezer b. Nathan, while Leah should be forced to wait for her divorce for many years. However, Leah should not be left entirely to the mercy of her husband who, after marrying another woman, might demand an exorbitant sum for Leah's divorce, or might refuse to divorce her altogether. We, therefore, leave it to you to decide upon a proper punishment for Leah.
A. In order to curtail the possibility of Jewish women turning to mischief, and in order that people might not say: "This one is A's wife and this one his paramour", we should not permit the husband to remarry before he divorces his rebellious wife. Therefore, A should receive a limited amount of money and give Leah her divorce, or, he should give Leah a divorce on condition that the divorce become valid (from now and) twelve months, or two years, after date. After the delivery of such a conditional divorce, A may be permitted to remarry immediately. If, however, Leah had good reason to detest her husband, she should be dealt with more leniently. Therefore, you should use your judgment in determining the severity with which Leah is to be punished.
SOURCES: Pr. 946; Mordecai Hagadol, p. 161b.
תשובה על המורדת אמת דרבינו אב"ן כתב דמותר לו לישא אחרת והיא תשב ותתעגן וטעמא הוי [דבמקום] ביטול פריה ורביה לא החמיר הגאון לעקור עשה [דפריה] ורביה ויש כח לרדותם קצת בעיגון שאם נצרכו לגרשה נמצא חוטא נשכר אמנם בשביל שלא תצאן בנות ישראל לתרבות רעה וגם בשביל שלא יאמרו זו אשתו וזו זונתו יגרשנה על תנאי מעכשיו ע"מ שתתן לו מקצת ממון ואז יתירו לו מיד לישא אשה או יגרשנה מעכשיו ולאחר יב"ח או שנתים הכל לפי הנראה בעיניך כדי שלא לרדותה קצת א"א [ונוסרו] כל הנשים ויתנו יקר לבעליהן ומיד כשיגרש על תנאי יהא מותר לישא אחרת והיא תתעגן עד בא קיצה כדי לרדותה קצת ואני תולה דעתי בדעתך שתעשה לנו הנכון והישר הכל לפי מה שהוא ואם יש לה אמתלא לדבריה [שהיא] מתקבל אין להחמיר בה כלל כך ושלום.
גם תודיעני דין זה על ראובן שטען על אשתו היא יצאה מביתי בשלום בלא קטטה ובלא שום דבר מחלוקת ולא ידעתי מה היה לה או מי יעץ לה שאינה רוצה [לשוב] אלי עוד ועכשיו אני תובע אותה שתחזור לביתי לעשות לי כל דבר שאשה עושה לבעלה בין מלאכה בין שאר ענינים וגם אני מזומן לשאר כסות ועונה ואפטרופוס שלה השיב הוא הכה אותה כמה פעמים ואפי' בימי נדותה וכל כך עשה לה צער ובזיון עד שסוף דבר היא אומרת מריס עלי והבעל משיב ח"ו לא נגעי בה בימי נדותה אפי' באצבע הקטנה רק מעצמה הלכה לבית אמה וילדה שם והשתא דאתי לידי הודיעני גם המורד באשתו ונתן ממונו לאחרים כדי להפקיע ממנה את כתובתה וכל מיני חילוקי' דמורד ומורדת והיכא שיש לה בנים ועתה מורינו אל תניח מלברר לנו היטב ושלום מאיר ב"ר ברוך.
תשובה הכי דיינינן אנו אין אנו חוסמין אותה לפניו לדור עם הנחש בכפיפה גם אין אנו כופי' אותו להוציא כדברי הגאונים ורש"י אחרי שר"ת אוסר ופי השמועה דפ' אע"פ (כתובות ס"ג ע"ב) בע"א. אך [יתעגנו] שניהם עד שיאותו לרחק או לקרב ומה שהכניסה היא מחזירי' לה בתוך כך אם ישנו בעין ואע"ג שיש לה בנים ממנו שאמרה עד עכשיו הייתי סבורה לקבל אבל עכשיו לא מצינו לקבל. והמורד על אשתו אם מורד ממזונות לחוד כופין אותו לזון כשמואל ס"פ המדיר (כתובות ע"ז ע"א) או מוסיפין על כתובתה אם היא רוצה ואם מורד רק [מתשמיש] המטה אמרי' ליה חכמים חייבוך להוציא ואי לא צריך למקריך עבריינא אבל לא כפי' בשוטי' וכן פר"ח מכה ירושלמי אבל [המורד] מן הכל כופי' אות להוציא במילי ובשוטי' כיון דמונע ממנה כל עניני דאישות וראי' מההוא דפ' החולץ (יבמות ל"ט ע"א) מצוה בגדול ליבם וכו' עד [לא רצו] חוזרי' אצל גדול למכפיי' ואין פנאי להאריך ושלום מאיר בר' ברוך.