תתקלד. מטעם המלך מגזירת רבותינו יושבי נרבונא אשר שמענום ונדעם ומזקנים נתבונן ונאמר תהי נא אלה יושבי צרפת ונורמנדיאה כאשר גדרו גדר גדולי נרבונא מסביב וגזרו באלה חמור כל נושא אשה ומתה תוך שנתה בלא ולד של קיימא עד עבור שנת נישואין שיחזיר כל הנדוניא ותכשיטי האשה לנותני הנדוניא או ליורשי' מה שישאר בידו שלא [הוציא] מן הנדוניא [ומה] שלא כלתה [ושלא] יערים לכלות רק [מן הנמצא יעסוק] בקבורתה לפי כבודה ועד זמן ב"ד ל' יום ישיבם להם אם יתבעוהו ולא תחול עליו גזירה כ"א מיום תביעה לאחר ל' יום ח"ו אם לא הי' משיב. ועוד גזרנו מן העתיד לגבות שלא יגבה החתן לעולם אפי' מתה אחר שנה אפי' ילדה ודבר זה קבלנו מיושבי טריוש ורומש ושלחנו לסמוכי' מהלך יום ושמחנו בדבר וגזרנו עלינו ועל כל הנלוים עלינו ועל זרעינו מ"ש למעלה ועל יושבי צרפת ונורמנדיאה ואונויא ופייטן סמוך ליושבי' הללו מהלך יום או יומים עליהם ועל זרעם כי מי יכול ומי יחיש מה [שפסק האב או המשיאה ונתן] לחתן חוץ ממנו וראינו שיעור לדבר שנה ולא יותר כי אחרי שנתה נשכח מן הלב ואין שוב עצב. ומה שגזרנו כתבנו וחתמנו ואחרי לכת שליח זה נזכרתי מה שכתוב בפרשת תוכחה בת"כ ותם לריק כחכם יש אדם שמשיא את בתו ופסק לה ממון הרבה ולא הספיקו לעבור ז' ימי המשתה עד [שמתה בתו] ומאבד ממונו ואשרינו שלא עמדנו באותה גזירה וכשם שיצאנו [מזו] כך נצא מכל גזירות רעות. יעקב ב"ר מאיר. מורינו הגאון הרב רבינו איר תורינו על שלא שהה אצל אשתו החדשה כ"א מנחמו ובאנו להמלך ג"כ מה התקנה שעשו הקהילות ותראה מ"ש מו' הר"ר ידידיה מרבינו ברוך. ואנו העתקנו ממכתב יד הרב זוסקינד כהן מערפורט בספר ברוך יש תקנה קבועה עשו הקהילות איש ואשה שיעשו נישואין ומת א' מהן בלא זרע בתוך שנתים שחצי הנדוניא יחזיר ליורשי המת ורבינו ברוך ורבינו דוד ב"ר קלונימוס עשו מעשה והחזירו ליורשי אשה שמתה כו' ע"כ [ואתה] מורינו תמצא תקנה גם ידענו שאין בדבר זה כ"א תקנה ולפי מה שנראה נעשה ועשה ותכתוב לנו ושלום. בעל נחמות ינחמכם דעו בברור כי לא שמעתי מעולם תקנה היכא דנפטר האיש שיש להחזיר ולהפסידה כתובתה כ"א הרב [זוסקינד] כהן א"ל שכך מנצא בספר [ברוך] זצ"ל ותמהתי רבה על הדבר ואפשר שלא פשטה אותה תקנה הואיל ולא שמעתי ואם הלכה רפופה בידכם שלחו אל רבותינו קהל ווירצפורק והם יגידו לכם אבל פליאה בעיני אם הפקיעו הכתו' לגמרי א"כ כל הבעילות דומי' לבעילת זנות ולכל זונות יתנו נדן ואתנן לא נתן לה ותהי להפך ואפשר אם הפקיעו תוספת אבל מנה ומאתים ונדוניא לא סוף דבר אין לנו בזה אלא דברי רבותנו שבווירצפורג והקהילות. ושלום מאי ב"ר ברוך ז"ל ה"ה.
Q. A died a short time after his marriage. According to Rabbi (Alexander) Susskin ha-Kohen, an ordinance had been adopted by the communities to the effect that where either husband or wife died within two years of marriage, the heirs of the deceased person were entitled to half the dowry (i. e. half the presents given to the deceased person by his, or her, relatives at the time of the marriage). Is A's widow entitled to the full amount of her ketubah, or does the rule of the communities prevail? A. R. Meir answered that he never heard of such an ordinance before he was told of it by R. Susskin; that he still doubted its existence; and that he found it hard to believe that the communities would adopt an ordinance the effect of which would be to rob a woman of her ketubah. He, therefore, referred the author of the inquiry to the Rabbis of Würzburg, whose decision, in regard to community ordinances, he accepted as final. SOURCES: Pr. 934. Cf. Maharil Responsa 76.
תתקלד. מטעם המלך מגזירת רבותינו יושבי נרבונא אשר שמענום ונדעם ומזקנים נתבונן ונאמר תהי נא אלה יושבי צרפת ונורמנדיאה כאשר גדרו גדר גדולי נרבונא מסביב וגזרו באלה חמור כל נושא אשה ומתה תוך שנתה בלא ולד של קיימא עד עבור שנת נישואין שיחזיר כל הנדוניא ותכשיטי האשה לנותני הנדוניא או ליורשי' מה שישאר בידו שלא [הוציא] מן הנדוניא [ומה] שלא כלתה [ושלא] יערים לכלות רק [מן הנמצא יעסוק] בקבורתה לפי כבודה ועד זמן ב"ד ל' יום ישיבם להם אם יתבעוהו ולא תחול עליו גזירה כ"א מיום תביעה לאחר ל' יום ח"ו אם לא הי' משיב. ועוד גזרנו מן העתיד לגבות שלא יגבה החתן לעולם אפי' מתה אחר שנה אפי' ילדה ודבר זה קבלנו מיושבי טריוש ורומש ושלחנו לסמוכי' מהלך יום ושמחנו בדבר וגזרנו עלינו ועל כל הנלוים עלינו ועל זרעינו מ"ש למעלה ועל יושבי צרפת ונורמנדיאה ואונויא ופייטן סמוך ליושבי' הללו מהלך יום או יומים עליהם ועל זרעם כי מי יכול ומי יחיש מה [שפסק האב או המשיאה ונתן] לחתן חוץ ממנו וראינו שיעור לדבר שנה ולא יותר כי אחרי שנתה נשכח מן הלב ואין שוב עצב. ומה שגזרנו כתבנו וחתמנו ואחרי לכת שליח זה נזכרתי מה שכתוב בפרשת תוכחה בת"כ ותם לריק כחכם יש אדם שמשיא את בתו ופסק לה ממון הרבה ולא הספיקו לעבור ז' ימי המשתה עד [שמתה בתו] ומאבד ממונו ואשרינו שלא עמדנו באותה גזירה וכשם שיצאנו [מזו] כך נצא מכל גזירות רעות. יעקב ב"ר מאיר. מורינו הגאון הרב רבינו איר תורינו על שלא שהה אצל אשתו החדשה כ"א מנחמו ובאנו להמלך ג"כ מה התקנה שעשו הקהילות ותראה מ"ש מו' הר"ר ידידיה מרבינו ברוך. ואנו העתקנו ממכתב יד הרב זוסקינד כהן מערפורט בספר ברוך יש תקנה קבועה עשו הקהילות איש ואשה שיעשו נישואין ומת א' מהן בלא זרע בתוך שנתים שחצי הנדוניא יחזיר ליורשי המת ורבינו ברוך ורבינו דוד ב"ר קלונימוס עשו מעשה והחזירו ליורשי אשה שמתה כו' ע"כ [ואתה] מורינו תמצא תקנה גם ידענו שאין בדבר זה כ"א תקנה ולפי מה שנראה נעשה ועשה ותכתוב לנו ושלום. בעל נחמות ינחמכם דעו בברור כי לא שמעתי מעולם תקנה היכא דנפטר האיש שיש להחזיר ולהפסידה כתובתה כ"א הרב [זוסקינד] כהן א"ל שכך מנצא בספר [ברוך] זצ"ל ותמהתי רבה על הדבר ואפשר שלא פשטה אותה תקנה הואיל ולא שמעתי ואם הלכה רפופה בידכם שלחו אל רבותינו קהל ווירצפורק והם יגידו לכם אבל פליאה בעיני אם הפקיעו הכתו' לגמרי א"כ כל הבעילות דומי' לבעילת זנות ולכל זונות יתנו נדן ואתנן לא נתן לה ותהי להפך ואפשר אם הפקיעו תוספת אבל מנה ומאתים ונדוניא לא סוף דבר אין לנו בזה אלא דברי רבותנו שבווירצפורג והקהילות. ושלום מאי ב"ר ברוך ז"ל ה"ה.
Q. A died a short time after his marriage. According to Rabbi (Alexander) Susskin ha-Kohen, an ordinance had been adopted by the communities to the effect that where either husband or wife died within two years of marriage, the heirs of the deceased person were entitled to half the dowry (i. e. half the presents given to the deceased person by his, or her, relatives at the time of the marriage). Is A's widow entitled to the full amount of her ketubah, or does the rule of the communities prevail?
A. R. Meir answered that he never heard of such an ordinance before he was told of it by R. Susskin; that he still doubted its existence; and that he found it hard to believe that the communities would adopt an ordinance the effect of which would be to rob a woman of her ketubah. He, therefore, referred the author of the inquiry to the Rabbis of Würzburg, whose decision, in regard to community ordinances, he accepted as final.
SOURCES: Pr. 934. Cf. Maharil Responsa 76.